אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו – חנניה דהן

החשק לנישואין

שאווק אל־עגּרייא, וזוואג׳ אל־באיירא.

 חשק העקרה לבנים, בחשק בתולה זקנה לנישואים.

 אורילי ביתי, ונורי־לךּ נייתי.

הראה לי את ביתי, אראה לן את כוונתי.

אש כ׳סך יא עריאן? כ'אתם, יא מולאי!

מה חסר לך אתה הערום? טבעת, אדוני!

מרהון פ־תחפיפא, ג׳אב אל־עדול – יתזווג׳.

 אין לו במה לשלם התספורת, והביא הסופרים – להתחתן.

הצב לך יד בחיים, אחר כך ולקחת לך אשה. (משלי אגוד)

נושא אשה טרם יבנה בית, ריחים ועול היא על צוארו. (משלי אגוד סאי)

 תחילה מלא הקופה, אחר כך תיכנס לחופה. (זה לעומת זה 1763)

פנטזיה(התרברבות) והכיס ריק.refranero) (230

ג׳וחא קנה ערישה,בטרם ישא אשה.(פניני ספרד

לא חסר לערום אלא חינא על האצבעות.

גירושין ואלמנות

א־דרצא ול־מרא, מא ענדהום בּרא,

 מן גיר אל־כּללּאב ול־איברא.

אין תרופה אחרת ידועה, גט לאשה רעה, צבת וזריקה לשן רעועה.

אין רפואה לאשה רעה. (שלש הלצות 31)

 האשה הרעה אין לה תקנה, (ספר המוסר, פרק ו׳ עגי)

אשה רעה ־ רקב העצמות. (שלש הלצות 26)

אשה רעה ־ צרעת לבעלה. מהי תקנתה? יגרשנה ויתרפא מצרעתו.(יבמות סג׳)

336 – אלי טלקתהא, מא תורי־להא באב א־דאר.

 אשה שגירשת, אל תראה לה פתח הבית.

337 – אלי טלקתהא, מא תורילהא דאר בוהא.

אשה שגרשת, אל תראה לה בית אביה.

338 – כ׳בזי וזיתוני, חתא ל־דאר בו יא תבעוני.

לחמי והזיתים שלי, עד לבית אבי ליווני.

339 – אל־עזרי קנדיל, אל מזווג׳ – מנדיל, ול־מטללק – דליל.

הרווק – מנורה, הנשוי – סמרטוט, והגרוש – בזוי.