ממזרח וממערב-כרך ג'-מאמרים שונים-קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר

ממזרח וממערב כרך שלישי.

3 – קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר

במכנאס התקבל בכבוד, הצטרף לבית הדים עם הרבנים משה בירדוגו ומשה אדהאן, וחתם ראשן על פסקי דין. במכנאס היה ליעב"ץ בית כנסת ששלושה רבעים מהכנסותיו היו שלו. כשעזב את מכנאס השאיר במקומו בבית הכנסת את בנו, רבי רפאל עובד. במכנאס שהה עד שלנת הת"ץ – 1730.

בשנה זו חזר לפאס והמשיך לכהן בדיינות. בתקופה זו נתגלע סכסוך בינו ובין רבי יעקב מלכא. חיכוך זה החריף עם פטירתו של רהאב"ד רבי יהודה בן עטר בשנת התצ"ג.

הרקע להחרפת היחסים בין השניים היה, כנראה, שאלת מילוי מקומו של רבי יהודה בן עטר בתפקיד אב בית הדין, כדבריהם של חכמי פאס בכתב הפולמוס נגד רבי יעקב בן מלכא :

       ואחר עבור כמשלוש חודשים ( מפטירת רבי יהודה ) קבע דרשה בבית הכנסת שלו….ושלח לקרוא לכל גדולי הקהל לשמוע דרשתיו…ברמז שהוא הראש בית הדין ישמרם צורם, הם הזנב ואין לראש ללכת אחרי הזנב.

יש לציין שחכמי פאס עמדו לצידו של היעב"ץ בסכסוך זה. כתוצאה מהחרפת היחסים הוציא היעב"ץ צו מאת השלטונות, האוסר על רבי יעקב בן מלכא לכהן בדיינות בפאס. רבי יעקב בן מלכא נאלץ לעזוב את פאס ולנדוד לתיטואן, שבה התקבל כדיין וכאב בית הדין עד יום מותו.

ברעב של שנת התצ"ח נדד היעב"ץ עד לתיטואן, גם בה ישב בבית דין, יחד עם חכמי העיר, וביניהם רבי יעקב בן מלכא בר פלוגתיה, ואף שם חתם ראשון על פסקי דין. נראה כי היחסים ביניהם השתפרו ברגע שהרקע לסכסוך חוסל.

הודות לכבוש שרחשו ליעב"ץ, נענו לבקשתו והתירו לו לפתוח בית כנסת חדש במקום למרות שהדבר נאסר בתקנות הקהילה. לאחר כשנתיים חזר לפאס, שם המשיך בכהונתו עד יום מותו.

מכל האמור לעיל מצטיירת דמותו של היעב"ץ כאישיות תקיפה הקשה כארז. אולם מתוך עיון בקובץ איגרותיו – הכולל מכתבים רבים לבקשת אחרים, מכתבי בקשה והמלצה לעזרה עבור עניים, יתומים ואלמנות, נשים שבעליהן הרחיקו לנדוד, עזרה לעולים לארץ ישראל, עמידה לימינם של שד"רים וגבאי מוסדות וקהילות, טיפולו האישי בכספי יתומים, מכתבי ניחומים וברכות ועוד – מצטיירת דמותו של מנהיג רחמן רך כקנה, הכואב את כאב שני עמו ואשר ביתו פתוח לרווחה לפני כל קשיי יום.

היעב"ץ עצמו היה מודע לגוונים אלה באישיותו, עמד כמה פעמים על דמותו רבת האנפין ובאחת מאיגרותיו כתב על כך באריכות :

              כתבתי לאיש נגע בכבודי הוא ובניו שחייבתיו בדין ועלה על דעתו שנטרתי איבתו ושלח לשאול מחילה מן הצד. אחרי דרישת שלומו וכו….הנני מגלה דעתי גלוי גמור שאין בלבי שום טנה עליך ולא על בניך…

המשך….