חיבוריו (מקדש מלך – לקט שושנים)- בית פינטו

חיבוריו (מקדש מלך – לקט שושנים)

ספרא רבא היה ר׳ יעקב. בהיותו ארי בתורת הנסתר, שקד יחד עם רעהו ר׳ ישעיהו הכהן, לחבר פירוש נרחב על דברי הזוהר הקדוש. במשך זמן רב עמלו ויגעו לפרש בו כל צפון ונעלם, עד שחפץ ה׳ עלה בידם. לחיבורם קראו ״לקט שושנים״, אות לכך שליקטו בו פירושים שונים מגדולי המקובלים.

ביום שישי ח׳ בכסלו שנת תק״ט סיימו את כתיבתו, וחיכו להזדמנות להדפיסו. כך כתבו בהקדמתם בתחילת הכתב יד שלפנינו.

באותה עת, שקד גם תלמידם, המקובל האלקי, ר׳ שלום בוזאגלו זצ״ל, על חיבור פירוש דומה, הרי הוא ספרו הנודע: ״מקדש מלך״ על הזוהר. בהיות ר׳ שלום תלמידו של ר׳ יעקב, קיבץ בספרו מפירושיו, ומפירושי שאר רבותיו: ר׳ אברהם אזולאי, ר׳ שלמה עמאר, ר׳ יעקב גדליה, ור׳ יעקב מאראגי, כפי שמספר על כך ב—מתו למקדש מלך.

הערת המחבר   : רז״ל שם: ״וספר הזה בשם מורינו לו הזכרתי (הכוונה לר׳ אברהם אזולאי), ותלמידיו הרבנים לחברים לי קניתי, וגם מהם סתרי תורה למדתי. מהם אשר המה חיים עדנה, עד מלך ביופיו עיניו תחזינה, ובהדר כבודו לנוכח יביטו, הרי הוא מעלת החכם השלם, המקובל האלקי, כמוהר״ר יעקב פינטו, יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב כל קהל עדתו. ומהם נוחי נפש בעדן גן אלקים, לכהן ה״ה מעלת החכם השלם כמוהר״ר ישעיה הכהן, ואריה דבי עילאי וכו׳ מעלת החכם השלם הדיין המצויין כמוהר״ר יעקב גדליה זלוז״ה״, עכ״ל.

ר׳ יעקב שהמתין לעת הראויה להדפיס את ספרו ״לקט שושנים׳/ קיבל בינתיים מר׳ שלום את כתב היד של ספרו ״מקדש מלך״, כדי שישים עליו את עין עיונו הזך, ויסכים להדפסתו.

בעינו הטובה והרחבה, שמח ר׳ יעקב לראות, כי מלאכת ה׳ הצליחה ביד ר׳ שלום תלמידו, וספרו ״מקדש מלך״ בנוי לתלפיות. וכך האריך לתאר בהסכמתו לספר (נדפסה בתחילת חומש במדבר): ״כי עזרו אלקיו להוציא לפועל מחשבתו הטהורה, להפיק מרגליות חכמה מפוארה״, ועוד שם: ״וכמה מעלות טובות בקדושת הספ­ר ידי יגישו, כי כל דבריו אמת וצדק את קדוש יעקב יקדישו, הנה שפתי לא אכלה ולספר שבחיו ירוצו, אמריו מתוקים מדבש ונופת צופים ישרים משמחי לב ואת אלקי ישראל יעריצו, לכן בכל כחי בשתי ידי אסמכנו, ידי תכון עמו וזרועי תאמצנו״, וכוי וכוי.

אמנם, תוך כדי שעיין בו, הבחין ר׳ יעקב, שר׳ שלום העתיק ושילב ב״מקדש מלך קטעים רבים מתוך ספרו ״לקט שושנים״, וכמעט כל ספרו הופיע שם, וכפי שרמז ר׳ יצחק בלינפאנטי מאמשטרדם, בתוך הקדמתו לספר: ״העניו כמוהר״ר שלום בוזאגלו יצ״ו, אשר קבץ ליקוטי שושנים מפרדס החכמים המקובלים אשר נקבו בשמות, שרי וטפסרי יקרי ומכירי ונכבדי היכל ומקדש מלך, אשר מי יביע תהלותם, ומי יספר גודל תבונתם וחכמתם, ומי יגיע אל שולי כנפותם, במקום גדולתם שם תמצא ענותנותם, כי באורות וניצוצות וזוהר תלמודם ודתם תעודתם ותורתם, האירוהו והעירוהו והרחיבוהו לחכם המלקט פניני אמרותם וחידותם, לעמוד כל הדברים ברים על בורים ועל מתכונתם, כאשר יעשה החפץ לעבוד עבודתם וסר אל משמעתם״.

הערת המחבר :  לכאורה במשפט זה: "אשר קבץ ליקוטי שושנים מפרדס החכמים המקובלים אשר נקבו בשמות״, נרמז באופן ברור ביותר כל האמור, וכוונתו שמהר״ש בוזאגלו קיבץ בספרו מתוך הספר לקט שושנים, מפרדס החכמים אשר נקבו בשמות, דהיינו אותם חכמים שהזכיר בהקדמתו, ר׳ יעקב פינטו ור׳ ישעיה הכהן. מלבד זאת בכת׳׳י של ספר לקט שושנים, הקרוי כת״י סנדרוסי (העתק ממנו שמור אצל משפ׳ בן דנאן ברחובות), נאמר בתחילתו, שלאחר שר׳ יעקב ראה שכמעט כל מה שכתב בספרו מופיע במקדש מלך, החליט לא להדפיס את ספרו.

משום כך החליט ברוחו הגדולה, כי אין לו להדפיס את ספרו, אלא די בספר מקדש מלך המביא את דבריו. וכך נחשב בעצם הספר החשוב מקדש מלך, גם כספרו של ר׳ יעקב פינטו.

מסיבה זו,  בכמה מקומות מופיע שר׳ יעקב פינטו חיבר את הספר מקדש מלך, כפי שכתבו רבני ירושלים בכתב השדרו״ת של נינו, וכן מופיע בכתובות שביד זרעו.       וז"ל החיד"א בשם הגדולים (מערכת ספרים, ערך מקדש מלך): ״פירוש על הזוהר .» מלוקט מהרב רבינו מהר״ר חיים ויטאל ז״ל, ומהרב עיר וקדיש מהר׳׳א י ל מעיר מארויקוס, ותלמידיו הרב מהר״ר יעקב פינטו, והרב מהר״ר ־כהן, ומהרב הרמ״ז זכר כולם לחיי עד״, עכ״ל. ובספר מלכי רבנן (בערכו, ״: : ״והוא חיבר ספר מקדש מלך על הזוהר, הוא ומו״ה שלום בוזאגלו זצ״ל, ־ביים אחרים״, עכ״ל. גם הספר ״הדרת מלך״, פירושו של ר׳ שלום בוזאגלו עץ חיים של האר״י הקדוש, כמעט כולו מתורת ר׳ יעקב הוא.

מלבד ספר לקט שושנים הנ״ל, חיבר ר׳ יעקב ספרים נוספים שנשארו בכת״י. מצוי בידינו חבור בכתב יד קדשו, הנקרא ״פני שבת״, הספר מכיל דרושים לשבתות וביאור הגדה של פסח. כנראה שספר זה עמד לפני הדפסה, שכן בכתב היד מצויים תיקונים רבים של עריכה, הכוללים מחיקות, שינויים, והוספות. בכת״י זה מזכיר רבי יעקב דרושים נוספים שכתב. כמו כן כתב הגהות על ספרי האר״י שנדפסו בספר שערי בינה ומקום בינה שאלוניקי תקע״ג, ומכאן ואילך נדפסו כמה פעמים.