דר׳ מאיר נזרי – הויכוח בין היום והלילה בקצידה לרבי רפאל משה אלבאז

מבוא לסוגת שירי הויכוח

הויכוח כסוגה ספרותית – עיקרו־פולמוס והתנצחות בין יסודות מנוגדים: בין בני אדם, בין בעלי חיים, בין צמחים… או שילוב של שניים: כמו הויכוח בין האדם לבעלי חיים, כאשר כל צד מונה את מעלותיו שלו ואת מגרעות היריב. שירי ויכוח עבריים ראשונים מסוג זה חוברו על ידי ר' אברהם אבן עזרא: הויכוח בין קיץ וחורף, בין לחם ויין, בין מועד ושבת ובין האדם ובעלי החיים.

בהשפעת המקאמה נוסח אלחרירי עובר נושא הויכוח מסוג זה למקאמה העברית על ידי ר' יהודה אלחריזי. מבין חמישים המקאמות שבספרו תחכמוני, שתים עשרה עוסקות בויכוח למיניו: בין מין ומאמין, בין בחור וזקן, בין יום ולילה, בין המשוררים… ובין האיש והאשה. שירי ויכוח המשיכו להתחבר במהלך הדורות בנושאים שונים כמו הויכוח בין העט למספריים. בין החכמה לעושר, בין המים ליין, בין היין למשורר ובין שבת לחנוכה. והנה עוברות מאות שנים, ונושא הויכוח חוזר וניעור במאות הי״ט-כ', הפעם גם בשירה העברית במרוקו, בעיקר ב־קצידה', סוג של שירים עבריים הנשענים על לחני הקצידה הערבית העממית במרוקו הקרויה 'אלמלחון', על שם ייעודה להיות מולחנת ומושרת. מסתבר, שהקצידות העבריות עשויות אף מבחינת תבניתן ומשקלן במתכונת מקורות לחניהן, ולפעמים מושפעות גם מתוכני הקצידה הערבית.

נושא הויכוח מפרנס גם את קצידות המלחון, שנועדו לשעשע ולשמש יצירות תיאטראליות. נושאי – ויכוח במלחון לדוגמא הם: השפחה והגברת… היום והלילה או בין פרחים וורדים או בין צפרים. שירי ויכוח בין פרחים ־ ידועים גם בשירה ובפרוזה הערבית הקלאסית. שירי ויכוח קיימים גם בשירה הערבית יהודית במרוקו, כמו שיר מריבה בין פסח לסוכות'קצת עמי פסח מעא סוכה' או קצידה דלעזרי ולמזווז' (=סיפור הרווק והנשוי). הויכוח כסוגה ספרותית מצוי, כאמור, גם בשירה העברית במרוקו, אבל לא במידה מרובה. נושאי הויכוח הידועים הם: בין התלמוד למעשה לר' עמור אביטבול, בין המים ליין ליהודה חיון, בין האיש והאשה לר' שמואל עמאר ובין הנשמה לגוף לר' מסעוד אביחצירא. אולם השירים האיכותיים ביותר בסוגה זו הם של ר' רפאל משה אלבאז. שלושת שירי הויכוח לרמ״א עשויים על פי תבנית הקצידה הערבית מסוג המלחון. נושאיהם: בין האיש והאשה,נושא שהוקדש לו מאמר על ידי, שנתפרסם בכתב עת זה; בין האדם והפשפשים המשלב בתוכו גם ויכוח בין משוררים. ובין היום לבין הלילה, הוא נושא מאמרנו זה.

המקאמה לר' יהודה אלחריזי ויכוח הלילה והיום / מי הוא נורא ואיום

נאום הימן האזרחי: הייתי ברימון פרץ / עם אצילים גודרי גדר עומדים בפרץ / אדוני קהילות / ואדוני תהילות /יריקון מלשונם חרב פיפיות / ויפוררו בשכלם סלעי תושיות.

 ויען איש מהם ויאמר: אספרה לכם משלי נבונים וחידותם / אשר חכמים יגידו ולא כיחדו מאבותם. אמרו לו: זכר מליצתך ונדעה / וספר לנו ונשמעה.

ויען ויאמר: דעו כי בעת תנחה השמש במזל טלה / ויתחזק אורה ויגלה, והאירו חשכים / והחלו לצאת המלכים, והלילות ירדו למצער ומקומם השפילו / והימים הגדילו / ולעלות העפילו, לבש אור גאוה גדולה / וידבר עתק עם הלילה.

ויען ויאמר: אנכי נגיד הנגידים / והלילות לי לעבדים / והאל הפקידני עליהם, להיות קצינם ופחם / כי אני לבן והם שחורים כפחם / ואני מבני שם והם מבני חם / ועל כן הם עבדי כל ימי נצחם / ברצונם או על כרחם.

וכשמוע הלילה דברי היום / אמר הלילה: הה ליום / החושב בנפשו כי הוא נורא ואיום / והוא נמכר לבוז בלי פדיום, ובמה יתגאה עלי כי אם בשמשו השחפת / ואשו השורפת, ולא ידע כי היום לעמל יולד / וליגיע הוא מעותד, כי ביום אין לאיש מנוחה / ובלילה תהיה הרוחה. בו ינוחו העמלים / וישכחו רישם דלים, ובו העיפים ימצאו מנוח / ושם ינוחו יגיעי כח, ובו ינשה כל דואג יגוניו / ועבד חפשי מאדוניו, ולולי הלילה בני איש מנוחה לא מצאו / ומעבדות לחופש לא מצאו. ואם בקדרותי חרפתני, כמה ראו עיניך דבר לבן והוא נמאס נרמס / וכמה שחור יקר ונכמס. כי הנה לובן העין / נחשב לאין, ושחרותו הוא הנכבד והנאור / והדרך ישכון אור.

ויען היום ויאמר: צחוק עשה לי אלקים בראותי הגבוהים נפלו / והשפלים לשחק עלו / כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, ובמה יתפאר הלילה ואין בו דבר חמוד / הנה הלילה ההוא יהא גלמוד. כי בו תחשכנה עיני הרואים / וילכו נבוכים כל הברואים. ובעלות השחר עיניהם יאירו/וכזוהר הרקיע יזהירו. כי באור היום יצליח אדם בכל דרכיו/ויוכל לעשות כל צרכיו: למכור או לקנות / ולהרוס או לבנות / ובלילה לא יוכל לעשות כי אם לגנוב או לזנות / ולחתור הקירות ולבוא בעד החלונות.

ויען הלילה ויאמר: הלא ידעת/אם לא שמעת, כי אני יסוד החברה / והאהבה הגמורה, כי בי יתחברו החשוקים החושקים והידידים / ובי ירוו דודים / ובך ישבעו נדודים. אני אחביר החושקים ואתה תפרידם / ואפריד היגונים ואתה תצמידם. והידידים בי יתחבקו / ואיש באחיהו ידובקו / ובך זה מזה ירוחקו, ובראותם אור שחריך יאמרו בוא ונברח כולנו / כי בא האיש אשר כילנו / ואשר דמה לנו.

ויען היום ויאמר: יאבד יום אולד בו/ואל יגה שביבו, אחרי אשר הקלוני ריקים ונערים/וצחקו עלי צעירים, ועלתה עש ורימה / על עש וכימה, וגאו תהומות / על המרומות. הלא ידעת כי בי חיי עולם / ושמשי גברת הברואים כולם, ובאורי יפרחו הפרחים/ויצמחו הצמחים / ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ואתה אין בך כח להציל / לא לעזר ולא להועיל.

אמר הלילה: התתגאה עלי בשמשך והיא נקבה / ממקבת הנשים חצובה. הלא רעותיך רבות / כי למלחמת הזכרים תוציא הנקבות. ואיך תעצור השמש כח לפני הירח מלכי / ומגיה חשכי? הלא בעת יאיר סהרי תסתר בשתך / ותתחבא בית הנשים גברתך, ושמשך יחידה / בלי קהל ועדה, והירח גדודיו רבים והוא בתוכם מתהלך / כי ברוב עם הדרת מלך, ובעלות סהרי שמשך נוטה ואורחת / כספחת בורחת ותקרב לשחת / ותדמה ליונה תקנן בעברי פחת, ותתגנב לברוח באימה. / כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה.

אמר היום: רב לך רועה רוח / כסיר נפוח / וממעלת הירח / מזיו השמש הוא גונב ולוקח, ולולי השמש הועם אורה והיה על פני שחק כבהרת לבנה ואם בכל לילה יגאה הירח בגדודיו וחילו / בקר ויודע ד' את אשר לו / כי בעלותי יסתר הירח הוא וכל חילו / כגנב במחתרת כי אם זרחה השמש עליו דמים לו / והסהר תכסהו בושה בעת שמשי תצא / כבושת גנב כי ימצא.

 אמר המגיד: וכאשר הרבו לדבר דברים הבין הלילה חסרונו / ונפקחה עינו / וידע מעלת היום ויתרונו, ואמר: הנה ידעתי כי מעלתך נסוכה / ואתה מלך ואני משנה וכל גדודי לך למחנה / ועתה לכה ונשובה לנוה החברה הברוכה / ונחדש שם המלוכה. אמר המגיד: ויהי ככלות החכם דבריו / נמשך לבי לנועם אמריו / וכאשר אני מתבונן למליו, ויען ויאמר:

אני חבר לכל מי ידרשני

אני ים בין לכל מי יחקרני

 אני אשוטט בין בני אישים כשכלי

ואתהפך לכל צד עט זמני