ארכיון יומי: 2 ביולי 2017


האשכנזים בחצי האי הבלקאני במאות הט״ו והט״ז (באספקלריה של ספרי השו״ת של התקופה) – שלמה שפיצר

האשכנזים בחצי האי הבלקאני במאות הט״ו והט״ז (באספקלריה של ספרי השו״ת של התקופה)ממזרח וממערב - כרך א

מאת שלמה שפיצר

ממזרח וממערב כרך ראשון

כמו כן אין לנו ידיעות מדוייקות על הקשרים הענפים בתחבורה ובמסחר שבוודאי היו לאשכנזים עם יהודי איטליה, שוב בשל הסיבה האמורה למעלה, שהמקורות אינם מזכירים את מוצאם של כל אותם הסוחרים שעברו בים וביבשה דרך הארצות הללו, כי אם רק במקרים המיוחדים שהזכרנו. לדוגמה מביא ר׳ מאיר קצנאילנבוגן בסדר הגט שלו גט ששלח משאלוניקי יהודי בשם יהושע, המכונה הושיל, על־ידי שליח הולכה בשנת רצ״ו (1536) לאשתו שישבה כנראה בפדואה .

אחרי שסקרנו באריכות את מרבית המקורות הדנים אודות האשכנזים במאה הט״ו והט״ז בשתי הערים המרכזיות קושטא ושאלוניקי, ולפני שנעבור בסקירה על אותם העניינים המיוחדים שבהם מוזכרים אשכנזים בישובים אחרים, נזכיר עוד קהילה קטנה סמוכה לשאלוניקי שבה ישבו גם אשכנזים, היא קהילת סידרוקאפסי. ר׳ יצחק אדרבי מביא שאלה מעניינת בדבר הסכמה שתיקן ק״ק אשכנזים תושבי עיר סידרוקאפסי, שלפיה קיבלו על עצמם יחידי הקהל את מרות הפרנסים. אבל נראה שההסכמה לא היתה מנוסחת בצורה שיהא משתמע ממנה שהיחידים גס חייבים להשאר בקהל לצמיתות, מבלי יכולת לעבור לקהל אחר. לפי זה פוסק החכם גם בתשובתו (דברי ריבות, רכה). רשד״ם בתשובתו הארוכה בעניין מנהגי נפיחה נשאל גם מסידרוקאפסי באותו עניין. מתברר שהספרדים עקרו דירתם משאלוניקי והלכו לסידרוקאפסי, שבה כנראה ישבו כבר אשכנזים שהחזיקו במנהגם. הספרדים הגיעו אחד אחד והחזיקו בחומרות האשכנזים. רשד״ם בתשובה אחרת, שבה הוא דן באריכות במנהג סבלונות, מביא מה שקרה בין משודך אשכנזי ומשודכת אינגארוש, הוא מקושטנדינה והיא מקבאלה. אנשי ק״ק אשכנזים שבסידרוקאפסי הוציאו לעז של חשש סבלונות ואנשי קבאלה הושיבו בית־דין לברר את כל העדויות בנדון (רשד״ם א: יז). רבי שמואל דה מדינה (ידוע בכינוי מהרשד"םה'רס"ו1506 – ה'ש"ן,  (1589 היה מגדולי חכמי סלוניקייוון. מאותו אתור נשאל גם ר׳ שלמה כהן בשנת שמ״ט על היתר עגונה אשתו של ליבלי ב׳׳ר יוחנן אשכנזי, רוכל שכנראה חרגל מסחרו הלך משאלוניקי לסידרוקאפסי ונהרג בדרך ( רש"ך ב : קנא; לחם רב, לח )

[1]          ״ועתה אכתוב כאן מה שכתבתי לק״ק סידרוקאפסי ספרדים יע״א,… מ״מ לבי נוקפי דבשלמא אם באו שם קהל א׳ בבת אחת מהאנשים הספרדים ניחא, אפילו היו האשכנזים קודמים… מ״מ מי יודע מה תקנה עשו, וכן נראה בעיני שיעשו התרה למה שנהגו עד עתה אם ירצו לשנות ולחזור למנהג ספרד… על זה כתבתי לק״ק ספרדים אשר בסידרוקאפסי יע״א לפי שכולם או רובם רובא דמנכרא אנשים שעקרו דירתם משאלוניקי והלכו לשם ומנהגם היה בשאלוניקי לאכול הנפיחה״. הציטטות הם מידיד מ, אם כי התשובה שהיתה מופנית לק״ק סידרוקאפסי היא ללא ספק תשובה מב. מה שמפתיע הוא שכאן לא מוזכרת הכתובת שאליה מופנית התשובה.

[1]          קבאלה (Kavalla), קהילה בקרבת סידרוקאפסי, כמאה ק״מ משאלוניקי. יש להעיר שבתשובה הנ״ל מזכיר הרשד״ם גם את חברי בית־הדין במקום בשנת שכ״ב/1562, ועל פי שמותיהם ניתן לשער שהיו אשכנזים; ר׳ משה ב״ר נתן, ר׳ מתתיה ב״ר נתן, ר׳ אלקנה בכ״ר יעקב, ראה תשובה מקבילה דברי ריבות, ב.

סידרוקאפסי

סידרוקאפסי SIDEROKAPISI

עיר ביוון, שנוסדה בראשית המאה ה-16, כ-80 ק"מ מדרום מזרח לסלוניקי, באזור המכרות מדמוקורי (MADEMOKHORI) שבמקדוניה. עם ניצול המכרות באיזור נעזבה העיר ומאז אינה מיושבת.

סידרוקאפיסי ישבה על דרך שיירות הסוחרים בין קונסטנטינופול וסאלוניקי, עובדה שתרמה להתפתחותה.

בשנות ה-30 של המאה ה-16 הגיעו לעיר יהודים פליטי רדיפות האינקביזיציה בספרד ובפורטוגל. באותה תקופה עבדו בסאלוניקי פועלי מכרות גרמניים והונגרים שהוזמנו על- ידי הטורקים, איתם הגיעו גם יהודים מאזורי המכרות של הונגריה וסרביה.

במקום נוצרו שתי קהילות יהודיות. היהודים הספרדים יצרו מסגרת קהילה מגובשת ובעלת ייחוד, שהיתה מסופחת לקהילה היהודית בסאלוניקי. הקהילה האשכנזית היתה פחות מאורגנת והיו שפרשו ממנה והצטרפו לקהילה הספרדית.

במאה ה-16 כיהנו בסידרוקאפסי ר' מתיתיהו בן נתן (אשכנזי) ור' בן שלמה קלעי, מחבר שו"ת "מקוה ברוך".

היהודים עסקו בתחילה בטביעת מטבעות, עיסוק שהיה כולו בידיהם; אך במשך הזמן גדל חלקם בעבודת המכרות. יהודים רבים התמחו במטלורגיה (תורת המתכות) והקימו התאגדות מקצועית. משה טורגאש ויצחק אלקבץ מראשי הקהילה היהודית במקום ריכזו בידיהם מכרות ומתקני תעשיה.

בין היהודים היו גם חלפנים ומלווים בריבית.

אין ברשותנו מידע על מספר היהודים שחיו בסידרוקאפסי בתקופת הפעילות הכלכלית במקום, או על גורלם אחרי שהעיר נעזבה.

סאלי חכמיה-אורי חנניה אלנקוה- אוהחה״ק ואבי״ר יעקב

אוהחה״ק ואבי״ר יעקבסאלי וחכמיה

מובא בשם הבעש״ט שנשמת אוהחה״ק תשב בגן עדן רק לזמן קצר ותרד בקרוב שוב לעולם הזה. נראה לענ״ד שזהו הצדיק אבי״ר יעקב, הרב יעקב אבוחצירא, שנולד כ – חמישים שנה לאחריו. רמז לכך נמצא בדברי נינו רבי מאיר אבוחצירא שאמר כי ציונו של אוהחה״ק הוא המקום הכי מקודש לקבלת התפילות וזו הייתה כוונת מו״ז רבי יעקב אבוחצירא בביאתו לארץ ישראל.

ידוע שאוהחה״ק כתב חיבורים בחידושי גמרא, הלכה ופירוש לתורה ולנ״ך כך עשה גם רבי יעקב. שניהם היו מלומדים בניסים ומקובלים, לא רק בקהילתם אלא בכלל ישראל והשפעתם ניכרת עד היום.

בפרושם לתורה השתמשו שניהם בתורת הסוד, אלא שאצל אוהחה״ק היה זה בהעלם ואילו אצל רבי יעקב אבוחצירא במפורש ובעיקר בפירושו ״מחשוף הלבן״.

ניתן למצוא מכנה משותף גדול בין פירוש ״אור החיים״ לרבי חיים בן עטר ל״פיתוחי חותם״ לרבי יעקב אבוחצירא. שניהם קיבלו תורתם מאבותיהם הקדושים, ערכו זיארות עם תלמידיהם ושניהם הגיעו למצרים בדרכם לארץ ישראל.

ההילולות של שני צדיקים אלו, הן מהמפורסמות ונערכות ברוב עם הדרת מלך, בציונם הקדוש ובישיבות הקרויות על שמם.

בכל עת יוצאות מהדורות חדשות מפוארות ומנוקדות של כתביהם והספרים נדרשים ונלמדים.

בימי מלחמת העולם השניה, כאשר העם הברברי הגרמני, ביקש להשמיד את העם היהודי הנבחר, נעשה ניסיון לפלוש לא״י ולארצות אסיה. שני הענקים פעלו כדי לבטל את הגזירה

בספר ״יד אור החיים״ מובא שהאדמו״ר מהויסייאטין ביקר בירושלים בזמן הילולת אוהחה״ק וניגש לציון עם תלמידיו וביחד אמרו תהילים בהתרגשות. בתום ההשתטחות אמר האדמו״ר – ב״ה, נסתלקה הסכנה, כי ראה שם הויה על הציון.

רבינו גדול גדולי הדור, הראשל״צ הרב מרדכי אליהו שליט״א סיפר בהילולת אוהחה״ק, כי הרב אלפיה נסע עם הצבא הבריטי לציונו של הרב יעקב אבוחצירא ובתום ההשתטחות נתבשר שחלפה הסכנה ושהבריטים הביסו את הגרמנים ימ״ש וז״ז.

קשר נוסף בין אוהחה״ק לאבי״ר יעקב אבוחצירא מצאתי בברכת הלבנה. מובא בכף החיים (סימן תכ״ו – אורח חיים) שישנה מחלוקת בין הפוסקים והמקובלים לגבי סדר אמירת ״ברוך יוצריך ברוך עושיך״.

חלק מהפוסקים והמקובלים קבעו שצריך לומר זאת כסדר העולמות מתתא לעילא ־ עיב״א (מענין לציין שעיבא בארמית זה ענן, אולי רמז דק לכך שלא זהו הסדר) שלא יעיב הענן מעבור תפילה.

סדר זה מובא בפרי עץ חיים. הסדר המקובל כמובא בכף החיים, בטוש״ע וכך במבוא שערים ובסידור הרש״ש הוא – ״ברוך יוצריך ברוך עושיך ברוך קוניך ברוך בוראיך״ כראשי תיבות יעקב והטעם שניתן לכך הוא שדמות יעקב רמוזה בלבנה.

ידוע שאוהחה״ק עמד על כך שזהו הסדר הנכון ואולי רמז בכך גם לרבי יעקב, ומדהים הוא שמסורת קדומה בקרב יהודי תפילאלת, מחוזו של רבי יעקב אבוחצירא לומר בתום ברכת הלבנה ־ ״ודמותו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד״.

פלא גדול וסימוכין לדברי מצאתי בשמות שני הצדיקים:(א)

יעקב אבוחעירא הוי בגימטריא ת״ק (500), חיים בן עטר סאלי הוי בגימטריה ת״ק (500). ת״ק הוא שני בתי נריץ(ב״פ נ״ר) הרומזים ליחוד איש ואישה כמובא בדברי הבאי״ח (רנ״ב איברי האישה ורמ״ח איברי האיש הוי ת״ק) ולהבדיל בעליונים, יחוד קוב״ה  ושכינתיה וזהו שעשו שני הצדיקים הללו בכל עת, כמובא בדבריהם.

  • הרב יחיאל אבוחצירא שליט״א סיפר שעל פי מסורת משפחתו, רבי יעקב אבוחצירא נולד בי״א באדר באותו יום, באותה שנה, שנפטר הרחיד״א תלמיד אוהחה״ק.

המקובלים במרוקו – משה חלמיש

יהודה קורייאט הראשון,ממזרח וממערב

 בן אברהם נפטר תקמ"ח –ט, רב ופוסק. פיוטו על מצוות מילה נדפס ב " מאור ושמש ". נכדו יהודה השני, כותב עליו בהקמה לשאלות ותשובות " זכות אבות " , הרב המפורסם בנגלה ובנסתר מורי זקני הרב יהודה קורייאט זצ"לץ

עין במר בוכה על כתביו כתבי הקודש שנאבדו בשלל העיר תיטואן בשנת תק"ן לפ"ק, ושארית הפליטה שם נמצא, ושם היה דודי זצ"ל, יצחק, והולכים עמו לעיר הקדש ירושלים תוב"ב. ולהיות שמורי, אברהם ואני עבדו יצאנו משם בשנת תקמ"ז וכו…..

רבי יהודה קורייאט הראשון – אנציקלופדיה ארזי הלבנון.

שמו של אביו נודע שהיה אברהם. תקופת חייו השתרעה למן סוף המאה החמישית ועד לאמצע המאה השישית. רבי יהודה שימש כרב ומורה צדק בעיר תיטואן שבצפון מרוקו עם כבוד הרב אפרים מונסונייגו וכבוד הרב יעקב בן מלכא.

רבי יעקב משה טולידאנו כותב שמצוי בידו קובץ אגרות ובו מכתבים רבים בין רבי יהודה קורייאט לרבי אליהו הצרפתי מפאס. רבי יהודה חיבר שאלות ותשובות, פסקי דיניטם ודרושים שאבדו בשלל העיר טיתואן בשנת התק"ן – 1790.

חידושי דינים וביאורים נשארו לפחיטה מתורתו ונקראו בשמות " טופח סביב " ו " נופך ספיר " ונדפסו בספר " זכות אבות " בשנת תקע"ב. כמו כן נדפס ממנו בספר " מאור ושמש " – לנכדו רבי יהודה קורייאט – פיוט לכבוד מצות מילה. עליו כותב גאון עוזנו החיד"א : " רבי יהושדה החסיד שהיה בדורינו. רבי יהודה חתום בהסכמה לספר " מגן גיבורים " לגאון רבי אליעזר די אבילא בשנת תקכ"ה – 1765.

כמו כן נודע שהחליף מכתבים עם רבי אליהו הצרפתי מפאס. נתבש"ם בשנת תקמ"ח או תקמ"ט – 1788.

יהורה קורייאט השני

, בן אברהם, יליד תיטואן. בשנת תקמ"ז עבר עם אביו למוגאדור, בשנת תקצ"ו הביא לדפוס את ספרו " מאור ושמש " המכיל בין היתר, דברי קבלה קדומים, כגון פירוש סודות התורה של הרמב"ן מאת רבי שם טוב גאון. בהסכמות המרובות לספר מפליגים בתאריו.

יהונתן סיריו. בן בתו של רבי אברהם מאנסאנו. כ"ח באב תקל"ה – תקצ"ג. מורה צדק בפאס, והייתה לו יד ושם בחכמת הקבלה.

יוסף אלאשקר ( אלשקאר ) בן משה.

 תלמסאן. מחצית ראשונה נשל המאה ה-16. חיבורו העיקרי " צפנת פענח " עדיין בכתב יד, נכתב בשנת רפ"ט 1519. אף קובץ ליקוטים קבליים, שנכתב בצפון אפריקה במאה ה-18 כתוב " ראה זה מצאתי בספר צפנת פענח כתב יד כבוד הרב יוסף בן כבוד הרב משה אלשקר ז"ל בהקדמות סדר קדושים.

אנציקלופדיה ארזי הלבנון.

המקובל האלוקי, משורר גדול מרביץ תורה החכם רבי יוסף. גדל בתלמסאן והיה ממגורשי קאשטילייא שבספרד, דומה כי בשעת הגירוש, היה צעיר לימים. כי בהקדמת ספרו " צפנת פענח " שנכתב בשנת רפ"ט – 1529, מתאר את עצמו " צעיר בחכמה ובשנים ".

בתלמסאן למד בישיבתו של הרב הגדול רבי שלמה אלכלץ ז"ל. מבין חביריו לישיבה, מזכיר בשמותם את אחיו רבי יהודה ואת רבי כלץ בנו של ראש הישיבה. לימים הפך רבי יוסף לאחד ממרביצי התורה בישיבה ומחכמי העיר.

לעת עתה ידועים לנו רק פרטים מועטים מתולדותיו. אנו מקווים שעם פרסום יצירותיו ויצרות חכמי דורו, יתגלה לנו פרטים נוספים. רבי יוסף נפטר בתלמסאן, לא ידועה לנו שנת פטירתו, הוא קבור בבית העלמין העתיק סמוך לקברו של הרב רבי אפרים אנקאווה.

ציון קבורתו ידוע ושימש עד לדורנו כמקום תפילה לכל מר נפש. הוא מכונה בפי ההמון בערבית בתואר " ארקייז " – היסוד עליו הבנין עומד. כלומר הוא היה נחשב כאחד העמודים שבזכותם יהודי תלמסאן קיימים. רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של העיר תלמסאן לפני כשבעים שנה, כותב עליו :

" מצבת קבורתו, עדיין ידועה אצל כל הקהל, ויש בה סדק גדול ועמוק. מסורת בפי ההמון, כי הוא ז"ל מת בחיי אמו, ויום אחד בבוקר השכם הלכה אמו לבדה לבקר את קברו, ורדף אחריה ערבי אחד שודד, ונפתח לה הקבר ונסתתרה שם עד זרוח השמש ועלתה, וחזר הקבר ונסתר ונשאר הסדק לזיכרון לדור אחרון.

בתלמסאן פעלה משפחת אלאשקר במשך דורות, העמידה מתוכה תלמידי חכמים כגון, הרב הגאון רבי שלום אלשק, שכיהן כאב בית דין במחצית הראשונה של המאה הי"ח, והרב הגאון רבי יהודה אלאשקר במאה הי"ט, הוא היה רבו של הרב הגאון רבי חיים בלייח זצ"ל.

אלו הם חיבוריו :

רבי יוסף היה סופר פורה, השדאיר אחריו יצירה ענפה ומגוונת בתחומי הפרשנות, ההלכה, השירה, ההגות והקבלה. השמות שנתן לחיבוריו, רובם לקוחים מפסוקים המדברים על יוסף הצדיק. ובכך רצה להנציח את שמו על יצירותיו לדורות.

יצירתו נותרה גנוזה בכתבי היד ועד לשנים האחרונות אף ספר ממה לא ראה אור. ויש לראות כנס את העובדה שרובה ככולה נשתמרה בכתובים במשך כחמש מאות שנה, והגיעה לידינו חלקה במספר העתקות. להלן רשימת החיבורים ותוכנם בקצרה.

1 – " צפנת פענח " הסברים וקישורים בין מסכת למסכת. בדרך הפרד"ס בעיקר בשיטת הקבלה. ונועד לשמש לדרשות בסיומי מסכתות. השתמר בכמה כתבי יד. בשנת תשנ"א יצאה לאור מהדורה פקסימלית ממנו, בצירוף מבוא מקיף מאת משה אידל.

2 – " מרכבת המשנה " םירוש נפלא מקיף על מסכת אבות, בו ליקט הרבה גם מפרשנים שקדמו לו. בכל הוא קדם לרבי שמואל די אוזידא בחיבורו " מדרש שמואל " אוצר פירושים למסכת אבות. הספר " מרכבת המשנה " השתמר במספר העתקות במזרח ובמגרב.

רבי שמואל די אוזידא שחי סמוך לקופה זו בצפת מצטט מתוכו בחיבורו. וכן רבי שמואל די אבילא בסאלי שבמרוקו במאה הי"ח. מצטט מתוכו בחיבורו " כתר תורה ".

3 – " אברך " ביאור על פירוש רש"י לתורה. לעת עתה לא ידוע אם אכן השתמר חיבור זה בכתובים\ או אבד.

4 – " עדות בהיוסף " ביאור על הלכות שחיטה להרמב"ם.

5 – " רפואת הנפש " מוסר הנהגות, ותיקון המידות.

6 – " פורת יוסף " על המסורה, חיבור זה כנראה אבד.

7 – " התםוח " הנקרא " דברי יוסף " ביאור מאמרי חז"ל בדרך הפרד"ס.

8 – " דרך עץ חיים " ביאור על טור אורח חיים. דומה כי רק חיבורו " צפנת פענח " ומרכבת המשנה " הם רבי היקף. שאר חיבוריו הם קטנים בהיקפם. 

יוסף בן אהרן הצרפתי.

חיבורו " בן פורת " הוא מפתח לדעת ענייני ספר הזוהר. כתב יד, נכתב בתיטואן בשנת 1628, נמצא בבית המדרש לרבנים בניו יורק. כתב היד קשה לקריאה, ובסופו שיר.  

יוסף בן טבול. המאה ה-16.

 מחשובי תלמידי האר"י. הוא נקרא רבי יוסף המערבי, או המוגרבי או רבי יוסף המערבי. לפי העשרת ג' שלום, הוא בא מקן המקובלים שבדרעא. חיבור חשוב משלו נדפס, למרבה האירוניה על שמו של רבי חיין ויטאל, והוא " דרוש חפצי בה "

אכילה – מנהג יש כמה משפחות שאינם אוכלים בראש השנה דברים חמוצים

אכילה

מנהג יש כמה משפחות שאינם אוכלים בראש השנה דברים חמוציםנוהג בחכמה

 

  • מנהג יש כמה משפחות שאינם אוכלים בראש השנה דברים חמוצים, ואין סוחטים לימונים חמוצים לתבשיל. וזכורני שעט״ר אבא מארי זצ״ל, היה נזהר בזה. ושוב מצאתי להגאון חיד״א זצ״ל, בס׳ טוב עין, על מ״ש מר״ ן בסי׳ תקפג, יהא אדם רגיל וכו׳ יש בני אדם שנוהגים שלא לאכול בראש השנה דבר חמוץ אפי׳ לימונים. וכמ״ש במורה באצבע, ובספרי טוב עין, סי׳ יח׳ ועתה ראיתי בתשובות הגאונים, סי׳ קיד; שכתב שבר״ה עושים דבר של מתיקה ואין מבשלין בישול שיש בו חומץ, עכ׳׳ל. הא למדת דמנהג זה קדום מזמן הגאונים, עכ״ל. ועיין בס׳ מועד לכל חי, להגאון החבי״ף זצ״ל, סי׳ יב, אות כג, וציין לזה לספר אשל מפריו, סי׳ תקפג נראה להלן ערך ראש השנה, מ״ע].

 

מנהג מקרוב נדפס ס׳ עדן מקדם, למוה״ר רפאל משה אלבאז זצ״ל ושם מערכת מים

 

  • מנהג מקרוב נדפס ס׳ עדן מקדם, למוה״ר רפאל משה אלבאז זצ״ל ושם מערכת מים, ערר מנהג, כתב וז״ל: מ״כ בכ״י כמה״ ר דוד הסבעוני ז״ל, וז״ל: אין להקל בשום מנהג ואפי׳ מנהג קל. וכ״כ רבינו מיימון בר יוסף אביו של הרמב׳׳ם ז״ל, בענין חנוכה והעתקתיו מלשון הגר״י, ויתחייב כל נכון לו לעשות שמחה ומשתה ומאכלי פרסום לנס שעשה ה׳ ב׳׳ה עמנו בהם באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין. בערבי אלספינז והם הצפחיות בתרגום האסקריטין, מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן זכר לברכתו. וכי הר״ן במגילת סתרים, כי כל מנהגי האומה באלו המנהגות כמו זה, והראש בראש השנה, וחלב בפורים, ובליל מוצאי פסח, והפולין ביום הושענא רבה, ואותן המנהגות אין ראוי לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ונשכר הוא. כי הם מעיקרים נעשים, ולא יבוזו במנהג האומה. וכבר אמר הנביא ע״ה, ואל תטוש תורת אמר, דת אומתך אל תעזוב. ובקבלות הגאונים ראשי ישיבות, מנהגות כמו אלו יזכרו בהנהגותיהם ובסיפוריהם, ולא יתבזה דבר ממה שעשו הקדמונים ע״ה. וסיים הרב הנז', וכן הביא יונתן בן עוזיאל בתרגום ישנו עם אחד, שהלשין המן לאחשורוש. ומכלל התפוחים שמשליכין בשבועות מגג בית הכנסת ולוקטין אותן התינוקות. וכן מנהגינו בדרעא להשליך החתן על הכלה בשבועות התפוחים. וגם נוהגים לזלף מים קצתם על קצתם. וכן נוהגים לאכול מאכל עשוי מבצק החטים שקורין אלפדאוו״ש בערבי. וכן מניחין עוגות מפסח ועד עצרת ואוכלים אותם בסעודת הבוקר בשבועות. וכן מנהגינו לאכול הראש ומאכל מעשה קדירה הנעשה מקמח, כגון גרעיני האפונים שקורין אותו ברכוכ״ס בערבי עם חמאה וחלב בסעודת הבוקר ביום פורים. ועושים לשבת הגדול הריפות מחטים, וכלים חדשים לפסח, וקדירה חדשה לר״ה, וראש כבש ודלעת הנקרא קרעא ודבש. ומסדרים בטבלא רימונים ותמרים, ורוביא והוא תלתן ובלשון ערבי חלבא. ופולין וכיוצא בזולתן. ומתקנים עופות ותרנגולים צלויים לסעודת יום הכפורים לפניו ולאחריו. ותבשיל עדשים ערב ת״ב. והרבה מנהגים נהגו בכל קהל ישראל בכל תפוצות גלותם ונהרא נהרא ופשטיה ומקום מקום כמנהגו. וכל משפחה ומשפחה ומנהגה. וקורא אני על כלם הליכות אלי מלכי בקדש. כן יש שאוכלים בסעודה שלישית של שבת או במוצאי שבת, בצלים המשמחים נפש העגומה. וכן יש שאין אוכלים ביצים במוצאי שבת ולא רוצים אפי׳ לראותם או לשמוע זכרם וכ״ש לזוכרם הם בעצמם. וכל המנהגים לא לחינם הוקבעו, עכ״ל. אמר המאסף כל המנהגים שזכר החכם הנז׳ עדיין מוחזקים בהם עד היום. וכבר רשמתי בהקדמת זה הספר דברי מוה״ר סבעוני הנז', שזכרו מוה׳׳י טולידאנו נ׳׳י בס׳ שריד ופליט. [על מנהגי שבועות, ראה להלן ערר שבועות, א, ד, מ״ע].

מתוך התזכיר שהוגש לממשלת בריטניה בפברואר 1888 בדבר מצב היהודים במרוקו

סולטאני מרוקו 1792-1912סולטאני מרוקו

סלימאן השני כן מחמד בן עבדאללה

שלט בשנים 1822-1792. פעל לאיחודה של מרוקו ונכשל בגלל המרידות התכופות של הברברים. גילה חשדנות רבה כלפי אירופה, ונחשב בעיני היהודים ל״צדיק״ מפני שביטל את גזירות אחיו יזיד, שקדם לו בשלטון (שלט בשנים 1792-1790). התיר ליהודים לחזור לגור במלאח בפאס, וליהודים שהתאסלמו – לחזור ליהדותם. עם זאת, דרש מהיהודים בתיטואן, במוגאדור, בסאלה וברבאט לגור במלאח, אסר עליהם לסחור בכפרים וגירש יהודים אירופים שסירבו לקבל עליהם את הגבלות ההתנהגות על פ׳ תנאי עומר.

עבר אלרחמאן השני בן השאם

שלט בשנים 1859-1822. תקופת שלטונו התאפיינה באנרכיה ובהתפוררות השלטון המרכזי, בשל א׳ יכולתו להתמודד עם מרידות הברברים, כישלונו במלחמה עם צרפת בשנת 1844 (שבמהלכה הופגז המלאה של מוגאדור ונהרס) והמצב הכלכלי הקשה. נהג בסובלנות כלפי היהודים.

מחמד הרביעי בן עבר אלרחמאן

שלט בשנים 1873-1859. תקופתו התאפיינה בהעמקת ההשפעה הכלכלית האירופית. קבע את מראכש לבירתו, בנה בה מסגדים ובנייני ציבור, פעל לשיפור מינהל הממלכה באמצעות הקמת האקדמיה הראשונה להכשרת פקיד׳ ממשל, עודד את התעשייה והחקלאות ויזם עבודות ציבוריות. ב־1860 כבשה ספרד את צפון מרוקו וסיפחה אותה,

חסן הראשון בן מחמד בן עבדאללה

שלט בשנים 1894-1873. בתקופתו העמיקה החדירה האירופית למרוקו, בעקבות השתלטות צרפת על תוניסיה והשתתפות גרמניה במירוץ הקולוניאלי, וכונסה ועידת מדריד (1880) לפתרון בעיית החסות הזרה. פעל לדיכוי שבטים מתמרדים, בשנים 1884-1879 פקד את מרוקו משבר כלכלי עקב בצורת שפגעה בכל האוכלוסייה. תקופה קשה זו נתנה אותותיה גם ביהודים, שמצבם הורע והעוינות כלפיהם גברה, מת בקרב בשנת 1894.

עבד אלעזיז הרביעי

שלט בשנים 1908-1894. עלה לשלטון בהיותו בן 14, עד 1900 ניהל את ענייני המדינה ראש הווזירים. שלטונו התאפיין באנרכיה ובמרידות בלתי פוסקות של הברברים נגדו, שפגעו גם באוכלוסייה היהודית. הודח מכס השלטון בידי אחיו.

עבד אלחאפט׳ בן חסן הראשון

שלט בשנים 1912-1908. חתר לביטול הסדרי החסות, החלטות ועידת אלחסיראס ולגירוש הצרפתים ממרוקו; ברם, החובות הכספיים אילצו אותו לקבל את תנאי המעצמות כדי שיוכל ללוות כספים בבנקים האירופיים. ב־30 במארס 1912 חתם על חוזה פאס, שכונן את החסות הצרפתית. בעקבות החתימה פרצו התקוממויות ברחבי הארץ נגד הצרפתים וכן מעשי שוד, ביזה ורצח בקרב האוכלוסייה היהודית. במיוחד ידועה ההתפרצות האלימה בפאס בשנת 1912, שגרמה למותם של עשרות יהודים. הוא פתח בפניהם את שערי ארמונו ורבים ניצלו.

מתוך התזכיר שהוגש לממשלת בריטניה בפברואר 1888 בדבר מצב היהודים במרוקו

  1. היהודיים בערים הפנימיות, שאינן ערי חוף, נאלצים לגור ב״גטאות״(מלאה).
  2. הם אינם רשאים לרכוב על בהמה מחוץ למלאת בשום חלק מהעיר.
  3. מחוץ למלאח עליהם ללכת יחפים ולהסיר את כיסויי הראש. הם אינם רשאים להשתמש במקל הליכה; זקנים וחולים מורשים להיעזר במקל עשוי מקנה סוף. מאורים [מוסלמים] משתעשעים בזריקת פחם, שברי זכוכית, בלי חרס ישנים וכיוצא בזה, ונהנים לראות יהודים הנפצעים ברגליהם היחפות. ברבעים המוסלמיים רשאי היהודי ללכת רק במדרכה שבה לא עובר מוסלמי, ועליו לעבור לשמאלו של המוסלמי.
  4. אם הם חוזרים למלאה אחרי שקיעת השמש, מתייחסים אליהם כאל עבריינים.
  5. גובה הבתים שיהודים מורשים לבנות מוגבל, וכן אסור להם לרכוש נכס [דלא ניידי] מחוץ למלאח.
  6. נאסר עליהם להחזיק במחסנים או בחנויות ברובע המוסלמי, שבו נמכרות סחורות כמו ביגוד, נעליים ומשי. הם רשאים למכור מוצרים אלה רק באמצעות מאורי.
    1. יהודים, נשותיהם ובנותיהם נאלצים לבצע עבודות לכל פקיד ממשלתי בכל זמן(כולל בשבתות ובחגים), ובתשלום נמוך בהרבה ממחירי השוק.
    2. עליהם לבצע עבודות הנחשבות בעיני המוסלמים משפילות, כמו ניקוי ביוב ופינוי נבלות מאורוות הממשל.
      1. על היהודים לשלם מס גולגולת כדי לשחררם משירות צבאי. ובעת התשלום מכים על ראשיהם.
      2. שוחטים, חנוונים אופים וכו׳ חייבים לספק, ללא תשלום, סחורות לאנשי הממשל, אחרת ייאסר עליהם להמשיך בעיסוקם.
      3. יהודים אינם רשאים לעסוק במקצועות חופשיים.
        1. על היהודים ללבוש בגדים מיוחדים הכוללים כיפה שחורה ונעליים שהורות; ואסור להם ללבוש משהו שעלול להטעות אחרים כאילו הם מוסלמים.
        2. אסור ליהודים להחזיק בבתי מרחץ ציבוריים, גם בתוך המלאה.
        3. כיוון שהמוסלמים רואים את היהודים כמלוכלכים, אסור להם לשתות ולא לקחת מים מבארות ציבוריים ברבעים מוסלמיים.
        4. עדותו של יהודי אינה קבילה בבית הדין המוסלמי.
        5. על יהודי שנאסר או נידון למלקות לשלם לסוהר ולמלקה, ועד שהוא פורע את חובו הוא ״שב בבית הסוהר.
        6. אם מוסלמים העידו נגד יהודי שהתכחש לדתו,עליו להתאסלם. אם הוא מנסה לחזור לדתו המקורית, דינו רגימה או שריפה עד מותו.

[תרגם אליעזר בשן]

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2017
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר