ארכיון יומי: 17 ביולי 2017


Conciles des rabbins du Maroc 10-11 juin 1952 – Tekanots

מועצת הרבנים -אסיפה השנייהConciles des rabbins du Maroc 10-11 juin 1952

Tekanots

DE LA PROCEDURE DES FIANÇAILLES RELIGIEUSES

Considérant que, pour se dérouler dans l'ordre et dans la forme désirable, les Kidouchin doivent relever exclusive­ment d'un rabbin qualifié ;

Que, pour éviter les risques d'incidents et d'inconvénients parfois sérieux découlant du déroulement des Kidouchin antérieurs au mariage, il est souhaitable que leur célébration ait lieu lors de la cérémonie de celui-ci

Le Concile décide :

  • Les notaires rabbiniques sont responsables de la procé­dure des fiançailles religieuses ;
  • Celles-ci n'auront lieu que lors de la célébration du ma­riage sauf cas sérieux admis et autorisé par l'autorité rabbinique.

INSCRIPTION SUR UN REGISTRE AD HOC DES ENFANTS NON LEGITIMES

Considérant que la loi mosaïque interdit l'alliance, par le mariage, à des personnes nées de rapports licencieux ;

Considérant qu'il appartient au Rabbinat de veiller à l'observation de cette prescription religieuse ;

Le Concile adopte les mesures suivantes :

A    Il sera tenu dans chaque Juridiction rabbinique un registre sur lequel seront inscrits les enfants non- légitimes (adul­térins, incestueux, naturels) ;

b      Dès qu'une naissance d'enfant non légitime sera signalée

à un juge rabbinique, celui-ci est tenu d'en informer immédiatement le Haut Tribunal Rabbinique ;

c      Cette information doit être accompagnée de toutes pièces

ou de renseignements relatifs à la naissance en question et notamment la déclaration de la mère sur l'origine de la paternité de l'enfant ;

d     Après examen du cas signalé, le Haut Tribunal Rabbi­nique demandera aux Juridictions rabbiniques (Tribu­naux rabbiniques et Prétoires de Rabbins délégués) d'inscrire l'enfant non légitime sur le registre ad hoc (§ a) ;

e       Les magistrats rabbiniques sont tenus de consulter atten­tivement le registre ad hoc avant d'accorder tout ma­riage.

שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

ביד חזקהשושלת לבית פינטו

״יהודי, מה אתה עומד ומסתכל? אין לך מקום אחר להיות בו ?״ – צעק ערבי, פועל נמל, על רבי חיים פינטו הקטן. היה זה בצעירותו של הרב, כשיצא לנמל כדי לחזות באוניות הבאות ופורקות את מיטענן. הערבי החצוף לא הסתפק בדברים, וכתוספת סטר לרב בחוזקה.

מעוצמת הכאב והעלבון החל הר״ ח לבכות, ואמר: ״איני זז מכאן עד שאראה את זכות אבותי מתנקמת באותו רשע״.

עם הרב היו שלושה חברים, שהפצירו בו כי יעזוב את המקום כדי שלא יהפוך שוב לקורבן. הרב סירב, ואמר להם: ״בואו הישארו כאן, כי הגיע זמן מנחה״.

הם טרם סיימו להתפלל ויד ה׳ היתה באותו ערבי, שהחל לזעוק ולהתפתל מכאבים. מייד הביאו עגלה, ופינו אותו לבית חולים.

הרב וחבריו התקרבו אל אלה שעמדו ליד הפועל, ושאלו אותם מה בדיוק קרה שם. אלה הסבירו להם, כי בעת שהערבי משך חבל, שהיה כרוך על ידו, השתחרר לפתע המטען, שהיה קשור לחבל, ומשך בעוצמה את החבל. מעוצמת המשיכה קטע החבל את ידו של אותו פועל.

לאחר מספר שבועות התאושש הערבי, ומייד מיהר לבקש מחילה מהרב חיים פינטו הקטן, על שעלב בו בנמל. בזמן שהוא שכב בית החולים היה לו זמן רב להרהר בקורות אותו יום, והוא הבין שלא היה זה מקרה שהיד, שסטרה לרב – נתלשה מגופו.

עצה טובה קא משמע לן

הרב יוסף אסרף הגיע מהעיר אקא למוגאדור עם שמונה גמלים עמוסי עורות. כהרגלו ניגש תחילה אל הרב חיים הקטן כדי לקבל ברכה ועצה. אז הציע לו הרב כי ישכור מחסן לאיחסון העורות ורק כעבור חודשייים ימכור את הסחורה. הרב הסביר לסוחר, כי בעוד חודשיים יוכל להרוויח סכום גדול יותר, ואם ימתין – שכרו בצירו.

הרב הבליג על העלבון וביקש לשוחח איתו ביחידות. הוא סירב, ואז ביקש הרב מהנוכחים כי ייצאו מהחדר. אז אמר הרב לעז־הפנים: ״אתה לא צודק בדבריך. יש לי אות, שיוכיח לך כי כפי שדברי נכונים בו – כך הם נכונים בדברים שאמרתי לך. ובכן, האין זה נכון שבתענית אסתר חשת ברע, לקחת פרוסת עוגה ורצית לאוכלה? אלא שבאותו רגע דפקו בדלת, ואתה חששת שמישהו יראה אותך אוכל ביום התענית, והצנעת את העוגה בכיס הגלימה. לאחר מכן התחבאת בחדר קטן, ומרוב בהלה אכלת את העוגה מבלי לברך ואחר כך שתית מים מכד, כשאתה טובל את כל ראשך. מאז אתה סובל ממיחושים בראש״.

לא שווא ידברו

משפחות מיארה וזוביב התגוררו בשכנות בעיר מוגאדור. שתיהן היו יהודיות, אך חלוקות ביחסן לרב חיית פינטו הקטן. משפחת מיארה היתה מחסידיו של הרב, האמינה למוצא פיו ובטחה בו. משפחת זוביב לא השתייכה על קהל חסידי הרב, ולא האמינה בכוחו של הצדיק.

ויהי בחצי הלילה, והרב ניעור לפתע משנתו בגלל חלום שחלם, ורץ לבדו אל בית משפחת מיארה. אלה נמו את שנתם, לאחר היום המפרך שעבר עליהם: בת המשפחה ילדה באותו יום בן במזל־טוב, ולאחר המאורע המשמח והמרגש היו בני המשפחה זקוקים לשינה טובה, ובמיוחד האם־היולדת. משום כך התקשו להתעורר לשמע הדפיקות על הדלת, בשעה לא מקובלת זו של הלילה. אלא שהרב לא ויתר, ולאחר שהעיר אותם משנתם העמוקה פקד עליהם כי ייצאו מייד מהבית, מבלי להתמהמה, וייצאו מחוץ לעיר. כולם, בלי יוצא מהכלל, כולל התינוק בן יומו. ״אל תשאלו ואל תתמהמהו, חושו עתה ושובו מחר הביתה״, דחק בהם.

משם מיהר לבית השכנים, משפחת זוביב, וחזר על מעשהו. אולם, אלה התרגזו על ההפרעה בשנתם ולא קיבלו את דברי הרב. הר״ח חזר והפציר בהם כי יעשו כדבריו, אך הוא היה בעיניהם כמתעתע. ״החלומות שווא ידברון״, אמרו לו. ״ביתנו הוא מבצרנו, וכאן אנו בטוחים. מדוע שנצא? בחוץ יותר בטוח? מה החלום הזה אשר חלמת?״ – אמרו האנשים, שזה מקרוב הגיעו מאלג׳יר והשתקעו במוגאדור.

הרב המשיך והתחנן כי יחוסו על נפשותיהם וייצאו מהעיר, אך הם לא הסכימו. כשראה הרב כי דבריו לא נכנסים לליבם, חזר אל בית משפחת מיארה כדי לוודא כי אכן יצאו. הוא מצא אותם בהכנות אחרונות, עוטפים היטב את העולל ויוצאים. הרב הצטרף אליהם, ושהה איתם כל אותו לילה מחוץ לעיר.

למחרת בבוקר שב איתם העירה. בעוברם ליד בית משפחת זוביב ראו מהומה והתקהלות, ואז הסתבר להם כי בלילה קרס הבית על יושביו, וגרם למותו של ראש המשפחה. יתר בני הבית נפצעו. הרב פינטו ייסר את עצמו על כך שלא התעקש עוד יותר בלילה, כדי לשכנע את ראש המשפחה כי ייצא מהבית עד יעבור זעם. אולם, האלמנה אמרה לו כי הוא עשה ככל שביכולתו, ואין הוא אשם בכך שבעלה המנוח אטם את אוזניו משמוע.

משפחת מיארה חזרה לביתה, שלא ניזוק. הרב פינטו סעד את בני משפחת זוביב כמה שנים, עד שהחלימו לגמרי מפציעתם, ואז יצאו מהעיר ועברו לאלג׳יר, להתגורר אצל בני משפחתו של הבעל.

הקהלה והשד"רים – רבי דוד עובדיה זצ"ל

רבי מאיר עובדיההקהילה והשדרים

כולל ועד עדת המערבים – ירושלים שנת ה׳ תרכ״ט (1869)

שד״ר זה לא נודע מקורו כעת, ואף לא נזכר בספרי השדרי׳ם אשר לפני

דא תהא למיקם כי האיר אל עבר פנינו הרב שד"ר מק״ק המערביים אשר בעיר עז לנו אלקים, כוננה עליון. ויבן אצלו ציון כי״ר ה"ה כמוה״ר מאיר עובדיה. ש״ץ ואייתי מתניתא בידיה וברוך מפיו יקרא את כל התלאה צרת הבת ירושלים מדלית איסר. חסרון כיס קשה ירדנו לצערים׳ עם ה'. ואנחנו קמנו ונתעודד ועשינו לו נדבה כנימוס. להחיות עם רב. שמה נקבצו באו ממורח וממערב. ועם היות כי לימים שעברו היו מקבצים על הגבאות מדי חדש בחדשו. מן החצירות ומן הבתים פעם אחת בחדש חטים ושעורים. ומעות לזכות אחינו בני בריתנו ק״ק המערביים אשר בירושלים תוב״ב. מ״מ לפי רוב הימים בוטל התמיד מחמת הרעב שעבר לתפ״ץ. והנה בעתה עלתה הסכמתינו עם הרב השד״ר להפקיד פקידים לקבוע מהיום הזה והלאה. קופה אחת לזכות המערביים הע״י. להיות גובים כל שני וחמישי מבתי כנסיות מאת כל איש אשר ידבנו לבו הן רב הן מעט. ומה שיתקבץ בעזר משדי יהיה השליש לעניי עירינו. וכי חלקים לק״ק המערביים וש״ץ אבותינו כי״ר יש״ץ החופ צפרו יע״א בחדש זו משנת וברך את נחלתך לפ״ק וקיים

ע״ה רחמים יוסף אנ׳ייני ס"ט –  חיים אליהו ס"ט – רפאל משה אלבאז ס"ט

רבי אברהם יוסף בכהר׳ שלמה

שליח כולל ״בית אל״

שנת תר״ל – תרל״ב (1870 – 1872)

ראה מה שכתבנו על אביו ר׳ שלמה שהגיע לצפרו באותה שליחות בשנת תרי״ג וראה בס׳ אנצק׳ לתולדות חכמי א״י א׳ עט. קל״ח.

ממכתביו כאן ניכר שכברוהו, ״והן בעודינו חי זכר אזכרכם על כל הטובות אשר עשיתם עמדי״ וכו'

המכתב אל הגזבר אהרן אלבאז, ובו מקומות פנויים למלאת לכל שדרי שיוצא למענם, וחתום מר יוסף ויטאל ז״ל ועוד.

בהר הקודש ירושלים תובב״א

היום… לחדש … שנת…

בעזהי״ת יברכך ה׳ מציון, וראה בטוב ירושלים. יפרח בימיו צדיק ורב שלום

יקר מחכמה. האשל אשר ברמה. יקר תפארת. כולו בהדרת, יקר רוח איש תבונה, מלא רוח חכמה ובינה ה"ה הגביר המרומם, נדיב נדיבות שר ואור יומם כמוהר״ר סי׳ סי׳ אהרן אלבאז יצ״ו נר״ו יאיר וחי לעולם. בריא אולם. כיר״א

מראש מקדמי אר״ש יעבור שלום. תקרב הלום. ואנו ליה עינינו תכון תפילתנו. מול שכינת עמינו. השוכן בציון אחר כתל המערבי. עטרת צבי. ולפני המעון הקדוש מה נורא המקום הזה מקדש מעט בית אל ימצאנו למען יחי הוד לנצח ברבות הטובה. גם עד זקנה ושיבה. ואת יקר תפארת גדולתו ירום תשא וגבה נס״ו. ובא האות מודעת זאת אליך השר ידיד עליון וידיד נפשינו, כי הניע עת לחננה לשלוח שדרי למחיית וימן ה׳ לנו ציר אמונים האור כי טוב הדר הוא מעלת הרב הכולל. בישראל להלל, חן ערכו מי ימלל. ספרא׳ נהר נזכ״י פלפלא חריפתא כמוהר״ר אברהם יוסף ב׳ שלמה הי״ו חתנא דבי נשיאה הרב המופלא. חק לישראל כמוהר״ר יאודה ב׳ שלמה הכהן זלה״ה, הוא ההולך קדמת אשור בשליחות דידן ומפיו ידע רו״מ את עמלינו ואת לחצינו ובמה אנן קימין, כי הן בעון הקיפונו צרות רבות ורעות מכלות עיניים ומדיבות. כאשר הארכנו באגרת הכוללת ודבר שפתים אך למחסור. להדאיב נפשו היקרה לספר לפניו מקצת צרותינו אשר לא יכילון מגילות וידענו גם ידענו במזגו היקר חפץ חסד ומרבה להטיב הטוב והמטיב דאוריתא ובפרט עם המקום המקודש הזה אשר עצמו מספר כל תהלותיו וזה שער השמים אשר עיני כל ישראל עליו להגן על כל אחינו ושרינו שבגולה. כי שמה ישבו כסאות מאנין תבירין דקב״ה תבע ביקריהו. ותמיד לא יחשו יומם ולילה לא ישבותו להעתיר על כל אחינו ב״י ולארקא ברכאן לכל הנפוצים בגולה, ובכן בחסדו הגדול בטחנו למען יחזיק במעוזו וממכון שבתו יפן ברחמיו לשים עין השגחתו על הרב מר ש דייר לן להיות לו להדיר עדר לקרב לו התועלת טובה כפולה ומכופלת כמדתו הטובה עושה מאהבה לא נצרכה אלא להעדפה לסעדו ולתומכו ולצוות עליו בכתבי צוותא אי משום כבוד הרב השד"ר אברהם יוסף ב׳ שלמה היו׳, ואי משום המקום המקודש הזה. ונאמן בעל הגמול לשלם במטבא על כל פרוטה תרקבא, למען יאריך ימים ושנים, דשנים ורעננים, בבנים ובני בנים.

הון ועושר בביתו. תרב גדולתו, כיר״א: הלכ״ד עמוסי התלאות ומעתירים בעדו החיים והשלום:

יוסף ויטאל – אברהם יוסף ס״ט – רחמים חיים ענתבי ס"ט – אפרים ב׳ משה פירירא

הצעיר שמח גאגין – אהרן עזריאל

אורה של ירושלים – רבי שלום משאש זצוק"ל

עין במר בוכה ולב שמחאורה של ירושלים

התרגשות ושמחה עצומה אפפה את הציבור כאן בארץ הקודש בהיודע שרבנו נבחר ברוב גדול, אסיפות ומסיבות ערכו לכבודו בכמה וכמה מקומות כאן בארץ הקודש, ביודעם את הזכות שנפלה בחלקם שרבנו יעלה ארצה ויכהן פאר בעיר שכולם מתפללים לשלומה ולבנינה.

כשנשמע הקול בקזבלנקא ניסו לשכנעו ולשדלו שישאר עימהם כי מאוד נקשרו עימו, כי היה נושאם כאומן אשר ישא את התינוק בהיותו מכהן בתפקיד. הרב הראשי למרוקו והיה ראב״ד, דרשן, מגיד שיעור, שליח ציבור, וכל עניני הדת היו תחת שבט ביקורתו, והתקשר מאד עם בני הקהילה בהיותו משתתף כמעט בכל אירוע, עריכת קידושין, אזכרות, דרשות, גם היה המקשר בינם לבין המלכות, אך כיון שראו שרבנו איתן בדעתו שמחו בשמחתו על הזכות שנפלה בחלקו של רבם לחונן את עפרה של ארץ הקודש מתוך כבוד והדר. וכפי שמעיד רבנו על עצמו, שאף שזו היתה משאת נפשו אך לפי מצבו שכולם אהבוהו יהודים וגויים והיה מבונה מכל טוב, אפשר שלולי בקשת הרבנים, לא היה עולה לארץ ישראל. במכתב שכתב לכל בתי הכנסת להיפרד מהם ולברכם, הביע בו רבנו את רגשותיו כי באמת קשה עליו פרידתו מהם.

אמר לי ברכני

גם בבית המלכות של מרוקו נשמע הקול כי רבם של היהודים עולה לארץ ישראל לכהן כרבה הראשי של ירושלים, ושמח המלך על הכבוד שתושבי ארצם חשובים אף בארץ ישראל, עד כי מוכנים לתת להם את המשרה הנעלה הזו להיות רבה של העיר שהיא משוש כל העולם, וכשחזר רבנו להיפרד מקהילתו במרוקו בא למלך חסן להיפרד גם ממנו. ״מה אומר לך״, אמר מלך מרוקו לרבנו ״אני יודע כי להיות הרב של ׳אל קודס׳(עיר הקודש) היא משרה שכל הרבנים מחכים לה, לך לשלום, רק אני מבקש ממך שתזכור אותי וכפי שאתה מברך אותי כאן כך תברך אותי בכותל המערבי שריד בית המקדש של היהודים״ ואכן רבנו הבטיח לברכו, וקיים.

(גם לאחר עשרות שנים שעזב רבנו את מרוקו, שרים ואנשי ציבור ורבנים שביקרו בבית המלכות במרוקו, היה המלך מבקש מהם שיבקשו מהרב משאש שיתפלל עליו בכותל המערבי)

 

כוח התורה

ובעיני רבים מהעולם שרואים את הרבנות כמשרה מכובדת, ובכל זאת רבנו לא הציע את עצמו ואף סרב בתחילה. זכה רבנו בזה לקדש שם שמים שראו שהנה ישנו אדם שיש לו את מירב הסיכויים לזכות במשרה המושכת כבוד, ובכל זאת בורח הוא ממנה. כשכולם אומרים שאין מי שיכול לעשות דבר כזה אלא התורה, ואכן זכה שהכבוד יהיה נחלתו שכיבדוהו בכל מקום, ובכל מקום אשר שמעו מגיע מזכירים אותו לשבח.

הכבוד רודף אחריו

גם תחילת דרכו של רבנו בדיינות, וכן כל התפקידים שנתמנה להם בחייו היה על ידי בקשת מכיריו, ונהג כפי שכתב הרמב״ם שכך דרכם של החכמים שבורחין מלהתמנות עד שמכבידין עליהם העם והזקנים. כידוע שבתחילה היה זה בסיבת פטירת הראב״ד דקזבלנקא הוא הגאון רבי מאיר חי אליקים זצ״ל, ובקשו למלאות את החסר, ואז מינו את רבנו עם ידידו הגאון רבי יעקב בירדוגו, לכהן כדיינים בקזבלנקא. וגם שנתמנה לראב״ד דקזבלנקא ־ היה זה ממילא לאחר פטירת הראב״ד הגאון רבי חיים אבן סוסאן זצ״ל, וגם התמנותו לכהן כרבה הראשי למרוקו היה זה לאחר פטירתו של הרה״ר למרוקו הגאון רבי מיכאל אנקווה זצ׳׳ל שראו ברבנו כממשיך ומינוהו. וגם לאחר שנבחר רבנו לרבה של ירושלים והיה תושב ישראל, ורצה לחזור לחסל כל עיניניו שבמרוקו, ומצד החוק היה אסור לו להיכנס חזרה למרוקו, ואף לסכנה היה נחשב הדבר, כיון שהערביים כשרואים יהודי שהולך להשתקע בארץ ישראל מחשיבים אותו לאיש מקבוצת היהודים הציוניים שמתעללים ביהודים. (זה לא האמת, אך כך מספרים להם בתקשורת שלהם) אך ההפך הוא הנכון וקבלוהו בכבוד גדול. והרבה מפסקי בתי הדין שהיו מונחים בארכיון בתי הדין בקזבלנקא מקודמיו והיו נחשבים לנכסי אוצר המלוכה, ניתנו לו מהמלך כשעלה ארצה. ומהניסיון של רבנו היה תמיד מייעץ לאברכים שלא לדחוק את השעה, וסוף הכבוד לבוא שבמקומם יושיבום, והיה אומר שהכבוד אם תראה לו שאתה שונא אותו, הוא יחפש למה אתה שונאו ונמצא שהוא רודף אחריך, ובכך תזכה לכבוד.

ומה שהדפיס רבנו בראשי ספריו מכתבי תהילה שקיבל מגדולי ישראל?! עשה זאת כדי להראות לבני התורה שסוף הכבוד לבוא. וכפי שב׳ רבנו זאת בהקדמתו לספרו ׳מזרת שמש׳ שמה שסיפר על עצמו הוא מכיון שיש בו צורך לצעירים ממנו, שיראו וכן יעשו. ובכגון זה אומר רבנו ׳מצוה לספר׳. ב) וגם מכיון שרבנו היה בורח מן הפרסום, ואותם שהכירוהו היו רק אותם תלמידי חכמים שבא עימהם במשא ומתן, לכך פרסם מכתבי תהילה כדי שידעו את ערכו ויעיינו בספריו, ושאם חושבים לחלוק שידעו שהם חולקים על ת״ח שהעידו עליו שיש לו דעת תורה והלכה נכונה.

סיפר אחד מן הרבנים שהתמודד בבחירות מול רבנו, שנפגש הוא עם רבנו לפני הבחירות, ואז אמר לו רבנו: ׳אני מתפלל על כבודו שתזכה אתה בבחירות ולא אני, לא חסר לי מאומה בקזאבלנקא.׳ ולא פלא שאף הרבנים שהתמודדו מולו, התיידדו עמו מיד לאחר בחירתו לידידי אמת לאורך ימים ושנים.

תשית לראשו עטרת פז

כשהגיע רבנו לכהן פאר בעיה״ק ירושלים, אמרו לו שנהוג ברושלים, שרבה של העיר הספרדי לבושו הוא גלימה ולראשו מצנפת, וכפי שנהג קודמו הרה״ג הרב פרדס זצ״ל, אך רבנו ויתר על הכבוד הזה באומרו שמספיק שהרבנים הראשיים לבושים כך, זה אומר כבר את הכבוד הראוי לרבנים.

כמו כן הודיעו לרבנו על כנס ההכתרה המיועד להתקיים, לרגל תחילת תפקידו לרבה של ירושלים, אך רבנו הודיע חד משמעית שאין הוא חפץ בשום כינוס, וכך היה.

וכבר לאחר כמה חודשים שיצא ספרו הראשון מסדרת תבואות שמש, זכה רבנו בספר המצטיין שיצא באותה השנה מטעם פרס על שם הרב יעקב משה טולידאנו זצ״ל. רבה הראשון של העיר ת״א.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר