ארכיון יומי: 14 ביולי 2017


בס"ד מוסר בלערבי פרשת פינחס ביהודית תוניסאית

בס"ד    מוסר בלערבי פרשת פינחס

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה


פלפרשה מתאע הזמעה האדי פיהה 6 מצוות עשה. הומאן 1]   באש נעמלו דין מתאע לוורתה 2] באש נקרבו זוז קרבנות תמיד. ואחד פצבאח. וואחד פלעשייה 3] באש נקרבו קרבן מוסף נהאר השבת 4] באש נקרבו קרבן מוסף פיה ראש חדש 5] באש נקרבו קרבן מוסף פי שבועות 6] באש נשמעו השופר פיה ראש השנה.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. כתבלנה לפסוק. אלי רבבי קאל למשה רבינו. אלי למצוה אלי עמלהה פינחס וקתל זמרי בן סלוא וכזבי בנת צור. וביהה ברד לגש מתאע רבבי מן עלא ישראל. כלף לכרה מתאעו פי עולם הבא. ענדו כרה פי עולם הזה. אלי רבבי באש יעטיה השלום. ואלי באש יעטיה לכהונה. אלי רבבי וקתלי קאל למשה רבינו אלי אהרן חיוולי כהן. קאלו הווא וזגארו. וקאלו באש ידהן אהרן וזגארו. ודהנהם משה רבינו בשמן המשחה. ואלי מאזאלו מה תואלדושי מה ילזמשי באש ידהנהם. אלי הדהינה אלי דהנו אבאתהם תנפע חתה ליהם. ולאכן פינחס וקתהה כאן מתואלד. ורבבי מה קאלשי למשה רבינו באש ידהנו. ובהאדה מה כאנשי כהן. ותווה רבבי עטאהו כראהו אלי חתה הווא חיוולי כהן. ורבבי וצא משה רבינו באש יקתל למדינים. האמא מואב. חתה ואלו אלי כאנו פצ'בארה מעה מדין. מה קאלושי רבבי באש יקתלהם. עלא כאטר חתכרז מנהם רות. ומן באעד רבבי וצא משה רבינו באש יחשב ישראל. והרש"י ז"ל כתב זוז טעמים עלאש לחשאב האדה. לאוול. כיף אלי ואחד דכלו דיובה לזלב מתאע לגנם מתאעו. וכלאו מנהם. חב יערף קדאש מאזאל. ותווה וקתלי נפטרו מן ישראל 24000 פלביעה מתאע בעל פעור. רבבי קאלו חשבהם. והטעם התאני. אלי וקתלי כרזו ישראל מן מצרים. חשבהם רבבי ועטאהם למשה רבינו בלחשאב. ותווה וקתלי חינפטר משה רבינו. קאלו חאשבני. וחשבהם משה רבינו. ופלחשאב האדה מה צאת חד מלי כאן עמרהם 20 שנה וקת למרגלים. אלי כלהם נפטרו כיף מה קאל רבבי. וצלפחד בן חפר מה כאנשי ענדו ולאד. מה כאן ענדו כאן בנאת. וזאו חדה משה וקאלולו. אלי בוהם נפטר ומה ענדושי ולאד. והווא מאת בדנובו לכאץ ומה כאנשי מעה זמאעת קרח. והומאן יחבו יאכדו באי בוהם פי ארת ישראל. ומן סירת אלי קאלו אלי מה כאנשי מעה זמאעת קרח. יסתמאו עטאו השוחד למשה. ובהאדה משה רבינו עדה לחכומה מתאעהם ענד רבבי. וקאלו אלי הומאן ענדהם לחק. ואלי מה ענדושי ולד יוורתו בנאתו. ומן באעד רבבי קאל למשה רבינו אטלע להר העברים ושוף ארץ ישראל מן גאדי. עלא כאטר מה חידכלשי לארץ ישראל. וקאל משה רבינו לרבבי. שוף ואחד אלי ימששי ישראל וקתלי חידכלו לארץ ישראל. וינזם יתחמלהם. וקאלו רבבי אלי יהושע הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. ואלעזר הכהן מעאהו בלאורים ותומים. וכדה משה רבינו יהושע. וזאבו קדאם אלעזר וישראל לכל. ותכה ידי עליה כיף מה וצאהו רבבי. באש נזל עליה שכינה ורוח הקדש.
פלהפטרה מתאע הזמעה האדי יחכילנה הנביא. עלא טלוע אליהו הנביא לשמים. אלי באעד מה קתל נביאי הבעל וצבט למטר. אחאב באש ירווח לדארו לקא רוחו ואחדו. ועיב למלך ימשי ואחדו. וחתה ואלו אלי כאן רשע אליהו הנביא חזם חזאמו ורבבי עטה קווה וקעד יזרי ורא לכיל מתאעהו. חתה ליזרעאל. ווקתלי וצל אחאב לדארו חכה למרתו איזבל הרשעית אלי אליהו קתל נביאי הבעל. בעתת איזבל לאליהו אלי הייא גדווה חתכללי כיפהם. וכאף אליהו. חתה ואלו אלי יערף אלי רבבי מה יטייחושי פי יד ואחדה רשעית כיף האדי. ולאכן מה יתכלושי עלא הנסים. ובהאדה הרב אליהו ומשה לבאר שבע אלי כאנת תחת יהודה ומוש תחת אחאב. וכלה למשרת מתאעהו גאדי ומשה 40 קילו מטר פלבר וקעד תחת שזרה וכלה ושרב וקאל לרבבי יזי מה עאש ויחב ינפטר כיף אבאתו. ונעש. וזא מלאך וקיימו וקאלו קום כול. ולקא קדאמו עגת רצפים וצפחת צים
וכלא ושרב ועאווד נעש. ועאווד זא למלאך

 וקאלו קום כול עלא כאטר ענדך תנייה בעידה חתמשיהה. וקאם וכלה ומשה בלמאכלה האדיך 40 יום ו40 לילה ווצל לזבל סיני. ודכל למגארה ונעש גאדי. ולחז"ל קאלו אלי האדיך למערה אלי קעד פיהה משה רבינו וקתלי שאף רבבי. וזאהו מלאך וקאלו האשביך יא אליהו. וקאלו עלא כאטר נגרת עלא קצ'ר רבבי אלי ישראל עמלו הדנוב ותווה יחבו יקתלוני. קאלו אכרז פזבל. וחתשמע ריח קוייה ונן באעד רעש כביר ומן באעד נאר והאדון יתעדאו ורבבי מוש גאדי. ומן באעד סכאת ומן גאדי ידוי מעאך רבבי. ונצאר איכאך ורבבי קאלו האשביך יא אליהו. וקאלו נגרת עלא אסם רבבי אלי ישראל עמלו הדנוב ותווה יחבו יקתלוני. וקאלו רבבי בארה ארזע ואמשי למדבר דמשק ותדהן חזאל מלך ארם ויהוא בן נמשי מלך ישראל ואלישע בן שפט נביא פי עוצ'ך. ומשא אליהו ולקא אלישע קאעד יחרט ב12 זוז מתאע בגר והווא ואחד מנהם. ווקתלי שאפו קאלו אסתנאלי נבוס בוייה ואמי ונמשי מעאך. קאלו האש עמתלך באש תמשי מעאייה. וקתהה אלישע דבח לבקר ומאעון לחריט טייב ביה ועטה לנאס אלי מעאהו וכלאו. ומשא מעה אליהו הנביא. וקאלו אליהו אטלב האש תחב. וקאלו אלי עמלת אנתין נעמל האנה דובל עליך. קאלו אידה כאן תשופני כיפאש נטלע הסמה תוולי איכאך. ומן באעד זאת סערה קוייה וטלע אליהו הנביא בסערה לסמה חי. ושאפו אלישע וקעד יבכי. ואלישע ולא הווא נביא ישראל. ולעזאייב אלי עמלהם אליהו עמלהם הווא דובל.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק כתב. ושם האיש המכה וכו' ושם האשה המכה וכו'. בינאמה הזמעה אלי פאתת מה סמאהומשי. והנה איש מבני ישראל וכו' וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה וכו'. עלאש הוני סמאהם.

נזמו נזאוובו נקולו. אלי פדנוב מה חבשי יסמיהם באש יעלמנה מה נדויוושי לשון הרע. והוני פלכרה מתאע פינחס סמאהם. ולאכן תקעד הנשדה. יאכי מה ינזמשי יקול כרה מתאע פינחס מן גיר מה יסמיהום?

לאכן מערוף אלי קאלו לחז"ל. אלי כרה למצוות פי עולם הזה מה תמאשי. כאנשי פי באעץ' למצוות אלי קאלו עליהם לחז"ל. ותממה חאזה אוכרה אלי לעבד יאכד פיהה כרה חתתה פי עולם הזה. הייא למסירות נפש אלי יעמלהה לעבד פלמצוה האדיך.

הוני כאנת תוולי נשדה. עלאש פינחס יאכד כרה כביר כיף האדה. כאן עלא למצוה אלי עמלהה. והאדה דין הווא אלי בועל ארמית קנאים פוגעים בו. ולכרה מתאע למצוות מוש פי עולם הזה. וכיפאש פינחס כדה כרה פי עולם הזה. ולפסוק יכתב אלי רבבי עטאהו כרה פי עולם הזה ויכסר לכלאם אלי כרה למצוות מה תמאשי פי עולם הזה? ובהאדה זא לפסוק וכתב עלאש כדה כרה פי עולם הזה. אלי פינחס עמל מסירות נפש באש יתבת למצוה. אלי קתלום מוש פשוטי עם אלי מה ענדומשי האשכון ידאפע עליהם. הומאן ראש בית אב ובנת ראש מלכי מדין. ואחד אוכר כאן יבעד. ויקול האנה האש מדכלני. תמה לכבאראת מתאע לבלאד משה ואהרן והזקנים הומאן אלי יעמלו. לאכן פינחס מה חשבשי רוחו ורמה רוחו באש יתבת למצוה האדי. ושהד עליה לפסוק אלי מוש עלא כאטר באש הנאס תקול שוף פינחס קויי האו צדיק. כאנשי למטרה מתאעהו השיב את חמתי וכו'. אלי כאף עלא בני ישראל מן חמת רבבי ורמה רוחו עלא כאטר עם ישראל. לחאזה האדי יאכד עליהה כרה חתתה פי עולם הזה. ושוף השכר מתאעהו קדאש פי עולם הבא.

אכואני לעזאז. למסירות נפש עלא למצוה מוש שהלה. ובלאכץ לעבד אלי למצוה מוש מרמייה עליה. לאכן תתבית למצוות מה ינזם חד יקול מה נגדשי. לכלאם האדה מה ימשישי ענד רבבי. ועלא כל מצוה תממה כרה ועלא כל עבירה תממה עקובה. כאנשי אידה כאן עמלנה תשובה. תממה נאס יאסר תסתאכף בתורה ותקול לעבד ילזמו יתעלם ויקרא לווקת צעיב ומן גיר קראייה מה נזמושי נווצלו. צחיח לכלאם

 האדה מעקול יאסר. ותורה מן גיר כדמה תבטל. ומה ינזמשי יעיש לעבד מן גיר כדמה. ולאכן לחז"ל קאלו. לעבד ילזמו יעמל התורה קבע ולכדמה עראי. וכיפאש יעיש? לברכה ענד רבבי תנזם תעיישו. לאכן מה ינזמשי יקול נשד דארי ותווה רבבי יזיבלי פלוס. רבבי פי קריעת ים סוף קאל למשה רבינו דבר אל בני ישראל ויסעו. מאענאהה ילזם לעבד יעמל מזהוד ורבבי תווה יזיבלו לברכה. לאכן ילזמו יעמל וקת באש יקרא פי התורה. וילזם וקת באהי. מוש דרז האו דרזין מה יעמלולו שיי. ילזמו יעמל וקיית באהי ללקראייה ובלאכץ קראיית הדינים. באש נכתבלכום מעשה הוני חיוואר נצאר בין טפלה אקדמייה ובין ראזל כאייף רבבי. הראזל האדה אסמו יונתן. משה הווא ומרתו לאמריקה באש ידאווי עלא הזגאר. ענדו 12 אן עאם מלי ערסו ומה זאבושי זגאר. משה לרביין משה לטבבה שיי. קאלולו תממה טבבה פי אמריקה מלאח יאסר. משה. לאכן באעד התחליל והתצאוור קאלולו לא הווא ולא מרתו יזיבו זגאר וילזמהם נס באש יזיבו זגאר. הראזל ומרתו מרווחין ועלא וזהם מביין לחייאר לכביר. הווא חט מרתו בחדה השביך באש תתפרז מן השביך ותנסה שוייה חייארהה. לאכן בזנבו זאת קעדת בחורה לבאש מתאעהה מוש צנוע. וקתהה טלב מן מרתו באש יחוולו לבלאייץ. ובדלו. הוני לבחורה האדי מה נזמתשי תסכת. קאלתלו אנתון בלאפכאר מתאעכם באש תהלכו לבלאד. האש פיהה כאן קעד בחדאייה. ואנתון שאדין פי כתאב ענדו אלאפאת הסנין. בארו קראו ועמלו חאזה לבלאדכם כיר. הווא חייתכלם ומרתו עפצתלו עלא רזלו מאענאהה כטאך. ולאכן לבחורה האדי מה סכתתשי. קאלתלו האנה תווה נמשי נטלע דווה יברריה עבד כיר מנך קאעד תקרא פי סדור קדים מה ינפע שיי. הווא מה חמלשי לבזיון מתאע התורה ומה גדשי יסכת. קאללהה נחב נשדך לעבד עלאש תוואלד פדנייה האדי מאדאם אכרתו באש ימות. והשנווה לפרק כאן מאת עמרו שבעין האו תשעין אלי אנתין תקראיי סנין באש טלעילו דווה יזיד יעיש כמס שנין אוכרין. הוני לבחורה סכתת. ומן באעד קאלתלו כאן באש תקולי תכלקנה באש נעבדו רבבי האכהוו מוש לאזם תתכלם. קאללהה סמעי יא בנתי. אוול חאזה נחב נקולך אלי רבבי עטאך לפרצה באש טלע דווה ללעבאד באש יעישו אכתר באש וקתלי יעמל מצוות פי האך השנין אלי נזאדולו ענדך פיהם באיי. הייא חתתכלם קאללהה כליני נכמל כלאמי. לעבד פי עולם הזה יקרא ומן באעד יכדם ידכל ללכדמה מתאעהו באש פי אכר השהר יאכד שהרייתו באש יעיש ביהה שהר כאמל. באש פליל וקתלי ירווח מן לכדמה ילקא ענדו פלוס באש ילקא דאר ינעס פיהה ומאכלה יאכלהה ולבאש ילבשו. תנזם תקולו עלאש תכדם האו אכדם ומה תאכדשי שהרייה ועיש מלפאצ'ל מתאע הזבלה. ודאי לא. לעבד זא ללעולם הזה מוש בכיפו. רבבי הבטו ללעולם האדה באש יכדם. אידה כאן כדם יאכד שהרייתו מה כדמשי מה יאכדשי כרה ומה ילקאשי מנין יעיש. כיף ואחד אלי ידכל ללמעמל באש יכדם יקעד פי כרסי מה יעמל שיי האו יאכד זורנאל יקרא פי. אכר השהר יטרדו ומה יעטיוושי שהרייה. ופי כל מעמל פי מודיר ומשהולין וכדאמה. למשהלין ענדהם משהולייה אכתר וכדמה אכתר ויכלצו אכתר מן לכדאמה. וחתתה רבבי עמל איכאך. עמלנה אחנאן ישראל משהולין וילזמנה נכדמו 619 מצוה. ובקיית לאומות 7 מצוות האכהוו. ואחנאן כראנה אכתר. ומה תקולשי כיפאש נחטו רוחנה אסייאד לעאלם. אחנאן כדאמה לעאלם באש יתקיים. כיף למודיר אלי מן גיר ביה מה ינזמשי יכדם למעמל. ותחבנה אנתין נקעדו בטאלה באש פלאכר מה נלקאוושי מה נאכלו פי עולם הבא. לבחורה סכתת. ולקא הנאס תצפקלו. תלפת לקא ברשה נאס פטייארה יתצנטו פיה. יונתן תווה ענדו תמנייה זגאר. לבחורה האדיך מה יערפשי השנווה נצאר פיהה. לאכן הווא מן כתרת גירתו עלא רבבי והתורה נצארלו הנס. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

קהילה קרועה- יהודי מרוקו והלאומיות 1954-1943-ירון צור

קהילה קרועה

מעמדם הילידי של היהודים בא לביטוי גם במדיניות הצרפתית בתחום הארגון הפנימי של הקהילות היהודיות. כשבאו הצרפתים לשלוט במרוקו מצאו משטר קהילתי שהיה מבוסס על האוטונומיה הדתית שהניחה השריעה המוסלמית לד׳ימים ועל נוהלי השלטון המח׳זני ביחס לבני החסות. ליוטה, למרות תפישתו השמרנית, רצה להכניס סדר ופיקוח במשטר הקהילות. הוא הוציא צו שהגדיר את תפקיד הקהילה ואת הרכבה, הנהיג אחידות והעניק לוועד הקהילה סמכויות בתחום הפולחן והסעד בלבד, כנהוג במדינה הריכוזית המודרנית. חברי הוועד היו צריכים להיבחר מקרב היהודים המקומיים, נתיניו של הסולטאן – אסור היה להם להיות זרים. צו זה, שיצא בשנת 1918, היה תרכובת מעניינת של מדיניות שמרנית, המגינה כביכול על האינטרסים של המח׳זן, עם התערבות ריכוזית חדשה שדאגה להפקיע כל משמעות פוליטית מיחידות הארגון היהודי הפנימי. הצו לא קבע כיצד ייבחרו חברי ועדי הקהילות ופתח פתח למניפולציות בתחום זה. מכל מקום, המינויים היו צריכים לקבל אישור מטעם השלטונות והדבר הבטיח שלטון גמור של הפקידות הקולוניאלית על המתרחש בוועדים. הם לא יכלו להפוך למוקדים של תסיסה וחידוש בלתי מבוקרים."

לצד ההסדר של הארגון הקהילתי דאגה הנציבות להסדיר בצו מיוחד גם את מערכת בתי־הדין הרבניים. הצו הגדיר אילו קהילות זכאיות לבית־דין של שלושה דיינים ואילו לבית־דין של דיין אחד, וקבע את סדרי מינוי הדיינים והפיקוח עליהם על־ידי השלטונות. מאוחר יותר כוננה הפקידות בית־דין גבוה לערעורים ברבאט.

כדי להבטיח פיקוח על המתרחש בקהילות היהודיות יצרה הנציבות את משרת המפקח על המוסדות היהודיים. היה זה מדור פנימי קטן במנהלה לעניינים שריפיים. המנהלה היתה להלכה הזרוע המתאמת בין הפקידות הצרפתית למנגנון המח׳זן, ולמעשה – הכוח ששלט במנגנון זה. היהודים טופלו אפוא במסגרת המנהלה, שהיתה מופקדת על האוכלוסייה המקומית כולה ושינויים מעטים יחסית נעשו בארגונם הפנימי. השינויים נועדו בעיקרם להשליט אחידות וסדר בתפקודם של המוסדות הישנים, לנטרל את האפשרות שהם יהפכו למוקד של תסיסה בלתי מבוקרת ולהדק את הפיקוח הריכוזי עליהם. כל אלו מגמות שאפיינו את מדיניות השלטונות הצרפתיים כלפי ארגונם הפנימי של הילידים ככלל.

בארצות המגרב האחרות שהיו תחת שלטון צרפתי, ואשר משטריהן בעידן הקולוניאלי עוצבו בתקופות ובתנאים אחרים – נתפשו היהודים באופן אחר והמדיניות כלפיהם היתה שונה. יהודי אלג׳יריה הועברו כאמור במחי אקט משפטי אחד, צו כרמייה (1870), מן הצד הילידי של החלוקה הקולוניאלית לצד האירופי והצרפתי שלה. אשר ליהודי תוניסיה, שנעשתה פרוטקטוראט צרפתי כשלושים שנה לפני מרוקו, בשנת 1881, מוסדותיהם עברו שינויים נמרצים יותר מאשר במרוקו ולעילית היהודית בארץ זו היו אפשרויות רבות למדי לעבור לצד האירופי של החלוקה הקולוניאלית. המשטר שכוננה צרפת במרוקו היה אפוא השמרני ביותר מבין המשטרים שעיצבה בצפון אפריקה, והדבר הטביע חותם ברור על מעמד היהודים במרוקו באותה תקופה, על זהותם בעיני סביבתם ועל זהותם העצמית.

בניגוד לתחום התרבותי, בתחום המשפטי והפוליטי לא הצליחו אפוא ראשי היהדות הצרפתית לחולל שינויים של ממש במצב המיעוט היהודי במרוקו לפני מלחמת־העולם השנייה. תפישותיהם בנושאים אלה לא עלו בקנה אחד עם אלו של ליוטה. הם היו משוכנעים כי יש לבטל את הכפיפות של היהודים למנגנון המח׳זני, במיוחד בענייני משפט, וחזרו והעלו רעיונות ברוח זו – אן ללא הועיל.

בכל הנוגע לארגון הקהילתי של המיעוט היהודי בארצות שלטונה הקולוניאלי של צרפת לחצו יהודי צרפת מאז ומתמיד כי תבוצע רפורמה לאור העקרונות שננקטו בארצם. כשם שבצרפת החליפה קונסיסטוריה – ועד נבחר לענייני פולחן – את הקהילה היהודית הישנה, כן מוטב שייעשה במיעוט היהודי בארצות הקולוניאליות; וכשם שבצרפת הוכפפו הקונסיסטוריות המקומיות למרכז הקונסיסטורי בפריס, כן צריך ליצור מבנה ריכוזי בנחלות החדשות. הקו השמרני של הנציבות במרוקו מנע כינון גוף מרכזי כזה, אך התמורות בכל זאת האיצו את התפתחות הקשרים הבין־קהילתיים בארץ. ההתפתחות הכלכלית ופיתוח אמצעי התחבורה מילאו בכך תפקיד ראשון במעלה, אך גם התפשטותה של רשת כי״ח, כינון בית־הדין הרבני הגבוה ברבאט ופעילותו של המפקח על המוסדות היהודיים, יחיה זגורי, תרמו לכך תרומה נכבדה. לבסוף, הפעילות הציונית במרוקו, כפי שנראה בהמשך, החלה משלב מסוים ללבוש גוון כלל־ ארצי. לראשונה אולי נוסף לתודעת הזהות של אנשי הקהילות פן יהודי מרוקני כל־קהילתי. הגורם המאחד לא היה רק הכפיפות לממלכה, אלא גם הקשרים בין היהודים לבין עצמם.

העילית היהודית הצרפתית הסתפקה בהתקדמות הגדולה שהשיגה בתחום ההשפעה התרבותית, ולא התעקשה על עמדותיה בתחום המעמד המשפטי והארגון הקהילתי. נראה שהיא העריכה כי הסיכוי להצלחתו של מאבק בתחומים אלה קטן, ואולי גם לא היתה מוכנה להסתבך בו. המפגש עם התפוצה המרוקנית העמיד את יהודי צרפת, שהיו נתונים באותה תקופה בתהליך של אינטגרציה בארצם, בפני בעיה. מנקודת מבט פטריוטית לא התקבל על הדעת שהם ייצאו, כביכול, חוצץ נגד פקידים צרפתים העושים את תפקידם בשירות ארצם מעבר לים. הם עלולים היו להצטייר כמי שמזדהים עם בני דתם בנחלה הקולוניאלית יותר מאשר עם האינטרסים של ארצם. השעה לא היתה נוחה להתמודדות כזו גם מפני שהדי פרשת דרייפוס טרם שככו, ובה־בעת חשו כבר יהודי צרפת בהשפעות הגל האנטישמי החדש, שהגיע לשיאו במלחמת־העולם השנייה. בעשורים הראשונים של המאה העשרים הם ניצבו עדיין במערכת הגנה על זכויותיהם ועל מעמדם האזרחי והלאומי, ולהנהגתם לא היה אינטרס להתעמת עם אגף חשוב של השלטון כמו זה שהתגלם בממשל הקולוניאלי. לבסוף, המערכה לשינוי מעמדם המשפטי של יהודי מרוקו עלולה היתה להיתקל לא רק בתפישה הליוטנית השמרנית, אלא גם במכשול הברור שהציבו האשיות החוקיות של משטר הפרוטקטוראט. סעיפי חוזה פאס (1912) הגנו על ריבונותו של ־סולטאן ועל זכויותיו על נתיניו כולם – מוסלמים כיהודים. אנשי הממסד ־יהודי הצרפתי נקלעו אפוא בתחום המדיני לניגודי תפישה ועניין ברורים עם הנציבות, והם נקטו עמדה של ויתור.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

צדיקי מרוקו

בשנת 1939 למדתי בקזבלנקה, 1937 עד 1939. אני אהבתי ללמוד. אהבתי את הצדיק מחמת הניסים והנפלאות שחולל. הייתי ליד הכפר הנקרא דראע. אני אהבתי את הצדיק לא כמטרה שיעשה לי ניסים. הייתי לומד בכפר אחד של ר׳ מאיר עליו השלום. היה לו בן חורג והוא, הבן הזה, נולד בכפר אחד ליד הצדיק. שמו תאסמסית. בחודש כסלו, יום ה׳ בלילה, שתיתי קצת. עליתי למעלה להתפלל בבית-הכנסת של הצדיק. אני הייתי תלמיד, עני מרוד. היה לי פראנק אחד. שמתי בקופה. היה קור מתחת לאפס. בקבר הצדיק היה דקל, תמרים. שכבתי ליד המציבה. אני חולם שבא אלי אדם אחד, זקן בעל הדרת פנים ואמר לי: קום בני, קח שני תמרים ושני פראנקים. אמרתי לו: אדוני, אני נתתי לך רק פראנק אחד. אמר לי: בני, קח שיהיה לך כסף הרבה ותתן הרבה כסף, בינתיים קח, שני תמרים ושני פראנקים. למחרת בבוקר קמתי, אני והמלווה שלי. הלכנו לעשות שבת בכפר תאסמסית. בכפר ההוא אומרים לי, מערת וענונו. הגענו לאיזה גיא עמוק, ורצינו לעלות למעלה. פתאום קיבלתי התקפה. הייתי בלי הכרה. ההוא, המלווה אותי, הלך לכפר כדי להביא אנשים כי לא חשב שאני אחיה. פתאום בא אלי אדון אחד ואמר לי: קום. קמתי. ראיתי עצמי בתוך… הרגשתי טוב. עליתי למעלה מן הגיא. ראיתי אדם זה בא עם אנשים. שמחו שראו אותי בחיים. המשכנו. יום שבת אחרי התפילה, הייתי מתחמם בשמש ופתאום אני שומע מאחורי הקיר אדם אחד, היום הוא נפטר, שלימד אותנו, תלמיד בקזבלנקה, אצל ר׳ שמעון אוחיון. ה׳ ישלח לו רפואה שלמה לר׳ שמעון בן-אוחיון. והתלמיד הזה היה קורא פסוק ממיכה: ׳אל תשמחי איבתי לי כי… כי אשב בחושך. אני פתאום קפצתי, ראיתי שהאדם הזה מוכר לי. שלום א׳. שלום, שלום, מה שלומך? מי שוחט בכפר הזהי אמר: אני. אני תמהתי. איך התלמיד שלא היה מבין לגבינו כלום הוא שוחט? ואני חושב לעזוב לימודים. לא ייתכן. באותו רגע נקבע במוחי, מוכרח לנדוד כדי ללמוד. אחרי פסח, אסרו חג, נדדתי למרחקים, למכנאס ושמה נתקיים בי ׳צדיק כתמר יפרח׳. אחרי כמה שנים הוסמכתי לרבנות, שוחט ומוהל.

אני נזכר בדבר אחד על ר׳ דוד לוי ע״ה. אבי היה עוד בחיים. פעם היו לו כאבי עיניים. בכפר איפה שגדלנו במרוקו לא היו רופאים. אבא עמד בסכנה להתעוור. פתאום בא אליו אדם בחלום ואמר לו: תשמע, אני ר׳ דוד הלוי, קח לך טיפת עראק, תטפטף בעיניים. אבא קם בלילה, טיפטף טיפות עראק בעיניים. למחרת קם, רפואה שלמה. ואני זוכר את אבא שהלך יחידי בתענית יחיד עד לקבר של הצדיק ברגל, אני זוכר זה מלפני 14 שנים. אני עכשיו בגיל 52 שנים.

רבי דוד דראע חולל הרבה ניסים ונפלאות. פעם היה איזה ערבי שסבל ממחלת רוח. הביאו אותו לצדיק וכפתו לו את רגליו ואת ידיו. אמר מישהו [כנראה קרוב משפחה]: או, ר׳ דוד דראע הלוי, אם תרפא אותו, הוא יסתובב בכל הערים ויביא לך את הנדבות. אותו ערבי התרפא. הוא היה מסתובב בכל הערים ואוסף כספים ונדבות לקופה. הוא היה כמו החכם של הכולל שאוסף נדבות. הקדוש היה מרפא עיוורים, חרשים ואלמים.

ר יצחק אלמליח מסר לי את חדרו שהיה ברבי דוד דראע. פעם התארחתי אצלו יחד עם אשתי. לפני שנסע, הוא בא וחיפש אותי ואמר לי: הנה, לפני שאני נוסע ארצה, אני נותן לך את החדר. היה מישהו שכל הזמן ביקש ממנו את החדר ולא נתן לו. כשהוא בא אלי הוא אמר לי: לא אני נותן לך, הקדוש נותן לך. הוא בא אליו בחלום ואמר לו: תן את החדר למכלוף ק׳. כך אמר לי: תראה, אני מדבר איתך והשיער שלי עומד. לא רצה כסף, ביקש רק צ׳ק לאוצר התורה. נתתי לו צ׳ק של חמישים אלף פראנק.

ר׳ דוד הקדמון(פאס)

הוא נהרג על קידוש ה׳. נגזר עליו להיכנס לבית-הסוהר. הוא דיבר עם השופט ואמר לו: לא מכבודי להיכנס לבית-הסוהר. הוא רחץ את ידיו, קרא קריאת שמע ואלוהים לקח את המשכון שלו. על שמו נקרא בני דוד מפני שמתו עלי כמה בנים. עכשיו לא. יש לי ארבעה בנים.

ר׳  דוד ואזאנה – איית בודיאל

שייך למשפחת קדושים, המוזכרת גם כאיית ואזאנה. הוא אחיו של ר׳ אברהם ואזאנה.

כל אשה שעסקה ברפואה עממית, לפני שהיא מתחילה כל פעולה בריפוי, היתה פונה בקריאה לקדושים, ובפרט לקדושי משפחת ואזאנה, לר׳ דוד ואזאנה. כשרצו לקבור אותו מצאו את גופתו בזאוויה די סידי עותמאן ליד וארזאזאת. מלאכים לקחו את גופתו והעבירו אותו לשמה. לא היה מגורלו להיקבר באיית בודיאל.

תפקיד הנגיד ותעודה מספר 24 של בי דוד עובדיה ז"ל

תפקיד  הנגידיהדות-מרוקו-עברה-ותרבותה.

הנגיד היה אחראי על תשלום מם הגולגולת והתשלומים השרירותיים הנקראים בלשון חכמים ׳מוספים שלא כהלכתן׳ – ששילמו בני קהילתו לאוצר המלכות, וכן על ביצוע ההגבלות החלות עליהם לפי ׳תנאי עומר', על ההוראות של הממשל, ועל התנהגות נאותה של בני הקהילה.

היו נגידים שהשתתפו עם החכמים בהתקנת תקנות וחתמו עליהן. בדרך כלל הם מילאו את תפקידם ללא שכר, והפריווילגיות שלהם היו פטור ממסים, ותקנות מסוימות לא חלו עליהם. למשל, הותר להם למכור יין לנוכרים, דבר שהיה אסור על יהודים אחרים, כפי שתוקן בפאס על ידי חכמים, בהשתתפות הנגיד אברהם רותי בשנת שסייג (1603) ובשפ״ב (1622) (אברהם אנקאווא, ׳כרם חמר׳, חייב, סי׳ מט, צג).

הנגיד היה רשאי להעניש עבריינים ומי שעבר על החלטת בית הדין, וחכמים היו פונים אליו לבצע את הענישה. אלמנה התלוננה בפני ר׳ שאול ישועה אביטבול מצפרו שהוציאו שם רע על אלמנת אחיה, ׳באמרם שהיא הרה לזנונים ושלחתי להנגיד לענוש כל המוציא עליה שם רעי (עובדיה, ׳צפרו׳, מם׳ 426). לפי מקור משנת תרי״א (1851) ההנהגה שנבחרה בצפרו החליטה להטיל גורלות על הכנסת האורחים, ומי שעלה עליו הגורל ומסרב לארח תלמיד חכם נודד או מי שנדר לעניים ולא רצה לפרוע, יימסר שמו על ידי הגזברים לנגיד שיקנוס אותו (שם, מסי 41).

אבל גבולות סמכויותיו היו לעתים נושא לוויכוח ודיון משפטי. מעשה ביהודים שהיכו גוי, ומשה בן עטר נגיד קהילת סלא מסר את המכים לערכאות של גויים. הנתבעים תבעו את הנגיד בפני יעב״ץ בשנת ת״פ (1720), על שגרם להם נזק כספי. הנגיד טען:

הלא אני ממונה מהמלכות על ק״ק סאלי לדשא׳ אני לעשות כרצוני דאם לא כן מעולם מנהיגי הק״ק לתקון העולם לא ייסרו ולא יענישו שום אדם ונמצא העולם חרב ואיש את רעהו חיים בלעו.

אבל ר׳ יעקב אבן צור לא קיבל את טיעונו:

טענת היותו מנהיג אינה מספקת לפוטרו דהן אמת שכיון שהוא מנהיג רשאי ליסר ולהוכיח ולענוש נכסין ולאסורין לכל מי שעשה דבר שלא כהוגן אבל לא לתתו ביד המלך ולהפסידו ולגרום לו הוצאות. (׳משפט וצדקה ביעקב׳, להלן ׳מוצב״יי, חייב, סי׳ סג)

יש כאן הכרה משפטית בזכותו של הנגיד להעניש, אבל לא עד כדי מסירה למלכות, המנוגדת לדין, ופוגעת באוטונומיה המשפטית של הקהילה.

אבל היו מצבים בהם הותר לנגיד להעניש יהודי על ידי המלכות – והכוונה למלשין. על פסק זה חתמו חכמי צפרו בשנת תפ״ו (1726) (עובדיה, צפרו, ד, מסי י). סיכונים במילוי התפקיד: היות ותפקידו של הנגיד היה כרוך בסיכונים, היה נהוג שהקהילה התחייבה לפצותו על כל הוצאה הקשורה במילוי תפקידו. חזרו על כך בדרך כלל עם כתב המינוי שניתן לו על ידי טובי העיר והדיינים. כך היה בצפרו בשנים תפ״ז (1727), תקל״ו (1776), תק״ץ (1830), תר״ה (1845), תרט״ו (1855) (עובדיה, ׳צפרו׳, מסי 422,93,92,33,24,21).

במקור מתקצ״א (1831) נאמר שהנגיד של יהודי צפרו השתדל בשחרורם של תלמידי חכמים ממאסר: ' ועמדו הגוים כנגדו והעלילו עליו לאמר שקלל בדתם, והוצרך הנגיד להוציא כמה הוצאות ושוחדות כדי להציל את עצמו מן הפח אשר טמנו לו' (שם מסי 99). הדיינים חתמו על חובת הקהילה לשלם את ההוצאות הכרוכות בשחרורו.

במקרה אחר חשש הנגיד מאיר אסבאג בפאס שמא ייענש על ידי השלטונות בעוון מכירת יי־ש למוסלמים על ידי בני קהילתו. שלושה חכמים חתמו בשנת תקנ״ז (1797), שהקהילה היא שתישא בהוצאות ולא הנגיד (׳תקנות מכנאס׳, עמי פז).

היו נגידים שפעלו להצלת יהודים ממאסר או לשחרורם של שבויים נוצרים ויהודים משבי הפיראטים במרוקו. משה בן עטר, שכיהן בתור נגיד לאחר מותו של אברהם מאימראן, טיפל ב־1722 בשחרורם של 300 שבויים בריטים, וחמש שנים לאחר מכן בשבויים הולנדים.

הערה שלי א.פ. רבי דו עובדיה זצ"ל התייחס לנושא הזה בכובד ראש. בספרו " קהלת צפרו " מביא הוא חומר רב מאוד אודות תפקיד הנגיד ופעילותו, סמכויותיו וכו…
אני מביא לכאן תעודה אחת מיני רבות מתוך כרך מספר 1 של " קהלת צפרו "  

תעודה מספר 24 

התרט"ו – התרט"ז – 1855 – 1856

ב"ה.

להיות שבשמונה עשר יום לחודש אייר הוא חודש זו הוא יום ל"ג לעומר של שנתינו זאת אל תאחרו אותי וה' המליח דרכי לפ"ק נקהלו היהודים יושב מתא צפרו יע"א ועמדו על נפשם עד שהוציאו הנגיד שהיה ממונה עליהם נגיד חסר תבונה ורפאל ברוך מעשקות. ובחרו להם איש ישר כלבבם אחד המיוחד מתופשי התורה וחובשי בית המדרש החכם השלם כבוד הרב יעקב אדאהן, ישמרהו אל בן הרב שלמה נ"ע להיות נגיד ומצווה ומפקח עליהם בכל ענייניהם להרחיק הנזק ולקרב התועלת כפי יכותו וכל עם הקהל כקטון כגדול ענו ואמרו זה יעצור בנו. וגם החכם הנזכר בראותו צרת בני עמו וצערם כי ירדו לצערים עם ה' נענע בראשו ונתרצה להם לדבר הזה אך בזאת בשיקבלו עליהם שכל הפסד ודררא דמממונא דתמטי ליה מפאת מינויו ושירותו עם השר על כללות הקהל ליהדר ודברו טובים ונכוחים כי מה בצע לי בשררה זו שהיא עבדות גמורה.

כידוע ובלי שום שכר ובלי שום הנאה ודיו שיעמוד בשלו ולכן גם יחידי הקהל קבלו על ענין כן שהוא יהיה ראד נדרש לכל חפציהם להרחיק נזקם ולקרב תועלתם כפי היכולת ואם חס ושלום יגיע לו איזה נזק מפאת מנויו ושירותו על כללותם ליהדר ולפי שנטרפה השעה מאותו זמן עד היום לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. לכתוב ולחתום ולתת בידו שטר המנוי לכן עתה נועצו לב יחדיו ובאו בהסכמה יחידי וטובי הקהל בעדם ובעד כללות הקהל קהלת קודש צפרו יע"א הלוא המה :

הרב אליהו בן הרב אהרן בן שלוש והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה אלבאז והרב אברהם בן הרב יצחק אלבאז, והרב אהרן בן הרב מרדכי אלבאז, והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן, והרב משה בן הרב אהרן אזולאי והרב יעקב בן הרב מכלוף בן חמו ידי' אדבדובי. והרב יהודה בן הרב אברהם בן סיסו והרב רפאל בן הרב דניאל בן זכרי והרב משה בן הרב בנימים אביטבול והיקר יוסף בן היקר משה בן הרוש והיקר יצחק בן היקר אהרן הכהן והיקר אהרן בן היקר עמור בן שרביט והרב מימון בן הרב אליהו הכהן.

והעידו על עניין בקנין שלם ובשובעה חמורה במנא דכשר למקנייא בהי ושבועה חמורה כי גם למה שיועיל על דעת המקום ברוך הוא האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה ברצון נפשו והשלמת דעתו בלי זכר שום אונס וכפיה כלל. וחייבו על חיוב גמור בעדם ובעד כללות הקהל דכח הפסד ודררא דממונא דתמטי להחכם רבי יעקב הנזכר מאת השר מפאת נגידותו עלי דידהו ליהדר לפורעו מכיסם וממונם משפר ארג נכסיהם וכן אם גזלו השר או כפר בו בהאלסאייר שרבי יעקב הנזכר נוטל בהקפה מבעלי החנויות לזכות השר ומוליכו לשר עד אשר יפרע אותם על יד ועל יד.

והשר הנזכר כפר בו או גזלו ולא רצה לפורעו שרין על רבי יעקב הנזכר לפרוע כלום אלא עליהם לפרוע לבעלי החנויות המקפים לרבי יעקב הנזכר בהאלסאייר. כללא דמילתא שכל דררא דממונא דתמטי לרבי יעקב הנזכר מפאת הנגידות על יחידי הקהל ליהדר ונאמן רבי יעקב הנזכר בדיבורו הקל לומר כי הוא זה מה שהפסיד. וכי הוא זה בהאלסאייר שנושה בשר ואם חס ושלום נפל להם ליחידים הנכרים איזה ספק בדבריו לא יזקיקוהו שום שבועה חמורה כי אם שיאמר על אמונת האל שכך הפסדתי או כך וכך סאייאר אני נושה בשר ואז על כל פנים יתחייבו לפורעו עספ"ה והו' שטר מוח" וכו.. ובאחריות גמורה עליהם ועל יורשיהם אחריהם ועל כל נכסיהם מקרקעי ואגבן טלטלי שקנו או שיקנו כתקנת חכמים זכרונם לברכה דלא כאס' ודלא כטופסי דשטרי ונגמר הכל בקניין שבועה חמורה.

ולראיה על הכל חתומים פה והיה שה שנים ועשרים יום לתמוז יהפכו לטובה משנת חמשת אלפים ושש מאות וחמש עשרה ליצירה ושרייר וברייר וקיים.

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

העידונו על על עניין במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל כבוד הרב ישועה בן הרב נע' הן אלבאז והרב אברהם בן הרב ישועה עולייל, ובכוח הקננין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם ככל הכתוב לעיל אחת לאחת והיה זה בזמן הנזכר לעיל חדש ושנה הנכרים לעיל והכל שריר ובריר וקיים

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט.

העידונו על עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא בהי ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל הרב יעקב בן הרב משה אתורג'מאן והיקרמכלוף בן היקר שלמה הכא נמי אביטבול וידיד בן תמאיוסת והיקר יונה בן משה גבאי ובכח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם ככל הכתבו לעיל אחת לאחת והיה זה בזמן הנזכר לעיל חדש ושנה הנזכרים לעיל והכל שריר ובריר וקיים.

עמרם אלבאז – ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

העידונו על עניין עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל הנבון וחשוב הרב אברהם בן הרב דוד בן מאמאן ובכח הקננין שובועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבים על ככל הכתוב לעיל אחות לאחת והיה זה בשלשה ושערים יום לחודש תמוז יהפכו לטובה חדש ושנה הנזכרים והכל שריר ובריר וקיים

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

נדרשנו מאת כבוד הרב יעקב יש"ץ הנזכר לחוות דעתינו אם יש פקפוק בחיוב שנתחייבו לו בני קהלנו יש"ץ לפום דינא ונומינו לו דסמוך לבו לא יירא לבו בטוח דלא לימטי ליה שום פסידא ודררא דממונא וחיובא רמייא על בני קהלנו הנזכרים לפצותו והחיוב הנזכר שריר וקיים ככל הכתוב בו כדת של תורה ולראיה בידו חתומים פה פאס יע"א טבת דהאי שתא וזאת התורה לפר"ק והכל שריר ובריר וקיים.

רפאל יעקב בן סמחון ס"ט – וידאל הצרפתי ס"ט – ידידיה מונסונייגו יסט"א – מתתיה סירירו סי"ט – שלמה אליהו אבן צור סליט"א.

סוף תעודה מספר 24

Conseil des communautes – Déclaration du Grand Rabbin DANAN

מועצת הרבנים

Concile des rabbins du Maroc

CONSEIL DES COMMUNAUTES

Déclaration du Grand Rabbin DANAN :

" Il est un fait notoire que notre désir le plus cher est l'union des conseils communautaire et rabbinique.

Nous sommes convaincus que c'est là une garantie de succès et un gage de bien être pour nos coreligionnaires du Maroc.

Nous avons maintes fois au cours de nos réunions mani­festé notre intention de travailler tous ensemble dans un esprit d'étroite collaboration.

Animés par ce sentiment, nous avons exprimé le désir de prendre part aux débats des Congrès des Communautés en vue de donner notre avis sur les questions religieuses( Cette participation aurait été à plusieurs titres profitable au Ju­daïsme marocain dont les représentants, unis, forceraient l'ad­miration de tous.

La proposition d'un membre du Congrès des Communau­tés ayant assombri l'atmosphère d'union de nos deux conseils,׳ je me vois aujourd'hui dans l'obligation de vous informer de ce qui s'est passé et de vous rappeler par la même occasion notre devoir de poursuivre sans faillir notre but qui est l'union entre tous les éléments de notre communauté. »

Prenant la parole, M. DAHAN réduit les faits à un simple malentendu et affirme au contraire qu'il a été ques­tion de demander que dans les réunions des comités, les rabbins aient voix délibérative en matière religieuse à l'instar des autres membres.

Il émet le vœu de voir s'établir une parfaite union entre tous les organismes sociaux israélites du Maroc et ceci con­clut-il, est d'une extrême importance.

Les membres du concile font confiance totale au Prési­dent DANAN pour user de tous les moyens possibles en vue de donner à cette question une suite qui lui paraîtra utile.

  1. BOTBOL dit qu'il existe au Maroc deux conseils israé­lites ayant chacun la faculté de soumettre ses désiderata à la Direction des Affaires Chérifiennes.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

יולי 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר