ארכיון יומי: 12 ביולי 2017


La complainte du tritel-שיר על התריתל בפאס, בעברית, צרפתית וערבית

 

תריתל בערבית

יום רביעי כשנודע הדבר,

הגיעו גדודי המפקד.

 אוי לי איזה יום צרה!

 

ליל חמישי שמענו

חריקת הרובים,

אוי לנו, מה יארע?

 

ליל חמישי בחצות ליל

כשפרצו לתוך בית יהודה הלל,

מצאוהו מגשש ובידו מנורה.

 

אמרו: היש צרה גדולה מזו?                    

תני הכסף בת כופרים!

 

יום חמישי בצהריים,

העלונו לבית חברה קדישא,

 התבוססנו בבוץ ובעפר,

אוי לאותו כיעור !

 

 יום חמישי בערב לקחונו לסאחל,

כיוונו אלינו רוביהם,

היה ליל מחשכים.

 

יום חמישי המשיכו לשדוד,

אך יום שישי הגיעה החנינה,

הודיעו לנו ביד קורא,

 

התאספו בארמון הסולטן,

זקנים ונערים היזהרו לא לסטות,

 בארמון עליכם להתאסף.

 אלוהים, מלא לב(הסולטן) ברחמים.

לסאחל מקום בקצה בית הקברות, רוחוק מהבוזזים

 

TRADUCTION

C'est mercredi que l'alerte fut donnée,

 La troupe du commandant est arrivée.

Ah malheur à moi, quel jour ce fut!

La nuit de mercredi à jeudi, nous avons vu,

 Que les coups (de fusil) éclataient, nous avons vu.

O quel malheur, que va-t-il nous arriver?

La nuit de mercredi à jeudi, au milieu de la nuit,

Ils pénétrèrent dans la maison Juda Hillel.

Ils le surprirent alors qu'il tâtonnait, un candélabre à la main.

Ils commencèrent: Y a-t-il plus grande détresse?

Donne le trésor, hé fille de mécréant!

Jeudi au milieu de la journée,

Ils nous firent monter dans la chambre funéraire.

Nous étions empêtrés dans la fange et la poussière.

Quel malheur. Qu'est cette abomination?

Jeudi au soir, on nous emmena au sâhil

Ils pointèrent sur nous les fusils.

 Jeudi, ce fut la nuit de ténèbres.

Jeudi, ils continuaient à piller.

Vendredi arriva la trêve.

Ils nous firent dire par le crieur public.

«Vous devez vous rassembler dans le palais (du sultan)».

«Grands et petits, attention à ne pas vous perdre!

Dans le palais, vous devez vous rassembler».

O mon Dieu, emplis le cœur [du sultan] de compassion!

Complainte composée par le rabbin Haïm fils de Moïse Lévy, et disciple de rabbi Joseph BenNaïm, publiée dans Georgette Bensimon-Choukroun, «La Complainte du tritel», in: G. Drettas, J. Gutwirth (éds.), Homenagens à Jeanine Fribourg, (=Meridies 19-22 [1994]), pp. 301-337

אַבִייַאץ׳ מֵן חְצֶ׳ר – סיום הקינה על סוליקה הצדיקה בערבית יהודית עם תרגום לעברית

ותלבס אסבאני דלחריד (לכרי) ושראבי מעא לוקאייא' / ודהב וג׳והר די מא ילו עדודסוליקה הקדושה

ותלבשי מטפחות ראש של משי כמו גם סרטי ראש וצעיפים / וזהב ואבני חן ללא מספר

 

ותתנזהּ חתא תקול האדי הייא אדניא / ונדרבו עליך לגיטא מעא לבארוד

ותבלי בטיולים עד שתאמרי זהו העולם / ונשמיע לכבודך נגינות החצוצרה ויריות [שמחה]

 

לגיטא – סוג של חליל עשוי עץ צר בתחילתו ורחב בסופובעל שבעה נקבים, שישה למעלה ואחד למטה

 

יזאכּום מא תנשדו עלייא / ואש יאנא דיני בלכיוט מקבוד

בבקשה מכם אל תלחצו עליי / האם אני דתי תפוסה בחוטים [שאפשר לפרום]

 

גיר קומו די תעמלו[ה] עמלוה פג׳רייא / בטרו גייא קתלוני בסיף די יכּון מהנוד

רק קומו ומה שתרצו לעשות עשו אותו בהשכם / הזדרזו והרגוני בחרב חדה [משובחת מהודו]

 

קאמת בלהס וכסלת ידיהא וקראת קריאת שמע הייא לוולייא / ורפדת עיניהא לרבנא אלמוג׳וד

קמה בשמחה ונטלה ידיה וקראה קריאת שמע לפני הכול / ונשאה עיניה לריבוננו המהולל

 

דרבהא אסייאף וולד ארזייא / וטלעת רוחהא תחת כּסא הכבוד

הכה אותה הסייף [התליין] וולד ארזייא / ועלתה נשמתה תחת כיסא הכבוד

 

טאבו עינייא בדמוע אלדי נורד כל צבחייא / עלא פרקתי פי ג׳מיע לכווא ולולאיא

כהו עיניי בדמעות שאני מזיל כל בוקר / על פירודי מכל האחים והידידים

 

יום עלא יום יתקאל חזני ותהיג׳ נארי / ואנא עאטי נפסי ללהמום וללמרארי

 מיום ליום יכבד אבלי ותבער אשי / ואני מוסר נפשי לדאגות ולעונות

 

כל עאם נקול ליום יתסראח רבאטי / ונלקא רוחי פי כל עאם באקי באטי

כל שנה אני חושב שכעת ישתחרר חבלי / אבל אני מוצא עצמי כל שנה עדיין מעוכב

 

לאב לכליל קץ בר מצר ערפת להו / וקץ בבל סבעין סנא חדדתהו

לאב הידיד [אברהם אבינו] גילית לו קץ מדבר מצרים / וקץ בבל לשבעים שנה הגבלתו

 

מדת האד לגלות לם וג׳דו חדאדא צחאב לערף / ולא וקת האש תפתךּ ותתצרף

אורך הגלות הזה קץ לא מצאו לו אנשי החכמה [התורה] / ולא עת תבקע ותסתלק [הגלות]

 

נפס אצ׳עיפא יכּפא להום מן אצ׳יקא / לקד כלצו פי מא עליהום מן לחקיקה

 הנפש החלשה [של ישראל] די להם ממצוקה / כבר שילמו כל חובם

 

סוואד וג׳א[ה] ולאד לעלוג׳ ושיאנת כליקתהום / מן כּתרת להמום אלדי ג׳אזו עלא ראצהום

השחירו פניהם של בני הנכרים [ישראל בגלותם] והורעה צורתם / מרוב דאגות שעברו על ראשם

 

עורש לאבא מא לו קאעד פי האד לחאלא / מחלו לו תקעאד למרא לאג׳אלא

כיסא האב [הכבוד] למה הוא יושב במצב זה / כמוהו תשב האישה האלמנה

 

פצ׳לךּ כתיד יא מולא ג׳מיע אדנייא / אעג׳ל ובעת לנא הנביא אליה

חסדך גדול אתה אדון כל העולמים / חוש ושלח לנו הנביא אליה

 

צפת תעמר מעא ירושלים למחמודיא / גבלא וסין ויפה ועכו מעא עיר טבריא

צפת תמלא עם ירושלים המהוללה / גבל וסין ויפו ועכו עם העיר טבריה

 

״גבלא״ על פי ההקשר היא צורה ערבית של גבל, ביבלום העתיקה שבלבנון, לפי יחזקאל כז, ט; יהושע יג, ה. המחבר מזכיר את מדבר סין שבדרום ארץ ישראל עם גבל שבצפונה.

 

קסרי וצידון וצור לודיא וחיפה / כּל וחדא מנהום בליאקות תבקא מרציפא

קיסריה וצידון וצור לוד וחיפה / כל אחת מהן תהיה באבני חן מרוצפת

 

ראש המור מעא יעד הלבנון / הום יכונו כיאר כל מסאכן

ראש המור עם יער הלבנון / הם יהיו מיטב היישובים

 

שפרעם או אושה ויבנה מעא בלאד חברון / מעא מערת רבי שמעון פי בלאד

מירון

שפרעם ואושה ויבנה עם העיר חברון / עם מערת רבי שמעון בעיר מירון

 

תפרח נפסי כּתיר כיף נראהום בלעין / אמן אמן יהיה בקרוב אמן

תגל נפשי מאוד כאשר אראה אותן בעין / אמן אמן יהיה בקרוב אמן

סיום הקינה…

נהוראי-מאיר שטרית-אימת החלום….

אימת החלום

עקו משה היה יהודי פיקח ובקיא בחורה וחוכמתה. הוא היה אולי היחידי בגוראמה שהתקומם נגד שיטוח המשטר הצרפתי, ונהג לומר בגלוי ובלי פחד שהצרפתים במרוקו מנצלים את האוכלוסיה ולא עושים מאומה לקידומה בכלל; ובעיירות כמו גוראמה – בפרט. עקו משה ביקר מספר פעמים בערים פאם, מקנאס וקאזאבלנקה וקינא במה שיש להם. הוא ראה ילדים הולכים כל בוקר לבתי־ספר לבושים היטב, נקיים ותרמילים על גבם. נסע בתחבורה הציבורית העירונית והבין־עירונית, ברכבות, באוטובוסים ובמוניות. סייר באתרי־בניה חדישים וראה בנינים גורדי־שחקים. הוא התפעל משיטות החקלאות החדישות אותן היו מקנים מדריכים צרפתיים לערבים וגם ליהודים שחיו באזורי חקלאות בתחומי־הערים הגדולות הללו.

משחזר עקו משה לעיירה גוראמה היה ליבו כבד עליו ולא יכול היה להשלים עם העובדה שהוא חי באזור מוזנח ומיושן כאילו היה זה עולם אחר. באחת הפגישות של ראשי־הקהילה היהודית עם המושל הנוקשה דובארי, התפרץ עקו משה כלפיו והטיח בפניו את כל מה שהיה לו על לבו. הוא לא חסך משבטו וביקר בחריפות רבה את מדיניות חוסר היחמה של הצרפתים בעיירה גוראמה. תחילה נדהם המושל דובארי מדבריו אך לאחר דקות מעטות התרכך וגילה רצון לשמוע בפעם הראשונה דברים מפי יהודי פיקח שיודע מה הוא רוצה ומה חסר לו. עד מהרה התפתח ויכוח סוער בין השניים. תוך כדי ויכוח אמר לו המושל: ״הערבי שבמדינתו אני שולט לא־מעז לבקר אותנו ואת מעשינו כפי שאתה עושה זאת בחוצפה רבה. ואם לא תחסוך מביקורתך זו, אשליך אותך לכלא. אתה כיהודי בן־חסות, חייב לקבל מה שנותנים לך ואין לך שום זכות לערער״. עקו משה הסמיק, היסס אם להשיב על דבריו המעליבים של המושל ובחר בסיכון של הכלא ובלבד שיטיח בפני הקצץ המצוחצח את מה שהוא חושב עליו ועל משטרו.

״מון קפיטאן אמר עקו משה: ״אני הייתי כאן עוד הרבה לפניך, כך שטענתך שאני בן־חסות איננה במקומה, אני אזרח שווה זכויות ואיש לא יוכל לשלול זאת ממני. חובתכם כצבא־כובש לפתח את המדינה לא רק במקום שיש מיכרות, עסקים וחקלאות אלא בכל מקום שיש בו ריכוז של אוכלוסיה. אתם הצרפתים לא באתם רק להשליט סדר וחוק, ואילו כאן בעיירה זו כל תפקידכם מצטמצם רק בזה״. על דברים אלו הגיב המושל בצעקה: ״איפה אתה חי יהודי ? כאן בעיירה נידחת זו אתם מתנוונים ואין לכם שום סיכוי ללמוד ולהתקדם, ואתה דורש ממני להביא לך הנה פיתוח וקידמה כמו אלו שראית בערים הגדולות?״

עקו משה לא נשאר חייב והוסיף: ״במשך מאות בשנים שמרנו על ציביוננו היהודי תחת משטרים של דיכוי, רדיפות, גירוש, התעללות והתנכלות תוך כדי מלחמות בין שבטים ומלכים, ותקוותנו הייתה שעם כניסתכם למרוקו, תעשו הרבה לקידום כולנו בכל תחומי־החיים. הנה אנחנו חיים למעלה משלושים שנה בעיירה זו ואיש מאיתנו ומילדינו לא זכה לבקר בבית־ספר ולהנות מחינוך כמו זה שמקבלים הילדים בערים הגדולות.״

המושל כולו זעם וכעס, חבט באגרופו על השולחן:

״מה אתם עושים כאן לכל הרוחות? הרי אתם היהודים בעלי מוח חריף וחוכמה רבה, מדוע איפוא תישארו פה ותבזבזו את חייכם לריק במקומות מרוחקים אלה, אשר אליהם לא מגיעים לא חינוך ולא קידמה? אתם גזע אנושי מיוחד במינו, אתם חכמים ומצליחים בכל מקום. אתם מבזבזים את חייכם במקומות אלו. אין אנו יכולים להביא אליכם את מה שקיים בערים הגדולות, עליכם לעזוב את המקום הזה. אולי יכולתם לשמור על דתכם וציביונכם כאן, אבל חוכמתכם התנוונה והשתרשו בכם תופעות שליליות. זמן רב יחלוף עד שתצליחו לסלק מעליכם את כל מה שדבק בכם במשך עשרות שנים ולשם כך עליכם לעבור לחיות בסביבה מפותחת ומתורבתת״.

״אינני אשם שפקחתי את עיני עם היוולדי ומצאתי עצמי במדינה זו. אמי ואבותיה גורשו מארצם לפני אלפי־שנים, ואני אף אינני יודע מנין באתי! מגירוש־ספרד, מגירוש־פורטוגל ואולי מגירוש יהודי־צרפת שלך. הודות למלכי־מרוקו שפרשו עלינו את חסותם במשך מאות בשנים ולמרות הסבל שעבר עלינו במלחמות הרבות בין המלכים והשבטים, נשארנו בחיים, שמרנו על יהדותנו ועל הצביון הקדום האמיתי של עמנו. איני מוכן להחליף את יהדותי בשום דבר שבעולם. אני מעונין שבני ילמדו ויתקדמו מבלי שזהותם היהודית תטושטש, ועם כל הכבוד לקצינים היהודיים שבצרפת, כמה מהם היו כאן אצלנו ואנחנו אפילו לא יחננו שהם יהודים כי זהותם נטשטשה, ולכך אין אנו מוכנים להסכים״.

עקו משה סיים את דבריו ונדמה היה שהוא השאיר רושם טוב על המושל, בהשכלתו המבוססת על התורה בלבד, ובידע הדל בהיסטוריה היהודית שסקרנותו העניקה לו. אולם המושל דובארי חשב אחרת. הוא קם ממקומו, קרא לזקיף והורה לו להוביל את עקו משה לשבועיים ימי־מחבוש, כדי שלהבא יחשוב פעמיים לפני שהוא פותח את פיו לפני המושל.

זעקת יהודי מרוקו – יצחק משה עמואל

עליה ״מובחרת״ (סלקציה)זעקת יהודי מרוקו 0-ה

הקושי הגדול בקליטת העלייה הקודמת ומעוט האמצעים לקליטת העליה החדשה הביאה את שיטת הברר, סלקציה, בעלית יהודים מצפון אפריקה. הוראות מיוחדות נשלחו אל משרדי מחלקת העליה בקזבלנקה ואל רופאי המיון עלי ידי משרד הבריאות ומחלקת העליה, והנה הוראות מספר, כפי שפורסמו בזמנו ,״סלקציה משפחתית:

א. משפחה העולה כולה .ויש בה איש אשר צריכים־לפרנס;אותו,דבר זה ישמש עיכוב לעלית המשפחה.

ב. איש אשר צריכים לפרנס אותו׳ פרושו: נכה אשר איננו זקוק לטיפול רפואי ולא יהיה זקוק בגלל נכותו זו. לטיפול כזה בעתיד, אבל נכותו שוללת ממנו את האפשרות להתפרנס בכוחות עצמו (זקן, עוור, גרם׳ קטע ועוד).

ג. איש החולה במחלה מדבקת (שחפת, צרעת׳ עגבת ועוד); או מחלה אשר תדרוש טיפול רפואי ממושך במוסד (מחלות לב,־כליות וכ״ו), או מחלת רוח לא יימנה על סוג ״איש אשד צריכים לפרנס אותו הוא ייפסל ולעליה. במקרה שאין המשפחה מוכנה להפרד מעל הזה, לא תוכל לעלות. במקרים מיוחדים מסוג זה אשר יהיו נימוקים בכל זאת להעלותם, יהיו טעונים אשור מיוחד מטעם משרד הבריאות בירושלים.                                                                                        

חולים במחלות הנתנות לרפוי על ידי טיפול קצר, כגון: גרענית, גזזת ועוד יקבלו את רפויים במחנות הרפוי של מחלקת העליה־ בחו״ל, או .ב"שער העליה״ בחיפה.                                                                                           

מפרנסים                                                                                                 

א. מפרנס — פירושו: גבר או אשה, במצב בריאות משביע רצון וגילו אינו פחות מ־16 שנים ולא עלה, על 40.  

ב. מועמד לעליה׳ שעבר את גיל 40, יחשב כמפרנס ויוכל לעלות עמ משפחתו בתנאי. א. אם הוא מסוגל לעבודה גופגית; או ב, אם יש לו מקצוע, שהוא׳ מסוגל לעבוד בו ושיוכל להתפרנס ממנו בארץ.

זקנים

א. אין להעלות זקנים אשר אין מפרנסים במשפחתם. העולה אתם אשר אין להם קולטים בארץ.

ב. .זקן״ — פרושו: גבר או אשה בגיל למעלה מ־40, אשר אינו נמנה על סוג ״מפרנסים׳׳׳ לפי ההגדרה בסעיף ״מפרנסים׳».

״נדרשים״

עולים הנדרשים על ידי קרוביהם בארץ, שבהם תלויה פרנסתם, יועלו רק לאחד שיוכח כושר קליטתם אצל הקרובים הדורשים את עליתם.

בעלי אמצעים

עולים בכל הגילים, אשר מחלקת העליה תווכח שהם בעלי אמצעים די הבטחת קיומם בסידור עצמי — יוכלו לעלות ובלבד שלא יהיו חולים במחלות מדבקות. בעלי אמצעים החולים במחלה שתדרוש טיפול רפואי במוסד, או אישפוז — אשורם לעליה מותנה בהסכמת משרד הבריאות״.

להצדקת שיטת הסלקציה בעליה אשר בכנסת מר משה שרת ז״ל ראש הממשלה דאז, ביום 2.9.55, כדלהלן: ״חלילה לנו לזנוח את השיטה הזאת — שיטה מבורכת של עליה מבוררת, אלא אם־כן תהיה החרב החדה מונחת על הצואר. על כל פנים׳ אין טעם מעשי או מוסרי לבטל כיום את שיטת הברר לגבי מרוקו, שם רשומים כבר עכשיו כ־60 אלף מועמדים לעליה, אשר כשני שלישים מהם עמדו במבחן כללי ד,ברר״.

חטא קדמון זה של הסלקציה לגבי עלית יהודי צפון אפריקה גרמה לכך, שעם סגירת שערי מרוקו ב־1956, נותרו יהודים רבים במציאות קשה בגולה ולא זכו לעלות לארץ אבות.

מענין לציין שגם מר חנניה דהן, עסקן ידוע מקרב יהודי צפון אפריקה, הצדיק שיטת הסלקציה וכתב, כדלהלן:

״אם רצוננו בעליה שקטה וקונסטרוקטיבית אשר תהיה מלווה בתכנית קליטה מחושבת עלינו לתמוך במדיניות העליה הקיימת, מבלי לשחרר את עצמנו ואת המדינה מלהכין דרכי הצלה לעת הצורך. עליה המונית בלתי ממוינת, פרושה חוסר תכנון בקליטה, פתיחת מעברות חדשות, הגברת חוסר העבודה, והעמסת מקרים סוציאליים על חשבון העם והמדינה. כבר מדגישים שמאז החל המבצע ״מהאוניה לכפר״ העולים נקלטים ללא קשיים, מבחינה חומרית ומבחינה רוחנית גם יחד. תנאי הדיור, מצב התעסוקה הטיפול ועוד. כל זה מראה על יסודות בריאים יותר בעליה ובקליטה״.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

יולי 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר