מורשת יהדות מרוקו

ארץ רחוקה מאוד

אֲנִי בָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד 
וְזֶה מָה שֶׁיֵּשׁ לִי לוֹמַר

אֲנִי מְאֹד עָיֵף

לְשׁוֹנִי יְבֵשָׁה
כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֵינִי מֵבִין מָה אֲנִי אוֹמֵר 
כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹתֵק אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת 
שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי לְדַבֵּר בִּשְׁמָם

אֲנִי בָּא מֶרֶץ מֵאֹד רְחוֹקָה 
בָּהּ הָעֱצִים עֲדַיִן הָיוּ יְרוּקִים

אֲבִי נוֹתַר חֲסַר בַּיִת בְּגִיל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה
אִמִּי נֶעֶלְמָה כְּשֶׁהָיִיתִי בָּן שֵׁשׁ

אֲנִי עַד כְּדֵי כָּךְ עָיֵף 
שֶׁסַּנְדְּלַי זְקוּקִים לַמִּטָּה

אָז בְּבַקָּשָׁה אַל תְּבַקֵּשׁ 
מִמֶּנִּי לַעֲבֹד יוֹתֵר 
רַחֵם עֲלֵי 
אִם תִּתֵּן לִי לָנוּחַ
אֲסַפֵּר לְךָ אֶת הַסִּפּוּרִים הַנִּפְלָאִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם 
אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁל אַרְצִי, 
בְּבַקָּשָׁה תֵּן לִי לָנוּחַ 

לָנוּחַ

לָנוּחַ…

המספר נוקט עוד דרך של תיאור, הוא מתאר את שני האירועים המרכזיים בחטיבה, ההשלכה לבור והמכירה משתי נקודות מבט, מנקודת מבטו שלו ומנקודת מבטו של יוסף, גיבורו. תחילה מתוארים האירועים מנקודת מבטו של המספר, שמתייחס רק לתיאור החיצוני של האירועים. הוא מתאר את הבור ואת תכולתו האיומה ואת פניו היפים של יוסף המצהיבים לנוכח הבור, אך אף לא מילה על תחושותיו של יוסף, גם את מכירתו לשיירת הערבים הוא מתאר בלי לומר דבר על מצבו הנפשי של יוסף.⁹² אותם אירועים מתוארים מפי יוסף בחלק השני של חטיבה ד׳ במונולוג מעורר רחמים שהוא נושא, כנראה בפני אנשי השיירה, רגע לפני שהוא נפרד מאחיו:

70- פוואחד לביר מנת מכבבי / באיין              ׳׳בבור אחד הייתי מוסתר / בין נחשים היו לי

לוחאייש כאן אעדאבי        עינויים,

יהודה כאי וחביבי                          יהודה אחי וחביבי

בעאני בתתאמאן/ א-סדינא /       מכרני במחיר / אדונינו / מכרני במחיר.״

בעאני בתתאמאן

קאללו, נצררף מכתובי / פין בוייא אמר לו:    ״אקבל את הכתוב משמיים/ איה אבי,

יירא עדאבי        יראה יסוריי?

טלעוני פסכו תובי               העלוני, והפשיטו בגדיי,

ותלקוני ערייאן / א-סידנא / ועזבוני עירום -אדוננו – ועזבוני עירום.״

 ותלקוני ערייאן

יוסף מתאר במונולוג את פחדיו וסבלו, את העינויים שהתענה בבור, את העלבון וההשפלה שחווה בהשלכתו עירום לבור ובמכירתו. העיסוק בעולם הנפש של גיבוריו, ובמיוחד של יוסף, מעניקים לדמות ממד של עומק ומורכבות, ׳מעגלים׳ אותה ומרחיקים אותה מכל נטייה לסטריאוטיפיות וחד-ממדיות. תיאור האירועים מפיו של יוסף מעוררים אצל המאזינים הזדהות גדולה עם סבלו ומעצימים את הביקורת כלפי אחיו.

יוסף מקבל עליו את הדין ומשלים עם גורלו, כעצת המלאך, מתוך אמונה כי כך נגזר עליו משמיים, ואת הדברים הוא אומר בשעה שאחיו מפשיטים אותו מבגדיו ומכים אותו, והוא חוזר על אותם דברים לפני פרידתו מאחיו, כשהוא נישא עם השיירה למצרים. למרבה האירוניה, לא האחים, אלא ראש השיירה הערבי הוא שמגלה הבנה ואמפתיה לסבלו של יוסף ורואה את הדברים כמוהו, הוא מעודדו לקראת המסע למצרים:

חין טללעו דאכ לערבי / גאללו       כאשר העלהו אותו ערבי (מן הבור)

תעאלא ייא צצאבי [סאחבי]                         פנה אליו: ״בוא, נער,

מקבול מא ייעטיכ רבבי                מקובל מה שיעניק לך האל,

גיר ייאלה אוכן / א־סידנא / גיר     רק בוא – אדוננו – רק בוא.״

יאללאה אובן

דמות נוספת שמעודדת את יוסף היא רחל, אימו המתה. יוסף מגיע עם השיירה אל קבר רחל, המצוי על אם הדרך, משתטח עליו ובוכה על מר גורלו בפני אימו, בדרך פלאית עונה האם ליוסף ממעבה האדמה, מעודדת אותו ואף מייעצת לו להשלים עם מעשה הבגידה של אחיו ולקבל את הדברים, כי כך נגזר עליו משמיים:

גלס יוסף כא יצייח / צייאח לגדר   ישב יוסף צועק צעקת הבגידה

גאלתולו ייא וולדי / צבר לצצרה,   אמרה לו: ״הוי, בני, סבול את הצרה״.

יוסף נותר לבד מול האחים המתנכלים לו, ולבד בשיירה הנושאת אותו הרחק מביתו ומארצו. אך יוסף אינו לבד בסיפור. האל עומד לצידו, פועל ומתערב לאורך הסיפור בדרכים שונות, לא רק באמצעות המלאך: הוא מזמן את השיירה שלוקחת את יוסף ומצילה אותו ממוות מיידי מידי אחיו:

זאב ללאה וואחד לקאפלא דלערב/ גאדייא     והאל זימן אורחת ערבים הולכים מצרימה, למאצר

זאייא מן טריק בעידא / מן צצחרא         באה מדרך רחוקה מן המדבר.

בדרך משתטח יוסף על קבר רחל אימו ומבקש ממנה סיוע, אך אנשי השיירה תולשים אותו מהקבר ומכים אותו נמרצות על שעיכב אותם. האל מתערב ומחולל סערה במדבר שמאיימת על השיירה, ואנשיה מבינים כי הסערה נגרמה בשל יחסם אל יוסף, הם מבקשים את סליחתו, ומיד הסערה פוסקת:

עארפנא באיין דנובכ / ראה ייתסארא          חזרו וביקשו לפניו סליחה: ״אתה תכפר

חין קטעו סומו / עבבאווה למאצר   ידענו, עוונך הרי יתברר״.

יוסף הצעיר היוצא מן הבית בקצידה אינו אותה דמות יוסף שבמקרא, יוסף בקצידה ירא שמיים וישר דרך שלא עשה כל רע לאיש. מסעו אפוא אינו מסע של תיקון וכפרה. זהו מסע שבו שבה מהותו של יוסף כצדיק ומתגלה בכל אירוע ובכל פעולה ומעוררת את הערצת הציבור ואת הזדהותו עימה. חטיבות ה-ח: פרשת יוסף וזוליכה, אשת פוטיפר

פרשת יוסף ואשת פוטיפר היא הפרשה המרכזית בסיפור, והעימות עם זוליכה, אשת פוטיפר, הוא, ללא ספק, לב לבה של הקצידה ושיאה. הפרשה מסופרת על פני ארבע חטיבות(ה-ח, 81- 155). זמן הסיפר של הפרשה התארך מאוד, ועובדה זו כשלעצמה די בה כדי להעיד על מקומה המיוחד בעלילה ועל מרכזיותה בחיי יוסף. העימות הוא גם נקודת המפנה בסיפור, לפניה הלך יוסף מדחי אל דחי, מיוסר ומעונה, ואחריה מתהפך גורלו עד לעלייתו לכס השלטון במצרים. בפרשה זו מתגלה יוסף במלוא מוסריותו ובמלוא מהותו כצדיק, והתנהגותו בפרשה זו היא שזיכתה אותו בתואר צדיק, ובשלה היה מושא להערצה הגדולה של הקוראים והמאזינים היהודים לאורך הדורות. בסיפור הפרשה עושה המחבר שימוש במגוון מקורות של הסיפור: הוא משתמש באינטנסיביות רבה במקורות היהודיים, רובם הגדול מספרות חז״ל ומספרות יהודית מאוחרת יותר. בצד הרמיזות וההפניות אל המסורת היהודית ניכרת גם השפעתה של המסורת המוסלמית. את הפרשה הוא מעצב באותן טכניקות ותחבולות שבהן עיצב את הסיפור עד כה, חלקה הגדול כתוב כשיח ישיר מפי הגיבורים, במונולוגים ודיאלוגים, ואירועים שונים מתוארים מנקודות מבט אחדות, מנקודת מבטו של מספר יודע-כול ומנקודת מבטם של שני גיבורי הסיפור, זוליכה ויוסף. עיצוב זה מעניק לסיפור את אופיו הדרמטי ולדמויות את עיצובן המורכב.

סיפור יוסף ואשת פוטיפר בקצידה ׳על יוסף הצדיק׳ – יחיאל פרץ – Ph.D-עמ' 254