מתולדות העיר צפרו-פרק שישה עשר רבי דוד עובדיה- השנים תרע"ט- השיטפון-ערב סוכות תשי"א – 25/09/50

השיטפון

ערב סוכות תשי"א – 25/09/50

העיר צפרו בנויה על שתי גדות הנהר הנקרא, "וואד אגאי" או "וואד אל יהוד", היורד ובוקע מצפון העיר לדרומה וחוצה אותה לשתיים.

מוצא הנהר הוא מן המעיינות ואפיקי הנחלים, הנובעים מרגלי ההרים, דרך בקעות ועמקים. אשד הנחלים יורד ושוטף במורד גבוה דרך הגאיות, ועובר ובא את העיר בארובות וחריכי החומה, מראשה ועד סופה, במשך הימים הצרו צעדיו ובתחומו על שפתיו מזה ומזה, נבנו שורת חנויות וחצרות שחלונותיהם פתוחים אליו. על צווארו הוקמו גשרים לתחבורת דרכי הכלל והפרט, ולא נשאר למהלך הנהר רק משעול צר ומתפתל על פי הבניינים הבנויים לאורכו, וחוסמים בעדו. גובה המים בנורמלי הוא סנטימטרים אחדים.

אולם כאשר גשמי זעם ניתכים על רכסי ההרים במקום הנקרא אלבקעייא – לפאת מוצאו, אזי הוא מתפרנס עוד מגולות מים ותעלות, הבאים ונקווים לתוכו, מימיו גוברים ונוהרים בשטף עז ובהמולה רבה, ההרים נמחים תחתיו והעמקים יתבקעו, בדרכם סוחפים סוחבים גושי עפר וצרורות ורגבים עצים ועשבים, וגדרי הכרמים – כגן עדן ארץ לפניהם ואחריהם כמדבר שממה – בעוברם תוך העיר דרך העקלתון זורמים ושוטפים הורסים ומערערים כל הבניינים העומדים לנגדם. כאשר כן אירע באייר התר"ן ( 1890 ) שהרסו כמה בתים, ומתו מ"ח נפשות בישראל.

מכאן והלאה, מדי פעם בפעם, לא הייתה תגבורת המים עולה רק לאיזה מטרים אחדים, כאשר כן גבהו בערב ראש השנה תש"י ששטפו ועברו לתוך בתים אחדים, ולתוך החנויות הנמצאות בתחום הנהר, הגם שהנפשות נצולו, הנה הסוחרים נזוקו וממונם אבד. הממשלה עזרה להם במקצת וסר מהם הנזק.

ערב סוכות תש"י 25 לספטמבר 1950, היה יום בהיר, העיר הייתה שוקטת. ילדים וילדות משחקים ברחובותיה. הקהילה הייתה עומדת בשמחה להכין צורכי החג, הדרכים והרחובות היו מלאם אנשים השוטפים ועוברים רצוא ושוב, הפנים מאירים והשמחה ניכרת, קרני הוד השמש העליזים הוסיפו חן, והם היו מרקדים ומפזזים לפרסים ולהעביר הרינה בכל פינות העיר, אחר עבור חצות היום, התקדרו השמים בעבים, השמש אספה נוגהה, ופניה לא היו עוד, נעתמה והועמה, הסירה עדיה מעליה ולבשה בגדי אלמנות על אסון – בלי שם – והתהפוכה הקרובה לבוא על העיר העליזה, הרעננה והנחמדה.

בשעה שלוש אחר הצהרים, התחיל גשם מבולי לרדת והמשיך עד שתיים עשרה בלילה, רעם וברק, בזק וחזיזי קולות, בלי הגזמה מי הים נשפכו על הארץ, וארובות השמים נפתָחו, קדרות ועלטה, החוצות נשמו, הלב דפק, הנשימה קצרה והאנחה התפרצה.

הגם שהורגלנו לגאות הנהר בימים החולפים, מעולם לא היה זועף כבפעם הזאת, הנהר הצטבר ולגם בהלעטה מי ההרים היורדים אליו, ודכה בגליו בפראות עזה את העיר, בהתפרצות רגזנית ומוזרה שלא נשמע כמוה.

בשעה שבע בערב בא לתוך תוכה, עבר ורמס בתוך הרחובות והמרתפים הנמצאים על שפת המללאח, לא נשא פנים גם לשני בתי כנסיות הסמוכים וחדר ובא לתוך היכלי הקודש וספרי התורה העומדים שם. כל העיר עלתה כיאור כולה כבריכת מים ואנשיה נסים. הנהר טלטל והנהיג בדחיפה עזה עצים וחלקי תבן, רסיסי צורים, ושרידי מפולת, וכבואו אל החומה סתם את מוצא המים ואסף מימיו עד רדת החומה הגבוהה, וכנהר גיחון גנח, הרס וניתץ השחית וזעזע הרוב הגדול של הדירות הנמצאות על שפתו הימנית אשר שם חונה הגיטו.

שתי שורות חנויות, רוב מסחר היהודים, כמעט כולם נהרסו, הרבה דירות הנמצאות גם לפאתי השמאלית נתמלאו מים והם נפלו על הדרים בהם ובתיהם היו קבריהם.

כל תושבי העיר היהודים ומוסלמים סובלים ומצטערים על האסון הבא עליהם, וביותר הקהילה היהודית אשר לקחה החלק הגדול מהנזק. שמחת החג נהפכה לאבל, והממשלה הביאה חיל ההנדסה, להרוס ולהפיל כל המקומות הרעועים והחשודים למפולת, ההרס היה על ידי פצצות, אשר כל העם נסו לקולם. הקהילה היהודית שיכלה 21 נפש. מהם 14 ילדים, 6 נשים וגבר אחד.

והם שתי משפחות אשר מתו, הסבתא וששת נכדיה, והאם הוציאוה לאחר רדת המים עודה בחיים, עתה נמצאת בבית החולים במצב מסוכן. כשלושים נפשות חולים וזקנים נוצלו על ידי בחורים שהראו מסירות נפש.

החצרות שנהרסו 7 אשר בהן מתגוררים למעלה מ-41 משפחות.

החצרות שנוטים למפולת ונתרוקנו מדייריהם 53.

המשפחות הנמצאות בלי דירה 286 המונים , 1450 נפש.

חנויות היהודים שנהרסו כליל : 48.

חנויות שנכנס לתוכם השטף והסחורה נאבדה : 79

מספר כללי : 127 חנויות ומחסנים הנמצאים בעורקי המסחר.

מצב הגיטו : הרבה חצרות הבנויות על גבי מרתפים, ודיוטות תחתונות נמלאו מים ושקעו בטיט. הרבה מהם צפויים להרס. הביבין ותעלות המים, הצינורות והמרזבים, בתי כסאות של הקהילה, הושבתו, ולדעת מומחים אי אפשר להחזירם למצבם. גם חוטי החשמל נפסקו ותחשך הארץ.

אכסניה לנמצאים בלי דירה, המקומות המיוחדים שאנו יכולים לסדר בהם לפי שעה האנשים שנפגעו בשיטפון הם בתי הספר, " אם הבנים " ואליאנס. עד עתה אוכסנו בהם 650 נפש, עם מספר רב העומד לבוא בכל רגע. והנשארים מצאו מחסה אצל קרוביהם שאי אפשר להם להשאר שם, כי אם לימים ספורים בלבד, יען שכל בתי היהודים מרובים באוכלוסים וכל בית מכיל 10, 12 נפש.

חלק גדול מהנפגעים שנמלטו לא הצילו כי אם מלבושם שעל עורם וכל רכושם אבד, רהיטים, תלבושת, מצע ומכשירי מטבח.

על ועד הקהילה הוטל לפקח על המצב במה שאפשר.

פרנסתם : התקציב לפי המספר של אלף נפש ורק לערך שישים פרנק ליום לכל נפש. נחוץ לפרנסתם שני מיליון פרנק לחודש חוץ מעזרתה הכלכלית של הג'וינט.

הלבשתם.

המצע, הקור מתחולל ומורגש, החורף הגיע ולכל נפש נחוצים מכסה, מיטה מטלטלת, אם נגין על מצב בריאותם של הנפגעים.

הסתדרות ועדי הקהילות, ועד הקהילה המונה שישה חברים יסתייע מעשרים חברים נוספים שיתהווה מכולם ועד כולל אשר יחולק לועדות.

הועדה למגע עם השלטונות. ועדה לגזברות מרכזית. ועדה לחקירת נפגעים. ועדה לכלכלה. ועדה להלבשה ולמצע. ועדה לבריאות. ועדה לפינוי ולניקוי.

הסתדרות בין ועדי הקהילות : ועדי הקהילות בפאס, מכנאס שהתעוררו ובאו לבקר, קראו לאסיפה ב-28 לספטמבר, בה נוכחו הרב ש. אבן דנאן ראש הרבנים במרוקו, וכל חברי ועדי הקהילות פאס, מכנאס וצפרו, והנאספים בועדה ראשית המורכבת מחברי צפרו, פאס ומכנאס בראשה עומדים הרב הראשי אבן דנאן, והמזכיר הכללי של מועצת ועדי הקהילות במרוקו י. אדאהן. המשלחת תתאסף לעתים, לשאת ולתת על הבעיות העומדות על הפרק, בעניין האסון והתהפוכה שסבלה הקהילה היהודית בעיר צפרו. בועדה נמנו עוד האדונים דאנאן, בירדוגו, חמו, צירי מועצת הממשלה שיכולים לבוא במגע והתערבות עם ראשי נציבות ממשלת צרפת בעיר רבאט.

עתה דנים על הקמת דירות ל-300 משפחות מחוסרי דירה ולהרוב הגדול הדרים בגיטו, בתנאים קשים. בעיה זו לא תפתר כי אם על ידי הממשלה.

העזרה : העזרה הראשונה שהגיעה לנפגעים היא מהאליאנס בפאריס, מהג'וינט. כן חשו לעזרה ועדי הקהילות מכנאס, פאס, ורוב קהילות מרוקו, לסיבה זו נסעו רב העיר דוד עובדיה והאדון בוטבול לקזבלנקה, טאנג'יר וטתיטואן.

קאזה : האסיפה הייתה מנבחרי הקהילה מסולת ושמנה, בנוכחות האדונים בראנשוויג, טאזורי, ביין זווינט, ד"ר רפאל, ש. לוי א.צבח.

טאנג'יר, הרב מ. אנקוואה, י. כהן, אזינקוט וסגן הנשיאות נהון.

טיטואן, הרב י. כלפון, והאדונים מ. חסאן, סגן הנשיאות כ. גוויזון, א. עלול, ש. בן נאיים, אסא.

כן הגישו עזרה ממשית העשירים והנכבדים של הקהילה במקום, ולא כמו שציינו לגנאי בעתוני הארץ חס וחלילה.

בשנת תשט"ז כאשר מרוקו קיבלה את עצמאותה, נתמנה הבאשה של צפרו אלבקאי, לראש הממשלה ולשר הפנים שלה. כמובן שידידותי אתו לא נשכחה, ויכולתי אז להיות לעזר לא רק לקהילתנו אלא לכל קהילות מרוקו. טיפוח קשרים טובים עם השלטונות היה דבר עדין המצריך שיקול דעת וטאקט.

באותם ימים הייתה עליה גדולה לארץ. משרד הפנים שהרגיש בכך, עיכב את מתן הפספורטים. ביקשוני להתערב אצל שר הפנים, ביקשתי ראיון איתו ובראיון אמרתי לו : מדוע אתם מעכבים מתן פספורטים ? על ידי זה אתם לא מצמצמים את העליה להיפך אתם נוטעים בתוך היהודים הרגשה שהם אסירים כאן.

טבעו של אסיר שמחפש כל דרך להשתחרר מבית הכלא. אדרבה תנו להם פספורטים ככל שירצו וכשיהיה הפספורט בכיסו הוא עצמו יהרהר טוב אם כדאי לו להגר, שהרי הוא מאבד את מעמדו הכלכלי ועוד. ועוד אמרתי אם מי שהוא יבוא ויספר לכם שאנו היהודים לא אוהבים את ארץ ישראל אל תאמין לו.

לא כולנו מזכירים יום יום בתפילותינו את ארץ ישראל כמה פעמים אבל סיבות אחרות, של עבודה ושל פרנסה מכתיבים לנו להישאר כאן ואין דופי בכך שאנו אוהבים את ארץ ישראל. כמו שאתם אוהבים את מכה. דברי עשו רושם על השר והתוצאות לא איחרו לבוא. כאשר היה רעש באגאדיר בשנת תשכ"א, ורבים נשארו ללא משפחה וללא קורת גג, לא הרשו השלטונות לשלוח מכתבים לקרובים בישראל.

ביקשתי משר הפנים שיאפשר העברת המכתבים דרך הצלב האדום. כמה פעמים הזמינני שר הפנים אלבקאי שהיה אדם פיקח ונבון ומקבל את האמת ממי שאמרה, והתייעץ עמי מה לעשות בשאלה זו או אחרת. פעם אחת כשביקרתי בארמון הממשלתי אמר לי : יא אלחאזאן (הה רבי) כמה קשה לטפל באנשינו אלה ! אני זקוק לעידוד ולברכה, אנא ברכני, התכופף והניח את ידי על ראשו ובירכתיו.

בשנת תשי"ח מוניתי על ידי שר החינוך של מרוקו כחבר ועדה לרפורמה בחינוך במרוקו, ובאותה שנה נתמניתי על ידו כמפקח על החינוך היהודי במרוקו. זכורה לי עדיין חזרתו של המלך מוחמד החמישי לאחר עצמאות מרוקו, כאשר הושב למלכות לאחר גלותו. אנו רבני מרוקו הלכנו לברכו.

היה זה יום שבת. ואלפי שרים ופחות היו בין הבאים. ביניהם היו כאלה אשר שיתפו פעולה עם הצרפתים בימי גלותו. חבורה של צעירים מתנועת האיסתיקלאל, עמדו בשער הארמון, והיה תור עצום. הם היו רואים כל אחד, ואותם שנחשדו על ידם בשיתוף פעולה נהרגו בצורה אכזרית. על ידי רוצצו את גולגלתו של אחד מהפחות המכובדים במרוקו.

חיל ורעדה אחזונו אנו הרבנים, אף על פי כן חובתנו הייתה זאת ומילאונה. כשהוצגנו בפני אלבקאי שם, פנה אלינו ואמר היו שקטים, אני לא אתן לנגוע באף יהודי, לא תיפול משערת ראשיכם ארצה.

מתולדות העיר צפרו-פרק שישה עשר רבי דוד עובדיה- השנים תרע"ט השיטפון-ערב סוכות תשי"א – 25/09/50-עמ' 195

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

ינואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר