יוסף טולדנו-רדיפה והצלה-יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-תשע"ז-קליטת הפליטים מאירופה במרוקו

רדיפה והצלה

ברור כי על התקרית חסרת התקדים עם אברהם טולדנו דובר רבות עוד זמן רב גם במללאח וגם במדינה, כפי שדיווח שירות המודיעין הכללי:

״אוכלוסיית מכנאס, ובמיוחד השכבות המבוססות, בוודאי שמה לב שמאז פגישתו של הנציב העליון עם נציגי הקהילה היהודית, נראה כי הגורמים הבריאים בתוך הקהילה היהודית מבקשים לאמץ עמדה ענווה יותר ולהפגין פחות יהירות והתגרות. המוסלמים מייחסים את השינוי לדבריו הנמרצים של הנציב העליון, ואינם נמנעים מלבקר את התנהגותם של אלה שרק אתמול היו ד׳ימי בחסות הסולטאן, אשר לא פסק להיות ריבון הארץ… ידיעות מודיעיניות מהימנות מעידות כי האוכלוסייה המוסלמית, ובמיוחד העם הפשוט, עדיין כועס על היהודים. תקריות משניות וללא שום חשיבות מצביעות על האווירה הלוחמנית ביחס אליהם. המוסלמים מאשימים למשל את נשיא ועד הקהילה יוסף בירדוגו, כי היכה במו ידיו שבעה ילידים מוסלמים, וכי הוא מחזיק נשק. השמועה אומרת שהוא נאסר, והמוסלמים שמחו על כך״.

ברור כי היו אלה שמועות שווא, אך היה בהן כדי לחשוף את המתח ששרר עדיין בין שתי הקהילות, כפי שיעידו תקריות דומות שאירעו במקומות אחרים במדינה.

במוגדור, על פי נוסחה שהפכה כמעט לשגרתית, גרמה תקרית בנאלית בין שני אנשים למהומות חמורות. ב-29 ביולי 1939  פרץ ריב במללאח בין יהודי ומוסלמי, ושוטר ילידי נקרא להתערב. כשהגיע לזירת הריב, כבר הצליחו עוברי אורח בעלי רצון טוב להפריד בין הניצים ולא היה עוד מקום להתערבותו. השוטר בכל זאת התעקש והורה ליהודי שנפצע בעימות להתלוות אליו לתחנה המשטרה. היהודי ״העז״ לבקש פסק זמן כדי להתאושש מהמכות שקיבל. השוטר התרעם שלא מצייתים לו מיד, קילל את היהודי והכה אותו, למרות המחאות הקולניות של יהודים שהיו עדים לאירוע. השוטר פנה בקריאות עזרה לעוברים ושבים המוסלמים, בטענה על התקפה מצד היהודים היהירים. הדברים לא הידרדרו באותו יום, אבל יצרו מתח רב והרוחות התלהטו… על כן שלושה ימים לאחר מכן, ב-1 באוגוסט, התגלעו מהומות קשות. מאות מוסלמים פלשו למללאח ונהגו באלימות כלפי נשים וילדים. המהומה ארכה יותר מארבע שעות עד שהמשטרה התערבה, החזירה את הסדר והציבה שומרים בשער המללאח. אולם לא היה זה סוף פסוק.

באותו ערב, בשוק החדש של העיר, הכה בנו של סוחר יהודי מוסלמי צעיר עקב מחלוקת. המוסלמי התעלף, והשמועה פשטה שנהרג. בכל מקום פרצו חילופי דברים שבהם נטלו חלק גם אנשי צבא, בהשפעת קציניהם הצרפתים האנטישמים. ״מדובר״, הוסיף דוח שירותי המודיעין, ״בהשלכות מעשי הפעילים ממפלגת הימין הקיצונית, ׳המפלגה החברתית הצרפתית׳, שכבר התפרעו בטקס לציון 150 שנה למהפכה הצרפתית, אף שהתקיים בחסות השלטונות המקומיים״.

לתקריות מכנאס ומוגדור לא היו השלכות במקומות אחרים במדינה. במחצית השנייה של 1939 החלה בקושי הקהילה היהודית סוף סוף ליהנות מ״השקט״ שעליו דיבר אנדרה ז׳וליין, אך זרם הידיעות והשמועות מאירופה על סכנה של מלחמת עולם חדשה הכבידו על האווירה. יהודי מרוקו לא חששו להיות קורבנות ישירים של הסכסוך המאיים ובא. למעשה הם הרגישו לגמרי בטוחים ומוגנים בחסות צרפת המשחררת, שנחשבה בלתי-מנוצחת, בעלת הצבא החזק בעולם. דאגתם הייתה נתונה יותר לאחיהם באירופה, גם אם בשל ריחוקם הפיזי לא יכלו לתפוס את גודל הסכנות האורבות להם.

עם זאת, פרסם בספטמבר 1939 מורה, מחנך ואינטלקטואל ממוגדור ספרון שניסה לעורר את יהודי מרוקו למודעות לזוועות המשטר הנאצי ולסכנה שהוא מטיל על כלל העם היהודי, ולא רק על יהודי גרמניה, תחת כותרת נועזת במקוריותה ושקשה לתרגמה: Les Hitlériques, מעללי היטלר. מחבר הקונטרסים השנון, יצחק דוד כנפו, צאצא לאחת ממשפחת הנשרפים מאופראן המפורסמת[בסביבות שנת 1790 נשרפו 70 מיהודי העיירה אופראן שבחבל הסוס בדרום מרוקו בשל סירובם להמיר את דתם.], מורה ומשורר, התוודע לאופיו המתועב של המשטר הנאצי בעת לימודיו בצרפת וסיוריו באירופה בסוף שנות השלושים. הוא הוציא את הספר על חשבונו ב-2,500 עותקים שהופצו בעיקר בעי־ ולא זכו להד מחוצה לה.

הערת המחבר: הטקסט המקורי פורסם במלואו לראשונה ב-1997 על ידי הסופר והמחנך אשר כנפו, במסגרת ספרו של יצחק כנפו בצרפתית ״ההומור הוא ילד של שירים״, שיצא לאור לאחר מותו. תחת לחץ של ראשי הקהילה, השמיד יצחק בזמן המלחמה את כל העותקים הקיימים, ועבר מבית לבית לאסוף אותם, מחשש לפעולת תגמול של שלטון וישי; הוא לא שמר אפילו עותק אחד לעצמו. למזלנו דאג מ׳ מלכה ראש קהילת מוגדור לשמור בחשאי עותק יחיד. לאחר מותו של מלכה, קיבל בנו עותק זה בירושה והעבירו לאשר כנפו. אנו מודים לו שהרשה לנו לצטט ממנו.ע"כ

הוא הוקיע את אדישותם של בני ארצו וניסה בזעקתו וזעמו לעורר את חרדתם. ל­­קטעים מכתב-הפלסתר:

״בארץ הנאצים ראיתי את השנאה מלבלבת

ובאומה שלמה ארסיות חומצה מכרסמת

שבנאומיו זורק לעברה

מוקיון מטורף כהלצה

 

המוקיון המזיק הזה אחוז הזעם

מטיף להלשנה, לרצח ולאלימות

חשתי את מצחי, למרות אדישותו

מאדים מרוב בושה וגועל נפש.

 

מצלף הסַטירה בידי החלשות

אם לחבוט בהיטלר אינו יעיל

לפחות את סלידתי הוא מבטא

 

על כן קורא גם אם אני עלול לא למצוא חן בעיניך

כדי לצעוק בקול ניחר את כאבי ואת זעמי

אני מגיש לך כתב זה מלא זעם

 

שם רחוק, בגרמניה העצובה

הגיהינום נקרא מחנה ריכוז

ולחפים מפשע לבדם מקום המאסר הזה

אכזרי יותר מכל מכלאה עם עבודת פרך

 

חסידיו מעולם לא שבעים מההנאה האין־סופית

אשר הם חשים מסבל הזולת,

מטיבים להזכיר לאדם המודרני

העינויים שהמציא העידן הברברי

 

יום יבוא ולאכזריותם לא יהיה עוד מושא

בעובדים ללא לאות למען המוות

כל יום המחנה הגדול מתרוקן

באבדו אחד אחרי השני את נתיניו האומללים

 

לא עבר זמן רב, וכנגד כל הציפיות, איים הגורל הטרגי של אירופה להגיע גם ליהודי ברוקו ומצא אותם בלתי מוכנים.

יוסף טולדנו-רדיפה והצלה-יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-תשע"ז-קליטת הפליטים מאירופה במרוקו-עמ' 53

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר