הציור פרי מכחולה ובאדיבותה של ד"ר אלישבע שטרית

פעמים מספר 4 חורף תש"ם – 1980

פריחא בת יוסף משוררת עברייה במארוקו במאה הי"ח

יוסף שטרית

מי הייתה פריחא בת יוסף ? קשה לדעת. פרט לשיר המובא כאן, לא צויין שמה בכל מקור אחר הידוע לי. אמנם השם פריחא נזכר בכתובת של שיר־חול הכתוב בערבית חצי־ספרותית והמופיע בכתב־יד נוסף פרטי אף הוא, שמקורו בקהילת מוגאדור שבמארוקו. כתב־יד זה כולל אסופה של שירים ליריים־רומאנטיים, שנכתבו כמעט כולם בידי משוררים מוסלמיים באלז׳יריה ובמארוקו, והיו ועודם נהוגים גם אצל הזמרים המקצועיים או החצי־מקצועיים במארוקו. אולם איננו יודעים אם בכתבי־ היד הנזכרים המדובר בפריחא אחת או בשתים שונות, ואפשר גם כן שהשנייה תהיה מוסלמית, (נאמר לי שהשם פריחא רווח גם בקרב המוסלמים במארוקו).

כאמור, אפשר לקבוע שפריחא בת יוסף כתבה את שירה לכל המאוחר בתחילת המאה ה־19, אך סביר יותר להניח שהדבר נעשה קודם לכן, שכן הבקשות בכ״י ס״ח רובן ככולן הן מהנפוצות ביותר בקרב יהודי צפון־אפריקה, ובמיוחד במארוקו. חלק מהן נכתב במאה ה־18 בידי משוררים ידועים ממארוקו או מאלז׳יריה, כמו: יעקב אבן צור, דוד בן אהרן חסין, משה אדהאן ומימון אחיו, סעדיה שוראקי ואחרים: וחלק אחר נכתב במאות 17-16 בארץ־ישראל ומחוצה לה בידי מקובלים, כמו: ר׳ יצחק לוריא, ר׳ ישראל נג׳ארה, ר׳ שמעון בן לביא, ר׳ שמואל ארוליו ואחרים. מעטות בכ״י זה יצירות מהתחלת המאה ה־19: כמה שירים מאת ר׳ יעקב ברדוגו ומאת חיים חלואה, בני עירו של המעתיק. גם ממיקום הבקשה של פריחא בת יוסף בקובץ, בין שיריהם של משוררים שקדמו הרבה לדורו של סמחון חלואה (הפיוטים המאוחרים, של חיים חלואה, מופיעים בסוף), אפשר להסיק שהמשוררת חיתה במאה ה־18 ואולי קודם לכן. אשר למקום־מוצאה של פריחא בת יוסף, לכאורה יש להכריע בין מארוקו לאלז׳יריה, ליתר דיוק והראן, שכן רק בקבצים שמקהילה זו הועתקה הבקשה שלנו. כאמור, השם ׳פריחא׳ נפוץ מאוד בקרב נשים יהודיות במארוקו, ובמיוחד בקהילות הדרום, ונראה שאין הדבר כך באלז'יריה, פרט אולי ליוצאי־מארוקו שהתיישבו בוהראן מסוף המאה ה־18 ואילך. משום כך, סביר יותר להניח כי מהגרים הביאו עמם בקשה זו ממארוקו לוהראן והפיצוה במקום־ישובם החדש. נדידת הטקסט והתרחקותו ממקום־חיבורו גם מסבירה במידת מה את שינויי־הנוסח הרבים ואת השיבושים הקלים המתגלים בגירסאות של והראן לעומת הגירסה של מכנאס.

אם אכן חוברה הבקשה במארוקו, האם מוצאה של המשוררת ממכנאס או מקהילה קרובה לה ? על סמך הנועם המופיע בכתובת הבקשה בכ״י ס׳׳ח, שעל־פיו יש לזמר או לנגן את הטקסט, עלינו לענות בשלילה על השאלה. הנועם המוזכר בכתובת הוא של התוכחה ׳אויה לי אויה לגופי׳ שחיבר ר׳ משה בן לוי אסכורי, היינו מאזור סכורא שבעמק הדאדס, בשיפולי האטלס הגבוה, בדרום מארוקו. התוכחה, שקשה לקבוע במדוייק מתי נתחברה, מזהירה, כמו רבות מסוגה, ממצוקת המוות ומהעונש הצפוי לבני־התמותה בעולם הבא, וקוראת לחזרה־בתשובה לאלתר. היא שייכת לתת־ג׳אנר ה׳מטרוז׳ ( = הרקום, השזור) המשלב בקרבו את שתי השפות — העברית והערבית־ היהודית — הנהוגות בשירת יהודי צפון־אפריקה, וכל מחרוזת בעברית מתורגמת ומעובדת לערבית־יהודית. טקסט דו־לשוני זה, המושר עד היום בקרב יוצאי־מארוקו בארץ במנגינה עצובה ואיטית מאוד, מופיע בכתבי־יד שונים, שע״פ כל הסימנים מקורם בקהילות דרום־מארוקו, והועתקו במאה הקודמת או בתחילת המאה ה־.20 לפיכך אולי אפשר להניח שגם פריחא בת יוסף מוצאה מאחת הקהילות בדרום־מארוקו, ואולי אפילו מעמק הדאדס, שבו נולד או ממנו יצא מחבר התוכחה. ברגיל, המשורר הוא המתאים את הנועם לשירו או אף מחבר את הטקסט המילולי על־פי המשקל המוסיקאלי של שיר אחר המשמש אז כנועם. בעמק הדאדס חיו והתפתחו קהילות יהודיות מרובות עוד בימי־הביניים עד עלייתן לארץ.

הטקסט של הבקשה

הבקשה שלפנינו כוללת תשע מחרוזות (ואולי עשר, אם אמנם מחרוזת אחת הושמטה, כמוסבר לעיל), כל אחת בת חמישה טורים, שלושה טורי סטרופה ושני טורי אזור, החורזות בצורת בבבאא, גגגאא, דדדדאא, וכוי. טור־האזור השני, ׳בוקר ותשמע קולי׳ מהווה רפרין המופיע פעם אחת במחרוזת הראשונה שבגירסת שבחי אלהים, ובקיצור בלבד — יבוקר׳ — בגירסת כ״י ס״ח. טור חוזר זה רומז על סוגו של השיר — זוהי בקשה של חול המושרת במארוקו קודם תפילת השחר או בתיקון חצות.

בדומה לתוכחה שהלחן שלה משמש כאן, אין הבקשה של פריחא בת יוסף שקולה לא במשקל ספרדי ולא במשקל ההברות או התנועות," וכאמור אין להוציא מכלל אפשרות שהיא נתחברה על־פי הקצב המוסיקאלי של התוכחה שקדמה לה, משקל המציב פחות אילוצים לפני המשורר המאמץ אותו.

בשירה מבטאת פריחא בת יוסף תפילה נרגשת, גם אישית וגם קיבוצית, לזירוז הגאולה ולמחילת עוונותיה. שילוב זה של עניינים אישיים וענייני כלל־ישראל, הפשטות של הביטויים ושל תחביר המשפט, צורות הפנייה הישירה בלשון ציווי של תפילה ותחנונים — כל אלה משווים לשיר זה אופי הדומה לשיר־עם, המרגש את הקורא או את השומע. לא פחות מתשע־עשרה פעמים משתמשת המשוררת בלשון ציווי, לעומת ארבעה שימושים בעתיד לציון התוצאות המיוחלות שייצאו לפועל לאחר ההיעתרות לתפילתה (׳ארצה תהי נוחלת׳, ׳דגלו ירים׳, ׳להקטיר ( = ואקטיר) כלילי׳, ׳אהללנו׳ — שורות 23, 32, 33, 34), ושני שימושים בהווה בפעלים שהם גם תיאוריים וגם ביצועיים: ׳בת יוסף ( = אני) מיחלת, / הטוב ממך שואלת׳(ש׳ 22-21). אשר ללשונה של הבקשה, כמו בכל הטקסטים בז׳אנר זה, מרובה בה השפעת לשונם של פרקי־התפילה ביום חול, בשבת ובמועד, ושל ספר תהלים. מלבד ביטויי־ התחינה המרובים השאובים משני מקורות אלה, מופיעים כאן כינויים רבים לקב״ה, כגון בש׳ 20-19: ׳האל מגני ומנתי / כוסי וחבלי׳, וביטויים כמו ׳ותמוך גורלי׳(ש׳ 12)

השכיחים בשפת הבקשות והלקוחים ממזמור ט״ז — ׳מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך׳ — הפותח את תפילת ערבית של מוצאי־שבת בבתי־הכנסת במארוקו ומושר בנעימה מורכבת, עריבה וסוחפת בסופה. כמו־כן מורגשת פה השפעת שירת הפיוטים של המועדים והימים הנוראים: ׳אברהם תמים׳ (ש׳ 2), ׳כשה נאלם׳ (ש׳ 10). אף הלשון של פיוטים ושל בקשות מאוחרים השאירה כאן את רישומה — ראיית הרי הגליל כסמל העצמאות (׳מהר קבץ קהלתך אל הר גלילי׳ — ש׳ 8-7), הרמז לשלטון ישמעאל על ארץ־ישראל (ש׳ 24-23), וכן ביטויים מורכבים מיסודות מקראיים (׳להקטיר כלילי׳ — ש׳ 32).

בקיצור, בבקשה זו מצויים המאפיינים הלשוניים והפואטיים המשותפים לרוב היצירה הפיוטית של המשוררים במארוקו ובצפון־אפריקה, בארבע־מאות השנים האחרונות. על־פי הסימנים שניסינו לתאר כאן, קיבלה פריחא בת יוסף חינוך רבני דומה מאוד לזה שניתן לתלמידי־חכמים בצפון־אפריקה, והיתה בקיאה במקורות שמהם שאבו חבריה־ליצירה בדורות האלה. אם לשפוט על־פי בקשה אחת, אין כתיבתה הפיוטית נופלת בטיבה מכתיבתם של משוררים רבים, בלתי־ידועים כולם, שהשאירו מאות פיוטים ובקשות המפוזרים בכתבי־יד.

מקובלי דרעה. – רחל אליאור 

הדברים מתייחסים למקום הימצאו וגילויו של הספר בשלהי המאה ה-13 וראשית המאה ה-14, ולא למקום חיבורו. שכן, המסורת הקבילה מייחסת כידוע את חיבור הזוהר לרשב"י וקובעת את גניזתו לפרק זמן ארוך ואת הגילוי " בדור האחרון ".  מבלי לציין את מקום הגילוי.

יתכן שלפני קורדובירו עמד ספר דברי הימים של רבי יצחק דמן עכו בנוסח השלם, שלא הגיע לידינו, ושמא משם נטל את המסורת השיוך לדרעה. שכן הוא מציין בסוף דבריו ב " אור יקר ", אחר איזכרוה של דרעה, שרבי יצחק ( שמואל ) מעכו כבר חקר על אודות מציאות הזוהר וסיומם של דבריו, שאינו מצוי בידינו כיום אך היה לנגד עיני רמ"ק בספר מעשה החסידים, מלמד שהתחקותו של רבי יצחק על מוצא הזוהר מקום התפשטותו לא נסיימה בספרד.

רבי יצחק הגיע בנדודיו לצפון אפריקה ולסביבות דרעה, ואולי יש מקום להניח שאכן ראה שם כתבי יד של הזוהר. וציין זאת בספר דברי הימים שעמד לפני קורדובירו.

ד"ר עמוס גולדרייך מצא במחקריו על אודות רבי יצחק מעכו, שאכן היה בצפון אפריקה והגיע עד איפראן. ספרו של רבי יצחק " אוצר החיים " נתחבר כנראה בצפון אפריקה. וראה תלונתו שם על הגייתם המשובחת של הברברים העלגים  ( שבע בני איליג' ? מקום בשם איליג הוא סמוך לאיפראן. כמעט כל כתבי היד של כתביו המאוחרים של רבי יצחק מקורם בצפון אפריקה.

משתי המסורות המובאות אצל קורדובירו עולה, שרווחו ידיעות על קשר רצוף בין דרעה לארץ ישראל מתקופת גילוי הזוהר ואילך, ושהגירסה בדבר " עיקר " מציאות ספר הזוהר בדרעה הייתה מקובלת בצפת.

מסורות נוספות על מקובלים קדמונים ועל ספרי קבלה קדומים ידועות לנו מכתבי יד מגרביים מן המאה ה-16 ומהעתקיהם המאוחרים.  בכתב יד אנונימי מן המאה ה-16, שחובר בצפון אפריקה נאמר בראשיתו : " מודעת זאת בכל הארץ מודעה רבה להודיע ולהודע איך ספר זה הוא לאחד קדוש מדבר ממקובלי דרעא הקדמונים זצ"ל.

כתב היד הוא פירוש על התפילות, הכולל מובאות רבות מן ספר הזוהר ומסורות רבות מן הקבלה במאות ה-13 וה-14, ולהלן נדון בפירוט בתוכנו ואיפיוניו. 

ייחודו של המרכז הקבלי בדרעה במאה הט"ז.

במחקר הקבלה צוינה בקצרה העובדה, שדרעה אשר במערב הפנימי הייתה מרכז קבלי חשוב באמצע המאה ה-16. ואכן עדויות בדפוס ובכתבי יד מעלות, שבתקופה זו התנהלה פעילות קבלית אינטסיבית באזור הזה.

בדרעה הועתקו כתבי יד קבליים. נתחברו ספרים בתורת הצירוף ובקהלת הצירופים, נערכו אנתולוגיות קבליות ופירושים על התפילות, ונתגבשו חוגי מקובלים בעלי ייחוד. כתבי היד שהגיעו לידינו מתקופה זו מלמדים על היווצרותה של ספרות המשמרת מסורות קבליות חשובות מן המאה ה-13 וה-14 מחד גיסא ומגבשת דפוסים קבליים שאינם ידועים לנו ממקורות מקבילים מאידך גיסא.

בשנת שכ"ח – 1568, הועתק בדרעה ספרו של רבי יוסף ג'יקטיליא " שערי צדק ". בקולופון של שערי צדק כותב המעתיק : ותשלם כל המלאכה פה כפר מוגיתא היושבים על נהר דרעא בששי בשבת כ"ג יום לחודש שבט שנת השכ"ח ליצירה על ידי צעיר התלמידים אשר….נקרא אברהם בר מסעוד אסקירא .

בסיום כתב היד כתב " תם ונשלם בעזר בורא עולם והסופר לא יזק לא היום ולא לעולם עש שיעלה חמור בסולם שיעקב אבינו חלם " בתקופה זו לערך הועתק בדרעה גם ספר " שערי אורה "

דומה שפירוש התפילות על פי הקבלה היה ז'אנר מקובל במאה ה-16 בדרום המגרב. ספר " היכל הקדש " באר סדר תפילות כל השנה וסודן וכוונתן ומה שתלוי בהם משאר המצוות….מי שיחפוץ היותו בן מרומים ישכון….ושקוד על דלתי חכמים….וירדוף אחר בעלי הקבלה " 

הספר התחבר בשנת של"ה – 1575. בידי רבי משב בר מימון אלבאז המכונה רמב"ם אלבאז, מעיר תארודאנת בעמק הסוס. לפי הקדמתו חיבר את הספר בכפר אקא שבחבל דרעה. בעמוד ג' בהקדמתו, המחבר מלקט את כל המקומות בספר הזוהר המתייחסים לתפילה, בצד מקורות קבליים נוספים הדנים בעניין זה. הספר נדפס בידי יעקב ששפורטאש באמסטרדם.

העדויות בדפוס ובכתבי יד שהגיעו עדינו מלמדות, שלמקובלי דרעה יוחס צביון ייחודי ומעלה דתית ורוחנית יוצאת דופן. עדות מאמצע המאה ה-16, המתייחסת לחכמי דרעה בני אותו זמן, היא עדותו של רבי אברהם גלאנטי ב " ירח יקר " המובאת ב " זהרי חמה " לרבי אברהם אזולאי. עדות זו דנה במשמעות מנהגים הרווחים במגרב.

על פי פירושם של חכמי דרעה. שם נאמר " ושמעתי משם חכמי דרעא שלכך בכל ארצות המערב מנשקים האצבע יותר משאר האצבעות לפי שהוא כנגד תיבת הויה "

האנונימיות ולשון ההכללה בהתייחסות לחכמי דרעה מתחלפות בשנות השבעים בהתייחסויות ספציפיות, בדברי רבי חיים ויטאל ב { ספר החזיונות " נזכרים רבי מסעוד כהן שבא מן דרעא, ואברהם אבשלום שישב שם :

שנת של"ד 1574 בר הרב מסעוד כהן מן דרעא אל צפת וסיפר לי כי בצאתו משם הלך להפטר מן חכם גדול יודע עתידות הרב אבשלום אברהם ואמר לו : לחיים ולשלום, ואמר לו, פירוש הדברים הם, שיבא אצלי, אני חיים, ויתן לי שלום משמו. ונתן לו כל הסימנים אשר בי, ושהייתי בחור אחד דר בצפת ואמר לו, אמור לו משמי כי הוא משיח בן יוסף וילך לירושלים וישכון בה……….

יהודי מדינה חוששים מהתקרבות מוחמד ליהדות

מוחמד וחסידיו רוצים מאוד להתקרב ליהודים וליהדות, אבל יהודי מדינה מנסים לשכנעם שלא יעשו כן. הוויכוח התחיל כנראה על עניין הטבילה במקווה מים. כדי להבין את הוויכוח נקדים כמה הלכות והנהגות של יהודים בעניין זה. לפני כל תפילה אחרי עשיית הצרכים יש ליטול את הידיים במים; ואם אין מים, מנקים אותן בעפר.

הערת המחבר : ״כל הנפנה ונוטל ידיו… ומתפלל… מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר״ (ברכות טו, א).

 אסור להתפלל במצב של שכרות.

הערת המחבר : ״שיכור אל יתפלל, ואם התפלל תפילתו תועבה״ (עירובין סד א).

 עזרא הסופר תיקן, שמי שניגש לאשה או שניטמא מטעם אחר טובל גופו במים לפני שיתפלל.

הערת המחבר : ״עשרה תקנות תיקן עזרא…ותיקן טבילה לבעלי קריין״ (בבא קמא פב א). חולה לא מחויב לטבול. בתלמוד נקבע שכל הטבילה איננה חיוב אלא רק מנהג טוב (ברכות כב, א).

 כדי להידמות ליהודים מצווה מוחמד אל כל הדברים האלה: ״הוי המאמינים, אל תקרבו לתפילה בעודכם שיכורים, עד אשר תדעו את אשר תגידו, ולא בעודכם טמאים – אלא אם אתם עוברים בדרך – עד אשר תתרחצו. ואם חולים אתם או נוסעים בדרך, או שבים מעשיית הצרכים, או ממגע עם אישה, ואינכם מוצאים לכם מים, בקשו לכם חול נקי, והעבירוהו על פניכם ועל־ידיכם״(ד, מג).

סורה מספר 4 – סוראת הנשים פסוק 43.

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُواْ لاَ تَقْرَبُواْ الصَّلاَةَ وَأَنتُمْ سُكَارَى حَتَّىَ تَعْلَمُواْ مَا تَقُولُونَ وَلاَ جُنُبًا إِلاَّ عَابِرِي سَبِيلٍ حَتَّىَ تَغْتَسِلُواْ وَإِن كُنتُم مَّرْضَى أَوْ عَلَى سَفَرٍ أَوْ جَاء أَحَدٌ مِّنكُم مِّن الْغَآئِطِ أَوْ لاَمَسْتُمُ النِّسَاء فَلَمْ تَجِدُواْ مَاء فَتَيَمَّمُواْ صَعِيدًا طَيِّبًا فَامْسَحُواْ بِوُجُوهِكُمْ وَأَيْدِيكُمْ إِنَّ اللّهَ كَانَ عَفُوًّا غَفُورًا 43

יהודי מדינה לא רואים בעין יפה שהערבים ינהגו מנהג זה של טבילה. כמה מחסידי מוחמד נענים להם וחדלים להטביל את גופם וליטול את ידיהם במים. מורו של מוחמד כועס עליהם:

״הלוא ראית את אלה אשר קיבלו חלק מן הספר ? כוונת המחבר כאן היא שמדובר שאותם יהודים הדבקים בתורה ואינן מאמינים בברית החדשה –  הם קונים תעייה ורוצים כי תיתעו גם אתם מעל הנתיב. אלוקים מיטיב להכיר את אויביכם״_; ״האם צרה עינם באנשים [הערבים] אשר חנן אותם אלוקים?״; ״[דתנו היא] הטבילה אשר לאלוקים, ומי טבילתו נאה משל אלוקים? לו עובדים אנו. אמור: וכי תתפלמסו עמנו על אודות אלוקים?״

סורה מספר 4 – סוראת הנשים – פסוק 44-45

أَلَمْ تَرَ إِلَى الَّذِينَ أُوتُواْ نَصِيبًا مِّنَ الْكِتَابِ يَشْتَرُونَ الضَّلاَلَةَ وَيُرِيدُونَ أَن تَضِلُّواْ السَّبِيلَ 44

הלא ראית את צאלה אשר קיבלו חלק מהספר ? הם קונים תעייה ורוצים כי תתעו גם אתם מעל הנתיב.

وَاللّهُ أَعْلَمُ بِأَعْدَائِكُمْ وَكَفَى بِاللّهِ وَلِيًّا وَكَفَى بِاللّهِ نَصِيرًا 45

אלוהים מיטיב להכיר את אויביכם, ואין מגן כאלוהים, ואין מושיע כאלוהים

בלי ספק היה מורו במדינה מושפע מכת שהושפעה מיוחנן המטביל. הקוראן אכן מזכיר את יוחנן הזה, מכנהו ׳הנביא יחיא׳ ומספר עליו שנולד על־ידי נס. יש לציין כי הנצרות המזרחית שמרה באדיקות על מנהג הטבילה למתנצרים החדשים, וכמובן יש כאן קשר בין מנהג זה לנאמר בקוראן.

מדוע התנגדו יהודי מדינה שהערבים יטבלו לפני התפילה? מסתבר שקינן אצלם החשש שעל־ידי הטבילה יחשבו הערבים שהם נעשו חלק מעם ישראל. הטבילה היא חלק מתהליך הגיור. אדם המעוניין לקבל על עצמו את הדת היהודית ולהיות חלק בלתי נפרד מעם ישראל, חייב שיתקיימו בו כמה תנאים בסיסיים. ראשית, עליו להאמין בה׳ ובתורה; שנית, הוא חייב למול את ערלתו; ושלישית, הוא חייב לטבול במים. לפי התלמוד טבילה לשם תפילה בטהרה נחשבת כטבילה של גיור. מוחמד וחסידיו האמינו בתורה, והם גם היו נימולים כרוב הערבים.

 אם היו מאמצים לעצמם מנהג זה של טבילה, היו יכולים לראות עצמם כיהודים כשרים.

הערת המחבר : הישמעאלים נהגו כך מעולם, כמבואר במדרש קוהלת, ב, טז. גם התלמוד הזכיר שמנהג הערבים למול את בניהם (עבודה זרה, כז א). פלביוס (קדמוניות א, יב, ב) כתב שמנהג הערבים למול כשהם בני 13 שנה, והוא מסביר שהטעם לתאריך הזה הוא מפני שראש אומת הישמעאלים, ישמעאל, נימול בן 13 שנה, כמבואר בתורה (בראשית יז, כה).

הבה ונשאל; מפני מה לא רצו יהודי מדינה שהערבים יחשיבו עצמם כמי שהתגיירו כדת וכדין? התשובה נראית כך: לפי התלמוד, הרוצה להתגייר צריך להסכים לשמור את כל מצוות התורה;

״גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו״(בכורות ל, ב).

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

הטיפול במקרים סוציאליים.

ט' בטבת תשט"ו 13.1.55

קיימנו ישיבה מיוחדת עם מר קלייננבוים – בר כח הג'וינט במרוקו, שענין המקרים הסוציאליים שבין תשובי הכפרים. סוכם להעביר את הטיפול במקרים אלה לידי וועדי הקהילות ביחד עם הסוכנות היהודית, במסגרת מוסד מיוחד אשר ימומן על ידי הג'וינט.

קשיים והפרעות

כ"ו בשבט תשט"ו 20.1.55

מר אריס, מנהל בית הספר החקלאי המראכש לא הסכים להעמיד לרשותנו את אולם בית הספר בכדי לקיים פגישה עם יהודים תושבי הכפרים. ויתרנו על טובה זו, וקיימנו אסיפה במבנה שליד בית הקברות. השתתפו למעלה מ-200 איש מ-18 כפרים.

יחד עם דברי הסבר על בעיות העליה, העמדתי בפניהם את התנאי שלא נהיה אחראים לכל פעולה של חיסול או מכירת הרכוש שלא תהיה בהתיעצות אתנו ועל דעתנו. הבטחתי להם שבקרוב אודיע להם על יום העליה.

הבדיקה הרפואית

ל' תשרי תשט"ו 27.10.54

על מנת להקל על עליית יהודי הכפרים, הועברו למנהל משרד העליה בקזבלנקה, על ידי ד"ר מתן – נציג משרד הבריאות ההוראות דלהלן :

מתוך הכרה בדחיפות לביקור בכפרים עוד לפני החורף, מחמת השלגים והסופות, אני מוצא לנחוץ ודחוף לזרז הביקורים בכפרים. מר יהודה גרינקר – אשר הייתה לי הזדמנות להכיר את עבודתו בביקורים משותפים של כמה שבועות, יבקר בכפרים ההרריים ויפעל לפי שיקול דעתו – אני סומך בהחלט על שיקוליו.

1 – מר גרינקר, בביקורו בכפרים אלה ידאג :

לבחירת מועמדים מתאימים להתיישבות

לבחירת מועמדים מתאימים לעליה, במסגרת הכללית

2 – כל משפחה שמר גרינקר ימצא אותה כמתאימה לעליה אך לא להתיישבות, ירשום אותה לבדיקה רפואית, ורק אם בדיקה זו תראה כי אין מחלות האסורות לפי כללי העליה, משפחה זו תאושר לעליה.

הערה : באם בגלל קשיי תחבורה, ימצא מר גרינקר שאין אפשרות למועמד לעליה להגיע למקום הבדיקה הרפואית, רשאי יהיה מר גרינקר לאשר אותו לעליה גם ללא בדיקה רפואית.

מר גרינקר יהיה רשאי לאשר עליה, בלתי סלקטיבית, כפרים שלמים שמספר מקרים סוציאליים שבהם – לפי הסלקציה המשפחתית – לא יעלה על עשרה אחוז. כפרים או קבוצות אלה אם יאושרו לעליה על ידי מר גרינקר יצטרכו בכל זאת לעבור בדיקה רפואית כללית בקזבלנקה, לפני עלייתם. תוצאות הבדיקה, כאלה או אחרות, לא תפסולנה אנשים לעליה.

ד"ר מתן .

1 – להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס  1545 – 1619 – חיים בנטוב

במקום אחר הוא מפרש את המדרש ״אמרו לאיתן על מה העולם עומד על חסד משל לכסא של ארבע רגלים״. אחרי שמביא את פירוש הרמב״ם שהעולם הוא האדם, שהוא עולם קטן, אומר: ״עוד צריך שתדע שהאדם שלמותו במדות והוא סור מרע ועשה טוב ב׳ במושכלות והוא נגלה ונסתר והן חלק הנסתר מתמוטט. אמר שהחסד מעמיד זה כי בו ישאר חקוק בשביל ההשגחה והאמונות הנסתרות״. החסד האלוקי נתן לנו אמונות נסתרות, שממלאות את מקום השכלת הנסתרות. שלמות האדם היא אפוא לפיו במידות ובמושכלות גם יחד. גדול המעשה יותר מההשכלה. את זה הוא כותב בפירוש הפסוק ״פדות שלח לעמו״:

שבח המעשה ולא ההשכלה, הראייה כי כשפדה ישראל ממצרים לא צוה להם לזכותם רק ברית מילה כי הוא קדוש, גם עשאנו קדושים במילה, ועוד ראיה כי ראשית חכמה צריכה אל היראה וכיון שהחכמה אינה שוה רק בעבור הירא׳, והיראה מבלי חכמה — תחשב, אם כן נראה שהיראה עיקר. גם במה שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת זהו כשיראה לחכמה יקדם (לא יראו), אז שבחה עומדת לעד ולא תוסר וישכילו היטב.

ובזה הוא מפרש כנראה את המשך הכתוב ״שכל טוב לכל עושיהם״, כלומר ההשכלה טובה אם עושה גם המעשה הטוב. והוא מפרש את שבחו של השכל:

תהלתו של שכל עומדת לעד וזה בשני אופנים שהדבר בטעמו — יוזכר לעד, לא כן כשהוא בלי טעם, מיד נשכח. או כשהאדם ישכיל כוונת המצַוה הפועל, לפעמים יעשה השליח הפעל באופן יותר נאות ומשובח מאשר צווה, על דדך הדן דין אמת — לאמתו הפרטי, והדן דין תורה לפעמים הוא חרבן ישוב, כי לצורך שעה צריך לצאת חוץ מהדין ״.

המושג ״השכלה״, שבמשנת הרמב״ם נקשרת יותר להכרת וידיעת האלוקות, הופכת גם להשכלת טעמה של מצווה. ודומה כי כך מפרש הוא את המונח ״מושפלות״ בדבריו הבאים על הפסוק ״נשקו בר פן יאנף״ (מזמור ב), שם הוא מביא את המדרש: ״רב ורב אחא רב אמר נשקו ברה של תורה כמש״ה לכו לחמו בלחמי. ר׳ אחא אמר נשקו ברה של תשובה״. ואומר: ״נראה דפליגי בהא: רב ס״ל [סבירא ליה] שהשלימות הוא במושכלות ורב אחא ס״ל במדות ומעשה״. המלה ״מושפלות״ באן היא פירוש ל״ברה של תורה״, ואינה מיוחדת אפוא רק לידיעת ה׳, אלא אף להשכלת והבנת תורתו. וכנראה משום שלא רצה לייחס לרב ״ידיעת המושפלות״ כמטרה, לכן הביא פירוש שני: ״א״נ ס״ל לר׳ אחא דישב ולא עבר, או שב (מן הרע) הוא שלם. ורב סבירא ליה דצריך עכ״ז סוד מרע ועשה טוב [עשה טוב הוא ברה של תורה] (״אוצר נחמד״, דף מג ע״ב).

משכיל שיר הידידות

שולחן ערוך מפוייט שירת ההלכה

לרבי משה אבן צור

יוסף גבאי

הוצאת :

אורות יהדות המגרב

מעגלי השירה בצפון אפריקה

׳השירה בצפון אפריקה היא שירת הכלל, גם בשעה שחיברו היוצרים פיוטים בלשון יחיד נתכוונו לשירת הכלל׳. הם השתייכו למנהיגות הרוחנית והתרבותית של הקהילה, הן בתפקידים ממוסדים כמו שוחטים, דיינים ומלמדי תינוקות של בית רבן, והן בהיותם תלמידי חכמים הידועים ומקובלים בקהילה. כתיבתם שיקפה את אחריותם לגורל הקהילה בפרט ולעם ישראל בכלל. ייעודה הראשון במעלה של שירה עברית זו הוא לתאר את גדולתו של הקב״ה ויכולתו לגאול את עמו מן הגלות בה הוא שרוי. בפיוטי הגאולה פונה הפייטן לאל ומבקש ממנו לסלוח לחטאי בני ישראל ולקיים את הבטחתו לגאולה. תוכחות רבות שנכתבו בעיקר במאות השבע עשרה והשמונה עשרה נועדו לתיקוני חצות, שערכו חוגים שונים של תלמידי חכמים ושל מקובלים בקהילות שונות, כדי לבכות ולבקש את גאולת עם ישראל.

לדעת חזן ניתן לראות את היצירה השירית בצפון אפריקה בארבעה מעגלים: מעגל התפילה, מעגל השנה, מעגל חיי אדם ומעגל היחיד והחברה. הדוגמאות שיובאו להלן הם מהפייטנים יעקב אבן צור (יעב״ץ), משה אבן צור (רמב״ץ) ורבי דוד בן חסין(רדב״ח). א. מעגל התפילה: כאן נמצא פיוטים שנועדו לבית הכנסת, כגון פיוטי נשמת, רשויות לברוך שאמר, רשויות מי כמוך לחגים, רשויות לקדיש ולברכו. יש שנמצא כי הפייטן חיבר פיוט המיועד לקטע תפילה שמצאו ׳פנוי׳ לכך, כמו הפיוט ׳לשמוע רנה והתחנה׳ שחיבר ר׳ דוד חסין, ובכותרתו נאמר ׳רשות לה׳ מלך לשבת ויום טוב׳ , פיוט שהצלעית הרביעית כוללת שיבוץ המסתיים במילה ׳מלך׳. סוג פיוטים כזה כתב גם ר׳ משה בוג׳נאח, כמו הפיוט ׳אזכיר תהילות׳ שבכותרתו נכתב: ׳לקריאת התורה לעשרת הדברים לחג השבועות׳,ובפיוטי יע״בץ נמצא פיוטים שנתחברו כרשויות לנשמת.

 ב. מעגל השנה: בסוג זה של פיוטים יכולים אנו למנות פיוטים שנתחברו לשבתות מיוחדות כמו ׳שבת שירה׳, ׳שבת יתרו׳ ופיוטים למוצאי שבת. רמב״ץ כתב בקשה לשבת יתרו על עשרת הדיברות, פיוטים לימים הנוראים והם פיוטי סליחות ותוכחות, והמוטיב המרכזי בתוכחות אלו הוא המאבק ביצר הרע המדיח את האדם לחטוא. יעב״ץ ייחד מדור בשם ׳שערי תשובה׳. ובכותרתו כתב ׳ולכן ראיתי לחבר קינות ותוכחות לספוד ולקונן בהן על עוונותי. אולי יכנע לבבי הערל ואתקבל בתשובה שלימה׳. גם רמב״ץ הלך בדרך זו וכתב תוכחות במדור ׳שערי תשובה׳, ובהקדמה להן כתב: ׳ואבוא היום לסדר איזה קינות ותחינות ותוכחות על עוון אשר חיברתי לי ולבני גילי לקיים מה שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה״, ובתוכן גם תוכחה הרומזת לתורת הסוד, על דבר פשע ביו״ד ספירות הקודש.

במעגל זה נמצא פיוטים למועדי ישראל כגון לחג הסוכות, לשמחת תורה, לחנוכה (אחד מהם נתחבר כקדושתא לחנוכה ע״י פרג׳י שוואט), לפורים ופסח. על חג הפסח כתבו פייטנים רבים, בשל היותו סמל לגאולת ישראל בעבר, וכדברי חז״ל גם לגאולה העתידית: ׳בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל׳. פרג׳י שוואט כתב פיוטי גאולה רבים, ׳אלא שקובצי הפיוט בתוניס אינם מאורגנים על פי סדר השנה ועל כן קשה לדעת אילו מהם יועדו לחג הפסח׳. יעב״ץ כתב שלושה עשר פיוטים לפסח, ובאחד מהם כתב על דיני ליל הסדר ותחילתו:

שמע בני מוסר אביך / חג המצות תעשה לך

כמו כן כתב רשויות לשביעי של פסח, כגון ׳יום זה השגנו פרעה׳ ופיוטים נוספים. רמב״ץ כתב שיר לפסח בארמית ותחילתו ׳אלה תקיף דר שמיא׳, וכן מספר רשויות לקדיש לפסח, כמו ׳מה נכבדת היום מלך עולם׳. ר׳ דוד חסין חיבר שמונה עשר פיוטים לחג הפסח, חלקם מתארים את יציאת מצרים, כמו ׳אזכיר תהילות אל חי׳ ואחרים, ומהם המתארים את עשר המכות כמו ׳אזכור מעללי יה׳ ונוספים, וכן פיוטים לשביעי של פסח, כמו ׳לגוזר ים סוף כבוד הבו׳ ועוד.

חג נוסף שזכה אף הוא למקום נכבד הוא חג מתן תורה. לחג זה הקדיש יעב״ץ עשרים וארבעה פיוטים, מהם רשויות לנשמת ולקדיש לחג זה, ומהם פיוטים לכבודה של תורה. את מעגל השנה חותמים הקינות לתשעה באב. זכר חורבן בתי המקדש לא מש מלבבות היהודים בכלל, והפייטנים ביטאו צער זה בקינות שחיברו לתשעה באב. בכל קהילה ניתן למצוא קובץ קינות של משוררים מקומיים שנאמרו בימי בין המצרים. בקינות אלו מתנים הפייטנים את הסבל של היחיד ושל קהל ישראל, ועבר והווה משמשים בהן בערבוביה, שהרי גם בהווה עם ישראל נרדף על ידי השליטים השונים. קינות אלה מסתיימות תמיד בבקשה לגאולה ולבניית בית המקדש. בחלק האחרון בקובץ ׳עת לכל חפץ׳ ליעב״ץ נמצאים עשרים וארבע קינות לתשעה באב. בספר ׳צלצלי שמע׳ ייחד רמב״ץ חלק בשם ׳זכר לחורבן׳ ובו הוא מבכה את חורבן ירושלים. בכותרת לחלק זה כותב המחבר: ׳הנה עתה באתי לסדר איזה קינות אשר חברתי על החורבן ועל גלות השכינה… ועל עמא דארעא דאזלא ומדלדלא ועל תוקף המסים וארגוניות׳. כותרת זו מלמדת שרמב״ץ מבכה עבר והווה כאחד, על חורבן המקדש ועל המצב הירוד של הקהילה וסבלה מהמסים.

מתוך ספרו של חנניה דהן – " אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו

בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים – כרך א'

254            אל־מחבא, מא פיהא עדור.

באהבה אין התנצלות.

כשהאהבה מתגברת, הבינה נעדרת. (וולך, משלי-עם)

כשהאהבה מדברת, הטענות שותקות.(REGNARD)

אהבה ובינה אינן דרות בכפיפה אחת. (ספר פתגמים מקבילים עמי 311)

255            אל מחבא אל־בבירא, קצמהא על ל־אייאם.

אהבה עזה, חלק אותה לימים.

אל תתן אהבתך לאוהבך בפעם אחת (מבחר הפנינים 447)

אהבה בת-מידה, אהבה מתמידה. (פתגמים ומכתמים לחנניה רייבמן)

256            אל־מחבא,מאפיהא שרכּא.

באהבה, אין שותפות.

אהבה ושלטון שונאים שותפים. (בנימין פרנקלין) ראה כאן,פתגםמס׳ 217

257 – יא רבי! מא ת־טייח מחבתנא, וואכ׳א עלא קטא.

אלהים! אל תפיל אהבתנו אפילו על חתול.

עזה כמוות אהבה. (שיר השירים ח׳ 6)

258 מא כּא תחלא גיר אל־מזווג׳א.

נראית מתוקה יותר, אשתו של אחר.

יש רק אשה טובה אחת, והיא אשתו של הזולת. (פתגמים ומכתמים, ח. רייכמן)

לאשתו של השכן יש יותר חן. (שם).

 פרתו של השכן גדול חינה ומלא הינה. (הגיונות גליונות).

היצר חומד בדבר האסור יותר מהדבר המותר. (מנורת המאור יטי).

 כל הנמנע, היצר להוט אחריו יותר. (א. אבן-עזרא, פירוש למשלי ט׳ 18).

מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. (משלי ט׳ 17) .

 259 – מנור מאזווג׳ת-כּתרו אל כ׳טאבא.

לאחר שהתחתנה, התרבו החתנים.

אל ישתה אדם בכוס זה, ויתן עיניו בכוס אחר. (נדרים כי)

בת נשואה, מאה מחזרים לה בפתח. (פניני ספרד צגי

260            אל־עזּ-להלא מעז.

א.   אהבה ללא עזים.

ב.   אהבה ללא חשק.

261            אלי נעמל תחתי, אחסן מן אימא וביתי.

מה שאשים תחתי, טוב לי מאמי ואחותי.

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. (בראשית ב׳ 24)

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964

מבוא לספר " בתפוצות הגולה  עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.

מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי

הספר נכתב בשנת 1964. 

36 – הסולטאן הרשע והרב הקדוש

רושם זלמן בהרב – מספר יעקב אלון

זלמן (רבינוביץ) בהרב (רושם: סיפורים 35—40), יליד קלינקוביצי (עיירה קטנה במחוז היערות של פולסיה ורוסיה הלבנה), 1902. אביו׳ דב בר, החזיק בית מרזח במקום. למד בחדר, אשר ממנו עבר לבית־הספר מיסודו של הטופר זלמן אפשטין (נחום האלקושי) — המוסד הראשון שבו למדו בגולה ״עברית בעברית״.

36. השולטן הרשע והרב הקדוש

בימי שלטונו של השולטן אל־כחיל (הכחול), שכבש את כל חבל־הארץ איית־וירה, לאחר שעזבוהו הפורטוגזים, כיהן במשרת הקודש בעדת בני ישראל של העיר קאסבה־טאדלה רבי יחיא שבא למקום מארץ ישראל. לפני שנתמנה למשרתו שימש כשלוחא דרבנן (שד״ר) של הוועד הכולל ליהודי מגרב (צפון אפריקה) בארץ ישראל, והיה נוסע מעיר לעיר ואוסף תרומות בשביל תלמידי־חכמים העוסקים בתורה.

השולטן הכחול היה ידוע כרודף נשים ויום אחד בעברו בשטח המלאח (הגיטו היהודי) ראה אשה יהודייה יפת תואר. הוא חשק בה, חטפה והביאה בעל כורחה אל ארמונו. השולטן היה ידוע כשליט אכזר ושואף דמים, והאשה לא יכלה להתנגד לו מאימת המוות. אך השליט ההפכפך לא הסתפק במעשה־השפלה זה. כעבור זמן מה מאס באשה יהודייה זו וגירשה מהיכלו. במקומה חיפש אשה אחרת שתספק את תאוותו.

לפני שעזבה האשה את ארמונו של העריץ, פנתה אליו בבקשה אחת ויחידה:— רק הרב היהודי עשוי לכפר את פשעי, ולכן ברצוני להינשא לרב היהודי יחיא בן יחיא. נשבע לה השולטן בזקנו של מוחמד הנביא ובקבר אבותיו, כי ימלא אתבקשתה. למחרת היום הזמין אליו את הרב יחיא ואמר לו!— יש לי אליך בקשה קטנה וצנועה מאוד, ואל נא תסרב לי.

הבטיח הרב למלא בקשה זו, אך בשמוע הרב את דבר בקשתו ״הצנועה״, נבהל מאוד. הוא ידע שאם לא יעשה כמצוותו של השולטן, ייענש בכל חומר הדין וגם כל בני־דתו יסבלו. אך איך אפשר למלא משאלה זו ולחלל דברי התורה הקדושה ? אמנם, ״דינא דמלכותא דינא״ כפי שאמרו חז״ל «, אך כאן מדובר בעבירה, שבה אמרו: ״ ״ייהרג ואל יעבור״. — כאן — ידע הרב — עליו להצטרף להרוגי־המלכות הרבים, שקידשו בעבר את השם בגזירת המלכים האכזריים של מארוקו.

השולטן התרגז מאוד על הרב הסרבן והוציא את דינו למיתה בתלייה. כן ציווה לבתר את גופו של הרב הקדוש לחלקים ולקברם בבית־הקברות המוסלמי. ליד הקבר העמיד שומרים כדי שלא יוציאו היהודים את הגווייה הקדושה ולא יעבירוה לבית־העלמין היהודי.

בלילה שאחרי הקבורה ירדה אש מן השמים ועטפה את קברו של הצדיק. למחרת היום ראו השומרים כי עצמותיהם של המוסלמים הטמונים בקרבת מקום מנוחתו של הרב הקדוש נתפזרו על פבי כל השטח. בו ביום כרע נפל השולטן הכחול תחתיו, כי החלק התחתון של גופו שותק לגמרי ורגליו לא נשאוהו עוד. השכינוהו העבדים על מיטת האפיריון, כי הוא לא יכול היה לזוז ממקומו.

הבהיל השולטן אליו את ראשי העדה ואת הרופאים המפורסמים, גם הם מבני ישראל, וביקשם להקימו על רגליו. אמרו לו הקרואים:— אין מזור למחלתך עד אשר תעלה על קברו של הרב ותבקש סליחה על העינויים שגרמת לו, ועל שהוצאת אותו להורג בזעמך הגדול. והיה אם תתחרט על מעשיך חרטת אמת, והרב יסלח לך, ותבטיח להיטיב עם היהודים בעתיד, רק אז תשוב לאיתנך.

כמצוות היהודים השתטח העריץ על מקום מנוחתו של הרב הקדוש ונדר להיטיב את דרכו ולא להציק יותר לנתיניו הנאמנים. כל העדה התפללה לשלום השולטן והוא נרפא ממחלתו ושב לאיתנו.

בחלום הלילה נראה הרב יחיא בן יחיא לכמה ממקורביו והודיע להם: — אין להעביר את עצמותי מבית־הקברות המוסלמי אל בית־העלמין היהודי, כי אינם יותר בבית־הקברות המוסלמי. על בני העדה לבוא להתפלל בין שניהצוקים שליד הגשר הפורטוגזי, כי שם נקבע מקום מנוחתי. נשמתי תישאר צרורה לנצח בחלל האוויר של המלאח היהודי בעיר.

ואמנם הוקם במקום הזה בית מיוחד המשמש כבית תפילה עד עצב היום הזה. מכל רחבי מארוקו באים למקום הקדוש יהודים כדי לשטח את בקשותיהם בפני הצדיק׳ שקידש את שם שמים ברבים וכדי להעלות נר־זיכרון לשמו.

המלוב"ן חסידא פרישא הרה"ג מעוז ומגדול כמוהר"ר
ר' מנחם הכהן זצוק"ל וזיע"א
( 1857-1937

הצדיק ר' מנחם הכהן זיע"א נולד בשנת 1857 לערך בעיר המחוז סקורא שבמרוקו הסמוכה לעיר וורזאזת. ר' מנחם נתגלה כעילוי בתורת הנסתר, והיה מלומד בניסים, ורבים נושעו מברכותיו. הוא היה הרב, הדיין והפוסק האחרון במחוזו שכידוע היה מחוז עני ודל באמצעים תורניים.
ר' מנחם עמד בראש ישיבת "עץ החיים" ובספרו "זכרון אשר" מעיד הרב שניאור זלמן כפי ששמע מסבו הרב מסעוד ריוח )הרב הראשי וראש ישיבת שלומי, לשעבר רב וראש השוחטים בק"ק רבאט במרוקו( מתלמידיו המובהקים של הצדיק:
"… וכה העיד עליו ) על ר' מנחם הכהן זצוק"ל( רבינו )הרב מסעוד ריוח( שהיה ממש בעל רוח הקודש והיה מלמד לתלמידיו חוכמה רבה הן בנגלה והן בנסתר…"
על סדר הלימוד בישיבה מספר ר' דוד וקרט מב"ש מתלמידיו של הצדיק:
"… בישיבת עץ החיים הוכשרו רבנים לתפקידים של שו"ב. סדר הלימוד עמד על חצי שנה גמרא וחצי שנה דינים וכן עסקו עוד בתורת הקבלה… לאחר שנת לימודים בישיבה הזמין ר' מנחם לסעודה חגיגית את כל רבני האיזור וכל תלמיד היה ניגש להיבחן ולאחר מכן היו חותמים כל הרבנים ביחד על התעודה."
הצדיק זכה להכשיר למעלה ממאה רבנים ובין תלמידיו ניתן למצוא רבנים שחיו בישראל ובתוכם: ר' יהושוע פרץ, ר שמעון מנחם, ר' מכלוף אסולין, ר' אהרון אסולין, ר' מרדכי אביטן, ר' אליהו גבאי, ר' יעקב דנינו, ר' דוד דנינו, הרה"ג שמעון דיין שליט"א רב מועצה איזורית "שער הנגב" ו אחיו הרה"ג יוסף דיין מאור עקיבא שידוע כמעריצו של הצדיק …
רבים מעידים כי הצדיק זכה ל'גילוי אליהו', וכל לימודו היה בכוח המחשבה הטהורה.
מסופר שפעם נכנס הצדיק לביתו של יהודי בסקורא וביקש לשתות עראק (ביתי), ובעלי
הבית אמרו שנגמר העראק, מיד גילה להם הצדיק היכן מסתתר הבקבוק אותו החביאו…
ברעדה ובתחנונים הביאו לצדיק לשתות, והוא גמל להם בברכה.
רבים בארץ הקודש קרויים על שמו של הצדיק ולכל אחד מהם יש את סיפור לידתו המופלא כשהצדיק התגלה לאם ההרה ובישר לה על יום הלידה וביקש ששמו של הנולד יהיה על שמו.
ר' מנחם ביקר בארץ ישראל פעמיים והתאכסן באכסניה ליד ירושלים וכשבעלת הבית הציעה לרב לאכול, סירב הרב לטעום מהאוכל. בעלת הבית נפגעה, ואמרו לה שתבדוק את עניין השחיטה, ונמצא שהשחיטה הייתה פסולה…
הצדיק ביקר בישראל ככל הנראה פעמיים כאשר הפעם הראשונה הייתה ככל הנראה ב 1885 והפעם השנייה בסביבות 1925 וככל הנראה שהה בישראל סה"כ כ 7 שנים. ככל הידוע, בביקורו הראשון היה הצדיק פקיד בנק בטבריא ובביקורו השני עסק ברבנות ובהוראה בירושלים.
כמו כן באחד הפעמים שביקר שוב הצדיק בירושלים, הוציא הצדיק מנרתיקו לחם אפוי וחם וכל הנוכחים היו בהלם, סיפר הצדיק שלפני כמה שעות בלבד נאפה הלחם הנ"ל בעיר סקורא שבמרוקו… מיד הבינו כולם שהצדיק הגיע לארץ ישראל בשם המפורש ובקפיצת הדרך.
עוד מספרים כי שבוע לפני הסתלקותו מהעולם יצא הצדיק לרחובות העיר סקורא והכריז:"כל מי שרוצה להתחתן דרכי או לחלופין להתגרש דרכי או לקיים מצווה כלשהי דרכי, זה הזמן כי בעוד שבוע ימים אני מוסר את נשמתי לבורא…" ואכן כך היה ביום שבת כ"א באייר תרצ"ז נתבש"מ ר' מנחם הכהן זיע"א.

אלה שעסקו בטהרתו סיפרו כי אלפי ציפורים ועופות הקיפו את הבית מלמעלה וצייצו בקול רם וללא הרף, מיד בסיום הטהרה התרומם גופו של הצדיק כלפי מעלה, וכשראו זאת המטהרים נבהלו וצעקו כאיש אחד ומיד גופו של הצדיק חזר שוב למיטה.
ויכוח סוער החל בין יהודי וורזאזת ויהודי סקורא היכן ייטמן הצדיק… ולאחר דין ודברים הוחלט כי הצדיק יונח על עגלה רתומה ולהיכן שיוביל הסוס את המיטה שם ייטמן הצדיק ואכן הסוס פנה לכיוון העיר סקורא היישר לבית העלמין.
בהספדים על בנו של הצדיק הרב יהודה הכהן ביום כ' בחשוון ספדו לו עשרות רבנים מכל הארץ שסיפרו על מעשה הניסים של הבן שקיבל זאת ירושה ממו"ר אביו.
בכל שנה בליל כ"א מתקיימת הילולא ברוב פאר והדר בעיר אור עקיבא שם גרים נכדיו וצאצאיו של הצדיק כשהפייטן היבנאי הנודע מנחם דנינו הנקרא על שמו של הצדיק מנעים לבאים עם תזמורת אנדלוסית.
השבוע יצאו למרוקו משלחת של נכדיו וצאצאיו של הצדיק ע"מ להעלות את עצמותיו לארץ
(לאור עקיבא) וארונו יתקבל בגיל וברעדה ע"י עדת מעריציו הרבים שיזכו לחגוג הילולא ברוב
עם.
ההילולא המרכזית השנתית תתקיים אי"ה ביום חמישי כ' באייר תשס"ט ) 14/5/09 וביום זה
מקווים צאצאיו של הצדיק להביאו לקבורה בבית העלמין באור עקיבא ולאחריה מתוכננת
סעודת מצווה בהשתתפות מאות משתתפים, רבנים ופייטנים ידועים.
אורי כהן, נינו של הצדיק.
הודעה חשובה
נשמח לקבל עוד הארות והערות.
בקרוב יצא קונטרס על סקורה וחכמיה.