השינויים והתמורות שהתחוללו אצל מוחמד במדינה

יהודי מדינה חוששים מהתקרבות מוחמד ליהדות

מוחמד וחסידיו רוצים מאוד להתקרב ליהודים וליהדות, אבל יהודי מדינה מנסים לשכנעם שלא יעשו כן. הוויכוח התחיל כנראה על עניין הטבילה במקווה מים. כדי להבין את הוויכוח נקדים כמה הלכות והנהגות של יהודים בעניין זה. לפני כל תפילה אחרי עשיית הצרכים יש ליטול את הידיים במים; ואם אין מים, מנקים אותן בעפר.

הערת המחבר : ״כל הנפנה ונוטל ידיו… ומתפלל… מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר״ (ברכות טו, א).

 אסור להתפלל במצב של שכרות.

הערת המחבר : ״שיכור אל יתפלל, ואם התפלל תפילתו תועבה״ (עירובין סד א).

 עזרא הסופר תיקן, שמי שניגש לאשה או שניטמא מטעם אחר טובל גופו במים לפני שיתפלל.

הערת המחבר : ״עשרה תקנות תיקן עזרא…ותיקן טבילה לבעלי קריין״ (בבא קמא פב א). חולה לא מחויב לטבול. בתלמוד נקבע שכל הטבילה איננה חיוב אלא רק מנהג טוב (ברכות כב, א).

 כדי להידמות ליהודים מצווה מוחמד אל כל הדברים האלה: ״הוי המאמינים, אל תקרבו לתפילה בעודכם שיכורים, עד אשר תדעו את אשר תגידו, ולא בעודכם טמאים – אלא אם אתם עוברים בדרך – עד אשר תתרחצו. ואם חולים אתם או נוסעים בדרך, או שבים מעשיית הצרכים, או ממגע עם אישה, ואינכם מוצאים לכם מים, בקשו לכם חול נקי, והעבירוהו על פניכם ועל־ידיכם״(ד, מג).

סורה מספר 4 – סוראת הנשים פסוק 43.

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُواْ لاَ تَقْرَبُواْ الصَّلاَةَ وَأَنتُمْ سُكَارَى حَتَّىَ تَعْلَمُواْ مَا تَقُولُونَ وَلاَ جُنُبًا إِلاَّ عَابِرِي سَبِيلٍ حَتَّىَ تَغْتَسِلُواْ وَإِن كُنتُم مَّرْضَى أَوْ عَلَى سَفَرٍ أَوْ جَاء أَحَدٌ مِّنكُم مِّن الْغَآئِطِ أَوْ لاَمَسْتُمُ النِّسَاء فَلَمْ تَجِدُواْ مَاء فَتَيَمَّمُواْ صَعِيدًا طَيِّبًا فَامْسَحُواْ بِوُجُوهِكُمْ وَأَيْدِيكُمْ إِنَّ اللّهَ كَانَ عَفُوًّا غَفُورًا 43

יהודי מדינה לא רואים בעין יפה שהערבים ינהגו מנהג זה של טבילה. כמה מחסידי מוחמד נענים להם וחדלים להטביל את גופם וליטול את ידיהם במים. מורו של מוחמד כועס עליהם:

״הלוא ראית את אלה אשר קיבלו חלק מן הספר ? כוונת המחבר כאן היא שמדובר שאותם יהודים הדבקים בתורה ואינן מאמינים בברית החדשה –  הם קונים תעייה ורוצים כי תיתעו גם אתם מעל הנתיב. אלוקים מיטיב להכיר את אויביכם״_; ״האם צרה עינם באנשים [הערבים] אשר חנן אותם אלוקים?״; ״[דתנו היא] הטבילה אשר לאלוקים, ומי טבילתו נאה משל אלוקים? לו עובדים אנו. אמור: וכי תתפלמסו עמנו על אודות אלוקים?״

סורה מספר 4 – סוראת הנשים – פסוק 44-45

أَلَمْ تَرَ إِلَى الَّذِينَ أُوتُواْ نَصِيبًا مِّنَ الْكِتَابِ يَشْتَرُونَ الضَّلاَلَةَ وَيُرِيدُونَ أَن تَضِلُّواْ السَّبِيلَ 44

הלא ראית את צאלה אשר קיבלו חלק מהספר ? הם קונים תעייה ורוצים כי תתעו גם אתם מעל הנתיב.

وَاللّهُ أَعْلَمُ بِأَعْدَائِكُمْ وَكَفَى بِاللّهِ وَلِيًّا وَكَفَى بِاللّهِ نَصِيرًا 45

אלוהים מיטיב להכיר את אויביכם, ואין מגן כאלוהים, ואין מושיע כאלוהים

בלי ספק היה מורו במדינה מושפע מכת שהושפעה מיוחנן המטביל. הקוראן אכן מזכיר את יוחנן הזה, מכנהו ׳הנביא יחיא׳ ומספר עליו שנולד על־ידי נס. יש לציין כי הנצרות המזרחית שמרה באדיקות על מנהג הטבילה למתנצרים החדשים, וכמובן יש כאן קשר בין מנהג זה לנאמר בקוראן.

מדוע התנגדו יהודי מדינה שהערבים יטבלו לפני התפילה? מסתבר שקינן אצלם החשש שעל־ידי הטבילה יחשבו הערבים שהם נעשו חלק מעם ישראל. הטבילה היא חלק מתהליך הגיור. אדם המעוניין לקבל על עצמו את הדת היהודית ולהיות חלק בלתי נפרד מעם ישראל, חייב שיתקיימו בו כמה תנאים בסיסיים. ראשית, עליו להאמין בה׳ ובתורה; שנית, הוא חייב למול את ערלתו; ושלישית, הוא חייב לטבול במים. לפי התלמוד טבילה לשם תפילה בטהרה נחשבת כטבילה של גיור. מוחמד וחסידיו האמינו בתורה, והם גם היו נימולים כרוב הערבים.

 אם היו מאמצים לעצמם מנהג זה של טבילה, היו יכולים לראות עצמם כיהודים כשרים.

הערת המחבר : הישמעאלים נהגו כך מעולם, כמבואר במדרש קוהלת, ב, טז. גם התלמוד הזכיר שמנהג הערבים למול את בניהם (עבודה זרה, כז א). פלביוס (קדמוניות א, יב, ב) כתב שמנהג הערבים למול כשהם בני 13 שנה, והוא מסביר שהטעם לתאריך הזה הוא מפני שראש אומת הישמעאלים, ישמעאל, נימול בן 13 שנה, כמבואר בתורה (בראשית יז, כה).

הבה ונשאל; מפני מה לא רצו יהודי מדינה שהערבים יחשיבו עצמם כמי שהתגיירו כדת וכדין? התשובה נראית כך: לפי התלמוד, הרוצה להתגייר צריך להסכים לשמור את כל מצוות התורה;

״גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו״(בכורות ל, ב).