התנועה השבתאית במרוקו-א. מויאל
התנועה השבתאית במרוקו – אליהו מויאל.
קורות התנועה השבתאית
פתיחה : הרקע ההיסטורי לתנועת השבתאות
המקובלים במרוקו
אכן, חכמת הקבלה מצאה לה מאז ומתמיד קן במרוקו, לא רק בחבל דרעא אלא גם בפאם, במרקש, בסאלי ובעוד מקומות, ומשקם המרכז בצפת רובם נקשרו אליו. במרוקו ישבו באותה תקופה מקובלים גדולים ובקיאים, מופלגים בתורת הנסתר, שאימצו להם את קבלת האר״י, הגו בה, למדו ולימדו אותה והפיצו אותה סביבם. בין המקובלים האלה היו:
ר׳ אברהם בן־מוסה, מראשי המדברים בקבלת האר״י בצפון אפריקה. נולד במרוקו בשנת ת״ב (1660) והיה גדול בתורת הנגלה ובתורת הנסתר. כתב פרושים לתלמוד ולספרי קבלה. החיד״א אומר עליו ב שם הגדולים״ שהיה ״רב מובהק, מקובל גדול, אחד מרבני מערב הפנימי .מרוקו), חיבר שיטה על סוטה, כ״י(כתב־יד) נחמדת, וראיתי שיטה זו ובסופה באור להלכות חמץ להרמב״ם וקצת פרוש בהגדה עד״ה (על דרך האמת) ועל מסכתות אחרות … והיו מתווכחים בקבלה עם הרב החסיד מה״ה אברהם אזולאי של מרוויקוס (מרקש) כנראה מהגותיהם בספר אוצרות חיים׳.״
ר׳ אברהם בן־מוסה היה הצעיר בין תלמידיו של ר׳ יעקב מאראג׳י והוא מכנה את תלמידו ״ראש המדברים, אברך, אב בחכמה ורך בשנים, יניק וחכים, הרב כבוד אברהם בן מוסה נר״ו.״
רבי יעקב מאראג'י ארזי הלבנון ב 1148
ראש חבורת המקובלים בתיטואן שבמרוקו היה המקובל רבי יעקב מאראג'י – להלן הרי"מ, וממנו קיבלו רבנו במקובל הגאון רבי אברהם אבן מוסא זצוק"ל תורה בחכמת הנסתר.
החיד"א כותב עליו : מה"ר יעקב מאראג'י, רב מקובל מהמערב, הפלא והרבה לכתוב פירושים על הזוהר הקדוש, ואני הצעיר ראיתי פירוש האידרות מהרב הנזכר ז"ל בכתב יד.
ושמעתי מפי רב חסיד עזוזו ונפלאותיו, ושהיה נצרך מאוד ומקיים התורה מעוני. וכך גזרו מן השמים שאם בא לידו כסף או כלים תיכף נאבד ונשאר נעור וריק, שזה היה תיקונו.
דבר זה מרומז גם על ידי רבי יעקב מאראג'י בעצמו, בהקדמתו לפירוש של הזוהר, שם כתב : כה אמר הצעיר רב זעירא ורב קטינא, נפש נענה שבע יגון ומגינה. גולה ונידח בכל עבר ופינה, ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה מדי שנה בשנה לבקש לחם לאכול ובגד ללבוש ולא תמצאנה.
כנראה סיבת עניותו המרובה גרמה לכך שהיו אנשים מעירו מזלזלים בכבודו, וביקר חיבוריו, אכן תלמידו רבינו אברהם אבן מוסא מוכיחם קשות בפתיחתו שבראש החיבור, ומשבח רבות את מורו ואת חיבוריו וכה דבריו :
ועלינו לשבח לאדון המחבר וכמה מעלות שונות, לו עלינו….שאף כי קורות הזמן וחבלי עוני אפפוהו סבוהו וגם סבבוהו…בתורת ה' יהגה יומם ולילה, לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל ולשבח לפאר לאדון המחבר ולהחזיק ליה טיבותא…
ואם יצאו אנשים בני בליעל וידיחו ויטיחו דברים כלפי מעלת האדון, כלפי לייא בעוקבא…שנאה נחמת קינאה, כי לא יבינו את פעולות ה' ואת מעשה ידיו…שעליו נאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז.
ר׳ אברהם אזולאי (בן־ישראל) (1660). בין המקובלים הגדולים ״אשר שמם נודע בשערים״ היה ר׳ אברהם אזולאי השלישי. נולד במרקש בשנת 1660. היה בן דורו וחברו ללימודים של ר׳ אברהם בן־מוסה ושל ר׳ חיים אבן־עטר זצ״ל בעל ״אור החיים״. (רחב״ע היה צעיר ממנו בשלושים ושש שנים). נודע כחסיד גדול בעל מופת ומלומד בנסים. החיד״א מזכיר אותו בשם ״הרב החסיד המפורסם המקובל האלוהי, מופת הדור, מורינו ר׳ אברהם אוזלאי הוא הקדוש מרבני עיר מארוויקש.״ לפי החיד״א הוא היה קרוב של ר׳ אברהם אזולאי רב־סבו של החיד״א. החיד״א מביא את עדותו של הרב המופלא, חסידא קדישא, רחב״ע שהכיר את הרב שהוא ״היה מלומד בנסים ודבריו נשמעים בשמים ותפילתו אינה חוזרת ריקם״. אגדות רבות וסיפורי נסים נרקמו סביב דמותו המופלאה של ר׳ אברהם אזולאי.
המימונה – מקורותיה ומנהגיה
מאמרו של פרופסור הירשברג מתוך ספרו " מארץ מבוא השמש על פאס והמימונה
פסח וחגיגת מימו
פסח וחגיגת המימונה
מנהג מופלא.
אנו שבים אל הרחוב הראשי של המללאח, המלא מפה לפה זרם החוזרים מעבודתם בעיר החדשה, הצרפתית. כל רגע מציג חיים לפני מישהו מנכבדי פאס. לאחר שקראתי בספרים ולאחר שביקרתי בבית הקברות מכיר אני את כולם, כאילו בתוכם גדלתי. אל חיים ניגש אדם צעיר ועמו ילד בן שבע, המחופש במדי קצין צרפתי, ולוחש משהו באזנו. ח. מסביר לי, שגיסו, אחי אשתו, מזמין אותי לבוא לחגיגת מצווה בבית אביו. בנו הקטן, זה שראיתיו כרגע, נכנס הערב ל " חברה " , כלומר ל " לחברה קדישא ". גיסו מתגורר בקאזבלנקה, ובא עם כל בני ביתו, לקיים המנהג בבית אבא.
שאלתי לפשר המנהג, האם הילד חלה וכלן נדרו הוריו נדר להכניסו ל " חברה ", שיאריך ימים ?, לא מניה ולא מקצתה. הילד בריא ושלם ומעולם לא חלה. מנהג זה נפוץ במשפחות מסוימות בפאס, ומשפחת חותנו מקיימת מנהג. קודם החגיגה אנו הולכים לביקור בביתו של רבי יוסף בן נאיים, זקן החכמים שבעיר, הנודע לתהילה בגלל ספרייתו הגדולה, היחידה במינה בכל צפון אפריקה.
לפי השמועה שיש בה כשלושים אלף כתבי יד ודברי דפוס, מהם קדומים ונדירים ויקרי מציאות. בעולם הוא נודע בשל מלונו הבי וביבליוגראפי על חכמי מרוקו, שהדפיסו בירושלים. עוד לפני כן הודענו על הביקור לבנו של רבי יוסף, והוא נקבע לאחר תפילת ערבית.
שוב אני נכנס לאחד הבתים הישנים, מטפס על מדרגות תלולות ועולה לדירתו של רבי יוסף. מקבל אותנו אדם כבן שבעים וחמש שנה, צנום ורזה, שארשת פניו וכל הליכותיו מעידות כי הוא ממשפחת מושכים בשבט סופר. לפי מקצועו הוא סופר בית הדין של פאס. השיחה מתנהלת באווירה לבבית, כאילו מכירים אנו זה את זה שנים רבות.
רבי יוסף אץ להראות לי את חיבוריו בכתב יד, שעדיין לא הספיק לפרסמם.הנה הם מכורכים יפה, כתובים בהקפדה ובלי מחיקות ותיקונים. הרי חיבורו על מנהגי מרוקו, קובצי דרשות ופירושים על התורה ועל הש"ס. ספרים אחדים חורגים בהחלט מתחום התעניינותם הרגילה של חכמי ישראל. חיבור על " חיות קטנות וגדולות "שישנן בעולם, מעין ספר זואולוגיה, ושני לו חיבור על צמחים ועל אבנים יקרות הנזכרות בתנ"ך, ועוד מגילה על מאורעות העולם בימי היטלר, כפי שהגיע הדם אליו, אל המללאח בפאס.
כארבעים חיבורים באמתחתן של רבי יוסף ועתה מחכה הוא לגואל שידפיס אותם. הרי הקולמוס שבו הוא כותב, כי עדיין לא הסכין להשתמש בצפורן ברזל, והרי הקסת עם הדיו, שהוא מכין בעצמו. השיחה מתגלגלת לספרייתו, ורבי יוסף מתארף כיצד אסף במשך כל חייו את הספרים, כיצה היה הולך לחפש בגניזה שבבית הקברות של פאס אחרי כתבי יד, שבעליהם, בניהם של חכמים ורבנים, דנו אותם לגניזה, מאחר שלא ידעו לקרוא בהם ולא הבינו את תוכנם. רגש יראת הכבוד מנעם מלהשתמש בהם כנייר לעטיפה, ולכן היו טומנים אותם יחד עם ספרי תורה וסידורים פסולים בגניזה של בית הקברות, אבל את רוב הספרים קנה בכסף מלא, או רכשם בחליפין.
עלינו לעליית הגג, ששם ספרייתו של רבי יוסף, חדר לא גדול שלאורך כל ארבעה קירותיו אצטבאות ספרים, עד לתקרה. רק דלת הכניסה וצוהר קטן פנויים. הספרים מסודרים יפה לפי תקופות ועניינים, כתבי היד לחוד ודברי דפוס לחוד. ראיתי, כי המספר שנקטו שלושים אלף גומא הוא. על הרצפה ליד הצוהר מצע פשוט, עליו שוכב רבי יוסף ומעיין בספריו, ביום לאור השמש ובלילה לאור הנר. כאן הוא גם ישן.
השיחה נמשכה שעתיים ונתגלגלה לענייני ארץ ישראל. רבים דיברו אתו על עלייתו לארץ וניסו לשכנעו, שיבוא לירושלים ויביא את ספריו איתו. בניו היו נוכחים בשעה זו בחדר, ומתוך תגובותיהם ניכר היה, כי אין דעתם נוחה מכיוון השיחה. לספרייתו של רבי יוסף יצא שם בארצות הברית, אשר שם לכסף מוצא והוא לא נחשב.
כל הזמו שישבתי ושוחחתי עם רבי יוסף נדמה לי שחזרתי לימי הביניים. לפני אחד החכמים הבקיא בשבע חכמות. ספגן, מסתפק במועט, חי בדלת אמות של תאו הקטן. כמעט בצער נפרדתי ממנו. אבל הבטחתי לבקרו פעם שנית בחג.
שעה עשר בלילה, הגיע הזמן לסור ולחזות בהכנסת הילד ל " חברה ". בבית חותנו של חיים הילולא וחינגא. שולחן ערוך ויהודים מסובים ליד בקבוקי יין ומאחייא, הצלחות מלאות כל מיני בשר ופירות לחים ויבשים. שותים לחיים כל אנשי ה " חברה ", מזומנים, ובראש השולחן יושב נשיא ה " חברה " אחד מנכבדי העיר החשובים. הנשיאות ב "חברה " שררה היא, העוברת כרגיל בירושה מאב לבן.
גם הנשים מסובות ליד השולחן הארוך, שותות לחיים עם הגברים, במידת חופש שאינה שכיחה בשמחה של מצווה בחוגי שלומי אמונים בארץ ישראל או באירופה. ה " חבר " הצעיר מסתובב בקיטל לבן ולוגם גם הוא. גם יתר הילדים הקטנים של בני המשפחה נמצאים כאן, על אף השעה המאוחרת, וגם הם שותים מאחייא ויין הארץ החריף, כאילו הוא חלב.
כשהגיעה השמחה לשיאה עשו " מי שבירך " חמועמד לחברות, ונשיא החברה הכניסו באופן חגיגי ל " חברה " , ובינתיים הייתה שעת חצות.
הספרות הרבנית בצפון אפריקה-ש.בר-אשר
הספרות הרבנית בצפון אפריקה.
השתלשלות הספרות הרבנית בשנים 1700 – 1948
חתימות הרבנים ז"ל
ביבליוגרפיה מוערת ליצירה הרוחנית של חכמי צפון אפריקה
שלום בר-אשר.
ירושלים, התשנ"ט
שו"ת רבי יצחק בן ואליד 1797 – 1870
תקופת היצירה הספרותית המסורתית של תורת השו"ת של חכמי מרוקו הייתה ארוכה, משלהי המאה ה-17 ועד שלהי המאה ה-19. תחילת בשלהי המאה ה-17 בחיבורו של רבי חיים טולידאנו " חוק ומשפט ", וסיומה בחיבורו של רבי יצחק בן ואליד " ויאמר יצחק ".
העניין ההיסטורי בקובץ זה רב הוא, משום שאין הוא אלא חלק מתוך מערכת תהליכים המאפיינים את החברה היהודית בצפון אפריקה עד אמצע המאה ה-19. ההתמזגות בין תורתם של חכמי המערב הפנימי שבפאס ובמכנאס לבין יהודי המערב החיצון שבמרוקו הספרדית, בדרום מרוקו ובמערב אלג'יריה היא חלק מן האינטגרציה התרבותית שנוטלים בה חלק גם הקהילות המתחדשות כמו טנג'יר וג'יברלטאר. החיץ שהיה קיים בין יהודי מרוקו הפנימית מזה ובין יהודי המגרב העותמאני ודרום אירופה מזה הולך ומתפורר, ונוצרת תרבות אחידה רווית מגעים והשפעה הדדית מתמדת. את מקומה של אמסטרדם באירופה תופסות עכשיו קהילות לונדון וליסבון.
הקורא בספר השו"ת של רבי יצחק יעמוד בקלות על התפוצה הגיאוגרפית שבה נוטלים חלק תורתם של יהודה עייאש מאלג'יר, בני אלפאסי מתוניס, יעקב בן מלכא מתיטואן, יוסף הרוש ממרכאש ויעקב אביחצירא מתאפילאלת. דוגמה לדרכים שבהן השתלבו הספקולציות הכלכליות היא תשובה שבה מעורבים " קומיאסריו " עם " מזדמן סחורות ואין בידו ממון לפורעם ". ומצד אחר תשובותיו של בו ואליד הן הגילוי האחרון לעסק הכלכלה של " האומה הספרדית " בשכונות היהודיות המתעוררות בטנג'יר ובאלקצר, בתיטואן ובלאראג'י כאשר המוקד הרוחני שלהן הוא קהילת תיטואן המשקפת את הרציפות בין המאה ה-18 לבין המאה ה-19. תורתו של רבי חסדאי אלמושנינו כמו השררה של משפחות ביבאס ואבודרהאם ישובו ויעלו מן המאה ה-18 למאה ה-19.
תשובותיו של בן ואליד בחלקן הן מאמרים מקיפים בסוגיית יסוד שנתנסחו בתורתם של גדולי ספרד הרמב"ם והרמב"ן הרא"ש ורבי יוסף קארו, משפ ניתכו אחרי כן בפסקיהם של חכמי תלמידיו של בן ואליד, יצחק בן נאים וראברהם אנקוואה. שני הכרכים מקיפים יותר מאלף עמודים בדיני עולם ומלואו של עשירים בעלי חזקות וערבונות ומקרקעין ומטלטלין ושל הדיוטות עבדים ושפחות.
פתגמים ואמרות ממקורות שונים
מתוך ספרו של חנניה דהן – " אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו
בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים – כרך א'
222 – אל־ערוסא פל־כּרכסי, ומא תערף! לי־מן תמשי.
הכלה תחת החופה עומדת, ולא תדע למי היא מיועדת.
אדם נכנס לחופה ואינו יודע מה יבוא עליו קודם שיכנס. (סן-סירא)
223 – רפדהא ב־דין, וסמאהא מזגובא.
לקח אותה בחובות, וקרא לה רעת מזל.
224 – וואחד עבא מרא, ו־וואחד – ד׳רבא על אל־ענגרא.
אחד לקח אשה, ואחד – מכה קשה.
בחלקו של זה נפלה פרה, ובחלקו של זה ־ צרה. (זה לעומת זה)
להינשא ־ זה להיכנס באומץ להגרלה, בה לא תמיד לוקחים הכרטיס הטוב. (מקור צרפתי)
גורל טוב ־ אשה משכלת. (משלי אגור פר׳ מאי)
מזלו הטוב ביותר או הרע ביותר של האדם, היא אשתו.(אלפיים אומר ואומר ע׳ 173)
225 – אלי שופתהא ב־סעדהא – נוץ מן ענדהא.
ראית אשה מאושרת, מחצית האושר בא ממנה.
ראית שני שותפים מצליחים, דע כי הנטל על אחד מהם. (באוסף זה, פרק שותפות)
המאושרת מהנישואין, רואים זאת על פניה.(14 refranero)
226 – עלא־מא וולפתי אל־ערוסא
לילא אל־־אוולא, ת־תוואלף.
על מה שתרגיל הכלה בלילה הראשון, לכן היא תתרגל.
רבי דוד חסין – אַל חַי מָעוֹז וּמַחְסֶה
44 – אַל חַי מָעוֹז וּמַחֲסֶה
בתהילת ה׳ ובסיפור יציאת מצרים. שיר מעין אזור בעל מדריך דו־טורי ותשע מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור מעין אזור. כל טור מתחלק לשניים.
חריזה: א/ב א/ב ג/ד ג/ד ג/ד ג/ב ה/ו ה/ו ה/ו ו/ב.
משקל: שבע הברות בצלע א, שש הברות בצלע ב.
כתובת: פיוט נעם ׳תשבי צורי׳.
סימן: אני דוד חזק.
מקור: א-לד ע״ב; ק-לז ע״א.
אַל חַי מָעוֹז וּמַחֲסֶה / צִוָּה עַם תְּמִימִים
חַג הַמַּצּוֹת תַּעֲשֶׂה / לְךָ שִׁבְעַת יָמִים
אֵלִי עֹז גַּאֲוָתִי / מִשְׂגָּב בְּעֵת צָרָה
הוּא עֻזִּי וְזִמְרָתִי / לִשְׁמוֹ אֲזַמְּרָה
5- מִנּוֹף הוֹצִיא עֲדָתִי / בִּזְרוֹעַ וּגְבוּרָה
בְּמַכּוֹת עֲשָׂרָה / דָּנָם צוּר עוֹלָמִים
נָם לְמֹשֶׁה בְּחִירוֹ / אֵל יוֹשֵׁב כְּרוּבִים
לִפְדּוֹת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ / כִּשְׂבָּה בֵּין זְאֵבִים
אֶת חַיֵּיהֶם מֵרְרוּ / בָּם הָיוּ מַעֲלִיבִים
10- פַּתְרֻסִים לְהָבִים / לוּדִים וַעֲנָמִים
יְדִיד אֵל, נֶאֱמָן בֵּיתוֹ / בְּמִצְוַת צוּר יִשְׁעוֹ
נִזְדָּרֵז בִּשְׁלִיחוּתוֹ / הָלַךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה
לְגֹדֶל גַּאֲוָתוֹ / עָנָה לֹא יְדָעוֹ
עַד אֲשֶׁר הִכְנִיעוּ / גַּם עַמּוֹ הַקָּמִים
15- דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים / הֵבִיא יָהּ לְעֵיהֶם
עָרֹב, דֶּבֶר וּשְׁחָנִים / בָּרָד בְּמִקְנֵיהֶם
אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ אֱשׁוּנִים / נִבְעוּ מַצְפּוּנֵיהֶם
הָרַג בְּכוֹרֵיהֶם / גַּם זָקֵן בַּיָּמִים
וּבְצֵאת עַמִּי מֵאַרְצָם / עִם כָּל צִבְאוֹת מַעְלָה
20- שִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם / בְּגִיל וּבְצָהֳלָה
לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשָׁם / בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה
הִנִּיחוּ כִּמְצוּלָה / רֵיקָה עִיר הַדָּמִים
- 1. מעוז ומחסה: על-פי יואל ד, טז. עם תמימים: כינוי לישראל. 2. חג… ןמים: על-פי שם׳ יב, טו, ועל-דרך דב׳ טז, יג. 3. משגב בעת צרה: על-פי תה׳ ט, י: ׳משגב לעתות צרה׳. 4. הוא עזי וזמרתי: על-פי שם׳ טו, ב. לשמו אזמרה: על-פי תה׳ יח, נ. 5. צוף: כינוי למצרים, על-פי יר׳ מו, יד ועוד. עדתי: כינוי לישראל, על-פי שם׳ יב, ג. בזרוע וגבורה: על־פי תה׳ פט, יד. 6. דנם: רמז לבר׳ טו, יד. צור עולמים: כינוי לקב״ה, על-פי יש׳ כו, ד. 7. נם: נאם, אמר. למשה בחירו: על-פי תה׳ קו, כג. אל יושב כרובים: על-פי מל״ב יט, טו. 8. לפדות בנו בכורו: את עם ישראל, על-פי שמי ד, כב. כשבה בין זאבים: על-פי המדרש באיכה רבתי א, נט. 9. את חייהם מררו: על-פי שמ׳ א, יד. מלעיבים: מלגלגים, מעליבים, על-פי דה״ב לו, טז. 10. פתרוסים… וענמים: כינויים למצרים, על-פי בר׳ י, יג־יד. 11. ידיד… ביתו: כינוי למשה, על-פי במ׳ יב, יז. 12-11. במצות… פרעה: במצוות ה׳ הלך לפני פרעה. 13. ענה לא ידעו: על-פי שמ׳ ה, ב: ׳לא ידעתי את ה״. 17-15. דם… אשונים: תשע המכות הראשונות, על-פי שמי ז, יז; י, כט. נבעו מצפוניהם: על-פי עו׳ א, ו: שבימי החושך ׳חפשו ישראל וראו את כליהם׳ (שמ״ר יד, ג) 18. הרג… בימים: מכת בכורות, על-פי שמ׳ יא, א-ו. 19. ובצאת עמי מארצם: על-דרך: ׳בצאת ישראל ממצרים׳ (תה׳ קיד, א). עם כל צבאות מעלה: על-פי שמי יב, נא. 20. שמחת… ובצהלה: על-פי יש׳ נא, יא. 21. לקחו… שאלה: על-פי שמ׳ ג, כב. 22. כמצולה: שהריקו את מצרים ׳כמצולה שאין בה דגים׳ על-פי ברכות ט ע״ב. עיר הדמים: על-פי נחום ג, א. כאן כינוי למצרים.
דָּם פֶּסַח וְדַם בְּרִית / הֵגֵנּוּ עָלֵינוּ
וְהִשְׁאִירוֹ שְׁאֵרִית / לְכָל עָדַתְנוּ
25- עֵת יָהּ בְּכוֹרוֹת הִכְרִית / פָּסַח עַל בָּתֵּינוּ
רֵיחַ פְּסָחֵינוּ / כִּקְטוֹרֶת הַסַּמִּים
חֲמוּשִׁים בְּצִדְקָתָם / יָצְאוּ עֶצֶם יוֹמָם
וִימַהֲרוּם בְּצֵאתָם / לָלֶכֶת מְעִמָּם
נָשְׂאוּ אֶת מִשְׁאֲרֹתָם / צְרוּרוֹת עַל שִׁכְמָם
30- מַצּוֹת אָפוּ לַחְמָם / מִפַּחַד וְאֵימִים
זָכוֹר תָּמִיד בְּפִיךָ / יָמִים וְגַם לֵילוֹת
יוֹם אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ / אֶל מִתַּחַת סְבָלוֹת
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ / נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת
אֶל נוֹרָא עֲלִילוֹת / רָם הוּא עַל כָּל רָמִים
35- קָדוֹשׁ בְּךָ בָּטַחְתִּי / תִּבְנֶה עִיר תְּהִלָּה
כִּי לְךָ צוּר יְשׁוּעָתִי / מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה
בְּשּׁוּבְךָ יָהּ שְׁבוּתִי / שִׁמְךָ אֲגַדְּלָה
תָּמִיד בַּעֲגָלָא / לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים
- 23. דם פטה: קרבן הפסח. ודם ברית: ברית המילה, שכן קרבן הפסח אסור באכילה לערלים, על-פי רש״י לשמי יב, מח, והשווה שמו״ר יז, ג. 25. פסח על בתיגו: על-פי שמ׳ יב, כג. 27. חמושים בצדקתם: על-פי שמ׳ יג, יח, והעביר העניין אל זכותם וצדקתם, והשווה ירושלמי, שבת פ״ו ה״ד. יצאו עצם יומם: על-פי שמי יב, יז. 28. וימהרום… מעמם: על־פי שמי יב, לג. 29. נשאו שכמם: על-פי שמי יב, לד. 31. זכור תמיד בפין: על-פי דב׳ טז, ג, והשווה ברכות יב ע״ב. 33. והגדת לבנן: על־פי שמי יג, ח. 34. אל נורא עלילות: על-פי הפיוט לנעילה ׳אל נורא עלילה׳, וכאן מתחבר לשמ׳ י, ב: ׳אשר התעללתי במצרים׳. 35. קדוש: כינוי לקב״ה, על-פי תה׳ צט, ט ועוד. בן בטחתי: על-פי תה׳ לג, כא. עיר תהילה: כינוי לירושלים, על-פי יר׳ מט, כה. 36. כי… הגאולה: על-פי יר׳ לב, ז. צור ישועתי: על-פי תה׳ פט, כז. 37. בשובן יה שבותי: על-פי תה׳ יז, ד. 38. בעגלא: רמז לקדיש.
Une histoire de familles-J.Toledano-Akroun-Alachkar
Joseph Toledano
Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.
Akroun
Nom patronymique d'origine vraisemblablement hebraico arabe, il semble etre l'augmentatif de l'hebreu akar ( en arabe aghar ), l'homme sterile. Autre explication avacee par le rabbin Einsebeth : nom patronymique d'origine berbere, ethnique de la tribu des Akroun, fraction du doaur du riff dans le departement dr Constantine. Au XXeme siecle, nom extremement rare, porte uniquement en algerie.
Alachkar
Nom patronymique d'origine arabe, indicatif d'une particularite physique, deformation de " al asghar " qui signifie le blond, le roux, le rouqin. A rapprocher des autres patronymes ayant la meme racine : Choukroun et Zaghroun.
Le nom est atteste en Espagne des le XIVeme siecle et s'est particulierement illustre a Seville, le berceau de la famille. Apres les terribles persecutions de 1391 qui decimerent la communaute de Seville, la famille s'installa sur la cote a Malaga et de la, elle passa, apres la grande expulsion de 1492, en Algerie, plus particulierement a Tlemcen.
Le nom a été francise sous plusieurs formes : Laskar, Elaskar, Lascar. Au XXeme siecle, nom peu repandu, porte essentiellement en Algerie – tlemcen, Oran et dans l'est du Maroc – Debdou, Oujda, Fes, Casablanca.
Samuel Alachkar
Medecin celebre a Seville au debut du XIVeme siecle. Son fils rabbi Yehouda, qui fut egalement medecin. Reussit a echapper par miracle aux massacres de Seville en 1391.
La tradition rapporte qu'un ange lui apparut en reve la veille des massacres declanches par les Dominicains et lui intima l'ordre de qiutter la ville sur le champ. Il truva refiuge a Malaga, sous domination musulmane.
Rabbi moche Alachkar
File de rabbi Itshak. Rabbin ne a Zamora en Espagne en 1465, il fit ses etudes talmudiques a Tolede aupres de rabbi Shemouel Valensi, En 1492, il fut parmi les expulses d'Espagne, qui choisirent de s'installer a Tunis.
Avec son ami, rabbi Abraham Zacuto, ils dirigerent la nouvelle communaute. Apres la conquete de la ville par les Espagnols, ul trouva refuge en Grece. Desireux de s'installer dans un centre de Torah, il choisit le Caire' ou il fut admis dans le tribunal du celebre rabbin David Ben Zimra.
Vers la fin de sa vie, il realisa son reve et monta en Terre Sainte, passant quelques annees a Safed puis a Jerusalem ou il mpurut en 1541
Rabbi Moche Alachkar
Fils de rabbi yehouda. Medecin, talmudiste, kabbaliste et poete ne a Malaga en 1417. Apres des etudes de medecine, il s'installa a Tlemecen ou ilconnut la celebrite comme professeur de medecine de la cour et chef des medecins du royaume.
Il semble que les persecutions de 1467 le contaignirent a revenie en Espagne, a Malaga ou il mourut. Ses deux fls, Yehouda et Yossef, quitterent l'Espagne eb 1492 et s'installerent en Algerie, Yehouda a Mostaganem, et Yossef a Tlemcen.
Rabbi Yossef Alachkar
Fils de rabbi Moche. Un des saints les plus veneres dans toute l'Afrique du Nord. Son tombeau attirait chaque annee des pelerins de toute l'Algerie et du Maroc. Malgre sa grande celbrite, peu de details sur sa biographie nous sont parvenus.
Selon rabbi Yossef Benaim, il serait d'abord venu a Fes ou il etudia avant de partir pour Telmcen ou il foda une celebre yechiva. La tradition orale, transmise de generation en generation, rapporte qu'il mpirut cers 1540, un vendredi apres midi et que son dernier vœu fut d'etre enterre le jour meme avant l'entree de Chabbat.
Avabnt de rendre son dernier souffle, il avait demande a ses disciples d'enfoncer un clou dans le mur de la maoson et ce ne l'oter qu'apres son inhumation. Apres les obseques solonelles' le soleil brillait encore au firmament, mais de que les disciples arracherent le clou, la nuit tomba a la grande stupefaction des presents qui comprirent que le sainthomme avait arrete la marche du soleil, comme Josue en son temps.
Un autre miracle lui a valu le surnom sous lequel était le plus connu " er-kyeze ". La legende raconte qu'un soir que sa mere inconsolable priait sur sa tombe, elle fut surprise par des malfaiteurs musulmans. Ne pouvant fuir. La pierre tombale s'ouvrit alors pour la caher et la proteger. Quand le dange fut passe elle quitta le cimetiere.
Mais la pierre ne reprit jamais sa forme ariginelle, desormee creusee de la cavite ou elle s'etait refugiee. En souvenir de ce prodige, toute la communaute prit l'habitude de l'appeler le saint " er-kyeze ", le soutien miraculeux a l'heure de l'epreuve, allant avec le temps jusqu'à oublier son nom veritable.
Son oeuve litteraire fut immense, mais peu diffusee, faute d'imprimerie au Maghreb. Il laissa un grand nombre d'ouvrages de commentaires retes manuscrits dont les plus connus sont " Avarek ", " Edout Beyossef ", " Mirkabat Hamichna " et un traite de Kabbale " Tisfnat panea " qui n'a été publie pur le premiere fois qu'en 1991, par l'Universite Hebraique de Jerusalem, avec un preface du grand specialiste contemporain de la Kabbale, le professeur Moche Idel.
La calligraphie du manuscrit qui a servi a l'edition était tellement parfaite qu l'Universite Hebraique a decide, non de l'imprimer, mais d'en publier une reproduction photographique integrale.
Rabbi shalom Alachkar
Juge au tribunal rabbinique de Tlemcen au XVIIIeme siecle, il fut en correspondance avec le grand rabbin de Fes, rabbi Yaacob Abensour, Yabetz.
Rabbi Yehouda Alachkar
Rabbin celebre a Tlemcen au desnier siecle, il fut le maitre de rabbi Haim Beliah.
ALACHKAR (Ascar, Ashkar)
among other possible variations depending on the country and language of the person.
Al Achkar is represented by Palestinian and Spanish creators, mainly rabbis. The name appears to be of Arab origin. It consists of the prefix 'al' and the root 'achkar' = soldier. Jews served in Arab armies at different functions during the expansion of Islam from the Middle East to North Africa. Descendents of the said soldiers amy have settled in Spain, during its occupation by the Moors. The word 'ashkar' may also mean 'truth' in popular Arabic.
ALACHKAR Chélomo (XVIes.). Spain
. Community leader. Philanthropist. Subsidized a network of Rabbinical seminaries and the publication of Yossef Caro's (Choulhan A'roukh).
ALACHKAR David (XVIIes.). Palestine.
Rabbi in Jerusalem. His tomb is subject to pilgrimage
ALACHKAR Moche ben Itshak (1466?-1542?). Spain.
Left Spain at the time of the Expulsion. Travelled through North Africa, settling in Tunisia, Egypt and Palestine, after a brief passage through Greece. Rabbi. Poet. Kabalist. Author of rabbinic rulings. Author of Bamey Akadém (How shall I praise?)
ALACHKAR Yossef ben Moche (XVIes.). Spain.
Rabbi. Kabalist. Poet. Director of a Rabbinical seminary in Tlemcen after the Expulsion from Spain. Author of E'dout beyossef (Joseph's memoires); Mirkevet hamichneh (The second chariot); Refouat hanefech (Soul salvation); Tsafnat pa'nea' (The code) a mystic commentary on the Mishnah
סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי
בתיה כרמי
סוד הפמוט
צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.
הקדמת המחבר
הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחי
הם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.
הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום
מנהגי האנוסים בפורטוגל
עם משלחת עיריית הרצליה לפורטוגל, יצא גם מר אהרון זר, עוזר לסגן ראש עיריית הרצליה. קודם לכן, היה שליח במדריד במשך ארבע שנים. במסגרת זו, גם ערך מחקר בנושא האנוסים והוא מספר – צאצאי האנוסים מתרכזים בעיקר במקומות אלו־ בספרד – בפלמה דה-מיורקה. בפורטוגל – בקסטלו דה-ויד, בבלמונטה ובקובולה. חלק גדול מצאצאי האנוסים בפורטוגל, הם ממגורשי ספרד, שעברו את הגבול לצפון פורטוגל.
שם בנו את חיי הקהילה, עד שהחלו לרדוף אותם גם שם והם הפכו לאנוסים.
צאצאי האנוסים נחשבים, ידועים ומתנהגים כקתולים. כששואלים אותם את השאלה ־ האם אתה צאצא של האנוסים, נתקלים בשלוש אפשרויות של תגובה.
אפשרות אחת יכולה להיות – תגובה של זעם גדול וכעס עד כדי צעקות וגירוש מהבית או מהחנות.
האדם אותו שאלת, מכריז חד-משמעית, שהוא קתולי ושלא ישאלו אותו שאלות מיותרות.
אפשרות שנייה יכולה להיות תגובה יותר מתונה – בני המשפחה, או האדם אליו פנית, אומרים – כן, נכון, אנחנו יודעים שאבות אבותינו היו אנוסים, אבל היום אנחנו קתולים וזה כבר לא מעניין אותנו.
אפשרות שלישית יכולה להיות תגובה נרגשת – רואים מיד שהאדם מתרגש, מסמיק, לוקח אותך הצידה, מתוודה ואומר ־ נכון, ידוע לי שמוצאי יהודי ואני באמת מצאצאי האנוסים. אבל אני פוחד, כי גם היום ישנם עוד אנשים, שאינם מעריכים את האנוסים. אבל אני שמח שבאתם אלינו ואני שמח ליצור קשר עם היהודים ועם ישראל.
בשלוש השנים האחרונות, אפשר כבר לראות תגובה קצת אחרת – האדם או המשפחה אומרים – כן! בצורה גלויה. אנחנו ממוצא יהודי, אנחנו גאים בזה ורוצים לחזור לחיק היהדות.
ואכן, בעיר בלמונטה שבפורטוגל, יש כבר כ-60 איש שחזרו לחיק היהדות וכבר יצרו קהילה יהודית לכל דבר. הם הקימו בית-כנסת ושומרים על חגי ישראל. התנועה הזאת הולכת וגוברת.
חם חזרו לחיק היהדות, בעקבות קשרים שהיו להם עם שליחים מישראל. הם בדקו וחקרו והתחילו להחיות ולממש, חלק גדול מהמנהגים שכבר היו טמועים בתוכם.
עד לפני זמן קצר, עדיין הדליקו נרות-שבת בתוך כוך, או מתחת לשולחן, או בארונית מיוחדת שנבנתה במיוחד לצורך זה. גם לפמוט מבנה מיוחד, כדי שהשמן לא ייזל.
הם חיפשו את התשובה לשאלה – מדוע כל הקתולים אינם מדליקים נרות בצורה כזאת בערב-שבת ואילו אנחנו – כן ן התשובה האופיינית, אותה קיבלו השואלים, הייתה – אנחנו לא יודעים למה… היום, התשובות שלהם כבר יותר מדויקות. הם חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שזהו מנהג יהודי.
הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.
הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.
באחת העיירות, פגשה המשלחת של עיריית הרצליה באשה קשישה, שהזכירה מאוד בלבושה, את הסבתא מירושלים או מצפת, בכיסוי הראש השחור ובגרביים השחורים.
ראינו אצלה את פמוטי השמן ושאלנו, מדוע אינה מדליקה נרות-חלב. היא השיבה – אני לא מדליקה נרות כי הם עשויים מחלב של חזיר. היא ביקשה מאתנו שנשלח לה נרות כשרים מישראל. היא הוסיפה וסיפרה, שכל הנשים בעיירה הזאת, מדליקות שמן בפמוטים בערב – שבת.
דוגמה נוספת לשרידי מנהג יהודי אצל האנוסים – כשהם יוצאים מהבית, הם נוהגים לגעת במשקוף הדלת, אף על-פי, שאין שום דבר על המשקוף.
הם מסבירים, שתמיד הם נהגו כך, אבל אינם יודעים מדוע. בשנים האחרונות, כשהחלו לחקור, הם גילו את משמעות המנהג, של מתן נשיקה למזוזה שהייתה על משקוף הדלת.
את סימני המזוזות על המשקופים מצאנו ברובע היהודי. במקום בו הייתה קבועה מזוזה, נותר חריץ חרוט באבן המשקוף.
החג המקביל אצלם לחג הפסח, נקרא פסקואה. סמוך לחג, הם עושים זבח כבש. הם מסתובבים אתו מסביב לעיר ומורחים את דמו על פתחי הדלתות.
דברי המאפה והמתיקה בחג הזה, הם על בסיס של בצק שטוח, שמזכיר את המצה. אין שמרים ואין בצק תפוח לאפיית העוגות, והם משתמשים בכלי אבן חדש, שלא השתמשו בו כל השנה לאפייה. בפסקואה הם אינם אוכלים בשר.
ההסבר לכך הוא ־ שבתקופת האינקוויזיציה, הכריחו אותם לאכול בשר חזיר. כדי שלא יחטאו ויאכלו בשר חזיר דווקא בפסח, הם נמנעים מלאכול בחג בשר בכלל.
מנהגים אלו, הם תוספת למנהגים הנוצריים שהם מקיימים ומה שעורר את רצונם לחקור הייתה העובדה, שבאף קהילה קתולית אחרת לא נוהגים מנהגים אלו.
דבר נוסף מייחד אותם. משפחות המתגוררות באותה עיר וששם המשפחה שלהן מורה על מוצא יהודי, התחתנו ביניהן ולא עם משפחות בעלות שם משפחה שאינו מורה על מוצא יהודי. למשל, משפחת מרוקו, התחתנה עם משפחת פיינרו, שזה אורן. או משפחת בנישתי, התחתנה עם משפחת טולידו. זה מרמז, שהם השתדלו לשמור על טוהר הגזע היהודי ולא להתבולל. הם שמרו על כך במשך הדורות.
מנהג נוסף שמאפיין אותם, הוא – שאינם קונים לחם ביום שישי. הם אופים אותו בעצמם וזה מזכיר את החלה. גם הלחם שהם אופים קלוע כמו החלה.
נכנסנו לבתיהם של צאצאי האנוסים. בין התקליטים והקלטות שלהם, מצאנו שירים בלאדינו. בין השירים שמענו את השיר – אברהם אבינו.
הם מכנים את השירים ־ חודיאו-איספניול. (חודיאו-יהודי. איספניול-ספרדי).
שמענו שם שיר על אסתריקה צרפתי. זהו שיר על אמא יהודיה, ששמרה על ילדיה בחירוף נפש, כדוגמת – חנה ושבעת בניה.
הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
עם סגולה ◆ לחג הפסח ◆
א. כל טרחא שאדם מתאמץ ומזיע בנקיון הבית מחמץ וכל ההכנות לפסח בכך זוכה לכפרת עוונות (אריז"ל).
ב. סגולה לתינוק שאיחר לדבר, נותנים לו לשתות ממים שלנו, המיועדים ללישת הבצק עבור אפיית ממצות, ובנוסף עוזר לשיפור הזיכרון, ונרמז בתלמוד מסכת הוריות (דף יג ע"ב), חמישה דברים משיבים את הלימוד ואחד מהם, השותה מים של שיורי עיסה וכו' (יהדות המגרב עמוד 85).
ג. צריך להתרחק מכל כעס וקפידא בפרט בליל הסדר,
וכתב הרב הגר"ח פלאג'י זצ"ל וכפי מה שאדם מתייחס לאנשי ביתו, כך נוהגים עימו בכל עיניניו מהשמים, מדה כנגד מדה.
ד. סגולות בקערת ליל הסדר,
כתב בספר אוסרי לגפן (ח"יג), משם הרה"צ חיים כהן שליט"א המכונה "החלבן" אכילת הזרוע – סגולה לשידוך. (ואם היא צלויה יאכלנה למחרת. אכילת הביצה – סגולה לבנים. אכילת החרוסת – סגולה לקנות דעת.
ה. סגולת האפיקומן.
מנהגנו לשמור חתיכה קטנה מהאפיקומן והוא סגולה לפרנסה, ולהינצל בדרכים. ומובא בהגדה מימים ימימה,
מעשה נפלא מהראש"ל הרב שלמה משה עמאר שליט"א שסיפר בעת עלייתם ממרוקו לארץ ישראל עברו דרך צרפת
מהנמל שבמרסי הפליגו, ובדרך הייתה רוח סערה שטלטלה את האוניה ויושביה, זקן אחד הוציא מאמתחתו, חתיכה מהאפיקומן והשליכה לים, והים שב מזעפו… וכך מנהג יהודי אלג'יר, וכן נהגו יהודי לוב והייתה נשמרת האפיקומן עד לשנה הבאה ששורפה בביעור חמץ (נחלת אבות פסח אות נט).
ו. אכילת המצה מסוגלת לפרנסה, כי בחג הפסח נידונים על התבואה (בני ישככר, מר"ח ניסן).
ז. כאשר אומר "ונצעק אל ה' כל אחד יכוון בדבר מה שצריך מאת הקב"ה בדבר ישועה ורחמים.
ח. שאוכל מרור (חסה), יכוון בזה לצאת ידי חובה, כל השנה בדבר המרירות….
ט. עת רצון בעת גמר ליל הסדר, בשעת חצות לילה,
שערי שמים פתוחים לקבל התפלות, על כן יברך את בניו ובני ביתו בלילה זה. ויעקב אבינו קבל את הברכות בליל פסח כמובאר במדרש.
יהי רצון שנזכה מהרה בקיום הברכה
"ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון. ונודה לך על גאולתינו ועל פדות נפשנו" במהרה בימנו אמן.
כעתירת הרב אברהם אסולין. {לעשרות סגולות ראו קטגוריה סגולות}.
—
המימונה – מקורותיה ומנהגיה
Les origines démoniaques de la Mimouna 2007, Yigal Bin-Nun
http://youtu.be/ePQ793TAgKo
המקובלים במרוקו
המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים
מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.
רבי סלימאן אוחנה – אנציקלופדית 
ארזי הלבנון.
נולד בפאס שבמרוקו, כן כתבו רוב מסדרי תולדותיו בשאלות ותשובות " ויאמר יצחק " כתב שהיה במכנאס, ומשם נסע לפאס. ועוד בצעירותו שם לדרך פעמיו ועלה לארץ ישראל והתיישב בעיר הקודש צפת ת"ו בימי תפארתה. כשעדיין הזהיר בה אורם של גדולי מאורי האומה מרבותינו בעלי ההוראה ובעלי הקבלה.
בספריהם של רבני התקופה אנו מוצאים רבנו מוזכר בכמה כינויים שונים. בספר שבחי האר"י ז"ל, כינוהו " רבי סולימאן מערבי ממדינת פאס ", או : רבי שלמון מערבי ". הגאון רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספרו " בעלי ברית אברם " מכנהו " רבי סולמאן ותנא " ר"ת הרס"ו המופיע לרוב בספר הנזכר.
רבי סלימאן נודע בשערים באחד ומיוחד מרבני דורו, הן בתורת הנגלה והן בתורת הקבלה. והיה נחשב בעל הסמכות העליונה בכל הנוגע להלכות ומנהגי מלאכת הספרות סת"ם.
רבי סלימאן אוחנה הפוסק.
גדולי רבני דורו מאוד החשיבו דעתו של רבי סלימאן ומרבים להזכיר בחיבוריהם. תשובותיו והוראותיו, פירושין וחידושיו. וכן קבלוהו כש"ר המסכי"ם לפסקיהם, וכמכריע בפלוגתיהם ונביא כאן כמה דוגמאות לזה. הגאון המוסמך רבנו יום טוב צהלון הרבה להתכתב ולפלפל עם רבנו בהלכה ותכופות מזכירו בתשובותיו. וכה כתב עליו.
שאול שאל האיש החכם השלם והחסיד כמוהר"ר סולימאן אוחנה נר"ו וכו…שם. לקדוש ה' מכובד החכם השלם כמה"ר סולימאן נר"ו. ובשאלות ותשובות חדשות כותב : שאלה זו נשאלתי מאת החכם השלם כמוהר"ר סולימאן לפרש דבריו הרמב"ם והראב"ד ז"ל. וזאת תשובתו וכו….עיש"ב. תשובתו של רבנו הרס"א, ותשובת מריט"ץ אליו, ומה שהשיב עליה שוב הרס"א, ועוד שם.
היה הרס"א ז"ר שר המסכים להוראת הריט"ץ ושם, חתם ביחד עם חו"ר צפת הגדולים בעניין הסמיכה שנהגו בה רבני אשכנז. גם נשא ונתן בהלכה עם הגאון מהרימ"ט ועם הגאון המוסמך רבני ישעיה פינטו ז"ל עיין שאלות ותשובות " נבחר מכסף "
גם הגאון רבי שלמה עדני מחבר " מלאכת לשמה " פירוש להמשניות מרבה להזכיר חידושים משם רבנו אשר ליקט מתוך פירושו על המשניות כתב יד. וכמעשה הגאון רבנו אברהם אזולאי שליקט מתוך פירושי וחידושי הרס"א על התורה ואספם לספרו " בעלי ברית אברם "
וכה כותב הרב יששכר בער בהקדמת ספרו " באר שבע " : ואחר כך שלחתי הכל לארץ ישראל ביד חכמי צפת תוב"ב כי נכספה וגם כלתה נפשי שגם המה יבחנו ויצרפו את דברי. דאווירא דארץ ישראל מחכים וכו'…וזה היום שכיבינוהו, נמצאנו ראינו שבא לידי הסכמת חכמי צפת המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, היושבים ראשונה במלכות שמים וכו….
ובראשם חתימת ידו של הגאון רבנו סלמאן אוחנה ז"ל. גם בפנים הספר בחידושי מסכת כריתות כתב : אחר שכתבתי את זה בא אלי אגרת מארץ ישראל מקהילת קודש צפת תוב"ב, אני הקשיתי קושיא זו בשם מעכ"ת אל הרב הגדול ראש המדברים בכל מקום דכל רז ולא אניס מיניה החסיד מוהר"ר שולמא יצ"ו וכו…עד כאן לשונו.
כתב הגאון עוזנו החיד"א ב " שם הגדולים " בערך רבי סלימאן אוחנה שהיה מגורי האר"י ז"ל. וכן בספרו " מעגל טוב " כתב שהיה תלמיד האר"י ז"ל. וכן כתבו בהסכמת רבני צפת לספר " בעלי ברית אברם " שהיה מגורי האר"י.
אמנם ברשימת התלמידים שערך מהרח"ן בסוף שער הגלגולים בפרטי פרטות כיעויין שם לא מצאתי שם שמו של סולימאן גם בספר שבחי האר"ח כתב וזה לשונו : ועתה כעת קיימים עוד שלושה מתלמידיו החשובים יאריך ה' ימיהם ןשנותם, מהרח"ו נר"ו ומו"ה יוסף מערבי נר"ו ומו"ה גדליה נ"ו, והם גדולי ישראל וכו….
בפרט רבי חיים ויטאל נר"ו כל העולם מעידים עליו שטין שני לו בכל העולם כולו וכו… עד כאן לשונו עיש"ב. הרי שלא הזכיר בין תלמידי האר"י ז"ל סלימאן. ואפשר שהיה תלמיד תלמידיו וברוך היודע.
באינצקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישאל כתב על רבנו הרס"א שעלה לארץ ישראל והשתקע מתחילה בטבריה. ובשנת שס"ג אחרי חורבנה של טבריה עבר לצפת, ונמנה בשנת שס"ה על חכמיה. גם ממכתבי הרב שלמה שלומיל שעלה לצפת בשנת השס"ג וכתב מכתביו בשנות שס"ו שס"ט מתבאר שבאותן שנים היה הרס"א ז"ל בצפת. ואם כן לפי ידיעות שלו נראה שלא היה הרס"א ז"ל בצפת בשנות השל"א של"ג בזמן שחי ופעל שם האר"י.
איך שיהיה הדבר ברור על פי עדותם של רבני דורו שהיה רבנו רבי סלימאן נחשב כאחד הגדולים והמוסמכים ביותר מכל מקובלי צפת בתורת האר"י ז"ל, כאשר נעתיק לפנינו אי"ה מלשונותיהם.
באגרת הרב שלמה שלומיל ז"ל שבקונטרס הנודע בשם " שבחי האר"י ז"ל הזכיר שמו של רבי סלימאן בסלודים כמה פעמים. וזה לשונו שם : וביום השבת הולכים כל העם לשמוע הדרשה מפי החכמים, ובכל יום ה' מהשבוע מתקבצים כל ישראל אחת תפלת שחרית לבית הכנסת א' גדולה ומתפללים שם תפלה נוראה עד מאוד כל ישראל וחורבן בית אלהינו וכו….
וכל התפלה עושים אותה כל ישראל בכיה גדולה וכו…וקודם שמתחילים להתפלל עולה הרב הגדול מהר"ם גלאנטי יצ"ו על הבימה ודורש דברי כבושים ומעורר ישראל ליראת ה' וכו….ואחר כך עולים הראשי ישיבות חכמים וחסידים גדולים ובעלי עבודה על הבימה שם הראשון הוא החכמם מוהר"ר מסעוד סגי נהור וכו… וידוע לכל רוב קדושתו ובקיאותו, ושם השני מו"ה שלמון מערבי, מפורסם בישראל בחכמה וענוה יתירה, ובחזידות מופלאה, ומתחילים להתפלל באימה ובפחד וביראה גדולה, ושתי עיניהם זולגות דמעות כשני מעיינות מים, מי ראה כאותן תפילות וזעקות הגדולות וכו….
ושם כתב זה לשונו : והנה היותר מופלאות בחכמת האמת בכל ארץ הצבי מלבד הרב הגדול הקדוש כמוהרר"ר חיים ויטאל נר"ו שאין כמותו בכל המון ישראל והוא עתה בעת הזאת בדמשק. אבל אחריו הם שני המאורות הגדולים אשר הטיבו לכת וכו…שם הראשון מוהר"ר סולימאן נר"ו ממדינת פאס ושם החכם השני הוא מורי ורבי כמוהר"ר מסעד סגי נהור וכו…עד כאן לשונו.
עוד כתב שם, לאחר שסיפר מכ=עניין גילוי גתב האר"י ז"ל בין חו"ר ארץ ישראל. וזה לשונו : ןמאותו יום והלאה נתפשטו הספרים בין יחידי סגולה בארץ ישראל בלבד. ומורי כמוהר"ר מסעוד סגי נהור ומורי כמוהרר"ר סלימאן המערבי נר"ו הם סיימו אותם הספרים שלוש פעמים, והם בקיאים בהם כמו ברל"ף בי"ת, וכן הם בקיאים בכל הזוהר ובתיקונים, ומאירה לפניהם השמש וכו…עד כאן שלונו.
ברית מס 27-מבט על קהילת מראקש
פרופסור אליעזר בשן
רופאים יהודים במרוקו
לרופא הנאמן ד"ר מיכאל תורג'מן, בידידות.
ד"ר האוזר וד"ר שמידל במאה ה-19
הברון שלמה דה רוטשילד שביקר בתיטואן ב-1859, ראה את המצב הסניטארי במלאח, ושלח לשם ב-1858 את הרופא ד"ר האוזר שפעל שם במשך כשלוש שנים, אחריו ב-1861 הברון שלח את ד"ר מרדכי מקס שמידל ושילם לו 200 פראנק לחודש.
ד"ר שמידל ניתח ללא תשלום כל איש ואישה. במעמד האזכרה לזכרו של הברון רוטשילד, הוא הציע לייסד בית חולים ואף תרם במקום סכום מסוים, ובעקבותיו תרמו גם ספרדים- נוצרים מהקונסוליה בעיר. כפי שנאמר במכתב מ-1865 הוא הצטיין בגמילות חסדים." הרופא היה חיוני בתיטואן בייחוד אחרי המלחמה בה פלש צבא ספרד וכבש את העיר ב-1860. לאחר מכן חזרה תיטואן לידי השלטון המוסלמי. היהודים סבלו מהמלחמה בייחוד מהמוסלמים שהאשימו אותם בשיתוף פעולה עם האויב הספרדי. בעקבות המלחמה היו פצועים רבים בין היהודים שנזקקו לטיפול.
כפי שפורסם ב-1868 הוא ביקש מכי״ח סיוע ליהודי העיר, ובאמצעותו הועברו 1500 פרנקים למטרה זו. הוא נשא לאישה את חגיואל מגיברלטר ועבר לטנגייר. במרוקו הוא מילא גם תפקיד במערכת הדיפלומטית של ממלכת אוסטריה- הונגריה תחת פיקוחו של גיוהן דרומונד האי שכיהן בתור קונסול בריטניה במרוקו בשנים 1845 עד 1860 ושגריר בשנים 1886-1860. אחרי פיטוריו נשאר במרוקו ופעל כרופא והוא נזכר כמי שביקר ב-24 בפברואר 1888 בטנגייר את מר לוי שהיה חולה (99/253 FO) נפטר בשנת.1910
ד"ר שמידל מוזכר בתעודות שבארכיון משרד החוץ הבריטי בין 23 בפברואר 1868 עד מרס 1888
במאה ה-19 פעל במראכש רופא יהודי בשם הולצמן.
סולטאנים שנזקקו לרופאים מגיברלטר
גם בדורות הקודמים היו סולטאנים שנזקקו לרופאים אירופאים. למשל, רופאו של מולאי איסמעיל, הסולטאן הראשון מבית פילאלי ששלט בשנים 1727-1672, היה ספרדי. יש לציין כי בשנת 1826 יצא רופא אנגלי לחצרו של עבד ארחמאן הנ״ל בלוית קפטן בשם ביקלרק שתיאר את מסעם המשותף.(1828 ,Beauclerk)
הסולטאן עבד ארחמאן השני(1859-1822) נזקק לרופא מגיברלטר לטיפול רפואי שלו ושל בנו 18 בספטמבר, 9, 13, 18 באוקטובר 1845, 19 במרס 33:1846 ,29 ,99/24 FO
כך היה גם באוגוסט שנת 1859, כאשר סולטאן זה היה חולה [וממחלתו נפטר] ביקש הוזיר לענייני חוץ בשם הסולטאן ממושל גיברלטר לשלוח רופא לפאס כדי לטפל בסולטאן. ואמנם למטרה זו, הגיעו לפאס שני רופאים של הצבא הבריטי. (1859 FO 99/91 :6 August) גם בימיו של הסולטאן חסן הראשון, באו שני רופאים אנגליים לחצרו כדי לטפל בסולטאן ובבני משפחתו. האחד בשם מיור [רב סרן] Will והשני לוטננט [סגן] בשם Haynes. {מכתבו של דרומונד האי ב-26 במאי 99/192:1880 FO)
במכתבו של רבי יהושע פינטו ליצחק אבנצור ב-22 בינואר 1894 בהקשר ליהודי שהולקה 700 מלקות בפקודת מושל אכזרי, יהודים שהיו נוכחים ונאלצו להביאו למאסר, הזמינו רופא מגיברלטר שהיה במקום (413/21 FO)
לסולטאן סולימאן השני 'המשקם׳ (שלט בשנים 1822-1792) נשלח בשנת 1806 לפאס רופא אנגלי בשם Buffa .
האמון ביכולתם של רופאים אירופאים לרפא חולים, יצר דימוי כי כל המבקרים האירופאים במרוקו הם רופאים, ולפחות ציפו מהם שידעו לתת תרופות.
שמואל רומאנילי, איש מנטובה, שביקר במרוקו בשנים 1790-1786, כותב: 'לראות בעלמות השדה אמרתי כי רופא אני כל הנושא כובע בראשו לעיניהם הוא כרופא… לרופאים לבד יפתחו בתיהם ואף בחצר בית נשי המלך, והייתי מאחל אל אהל להעלות ארוכה ומרפא יותר מאיפורא״ט וגאלינו״ס.
לא רק סולטאנים נזקקו לרופאים אירופאים, גם משכבות שונות באוכלוסיה המוסלמית, היהודית והנוצרית – סוחרים ודיפלומטים – נזקקו לרופאים זרים. בין הרופאים הזרים יש להזכיר את James Curtis1803.
כמה עדויות לאישור הנחה זו: בעקבות מגפה של מחלת האבעבועות שפרצה במכנאס ב-1832, ביקש החכם הראשי של המוסלמים בעיר מיהודי בשם יהודה פארינטה, שישיג לו רופא אירופאי. פארינטה פנה לאבנצור תורגמנו היהודי של הקונסול הכללי של בריטניה שמושבו בטנגייר, כדי להשיג את הרופא המבוקש. 6 בדצמבר 1832 :52/37 FO
געיר מוגדור (אצוירה) שהייתה מרכז מסחרי חשוב בו פעלו סוחרים אירופאים ובה היו במאה ה-19 כעשרת אלפים יהודים, ביניהם בני חסות אמידים, לא היה רופא כפי שדווח באמצע המאה ה-19 ולא מי שמסוגל לרשום תרופה לחולים, למרות המחלות שרבים סבלו מהן בעיקר במלאח הצפוף וכן בעקבות שנות בצורת ומגפות.
בשנות ה-80 של המאה ה-19 היה שם רופא שויצרי שנעזר בתורגמן יהודי. רופא אירופאי הובא לעיר ב-1893 כדי לטפל בחולים עניים ביוזמתו של ראובן אלמאליח, שכיהן כנשיא הקהילה, וכסוכן קונסולרי של אוסטריה הונגריה כמו אביו הרב יוסף אלמליח.34 לפי עדותו של הרופא המיסיונר רוברט Kerr שפעל במרוקו בשנות ה-90 הראשונות של המאה ה-19, יהודים בפאס יודעים להרכיב חיסון נגד מחלות. הם אולצו לעשות זאת בגלל מחסור ברופאים זולתי המיסיונרים, שהיהודים חששו לקבל מהם טיפול.
במכתב שכתב ר' יהושע פינטו ליצחק אבנצור מ-22 בינואר 1894 הזכיר רופא מגיברלטר הנמצא במראכש (99/316 F0)
החלל שנוצר כתוצאה ממחסור ברופאים במרוקו, נוצל על ידי מיסיונרים נוצרים. היו מהם בעלי הכשרה רפואית אשר אגב הטיפול היו משכנעים את חוליהם לקבל על עצמם את הנצרות. התלות של החולה ברופאו יצרה קרקע נוחה להתנצרות.
גם משליחי המיסיון שלא היו רופאים, הייתה ציפייה מצד האוכלוסיה שיעניקו להם סעד רפואי, ולפחות יספקו להם תרופות. בתחנה של האגודה הלונדונית האנגליקנית להפצת הנצרות בין היהודים, שהוקמה במוגדור ב-1875, בראשותו של המשומד גינצבורג, פעל רוקח בשם יואב דהאן שהיה משומד ובעל אזרחות צרפתית שרבים השכימו לפתחו. הוא גילה יוזמה ויעילות בפעילותו המיסיונרית.
השפעת המיסיון הייתה עלולה לפגוע גם ברופא יהודי. לפי מידע משנות ה-80 של המאה ה-19, רופא יהודי שבא מקושטא למוגדור התנצר.
מתבקשת השאלה מדוע בקושטא, בשאלוניקי, ובמרכזים אחרים באימפריה העותימאנית אליהם הגיעו מגורשי ספרד ופורטוגל, היו רופאים וביניהם רופאי חצר עוד דורות לאחר הגירוש, ואילו במרוקו מספרם מועט.
ניתן לשער כי התשובה נעוצה בעובדה כי הרופאים שפעלו באימפריה העותימאנית למדו בדרך כלל באיטליה בה היו אוניברסיטאות ידועות שהכשירו רופאים מקומיים, ורופאים מארצות אחרות. בגלל האיסור של הכנסייה על כך שרופאים יהודיים יטפלו בחולים נוצרים, היגרו מסיימי הפקולטות לרפואה לאימפריה העותימאנית, בה היה ביקוש לרופאים.
המרחק בין האזורים הפנימיים של מרוקו לאיטליה היה רב, והיו גם הגבלות על יציאת יהודים מהמדינה. אלה שרצו לעזוב נאלצו לקבל רשות מהשלטונות והדבר היה כרוך בתשלום.
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.
סימן סד
סדר ואתחנן שנה תרס"ח לפ"ק
ידידי החכם החשוב, כמה"ר שלום הלוי ישצ"ו, שלום, שום. אף טרם קבלת תשובתו על העבר, הנני משיג עוד לגבודו דבר מה מעבודתי, והוא, במבו מקווה טהרה, יש עוד בעת כנסת, בצדה ממש של כמהרי"ו בהתית זיע"א, כותל מפסיק ביניהם, ואך זו גדולה הרבה מההיא, פתחה פתוח למבוי הנזכר.
ארכה יותר על רחבה, יש בה ב' היכלות פשוטים, אחד באמצע כותל מערבה, ואחד באמצע כותל צפונה, התיבה עומדת באמצע, פני שליח הציבור לצפון, הספסלים והכסאות כולם בלויים מזוקן, יש בה הרבה כוסות וכו כחברותיחה.
היא נקראת על שם הרב הגאון המפורסם, כמוהר"ר רפאל בירדוגו זיע"א, והרבה קוראים אותה עוד על שם בן בנו הרב הגאון כמוהר"ר יעקב זיע"א, זמן הווסדה, שמעתי מהחכם הישי כמה"ר יצחק בירדוגו ישצ"ו, בן דודו של כמוטהרי"ע הנזכר זצ"ל, קיבל מאבותיו, שהיא עתיקה הרבה, ואבותיהם הראשונים שבאו מגלות א' של ספרד בשנת רנ"ב לפ"ק.
קנו אותה מבעליה וחידשוה, ויוד שמע, כי הייתה בנויה בתוך חצר אחת, כמו הבית כנסת שבצדה הנ"ל, ואחר שנפלה החצר מזוקן, קנו אבותיהם הראשונים ז"ל את אדמתה והוסיפוה עם בית הכנסת, כאשר היא היום גדולה ורחבה, רובה של משפחת בירדוגו זרע ר"ב אדמו"ר הנ"ל זיע"א, ומעוטה של משפחת טולידאנו זרעו של מהרי"ט זיע"א.
בא להם מאיזה ירושה, או מקנה בשנים קדמוניות. הרבה שלוחי ציבור יש בה, החכם כמוה"ר פתחיה בירדוגו ישצ"ו, והרב כמוהר"ר דוד בירדוגו ישצ"ו, בן כמוהרי"ץ הנ"ל, תלמידו של אבא מראי זיע"א, והרב הגאון כמוהר"ר יהושע בירדוגו שיצ"ו, ואחיו כהה"ר יהודה הי"ו, בני הרב הגאון כמוהרי"ע הנ"ל זצ"ל, ועוד בניהם עוזרים על ידם, יש בה קהל כמאה וחמישים נפש, מנהגיה כמנהג כל בתי כנסיות שבעיר.
הבית הקדוש הזה, שימש גן ישיבה לתלמידי חכמים בזמן הקודם לכמה רבנים וחכמים מבני משפחת בירדוגו זיע"א, כאשר שמעתי, גם הרב החסיד כמוהר"א חלואאה זלה"ה הרביץ בו תורה איזה שנים, כאשר זכורני.
גם הרב החסיד התלמודי הנפלא, כמוהר"ר חיים מוריגון ישצ"ו, תלמידו של אבר מארי זיע"א, הרביץ שם תורה כמה שנים, ועתה הוא רק לשתפילות שמ"ע, ובו מתכנסים כל רבני העיר וחכמיה ורוב רהילה ישצ"ו בכל ערב ראש חודש אלול, מאחר הצהרים עד הערב לעשות פקיון נפשות של בני העיר בכסף צדקות שקיבצו מהבתים ומהחצרות והחנויות.
ושם מחלקים כל כסף הפדיום, גם בו מסדרים כל הגטין על ידי הרב כמוהר"ר יהושע הנזכר, ישצ"ו. זהו מה שיש להודיע לכבודו עתה, ושלום
אני היו"ם ס"ט.
סימן סה
סדר הנזכר, שנה הנזכרת
ידידי איש חמודות, חכם נעלה, כבוד הרב יצחק אסולין הי"ו, שלום, שלום.
צר לי עליך אחי, עליך אהימה ואריד בשיחי, כי שדי לך המר, ויקח את תמר, אשתך כגפן פוריה, עגלה יפיפיה, במעשה ידיה, ובשיח שפתותיה, ובצדקתה ויושר דרכיה, הייתה מגינך וצלך, בה היה נעים גורלך, ועתה !
והנה בעתה, נסעה למנוחות, עזבך אותך לאנחות, ואך אחי ! אם כך גזרה חכמתו יתברך, יהי שמו מבורך, אין לך אלא להצדיק דינו, כי זה רצונו, הוא ינחם אתכם, ויפרוס סוכת שלום עליכם, ולא תוסיפו עוד לדאבה, גם עד זקנה ושיבה, ונפש היונה תמצא מנוח, תחת כס נאדרי בכח, ויין חמר, בענביו משומר, ישקה את תמר, ותשא תפלה בעדכם, למען ירבו ימיכם, בכל טוב סלה, אמן. אנכי, אנכי מנחמכם, הדואג עמכם.
הצעיר אני היו"ם ס"ט.
סימן ס"ו
סדר הנזכר, לחכם אחר.
בעצם היום הזה, הביא אלי בנך הי"ו, את השטר לחתום בו, ואמרתי לו הנח אותו אצלי, עד שאתבונן בו ואחתום, וכן עשה, וימחול נא כבודו, כי לא פתי וסכל אנכי לחתום על דברים שלא היו.
1 – כי לא היה בדבר שום בטול מודעה
2 – לא נתן רשות למכור המשכונות שלא מדעתו
3 – היה תנאי מפורש שיפרע לחצאין
4 – כתוב בזמן בשעה עשירית, ולא כן היה רק בצהרים, ובפרט דאנן אין כותבים שעות, בכן תמצא בלא חתימה עם כתבא דנא, ועשה חסד, השתדל לפשר ביניהם, וטוב לך שלום.
אני היו"ם ס"ט
סימן סז
סדר עקב, לרב אחר שנת תרס"ח.
היום בעלות המנחה, הגיד לי פלוני אלמוני, כי כבודו חרה לי מאוד, והטיח בי הרבה דברים, על מה שאירע היום בשחרית בבית הכנסת של כבודו, שבאתי לתקן הטעות הנמצאת בספר תורה וקלקלתי ועוד קרעתי היריעה.
וימחול נא אדוני, אם אומר ברוב כעסי ושיחי, כי לשון הרע שמעת, וקבלת, ומהרת, והקפדת, וכעסת, והסרחון בי תלית, ועל שמוע בין אחיכם עברת, ובכן שלח נא על פלוני, ופלוני, ופ]לוני, והם יגידו לך קשט אמרי אמת.
להשיב אמרים אמת לשלוחיך, העומדים לשרתיך, ומשמיעים לאזניך, רק שקר וכזב, ומריעין החזקה דקי"ל כל מילתא דעבידא לאלגויי לא משקרי בה אינשי, וגם החזקה, אין אדם חוטא ולא לו, ושמע אדוני גופא דעובדא היכי הוא.
אחר שהוציא המוציא ספר תורה, אמר אחד החזירוהו, כי נמצאת בו טעות במנחה של שבת, וצומ"ר אחד אמר, כיוון שעלה לא ירד, נתקן טעותו ונקרא בו, ואחרים אמרו, אין קולמוס ואין דיו ואין להטריח התבור לחכות עד שיביאו אותם ולתקן וליבש.
וחיש קל רץ אחד להביאם, וטרם בואו, הוציאו ספר תורה אחר ולא נמצא עומד בפרשת השבוע, וכאשר גללוהו לפרשת השבוע, מצאו שתי יריעות נפרדות ברובן, ואמרנו פסול הוא לקריאה, ואז בא השליח ובידו דיו וקולמוס, ואז פתחנו הראשון.
ואני תקנתי הטעות תקון יפה, כי בקי אני במלאכת סופרים, ואך לא המתינו עליו להתיבש, והשליח צבור בלי כוונה נתן ידו על האותיות בעודן לחות וערבב וקלקל, ומיראתו פן יתנו עליו הקהל בקולם, גמר בו הקריאה, שרי ליה מאריה.
ואז הודיעני, ותכף הלכתי לבית, והבאתי סכין חד, ופתילות עקב ( כך קורין חגידי הבהמה ) והפרדתי בין הדבקים, ותקנתי הכל בטוב, וגם היריעות הנפרדות באחר, תפרתי כהלכה, הנה שניהם יפתחו, ויגידו צדקתי.
ובמקום שאבא על שכרי לפניך, שמעתי מאחורי הפרגוד דברים קשים מכבודו, ועוד שלחם ביד צירו, ואף שיודע אני, שעתה אדוני, יתחרט על מוצא שפתיו, עוד זאת חוב גדול רמי עליו, לשלוח אחירי מלשני בסתר שהפך הקערה על פיה.
וידבר אתו קשות, וישביעהו במרורים, ואם יוכל כבודו להכותו ביד חזקה שתים על שני לחייו, עשה יעשה, ויגרשהו מפניו לעולמים, ומעתה שמור אדוני פתחי פיך לבל תמהר להוציר דבר, טרם חקור דבר, ושלום.
דל ונבזה, היו"ם הזה, ס"ט.
אל עולם שאבד-לקט מאגדות מרוקו-י. פרץ
אל עולם שאבד
לקט מאגדות מרוקו
רשם העיר והאיר :
יחיא – בן ה-17 בשנת 1964
ספר זה המכיל אגדות עם מעברה המפואר מאוד של יהדות מרוקו, ניתן לי במתנה לאות ידידות מופלאה עם מר יחיאל פרץ, איש רב אשכולות ומלא כרימון, איש נעים הליכות, פשוט, נעים, נחבא אל הכלים ובעיקר מלא כרימון בחוכמה ודעת…יחיאל הינו אחיו של בן משפחת הברוכה המוכר יותר וגם לכל אזרחי ישראל…הלא הוא ידינו אמיר פרץ….המכר כשר, חבר כנסת וגם יושב ראש מפלגת העבודה…..
בכנס לכבוד יהודי בני מלאל, הופיע אמיר פרץ במסגרת של סיפור אישי והוא בן קהילת בוג'אד…עיירה שנמצאת צפונה מבני מלאל….
קיבלתי את הסכמתו של מר יחיאל פרץ לפרסם את האגדות וסיפורים אותם שמע ורשם מפי הוריו….ועל כך אני מודה לו…אני תקווה שתהנו מסיפורים אלו, כי הרי כולם נושאים בחובם מוסר השכל חשוב וחוכמת חיים שאין שווי לה……להנאתכם
ברצוני לציין שאני מביא את הדברים ככתבם וכלשונם, כפי שהם מופיעים בחוברת הזו….הסיפור יובא בשלמותו בין הוא קצר או בין אם הוא ארוך…וכל פעם סיפור אחר……
טיטון וטיטונה
טיטון וטיטונה, זוג זקן, החליטו לבקר את ילדותיהן הנשואות, הפזורות בכפרים אחרים. צררו את כל כספם, תלוהו על התקרה ואמרו: ״זבובים, זבובים, שמרו על כספנו זה!״
כשיצאו, לקחו עמם את בנם הקטן. בדרך עברו ליד ביצה, ובה צפרדעים מקרקרות. אמרה האם: ״צפרדעים מקרקרות דברי חכמה. למדו את בני״. זרקה טיטונה את בנה לתוך הביצה. עוד הם הולכים, והנה עוברים ליד שדה פרחים, והיו פרחים צהובים, אדומים ואף ורודים. – השליכה טיטונה את מטפחת ראשה הלבנה ואמרה: ״פרחי, הנה לכם מטפחת ראשי – צבעוה בצבעיכם הנהדרים״. והלכו, עד שהגיעו לביתה של האחות הבכירה. בעלה של זו היה סוחר צאן. לפיכך התרוצצו עזים בבית, והטילו גלליהם בכל פינה. נתנה טיטונה לבתה תרנגולת וחמש ביצים שהביאה עמה ואמרה: ״בתי, הבית מטונף ומסריח מעזים.״ לכי לבית המרחץ ונקי את עצמך. אביך ואני את הבית ננקה ונטהר.״ הודתה הבת לאמה והלכה לבית המרחץ. אך יצאה אמרה טיטונה לבעלה: ״טיטון, עלה על הגג.״ מסרה לו טיטונה את העזים ובני הכבשים, והוא השליכם מהגג אל הרחוב, וכך עשו עד לאחרון מבני הצאן. ולאחר שעשו זאת, פינו את הבית מגללים, שטפו אותו והכניסו סדר בכל הפינות.
באה הבת מבית המרחץ, לבה רחב למראה הבית המצוחצח ואמרה לאמה: ״תודה על הנקיון, אמא, אבל איפה הצאן? ״ ענתה האם: ״למה את צריכה צאן ? הכל השלכנו מעבר לגג.״
ספקה הבת כף אל כף, תלשה שערות ראשה ואמרה בבכיה: ״אויה לי, כשישוב בעלי בערב יהרוג אותי.״ אמרה לה האם: ״אל תבכי ואל תייללי. תני לי את חמשת הביצים והתרנגולת שלי ואלך לאחותך השניה.״
הלכו לבת השניה. בעלה היה סוחר שמן. החדרים היו הפוכים ובחצר היו מושלכים כדים ריקים ומלאים והבית מלא צחנה וסרחון איום. אמרה האם לבתה: ״בתי, למה את יושבת ונרקבת בבית זה? לכי לבית המרחץ, אני ואביך נסדר וננקה.״ הודתה הבת לאמה והלכה לבית המרחץ. אך יצאה הבת, אמרה האם: ״טיטון עלה על הגג.״
עלה טיטון על הגג, מסרה לו את הכדים והוא השליכם לרחוב, וכך עשו עד שלא נותר שריד של כד בבית. שטפו את הבית וסדרו אותו יפה.
חזרה הבת מבית המרחץ ונדהמה למראה עיניה: ״אמא, אין בפי מילים להודות לך, אבל איפה הכרים ?״
ענתה האם: ״בתי, כדים אלה לשם מה הם נחוצים לך? השלכנו אותם לרחוב מעבר לגג.״ שמעה זאת הבת וזעקה: ״אויה לי, אמי את כל רכושו של בעלי השמדתם. כשישוב בערב מהעבודה יהרגני.״ ״בתי, אל תבכי ואל תיללי, את התרנגולת וחמשת הביצים השיבי לי, ונלך לנו לבתי השלישית.״ הלכו אל הבת השלישית, שאף לה היה בית שהסרחון והטינופת משלו בו. כלים התגוללו על הרצפה והבת מטפלת בתינוק.
״בתי, לבית המרחץ לכי, על התינוק אשים עין ואת הבית נסדר וננקה.״ טרם יצאה הבת וכבר התחילו בניקוי הבית, והתינוק מייבב ובוכה. ניסתה טיטונה להשתיקו, אך התינוק הסרבן המשיך ליבב, לקחה אותו אל בין זרועותיה אף זה ללא הועיל. לקחה מסמר ותקעה לו בראשו. התינוק מת והשתתק. הניחהו בערסל והמשיכו לנקות את הבית.
הבת שבה מצוחצחת מבית המרחץ, וראתה שביתה נקי ויפה. הודתה להוריה ושאלה: ״ומה שלום התינוק ?״ ״הוא ישן״.
נגשה הבת לראות את תינוקה, משנסתה להרימו, נוכחה לדעת שאין בו רוח חיים הרימה את קולה בזעקה: ״אויה לי אימי, מה עשיתם את בני היחיד הרגתם!״
־״ הוא לא אבה להשתתק והשתקתי אותו על ידי מסמר״ – ניסתה האם להצטדק. אחר אמרה: ״בתי אל תתאבלי ואל תיללי, הבי לי את תרנגולתי וחמשת הביצים ואלך לי לבתי הרביעית״.
והלכו לביתה של הבת הרביעית ובעלה הקירח. ובת זאת עניה מרודה היתה. לא היה לה כסף לבית, היא ובעלה גרו באוהל. נתנה לה טיטונה את התרנגולת וחמשת הביצים, ומהם בישלו ארוחת ערב טובה וטעימה. לאחר שאכלו, הלכו לישון.
באמצע הלילה קמה טיטונה. הירח המלא חייך אליה, והיא הביטה אל סביבותיה וראתה משהו נוצץ בחשכה.
העירה את בעלה ואמרה לו: ״טיטון, קח את אלתך והכה על הדבר הנוצץ, זהו הכלב שבא לגנוב את החמאה. הלך טיטון, ובכל כוחו הכה על המקום הנוצץ באלתו, זו היתה קרחתו של בעלה של בתו שהבהיקה לאור הירח המלא. כמובן שטיטון הרגו בו במקום.
ושוב יצאו לדרך, ועברו על פני שדה הפרחים שבו השליכה טיטונה את מטפחתה. את המטפחת לא מצאה. הם המשיכו לביצה – הרימה טיטונה את קולה ושאלה: ״צפרדעים, איה בני ?״ ומשענו לה הצפרדעים בקרקור, אמרה טיטונה: ״כנראה שבני עדיין לא סיים תלמודו…״ והמשיכו בדרכם.
הגיעו לבית והנה אסון: הכסף שתלו על התקרה נעלם ואיננו. אמרה טיטונה: ״הזבובים גנבהו.״ התפשטה ושכבה כשגבה למעלה, ואחר אמרה לטיטון: ״טיטון, מרח גבי בדבש וכל זבוב שישב עליו, הכה אותו באלתך.״ ישב זבוב על ראשה של טיטונה, הכה טיטון על ראש טיטונה. הזבוב פרח – אך הראש נמעך. טיטונה מתה, ניסה טיטון לדובב אותה: ״טיטונה, צחקתי איתך!״ אך אין קול ואין עונה.