Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan
UN MOUVEMENT ISLAMIQUE ANTI-OCCIDENTAL
Il etait une fois le Maroc
אצווירא, מרוקו תרס"ה – 1905
Temoignage du passe judeo-marocain
David Bensoussan
Comment la rencontre avec l'Occident se traduisit-elle dans les milieux islamiques radicaux?
Sidi Ali ben Senoussi-El-Khattabi-El-Hassani-El-Idrissi-El-Medjahiri
aurait appartenu a une famille algerienne qui se rattacherait a la descendance du prophete. Aussi incorpora-t-il a son nom les qualificatifs d'El-Hassani (affilie a Hassan fils de Fatima) et El-Idrissi (affilie a l'ancienne dynastie marocaine des Idrissides), bien qu'il fut mieux connu comme Cheikh Senoussi. A 1'age de 30
ans, il eut des demeles avec sa famille. II alla a Fes au Maroc ou il sejourna sept ans avant de se rendre au Caire puis a La Mecque. II tenta de professer en public au Caire et se fit denoncer comme reformateur religieux. II partit pour La Mecque et dut s'en enfuir en 1843
II construisit une zaoui'a en Cyrenaique et rallia de nombreux ordres religieux d'Afrique du Nord et du Tchad a sa confrerie.
A la fin du XIXe siecle, certains auteurs europeens mirent en garde contre le danger du panislamisme et se mefierent grandement des confreries religieuses qui, a leurs yeux, etaient en mesure de lancer des mots d'ordre subversifs. Ainsi, la menace de Cheikh Senoussi fut des plus exagerees par les coloniaux, car dans les faits, son influence se limita a la Libye et la zone geographique se trouvant au Sud de la Libye.
Napoleon Ney ecrivit a son sujet en 1890 dans la brochure Un danger europeen – Les societes secretes musulmanes : « Son pouvoir s'etend sur toute 1'Afrique du Nord, du Maroc a l'Egypte… Le nombre des affilies repartis en Afrique et en Asie depasse trois millions… Le Mahdi de Tripolitaine est 1'ennemi irreconciliable de la domination frangaise dans le Nord de l'Afrique.» Ce personnage ne merite d'etre mentionne que parce qu'il a constitue une obsession dans l'esprit des puissances coloniales qui lui ont attribue alors une influence bien plus importante qu'elle ne l'avait vraiment ete.
Que prechait־il?
La soumission totale au pouvoir religieux s'il adherait a 1'orthodoxie islamique, soit les doctrines pures de l'islam primitif, impregnees de soufisme cependant. Pour lui, l'adhesion au Coran sans innovations et heresies etait essentielle et l'imanat etait une necessite. Cheikh Senoussi prescrivait des dietes prolongees de meme que la vie contemplative et devote. Le luxe etait prohibe, de meme que le chant, la danse, le tabac, le cafe ou le sucre blanc (car ce dernier serait raffine avec des ossements d'animaux. La confrerie pouvait prescrire des pelerinages et lever des taxes aupres de ses membres. Certaines missions delicates pouvaient etre confiees a ses membres. La confrerie stockait des armes bien que l'ennemi vise ne fut pas identifie. De fagon generale, l'identite des membres de la confrerie etait gardee secrete.
Le rite de la priere etait amende de formules supplementaires que les inities devaient repeter des centaines de fois. Les ikhouane (membres) devaient une obeissance totale au Calife. Cheikh Senoussi incitait les musulmans a quitter les pays de la chretiente ou ceux dont les souverains musulmans etaient ouverts aux influences occidentales percues comme des symboles d'innovations sataniques.
Bien que la France craignit grandement l'influence et l'opposition des Senoussi dans les regions desertiques, ces derniers furent impuissants devant l'armee et l'artillerie des forces francaises au Sahara. La France avait alors la hantise d'un soulevement panislamique initie par Constantinople et, probablement pour cette raison, surestima le potentiel de ce mouvement en Afrique du Nord. En fait, les Ottomans qui occupaient la Libye n'y maintenaient qu'une presence militaire symbolique. Cheikh Senoussi mourut en 1902. La dimension religieuse de cet ordre fut bien moindre du temps de son fils et successeur Ahmad Al-Sharif.
Presence juive au Tafilalet-Revue Brit 31
Brit 31
Revuedes Juifs du Maroc
Presence juive au Tafilalet
Jacob Oliel Orleans
Les Juifs du Tafilalet
Un demi-siecle plus tard a Sijilmassa, l'attitude a l'egard des Juifs etait encore dictee par la loi almohade, ce qui apparait nettement dans un ouvrage anonyme redige en 588 H (1192) « Al Kitab al Istibgar » est tres severe a l'egard des Juifs de Sijilmassa, juges trop riches, meme s'il leur reconnait « une grande habilete dans les ouvrages de magonnerie ».
Fin XIVs, devastee par les Arabes nomades, Sijilmassa disparut de l'histoire marocaine : « Sijilmassa fut detruite apres 1393 ; toutes traces de la communaute disparurent. Dans le Tafilalet avoisinant de nombreux etablissements juifs se maintinrent, vivant generalement en paix en payant tribut soit aux dirigeants berberes soit aux nomades arabes. […] la capitale de la region fut a cette epoque Erfoud ».
Selon le Grand Rabbin Shalom Abehssera, le nom de Sijilmassa a alors disparu des actes religieux (mariages, divorces…) des communautes juives, pour etre remplace par celui de Tafilalet, le centre de la region tafilalienne se deplagant vers Rissani.
Sijilmassa ou Sidjilmassa était une ancienne ville importante du point vue commercial au Moyen Âge, la ville se trouvait à l’emplacement actuel de la ville de Rissani au sud d'Errachidia, à 40 km au nord des célèbres dunes de Merzouga, dans la région de Tafilalet au Maroc. Actuellement, des ruines attestent de son existence.
Histoire
Sijilmassa était une cité marchande, située au Maroc, et où faisaient halte les grandes caravanes amenant du Bilad el Sudan (Afrique noire) de la poudre d'or, de l'ivoire, des plumes d'autruche, et des esclaves. Elle était un centre important des Berbères zénètes.
En 757–758, les Miknassa étaient kharidjites sufrites, ils fondent Sijilmassa sous les ordres deSemgou Ibn Ouassoul[réf. nécessaire].
Elle fut la capitale d'un émirat kharijite, sous la férule des Midrarides avant d'être une pomme de discorde entre les Zirides vassaux des Fatimides d'Ifriqiya et les Maghraouides inféodés auxOmeyyades de Cordoue, du fait de sa situation au débouché des pistes caravanières. Elle fut finalement conquise par les Almoravides vers 1055. Sa situation commerciale continua d'être florissante jusqu'au xive siècle, et son ouverture sur l'ensemble du monde connu est attestée par le voyageur Ibn Battûta qui affirme avoir rencontré des Sijilmassiens au cours de son périple enChine.
Du temps de sa splendeur, Sijilmassa était composée d'environ 600 kasbahs qui formaient autant de quartiers. La kasbah principale abritait le palais de l'émir, la grande mosquée, un atelier de frappe monétaire ainsi qu'un immense marché de négociants, dont certains venaient d'aussi loin que l'Égypte ou même de Bagdad. Les Midrarides (appelés aussi Ouassoulites) adoptèrent longtemps le rite modéré du kharidjisme, le sofrisme. Ils menèrent une politique d'alliance avec l'autre puissance kharijite du Maghreb, l'émirat Rostémides de Tiaret en Algérie. Mais au début du xe siècle, on note un assouplissement dans la pratique du sofrisme et l'émir midraride al Chakir Billah va jusqu'à reconnaître l'autorité spirituelle du calife Abbassides. Cela vient aussi du fait que Sijilmassa était devenue une place de commerce de niveau international, et cultivait ainsi une certaine forme de cosmopolitisme, attirant même le fondateur de la dynastie fatimide, le chef chiite ‘Ubayd Allâh al-Mahdî qui fuyait les persécutions en Orient. Emprisonné sur décision de l'émir midraride, Ubayd Allah est libéré en 909 par ses partisans commandant une grande armée composée de Kutama du Maghreb central, avant qu'il ne proclame le califat fatimide à Kairouan.
La ville fut prise par les Zénètes faisant allégeance aux Omeyyades de Cordoue, pour lesquels ils établirent des ateliers monétaires.
Sijilmassa, qui perdit de son importance au cours de siècles et ne cessa de décliner, fut finalement rasée en 1818 par les tribus de la confédération Aït Atta.
משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'
ממזרח וממערב כרך ב'
קובץ מחקרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב
בעריכת
אליעזר בשןף אברהם רובינשטיין, שמעוןשורצקופ
הוצאת אוניברסיטת בר-אילן
רמת גן, תש"מ
קסאר אולאד אסולטאן
משה הלוי אבן יולי.
משה הלוי אבן יולי, כתב יד הנמצא בספרייה הלאומית, מוצאו מספרייתו של רבי שמואל, והוא ספר פירוש המלים הלטיניות שבספרי הרפואה. בסופו נמצא מכתב, המתפרסם להלן בנספח ד, והמיועד ללא ספק לרבי שמואל שלנו.
הכותב מכיר את כל בני המשפחה ומקורביו של רבי שמואל. הוא דורש בשלום אמו של רבי שמואל, בשלום נחלא וזהרא, כנראה אחיותיו או בנותיו של רבי שמואל ; בשלום אשתו, מכאן שנכתב לאחר חתונתו ; בשלום אחיו " תפארת בחורים " רבי חביב, מכאן שהיה אז עדיין בחור ; ובשלום רבי יעקב הכהן הנזכר למעלה.
הכותב הוא קרובו של רבי שמואל ונמצא ברבאט או אצווירא, הוא משבח לאל על החלמתו ורפואתו של רבי שמואל, ומבשר לו שהאהובים שלו כולם דורשים בשלומו ומאחלים לו רפואה שלמה.
לרבי שמואל היא אפוא ידידים אוהבים ומכרים גם בערים אחרות. משה הלוי אבן יולי הכותב הוא ודאי אחד מהמשפחה, שגר אולי באחת מערי החוף, ויש לו עסקים גם במכנאס. הוא מבקש ממנו שיעשה במהרה את העניין שביקש ממנו לעשות.
זיקתו לארץ ישראל : בני חוג זה, ששמואל כנראה הוא צירו המרכזי, מגלה זיקה עמוקה וחזקה לארץ ישראל. בחלקם עלו לארץ והשתקעו בה והגשימו שאיפתם, כמו רבי משה בהלול בחלקם מטפלים ומטפחים את הקשרים עם ארץ ישראל. הם משגיחים על קופות הכוללים, כגון קופת רבי מאיר בעל הנס בטבריה. שלום אדרעי הנ"ל, שמואל הלוי דילן, ואברהם בן איטאח ( בנו של הנגיד יצחק ) מתמנים כגבאיה על ידי השד"ר רפאל ארזי הכהן.
רבי יצחק בן גיגי : שהיה ממונה לפניהם על הקופה הנ"ל עוד בחיי אביו רבי מסעוד, אף הוא מחוד מקורביו של רבי שמואל. לאחר מותו של יצחק, נתמנה רבי שמואל אפוטרופוס על בניו הקטנים, מסעוד ויעקב, וכנראה נתגדלו בביתו.
מאהבתו לארץ ישראל הוא דבק באלה שבאו משם. את רבי יהושע מרדכי אשכנזי מצפת, שבא לאסוף נדבה לעצמו, הכיר היטב ויכול היה למסור עדות על מנהגיו והתנהגותו לאחר הריגתו. נראה שהוא עצמו עזב את מרוקו כדי לעלות ארצה אלא דלא אסעתייעא מילתא, שהרי רבי יעקב בירדוגו בהקדמה הנ"ל, אומר עליו " חד מינן דסליק להתם " – מליצה הנאמרת על העולים לארץ ישראל בלבד.
זיקתו לספרים ולכתבי יד : בספרייתו של רבי שמואל נמצאו כתבי יד קדומים רבים ; כנראה חלקם באולךו בירושה, דומה שהנגיד אהב כתבי יד וקנה מה שנזדמן לידו. על כל פנים, לרבי שמואל היה אוסף נכבד של ספרים וכתבי יד.
באוסף זה היה מצוי ספר " הדר נקנים ", פירוש על התורה לבעלי התוספות והרא"ש, שהוציא לאור רבי שמואל בליוורנו בשנת ת"ר.
בהקדמה לספר זה הוא מתפלל שיזכה להדפיס ספר הראשונים אשר נמצאו תחת ידי מרבנן קשישא, ואת ספרו שלו " קול כלה ", פירוש על הגמרא מסכת כלה, וממשיך : " והגמרא הנכרת נמצאת אתי בכתב יד ישן נושן וחמתי עלה רבנן באשרתייהו.
מאוסף הספרים שלו נמצאים היום כתבי יד בספריות שונות. בספריה הלאומית יש שישה כתבי יד משלו : ספר הצרורות לרבי דוד תלמיד הרשב"א ; פירוש אבות לרבי יצחק ישראל ; פירוש אבות לרבי יוסף אלאשקר ; פירוש הגדה לרבי יהודה חאדיא ; פירוש המלים הלטיניות שבספרי הרפואה ; אלפא ביתא דבן סירא וסיפורי ישו ועוד.
כתב יד מספר 921 באוסף ששון הוא משלו. ביד רבי יעקב משה טולידאנו היה " ספר התמיד " לרבי ראובן בר חיים, רבו של המאירי, בהעתקתו. בספר " מלכי רבנן " מביא את קובץ דרשות רבי יהודה הכהן משנת השמ"ט שהיה ברשות רבי שמואל.
את זיקתו לכתבי יד רואים גם בהערתו שנדפסה בספר " ראש משבי"ר " בסוף עירובין : " אמר שמא"י הלוי זכורני שראיתי בכתבי החכם כמה"ר יעקב עטייא ז"ל כי בעיר פאס יע"א הובא לידו ספר אחיה השילוני וכתוב בו פסוק זה וזה לשונו " ויאמר שלמה אל כל העם שפטו איש את אחיו בצדק איש מכם בצר אל יורה…וזאת תהיה לעדה כי הן בעון עול הגלות ומגרשים בערים היו בעוכרינו לאבד ממנו כל הון יקר ונעים תורתן של ראשונים במלאכים ואף גם זאת דברי הנביאים פה אחד "
בני משפחתו : בנו, שלמה ברוך : הוא מזכיר אותו ב " ראש משבי"ר " ומברכו : " גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל והיה כעץ שתול על פלגי מים על התורה ועל העבודה " בכתיבת ההקדמה בשנת ת"ר היה עדיין צעיר לימים.
אחיו, רבי חביב הלוי אבן יולי, גם הוא מוזכר בהקדמה הנ"ל בתואר " החכם הוותיק , וכנראה שהיה אז נשוי. לא ידוע לנו עליו ולא כלום. רק זאת אנו יודעים שרבי חביב נפטר בשנת תרי"ג, בליל שמחת תורה אחר תפילת ערבית.
הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
דבר המערכת – דו"ח לשנת תשע"ג (2012 למיניינם)
בשנת תשע"ב הופצו שיעורים של הרב אברהם אסולין ברשת האינטרנט. לאור התגובות ובקשות הציבור , הוקם האתר "אור חדש".
לאחר שזכינו בס"ד ונכנסו מספר אלפים, הוחלט בישיבת צוות האתר , לפעול ולהגיע אל קהל רחב יותר. בין היתר, הוחלט לשדרג את הוויזואליות של האתר הנוכחי , ולהפכו לידידותי יותר . וב"ה, זכינו עד כה ללמעלה מ 54,500 כניסות , כן ירבו .
בניתוח הכניסות ופילוח גיאוגרפי , אנו עדים לצפיות באתר מכל רחבי הגלובוס .
מאז הקמתו , בוצעו שינויים ושיפורים באתר לנ
הרב אברהם אסולין היו
וחיות הגולשים :
שו"ת אור חדש
המקום בו ניתן לקבל מענה הלכתי ומנהג לכל דורש על ידי רב האתר.
עד כה ענה הרב על כמאה שאלות , כ"י.
פורום
במטרה להרחיב את קהילת "אור חדש",
הוקם פורום גולשים בו יכול כל חבר לעלות על הכתב את הגיגיו… . וזו ההזדמנות לברך ההרכץ ישר כח את כל הכותבים, ובעיקר לשלשת הכותבים המוכשרים שמואל כהן, הרב משה אסולין שמיר ויוחאי. נשמח להשתת, בדיונים נוספים שיועלו ע"י בעלי כשרון נוספים – לתועלת כל הציבור.
דיסקים
ב"ה מדי שבוע מועלים שיעורים חדשים על פי פסקי ומנהגי רבני צפון אפריקה, הנמסרים על ידי הרב אברהם אסולין שליט"א. בשלב זה , בכוונתנו להפיק דיסק ובו כעשרה שיעורים על שבת, וכן על תפלות ימי החול, ועוד. כמו כן , אנו רוצים להתחיל לתרגם את השעורים לצרפתית ואנגלית. מכאן אנו קוראים לכל מי שחפץ לזכות לתרום להפקת הדיסקים. ניתן לתרום להצלחה, לרפואה, פרנסה ולעילוי נשמה.
גיליונות תורת אמך – מועדים
בס"ד בשנה החולפת הפצנו בעשרות אלפי עותקים ובכל רחבי הארץ את הגיליונות המיוחדים לחגים. מטרת הפצת הגיליונות הינה להגיע לקהל יעד ק"ק יוצאי צפון אפריקה, מרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב. וכאן המקום להודות לחברים הרבים אשר הורידו מהאתר את העלון והפיצו אותו בבתי הכנסת בערים ובישובים בארץ. התקבלו בקשות רבות למשלוח עלונים, אולם מפאת חוסר תקציב, לא יכולנו להעתיר לבקשות הרבות , עמכם הסליחה.
קונטרסים – תורת אמך
בעקבות הפצת העלונים, הגיעו אלינו פניות רבות בבקשה לכלול מנהגים נוספים שלא הובאו בעלונים או בקשות לקבלת הסברים מפורטים יותר. לאור זאת ,הושקע מאמץ רב , והוצאו חוברות תורת אמך פסח (64 עמודים), בין המצרים, תשעה באב, והלכות אבלות (81 עמודים). בשעה זו , אנו נמצאים בעריכת הקונטרס תורת אמך – אלול , ימים נוראים וחג הסוכות.
אי"ה נזכה גם להעלות על מכבש הדפוס גם קונטרס מורחב על ברכות, וכן אגודת מאמרים שהתפרסמו באתר תחת הקטגוריות אקטואליה ומעשה רב. יש בידנו בס"ד כמות חומר המספקת לשני קונטרסים. וכאן המקום לברך את ידידנו הדגול רבי ברוך סבאג המנצח על מלאכת עריכת החוברות. גם כאן – מי שחפץ לזכות לתרום להפקת החוברות ניתן לתרום, להצלחה, רפואה, פרנסה ולעילוי נשמה.
תורת אמך – פרשת שבוע
לאור הביקוש הגדול מאד – לא רעב ללחם ולא צמא למים, – כי אם לשמוע דבר ה', התחלנו מזה מספר שבועות להפיק מדי שבוע, עלון מיוחד לפרשת השבוע. אמנם כולנו יודעים שכיום מופצים אלפי עלונים של פרשת שבוע, אך עלוננו תורת אמך – יחודו בכך שהוא מבוסס על תורת רבותינו חכמי מרוקו. קיימים כיום למעלה ממאתיים ספרים מרבותינו אשר נכתבו על התורה, וזוהי הזדמנות פז לזכות ולהכיר את הרבנים לקהל הקוראים. כמו כן אנו משתדלים לכתוב על מנהג והלכה מהפרשה, וכן מעשיות העוסקות בענייני הפרשה. וב"ה ישנם אנשים שמדי שבוע מדפיסים כמה עשרות עלונים עבור קהילתם – כן ירבה וכן יפרוץ. אי"ה אנו מתכננים בשנה החדשה להסריט את שעורי פרשת השבוע מפי הרב אברהם אסולין רב האתר "אור חדש".
אולפן
בס"ד לאחר שהפקנו קרוב למאה שיעורי הרב, ברצוננו להקים אולפן איכותי, הכולל מסרטה מקצועית, ציוד תאורה ותוכנות משוכללת לעריכה וידאו. נשמח אם יש בין הקוראים והצופים באתר אור חדש, היכול לסייע בכל דרך.
יום עיון
לאור הרוחות המנשבות מפני הזמן, הגיע הזמן להקים גוף רבני (וכן אברכים), המעוניין לקיים מפגש אחד לחודש ולדון בעינינא דיומא וכל חכם בתורה יתפוס סוגיא הלכתית כשיטת ופסיקת רבותינו . אין ספק שמפגשים פורים אלו יובילו לכבוד שמים ושמירת המסורת.
בנוסף , נרצה לקיים מפגש לגבאים. מפגישותינו עם גבאי בתי כנסת ,מועלים זיכרונות מהעבר בקיום הפסקים עד שהחלו רוחות אחרות לנשוב בבית הכנסת. יחד עם זאת ,ראינו שיש לגבאים כח רב בהבאת רב מהעדה, אירגון יום עיון בתורת רבותינו , בהקמת חבורת בקשות עם טעמי מקרא לצעירי הצאן והמבוגרים , בהקמת ספריות של רבותינו ועוד.
לכן פנייתנו שטוחה לרבנים או לגבאים המעוניינים במפגשים אלו ליצור עימנו קשר במייל orhadash26@gmail.com
שלושה ימי עיון
עקב עיסוקנו בעולם הישיבות במרוקו, בדרך העיון, במגורשי ספרד והתושבים במרוקו, במנהגים ובכתבי יד, אורגנו מספר אירועים . האירוע הראשון התקיים בבית המדרש מגן אברהם באלעד בשיתוף מכון אורות המערב בראשות הרב משה עמאר, האירוע השני התקיים בהר חומה בירושלים , ובמסגרת האירוע השלישי קיימנו ערב במשנתו של אור החיים הקדוש, בהשתתפות הגאון הרב יצחק כהן שליט"א – רב שכונת שמואל הנביא, הרב ד"ר מאיר ניזרי מחבר הספר תאפילאלת , הרב פרופסור משה עמאר, והרב אברהם אסולין רב מוסדות תפארת מיכאל ורב האתר אור חדש.
החזון : "אור חדש העולמי"
נשאלת השאלה – מה הלאה? אכן הזמן קצר והמלאכה מרובה… מבין מגוון הפעילויות המתוכננות , נראה כי נכון יהי להתחיל בהקמת ספריה עולמית שבה יהיו כל ספרי רבני צפון אפריקה, הכוללת חנות לספרי רבותינו במחירים שווים לכל נפש ,אולם הרצאות – שבו יתקיימו ימי עיון לרווחת הציבור, ובו יהיה גם בית דין לק"ק יוצאי צפון אפריקה. אין בכוונתנו לבנות בנין אלא כאשר בס"ד יתאפשר כלכלית, ירכש מבנה קיים ובו יוגשם המפעל החשוב.
תלמודי תורה לעדה מרוקו
קיימים בתי כנסיות המקיימים לימוד לצעירי הצאן, טעמי המקרא ולימוד שירת הפיוטים. אולם כאשר יגדלו הנערים – יפנו כל אחד ללמוד בישיבתו , ושם כאשר ינהג כמנהג אבותיו יוכח על כך , ויחדל מדרך רבותיו… ונראה שהגיע הזמן לאחר 65 שנה מקום המדינה להקים תלמודי תורה משלנו , בהם ילמדו קריאה בהגיה המקובלת מאבותינו, ילמדו כמאמר המשנה באבות "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה" וכו'. כפי שעולה מתיעוד מנהגי דרום מרוקו וברוב המקומות , שאכן כך למדו , ועוד אמרו שם (אבות פרק ד משנה כ) – הלומד ילד למה דומה? – לדיו כתובה על ניר וכו' , ולכן הזקנים שלמדו בשיטה זו יודעים על פה משניות תנ"ך ועוד.
ישיבות בדרך רבותינו
הגיע הזמן להקים ישיבות נוסח "ישיבת כסא רחמים" .סיפר לי הרב טובול רב ק"ק אהל יצחק בעיר פ"ת חתן האדמו"ר רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל , שבצעירתו למד חברותא אם חמיו. לימים למדו מסכת מכות והחל לקרוא , כשתוך כדי לימוד התקשו בהבנת הגמרא, רצה הרב טובול לעיין ברש"י, אולם הרב מיד העיר לו ודרש שקודם יאמץ את הראש ורק אחר כך יעיין ברש"י… וכשלמדו דברי התוספות, התעקשו לדעת מדוע תוספות לא הבין כרש"י …ואם ישנם שני תירוצים בתוספות – מדוע יש שני תירוצים? והרי די היה בתירוץ אחד… וכן עברו ללמוד את הרא"ש והמהרש"א והמהר"ם שיף.
פעם אחת , היה כנס בישיבת "כרם ביבנה" והגיעו רבנים ושופטים לבדוק האם הייתה דרך עיון במרוקו והנבחן היה הגאון הרב אברהם חפוטא אשר בארץ למד אצל הליטאים. והנה החל הרב להרצות דף גמרא בדרך הלימוד הליטאית , ואח"כ לימד את אותו עמוד בדרך העיון שמקובל היה במרוקו מתקופת בית שני…
הישיבה המתוכננת , תהיה העתק לישיבה שהייתה במראכש בראשות הגאון כמוהר"ר רבי דודו שלוש זצ"ל ואחריו כמוהר"ר אלעזר הלוי ואח"כ כמוהר"ר יעקב אדהאן זצ"ל , אשר בה כל תלמיד ישיבה ידע את דרך הלימוד בעיון ולימוד תנ"ך, וכן ישלוט בכל מקצעות הקודש – החל משחיטה, ספרות סת"ם, חזנות ועוד.
ישיבה זו תצמיח דורות של מרביציי תורה בדרך המסורה לנו.
(בחורים המעוניינים יפנו בטלפון 0527145147 – אחר השעה עשר בערב).
ולסיום נברך
ועל כולם למורנו הרב אברהם אסולין שליט"א על התמסרותו לציבור , במסירת השיעורים וכתיבת השו"ת ועוד מאמרים חשובים, וכן לידידנו אברהם מקייס – מנהל האתר. ויבורכו מפיצי השיעורים , בהם הראשון לכל דבר שבקדושה – אשר פרץ וב"ב מנהל האתר "דרכי אבותינו מן המערב", נפתלי אזולאי וב"ב מנהל האתר YOUTube "מורשת מרוקו" ואליהו (אלי) פילו וב"ב – מנהל האתר "מורשת יהדות מרוקו".
בברכת שנה טובה,
הנהלת האתר
התנועה השבתאית במרוקו-א. מויאל
התנועה השבתאית במרוקו – אליהו מויאל.
קורות התנועה השבתאית
פתיחה : הרקע ההיסטורי לתנועת השבתאות
עולים מקובלים ממרוקו
אכן, בצפת התרכזה חבורה של חכמים מקובלים ובעלי רזין שבאו מכל ערי מרוקו ו״מחבל דרעה מנגב מרוקו שבה מצאה אז חכמת הקבלה קן לה ורבים התפארו כי עלה להם אליהו וכי ידעו לספר עתידות״.בין המקובלים שישבו בצפת ותלמידי חכמים שעלו ממרוקו אנו מוצאים את החכמים הבאים:
ר׳ יששכר בן סוסאן עלה מפאס לירושלים בשנת ר״ץ (1530),שנה שהיתה אמורה להיות
שבתאי צבי
שנת הגאולה, ואחר־כך לצפת. כתב ספר על ״עבור שנים״, בשם ״תיקון יששכר״. בצפת נספח לקהילה המערבית ונמנה עם נכבדיה. ר׳ יששכר בן־םוסאן הוא נצר למשפחה ״מקומית״ ותיקה. אחד מראשוניה היה מורהו של הרמב״ם עת שהה במרוקו. ״ובעת ההיא שמע רבי מימון (אביו של הרמב״ם) על חכמת הרב הגאון ר׳ יהודה הכהן שהיה בפאס במערב … קוראין להם בני אבן־סוסאן הדיין ומבני בניו של מר יהודה הגאון הקדוש היה ר׳ יוסף הכהן הדיין… וכששמע ר׳ מימון הדיין על חכמת הגאון הקדוש הלך אליו ממדינת קרטבה (קורדובה) לפאס ושני בניו עמו: ר׳ משה ז״ל(הרמב״ם) ור׳ דוד אחיו ולמד רבינו משה (הרמב״ם) לפני הגאון וקיבל ממנו תורה ולא האריכו ימים כי נהרג הגאון על קדוש השם ויחודו, מפני שביקשו ממנו האכזרים לצאת מן הדת, כי קנאו בו.
ר' יששכר בן מרדכי אבן סוסאן היה מחכמי ארץ ישראל במאה ה-16 ומנהיג קהילת המערבים בצפת.
ר' יששכר אבן סוסאן נולד בפאס שבמרוקו ברבע הראשון של המאה הט"ז. בצעירותו עלה לצפת ולאחר מכן עלה לירושלים בה היה מתלמידיו של ר' לוי בן חביב. בשנת 1538 שב לצפת בה ישב כמה עשרות שנים ועמד בראש הנהגת קהילת המערבים בה, וכן שימש כנראה גם כראש ישיבת הקהל הנ"ל.
בשנת 1564 יצא חיבורו "תיקון יששכר" העוסק בענייני הלוח העברי ובמנהגי הקהילות השונות בצפת.
בשנים 1571–1574 עסק בתרגום המקרא לערבית מאחר שע"פ הבנתו התרגום הנוכחי שחובר לפני מאות שנים על ידי ר' סעדיה גאון לא התאים עוד לבני זמנו. התרגום מכונה "שרח אל סוסאני".
ר׳ מסעוד מצליח בן־גואשש היה מקובל ועסק בתורת הנסתר. נודע כמנחש ומגיד עתידות. בשנת ש״ט (1549), בימי שלטון שושלת המירינים ניבא על אחד השריפים ממדבר סהרה בשם מחמד, כי הוא עתיד לגבור על אויביו ולרשת את ערי מרוקו. משנתקימה הנבואה והוא כבש את פאם ״מצא בה יהודים רבים ממשפחות המיוחסות יוצאי ספרד ויחמול עליהם ויט אליהם חסד״. ר׳ מסעוד עלה לאחר־מכן לארץ־ישראל, התישב בצפת והצטרף לחבורת המקובלים ממרוקו.
פתגמים ואמרות ממקורות שונים
מתוך הספר " חכמות ערב 1001 משלים אמרות ופתגמים ערביים "רחמים רג'ואן
פרק האדם והחברה
7 – داخل بيت عدوك ليه٫ قال حبيبي فيه
דאח'ל בית עודאכ ליה ? קאל : פיה חביבי
שאלו אדם : מדוע אתה נכנס לבית אויביך ? אמר
בו נמצא אהובי
למען האהוב מקריבים כל דבר, גם את החיים
אמרה זו נשמעת, למשל, מפיה של אם שנכנסה בסתר לבית בתה הנשואה, לאחר שחתנה ומשפחתו גירשו אותה קודם לכן מן הבית, ואף איימו עליה כי יאונה לה רע אם תשוב לראות את בתה.
8 – الف كلب ينبح معك ولا كلب ينبح عليك
אלף כלב ינבאַח מעכּ, ולא כלב ינבח עליכ
מוטב אלף כלבים הנובחים עימך, מאשר כלב אחד הנובח עליך.
דאג שלא יהיה לך אפילו אויב אחד, גם אם יש לך אלף ידידים
9 – العتيق ما يرجع جديد والعدو ما يصير صديق
אלעאתיק – מא ירג'אע ג'דיד, ואלעדו – מא יציר צדיק
הישןצ לא ישוב להיות חדש, והאויב – לא יהיה ידיד
האיבה היא שורשית ואין דרך לעקרה מן הלבבות
10- من حبك عند شي كرهك عند انقطاعه
מן חבכּ ענד שיי, כּרהכּ ענד אנקטאעה
האוהב אותך בשל סיבה, תפסק אהבתו עם הסתלקותה
אם נהגת לחלק נדבות ולהיטיב עם הבריות כששפר גורלך, הבריות ישנאו אותך כאשר תחדל לתת להם, ואין זה משנה מדוע הפסקת
אהבה התלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה ( אבות ה' י"ט )
اسرائيل بالعربية – اليهود في المغرب
| جيش الدفاع.. دائما بالمرصاد لقوى الشر
Posted: 29 Aug 2013 06:33 AM PDT يلتقط العالمُ أنفاسه، ويترقب بحذر القرار الأمريكي بشأن الضربة العسكرية ضد سوريا. ورغم إعلان دولة إسرائيل، حيادها التام من الأزمة السورية، سياسياً وعسكرياً، نرى أبواق الشر تهدد بضربها، انتقاماً من الدول الغربية.
https://mail.google.com/mail/h/1x6ud8ysy8zv2/?&v=c&th=140ce54317964789 |
Alliance Israelite Universelle
Brit – 30
La revue des juifs du Maroc
Redacteur : Asher Knafo
Les 150 ans de l'Alliance Israelite Universelle
L'originalite de ce colloque est que pour la premiere fois, des historiens israeliens et tunisiens ont dialogue et ont eu un echange d'idees. La richesse des communications, l'interet des debats ont permis une grande avancee des recherches sur l'histoire des Juifs de Tunisie.
En ce qui me concerne, je cotoie souvent les Tunisiens et je peux dire que la Tunisie demeure pour les Juifs tunisiens installes notamment aux Etats- Unis, au Canada, en Israel et en France, un foyer chaleureux. Ils les exhortent a renforcer avec leurs freres et soeurs musulmans, le prestige et le renom de la Tunisie.
Prevoir et reunir un colloque sur le theme
L'Alliance Israelite Universelle en Tunisie 1860 – 1967 et les transformations socioculturelles de la communaute juive etait une gageure. Pouvons-nous dire qu'elle a ete tenue ?
La minceur de nos connaissances anterieures, qui contraste avec la richesse, poussee jusqu'au detail, des communications, fruit de recherches entierement nouvelles, suivies d'interventions apres les exposes.
Rappelons brievement les significations du cadre chronologique, la date de 1860 est celle de la creation de l'Alliance Israelite Universelle (1'A.I.U.) par un groupe de six personnalites juives parmi les plus en vue a Paris
Charles Netter, Elie-Aristide Astruc, Isidore Cahen, Eugene Manuel, Narcisse Leven et Jules Cavallo. Ils formerent la commission d'organisation avec le concours d'Adolphe Cremieux qui en prendra plus tard la presidence. Leur appel lance alors s'inscrit dans la lignee de la Declaration des droits de l'homme et du citoyen de 1789.
L'objectif etait d'organiser le Judai'sme sur une base universelle. Les fondateurs 'A.I.U. estimaient que le progres moral des Juifs exigeait l'introduction et le developpement de l'instruction et de l'education dans les territoires les plus recules. Les Juifs emancipes avaient une responsabilite a assumer envers leurs coreligionnaires defavorises. Au meme moment Adolphe Cremieux agissait pour l’emancipation politique et la reconnaissance des Juifs en ce domaine. Narcisse Leven devint le maitre d'oeuvre d'une importante action dans le domaine educatif. Son but etait d'eveiller les esprits et de faciliter l,integration sociale des jeunes generations. Les objectifs de l'A.I.U. sont deflnis dans l'article ler des statuts
« L'Alliance Israelite Universelle a pour but :
De travailler partout a !’emancipation et aux progres moraux des israelites.
De preter un appui efficace a ceux qui souffrent pour leur qualite d'israelites.
D'encourager toute publication propre a amener ces resultats
Une question se pose pourquoi la Tunisie est-elle le premier des pays musulmans dont l'A.I.U. a eu a s'occuper ?
La reponse est que le Bey Ahmed, monte sur le trone en 1837 devait rompre avec tout controle politique du Grand Turc, pour resserrer les liens d'amitie de la Tunisie avec les puissances europeennes, notamment avec la France. Son attitude envers les Juifs est empreinte de liberalisme. Son successeur, Mohammed Be proclama, en septembre 1857 le Pacte Fondamental qui garantissait une complete securite a tous les sujets, quelle que soit leur religion, leur nationalite ou leur race. II promettait aux Juifs le respect de leur religion, le libre exercice de leur culte et la protection de leurs synagogues.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל
רבי יוסף בן נאיים ארזי הלבנון 944
רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.
משפחת בן נאיים, משפחה עתיקה ועתירת יחש היא, ומוצאה מספרד, וגדולי ישראל רבים נמנו עליה, בהם הגאון רבי יצחק בן נאיים זצ"ל, מגדולי פאס, שנולד לפני כמאה כחמישים שנה. בנו, הרב הגאון רבי יוסף למד תורה מפי חכמי פאס שבמרוקו, ובגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים, כבר ע
שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים
מד בראש ישיבה משלו.
מורינו הרב אברהם בן עזרא זצ"ל.
אחד מחכמי מראקס הוא חי במאה השישית, וראיתי למורינו הרב ידידיה מונסונייגו ז"ל בספרו קופת הרוכלים כתב יד שהביא דין אחד משמו ששמע מפיו, ואולי הוא מורינו הרב אברהם בן עזרה שהיה באספי שהשיבו מורינו הרב יצחק בן וואליד זצ"ל בדין אחד, ראה בשאלות ותשובות ויאמר יצחק חלק א' אה"ע סימן קע"ו.
מורינו הרב אברהם אבן מוסא בר שלמה זצ"ל.
חי במאה החמישית הוא היה מקובל וחיבר הגהות על ספרי האר"י ושיטות על מסכתות ופירוש על ההגדה של פסח ועל פירוש רש"י ע"ה. ועוד יש ממנו איזה שירים וקינות והוא מחבר שיר נרדי נתן ריחו שנוהגים בערי המערב בבית הכנסת במועדים בעת הוצאת ספר תורה.
והיה בטיטואן ושוב נסע ודר בסאלי ובסוף ימיו נתיישב בתונס ושם הייתה מנוחתו כבוד. ועד כה ידוע קברו בתונס וראה במשפט וצב"י סימן ט' שחתום הרב הנזכר ועמו מורינו הרב שמואל קארו ומורינו הרב שלמה הכהן ומורינו הרב יוסף ביבאס זצ"ל.
וראיתי פסק דין זמנו שנת תע"ב וחתום בו בזו הלשון אברהם בן מוסא דמתיטוואן ודר בסאלי יע"א. הרב הנזכר הוא תלמיד מורינו הרב מנחם עטייא זצ"ל, והגאון חיד"א בשם הגדולים כתב עליו בזו הלשון, רב מובהק מקובל גדול אחד מרבני מערב הפנימי חיבר שיטה למסכת סוטה בכתב יד נחמדת.
וראיי שיטה זו וסופה ביאור להלכות חמץ להמב"ם וקצת פירוש ההגדה עד"ה ועל מסכתות אחרות, ובספר שיח יצחק מביא מחידושיו ליומא והיו מתווכחים בקבלה עם הרב החסיד מורינו הרב אזולאי של מרוויקוס כנראה מהגדותיהם בספר אוצרות חיים עד כאן לשונו. ובספר יגיל יעקב לרבי יעקב פייתוסי ז"ל נדפסו שם איזה חידושים להרב הנזכר על מסכת נזיר.
מורינו הרב אברהם אבן עטר זצ"ל.
אחד מרבני פאס זקינו של מוהריב"ע זצ"ל, הרב הנזכר היה מקובל וחסיד.
מורינו הרב אברהם חאג'יני זצ"ל הראשון.
אחד מרבני פאס יע"א והוא חתום בתקנות של שנת ש"ה ונתבש"מ לפני שנת שכ"ג, הרב הנזכר היה מגולי ספרד שבאו לפאס והוא עול ימים ובפאס למד תורה.
מורינו הרב אברהם אזולאי זצ"ל הראשון.
אחד מגולי ספרד שבא לפאס והיה גדול בתורה והוא היה בפאס בזמן שהיו רבי שלמה בן מלך ורבי שמעון לביא זצ"ל. ובהקדמת ספר חסד לאברהם למוהרא"א השני תיאר את זקינו הנזכר החסיד העניו נעים שמירות החכם וכו…..
מורינו הרב אברהם אזולאי השני ז"ל.
זקנו של הגאון חיד"א זצ"ל אביו הוא מורינו הרב רבי מרדכי זצ"ל ונוא נכד מורינו הרב אברהם אזולאי הראשון. נולד בפאס ובסוף נתיישב בעיר הקודש חברון תוב"ב, ונתבש"מ שם יום ו' בשבת סדר חיי שרה שנת הת"ד ליצירה.
הרב הנזכר נודעה תפארת חכמתו בספריו הקדושים שחיבר ואלה שמותם, ספר חסד לאברהם, וזהרי חמה כבר נדפסו, ועוד לו בכתובים ספר זהרי חמה חלק ב', וספר בעלי ברית אברם פירושים, בכתב יד, ופירוש המשניות. והגהות על הלבושים, וספר אור החמה, וראיתי בספר המעלות לשלמה שכתב אור החמה פירוש על הזוהר הקדוש סדר ויקרא למוהר"א הנזכר.
וזה לשון נדפס עתה חדש בשאלוניק שנת תר"ב עיין שם. וספר אור הלבנה, וספר אור הגנוז, וספר מעשה חושב הזכירו הרב גנת ורדים אורח חיים כלל ב' בימן י"א, וספר כנפי רננים הזכירו הרב יד אהרן אורח חיים סימן קל"ג וכו……
קיצור מכוונו האר"י, ובסדר הדורות כתב שהרב הנזכר חיבר ספר קרית ארבע ביאור הזוהר, ובהקדמתולספר חסד לאברהם אמר זכרתי ימים מקדם כאשר הייתי בימי חרפי בחלד עיר מולדתי בפאס עיר גדולה במעלה ותהלה עיר של יקרים וחכמים אנשי סגולה מיוחדים.
ואני בקרב חכמים שלימים וכן רבים יושב בשבת תחכמוני להתחמם כנגד גחלתן וכו….ויהי כי הקיפו עלי הימים רוש ולענה מנת כוסם משברי הזמן ים זועף ואני בתוך ההפכה אשר הפך השם באפו ובחמתו עיר קברות אבותי עליהם השלום עיר פאס המהוללה אשר הייתה למשל ולשנינה ומרוב שיחי וכעסי ולחצי זה הדחק.
ודלתי ביתי נקי מנכסי וחמדתי לבוא ולהתגורר בארץ ישראל היא חברון, ויהי היום בשנת שע"ט נהפך וכו….ואמלטה אני וביתי לעיר הקודש ירושלים וגם שם היה חרון ה' ויגוף בעמו ובפרט ביתר הפליטה הנמלט ממשברי ים התלאות שואות ומשואות צרה ארוכה אשר נמלטו בציון עיר הקודש מן אנשי סגולה תוככי העיר פאס וסביבותיה.
ורבם ככולם באו בחדרי שערי מות וכו….ורני ובני ביתי אל סביבות חברון וכו…. ובשנה השלישית כתב דכשהלך לחברון בא דרך האניטיה לקפוטקיא ויצאו ליבשה והניחו כל אשר להם באנייה ותכף קם רוח סערה ונשברה הספינה ונטבע הכל והייתה נפשם לשלל ולזכר נס שניצלו עשה חתימתו דמות ספינה וראיתי חתימתו ז"ל עד כאן לשונו.
מורשת יהדות ספרד והמזרח- י.בן עמי
– היהודים הפורטוגלים באמסטרדם –
מחיים בשמד לשיבה ליהדות – יוסף קפלן.
אנוסים בעולם אנסם –
ראייתם את החיים באונס לאחר שובם ליהדות.
באחת השאלות, שהפנה יצחק אורוביו אל רבי משה רפאל ד'אגילר, משתקפת חרדתו לגורלם של האנוסים בעולם הבא. בשאלה זו מוגדר האנוס כ " יהודי שנולד ונתחנך בין הגויים ". על פי שיטתו של רבי משה רפאל פתוח שער הישועה לפניהם, שכן גדול חטאם של אלה שאינם מאמינים בתורה, אך מעמידים פני מאמינים ומקיימים את מצוותיה, מחטאם של המאמינים בה, אך נמנעים מלקיימה בשל חולשתם : " המחייב את התורה ומאמין בה אך נמנע מלקיימה בשל חולשתו ראוי לזעם ה'. אך אין חנינת ה' מנועה ממנו ".
זאת ועוד, אל הדרגה העליונה של אהבת אלוהים הגיעו לדידו קרבנות האינקוויזיציה, יהודי ספרד ופורטוגל, המועלים מדי שנה על המוקד, כשכל רצונם לפאר את ה' ולהוכיח את אהבתם אליו. את מותם הוא מגדיר כמוות על קידוש השם. השקפה זו לא הייתה זרה בקרב בני עדתו באמשטרדאם.
בדרמה של דניאל לוי די באריוס, " אין כוח שיעמוד בפני האמת " בהתייחסה אל אנוסי ספרד, קח דוגמה מאלה החיים בתמידות עם אלוהים, המתים על שום אהבתם אותי "
גם יעקב אבודיינטי, – abudiente – בדרשתו לזכרם של אברהם נונייס ברנאל ויצחק די אלמיידה שנשרפו על מוקדות האינקוויזיציה בקורדובה בשנת 1655, חוזר על אותו רעיון, " הללו, הוכיחו שהאהבה המושלמת לאלוהים שרויה בתוכם, משהעניקו לו את השי הגדול ביותר שבני אנוש מסוגלים לו, בהגישם את חייהם כקרבן, לכבוד שמו הקדוש, ובכך פארו את האלוהים, פרסמו את ייחוסם והכפילו את זכויותיו של העם הנבחר.
אלא שזיקה נפשית עמוקה זו אל גורלם של האנוסים, והנכונות לראותם כאבר מגופו של עם ישראל, אין פירושה התעלמות מחומרת מעשיהם היומיומיים, כשאר בכורח המציאות הם כורים ומשתחווים בפני " אלילי עץ ואבן " ומעמידים פני נוצרים. ביצירה אנונימית , שנכתבה לזכרו של אברהם נונייס ברנאל האמור נאמר.
" אל אל ישאב מכאן תקוות שווא / אותו יהודי עובד אלילים / ויחשוב שצפויה לו ברכת אל / אם אינו שומר תמיד בהקפדה / על נאמנותו לאל כפי שאתה עשית / הוא מתרחק מחסדי שמים ומטובתו הוא / הרוצה להיוושע באלילות / מתכחש לצווי התבונה / כי אינו נוטש את המנהג הגס. "
יצחק אורוביו עצמו, אף שראה באנוסים חלק מכלל ישראל, לא נעלים עין מעצם העובדה, שהם שוקעים בעודת אלילים, אשר לדעתו לא יגע ישראל כמותם מעולם.
עולה עליה בחריפותה גישתו של אברהם ישראל פירירה, ששלל כל הבחנה בין כוונותיהם הכמוסות של האנוסים לבין מעשיהם הגלויים " ובאשר להנחה המוטעית של אלה חושבים שלב טוב וכוונה טובה דיים, אין זה כי אם מעשה ידיו של השטן, ההופך אותם לחכמים לרעתם " בקביעתו זו הוא שולל את הדעה, שהייתה מקובלת בקרב לא מעט אנוסים, ש " כל שאין תוכו כברו וכל מעשיו הם לפנים מפחד הגויים פטור הוא מדיני שמיים "
נחלקו רבני אמשטרדם במאה השבע-עשרה בשאלת העונש הצפוי בעולם הבא לאותם אנוסים, שנפטרו מבלי לנטוש את הנצרות ומבלי לשוב בגלוי אך דת אבותיהם. הרב יצחק אבוהב דה פונסיקה, תלמידו של המקובל רבי אברהם כהן די אירירה, אשר טען, " שכל ישראל גוף אחד הם ונשמתן ממקום הייחוד נחצבה ועל זה אמרו כל ישראל ערבים זהלזה " גרס, שמה שאמרו חז"ל ש " ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא ", רצונם כי אפילו שחטא לא מפני זה יכרת לעד ולעולם מן האילן, אמנם ישראל הוא ואף על פי כן שהמיר את ה' ויבחר אלוהים חדשים, עוד ישוב להיקרא בשם ישראל על ידי הגלגולים והעונשים והכול כפי משפט הצדק כמו שביארנו ".
לעומת שיטתו של הרב אבוהב, על פיה מובטח לאנוסים, שלא חזרו אל תורת ה' , חלק בעולם הבא, וזאת לאחר שנשמותיהם תיטהרנה בגלגולים ועונשים, טען רבי שאול לוי מורטירא, כי " היא כפירה להאמין כי הרשעים החמורים האלו לא נענשו בעונש נצחי " וכי " על שקר המה בוטחים בתשועתם האומרים לא תגיע בעדנו הרעה המוחלטת בהיותו מבני ישראל " עמדתו של הרב אבוהב לא רק סותרת לדידו, את דעת הראשונים והאחרונים, אלא שעלולה היא להכשיל את האנוסים " השוקטים על שמריהם בארצות אויביהם ומדי יום ביומו כעב תעופנה וכיונים על ארובותיהם, אם ישמע הדבר הזה להם לא יצא איש ממקומו ומעשיו שהיו כך היו ואוי למי שגרם לכך "
הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
הרב אברהם אסולין היו
תורת אמך ◆ פרשת נצבים ◆ מס' 20
לאור רבותינו חכמי המערב זיע"א ◆ המלקט: הרב אברהם אסולין
אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל(כט, ט).
כתב מרן רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו מחשוף הלבן, משה רבנו ע"ה, פירט באומרו "ראשיכם שבטיכם", לומר שלא תהיה קלה בעיניכם התשובה, שהרי ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כולם נצבים ועומדים על ידי התשובה, אפילו רשע גמור, ע"י התשובה יש לו קיום והתייצבות בין הראשים, דתשובה מקובלת
ומרוצה לפני המקום. ומילת "נצבים", במילוי נו"ן צד"י בי"ת יו"ד מ"ם עם האותיות של נצבים "זו תשובה" עם הכולל. וכתב עוד בספרו פיתוחי חותם, הכוונה בכתוב, אימתי תקראו שאתם עומדים לפני ה' ויראים ממנו, בזמן שאתם חושבים בכל יום להפטר מהעולם, וכן כל יום תעשו כן כל ימיכם בתשובה, וזהו "היום" היינו כל יום ויום.
וכתב החיד"א ז"ל בספרו נחל קדומים, כי מילת "אתם", היא אותיות "אמת". ואפשר בהקדים מה שאמרו רז"ל (ויקרא רבה כא, ב), כי ע"י עסק התורה תבוא הגאולה, שנאמר (הושע ח, י), גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וזהו "אתם נצבים", אתם אותיות אמת, רומז לתורה שנקראת אמת. "נצבים" בגמיטריא "קץ" עם האותיות, רמז כי ע"י התורה נזכה לקרוב הגאולה. וכן יש לרמוז במילת "נצבים" ראשי תיבות: נ'ותן צ'דקה ב'סתר י'ותר מ'משה רבנו, כמובא בגמרא (ב"ב ט:).
כי בשררות לבי אלך למן ספות הרוה את הצמאה (כט, יח).
כתב הגאון רבי וידאל הצרפתי זצ"ל (התע"ח), בספרו צוף דבש, התורה מראה, שהסכנה מקומה בשרירים הלב, שמשכים אחר התאוות של העולם הזה. לכן נמצא שהסכנה טמונה בשרירים אלה, כי בלב יש את כל הכוחות הרוחנים של האדם. לכן "כי בשרירות לבי אלך", דמאן דליביה אטעייה אנוס הוא, כפי השגת הראב"ד על הרמב"ם בספר מדע (הלכות תשובה פ"ג ה"ז), שקובע: "האומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה" בכלל המינים. והראב"ד משיג וז"ל: ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות. "למען ספות", הכוונה שהמחשבה יכולה ללכת בשרירות הלב, בתחילה יכולה להיות רפה ובעלת שאיפות מועטות, ובמשך הזמן עלולה להתפתח. השרירות הרוה הקבלה, עם החקירה הצמאה והדלה, וזה למען השמד צדיק עם רשע ללא הבדל.
ומחה ה' את שמו מתחת השמים (כט, יט),
כתב הגאון הרב יהודה אלבז זצ"ל בספרו שבות יהודה א, -ג' במסורה: ומחה ה' את שמו, ומחה אל מי המרים (במדבר ה, כג), ומחה ה' אלהים דמעה (ישעיה כה, ח), יש לבאר ע"פ מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב.), לעתיד לבא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו לפני הצדיקים, וידוע מאמר רבותינו ז"ל (זוהר ח"ב רסז.), שבשעת מיתה מלאך המות מטיף לו לאדם ג' טיפין של מרה מן הסכין. וכשמת האדם, בני אדם בוכים ומבכים על פרידתו מאתו. וזהו שאמר "ומחה ה' את שמו", ירמוז על יצר הרע ששוחטו הקב"ה, וממילא כששוחטו "ומחה אל מי המרים", היינו ג' טיפין, לפי שנעצר המות מן העולם, כמ"ש (ישעיה כה, ח), בלע המוות לנצח, וממילא "ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים", שאין להם על מה לבכות, בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.
ואמר הדור האחרון וכו'. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח וכו', ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' וכו'. על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים(כט, כא-כד).
כתב הגאון הדרשן המפורסם הרב אברהם סבע זצ"ל, בספרו צרור המור, "ואמר הדור האחרון וכו', גפרית ומלח שריפה כל ארצה, הרצון אצלי, שכל העולם יצדיקו דין שמים, ולא יאמרו עשה להם עוול במכות הארץ ובתחלואיה. אבל כשיראו חטאתם ופשעם ויראו מכות הארץ ותחלואיה. יאמרו הם משפטי ה' אמת. ויותר היו חייבים ממה שעשה להם, וראוי שתהיה "גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח". ואם לא תפרש כן, נראה שחסרה הגזירה והאמירה של דור האחרון והנכרי. אבל לפי שהם דור אחרון, ובנים שנולדו להם, הם ידעו והכירו עונות הראשונים. גזרו אומר ואמרו, שהם ראויים לעונש גדול, שתהיה ארצם גפרית ומלחים. אבל הגוים שלא ידעו עונות הראשונים, היו תמהים ואומר על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, וזהו "ואמרו כל הגויים על מה עשה ה', והתשובה שיאמרו להם: על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת אתם בהוציאם ממצרים. אבל בראשונים לא הוצרך לומר להם זה. לפי שהם היו יודעים שעברו ברית ה'.
הנסתרות לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת (כט, כח).
כתב מרן האביר יעקב בספרו פיתוחי חותם, אפשר לרמוז, דצריך האדם בעשותו המצוות או בעוסקו בתורה שיהיו פיו ולבו שוין, כי זהו העיקר, אבל אם מעשיו משפה ולחוץ לריק יגע. וזהו שאומרים בכל יום בתפילה, לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי (אוצר המכתבים עמוד ער), ועל זה צריך האדם להיות זהיר ביותר. וזהו שאמר "הנסתרות לה' אלהינו", דהיינו המחשבות שאין מכיר בהם כי אם ה'. "והנגלות" שהם המעשים שנגלים לנו ולבנינו, צריך האדם לשתף את שניהם שיהיו הפה והלב שוין, כדי "לעשות את כל דברי התורה הזאת", דלא שייך קיום והמצוות כי אם כשיהיו הפה והלב שוין. אי נמי, רמז ל'ה' א'לוהינו ו'הנגלות ל'נו ר"ת "אלול", דבחודש אלול צריך האדם להתעורר ולשוב בתשובה שהוא עת רצון לקבלת התשובה. וג"כ ימי הדין באים, וצריך לחפש בחורים ובסדקים כל מה שעבר עליו באותה שנה בסתר ובגלוי, ולשוב על הכל בתשובה שלימה. וזהו "לעשות את כל דברי התורה הזאת", דהיינו בחודש אלול עשה תשובה כדי לתקן את כל דברי התורה הזאת.
וכתב הגאון רבי יוסף אדהן זצ"ל בספרו שופריה דיוסף (התרנ"ח). "הנסתרות לה' אלהינו… רמז, כי בימים של עשרת ימי תשובה, מלך יושב על כסא דין המלך המשפט, ויודע כל סתרי בנ"א מחשבות אדם ותחבולותיו, ואינו כשאר בתי דין של שאר הימים שאינם יודעים מחשבות בני אדם ואינם דנים עליהם. וזהו "הנסתרות", שהם המחשבות שנסתרות גם מהמלאכים ואינם דנים עליהם, בימים אלו של עשרת ימי תשובה הנה המשפט לאלהים הוא, ועל כן יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ודוקא ישוב אל ה' שהוא רחמן ויוציא אותו זכאי במשפט.".
לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם. ( ל' , ב' ), כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו אור החיים, מאמר זה סמוך עם מה שלמעלה ממנו, שאמר למען תחיה אתה וזרעך, וגמר אמר לאהבה וגו', פרוש שטעם חפץ בחיים הוא לאהבה את ה' לשמע בקולו וגו', ונתן טעם כי הוא חייך, כי מה לאדם חיים אם לא רצונו יתברך, שעשית רצונו היא תסובב שידבק האדם בקונו, כאומרו ולדבקה בו, וזה הוא עצמו החיים בעולם הזה וארך ימים לעולם הבא והוא אומרו ואורך ימים.
"הנסתרות לה' אלוהינו" כתב החסיד הרב יצחק אברג'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר ליצחק.(בקרוב נדפיס את ספרו המוכן להדפסה), פירוש טעם הנסתר לסילוק הצדיקים בר מינן לעשות יחוד וזיווג למעלה וזהו לה' אלוקינו והטעם הנגלה "לנו ולבנינו" פירוש לכפר על הדור ולא ימות מכל לבני ישראל דבר וטעם אחר לעשות את כל דברי התורה הזאת פירוש יחזרו ישראל בתשובה כי ישאו קל וחומר אם בארזים נפלה וכו'.
ועל דרך זה פירש "פרי צדיק עץ חיים" פירש הצדיק שעושה פרי כמו עץ מהראוי חיים פירוש יחיו לעולם ולמה הקב"ה לוקח נפשות הצדיקים הקב"ה חכם ויודע בל תשחית לזה אמר כדי שישאו קל וחומר הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא פירוש כל שכן רשע וחוטא ויחזור בתשובה למרמא אימתא מותר לשכר כלי וכו': או יאמר "פרי צדיק" על דרך מחלוקת "מהרימ"ט" ו"מהר"ש פרימו" בענין המחזיק והחכם שחולקין השכר אם ילמוד החכם תורה שלא לשמה חס וחלילה שלא יש לו שכר לסברת "מהרימ"ט" המחזיק גם כן אין לו שכר דאם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו ולסברת "מהר"ש פרימו" יש לו שכר וקשה עליו מאנשי ענתות דהתפלל ירמיה אפילו בשעה שהם עושים צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ומה הועיל בתפלתו ותירץ שאני לימוד מועיל למחזיק אבל נתינת הצדקה לבדה לא תועיל להם ועוד המחזיק הוא צדיק ולכן נוטל שכר אבל אנשי ענתות הם בעצמם רשעים וזהו "פרי צדיק" הצדיק שהוא המחזיק פירות שלו "עץ חיים היא למחזיקים בה" "ולוקח נפשות הרבה" פירוש מחזיק ביד הרבה תלמידי חכמים ונעשה בעולם הבא חכם כי מלמדין לו תורה בגן ושמא תאמר ומאי שנא מאנשי ענתות לזה תרץ הן צדיק הוא המחזיק בארץ העליונה ישולם שכרו אפילו יהיה התלמיד חכם רשע וחוטא חס ושלום לא כן אנשי ענתות הם בעצמם רשעים ואין להם שכר ועל פי זה יתפאר פירוש "אשרי האיש אשר לא הלך בתורת רשעים" טונופוס הרשע "ובדרך חטאים" אנשי ענתות "ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו" פירוש מחזיק ביד לומדי התורה "ובתורתו יהגה" פירוש הוא בעצמו כמו רבה בר אבוה "והיה כעץ שתול" וכו' "אשר פריו יתן בעתו" שכר תורה בעולם הבא "ועליהו" שכר המחזיק "לא יבול" אפילו החכם למד של'ל "וכל אשר יעשה יצליח" פירוש הקב"ה זורען ועל ידי פירות ופירי פירות לא כן הרשעים שהם אנשי ענתות כי יודע ה' וכו':
ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך אלהיך שמה (ל, ג).
כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל (התרצ"ו), בספרו לך דוד, יש לדקדק, למה נאמר ושב שני פעמים? ונראה שהכתוב בא לרמוז לשתי גאולות. גאולה ראשונה מבבל שלא היתה גאולה שלמה, וזהו שאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך", בדרך רחמנות במקצת. ובגאולה העתידה שתהיה גאולה שלמה במהרה בימינו, שכתוב "ושב וקבצך מכל העמים" וכו', וכן (דברים ל, ה), והטיבך והרבך מאבותיך, בקרוב למען שמו אמכי"ר.
ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום (ל, ח).
כתב הגאון רבי שלום אבוחצירא זצ"ל בספרו כלי כסף, משה רבנו ע"ה אמר לכל אחד ואחד מבני ישראל "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'", כי אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף (אבות ו, ב), זהו "ושמעת בקול ה', על ידי בת קול מן השמים ועוסק בתורה, ואז על ידי עסק התורה, "ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום"( ל' , ח'), וכמו שאמרה הגמרא (קידושין מ:), נשאלו החכמים, תלמוד גדול או מעשה לידי מעשה, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה רבי עקיבא ואמר לימוד גדול, נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה. וכתב רש"י ז"ל: שהלימוד מביא נמצאו שניהם יחדיו גדול. הנלמד מכאן לימוד גדול, שהלימוד מביא לידי מעשה, דהיינו קיום ועשיית המצוות, ונמצאו שניהם בידו, לימוד תורה ומעשה קיום המצוות.
מעשה רב
חוק ולא יעבור
בתו, מספרת, כי יום אחד שמעו בבית אביה הרה"צ רבי יעקב אבוקסיס זצ"ל זעקות שבר אוי אוי אוי, הפסדתי, בני הבית חשבו כי ודאי התפגר בעל חי או שנשרפה התבואה, ומיד נזדעקו ובאו אל רבי יעקב לעודדו, ומאד התפלאו לראות שלא ניזוק רכושו כלל וכלל, וכל זעקותיו לא היו אלא על שלא הספיק להשלים את סדריו בלימודי התורה.
איך לומדים תורה
כתב הגאון הגדול רבי שלום משאש זצ"ל רבה של ירושלים.ומטעם זה נקראת התורה בשם שירה, לומר לך שצריך לקרותה מתוך שמחה ושירים, ולא מתוך עצבות וגם רמז לקרותה בניגון, וקרוב לומר שמכאן הוציאו רז"ל, ונתנו לתורה טעמים וניגונים, כיון שהכתוב קראה בשם שירה, כדי לקרותה לאט לאט מלה במלה, כדרך ש"ץ הקורא בתורה בטעם וניגון, ומתוך כך יבין מה שהוא קורא, ומתעורר לקיים מה שכתוב בתורה. ודבר טוב נמצא בשירי קודש, בו בזמן שהייתי קם ל"בקשות" בכל שבת, שאותם השירים והניגונים היו נמשכים והולכים בפי, כל השבוע, וכל היום תהלתי בפי לשורר ולזמר, ומימלא נמשכת כל השבוע, וזהו ההפרש בין שמחה גשמית לשמחה רוחנית, שהשמחה גשמית "ויעבור והנה איננו", ורק בעת היותה לבד מתעוררת השמחה, ואח"כ "נשכח כל השבע", לא כן שמחה אמיתית של קודש בעייני הנפש והרוח, שגם אחר זה נמשכת והולכת זמן רב, ומרגיש טעם הדבר ופעולותו.
ארך אפים
הרב המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל היה ידוע כמומחה גדול גם לכתיבת קמיעות, באחת הפעמים הרב כתב קמיע שזמן כתיבתו היה זמן רב מאד, הרבנית ע"ה ראתה שהרב מתאחר לבא ולאכול את ארוחת הצהרים, ניגשה לחדר של הקבלת קהל, ובאותו זמן הרב היה רכון על כתיבת הקמיע, וכולו מרוכז בכך, הרבנית ניגשה לרב, ומרב שקיעתו של הרב, ניבהל וכל הדיו נישפך על הקמיע אחר עמל רב, נו מה אתם חושבים איך הרב הגיב… הרב חייך.
בנחת עם הילדים
פעם אחת הגיע הצדיק בליל הסדר לביתו, והשולחן ערוך כל המשפחה מחכה שהרב יתחיל, לפתע אחת מהילדות הקטנות החלה לבכות, נכנס הרב לחדר להרגיעה, ולא נרגעה – ושהה הרב עמה בחדר כשעה וחצי, עד שנרגעה לחלוטין, ורק אז נכנס הרב להתחיל בעריכת הסדר.(עונג שבת מס' 1319עמוד 17).
שבת שלום ושנה טובה ◆ הרב אברהם אסולין.
לתגובות : a0527145147@gmail.com
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
סימן כט
סדר ויקרא,שנת הנ"ב, תרס"ח
רבי יוסך משאש
ידידי החכם החשוב, כבוד הרב יעיס מלכא הי"ו.
קבלתי המכתב עם הכסף, ומסרתיו לצורף, ואמר שלא יוכל להזמין לך התפוחים רק עד מוצאי חג הפסח, כי שי לו עבודה תדירית אצל שרה עיר. ואודות הגדה עם פירושים, אין בנמצא למכירה.
ושאר בקשתני להודיעך מקום המאמר, שלתלמיד חכם צריכים לתת לו שלום כפול, המאמר הובא בגטין דף ס"ב סוף ע"א, והביאו ראיה מהכתוב ורוח לבשה את עמשי וכו… לך דוד ועמך בן ישי שלום, דלום לך וכו…עיים שם.
ואפשר עוד להביא ראיה מהכתוב, שלום רב לאוהבי תורתך ( תהלים קי"ט 9 דפירוש " רב" דהיינו כפול, כי מעוט רבים שנים, ושלום
הצעיר, אני היו"ם ס"ט
סימן ל
ערב פסח שנת תרס,ח לפ"ק.
למעלת איש צדיק תמים מר דרור בשמים, נמו"ן, לשם ולתהלה, כלו מחמדים, ראש לחברת גו"ח, רצ"ו, כבו דהרב שלום אצאראף ישצ"ו. שלום ר למעלתו ולכל המסתופפים בצל קורתו.
זאת להודיע לכבודו, כי אתמול בערב, בא מבוא ממחוז קודש פאס יע"א, החכם החשוב החסיד העניו, כמוה"ר מרדכי אדהאן הי"ו, והביא לנו נדבת לב כבודו הטהור, חמשה צורוס, ומאת מרים כלתו, אשת חיל, שנו צורוס, גם מטפחת של משי לאשת אבא מארי זיע"א.
גם ארגז גדול שלבדיל, מלא יין טוב, חלקנוהו במדה לשניים, עם החכם הנזכר. והננו מברכים את מעלתו, וכל בני ביתו, באורך ימים ושנות חיים, ועושר וכבוד תמיד, בזכותיה דאבא מארי זצ"ל, ואת חג המצות\ תחוגו בשמחות ודיצות, אמן
צעיר אנוכי ונבזה, היו"ם הזה, ס"ט.
סימן לא
חול המועד פסח, שנת תרס"ח לפ"ק.
למעלת השר והטפסר, בנש"ק רצ"ו, כבוד הרב וקותיאל בן וואעיש ישצ"ו. החונה בעיר ואם בישראל נא אמו"ן יע"א.
שלום וברכה רבה למעלת כבודו, ולנו"ב הגברת, ולבניו היקרים העי"א.
בשמחה רבה באתי להודיע לכבודו, כי בעצם היום הזה, קבלתי נדבת ידו הגדולה, חמשה ליבראת אנגליז, על יד האיש הנכבד בעמיו, כבוד הרב ישועה אזוגי הי"ו, מעומקא דלבא הננו מחזיקים טובה רבה למעלתו, ומברכים אותו, באורך ימים ושנות חיים, ועושר וכבוד, וכל טוב סלב
הצעיר, אני היו"ם ס"ט
זה האיש, הוא מעיר ואם בישראל מכנאס יע"א, והיה תלמידו של אבא מארי ז"ל. וכבן עשרים, נסע לנא אמון מפני דוחק הפרנסה, ושם עסק במסחר עם אנשים טובים, אשר החזיקו בידו, וה' התליח דרכו, והשיג עושר רב מאוד, והיה שולח לאבא מארי זיע"א, תשורה ומנחה, מדי שנה בשנה, וגם אחר שנתבש"ם אבא מארי ז"ל, היה שולח לנו בכל שנה נדבה הגונה, רבות בשנים. זכרה לו אלהי לטובה
סימן לג
סדר תזריע, תרס"ח לפ"ק.
ידידי החכם החשוב וכו', כהה"ר יעיס מלכא הי"ו
קבלתי האגרת עם תשלום הכסף לצורף, ויגיעוך התפוחים עם מוביל כתבא דנא, וספר תיקון סופרים, אינן מצויים למכירה.
עוד בקשתני ידידי, לעשות לך מליצה קצרה לנפטר שמו משה, לפקידת שנתו, כי קרוב אליך, ובקשוך לדרוש עליו, ואף שאין לי פנאי, למען אהבתיה דמר, ולמען הנפטר אשר הודעת את רוב שבחו, הנה יצרתיה אף עשיתיה בס"ד, והרי היא לפניך ע"ס א"ב, עם נטילת רשות וכו'.
אלהים דבר ויקרא, בראשון ויהי אורה, בשני הביע, ויהי רקיע, בשלישי יקוו המים יחד, אל מקום אחד, ותראה היבשה, והוציא האבן הראשה, אבן השתיה, שממנה הושתת נשיה, והוציא דשאים ועשבים, ועץ פרי מהארזים עד האזובים, ברביעי תלה המאורות גדולים וקטנים, לאותות ולמועדים ולימים ושנים, בחמישי ברא דגים ותנינים, ועופות מינים ממינים שונים, בששי ברא חיה ובהמה, וכל רמש האדמה, ועוד יצר בחכמה, עפר מן האדמה, אבינו הראשון אדם, עצמות וגידים ובשר ודם, ויפח באפיו נשמה, מעיני כל עין נעלמה, ויעש לו כנגדו, עזר לסעדו, מאחת מצלעותיו, עצם מעצמותיו, ככתוב בתורת משה.
בתוך גן עדנו, נטעו כל עץ פרי למינו, דבר לא נגרע, ועץ החיים והדעת טוב ורע, הכל בידם מסר, ועץ הדעת עליהם אסר, ויום אכלם מתנובתו, שניהם ימותו, זממו הפיק הנחש, ויסובבם בכחש, חזק לבם ויאכלו, ואת דבר ה' חללו, טפש כחלב לבם, ונגזר המות עליהם ועל אבם, ימי האדם נקצבו, וקברות להם חצבו, על יושבי תבל עד סוף כל הדורות, יובלו לקברות, לשון אפעה העולם עות, מי גבר יחיה ולא יראה מות, גם האיש משה.
משכיל היה דורש את אלהים, ולמצותיו כל יוצוריו כמהים, נקי כפים ובר, ועל מדותיו עבר, סמך עניים בצדקותיו, ופייסם במתק שפתיו, ענוק העניק במדה יצירה, לכל תופשי התורה, פתוח לרווחה היה ביתו, לא טכל לבדו את פתו, צדיק באמונתו היה, מכל שמץ גזל ידו נקיה, קבע עתים לתורה, כחשכה כאורה, רבת שבעה לה נפשו, יסורים של אהבה בראשו, שם יקצור אשר זרע, ושכר מושלם לו האל יפרע, תמיד יהיה לבניו מחסה, כל טוב המעשה, אשר עשה משה.
ואתם הרי ישראל מכל רע ישמרכם האל, בפיק ברכים, וחלחלה במתנים, הנני מבקש רשות ממעלתכם, לפתוח פה לפני כבודכם, במלי דאורייתה, דתנו רבנן באגדתה, למנוחת נפש האיש משה, אשר היה מעשה ועושה, חסרים רבים, עם הרחוקים והקרובים.
ובפרט מן הפרט עמי, כאשר יוודע כל שער עמי, כי גמלני מאז טובות, מאליפות מרובבות, ועתה העריב שמשו, ויצאה בטהרה נפשו, וסר מעלן צלן, יבש המעין ונקצץ האילן, ובכן עלי חוב גדול רמי, לספ"ר קומ"י, מרן ורבנן, ממה שאותי חנן, האל בתורתו, לעלוי נפשו ורוחו ונשמתו, היום הזה יום פקידת שנתו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי, לפניך אלהי אבי, צורי וגואלי, אתה תומיך גורלי, הונושא בא וכו', איתא במדרש וכו'…..
יהא רעוא מלפני האל אשר אין בלתו, שיהיה עסקנו עתה בתורתו, תועלת לרוחו ונשמתו, ויסך עליו באברתו, וישים כבוד מנוחתו, תחת כסא תפארתו, עם נפשות חסידיו, שומרי משמרתו, היום הזה שהוא פקידת שנתו, ויתמו ימי בכי אבל משה, ולא נוסיף עוד לדאבה, גם עד זקנה ושיבה, וציר מות יהיה נרצח, ובלע המות לנצח, אמן.
זהו מה שהשיגה ידי יד כהה, וכבודו חכם למבין מדעתו, יוסיף כהנה וכהנה, ושלום
הצעיר, אני היו"ם ס"ט
الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת יהודים-מתיאס קונצל.
ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.
על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.
אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, 
ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים.
הנטייה לפרש באופן זה את הטרור האסלאמי, הפוגע מדי יום גם בישראל, הביאה למחשבה שההקצנה של האסלאם היא תוצר של עוני, היעדר הזדמנות וייאוש. לתפיסה זו יש כוח רב, שכן היא יודעת להצביע על האשמים : באירועי 11 בספטמבר – ארצות הברית : בסכסוך במזרח התיכון – ישראל.
הספר " ג'יהאד ושנאת היהודים " הוא פרי מחקרו של החוקר הגרמני מתיאס קונצל המציג את הג'יהאד העולמי מנקודת מבט חדשה, המעניקה הקשר חדש לטרור האסלאמי : מקורות השראתו של הג'יהאד בתפיסות הנאציות האנטי שמיות וזיקתו אליהן.
הספר מראה כי את ארגון אל-קאעידה, כמו גם קבוצות אסלאמיות אחרות, מנחה אידיאולוגיה אנטישמית שאותה ייבאו מהעולם הנאצי של העולם המוסלמי בעיקר תנועת " האחים המוסלמים " המצרית והמופתי של ירושלים
לפי הקוראן, כפי שמבינים אותו האחים המוסלמים, לנשים אסור לצאת מבתיהן אם אין הן לבושות בגדים אטומים מכף רגל ועד ראש. נישואים מאוחרים ומניעת היריון אינם מתקבלים בעין יפה. גירושים אינם באים בחשבון כלל, ולריבוי נשים יש היתר במקרים שהאישה עקרה, חולה או ״בלתי שפויה״. אסורים מפגשים של גברים עם נשים בציבור.
באתוס של האחים, גברים נחשבים בעלי פוטנציאל מנהיגותי, ואילו מקומן ה״טבעי״ של הנשים הוא הבית, המשפחה, ומעל לכול – גידול ילדים זכרים. נשים מורשות לעבוד רק במקרה של צורך גדול, ורק בתחומי החינוך והסיעוד.
על חינוך הבנות להתמקד בעיקר בהכנתן לתפקידן ה״טבעי״ באימהות וכרעיות. האימהות מואדרת, והמיניות הנשית מוכחשת. אחד הגופים הראשונים שאל־ בנא הקים היה מוסד ״לאימהות המאמינים״ – גלגולו הראשון של ״האחיות המוסלמיות״.
החידוש המשמעותי ביותר של האחים היה תפיסת הג׳יהאד כמלחמת קודש – תפיסה השונה מהותית מיתר הדוקטרינות בנות הזמן – והצבת מות הקדושים במלחמה נגד הכופרים כיעד נכסף. המושג ״ג׳יהאד״ נגזר משורש שהוראתו ״להתאמץ״, ועד להקמת האחים המוסלמים הוא הובן בידי הזרמים האיסלאמיים בני הזמן כשאיפה אישית לחיי אמונה, או לכל היותר כמשימה מיסיונרית להפצת האיסלאם, שהפעלת כוח מותרת בה רק להגנה עצמית.
נקודת ההתחלה של האיסלאמיזם מצויה באותה פרשנות חדשה של הג׳יהאד – זו שחסן אל־בנא, שצידד בה בלהט בלתי מתפשר, היה הראשון להטיף לה בעידן המודרני. ״מה שמדאיג אותנו בהבנה חדשה זו הוא מושג הג׳יהאד, שלפני הקמת האחים המוסלמים נעדר כמעט לגמרי מהחינוך האיסלאמי […] מפלגות פוליטיות עסקו במאבקים פוליטיים, ואימאמים של מסגדים ומטיפים לא ראו עד אז בג׳יהאד דבר שנוגע לאמונתם הדתית״, מדגיש אל־עוויסי במחקרו.