תשעה אב 

1.943 לחורבן בית מקדשנו

????

 הקדמה בתשעה באב חמשה דברים אירעו בו, נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח ונפל ביד הרומאיים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש  ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס  הרשע את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש… אחים יקרים כל אחד יראה, שהוא עצמו

לא ימנע את הגאולה, והדבר ביד כל אחד, בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, ואם כל אחד יראה להוריד ולו הקפדה אחת מלבו, אשריו. בפרט כאן בארץ שיש הרבה קבוצות, וכל אחד מוכן לישבע שחברו, טועה ומטעה, ולכן תפקדינו לראות רק את החיובי בכל אחד וע"י אהבת חינם נזכה לגאולה השלמה אמן

בליל זה יבכיון נוסח מרוקו

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

רבי מאיר אתאזי ב"ר חייס

מחכמי םאלי במאה השישית למניינינו.

נראה חותם בפסק דין משנת התקל״ג עם רבי שמואל ב״ר משה אזאוי.

קרוב לודאי שרבי מאיר הוא צאצא (אולי נכד) של רבי מסעוד אתאזי שיוזכר לקמן.

רבי מימון טולידאנו

מחכמי סאלי במאה החמישית למניינינו. בא בדין בסאלי בענין פירעון כתובת אשתו שמתה בשנת התפ״ו.

רבי מכלוף אלמאליח

מחכמי מאלי במאה החמישית למניינינו. חתום בפסק דין בשנת הת״צ עם הרב שלם אבוזגלו והרב עיוש אבוזגלו ב״משפט וצדקה ביעקב״ (ח״ב סימן נ״ו). קרוב לוודאי שהוא מאבותיו של הרב יוסף אלמליח שהוזכר לעיל.

רכי מסעוד אתאזי

רב ומורה צדק בסאלי במאה החמישית למניינינו. נתמנה לדיין בסאלי כאשר רבי יעקב ששפורטס עזב את סאלי.

בשנת התכ״ט כתב איגרת אל רבי חסאן אדאורקי במקנס ובה תיאר את המציאות העגומה שהיתה בזמנו: ״אחרי 7 שנות הרעב והיוקר, אשר אמרנו בסאלי נחיה, אפילו כרים וכסתות נשמטו מבעליהן״.

באיגרת נוספת כתב ־ ״נאם החותם מתא (עיר) סאלי, שנת המושי״ע ־ התל״א ליצירה ושש מסעוד ן' אתאזי״ .(א)

רכי מרדכי הכהן

רב ומו״צ בסאלי במאה החמישית למניינינו, עימו ישבו בבית הדין, רבי יוסף צבע ורבי יעקב ביבאס שהוזכרו לעיל.

נזכר ב״משפט וצדקה ליעקב״ (סימנים נ״ו, נ״ז). נלב״ע בין השנים התע״ז – התע״ט.

בנו הוא רבי שלמה הכהן שיוזכר לקמן.

רבי מרדכי חיבר:

פסקי דינים

החיבור נזכר בשו״ת ״הלכה למשה״ (אלבז)(סימן ל״ז).

רבי משה אבוזגלו הראשון

רב ומו״צ בסאלי במאה הרביעית למניינינו והוא מו״ר זקנו של הרב שלם בוזגלו, מחבר הפירוש לזוהר הקדוש – ״מקדש מלך״, שם הוא מתאר אותו בהקדמה: ״אותו זקן שקנה חכמה, איש חיל רב פעלים החה״ש, הדיין המצוין משה זלה״ה״.

במכתב מרבני פאלי לרבני פז מאת רבי אהרן הצרפתי, רבי שלמה הכהן ורבי שלמה קארו, מדובר על היתומה בת החכם השלם כה״ר משה בוזגלו זצ״ל.

Tisha Beav תשעה באב – Halanofelim Tekuma (Kinot קינות‎)

הפייטן ר' חיים לוק – הפטרת חזון – נוסח מרוקאי

Tisha Beav תשעה באב – Haftara הפטרה‎ Shim'u Devar 

Tisha BeAv תשעה באב – Megillat Eicha מגילת איכה – nz"y Ribi Meir 'Atia s"t

http://lolclassic.com/?w=eYKeaB5kU4g&title=tisha-beav-%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%91–megillat-eicha-%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%94–nzy-ribi-meir-atia-st

פיוט בליל זה יבכיון החזן משה חבושה קינות לתשעה באב.

אורה של ירושלים

פרקים מסכת חייו המופלאים של שר התורה והיראה

מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

רבה הראשי וראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו

והעמידו תלמידים הרבה

בת״ת למדו החל מגיל ארבע ועד גיל שמונה עשרה, מספר התלמידים במחזור אחד הגיע ליותר מאלפיים תלמידים, גם לאחר שבע שנות עליה (תשט״ו) מוצאים אנו בספר ׳המשפט העברי במרוקו׳ בדוחות על התלמודי התורה שמספר התלמידים שהיו בת״ת: היה – אלף ושלש מאות תלמידים. (יש לציין שהוא היה הת״ת היחיד שהיה בעיר הגדולה מקנס) ואכן זכתה מקנס שבמשך שבע עשרה שנה עמד רבנו וניהל את הת״ת של העיר.

בראשות הישיבה

רבנו שהיה ער לתהפוכות העוברות על יהדות מרוקו, בעקבות חדירת התרבות הצרפתית, שהביאה את מרבית ההורים מהערים הגדולות להמיר את הלימוד שבחדר והתלמוד תורה ־ ללימוד בבתי הספר הצרפתיים, כמו כן עסקים ומקצועות רבים שהיו חסומים בפני היהודים, נפתחו אז בפניהם. ובד בבד החל אז הזלזול בשמירת המצוות והמנהגים המקודשים מדורי דורות, גרם שגם תלמידים שלמדו בתלמודי התורה וסיימו את שנות לימודיהם רובם עזבו את ספסל הלימודים ויצאו למלאכה ולמסחר, גם בישיבות החל מספר התלמידים להתמעט, לכן גבר החשש שלדור הבא לא ימצאו רבנים ומנהיגים רוחניים מתאימים, רבנו כמחנך ביטא פעמים רבות את חרדתו מהמצב.

וכארי יתנשא

לכן לאחר שקם ממטת חוליו ממחלת הטיפוס בשנת תש׳׳ג בשנת ה – 34 לחייו, בה חלו הוא ואשתו עם רבים מבני העיר, ורבים חללים הפילה. החליט רבנו שבמקביל לתפקידו כמנהל התלמוד תורה עליו להוסיף בתורה, וזה על ידי שיגביר חיילים לתורה, להקים ישיבה לבחורים מובחרים שחשקה נפשם בתורה בדרך הלימוד שלמד אצל רבותיו, בתקוה להצמיח מהם תלמידים הראויים להוראה.

ואכן השמועה עשתה לה כנפיים ובחורי חמד שחשקה נפשם בתורה התאספו מסביבו, ובי׳ באדר תש״ד נפתחה הישיבה, כשרבנו משפיע עליהם תורה הלכה מוסר והשקפה בכל כוח החן שחונן בו, ומתוך רצון בטובתם ובאושרם, ומתוך רגש שזהו התפקיד שמוטל עליו משמים, והכל בלימוד חי ושמח, כפי שהיה רבנו רגיל להדגיש שהדברי תורה נאמר בהם"הלא כה דברי כאש נאום ה״, וגם נאמר בהם "וחי בהם״ לומר: שהלימוד יהיה לימוד שיש בו חיות ורגש ולא ח״ו לימוד בקרירות, והכל היה כמובן במאור פנים ובשמחה, כדרכה של תורה הנמסרת מרב לתלמיד. גם מוסר חי ראו ולמדו מהליכותיו של רבנו.

וכיון שרבנו היה עסוק במשך שעות הבוקר בצרכי התלמוד תורה, חיפש מי שמבין ומנוסה בחינוך ובלימוד שילמד בשעות הבוקר, לשם כך מינה הוא את רבו רבי יצחק סבאג זצ״ל. ולשעות אחה״צ מינה את הדיינים רבי רפאל ברוך טוליאדנו זצ׳׳ל ורבי יוסף משאש זצ׳׳ל, והוא לימד בישיבה בערב כ – 3 שעות. דמותו חוללה מהפכה בעיני תלמידיו, ולישיבתו יצא מוניטין ולכל רחבי מרוקו יצא קוום, ואם עד אז היו צריכים האבות לשכור מלמד לבניהם, הרי שעתה רבנו היה מוכן ללמד לכל מי שרצה, הישיבה היתה בבית הכנסת של הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ״ל והיתה בבחינת ״מועט המחזיק את המרובה״ בדרך כלל מנתה כעשרים תלמידים, מצומצמת אך מובחרת. אנשי העיר עשיריה וסוחריה, בראותם את היקר והתפארת שהוסיפה ישיבתו לעירם, בראותם איך שבחורי חמד נוטשים כל דמיונות תאוות העולם הזה, ובאים מקרוב ומרחוק להסתופף ולהתחמם באורם של חכמים, תמכו בו ביד רחבה.

כמה גדולים מעשי חייא

התמסרותו לתלמידיו היתה ממידת החסד שהיתה בו, שבאה לידי ביטוי, בזה שריכז כל מחשבותיו לענות לשאלותיהם ומחסורם בגשמיות וברוחניות, תלמידיו יודעים לספר היטב את מעלותיו בסבלנות. בכשרונותיו היה קולט מיד מתוך שאלות התלמידים היכן נעוצה טעותם, והיה חוזר על הקטע בגמ׳ וכדו׳ שעליה יש קושיה בשפה ברורה ובנחת. תלמידים אלו נשארו הדוקים בו בקשרי אהבה עד יומו האחרון, מתוך הכרה שהוא האב הרוחני שלהם.

ואכן זכה רבנו להיות חכם הרואה את הנולד, וכחכם עדיף מנביא, שראה בעינו הבדולח כי נשקף במקום זה אפשרות גדולה להקים עולה של תורה, ולהקים תלמידי חכמים שיאירו את חשיכת התורה, ואם עד כה השקפת התלמידים נצטמצמה לשנות לימוד אחדות בישיבה, בישיבתו נתעוררה בהם שאיפה לגדלות ולרכישת ידיעות רחבות בכל חדרי התורה בהבנה מעמיקה ויסודית, כשרבים מהם המשיכו להשקיע את כל חייהם בדרך זו ללמוד וללמד, כל זה הביא את רבנו להשליך נפשו מנגד ולהתמסר לתלמידיו ביתר שאת וביתר עוז.

ולכך היה מוכן להקדיש את מרכז חייו מגיל עשרים ושלוש ועד גיל ארבעים ללמד דרדקי בתלמוד תורה

בעזרת ה'

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

נורא בי עמרם

הגמרא מספרת מעשה על בנות יהודיות שבויות אשר נפדו ע״י חכמים והובאו לנהרדעא,    

שבויות אלו אכסנו אותן חכמים בקומה העליונה בבית שהיה דר בו רב עמרם חסידא, מאחר והיו בנות יפות, חכמים הורידו את המדרגות מפניהן שלא יוכלו גברים לעלות אליהן.

ויהי היום כאשר עברה אחת מהן ליד העליה, נעשה אור בבית דרך פי העליה, מרוב שהיתה יפה פניה היו מאירות. רב עמרם חסידא כאשר הציץ למעלה וראה את יופיה הזוהר חשק בה, לקח סולם גדול וכבד, שלא יכלו עשרה אנשים יחד להרים אותו, אך מרוב התלהבותו לדבר עבירה הרים אותו לבד. רב עמרם היה עולה והולך עד שהגיע לחצי סולם.

מיד התחרט, על מעשה עבירה אשר הולך לעשות, הרחיב  ופיסק רגליו לעמוד במקומו בחזקה להתגבר על יצרו.

הרים את קולו וצעק נורא בי עמרם דליקה בוערת בבית עמרם, ובקולו הרם הזעיק את כל בני השכונה ליאסף ולבא  לכבות כאילו את הדליקה. כאשר מטרתו האמיתית היתהלהתבייש מהם וע״י זה ינצל מיצרו הרע אשר תקפו.

, והמהרש״א אמר כי באמת רב עמרם לא שיקר, אלא הוא התכוון לאש במובן אחר ־ לאש היצר הבוערת בו, אלאשאמר בלשון זו כדי שיבואו מיד בני השכונה אשר יחשבו שזה ממש שריפה ובתוכם באו גם חכמים אשר תמהולראותו עומד באמצע סולם לכיון הבנות השבויות.

אמרו לו חכמים: ביישת אותנו שהכל רואים מה רצית לעשות. ענה להם, מוטב תתביישו בבית עמרם בעולם הזה  ולא תתביישו ממנו בעולם הבא.

השביע רב עמרם ליצר הרע שיצא ממנו מיד, אז יצר הרע יצא מתוך גופו כעמוד אש. אמר ליצר הרע ראה שאתה אש ואני בשר ואני עדיף וחשוב ממך שהתגברתי עליך.                                                                                      

מעשה נורא זה מלמדנו עד כמה אנו צריכים להיזהר בלכתנו  ברחובות ובכל מקום ציבורי אחר, ועד כמה חשוב לשמור ולהקפיד על בנינו ובנותינו ללכת בתלבושת צנועה כיאות לבנות ישראל הקדושות והטהורות.

לעיניינינו, הבאנו כאן מעשה תלמודי בספר זה המספר את נסיו ונפלאותיו של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן מכמה טעמים:

א־ בכל כתבי רבני מרוקו מכנים את רבי עמרם בן דיוואן, רב עמרם חסידא על שם האמורא הנז׳ אשר זכה שיכתבו מעשה זה על שמו בתלמוד כמוסר השכל לכל הדורות.

ב־ כאשר צעק נורא בי עמרם, התכוון על אש היצר הבוער בו, למרות זאת לא הצליח היצר בכל תוקפו העז להתגבר על רב עמרם חסידא, והוא נצחו לעיני כל השכונה והוכיח שגם אדם שהוא מבשר ודם יש בכחו להחליש את כח האש הבוער.

זה גם מה שמסמל את הנם הפלאי, באש הגדולה אשר עולה מקברו של הצדיק רבי עמרם לכיון העץ אשר מטבעו נתפסת בו האש תיכף ומיד וכאן אנו רואים שהעץ בוער באש והעץ איננו אכל. כסמל של הצדיק בהיותו בחייו אשר ביטל את אש היצר הלוהט והחזק.

היונה מרמזת על הנשמה והשכינה.

המון רב של אנשים אשר הלכו להתפלל על קברי הצדיקים והעידו שראו במו עיניהם יונה עפה מעל הקבר ומרחפת בין משתתפי הילולת הצדיק.

זה היה קורה בשיא ההתלהבות והשמחה מעל קברי הצדיק וקוראים בקול רם, מי בקול גבורה מי בקול חלושה שהצדיק יתפלל עליו לפני בורא עולם כדי לקבל עתירתו ותתקבל תפילתו בזכות קדושת הצדיק. לרוב אחרי חצות לילה בזמן החסד והרחמים השורה בעולם.

באותה עת, לפתע נראית יונה מרחפת במקום הקבורה וזה בודאי מרמז למשתתפים שנשמת הצדיק מרחפת במקום ההוא ומתפללת בשבילם. זה היה להם האות מקדמת דינא.

רמז זה מוזכר בזוהר הקדוש פרשת ויקהל עמוד קצ"ח סוף עמוד ב׳ וזה לשונו בתרגום הרב הסולם:

יונה שירד לאנייה זה הוא הנשמה של האדם,שיורדת לעולם הזה להיות בגופו של האדם.

למה נקראת יונה, משום שאחר שנשתתפה בגוף, אז היא יונה בעולם הזה.    

ועוד יונה שמרחפת במקום מורה ששכינת עוזינו שהוא שם הויה ברוך הוא שורה במקום ושהתקבלה תפילתם לפני בורא עולם. כי יונה בגמטריא 71 כמספר הויה פשוטה ומלאה, מה: יונה עולה במספר 71, שם הויה שהוא שמו של השם יתברך עולה במספר 26, וכן שם הויה מלא שם מ״ה דהיינו כך: יוד הא ואו הא עולה במספר 45.

סך הכל מנין 71 כמנין מספר יונה 71.

הרי לך שמסורת אבותינו מדור דור אמיתית על פי הזוהר וחכמי המסתורין

אשריהם הצדיקים ואשרי הדבקים בהם

(תנחומא וירא).

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן. 

105 – המשרת כי כסיל היה התל בי ויחשבני כמחרף מערכות אלהים חיים, אמנם הסוחר מלא את דברי וישחק גם הוא לפתיות משרתו. עודנו מדברים ויקומו הגוים לאמר : הבה נלכה כי הכל נכון. רכב איש על פרדו והלכנו. לעת האכל בחרנו כיום אתמול הדר הכרמל והשרון ( ההר והמישור )לערוך את שולחננו, ואחרי הונח לנו עת מה, שבנו לדרכנו.

באנו לאבן הגדולה ומשם נגלתה לעינינו עיר טאנג'יא לחות נצבת ונודעת ( ובולטת )  מהררי חול הים אשר סביבותיה, אל מבוא העיר. והנה רגשת ( המון ) ערביאים נטושים על פני השדה לשבור בר ולחם ומזיון כי יום השוק היה, ויהיו בעינינו כשפעת גמלים וחשיפי עזים ( ועדרי עזים ), לא יכלנו להתמהמה ולהתבונן בהם ועברנו העירה.

מי יוכל להגיד פליאתנו בבואנו שמה ? תשואות זרות ראו עינינו. חרשי ברזל ומנעלי סוסים  ( מתקיני פרסות סוסים ) מפה ומפה, מראיהם כלפידים, עטופים בסבך זקנם רבת חלאה, יזע מצחם היה דולף על חזיהם, ערומים עד חצי שתותיהם ( עגבותיהם ), חשופי רגלים ויחפים, העושים במלאכתם במנהרות ( במערות ) או על פני הדרך.

חשבתי היותי במאורת גי תחתיות ( שאול ). אנחנו מובאים אל בית יהודי אחד , מבלתי יוכל איש ללון בבית ערבי, ואת הכבודה ( הבהמות ) אחרינו, ומצאנו מנוחה על כל התלאה אשר מצאתנו בדרך.

125 – החושך כסה ארץ ואנחנו לא ידענו מה נעשה, והיה לפתע פתאום שאון קול המון עלז עלה באזנינו. המשרת היה פורט על הנבל ושאל " מה קול המון הזה באזני וקול התופים אשר אנוכי שומע ? ויענו אנשי הבית ויאמרו, כי שכניהם היו מזמינים את ביתם לעת דודים, וכי אם נחפוץ לראות נחדש בשמחה ( נשמח מחדש ) , את פנינו, ובל ( ומבלי לשים לב לתשובתנו )  ישמרו מעננו הובילונו שמה.

ילדות משחקות היו, אחת מחזקת בידה קלחת מלאה סיד ובידה השניה בלויי סחבות וטובלתם בסיד ותתוה על הרצפה ועל דלתות השער, כדוד בשנתו את טעמו בבית אכיש. ואחת ראשה כפוף על שכמה וצעיף בשתי ידיה, אחת למעלה מכתפיה ואחת מלמטה מלעֻמת הבטן, ומתהפכת בלאט וברפיון ידיים.

135 –  חשבתיה כמשתגעת. ויאמרו לי כי כן מרקדים בעריהם. כל זה היה בתוך עלמות תופפות בתפי חרש, כדמות בקבוק פתוח מלמעלה וסתום בעור מלמטה או כתֻפים הנראים בבמות ישחק ( תרגום משעשע של המונח קומדיה )  במעשה אקסור ( הכוונה כאן לאופירה שהייתה מפורסמת בזמנה מהקומפוזיטור ג. סאליירי ), אך לא במדת השיר רק במקרה .

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

הרב יעקב משה טולידאנו

איש טבריה ת"ו

ובהמצב הזה של השנים הראשונות לממשלת האלמווחידן, כן היה גם בימי המושלים אבו יעקב יוסף, ובנו אחריו, שזכרנו. גם בהשנות רדיפות האלמווחידין ותגבורתם, עברו הרדיפות ההם גם כן מעיר לעיר וישיבו ידם כבוצר על סלסלות, פעם הנה ופעם הנה, ועל הימים ההם, ימי ממשלת האב והבן ההם, יאמר הרמב"ם באגרת לרבי יוסף עקנין תלמידו : " ובעת אשר במערב כל שמחה ערבה, וכל מבקש ה' נחבא, ואור ישראל שם כבה " וכן יאמר באגרתו גל לחכמי לוניל, " ערי המערב בעוונותינו כבר נודע את אשר נגזר עליה "

ככה נמשכו ימי הממשלה החטאה הזאת ממשלת האלמווחידין, בתקפה ובגבורתה למן בן תומרת ועד המושל מחמד אנאצר, שאז בסוף ימיו החלה לרדת\ המלחמה הנודעת שנלחם המושל הזה עם חיל הספרדים בעיר שלאווטירא תתקע"ב ערב יום פורים, היא הייתה קץ להצלחתם.

אחריה הוכה חיל מחמד אנאצר שוק על ירך וישב ברגליו לעיר מרוקה הבירה וימת בעוד ימים – תתקע"ד והמושלים אחרי כן, יוסף אלמנצור תתקפ"ד – צ|ג – כל אלה לא יכלו עוד להחזיק מעמד ולחדש נעורי ממשלתם.

מבית התקוממו להם מורדים אחדים, ומחוץ שכלה בם חרב מלכי הנוצרים בספרד במלחמותיהם אתם, ושתיהם יחד הורידו את גאן האלמווחידין עד לעפר, ואמנן ירידת האלמווחידין זאת שארכה עשרות שנים, מצד אחד הטיבה את מצב היהודים מיד המושלים ההם, ויוכלו האנוסים הנרדפים לשוב מעט מעט ליהדותם בגלוי, ומצד שני התגוללו היהודים תחת שואת המריבות והמרידות ומלחמות הנוצרים שרבו אז לרגלי נפול ממשלת האלמווחידין.

אחד המתקוממים יחייא אשר התגרה בהמושל אבו לעאלה תתקצ"ג, בא בחזקה לעיר מארוקה הבירה ויהרוג הרג רב ביהודים וישלול שללם, ולפי הנראה כי מפני התערבותם המדינית בנטותם אולי אחרי אבו לעאלה, עשה המתקומם ההוא את ההרג הזה ביהודי מארוקה, בן נשארו היהודים במצב כזה תחת ממשלת האלמווחידין המתמוטטת עד לשנת כ"ט – 1269 – בערך, שאז נזף מלכם האחרון אבו דאבוס לפני שבט בני מרין, הם חמדנים\ וממשלת האלמווחדין אבדה ותמחה כליל.

אם גדולי התורה שנמצאו מכבר בימי האלמוראביטין לא יעלו להשאר ולחיות בארץ המערב בבוא ימי האלמווחידין הנה אם כן הדבר מובן מאליו, כי לא נוכל עוד לשאול מה נצנה לנו ארץ המערב בתקופה את האלמווחידית, בתקופה שבה " כל מבקש ה' נחבא ", ואור היהדות שמה כבה וכבה, בלי ספק יש לנו לחשוב כי עוד זמן רב יעבור, שנים ושנים יחלפו אחר ההרס הנורא והאויום הזה, והיהדות בארץ המערב לא ימצא לה זכר ושארית, פצע חד כזה ותבוסה שלימה כהתבוסה הזאת, לא מיד יכלו להרפא ולגהות מזור.

ואמנם כן, היהדות בארץ המערב פסק ממנה מאז ההכרה המושכלת, דרכי ההגיון והחקר הדתי, האור הזך והצלול שבנתיבות התורה והחכמה, תורתו של האלפסי, וחקירותיו של חיוג, לא נשאר שמץ דבר מנהם, ועוד עד דור הגירוש מספרד, נשארו היהדות במרוקו מצומצמת בחוג צר ומהולה בהזיות ומנהגים מוזרים שריח הערביים – אותם האנוסים – של ימי האלמווחידין, נודף מהם, דרך כבושה ומסותרת, ופתאית הייתה דרכם של יהודי מרוקו מני אז.

בכל הליכותיהם ואורחות חייהם ומנהגיהם, דרך אחוזה ומסובכת בחבלי שוא והבלי קסם של אחיזות עינים ושטי כזב. ואולם בתור יוצא מן הכלל, ובנקודת אורה של כוכבי שחק בעת תשרור עלטה וחשך מסביב,  כן הננו מוצאים פה לא רק, בזמן שאחרי התקופה האלמווחידית בארץ המערב, כי אם גם בעצם ימי הרעה, בתוך ההפכה של התקופ ההזאת, ובה, בעצם הימים הראשונים לממשלת האלמווחידין, נולד תלמידו החשוב והידוע של הרמב"ם, רבי יוסף בן רבי יהודה בן שמעון אבן אעקנין המערבי בעיר סווטא בעיר הזאת, שגם בה הייתה יד האלמווחידין כנזכר כבר בקינת רבי אברהם אבן עזרא, ואחדים מאנשיה נסו לאיטליה.

במסעות רבי בנימין מטודלא יזכיר כי שראה באיטליה בעיר ג'ינובא שני בתי אבות יהודים שבאו מעיר סבתא אשר נסו מפני חרב אלמווחידין.

העיר בה נולד התלמוד החשוב ההוא – תתק"ך וכה נשאר עד הארבע ושערים שנה לימי חייו שוקד על לימודיו במסתרים, ובכל זאת השתלם בידיעת התלמוד וגם בחכמת השיעורים והרפואה, ואז בהיותו כבן ארבע ועשרים שנה, בו בפרק שמושל מרוקו אבו יעקב יוסף נטה למות או כבר מת, ובנו אבו יוסף יעקב אחז בידי רסן המלוכה, נאלץ רבי יוסף בן אעקנין מפני תוקף הרדיפות אז לצאת מן המערב ארצה מצרים ושם התוודע את רבי משה בן מימון מורו אשר חבב אותו ויוקירוהו מאד.

משם נסע אחר כך לארם צובא ויבלה בה רוב ימיו, ובה יצא שמו למרחוק בכל ארצות הקדם, משירו של אלחריזי ששר לכבודו של רבי יוסף אז בהיותו בארם צובא, כנודע, נוכל להכיר כי גם בהיותו עול ימים בעיר מולדתו סווטא, נחשב לאיש נכבד וגדול בעדתו.

עוד חכם אחד חי בארץ המערב אז בדורו של בן אעקנין או מאוחר לו בזמן מעט, ושמו רבי נחום מערבי, שלפי הנראה ברור יצא גם הוא בגלות וילך לארצות המזרח, הוא העתיק " אגרת תימן " של רמב"ם, והביאור לספר היצירה של רבי יצחק הישראלי, מערבית לעברית, ומהם ניכר כי היה מומחה גדול ובקי בשתי הלשונות, ויעתיק עוד ספרים אחדים שלא ידענום עוד.

סוף פרק חמישי.