ארכיון יומי: 12 באוגוסט 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת דברים בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד מוסר בלערבי פרשת דבריםתוניסיה-רבניה
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת דברים. פיהה 2 מצוות לא תעשה.1] באש מה נחטושי דיין אלי מושי באהי. מאענאהה ענדו פלוס האו מעארף האו חכם פי באעץ' חכמות אוכרין. ילזמנה נכטרו דיין אלי יערף התורה 2] הדיין מה יכאפשי מן בעל הדין. וכל וקת אלי מאזאל מה יערפשי לחק מעה האשכון ינזם יקול מה נחבשי נחכם. לאכן אידה כאן ערף לחק מעה האשכון חראם מה יקולשי עלא כאטר יכאף מלוכר.
סדר דברים יסתממה משנה תורה. אלי פיה משה רבינו כמל קאל לישראל התורה. ופי אוול לפרשה. בדאלום בדברי מוסר. כיף מה פסר הרש"י ז"ל. אלי בדא קאלום עלא לבלאייץ אלי עמלו פיהם דנוב ברמז. ומן באעד קאלום עלא כל שיי בתפציל. אלי פלאוול קאלום חנחכיו עלא למוצ'וע האדה. ומן באעד בדא יחכיה בתפציל.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. מערופה הנשדה. אלי נלקאו כלאם מותאנאקד. אלי הרש"י ז"ל פסר עלא לפסוק לאוול מתאע לפרשה במדבר בערבה וכו'. אלי מן סירת לקצ'ר מתאע ישראל בדא ירץ' עליהם ברמז. ולאכן מן באעד נשופו אלי עאוודהם לכל בווצ'וח. עלאש. יאכי ופא לקצ'ר.
לאכן מערוף אלי קאלו לחז"ל. אלי ואחדה מן לעבירות לכבאר הווא. מתכבד בקלון חבירו. מאענאהה וקתלי לעבד תעזבו בדוני מתאע צאחבו באש יוורי אלי הווא כיר מנו. הווא מה קאלשי עליה חתה שיי דוני. לא לשון הרע ולא חתה שיי. כאנשי וקתלי יסמע לעבאד דואו עלא ואחד עמל חאזה דונייה יבדא הווא יתכלם האו יעמל חאזה אלי תביין אלי הווא מוש איכאך וכיר מן צאחבו.
הוני משה רבינו חב ירץ' עלא ישראל. ולאכן מה חבשי יוורילום אלי הווא כיר מנהם ואלי הווא מה יעמלשי איכאך באש מה יוולישי מתכבד בקלון חבירו. ובהאדה תכלם מעאהם פלאוול ברמזים באש יוורילום אלי הווא יקצ'רהם יאסר. וכיף מה קאל הרש"י ז"ל. ומן באעד כספלום עלא הדנוב מתאעהם.
אכואני לעזאז. הדנוב מתאע מתכבד בקלון חבירו הייא עבירה כבירה יאסר ומה נפיקושי ביהה. אלי האדי עבירה מגלפה. ואחד יקול האש עמלת האנה יאכי דוית עליה האו חשמתו. הנאס קאעדה תחכיה עליה. ולחאזה האדי מערוף ביהה. והאנה מה עמתלו שיי. אלי הווא מה תקלקושי. ולאכן לחז"ל קאלו אלי לחאזה האדי חראם כביר יאסר ודנוב כביר יאסר. לחאזה האדי מוזודה יאסר ומה קאעדינשי נחסו ביהה. בלעכס קאעדין נעמלוהה בפרחה. אלי וקתלי נלקאו פורצה באש נביינו אלי אחנאן כיר מן צחאבנה נגזו עליהה ונווריווהה. אידה כאן נזיו נתבתו מן השנווה תכרז לחאזה האדי. תכרז מן לגאוה. אלי וקתלי לעבד יחס רוחו אלי הווא כיר מן צאחבו. וקתהה ישוף תנייה כיפאש יוורי ללעבאד אלי הווא כיר מן צאחבו. ולאכן אידה כאן נזיו נתבתו נלקאו אלי מה תממה חתה חד כאמל. וכל ואחד ענדו חאזאת כיר מן לוכר וענדו חאזאת אקל מן לוכר. ולחאזה האדי מוזודה פי כל הנאס. ומערוף למעשה אלי ואחד עאלם כביר רכב מעה בחר באש ישק לואד ויווצלו לזיהה לוכרה מתאע לואד. פתנייה קאל לעאלם ללבחאר תערף לוגאת. קאלו לא. קאלו כסרת נפץ עמרך. עאווד נשדו תערוף לפיזיה ולכימייה. קאלו לא. קאלו כסרת נפץ עמרך. עאווד נשדו תערף לאסתנזאם. קאלו לא. קאלו כסרת נפץ עמרך. עאווד נשדו תערף לפלספה. קאלו לא. קאלו כסרת נפץ
עמרך. הומאן איכה ולואד האז ותקלבת

 ביהם לפלוכה. לבחאר קאל ללעאלם תערף תעום. קאלו לא. קאלו כסרת עמרך לכל. האדה משל תכתב באש חתה חד מה יתנפך עלא צאחבו. צחיח לעאלם יערף אכתר מן לבחאר ביאסר. ולאכן לבחאר יערף יעום כיר מן לעאלם. וחאזה נשופוהה דימה. אלי ריזאל לאעמאל ענדהם האשכון יעס עליהם. "גארדגור" מאענאהה קד מה לעשרות מתאעהו כבירה יאסר. לוכר כיר מנו פצחה. האדה יוורילנה אלי מהמה תקווה לעבד דימה יקעד נאקץ ודימה יסתחק ללוכר. ולחאזה האדי תעלמנה דרס קויי יאסר לינה אחנאן. אלי קאעדין נשופו למאשאכל אלי פלבלאד לכתרה מתאעהם זאיין מלי כל ואחד יתביינלו הווא יערף אכתר מן הנאס לכל ובהאדה ילזמהם יסמעו כלאמו. לאכן אידה כאן נזיו נכממו ונערפו אלי אחנאן נתכאמלו מעה בעצ'נה ואלי רבבי כלק לעבאד יתכאמלו מעה בעצ'הם וכל ואחד יעאוון בלחאזה אלי הווא פאלח פיהה. תווה נווליו מתכאמלין. והאדאך עלאש לחז"ל קאלולנה אלי אחנאן ישראל ערבים זה לזה. והאדאך עלאש רבבי עטאנה מצוות אלי ברשה עבאד מה ינזמושי יעמלוהם. כיף לקרבנות יעמלוהם לכהנים. קבאלתהה לכהן מה יעמלשי פדיון לולדו. וברשה מצוות אלי לעבד מה יזיוושי לידו. אלי מה ענדושי ולד בכור מה יעמלשי פדיון. ואלי מה זאב כאן לבנאת מה יעמלשי מילה לזגארו. וברשה מצוות כיף האדון. מאענאהה חתה חד מננה מה ינזם יעמל כל שיי ואחדו. ולאכן וקתלי נווליו ערבים זה לזה. וקתלי נתלממו ישראל לכל. נווליו עמלנה למצוות לכל ותבתנה התורה לכל. האדה הווא הסר אלי ילזמנה נפהמו מלכלמה האדי. אידה כאן נפאהמו לחאזה האדי למאשאכל לכל יופאוו. אלי כל ואחד יעאוון ונווליו מזמועה ואחדה ותוולי ענדנה אהבת חנם. ויוולי לחיוואר והניקאש ללמצלחה בינאתנה. וקתהה נזמו נכרזו בנתיזה מליחה. ונזיבו הוני מעשה שאריכה מתאע מוקאוולאת לכדמה כאנת מאשייה באהייה. כביר לכדאמה אלי הווא כאן מוהנדס וענדו כברה כאן ישרף הווא ברוחו עלא כל לבלומאת אלי עמלוהם. וכאן יתבע לכדאמה פי בלאייץ לבניי באש אלי תפאהמו עליה יעמלו. וכאן ינאקש כל מוהנדס פי בלום אלי עמלו וינאקש למוהנדסין למשרפין עלא לבניי באש לכדמה תמשי צחיחה. מול השאריכה ולאידארה מתאעהו כאנו יכדמו כדמתהם מצאוובה וכאנו ירבחו ברשה שפקאת. אלי כאנו יעמלו עלא בזאייד שפקאת חתה ואלו אקל מכסב. אלי יתלממו שוייאת מעה בעצ'הם ויווליו יאסר. מאענאהה יכדמו עלא לכמייה. נהאר דכלו מעאהם מוהנדס זדיד אלי דכל באש יתרבץ ענדהם. הווא חב יוורי רוחו מן לאוול אלי הווא מוהנדס מה תמאשי כיפו ובהאדה כאן דימה יכטט כיפאש יעמל חאזה אלי מול השאריכה יפרח ביהה ויכברו פדרזה. ועלאש לא יוולי כביר למוהנדסין. אלי וקתהה יקעד פי בירו ויעטי להוואמר. ובהאדה כאן יתפלסף פלהנדסה באש יכלפהה ארכס. מתלן פי עוץ' אלי יעמל ביות ארבעה מיתרו עלא ארבעה יעמל תלאתה מתרו ותשעין עלא תלאתה מתרו ותשעין. איכה ירבח אכתר. ולאכן כביר למוהנדסין מה ואפקושי. אלי קאלו איכה צחיח חנרבחו אכתר פלוס ולאכן חנכסרו כלמתנה וחנכסרו ברשה בניאת. ובלאכץ אידה כאן יפיקו ביננה לכסארה תוולי כבירה יאסר. לאכן הווא משאת פי מכו לפכרה האדי וקאל האדי פרצתי באש נטלע ונכבר פדרזה. קאבל מול השאריכה ופהמו פלי יחב יעמל ווראלו למכסב הזאייד אלי חתרבחו השאריכה. מול
השאריכה קאלו זעמה מה תכוופשי באלכשי יפיקו בינה. קאלו האשכון אלי

 חיתבת יאכי חיזיבו מיתרו ויקיצו לביות. עשרה צאנטי מה יביינושי. מול השאריכה קאלו וקתהה ילזמך תצחח אלי אנתין למושרף לכאמל באש אידה כאן פאקו בינה תתחמל למשהולייה כאמלה. קאלו מוסתעד. הוני ואפקו. וקתלי סמע כביר לכדאמה משא למול השאריכה ופהמו אלי האדה מוש באהי והאך תשוף אלי השאריכה קאעדה תכדם מליח ומכסבהה באהי עלאש תכלווץ'. קאלו מה יהמכשי האנה מול השאריכה ואנתין מה ענדך חתה משהולייה. קאלו לא מה יסעדנישי. קאלו תערף אלי למוהנדס הזדיד האדה השהאייד מתאעהו כיר מן מתאעך ביאסר. קאלו לאכן פלכברה האנה כיר מנו ביאסר. קאלו תווה וקת לקראייה מוש וקת לכברה. קאלו תערפשי כיפאש נתלממו למוהנדסין לכל ונאקשו למוצ'וע האדה. לאכן מול השאריכה שאף למכסב הזאייד אלי חירבחו מה חבשי יסמע כלאמו וקאלו אנתין מה עליך כאן טבק אלי נקולך עליה. הוני כביר לכדאמה קאלו האנה מה נזמשי נכדם איכה קדם סתיקאלתו ורואח שאף שאריכה אוכרה כדם פיהה. ולאכן באעד שוייה וקת תפאקת השאריכה לאוולה האש קאעדה תעמל. אלי המאלין לבנייאת חתה הומאן ענדהם מוהנדסין מתאעהם יראקבו ופאקו בלעב אלי תלעב פיה השאריכה. מול השאריכה חט כל שיי פי ראס למוהנדס האדאך וכרז מנהה הווא. ולאכן תממה צאחאפי רבט כרוז כביר לכדאמה מתאע השאריכה האדי ודכל לשאריכה אוכרה וכתב מאקאל אלי מול השאריכה חט כל שיי פי ראס למוהנדס והווא עלא עלם בכל שיי. והדאליל אלי כביר לכדמה מתאעהו אלי ענדו 10 שנין והווא מעאהו סלם פיה ומשא לשאריכה לפלאנייה. לחאכם בעתלו ינשד פיה. ולאכן הווא מה יחבשי למצ'רה לחד נכר כל שיי וקאל אלי הווא מה כאנשי מתפאהם מעה מול השאריכה אלי מה חבשי יזידו פשהרייה. ולאכן לעבאד אמנת הצאחאפי וצמעה השאריכה האדיך טאחת יאסר וולאו מה עאדשי יחבו יכדמו מעאהו וערפו השאריכה הזדידה אלי ולא יכדם פיהה כביר לכדאמה וחוולו יכדמו מעאהה הייא. אלי ענדום פי תיקה. וכברת השאריכה האדיך. ומול השאריכה פרח יאסר וקד מה כאנת לכדמה תכבר כאן יזידו פשהרייה ומן באעד ולא בלבאיי חתה אלי ולא שריך מעאהם. נהאר למוהנדס הזגיר אלי תחמל למשהולייה לכל זא לשאריכה הזדידה וקדם וראקו באש יכדם גאדי. וקתלי שאפו כביר לכדאמה עקלו דכלו לבירו וקאלו מוש כנת תכדם פשאריכה לפלאנייה האשביך סלמת. קאלו מאוו השאריכה לוכרה סכרת. קאלו וקתאש. קאלו ענדהה עאם ונפץ. מה עדשי ענדהה כדמה. וקאלו ואנתין פלעאם ונפץ האדון וין כנת. תמלמל ומה חבשי יזאווב. קאלו מה תכאפשי האנה הווא כביר לכדאמה קולי לחק והאנה נדכלך תכדם מעאנה. קאלו כנת פלחבס. אלי מה נזמתשי נכלץ לכטאייה אלי חטוהם עלייה. ויאלוכאן מוש אלי סאמחוני ראני מאזלת פלחבס. אלי ענדי זוז תהם. השרקה. ולכטאייה למול למלכאת אלי כדמנאהם. קאלו אסמע יא ולדי למושכלה מתאעך אנתין אלי כאן יתביינלך אלי אנתין אחסן מוהנדס. ילזמך תערף אלי אנתין ענדך חק פי חאזאת ולאכן אנתין כנת תחב טבק אלי תקול עליה כאמלל תחב תכדם מעאנה מה תעמל חתה שיי כאן באעד חמונאקשה ולמוואפקה. תקבל. קאלו נקבל. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

אין נביא כמשה ואין מעמד כמתן תורה בהר סיני

אין נביא כמשה ואין מעמד כמתן תורה בהר סינימאחורי הקוראן

לפי החומש האמינו בני ישראל במשה בגלל המופתים שעשה בעת יציאת מצרים: ״וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה השם במצרים וייראו העם את השם ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״.

הם יוסיפו להאמין בו לעולם ועד, מפני שהשם דיבר עמו בפני כל העם:

״ויאמר ה׳ אל משה: הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם״.

משה מציין את העובדה שמעת בריאת האדם לא היתה בכל העולם כולו גילוי בפומבי

ובצורה נוראה כזאת כמו המעמד שחיו בני ישראל לפני סיני:

״כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא השם אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו: השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי׳׳.

כשביטל פאולוס את הדת שניתנה בסיני, והיהודים ביקשו ממנו שהשם יתגלה להם על הר בוער ומתוך קולות וברקים, הסביר פאולוס לציבור שאכן הוא בעצמו ראה התגלות, והלעיט את שומעיו בהבטחות על העתיד:

״הן לא באתם [אתם, חסידי פאולוס] אל הר מוחשי ובוער באש, ולא אל אפלה וחושך וסערה, ולא לקול שופר ולקול דברים אשר שומעיו ביקשו שלא יוסיף לדבר עמם… והמראה היה נורא מאוד עד כי משה אמר: ירא אני וחרד. אתם [חסידיי] באתם אל הר ציון ואל עיר אלוקים חיים, אל ירושלים ה׳שמימית׳ ואל רבבות המלאכים, אל עצרת, אל קהילת הבכורים הכתובים בשמים, אל אלוקים שופט הכול … אשר קולו הרעיש אז את הארץ. ועתה ׳הבטיח׳ באומרו: עוד אחת ואני מרעיש לא את הארץ בלבד, אלא גם את השמים״ (עברים, יב, יח-כו).

וכך נשנה אצל מוחמד. הוא הסתפק בנקיטת דרך דומה לזו של פאולוס:

״אילו היינו מורידים את הקוראן הזה, ולו גם על הר, היית רואה אותו שח ונבקע מיראת אלוקים״.

 סורה 59, פסוק 21

لَوْ أَنزَلْنَا هَذَا الْقُرْآنَ عَلَى جَبَلٍ لَّرَأَيْتَهُ خَاشِعًا مُّتَصَدِّعًا مِّنْ خَشْيَةِ اللَّهِ وَتِلْكَ الْأَمْثَالُ نَضْرِبُهَا لِلنَّاسِ لَعَلَّهُمْ يَتَفَكَّرُونَ 21

אילו היינו מורידים ממרום את הקראן הזה, ולוּ גם על הַר, הייתָ רואה אותו שַׂח ונבקע מיראת אלוהים, נמשול את המשָׁלים הללו לאנשים, למען יימלכו בדעתם

מצוות התורה ניתנו כמות שהן לדורות עולם

כיוון שהשם דבר עם משה בפומבי בפני כל העם, ידע העם שיש לבורא עולם אימון מלא במשה. הם גם שמעו מפי השם שעליהם להאמין לכל דברי משה שיספר להם, גם  מה

שהשם ידבר אתו לבד:

״ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצווה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם… ושמרתם לעשות… לא תסור ימין ושמאל״ (דברים ה, כח־כט).

למשה נאמר שהמצוות ייעשו כמות שהן – בלי לשנותן, להוסיף עליהן או לגרוע מהן: ״לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצות ה׳ אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום״; ״את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו״(דברים ד, ב¡ יג, א).

למשה נאמר במפורש, שמצוות התורה ניתנו לקיימן לעולם:

״לדורותיכם חוקת עולם תחגוהו״; ״ושמרתם את היום הזה לדורותיכם חוקת עולם״; ״ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם״; ״והיתה זאת לכם לחוקת עולם״; ״כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותכם״; ״חוקת עולם לדורותיכם״; ״ביום השבת… ברית עולם״; ״הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר לפני השם״; ״את כל אשר צוה השם אליכם ביד משה מן היום אשר ציוה  השם והלאה לדרתיכם״; ״לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם״¡ ״והיתה להם לחוקת עולם״; ״והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם״; ״רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך״; ״שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם״.

מובן, אם כן, שאין שום נביא יכול לבוא ולבטל דבר מדברי משה, וזה מה שיהודי מדינה הסבירו למוחמד. הם מאמינים לדת, שניתנה על־ידי בורא עולם בפומבי גדול, והם לא מאמינים לדת פאולוס, שמבטיח שהשם ישמיע קולו בעתיד, ולא למוחמד, שמבטיח שאילו היתה הדת שלו יורד על הר, או־אז היה ההר מזדעזע. מוחמד – איש שלא עשה מופתים; לא דיבר אתו השם בפניהם; גם לא למד בבית ספר לנביאים, כפי שהיה המנהג בעבר אצל היהודים, וגם לא למד בכתבי הקודש היהודיים, כפי שמקובל אצל ילדי ישראל – וכועס עליהם על שלא מקבלים אותו לנביאם כדי לשנות את דת משה. מוחמד בהחלט בא אליהם במטרה לשנות את דתם, כי הוא טוען שישו קיבל רשות להתיר חלק מן הדברים שנאסרו בתורה. יהודי מדינה, שדחו את הצעותיו, נהגו כמו שאר כל היהודים, אשר במשך 600 השנים הקודמות דחו את הנוצרים שבאו עם אותן טענות.

סורה 3, פסוק 50.

وَمُصَدِّقًا لِّمَا بَيْنَ يَدَيَّ مِنَ التَّوْرَاةِ وَلِأُحِلَّ لَكُم بَعْضَ الَّذِي حُرِّمَ عَلَيْكُمْ وَجِئْتُكُم بِآيَةٍ مِّن رَّبِّكُمْ فَاتَّقُواْ اللّهَ وَأَطِيعُونِ 50

באתי לאשר את התורה שנגלתה לפנַי ולהתיר לכם מקצת אשר נאסר עליכם. הבאתי לכם אות מעִם רבּונכם, על כן הֱיו יראים את אלוהים ושִׁמעו בקולי

המקובלים ממרוקו – משה חלמיש ועוד

 

אפרים מונסוניגו. המאה ה-18. תחילה בפאס ואחר כך בתיטואן. הרב הגדול המקובל האלוהי עיר וקדיש.ממזרח וממערב - כרך שני

אנציקלופדיה ארזי הלבנון.

נולד בערך בשנת הת"ע ונפטר סביב לשנת התק"ן – 1710 – 1790. ומה שכתוב במלכי רבנן דל כג -3 שנפטר בשנת התק"מ לא דק. שהרי הוא עצמו מזכירו כחותם בשנת התקמ"ח בדך קכ-2. ועוד שמצאתיו חותם ב " נר המערבי " חלק א', סימן קל"ו, בשנת הקמ"ג.

בשנת התק"י נסמך לרבנות על ידי רבי יעקב אבן מור ונמנה לדיין בבית דין של חמש. בשנת התקי"ח עבר לטיתואן ושם כיהן כסגן אב בית דין רבי יעקב בן מלכא, כשנפטר האחרון התמנה הוא לראש אב בית דין.

כיהן ברבנות בפאס בבית דין של חמש עם הרבנים : רבי יעקב אבן צור, שאול אבו דנאן, אליהו הצרפתי וראפאל עובד, וחתום עמהם בכמה פסקי דין. ובטיתואן עם הרבנים יעקב אבן מלכא, יהודה קורייאט, שלמה טבודרהם, מנחם נהון, שם טוב בן וואליד, יהודה אבודרהם ויהושה הלוי, ועוד.

לעת זקנתו עמדו עיניו מראות וחביריו חתמו בשמו על פסקי דינים. מתלמידיו בעודו בפאס ידוע לנו רבי יעקב חים בן נאיים אשר הרבה לשבח את חכמי פאס ואת רבו רבי אפרים בהקדמת ספרו " זרע יעקב ".

על ספר חוקה חקקתי אשר גמלני בצאתי את העיר, עיר גדולה של חכמים ושל סופרים רבתי בדיעות הן בחוכמה הן בתבונה מתא פאס יע"א…מבין ברכי מורי ורבי לראשי עטרת פז, הרב הגאון המקובל האלהי עיר וקדיש כבוד מורנו הרב אפרין מונסונייגו נר"ו, חונה מלאך ה' הן היום בעיר תיטואן.

רבי אפרים השאיר אחריו אוסף גדול של פסקי דינים שחלקם נדפסו בספרי שאלות ותשובות של חכמי התקופה, ובמיוחד בשאלות ותשובות " נר המערבי " חלק א'. לבד נגדולתו בתורה היה לו גם יד ושם בחכמת הקבלה.

ברוך אסבאג. נפטר ג' באדר בשנת תש"ו. ספר הדינים שלו " מנחת משה " קזבהלנקה, מכיל דברי קבלה, בעיקר יהי רצון ולשם יחוד. ספרו האחר " מנחה בלולה " קזבלנקה, מכיל דינים בערבית אך בשולי העמודים הערות " מקור ברוך " ושם נזכרים מקובלים הרבה.

אנציקלופדיה ארזי הלבנון

בהסכמית הספר " מנחה בלולה " כותב הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל על הרב הגאון ברוך אסבאג ז"ל ומכנהו : הרב הגאון מעו"ם, הדיין המצוין…הצדיק העצום,מספורסם בצדקתו ויראתו וחסידותו וענוותו מוה"ר ברוך אסבאג הרב הראשי לעיר אסאפי.

מחכמי ומקובלי מרוקו. חיבר ספר הדינם שלו " מנחת משה " קזבלנקה תש"ד, מכיל דברי קבלה, בעיקר " יהי רצון ", ו " לשם יחוד " . ספרו השני " מנחה בלולה\ מכיל דינים בערבית, אך בשולי העמודים הערות " מקור ברוך ", ושם נזכרים מקובלים הרבה. נפטר ג' באדר תש"ו – 1946. נטמן בסאפי..

גדליה יעקב. רבי שלום בוזאגלו מזכירו בברכת המתים בהקדמת " מקדש מלך " שנכתבה בלונדון בשנת התק"י, וכמי שלימדו רבלה " והוא אחד המיוחד מבני עליה, מעלת החכם השלם הדיין המצוין ". ממקום אחר מתברר שהוא חי האגאדיר, ולפי השערת בניהו, הוא שעשה לביסוס הקבלה בעיר זו.

אנציקלופדיה ארזי הלבנון.

מורה צדק בעיר מראקש חי במאה החמישית. והוא אחד מארבעה שהיו בחברת מוה"ר שלום בוזגלו, מחברי מקד מלך. ובהקדמתו לספר הנזכר תארוהו בזו הלשון " אריה דבי עילאי דיתיב בתואאני לבאי, הנמנה תמיד לכל דבר מצווה, ויחדיו נמתיק סוד באהבה ובאחווה.

הוא אחד המיוחד מבני עליה מעלת החכם השלם הדיין המצוין כבוד הרב יעקב גדליה זלה"ה. יש פסק דין ממנו בשנת תצ"א – 1731, באגדיר, יחד עם מו"ה משלה בלחזאן ז"ל היה מורה צדק באגדיר.

רבי שלום בוזאגלו מזכירו בברכת המתים בהקדמת מקדש מלך, שנכתבה בלונדון בשנת יקה"ת – 1750. ושם נרשמו דברי שבח לכבודו, כמי שלימדו קבלה " והוא אחד המיוחד מבני עליה, מעלת החכם השלם הדיין המצוין. ממקום אחר מתברר שהוא חי באגאדיר ולפי השערת בניהו, הוא שעשה לביסוס הקבלה בעיר זו.

בספר כף נקי, קרוב לתחילתו, וכותב רבי כלפיא לעניין תפלין : " כך הייתי נוהג וכך היה נוהג החכם השלם הכולל כבוד הרב יעקב גדליה ז"ל שנטה אחרי בזה כשהיינו שנינו שבת אחים גם יחד משמשים לקהל אחד של בית הכנסת ני"ג שבעיר אגאדיר, הנקראת " מקור חכמה "

דוד אביחצירא. בן מסעוד בו יעקב. תרכ"ו – תר"ף, תאפילאלת, חיבוריו : " שכל טוב " פירושים לפסוקים ודרושים לנפטרים, " פתח האהל ", פירוש רחב על התורה, " רישא וסיפא ", רמזים על פי הקבלה, והשט. ראה הקונטרס " כבוד מלכים " שבסוף " מלכי רבנן וראה על המחבר בספר " אני לדודי " מאת יחייא אדהאן, ושם גם פיוטים לכבודו

להלן הפיוט מתוך הספר " אני לדודי " מאת נכדו של אביר יעקב, רבי יעקב אביחצירא, בן בתו, רבי יחייא אדהאן זצוק"ל.

אמת מארץ תצמח / על עוונותינו ימח / וגם לבבו ישמח בתחיית המלך דוד

נעים ויפה דודי / טוב מכל מתי סודי / היה הדרי הודי אדוני דוד המלך

יצא מעם סגולה / ביום שבת כלה / ועלה לו למעלה כי זה רצון המלך

יחדי בן הגבירה / נשמתו היא טהורה / בִטְלה הגזרה מעל בני המלך

חמדת כל ישראל הוא / כולם אומרים אשריהו/ מה מתוק אמרי פיהו / כמאמר המלך

יראתו יראה תמה / בלי אוֶן ומרמה / לשֵם שוכן שמימה / לעשות רצון המלך.

ישב חדרי חדרים / לעסוק בנסתרים / שכינה הֵרים / כי כן דבר המלך

אדון הכל אין בלתו / טהורה היא מחשבתו / אין להרהר בדעתו / כי כן גזר המלך

אדוני בעוד גָבַר / מנעוריו התגַבָר / לכבוש יצר שגָבַר / לבטל רצון המלך

דרש טוב הוא לעמו / קביו נתקיימו / מתוק מדבש טעמו / כמו טעם המלך

הדריך עמו עדתו / לקים את מצותו / לעילוי שכינתו / לבוא בהיכל המלך

אוהב צדקות היה / בדיבור ועשיה / פדה רבים משביה / להשיב שבות המלך

נקי כפים ובר / בתורה דיבר דבר / חיילים עִמו הַגְבַר / ברוב עם הדרת מלך

חסיד הוא בכל מדה / לתורה ולתעודה / הוא עיני העדה / לכל צרכי המלך

זכותו היא גדולה / מכל בני הגולה / כי הוא רב המעלה / לדבר עם המלך

קיבץ רִבָה פעלים / לַשֵם באלים / כמו יושב אהלים / יבטח ביי מלך

את חיבוריו היקרים / כולם מפז נבחרים / בהם סודות נסתרים / מאנשי חברת מלך

מלא מצוות כרימון / כְּכֶרֶם בעל המון / שכרו אתו טמון / בחצר בית המלך

יָעַץ עצה נכונה / עם נפשו העדינה / ישב בדד בשכונה / לראות פני המלך

צדיק הצדיק רבים / רחוקים עם קרובים / הכל רצים ושבים / לעשות דבר המלך

חָנַן דלים אביונים / תמיד בסבר פני / דבריו נאמנים / לפני האל המלך

זכות אבותיו עִמו / בלילו וגם יומו / גדול מרבן שמו / כמו דוד המלך

קבל נא את מנחתו / ורחם על עדתו / בזכות אבות וזכותו / יבוא בן דוד המלך

להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס 1545-1619?-חיים בנטוב

 

להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס 1545-1619?-חיים בנטוב ממזרח וממערב כרך ג

הקבלה בכתביו

דומה שעולמם הרוחני של המגורשים שמצאו מקלט בפאס רווי היה בדעות מן הקבלה; וחכמי הדור היו כולם מקובלים. ר׳ וידאל משתמש הרבה בספר הזוהר. ועל אף שימושו הרב בספרי הוגי הדעות הראציונאליסטים, יהודים וגויים, ומושגיהם הפילוסופיים, משלב ושוזר הוא בהשקפתו מושגים ועניינים רבים על־פי הקבלה, ואינו רואה בכך כל סתירה. הוא אף מפרש מדרשי רז״ל על־פי מושגים ורעיונות קבליים.

על הפסוק ״ישלם ה׳ פעלך… אשר באת לחסות תחת כנפיו״ (רות ב, יב), אחרי שמביא את המדרש ״א״ר אבין שמענו שיש כנפים לשחר ויש כנפים לארץ… בא וראה כמה גדול כחן של גומלי חסדים שאינם חסין לא בצלו של שחר… והיכן חסין בצלו של הקב״ה״, הוא כותב:

בעל העקידה פי׳ זה המאמר… גם האלקבץ הרבה דברים ע״ז המאמר… לך נא ראה קושיותיו. גם החכם הסבע האריך מענה בזה המאמר… לא ידעתי מה היה למפרשים שנשתבשו בזה וכוונת המדרש… היא כי העולם אף כי ראינוהו כלו נקשר כאיש א׳ הוא ע״י אמצעיים יזילו שפע רצון הא״י (!האל יתברך) לאשר למטה מהם והמה מדרגות זו למעלה מזו, עולם השפל, עולם הגלגלים, עולם המלאכים, עולם האצילות, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם הטביעם בוראם היותם מחייבי פעלים בשפלים והוחן להם מן הטוב שיעור רחב ידים כיד אלקים הטובה אשר כן יסד וישבעו ויותירו כדבר ה׳. ואמר לנו המאמר כי אף שכן הוא האמת שיש כנפים… חופפים וסוככים… על אשר למטה מהם ובהם יחסו התחתיים להם… גדול כחן של גומלי חסדים… כי אף שיש כל אלו האמצעיים הקדושים והטהורים, כאשר שמענו מהכתובים כי לולי כן אין הפה יכולה לדבר כך שח״ו נראה כשתי רשויות, עכ״ז לא יחסו ולא יושגחו על ידם… אלא על ידו (יתברך) כי בזה לא יתן דבר קצוב ומוגבל, אבל בלי תכלית… ישגיח עליהם אל על השגחה פרטית .

מבנה זה שהוא מוסר כאן הוא הידוע בקבלה כארבעה עולמות: ״אצילות, בריאה, יצירה, עשייה״. הוא מיסטיקן, ומניח שדברים רבים נעלמים מאתנו. על נישואי רות ובועז אומר: ״כי נישואין אלו היו רומזים לדברים עליונים… וזה המעשה מכוון כנגד מעשה תמר ממש והכל רומז לדברים עליונים״. על הפסוק ״אשת המת קנית״ אומר: ״יובן במ״ש הזוהר איך האשה בהתאלמנה ישאר בבטנה רוח מהבעל… ואותו רוח מקטרג על הבעל השני… גם האחרונים הביאוהו… בעל ספר צפנת פענח…" .

הוא מביא את מדרש רות (הנעלם) מהזוהר על הפסוק ״ותקראנה לו השכנות שם״, ובהמשך הדברים: ״והיה לך למשיב נפש, זה תועלת נפשיי כי יאמר קדיש לכפרת נפשך כי בזה יכפרו החיים בעד המתים״. ומעניין הדבר, שהוא מביא אישור לכך גם מאריסטו: ״גם אריסטו הודה בזה שכתב בספר חמדות מאמר א, סוף פרק ט: יראה שיועיל קצת לאשר כבר מתו פעולות האוהבים הטובות אבל יהיו בכמות ואיכות אשר לא יעשו מבלתי מאושרים מאושרים ע״כ. אבל מדברי חכמינו גר׳ כי לא די זה, כי גם ליעשות המת מאושר יועיל פעולת הבן, כדבריהם ברא מזכה אבא״. אחר־כך מביא הוא ממדרש רות הנעלם את:המעשה בר׳ נהוראי והמת.

כל זה בפירוש רות, דף מא ע״א: המעשה של ר׳ נהוראי שפגש במת שהוא מת כבר ויש לו בן… והלך ר׳ נהוראי ולימד את הבן, וכך זכה אביו. — עיין שם. עירוב זה של מדרש רות הנעלם עם דברי אריסטו מחזק את שאמרנו בתחילת מאמר זה, שלא ראה ר׳ וידאל כל פגם בכך בהשתמשו בשני מקורות כה שונים זה מזה

רבי וידאל מזכיר את הספירות ואומר: ״שצריך האדם לכוון בתפלתו להמשיך השפע לאותו שם או לאותה ספירה המתייחסת לאותו דבר המבקש עליו, כי לא יבוקש מנת המלך משמן או חטה רק מהממונה על בית מזון המלך, והזהב יבוקש מאת הסוכן״.

מושג זה עולה בפירושיו פעמים רבות. הוא רואה ״קדושה וטומאה כשתי צרות״ זו לזו. על מלך המשיח הוא אומר: ״ירמוז על מדות מדרגות הקדושה שנתייחדו לראשונים יירש מלך המשיח וידבקו ויתייחדו בעבורו״. וקדושה היא לדעתו לא רק פרישות מטומאה אלא ישות רוחנית שיש בה מדרגות זו למעלה מזו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר