ארכיון יומי: 27 בנובמבר 2016


מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים

 

מו"ה אליהו אבודרהם זצ״ל%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%99-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%9f

מו״ץ בטיטואן וראיתיו חותם בפס״ד אחד בש׳ תקב״ץ ועמו מוהר״ר יהודה אנאהורי ז״ל :

מו"ה אליהו

לא ידערתי כינויו קבור פצ׳אר לביצ׳א וידוע לצדיק ומשתטחים על קברו ועל גבי מצבת קבורתו בנויה בהבנ״ס שמתפללים בה ונקראת על שמו ובכל ליל ראשון מתפלליבם שם הרבה בני אדם ואחר תפלת ערבית לומדים שם מקצת זוהר הקדוש :

 כהה״ר אליהו צבאח ז"ל

א׳ מחכמי מוגאדור הוא חי במאה הו׳ בהשערה

כהה״ר אליהו מאנסאנו

בכההר״ע אחיו של מוהרר״א מאנסאנו הנז׳ לעיל חי במאה החמישית מצאתי מכתב ממנו בש׳ תצ״ז ובראש המאה הששית שהוא ואחיו הנז׳ שלחו אגרת נחומים בפטירת מהרי״ט בש׳ תקל"א, והוא אחד מחכמי פאס, ובספר דברי הימים למוהר״ש אבן דנאן זצ״ל נמצא העתקת מכתב יד מו"ה אליהו הנז׳ שכתב בזה׳״ל ובד׳ בשבת בח׳ שבט אנחנו יושבים לשתות מי התורה בחברתינו עם מורנו ורבינו נר״ו ועם כמוהר״ר חיים אבן עטר נר״ו וזמן חהעתק שנת תצ"ז וכנראה שהרב הנז׳ האריך ימים הרבה שבסוף ס׳ קול יעקב יש שם קינה לפטירת הרב הנז׳ שנתבש״מ אור ד׳ בש׳ באלול תקע״ג, או אפשר שהיו שנים, ובשו״ת תקפו של יוסף ח״ב סי׳ ו׳ יש שם פס״ד אודות הריב שהיה בין החכם הנז' ובין דודו כההר׳׳ח ז״ל :

מו״ה אליהו ילוז הי״ו עיר מולדרתו חיא תאפילאלת וכשהיה ילד נסע עם אביו לעיה״ק טבריא תוב״ב ושם למד תורה ונתגדל ונחשב לאחד מרבני העיר הוא נולד ש׳ תר"ך, חיבר ס׳ פתח אליהו ב״ח דרושים, יש מאין ב״ח שו״ת, מצוה ותורה על ס׳ המצות, הלכות אישות דיני גיטין ומיאונין שניהם עדיין בכ״י:

כהה״ר אליהו הכהן המכונה סקלי ז"ל

מחכמי פאס חי בסוף המאה החמישית ותחילת הששית והוא אביו של כהה״ר אהרן הנז"ל :

 מו״ה אליהו בן אמוזיג זצ״ל

נולד במוגאדור ומסטרא דנוקבא הוא נכדו של הרב מוהר״ר אברהם קורייאט זצ״ל מחבר ם׳ זכות אבות, ועיקר משפחתו מפאס ובש׳ תר״ד נסע ממוגאדור ונתיישב בליוורנו ונמנה שם עם רבני העדה וקבע שם בית דפוס נהדר ונתפרסם לתכלית היופמ וחי׳ ס׳ אם למקרא על חמשה חומשי תורה, וס׳ פנים לתורה עה״ת, וס׳ טעם לש״ד, וס׳ יענה באש, וכבר נדפסו כולם, והרה"ג מוהר״ר אי״ש זלה״ה בס׳ יחם פאס כתב החכם החוקרר׳ אליהו בן אמוזג המדפים בליוורנו בזמן הזה מפיס, וכ״כ הוא עצמו בהגהותיו לס׳ חומת אנ"ך בפ'  וישב על פסוק ויראו אותו מרחוק פי׳ ויראו את יוסף לעתיד רחוק מעבודת האל מצד עגלי ירבעם, ובטרם יקרב זה ירתנכלו, הרה״ג מהר״ר וידאל הצרפתי ז״ל בפי׳ כ״י וזה שנים רבות שאני הדל כיונתי לדעת עליו יותר בהרחבה בס״ד, (א"א עיין מה שפירשתי בם׳ פנים לתורה על פסוק הרחק כמטחוי קשת ותראה שכוונתי קצת לדעת קדושים וחד מינייהו עיר וקדיש בן עיר אבותי מהררי״ו הצרפתי מעיר פאס זיע״א ע״כ)

כהה״ר אליהו הלוי ה״ן צפת

ז״ל סופר שטרות בעיר סלא חי במאה הו׳:

מו״ה אליהו ביבאס זצ"ל

מחכמי טיטואן חי במאה הששית ובראש השבי׳ ראיתי פס״ד אחד חתומים בו מוהר״ר יצחק בן וואליד ומהר׳׳ר יעקב ן׳ אדהאן ומוהר״א ביבאס הנז׳ ומו״ה שמואל ברגילון ז״ל וזמן הפס״ד בש׳ התור״ה.

כהה״ר אליהו בן נאיים זצ״ל

היה חבר עיר בתאזא בימים קדמוניות והיתה לו בהכנ״ס שם והיתה נקראת על שמו, ובזמן שהיה מוהר״ר מנחם גיגי ז״ל במו״ה דוד זצ״ל מו״ץ בתאזא נתגלגל הדבר שבהכנ״ס הנז׳ היתה שלו וחזר ושכללה חצר, וראיתי פס״ד אחד מהרה״ג מוהר״ר אליהו הצרפתי זצ"ל זמנו סיון תקמ״ה פ״ק ששלח אותו לכההר״א הנד ולכהה״ר דוד גיגי ז״ל שהיו שניהם מנהיגים ק״ק תאזא יע"א

A NEW EDITION OF THE HISTORICAL CHAPTER IN HAYYIM HIBSHUSH'S 'RUAIA AL-YAMAN'


%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9dTHE RECORD BOOK OF THE MOHEL MJ. OTTOLENGHI (LEGHORN 1863-1879)

by

  1. TOAFF
  2. Moshe Jacob Ottolenghi (Leghorn 1840 — Salonica 1900), scion of a famous Jewish Italian family, is known as the author of various Hebrew works such as comedies, poems, religious instruction, published in Salo­nica in the late 19th century. In his youth, Ottolenghi studied at the yeshiva of Leghorn, and from 1863 to 1879 served as one of the mohalim of the community. The record book of the mohel has survived, and the major portion of the text is published here. The book provides important information on the structure of the Jewish community of Leghorn in the second half of the nineteenth century, and on the demographic changes that took place in its midst.

The community of Leghorn was at the time the second largest Jewish community in Italy (only Rome was larger), with a population of ap­proximately 4,500. It appears that the North African and Eastern ele­ments (from Tunisia, Algeria, Morocco and Libya) had become the dominant component in terms of numbers, while the Spanish-Portuguese groups represented by the old families descended from the earliest Jewish settlers of the Tuscan harbour, were slowly relinquishing their traditional influence within the community. The picture of the Leghorn community and its development in the nineteenth century is thus enhanced.

A NEW EDITION OF THE HISTORICAL CHAPTER IN HAYYIM HIBSHUSH'S 'RUAIA AL-YAMAN'

by

  1. RATZHABI

Hayyim Hibshush's book Ruaia al-Yaman (A.H. 1251) tells the story of his travels in Yemen as travelling companion to Yoseph Halevy. It includes a historical chapter, completely unrelated to the travelogue. It has been surmised that Hibshush wrote this chapter before he wrote the travelogue. The chapter combines a detailed description of Yemenite coinage, a craft entrusted to Jewish silversmiths, with a tale of fraud and false charges levelled against the Jew appointed over the king's coinage. The heavy fine imposed on this Jew led to his suicide.

Another version of the historical chapter is published here from a manuscript edition. It contains many differences in both content and language from the printed edition. A comparison of the manuscript and the printed editions leads to the conclusion that the former is the first edition written by Hibshush. Textual variants, omissions and additions illuminate Hibshush's writing technique. His first writing style is charac­teristically natural and popular. The second edition reveals a leaning toward classic language and greater attention to stylistic polish. As a result the language becomes forced and somewhat artificial.

Here the author publishes the new manuscript edition in the original and in Hebrew translation. He presents the textual variants and attempts to explain their causes.

האשכנזים בחצי האי הבלקני במאות הט"ו והט"ז – שלמה שפיצר

ממזרח וממערב- כרך ראשון

על היחסים הפנים קהילתיים מספר לנו הרב יהושע צונצין בתשובתו המפורסמת בדבר החרם על אנקונה מאמצע המאה הט״ז, בכותבו תוך כדי הדיון המפורט: ״אך קרה מקרה שבק״ק של אשכנזים אשר פה קושטנדינה יש מחלוקת ישן נושן, ונחלקו לשתי כתות וכל כת וכת יש להם בעל תורה אחד להיות להם מעיר מעזור. וברבות הקטרוגים בין בעלי התורה ההם קם אחד מהם והלך להתרעם לגבירה ולשר כה״ד יוסף הנשיא, כי הוא קובע בישיבתם ולו הספקה מהם ארבעים לבנים בשבוע אשר בהם הוא מתפרנס, והלכו עמו קצת בעלי בתים להעיד בפני השר הנ״ל איך מעבירים עליו את הדרך״ (נחלה ליהושע, ס, בסוף). מתשובה מעניינת זו ניתן ללמוד כמה פרטים מאלפים. קודם כל מסופר בתשובה על סוחר אשכנזי אחד, ר׳ יוסף אשכנזי, שסחר עם אנקונה ולא התלהב כל כך להצטרף לחרם נגד עיר זו. בתגובה על כך איים השר יוסף הנשיא לקצץ מההספקה שסיפק לרבנים האשכנזים. בהמשך מתברר שקיומן של הישיבות היה תלוי בעיקר בשר יוסף וחכמי העיר, ובמיוחד ר׳ יוסף ן׳ לב, נאלצו להכנע לפניו (ראה גם ריב״ל א קטו). ידועה גם פעילות כלכלית מסויימת של האשכנזים. במקור אחר נזכרות חנויות של אשכנזים שהעלילו עליהם בגניבה (אהלי תם, סו). מעשה מכוער אחד שבו מעורבים אנשי ק״ק בודון וכן אנשי ק״ק אשכנזים שבאו מסופיאה (אם כי לא נאמר לאן, ניתן לשער שמדובר בקושטא) עוסק בגט מעושה שניתן בכפייה על ידי השלטונות, דבר שגרר אחריו הלשנות ומאסרים. בתשובה נזכרים פרנסי ק״ק אשכנזים וכן אנשי המעמד של ק״ק אשכנזים (ראנ״ח, סג). ״נשואי תערובת״ שבין העדות עוררו לעתים גם בעיות הלכתיות כגון המעשה בקושטא שעליו מספר ר׳ יוסף ן׳ לב: ״אחד נשא בת אשכנזי, ואשכנזים יש להם הסכמה ותקנה קדומה הנקראת ביניהם תקנת שו״ם 20 שכאשר מת א׳ מהזוג תוך שנה לחתונה מחזירים את הנדוניה ליורשי הנפטר.

במקרה דנן האשה נפטרה והבעל מוכן היה להחזיר רק מחצית הנדוניה ולא את כולה וטען שכך מנהג כל קהילות קושטנדינה ושאלוניקי, וכל קהילות המלכות, שקהלי אשכנזים בשאלוניקי וגם באדרינופול אינם נוהגים ומחזיקים בתקנת שרים הקדומה כמנהג אבותיהם, אבל בקושטאנדינה לא נשמע אף בין האשכנזים שנהגו בכך״. לבסוף מתברר, שהבעל היה ספרדי, ולכן נהג בהתאם למנהגו שאינו מכיר בתקנה זו. בתשובה מעיר המחבר, שאף אם היה פעם מנהג כזה, הרי כעת לא נהגו יותר כך (ריב״ל ד: ל). יש לציין את החוש ההיסטורי המפותח של ריב׳׳ל, הבא לידי ביטוי בכותבו במקום אחר שוב בעניין מנהגי אישות אודות סבלונות. הוא מציין שלמתקני ההסכמות הקדמונים מק״ק רומניא בעיר קושטנדינה לא היתה ידיעה על תקנת טוליטולה וכל דבריהם מיוסדים על־פי חכמי אשכנז וצרפת, ואחר־כך כשבאו הספרדים הראשונים, הרי שבראשונה דווקא נמשכו הספרדים אחרי התושבים הקדמונים גם בסבלונות, כפי שנהגו בספרד (שם ג: סז). אך מאידך היו חכמי ספרד ליברליים למדי בכל הנוגע למנהגי אשכנז, אף אם נוגע הדבר לחרם המפורסם של רבינו גרשם בעניין איסור נשיאת שתי נשים. וכך כותב מרן ר׳ יוסף קארו באחת מתשובותיו: ״…ופוקו חזו מאי עמא דבר, והנה בשאלוניקי וקושטנדינא ואנדרינופולא ויתר קהילות תוגרמא יצ״ו אשר שם קהילות גדולות מהאשכנזים, וגם במלכות הזה [ארץ־ישראל], מעולם לא נשמע שנדו לשום אשכנזי מפני שנשא'אשד. על אשתו״ (בית יוסף, דיני כתובות, סוף יד )

LA GRANDE HCHOUMA OU LES BONNES MANIERES

lesprit-du-mellahLA GRANDE HCHOUMA OU LES BONNES MANIERES

Derekh eretz qadma la Tora – La politesse a précédé la Tora Le Talmud

DE LA POLITESSE EN SOCIETE

Rajel msouab had ma ysdlou bab   L'homme poli — Partout bien accueilli

Textuellement: "A l'homme poli nul ne ferme la porte". La politesse est la clef de l'harmonie en société, l'huile qui rend les rouages sociaux moins broyants, facilite les rapports sociaux en établissant des barrières et des balises que l'homme n'a qu'à suivre pour être assuré d'être partout bien reçu. Toute délimitation entre domaine religieux et domaine civil étant aussi vaine en Médina qu'au Mellah, la crainte de Dieu, le respect de ses commandements est la base de la politesse. A quoi il faut ajouter la plus marocaine des institutions: la houchma qu'on peut traduire textuellement par la honte, mais qui est plus que cela, l'instinct de ce qui est faisable ou non face à l'oeil omniprésent de l'opinion publique, la crainte de choquer, d'être ridicule. La pire des injures est d'être sans hchouma, d'avoir comme on disait en arabe "le visage lavé à l'urine", de ne pas tenir compte de l'opinion des autres, d'aller au-delà des convenances. La religion relayée par la tradition — la kaïda ont fixé une bonne fois pour toutes ce qui est convenable, faisable et il n'y a qu'à suivre les sens interdits tracés  pour arriver à bon port et pour ne trouver nulle part porte fermée.

Entre les quatre murailles du Mellah. délimitant une seule et grande famille, aucun anonymat ne peut etre respecté et la Houchma pouvait régner en maître: "Tu seras la risée de tout le Mellah" voulait dire de tout l'univers et suffisait en general a ramener dans le droit chemin qui pouvaient  etre tentés de s'en éloigner. La force de la pression sociale dans un cadre aussi etroit que le Mellah est difficile a imaginer pour qui n'a pas connu sa dictature.

Di 3amel di 3azbou, khellea nassyuta 3ezbou

Qui n'en fait a sa tete, laisse les autres tout betes

Textuellement: "qui fait ce qui lui plaît, laisse les autres étonnés. Les règles de la politesse laissent peu de place à la fantaisie individuelle, offrant un moule à toutes les situations. Le conformisme est la rançon de la politesse et celui qui n'en fait qu'à sa tête devra s'attendre à l'étonnement, l'incompréhension et en fin de compte à la désapprobation et à la condamnation des autres.

  • Ida fatek el klam — qol sme3t Si un mot t'a échappé dis j'ai entendu
  • Ida fatek t3am qol sbe 3t Si le plat est passé dis je suis rassasié

Entre l'ignorance, la faim et la politesse il faut choisir la dernière. Il ne faut pas se croire au centre du monde et si au cours d'une conversation un mot vous a échappé, il est inconvenant d'arrêter le cours de la discussion pour revenir sur ce mot. Au contraire si on vous interroge faites semblant d'avoir bien entendu. De même dans une réception quand le plat passe d'une main à l'autre, si par hasard on a sauté votre tour, ne réclamez pas à grands cris, faites semblant d'être rassasié. Un autre proverbe dit d'ailleurs que le timide ne sera jamais rassasié, mais entre le danger de rester affamé et celui de braver la hchouma, il faut choisir le moindre mal, avant le ventre il fait sauver la face!

Un homme exemplaire Élias Harrus

temoignages-lallince-israelite-universelle

Un mois s'est déjà écoulé depuis que notre vénéré patriarche S. D. Lévy s'est éteint, entouré de l'affection des siens et de l'attachement fidèle et amical de ceux qui avaient l'honneur de le connaître et de l'approcher.

Ce fut un mois de deuil, certes pour la famille, mais également pour toutes les Communautés présentes ou éloignées.

Nous commémorons ce soir la cérémonie religieuse qui clôture cette période, à l'École Normale Hébraïque, son œuvre et son sanctuaire, au sein de l'Alliance israélite universelle devenue Ittihad, qui fut sa famille spirituelle première dont il a été l'animateur et le continuateur sur le plan social et éducatif et dont il se plaisait à se réclamer  jusqu'à ses derniers instants, tant il adhérait intimement a sa mission.

Si chaque groupement humain peut se flatter de certains de ses fils plus ou moins providentiels, si la Communauté juive en général est réputée féconde en hommes dévoués et désintéressés, notre Communauté peut proclamer qu'elle eut en Monsieur S. D. Lévy un homme exceptionnel, tant par son esprit généreux et lucide, son dynamisme infatigable et efficace, que par l'étendue de ses initiatives et la pérennité de ses réalisations.

La fin de l'autre siècle le voyait déjà au sein d'une équipe  de jeunes missionnaires, tous issus de l'École normale d'Auteuil, animer et diriger la jeunesse juive de Tanger. Et déjà le reste du Maroc s'ouvrait à leur action, souhaitée peut-être même au delà des frontières, Isaac Larédo, Haïm Tolédano, Moïse Nahon… ont eu des dessins heureux sur le plan social, à Tanger même et en faveur de la Communauté élargie. Leurs réalisations et leurs noms sont dans la mémoire de tous et inscrits sur  des murs ou attachés à des œuvres qui leur survivent.

Monsieur S. D. Lévy eut un sort incomparable et son oeuvre est immense dans le temps, dans l'espace comme dans les idées. D'autres voix plus autorisées que la mienne ont retracé avec bonheur ses apports innombrables à la cause juive, à la cause humaine.

Jc voudrais cependant, ce soir, exalter sa mémoire et rendre hommage à son action en soulignant auprès de vous tous, ses proches et ses amis, les anciens et les jeunes, ses qualités de cœur, son immense optimisme, sa générosité inlassable favorisés par une fraîcheur d'âme que rien n'a pu altérer, ni sur le visage, ni dans les sentiments. Il a vécu presque un siècle d'une jeunesse ardente et le corps n'a failli qu'aux tous derniers moments.

Monsieur S. D. Lévy avait par dessus tout le culte de l'amitié et perpétuait la mémoire de ceux qu'il avait connus et aimés et avec qui il avait partagé des idées, des sentiments et souvent une action au bénéfice de la Communauté.

Notre reconnaissance affectueuse et notre hommage à sa mémoire seront éternels. Nous pouvons offrir son exemple prestigieux aux jeunes et aux moins jeunes à un moment où les valeurs changent d'orientation. Sa générosité a fait plus – et avec peu de moyens – que toutes les contestations à la mode; son désintéressement et son dévouement ont vaincu les difficultés les plus tenaces, son optimisme communicatif a eu plus d'efficacité que n'auraient eu, de nos jours, les concertations les plus savantes.

Je ne saurais mieux conclure cette modeste évocation pour un si grand homme qui comptera dans l'histoire de nos Communautés qu'en vous faisant part d'un message d'amitié et de vénération que Monsieur Jules Braunschvig, Vice-Président de l'Alliance israélite universelle nous a chargés, mon ami Emile Sebban et moi-même, de vous apporter pour l'associer à la manifestation du souvenir et à l'hommage que ce soir, nous rendons avec ferveur à la mémoire de notre cher et vénéré S. D. Lévy.

Allocution prononcée par Monsieur Elias Harrus Délégué de l'ittihad Maroc à l'office de commémoration du mois de deuil de Monsieur Samuel D. Lévy

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

נובמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר