אורה של ירושלים-מרן הרב שלום משא' זצוק"ל-תשס"ו
תפלתו הידועה היתה: שכשם שארץ ישראל התפתחה רבות בגשמיות, כן תתפתח ברוחניות.
מגלגלין זכות על ידי זכאי רבים הזמינוהו לערבי דינר למוסדותיהם, וכן ליום שכולו תורה, וכשהיה נודע לאנשים שרבנו יכבד את המעמד, היה דבר זה מחזק ומעודד את האנשים לבוא ביודעם שאם הרב משאש יהיה שם אזי בודאי המעמד יהיה נכבד, וודאי שהמוסד גם הוא חשוב ושכדאי לתמוך בו, וכך זכה להיות כאבן שואבת לכנסים ולדרשות. היה נוסע גם למרחקים עד לקריות בצפון, ועד לערי הדרום לבאר
שבע, לקרית גת, ולנתיבות, ובכל מקום שהגיע היה ראש המדברים. רבנו השתדל לא לסרב מלהגיע
לדרשות שהזמינוהו, ואף יומיים לפני פטירתו השתתף בכנס בכותל המערבי מול קרני השמש הקורנות. ופחות מיממה לפני פטירתו ביום שישי בשעה 6:00 לפני קבלת שבת דרש את דרשת שבת הגדול מביתו לבתי ישראל כשהיא מועברת לכמה מערוצי הקודש.
פעמים רבות היה רבנו נשאל מידידיו מדוע נענה הוא לכל בקשה, הרי הוא לא מרגיש טוב ופעמים הוא גם עייף? ורבנו היה עונה מה אני יעשה, הם כבר כתבו את השם שלי במודעות, ואם לא אגיע אגרום לחילול ה׳. כלומר מרוב שמארגני הכנסים היו בטוחים שלא יתקלו בסירוב מרבנו, היו כותבים אותו במודעות עוד לפני שהיו מזמינים אותו – ולפני שיקבלו את הסכמתו.
קיים לעיני כל "אהוב את המלאכה – שברבנות, ושנא את הכבוד ־ שברבנות״. היה לסמל ולדוגמא מהו רב בישראל, וממש עד יום רביעי האחרון הגיע למשרדו הידוע שהיה ברח׳ חבצלת 12, כהרגלו בקודש להגיע למשרדו מידי יום בין השעות 11:00 – 14:00. רבנו הכיר בתפקידו שהוא מכשיר להרמת קרן התורה, והרגיש שהוא עבד לעבדי ה' ולכך גם בביתו כל זמנו היה שייך לציבור, ללא הבדל בין שאר ימות השבוע ־ לחגים ימי שישי ללילות לשאר השבוע.
למען ירושלים לא אשקוט
בענין הקידושין שנעשים דרך שחוק כאב רבנו, ובפרט שזה נעשה כאן בארץ הקודש, וכך כותב רבנו: מר לי על מה שקורה כאן בארץ הקודש ובתוככי עיר הקודש ירושלים, מה שלא היה בגלות בהיותי משרת בקודש במרוקו – מי שהיה מקדש ללא תיאום עם הרבנות, הוא והעדים היו נאסרים בבית האסורים והיה חייב לגרשה אף אם היה רוצה לקדשה אח״כ, שכן תקנו מזמן המגורשים, וכן נכנס זה לדינא דמלכותא של הממשלה ונקנסים על כך בקנסות כספיים, וכותב רבנו שצריך לטכס עצה איך לעצור את הנגע הלזה. (שמש ומגן ח״א/רכג)
קנאי לדבר ה׳
כאשר רצו להכיר בנשואין אזרחיים היה כל כולו בוער כאש על הענין, וכל מי שפגשו היה יכול לשמוע ממנו את התנגדותו על כך, והיה אומר להם ישראל זקוקה לסייעתא דשמיא – ומי יודע כמה גזירות רעות יהיו כתוצאה ממה שיאשרו את הנשואים הללו.
על משמרת השבת
כשנודע לו התכנון על הקמת אצטדיון טדי, רגש ורעש מאד ואף שלח מכתב לראש העיר שעליו להימנע מלהקימו, כי המקום יגרום חלול לירושלים עיר הקודש והמקדש. (המכתב מופיע בספר הליכות מוסר)
גיבור ואיש מלחמה בדת תורה תמימה
בשו"ת שמש ומגן ח״ב/קצ׳ נשאל מתושבי חו״ל: על הקברים שצפופים בלי הרחקת ששה טפחים המבוארים בהלכה שצריך להרחיק מקבר לקבר. ענה רבנו: ולפי דעתי די לנו להלחם על עיקרי הדת ולא על עניינים אלו, ובפרט בחו״ל במקום בו האנטישמיות מורגשת, ולכן בכגון זה אפשר לסמוך על הפוסקים שכתבו שנתפשט המנהג דלא כהשולחן ערוך.
ברוך גוזר ומקיים
כבר בחודשים הראשונים שבא לכהן כרבה של ירושלים תיקן שלא יניחו לשום אחד להביא סעודתו לרחבת הכותל המערבי, ואף לא סעודת בר מצוה, וזה ממה שהסיק שרחבת הכותל דינה כבית הכנסת. וכאב והיצר לו שאין נוהגים ברחבת הכותל כבוד כפי שצריך לנהוג בבית הכנסת. ומאז הכל באים רק להתפלל, והסעודה עושים אותה במקום קרוב לכותל. (שמש ומגן ח״ג/כג).
אשרי אדם עוז לו בך
כשנשאל רבנו האם מותר להרשות לקונסרבטיבים להטביל גרים במקוה של הקהילה היהודית החרדית, ושיש חשש שאם ימנעו אותם אזי ראשי הקונסרבטיבים יכולים למנוע תקציבים למוסדות תורה? ענה ואמר: שבעזרת ה׳ בקרוב יבוא זמן ועם ישראל בכל מושבותיו יעמוד על האמת ומעט מן האור שלנו, ידחה את החושך הגדול שמחשיכים את העולם ע״י לגימה שלהם לקרב אצלם את הרחוקים מהם, ומה שיש מן החכמים שיראים שמא זה יזיק למוסדות תורה, לפי דעתי כל עזרה שלהם אסורה משום לא תביא… וצריכים אנו להאמין באמונה שלימה שהקב״ה נותן התורה הוא יעזור לכל מקימי התורה ואין לחוש לקיפוחם, רק שצריכים מעט מסירות נפש. (שמש ומגן ח״א/קצח)
נאזרת בגבורה
רבנו לא נשא פנים לאיש, וקיים בעצמו ״לא תגורו מפני איש״. מעשה היה בשופט שהעיד בקדושין, וספרו זאת לרבנו. כששמע זאת הורה חד משמעית לערוך קדושין וכתובה מחדש, בטענה: שהשופט
הלזה הינו פסול לעדות, כי בזה שהוא מוציא ממון שלא עפ״י דיני התורה ־ על פי עד אחד, ועל פי עדות אשה, מחלל שבת, ונותן ירושה לבת וכו', ואפיל שהינו חובש כיפה מתפלל ושומר שבת, הרי הוא כגזלן שפסול לעדות. (מעשה זה תואם למה שכתב רבנו בספרו שמש ומגן ח״ג/רפז). פסק זה התפרס: בעיתונות ועשה רעש גדול, בחושבם שרבנו יחזור בו מהפסק, אך רבנו כידוע היה גיבור ואיש מלחמה, בעניני קדושת וכשרות עם ישראל, ולכן לא רגש כלל. רבנו שחש איך שאויבי ה׳ מנסים באופן מתמיד, לנגוס חלקים בתורת ה', חגר חרבו להילחם כנגדם, ואירגן את הרבנים לפעול נגד פעולות כת המסיר. וכשרצו הרפורמים להיכנס לכהן במועצה הדתית, לא נח ולא שקט עד שנתבטלה מזימתם.
על הגט של הרפורמים היה אומר שאין בו ׳ריח׳ הגט והיה אומר עליהם בתפלתי ישאם ׳הרוח', ומידי פעם היה אומר ליו״ר המועצה הדתית הרה״ג יצחק רלב״ג תסדר לי שאדבר בכנסת ואומר לכולם את מעמדם אחרי שהם ביטלו את כל סדרי הקדושין והגרושין שקבעו חכמים.
בתוקף תפקידו היה שותף להכריע בבחירות לדיינים לרבני ערים, ועשה ופעל כפי שהורו גדולי הדור.
דעת תורה
לשאלת רבים מאחינו בני ישראל שיחיו, שיש רופאים המייעצים לנשים הרות להפיל עובריהן כשמתגלה אצלן מחלת האדמת ר׳׳ל.
להוי ידוע שעל פי דת תורתנו הקדושה אין לסמוך במקרים כאלה על הרופאים בלבד, אלא אחרי התיעצות עם רב מוסמך ומומחה בהוראה. וכל מי שמחליט ע״פ דעת הרופא בלבד, יחוש לפסוק ״שופך דם האדם באדם" וכו׳, ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת הטוב.
עובדיה יוסף יעקב בצלאל זולט׳י שלום משאש
(מתוך מכתב שפורסם בשנת תשל׳׳ט)
אותיות מחכימות כאב מאוד על הידרדרות הרוחנית בחברה הישראלית, ודיבר על כך פעמים רבות, וכדי להכיר את הנתונים מקרוב קם ועשה מעשה ובדק בכמה קיבוצים חילוניים, ומצא אותם רקים מיהדות. וגם כאב על העליה מרוסיה החל משנת 1990 ש – 96% מהם פנו לחינוך החילוני וכך נוצר מצב שנמנעה מהם הבחירה, לאחר הבירור שזעזע אותו, הזדרז לארגן את מועצת הרבנים שע״י הרבנות הראשית לישראל, למצוא להם תקנה! תקופה לאחר הכינוס, שיגר רבנו מכתב למועצת הרה״ר לישראל בו׳ שבט תשנ״ד שבו זועק הוא את דאגתו לבעיה שעדיין לא נפתרה, ושיש לפעול ולתקן המצב, ומצא לנכון להעלות הדברים על הכתב באומרו ׳שהקולר תלוי בצוארם של הרבנים/ (שמש ומגן ח״ג/של -א).
וכן בסוף הקדמתו לספרו שמש ומגן ח״ב כותב רבנו וז״ל: ויה״ר שיהיו כל בניך למודי ה', גם אותם הרחוקים בקיבוצים החילונים אשר נגזרה עליהם גזירה קשה להיות מעוכבים מללמוד תורה ומצוות, הוא יעשה למען שמו להוציא אסירים בכושרות… ובזה נזכה לגאולה שלימה גאולת הגוף והנפש גם יחד. הרי שהרגיש את אחריותו למצב הדור.
אורה של ירושלים-מרן הרב שלום משא' זצוק"ל-תשס"ו- עמ'155