יהודי אלג'יריה ולוב – משה חלמיש-משה עמאר-מוריס רומני-הו' אורות המגרב תשע"ד-משפחת אלאשקר במרוקו

משפחת אלאשקר במרוקו

גם במרוקו אנו פוגשים במשפחת אלאשקר, אם כי לא ברור אם היא חלק מהענפים שהוזכרו לעיל או שזהו ענף נוסף. הצדיק המכונה ״מולאי איגגי״ נמנה כנראה עם משפחה זו. הוא נקרא על שם מקום קבורתו – כפר איגגי הנמצא באזור גלאווא מרחק כמאה ק״מ מדמנאת. הוא ידוע כמלומד בנסים, יהודים ומוסלמים באים ממרחקים להשתטח על קברו, ועורכים הילולות גדולות לכבודו. סביב מקום קבורתו בנו בניינים רבים לאיכסון העולים לזייארה. לפי אחת המסורות שמו הוא רבי דוד אלאשקר. ידוע גם הצדיק רבי חיים אלאשקר, הקבור בכפר תאזארת, גם הוא מלומד בנסים, ובאים להשתטח על קברו. ולפי אחת המסורות הוא אחיו של רבי דוד. תקופת חייהם אינה ידועה והפרטים המציאותיים סביבם נתערפלו ונתמזגו בסיפורים על שבחי צדיקים ומעשי נסים.

רבי משה אבי רבי יוסף

רבי משה אבי רבי יוסף היה תלמיד חכם בעל השכלה כללית, רופא ומשורר. נראה שגם הוא הגיע לתלמסאן בגירוש. לרבי משה היה בן נוסף בשם רבי יהודה שלמד עם רבי יוסף לפני רבי שלמה כלץ, והוא היה בין אלה שהציעו לאחיו ר׳ יוסף, לחבר ספר שיסביר את סדר המסכתות בש״ס, וזה הגרעין לחיבור צפנת פענח. את שמחתו על יצירת אחיו הביע בחיבורם של שירים אחדים לכבודה.

נראה כי הייתה קרבה משפחתית בין רבי יוסף לבין חברו לספסל הלימודים, רבי אברהם גאבישון. האחרון מביא פירוש בשמו: ״אמר לי מסרפי החכם הה״ר יוסף אשקר ז״ל״. ומכאן כי אחת מבנות רבי משה הייתה נשואה לאחד מבני משפחת גאבישון. משפחה נכבדה של רבנים, רופאים ועשירים, אשר גם היא הגיעה לתלמסאן עם המגורשים.

לא ידוע לנו אם רבי משה השאיר חיבורים כלשהם. בנו רבי יוסף, הזכירו בחיבורו דרך עץ החיים. ואף כלל בחיבורו עדות ביהוסף שיר דידקטי על דיני שחיטה שכתב אביו, ומצטט אותו בביאורו שם להלכה. את ההלכות בשיר לא ביסס ר׳ משה רק על פסיקתו של הרמב״ם אלא נסתמך גם על פוסקים אחרים ולפעמים העדיף את פסיקתם על זו של הרמב״ם.

שנת פטירתו של רבי משה אינה ידועה. בפתיחת ההקדמה לצפנת פענח שכתב בנו בשנת רפ״ח (1528) הוא מזכירו בברכת המתים. וייתכן שהוא נפטר זמן רב לפני כן, בעוד ר׳ יוסף נער, ולא הספיק ללמוד ממנו הרבה. כנראה זו הסיבה למיעוט אזכורו בחיבוריו הרבים של בנו.

מצאנו אזכור נוסף של רבי משה בקובץ דרשות, כתב יד בית מדרש לרבנים בניו יורק מס׳ 6224, דרשה לשבת תשובה: ״דרוש לשבת בינתים מיסוד הגביר הנגיד ר׳ משה לשקר יצ״ו״, נושא הדרשה פסוק מפרשת האזינו ״ימצאהו בארץ מדבר, גרסינן במדרש הזוהר״. ומכאן שעסק בחכמת הנסתר. מקור זה חסר תאריך, אך כיוון שרוב הדרשות בקובץ הן של חכמי הגירוש, ייתכן שמדובר ברבי משה דנן.

אם אמנם מדובר ברבי משה אבי ר׳ יוסף, יש בידינו לפרש את התואר ״הנגיד״ שהוצמד לשמו, כמי שנמנה עם ראשי הקהל, שכן מתקופה זו ידועים לנו כמה משמותיהם של אישים שכיהנו בתפקיד הנגידות בתלמסאן ורבי משה לא נמנה עמהם.

כמו כן הגיע אלינו שיר קילוסין ששלח ר׳ אברהם בן דיסוס לכבוד ר׳ משה ך אלאשקר לתלמסאן, ודומה שהמדובר ברבי משה דנן:

מא ארסל [= מה ששלח] ה״ר אברהם ן' דיסוס לה״ר משה ן׳ אלאשקר ז״ל לתלמסאן יעזרה אלי״ם.

לבי ביום תראה גבר ישר ותם –      נאה במהלכו ושכלו עלה.

נאה בדבורו דבריו שומעים            –           ברים ומשנתו בעוז נשתלה

מתת אלי״ם לעבדהו וגם אמו –            בסוס פגעה ביום נטבלה.

השיר מעלה על נס את חכמתו הרבה של רבי משה, הליכותיו, את יראת הכבוד והמשמעת שזכה להם מן הציבור. וגם אלה מעידים שהיה ממנהיגי הקהילה, ומכאן אישוש למה שהוזכר בספר הדרושים לעיל.

הערת המחבר: כי ממידת חסידות אישה הטובלת לנדתה, יש לה להיזהר כשיוצאת מהמקווה שלא לפגוש תחילה בגוי או בבהמה טמאה. ואם פגשה בהם רצוי שתחזור לטבול שנית. וכתב בספר הרוקח, שסוס אינו בכלל בהמה טמאה לעניין זה, ואדרבה אם פגעה בסוס זו סגולה: ״שבניה עומדין נאה בדבורן, שומעים ומבינים, לומדים תורה ואינם משכחין, וממעטין בשינה. ולא עוד אלא שאימתן מוטלת על הבריות״. מובא בשו״ע יו״ד, סימן קצח, מח, בנושאי כלים. וראה שם, בבית יוסף.

והארה מא גאובה בה [=וזאת מה שהשיבו עליה, רבי משה]

מעין חכמה ומקור דעת

עץ כל פרי שתלת בו

ימצא שירים בזמיר נעים

על כך חשקך דוד תוך קרבי

איך אנשך הן אמך

צדקו קורים שם הנעים

תוך פרדסך מימם כנוס

כל קונה שיר אליו ינוס

נגדם דמם עגור וסוס.

ובאהבתך לבי תפוס.

עת טבלה פגעה בסוס.

רבי אברהם בן ריסוס.

אמנם לא ברור מן השירים למי מן האישים הכוונה, אם לרבי משה הראשון, או לשני – אבי רבי יוסף. אולם הרי רבי אברהם בן ריסוס חי בדור הגירוש, ומכאן שהמדובר ברבי משה השני. עדות מסייעת עולה משיר נוסף באותו עמוד, כתב היד, ששלח ה״ר אברהם ן׳ ריסוס לרבי אברהם אבן זמרה, רבי משה ור״א אבן זמרה היו בני אותו הדור ושניהם באו בגירוש לתלמסאן. גם מתשובת רבי משה ניכר ששלח ידו במלאכת השיר, וזה מצאנו אצל רבי משה השני, דנן.

בדיוואן של רבי אברהם אבן זמרה מצאנו קינה ארוכה שכתב לכבוד ״הנבון הותיק ה״ר משה אלשקר יצ״ו״ לפטירת אחיו. ונראה שהמדובר ברבי משה אבי רבי יוסף.

יהודי אלג'יריה ולוב – משה חלמיש-משה עמאר-מוריס רומני-הו' אורות המגרב תשע"ד-היצירה של רבי יוסף אלאשקר בתלמסאן –עמ' 57