דמנאת העיר-א. בשן
2 – יהודי דמנאת במרוקו על פי תעודות חדשות – פרופסור אליעזר בשן
שאלות הרב של דמנאת בקשר למנהגי נישואין
רבי מכ'לוף אביחצירא בן המאה ה-20 שכיהן במראכש ועלה לארץ נשאל על ידי מר' שמעון דיין שכאמור כיהן בתור רב בדמנאת בקשר למנהג שנהוג בדמנאת " שאחר שהחתן בועל בעילת מצווה מיד מתחלת הכלה למנות ז' נקיים ובליל השמיני טובלת לבעלה ", ומנהג זה מנוגד ל " טור " בהלכות נידה סימן קצג.
ועד שאלה : שמנהגים לעשות הנישואין בלילה, ואחר כך בליל ח' לנישואין עושים סעודה לקרובים ומברכין ז' ברכות. גן מנהג זה מנוגד לאהע"ז סימן סב שאלות ותשובות " יפה שעה " אהע"ז, סימן צט. גם באהע"ז סימן פט מופיעה שאלה ששאל הקב שמעון דיין את הרב מכ'לוף הנ"ל.
החלוקה המקצועית של היהודים לפי נתונים משנות ה-50 של המאה ה-20.
חייטים, צורפים, סנדלרים המייצרים נעליים ונעלי בית, נגרים ורק נפח אחד.
בין הנשים : תופרות של שמלות, מהן רבות שרכשו את המיומנות בבית הספר של כל ישראל חברים, אורגות ומשרתות.
שליח שביקר בדמנאת בשנת 1954 כתב כי חוץ מהבניין של כל ישראל חברים, הבניין החדש ביותר הוא בן 300 שנה.
המללאח מוקף חומה. במללאח גרים יחד בני אדם גם בעלי חיים. על כל הדלתות קבועות מזוזות. בכמה בתים ראה קופסאות של " קרן קיימת ". הוא הגיע לבית עליו כתוב " גמילות חסד – הקופה הקהילתית לסיוע נצרכים.
חיים זאב הירשברג שביקר שם במאי 1955 מספר שבועות לאחר שעלו כ – 600 יהודים לארץ כתב כי : כ – 1100 נפש נשארו שם. המקומות שנותרו ריקים אוכלסו על ידי יהודים מהכפרים בסביבה.
לפי אומדן אחר היו בזמן החדש בדמנאת כאלף יהודים, ולהם שישה או שבעה בתי כנסיות – הירשברג 1957, עמוד 154.
תמצית המאמר שפרסם אחמד תופיק על יהודי דמנאת בשנת 1980 הוא עמד על הדו קיום בין היהודים והמוסלמים בעבר. לא הייתה הפרדה בין יהודים ומוסלמים. אלה השתתפו בחגיגות של היהודים וכן להפך.
בחגים של המוסלמים, יהודים היו שרים וחוגגים ודיברו אותה שפה ברברית, והיו להם אותן אמונות עממיות. המללאח של היהודים עתיק יותר מזה שבמראכש. מספר היהודים במאה ה-19 הגיע ל – 4.000 נפש.
עיסוקם של היהודים באומנויות הם יצרו בין השאר כלי עבודה וסוחרים ובוא סחורות מחו"ל. היהודים הדריכו שבטים ברברים באומנויות ובמסחר. בריב בין הקהילות פנו לממשל לשם תווך.
באחד המכתבים שהוגשו לסולטאן בשנת 1864 על ידי הברברים הם ביקשו להרחיק את היהודים ממקור המים מהנהר, כדי ליהנות מהמים, ולכן בנו מללאח בחלק התחתון של העיר. במהלך מחצית הראשונה של המאה ה-19 לא היו מריבות בין הברברים ליהודים.
חלק שני : מצוקותיהם של יהודי דמנאת בין השנים 1864 – 1911
השנים 1864 – 1865
חלק זה המקיף רק ארבעים ושבע שנים היה אינטסיבי מבחינת האירועים שעברו על יהודי דמנאת, שהתבטאו בפגיעה ברכושם ובחייהם. משנים אלו נשארו התכתבויות ביען גורמים יהודיים במרקו לבין הארגונים היהודיים באנגליה ובצרפת ושגרירי מדינות אירופאיות עם משרדי החוץ שלהן. רובן בשנות ה-80 של המאה ה-19. בשנים 1885 – 1886.
ביקורו של משה מונטיפיורי במרוקו – 1864.
משה מונטיפיורי ביקר אצל הסולטאן מוחמד הרביעי 1859 – 1873, במראכש בתחילת 1864, בעקבות עלילה על יהודים בסאפי כי הרעילו מוכס ספרדי בעיר, ומידע על מצוקות נוספות של יהודים במרוקו. מונטיפיורי מסר לסולטאן מכתב, ובו בקשה לשיפור מעמדם של היהודים. כתגובה מסר לו הסולטאן הצהרה ב-5 בפברואר בה נכתבו הדברים הבאים.
1 – אנו פוקדים על כל מי שיקרא כתבנו זה, ישלח אללאה הצלחה לפקודתנו יפארנה ויזביהינה אל שמי על, כשמש הזוהרת, על מושלינו ויתר משרתינו ונציגינו העומדים לפקודתנו.
2 – כי עליהם לנהוג בחסד כלפי היהודים ששמם אללאה יתעלה תחת חסותנו במדינתנו, לפי מידת הצדק והשוויון ביניהם ובין זולתם, כדי שלא יפגע אחד מהם.
3 – אף אבק עוול או מקרה רע ולא צישיגם פגע רע או עושק, ולא יעשו הם – הנזכרים למעלה – או זולתם אף אחד מהם, לא את נפשם ולא את ממונם.
4 – ולא ישתמשו בבעלי המקצוע מביניהם, אלא מרצונם הטוב ובתנאי של הקפדה על מה שמגיע להם בעבודתם. כי העוול הוא משנה עוול ביום תחיית המתים, ואנו לא נסכים.
5 – לעוול זה, לא כלפיהם ולא כלפי זולתם, ואין רצוננו בזאת, כי כל בני באדם שווים לגבינו. ומי שיעשה עוול לאחד מהם או יעשוק אותם, אנחנו נענוש אותו לפי דיני נפשות.
6 – בעזרת אללאה, פקודה זו ענייניה היו קבועים, ידועים ומוחלטים מלפנים, אבל הוספנו שורות אלה לשם אישורן וקביעתן בחוק.
7 – מי שרוצה לעשות להם עוול, וכדי להוסיף ביטחון – חסות – ליהודים על ביטחונם, ולהוסיף פחד על פחדם של אלה שירצו בדעתם, ניתנה פקודה זו למען אללאה ב*26 בשבעאן המבורך שנת 1280 – 5 בפברואר 1864. הירשברג, תשכ"ה, חלק ב' עמודים 309-310, בשן, מונטיפיורי, תשס"ח, עמוד 87.
לאחר שובו של מונטיפיורי לאנגליה הייתה אופוריה, ושררה אשליה כי מעתה מעמדם של היהודים יהיה שווה לזה של המוסלמים ולא יהיו יותר פגיעות ביהודים. הייתה הרגשת אידיליה בתפוצות ישראל, והופיעו ידיעות על מעשיו הטובים של הסולטאן כלפי היהודים. הידיעה הבאה היא אחת מהן.
1864 – נערה יהודיה בדמנאת נחטפה על ידי מוסלמי והושבה לבית אביה.
בכתב העת " בכורים ", ג, תרכ"ו עמוד 168 פורסמו הדברים הבאים.
בעיר דמנאת נתן איש ישמעאל מאצילי הארץ עיניו בבתולה עברית, ויגזול אותה מבית אבותיה ויביאה לביתו ואין אומר השב….עתה הגישו אבות הנערה את משפטם אל הפחה, אך ללא הועיל. אל הושפטים ושומע לא היה להם…..ויודעו הדבר אל הסולטאן.
ועל פיו שבה הנערה לבית הוריה. ואת הפחה והשופטים ואת שכם בן חמור השני ציווה לענוש כיד פשעם בעונשים קשים למען ישמעו אחרים ויראו. בניה, תשס"ג, עמוד רמב'.
אותו מעשה הופיע בכתב העת למדעי היהדות בגרמניה בשנת 1864 בדבר מוסלם צעיר קרובו של הסולטאן שחטף נערה יהודיה יפה בדמנאת. הפניות לשלטונות להחזרתה לא הועילו. מקהילת טנג'יר פנו לנציג הקונסולרי של מדינה זרה, והוא התקשר מיד לסולטאן. הנערה החטופה הוחזרה לבית הוריה. לדברי הכותב זו אחת התוצאות לשליחותו של מונטיפיורי.
בעיתון " המגיד , פורסמה בתאריך ב' אלול תרכ"ד כתבה שהועתקה מהעיתון " גיברלטאר קרוניקאל " מה-23 בספטמבר 1964. הסולטאן עבר ממראכש לרבאט כדי שיוכל לפקח על אזורים שהיו רחוקים ממרכז שלטונו. בין הנושאים שהסולטאן ישים עינו עליהם יהיה מצב היהודים בדמנאת, לפי בקשת השר משה מונטיפיורי.
הסולטאן הוסיף פקודה כי יש להושיב יהודי על כס השופטים בבית המשפט, כדי שיוכל לשים עינו בסכסוכים בין יהודים למוסלמים, ולמנוע הטיית הדין על ידי השופטים המוסלמים. אם הוא מבחין כי השופטים המוסלמים מטים את הדין לרעת היהודי, פסק הדין יבוטל. בשן, מונטיפיורי עמוד 123
יש להעיר, כי אין אישור לידיעה בדבר הוספת יהודי בהרכב של בית דין שרעי. ידיעה זו עוררה תקווה אצל היהודים, והחמרה ביחסם של המוסלמים כלפי היהודים.
Une histoire de familles-J.Toledano-Aboul ker
Une histoire de familles-J.Toledano
Aboul ker
Nom patronymique arabe, compose de l'indice de filiation Abou ( le pere de ) et du substantif " kher " qui signifie le bien, l'abondance, par extension le fortune, le bien loti, l'homme prospere, ou encore le bienheureux.
Ce patronyme était porte aussi bien par les juifs que par les Musulmans du Maghreb. Dans une etude consacree aux Aboulker a travers les ages, l'historien Richard Ayoun rapporte que le nom est atteste por la premiere fois en Espagne, a Tolede, sous la forme de " Puluguer ".
Au moment de l'expulsion d'Espagne, une partie de la famille s'installa en Italie, l'autre a Alger, ou elle devait jouer u grand role dans la vie de la communaute. Autre orthographe : Aboulkir. Au Xxeme siecle, nom peu repandu, porte uniquement en Algerie – Algerois et Constantinois.
Rabbi Itshak Aboul ker
Rabbin et prospere negociant a Alger, une des victimes de la tres grave crise de la direction de la communaute au debut du XIXeme siecle. Une des causes de cette crise etait le caractere venal de la fonction de chef de la communaute, le Mohakem, vendue aux plus offrant par les autorites turques.
La corruption et les exces devinrent si insupportables qu'une delegation de sept rabbins, parmi lesquels rabbi Itsak Aboulkher, se rendit aupres du dey pour protester contre les abus et les detournements de fonds sur les impots leves dans la communaute par le Mohakem Joseph Cohen Bacri.
Pour toute reponse, le dey, qui etait de connivence avec lui et l'avait nomme, fit arreter les membres de la delegation et ordonna leur decapitation sur la place publique, qui eut lieu le 7 juin 1815. Son corps devait etre expose a la porte d'entree de la ville, mais sa famille parvint a soudoyer les gardiens et put aunsi lui donner une digne sepulture.
A la suite de ces peripeties, quelques uns des membres de la famille s'installerent a Oran ou ils participerent au developpement du port, repris des mains des Espagonls. La plupart revinrent toutefois a Alger avant le debarquement francais
Rabbi Shemouel Aboul ker
1825 – 1890.Rabbin juge a alger, premiere generation de l'occupation francaise. Vers la fin de sa vie, il s'installa a Jerusalem.
Charles Aboul ker
1872 – 1937. Fils de Salomon. Inaugure un nouveau chapitre dans l'histoire et la gloire de la famille : la medecine. Ne a Aumale, il devint apres de brillantes etudes, le premier juif chef du sevice de chirurgie a l'hopital d'Alger, pourtant connu pour son antisemitisme.
Blesse au combat de Verdun au cours de la premiere guerre, il se consacra a son retour a Alger a sa profession comme a un sacerdoce, ce qui lui valut le surnom de " medecin des pauvres " et de " roi d'Alger ".
Il remplit egalement de hautes fonctions publiques : membre du Conseil superieur du gpuvernement et conseiller general de la troisieme circonscription d'Alger. Il mourut dans un accident de la circulation et son nom fut donne a une des rues d'Alger.
Ses fils Raphael – decede en 1974 et stephane, jouerent un role capital dansla Resistanceet le succes du debarquement americain du 8 novembre 1942. Son autre fils. Pierre, fut egalement un chirurgien celebre.
Il etait en France au mement de l'occupation allemande et reussit a se cacher jusqu'a la liberation. Professeur de medecine et chirurgien emerite, il opera de la prostate le President dela RepubliqueFrancaise, le General de Gauulle. Mort a Paris en 1976
Aumale se trouve dans la vallee de la Bresle et est desservie par l'echangeur 12(situe à 4 km) de l'A 29 (Saint-Quentin–Amiens–Le Havre).
Aumale est situee a 16 km de Formerie et d'Hornoy-le-Bourg, a 18 km de Foucarmont et de Poix-de-Picardie, à 21 km de Grandvilliers, a 22 km de Blangy-sur-Bresle et a 26 km de Neufchatel-en-Bray et de Forges-les-Eaux,
La gare d'Aumale lui donne un acces aux reseaux TER Picardie et TER Haute-Normandie (ligne de Beauvais au Treport-Mers). La gare etait egalement desservie par la ligne a voie metrique d'Amiens (Gare Saint-Roch) a Envermeu du reseau des Chemins de fer departementaux de la Sommeconcede a la SE.
Henri Aboulkher
1876 – 1957. Fils de Joseph, fils de rabbi Samuel, cousin de Charles. Professeur de medecine, eminent specialiste de neurochirurgie, homme de combat et dirigeant communautaure de premiere plan. Prsident d'honneur dela FederationSionisted'Algerie. Blesse en 1915 au cours de la premiere guerre, il restera invalide .
Un des fondateurs du Comite Juif Algerien d'Etudes Sociales, dont il reprit la presidence en 1937. Apres l'armistice de 1940 et l'instauration de la legislation anti juive a Alger par les representants du regime de Vichy, il protesta aupres du gouverneur general Darlan contre les mauvais traitements infliges aux prisonniers et reclama la reintegration dans l'armee des soldats juifs demobilises.
Demis de ses fonctions hospitalieres en application des mesures anti juives, il mit son appartement a la dispsition des resistants diriges pae son fils, Jose, qui y peraperent le debarquement americain. Les menbres du consulat ameicain s'y installerent au cours de l'operation de debarquement, dans la nuit du 8 novembre 1942.
Apres le debarquement les Americains, interesses avant tout a attirer dans le camp allie les partisans de Vichy, les maintinrent au puvoir a Alger, en trahisant honteusement les resistants qui les avaient aides a debarquer.
Les lois anti juives resterent en vigueur. Le professeur Aboulkher, en tant que president du Comite Juif Algerien d'Etudes Sociales alerta les juifs americains. Apres l'assassinat de Darlan et son remplacement par lr general Giraud, ce dernier fit arrete un certain nombre de personnalites gaulliistes, parmi lesquelles le professeur Abpoulkher le 30 decembre 1942, ainsi que son fils Jose et le Dr Raphael Aboulkher.
Alors qu'ils allaient etre deportes au Sahara, la fille du professeur, Colette Aboulkher er Bernard Karsenty, reussirent in extremis a alerter les journalistes allies qui menerent un bruyante campagne pour leur liberation aupres du tout puissant consul des Etats-Unis, qui avait organise le debarquement en collaboration avecla Resistance, Robert Murphy.
La pression porta ses fruits et leur liberation intervint en fevrier 1943. Revenu a la tete du Comite, il protesta energiquement contre la lenteur de la restauration des droits des Juifs algeriens et s'opposa a tout compromis, exigeant la restauration collective du Decret Crenieux.
Mais il fallut plusieurs miis d'effforts avant que, le 20 Octobre 1943, le General de Gaulle annule l'abrogation du decret et restitue aux juifs d'Algerie leur nationalite francaise.
Raphael Aboulkher
Un des organisateurs de la prise d'Alger le 8 novenbre 1942 parla Resistance.Ildirigeait les candidats ala Resistancevers la salle de sports Geo Gras qui servait de paravent a l'entrainement militaire avec son frere Stephane. Le 8 novembre 1942, le general Giraud qui devait commander du cote francais l'operation de debarquement et appeler les troupes francaises a s'y joindre, arriva en retard et c'est Raphael Aboulkher qui, a sa place, lanca l'appel a la resistance a Radio Alger, en se faisant passer por le general. Morte a paris en 1974.
Jose Aboulkher
Medecin comme son père, le professeur Henry, heros de la resistance, il joua un role capital dans la prise d'Alger le 8 novembre 1942. Jeune etudiant en medecine, il se lanca dans l'action clandestine en patriote francais dans le cadre dela Resistanceunie, en vue de favoriser le debarquement allie eb Afrique du Nord et le ralliement dela Franceau camp allie.
Jose Abpoulkher fut charge dans le cadre du recrutement des effectifs du renseignement et de la preparation de la prise d'Alger en vue du debarquemnet. L'accord de Chechell entre la delegation militaire americaine etla Resistanceprevoyait la neutralisation de toute opposition des elements de Vichy au debarquement par la prise des positions strategiques d'Alger et d'Oran at la paralysie de toute organisation de defense.
Avertis de la date du debarquement, 4 jours seulement a l'avance, les resistants, au nombre de 400 – a 85% juifs -. Diriges par Jose aboulkher, qui n'avait alors que 22 abs – en raison de la defaillance a la derniere minute de l'officier qui devait conduire les operations – arriverent a s’emparer, la nuit du 8 novembre, de tout les objectifs civils et militaires, sabs incident, malgre le manque d'armes, les Allies n'ayant pas tenu leurs promesses de livrer des armes perfectionnees.
Mais les Americains tarderent a occuper Alger, contrairement a ce qui était prevu et, au lieu de quelques heures pendants lesquellesla Resistancedevait tenir la ville paralysee, l'occupation se poursuivit plus de 24 heures, permettant aux representants du regime de Vichy, et a leur tete l'amiral Darlan de nrgocier avec les americains leur maintien en place, contre la promesse de ne pas contrarier les operations des troupes alliees.
Globalement, le succes de l'Operation " Torche " est consideree comme un tournant capital dans la guerre, la premiere victoire des Allies aux consequences incalculables pour la liberation de l'Europe, etla Resistancejuive y a joue un role primordial, bien que peu connu. Arrete en meme temps que d'autres personnalites en decembre 1942 par les partisans de Vichy, il gagna Londres des sa liberation en mars 1943.
Il presenta son rapport au General de Gaulle, qui kui confia comme mission en France occupee, d'organiser le reseau d'assitance medicale dela Resistance.JoseBenichou resume ainsi le role du plus jeune des resistants : " ce fut un chef d'œuvre. En 1830, les Francais debarquerent a Sidi Feruch, liberant sans s'en douter les juifs algeriens.
En 1942, les juifa algeriens ouvrirent la ville aux Americains qui debarquerent sur les memes plages. Alger était devenue la capitale dela Francelibre, caitale dela Franceen guerre. En reconnaissance des eminents sevices rendus a la France, il fut decore a Alger, en 1947, dela Croixdela Liberation.
Joseph Toledano
Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel
Colette Aboulker-Muscat
Fille du professeur Henry Aboulkher, elle fut decoree en 1948 dela Croixde Guerre, pour son role dansla Resistanceaux cotes de son frere Jose. Assistante de son pere, un des plus grandsneuro-chirurgiens de son temps, elle a ainsi appris la neurologie et developpe une methode de therpie originale, la psycho- synthese, qu'elle exerce a Jerusalem ou elle est montee a la fin des annees 1950 avec son mari, M. Muscat, qui fut president des originaires d'Algerie en Israel
Marcel Aboulkher
Auteur du livre de souvenirs " Alger et ses complots " sur la vie politique tumultueuse d'Alger entre l'instauration du regime de Vichy et l'arrivee du general de Gaulle en mai 1943. Ce livre n'est pas un livre d'histoire, mais d'histoires. Le hasard merveilleux de la vie m' a fait froler quelques mysteres, dont j'ai demonte quelques uns, devine d'autres, et dont certains restent toujours entiers por moi.
Je n'y ai guere de merite. Place pendant quatre ans a un etonnant carrefour geographique et militaire, il m'a suffit d'ecouter pour entendre, de rgarder por voir, et de reflechir poue comprendre. Ce temoignage, s'il est parfois incomplet, est du moins authentique et sincere.
Paul Aboulkher
Fils d'Elie. Medecin a paris, ne a Alger en 1910. Specialiste d'oto-rhino-laryngologie, il fut le rapporteur de quatre congres medicaux francais dans cette specialite
Florence Aboulkher
Femme de lettres francaises, nee a Alger. Elle publia son premier roman a Paris en 1975, intitule "La Galere", suivi en 1984 par "La Femmetendresse ". En 1985 " Pourquoi, Sarah ? ", en 1986 " Une femme comme elle ". En 1960 elle publia un roman autobiographique sur son enfance algerienne et l'exil de la patrie perdue, " Une etrange peine ".
Autre source
ABOULKER : nom d’origine arabe associant ‘abû (père ou homme) et ‘al-khayr (l’heureux) : donc père de l’heureux, du bien, ou simplement l’homme heureux
ממזרח וממערב-כרך ו'-מאמארים
ממזרח וממערב כרך מספר שש.
ארץ ישראל בהגותו של רבי יצחק קארו – שאול רגב.
כבסיס לסעיף הראשון משמשות את ר׳ יצחק בדרשתו זו בקשתו של יעקב מיוסף לפני מותו, ״אל נא תקברני במצרים״, ולאחר מכן אותה בקשה עצמה של יוסף מאחיו: ״והעליתם את עצמתי מזה אתכם״ כאשר ייפקדו ויעלו לארץ ישראל. ״שבועה המתלווית לבקשה מלמדת על החשיבות שמייחסים שני אישים אלו לבקשתם. הרעיון הזה נעדר לגמרי מן הדרושים ב״תולדות יצחק״.
בספרות התלמודית, ולאחריה בספרות המדרשית ובזוהר, אנו מוצאים שתי גישות יסודיות ומנוגדות לרעיון של קבורת מתי חוץ לארץ בארץ. אחת המחייבת ומעודדת, ואחת השוללת ואף מגנה. במדרש רבה צו: ה אנו קוראים:
ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת א״י, א״ר אלעזר דברים בגו. ר׳ יהושע בן לוי אמר מהו דברים בגו, אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים. אמרו רבותינו שני דברים בשם ר׳ חלבו. למה האבות מחבבין קבורת א״י שמתי א״י חיים תחילה בימות המשיח ואוכלין ימות המשיח.
נימת הדברים בדרשה זו מתונה. ר׳ יהושע נותן את הטעם על פי הפסוק ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״, זו לשיטתו היא ארץ ישראל. דרשתו של ר׳ חלבו היא המשך לדרשתו של ר׳ יהושע, והוא מסביר את הטעם: ״שמתי א״י חיים תחילה בימות המשיח ואוכלין ימות המשיח״.
כלומר: התחייה בארץ ישראל תחול קודם. ממילא ייהנו מתי ארץ ישראל מימות המשיח לפני מתי חוצה לארץ. הרעיון מפותח יותר בפסיקתא רבתי:
ר׳ חלבו אמר. המת בחוצה לארץ, והנקבר בחוצה לארץ, שתי צרות בידו. צרת המיתה וצרת הקבורה. למה שכתוב בפשחור ואתה פשחור וכל יושבי ביתיך תלכו בשבי. בבל תבוא ושם תמות ושם תקבר. ור׳ חמא בר חנינא אמר המת בח״ל כיון שיבא מח״ל ונקבר בארץ אין בידו אלא מיתה אחת. ומה מקיים ר׳ חמא בר חנינא שם תמות ושם תקבר שקבורת אח ישראל מכפרת לו.
אין מתי חוצה לארץ שונים ממתי ארץ ישראל, אלא שקבורת ארץ ישראל מכפרת להם צרה אחת, והשנייה מכופרת להם בתחייה. לעומת זאת, מתי חוצה לארץ אין האדמה מכפרת להם ועל כן עדיין יש בידם שתי צרות: גלגול מחילות, שהוא עונש בפני עצמו, בא לכפר על צרה אחת, והתחייה תהיה בארץ ישראל.
בהמשכה של אותה דרשה שבפסיקתא מסופר על טיולם של שני חכמים בגבולות הארץ, שם הם רואים ארונות של מתים שהובאו לקבורה בארץ. שני החכמים מגיבים, כל אחד בשיטתו.
ר׳ ברוקיא ור׳ אליעזר בן פדת היו מטיילין באילפס ובאו ארונות מח״ל. א״ר ברוקיא לר׳ אליעזר מה הועילו אלו, בחייהם הניחו אותה ובמיתתן באו להם. א״ל ר׳ אליעזר לא היא. כיון שהם נקברים בארץ ישראל וניתן להם גוש של עפר של ארץ ישראל מכפרת להם. שנאמר וכפר אדמתו עמו.
שתי דעות מנוגדות מוצאים אנו גם לגבי העלאת המת לקבורה בארץ ישראל. מחד גיסא, ״ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה״ (ירמיה ב:ז). אבל מתי ארץ ישראל, שאין בהם אותה טומאה, אינם מטמאים את הארץ.
כנגד זה סובר ר׳ אליעזר שקבורה בארץ ישראל מכפרת עוון, ועל כן הנקברים בארץ ישראל, אף על פי שמתו בחוצה לארץ, מעלתם גדולה מזו של אלו שגם נקברו שם. בשל הבאתם לארץ ישראל אין הם סובלים מעונש גלגול מחילות.
מתוך ויקיפדיה
רבי יצחק קארו. נולד בטולדו בשנת רי"ח (1458) – ייתכן שנפטר בירושלים בשנת רצ"ה (1535). רב, ראש ישיבה, דרשן, ורופא. דודו של רבי יוסף קארו.
קורות חייו
רבי יצחק למד תורה אצל רבי יצחק קנפנטון. בתחילה עסק בלימוד תורה בישיבה בטולדו. בשלב מאוחר יותר עבר לליסבון על מנת להקים בה ישיבה. בעת גירוש ספרד גורשה משפחתו מספרד והגיעה לפורטוגל. בשנת 1497 גורש מפורטוגל עקב גזירה שחייבה את היהודים להתנצר או לעזוב את הממלכה. מפורטוגל נדד לטורקיה. במהלך מסע זה אירעו לו אסונות כבדים, כל בניו מתו במהלך המסע. ככול הנראה הייתה לו לפחות בת אחת שכן ידוע שהיה לו נכד, רבי אברהם צהלון.
קורות חייו של רבי יצחק בטורקיה אינם ברורים. נראה שנדד בין איסטנבול למגנזיה. בקהילות אלו נשא דרשות בפני הקהל, אך אין ידוע אם שמש בהם במשרה רבנית כלשהי. ככול הנראה, נחשב רבי יצחק סמכות רבנית שכן אחיינו הגדול, רבי יוסף קארו שאף גדל בביתו של רבי יצחק באיסטנבול , התייעץ עמו בענייניהלכה.
בשנת 1517 מסר את ספרו תולדות יצחק לדפוס. באותה שנה יצא למסע לארץ ישראל אך לא ברור אם הגיע לבסוף לארץ ישראל. מחד ישנן מסורות שהתעכב בדמשק ונשאר בה. מאידך ישנן מסורות המחזקות את האפשרות שהגיע לצפת, בה ישב אחיינו רבי יוסף קארו.
חיבוריו
ספר תולדות יצחק – ספר דרשות. בספר משולבין הן הפשט והן הפרשנות האלגורית למקרא.
חסדי דוד – חיבור הכולל דרשות בתחום הפילוסופיה והאגדה. נערך על ידי תלמידיו.
מספר תשובות בשו"ת אבקת רוכל של רבי יוסף קארו , הן בשמו של דודו רבי יצחק קארו (תשובה סימן מז ותשובה בסוף הספר). כך גם עיקרי תשובה בשמו בסוגיית הנחת תפילין בחול המועד מובאת בבית יוסף על טור סימן לא.
בנו של רבי יוסף קארו, יהודה, תכנן להוציא את ספר שו"ת שיכלול את תשובותיו של רבי יצחק קארו אך הדבר לא התממש.
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
רבי אברהס אבן צור בן משה
מרבני סאלי במאה הרביעית למניינינו. רבי יצחק צבע השני כתב בהקדמה לספר ״קרני ראמים״ שלמד לפניו.
רבי אברהס אזנאתי
מסופרי בד״ץ סאלי. (במלכ״ר מופיעה חתימתו משנת התקכ״ד).
רבי אברהס ביבאס בר מאיר
חתום בשאלה לרבני פז בשנות התס״ז עם רבי אברהם בן מוסא ורבי שלם בן צור.
רבי אברהס רודריגאז.
חי במאה השישית למניינינו. היה עם הרב חיים טולידאנו ורבי אליעזר דאבילא.
רבי אהרן הלוי
מחכמי סאלי. חתם על איגרת ניחומים לרבי רפאל עובד במות עליו אביו הרב היעב״ץ. איתו חתומים על האיגרת – רבי חיים טולידאנו ורבי יעקב ביבאס.
רבי אליהו הלוי בן צפת
סופר שטרות, חי במאה השישית למניינינו.
רבי אליהו הלוי בן שושן
מחכמי סאלי, חמיו של רבי אליעזר דאבילא
רבי אלעזר הלוי בן צאפת ב״ר דוד
מחכמי סאלי נמצא חתום עם הרב שלמה הכהן בן אברהם בשטר סידור טענות בשנת התפ״ח.
רבי דוד כן צאפת הלוי הראשון
מצדיקי סאלי הידועים, טמון ליד רבי חיים בן עטר הקדמון, רבי רפאל ביבאס ורבי משה אמסלם. המסורת מספרת על כך שבבית עלמין עתיק זה, כל מי שרצה לבוא ולהשתטח על קברות הצדיקים שם, היה חייב לגזוז צפורניו, להסתפר ולטבול קודם לכן. כבר צוין לעיל שהשומר הערבי, בשומעו קולות תפילה הבוקעים מחלקה זו, התגייר. למקום ציונו של רבי דוד, נהרו אנשי סאלי והסביבה ורבים ספרו על שנושעו בזכות הצדיק.
דווח במקורות על שנמצאה איגרת המלמדת כי רבי דוד הנזכר היה חי בשנת התרמ״ז. בסאלי היה ביהכנ״ס על שמו.
רבי דוד בן צאפת הלוי השני
רבי דוד בן צאפת הלוי השני היה מצאצאיו של רבי דוד צאפת הלוי הראשון.
משפחתם, כך מסופר, מהעי רצפת ועל כן נקרא בן צאפת ( צפתיים ) ממשפחת הלויים.
רבי דוד היה החברותא של מו"ר סבי רבי עמרם אלקאוה זצוק"ל וכן היה רבי דוד, ממוריו של מו"ר אבי רבי חיים מסעוד אלנקאוה זצ"ל
רבי דוד הלוי.
מחכמי סאלי חתום בטופס פסק דין התצ"ב עם רבי יוסף הכהן.
רבי דוד הסבעוני ב"ר אהרן הראשון
חי במאה הרביעית למניינינו
חיבר:
א. ״טוב רואי״ – ספר דרושים (כת״י).
באחד מדרושיו כתב שדרש אותו בשנת השנ״ו.
רבי דוד הסבעוני ב"ר אהרן השני
מחכמי סאלי במאה החמישית למניינינו, קרוב לודאי שהוא צאצאו של הראשון.
חיבוריו:
א. ״נאום דוד״ ־ דרושים (כת״י).
ב. פסקי דינים – (כת״י).
ד"ר דן מנור – מאמרים
שורשים במזרח
קבצים לחקר התנועה הציונית והחלוצית בקהילות ספרד והאסלאם – דן מנור – עורך יצחק גרשון.
הגאולה בכתבי רבי אברהם סבע
בעקבות חז״ל מציין המחבר ארבעה נסים גדולים בתולדות עמנו: א) תשועת אברהם במלחמתו נגד מלכי המזרח; ב) גאולת מצרים! ג) תשועת חזקיה מידי מלך אשור! ד) הגאולה הרביעית. אולם המקור התנאי, שעליו מסתמך המחבר, אינו קושר את נס חזקיה לגאולה לאומית, אלא לנסים שנעשו ליחידים – כדוד, אסא ויהושפט. יתרה מזאת, נס חזקיה, לפי חז״ל, אינו מתבטא בתשועה מידי אויבים, אלא באריכות ימים,בעוד שהמחבר מתכוון לתשועתו של חזקיה מידי אויביו, ומתייחס אליה כלתשועה לאומית, שאחריה תבוא הגאולה הרביעית: ״ובשליש השלישי [של הלילה] נעשה נס לחזקיהו דכתיב וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים״ [מל״ב יט לה], והרביעי האחר שמור לגאולה העתידה.דבריו של המחבר כאן באים ללמד, שתשועת חזקיה אינה מבטלת את הגאולה הרביעית, בניגוד למאמרו של הלל: ״אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה״. ואם נזכור, שחכמי הנצרות הסתייעו במאמר זה כדי לערער את אמונת היהודים בגאולה, הרי רשאים אנו לראות בדברי המחבר כאן תשובה, הדוחה את המגמה הנוצרית.
על הכתוב בתה׳ פט לז־לח – זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי. כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה – מעיר המחבר שהמשורר המשיל תחילה את זוהר המשיח לשמש, אך כיון שהלוח הנוצרי מושתת על השמש, שב המשורר לדמות את המשיח לירח: ״לפי שהשמש היו מונים בו אדום חזר לומר כירח יכון אולם״ (שם).כידוע, התיאולוגיה הנוצרית מפרשת כתובים רבים על משיחותו של ישו,וסביר להניח, שבדברים אלה מנסה המחבר לדחות את הזיקה בין המשיח ללוח הנוצרי, מחשש שזיקה כזו תתפרש כאסמכתא לתיאולוגיה הנוצרית.
חכמי הנצרות ניסו לבסס את תעמולתם לשם ערעור האמונה היהודית בגאולה גם על מאמר אחר בתלמוד, שלפיו זכאים ישראל לשתי ירושות בלבד. ולפי דעתם, שתי הירושות יצאו כבד לפועל – אחת בימי יהושע ואחת בימי עזרא, וכוונתם לבית ראשון ושני. מכאן הסיקו, שאין שום בסים לאמונה בבית שלישי. הד של מענה לטענה זו נשמע מפירושו של המחבר לבר׳ כח יא: המילה ״מקום״ החוזרת שלוש פעמים בכתוב זה רומזת, לדעתו, לשלושה בתים ולא רק לשניים. הנביאים מתארים עידן נצחי שבו תשרוד שלווה גמורה, בעוד שתקופות בית ראשון ושני היו רצופות פגעים, תקופות חולפות שהותירו אחריהן חורבן וגלות. מכאן, לדעתו, שכל ייעודי הנביאים מתייחסים רק לבית שלישי! ״לפי שזה כנגד הבית השלישי שהוא בית אלהי יעקב ושם יתגלו כל הטובות הצפונות לישראל וכל הנבואות העתיקות בין ייעודי הנפש בין ייעודי הגוף״.
Mariage juif a Mogador-fran-angl
Historique des ketoubots enluminees
Le XIXe siècle bourgeois industriel, commercial, utilitaire, positiviste et matérialiste eût tôt fait de balayer ces restes sentimentaux d'art et de tradition pour ne voir dans la ketouba qu' un contrat formel comme un acte de vente ou de location Certains pays, cependant, peu touchés par le progrès économique (O comblien ! ), continuaient à pratiquer cet usage, quoique d'une façon plus simpliste et parfois plus primitive.
Le Maroc en est un. Et même la tradition ne fut conservée qu'à Mogador où elle était mise en pratique, au moins jusqu'au moment où j'ai quitté cette ville il y a une quinzaine d'années. Qu'en est-il aujourd'hui?
C'est à Mogador que j'ai fait la connaissance de la ketouba enluminée, et c'est là que j'en ai reçu la tradition.
Le grand maître en cet art était incontestablement (et longtemps avant que je n'ouvrisse les yeux sur ce monde) le vénérable Rabbi David Elkaïm, que sa mémoire soit bénie. Je l'ai connu, admiré, respecté et aimé des dizaines d'années et cependant je suis incapable d'en donner une biographie car je ne me suis jamais préoccupé de sa vie privée quoique j'aie eu (trop rarement) l'occasion de soulager sa peine.
C'était un artiste dans le sens majeur du mot. Il n'avait fréquenté que les écoles traditionnelles juives, il n'en devint pas moins bon hébraïsant, composant des hymnes religieux et des épitaphes en vers dans la manière des poètes du Moyen-Âge, les seuls auxquels il eut accès. Mais en plus, il fut un artisan habile, découvrant ou réinventant les méthodes et les procédés des ouvriers d'art qu'il n'avait pas connus. Il construisait des meubles harmonieux, sculptés dans la masse dans la meilleure tradition des ébénistes du passé. Il coupait, taillait, gravait, sculptait et polissait le marbre à faire des dalles et des stèles funéraires et y inscrivait en creux et en relief les épitaphes que souvent il composait. Il pratiqua la peinture en bâtiment agrémentée de tous les procédés en vogue à l'époque, depuis le faux marbre et le faux bois, qui n'avaient pas de secret pour lui, ni le relief trompe-l'œil ni les morceaux les plus compliqués (le portrait de Messod Elmoznino).
המוסיקה שלי – קישורים לשירים
ביצוע נהדר על ידי שריקי של קצידת יוסף הצדיק
Alliance Israelite Universelle..Joseph Chetrit..Les Juifs de Taroudant, leurs metiers et leurs saints
Alliance Israelite Universelle
L'education moderne n'a ete inauguree a Taroudant qu'en 1929, avec l'ouverture de l'ecole primaire de l'A.I.U, qui a forme des centaines d'eleves jusqu'a sa fermeture en
1963 avec le depart des families en Israel. Mais ce n'est qu'apresla Seconde GuerreMondiale que des jeunes de la communaute ont pu aller a Casablanca poursuivre des etudes secondaires, a l'Ecole Normale Hebrai'que en particulier.
Bien avant les departs en Israel, differentes families et de nombreux jeunes sont alles s'installer a Agadir, Marrakech et Casablanca ou meme a Sale et a Rabat a la recherche d'une meilleure situation economique. D'autres ont continue jusqu'a Paris, ou vit de nos jours une petite communaute d'originaires de Taroudant, mais le plus grand nombre de ces derniers vivent aujourd'hui aux quatre coins d'Israel et essaient de s'organiser pour preserver la memoire juive de Taroudant.
. Les temoignages de Mathilde Benozillo
Mme Mathilde Benozillo a passe pres de deux ans a Taroudant comme adjointe de son mari, Elie Benozillo, qui etait directeur de l'ecole de l'Alliance, laquelle avait ete ouverte un an avant leur arrivee. Venant d'une grande communaute, Fez, ou elle a passe 5 ans comme institutrice et ou elle s'est mariee, apres avoir fait des etudes secondaires et pedagogiques a Paris, elle s'est souvent sentie angoissee dans un lieu ou il n'y avait ni medecin ni pharmacie. Dans un rapport qu'elle a ecrit quelques annees apres son depart de Taroudant, elle a retrace son itineraire d'enseignante qui l'a menee d'El- Ksar et de Fez a la capitale du Sous puis de nouveau a Fez apres un passage de deux ans a Sale.
Elle y a particulierement commente son service a Taroudant : "Je n'oublierai jamais les premieres sorties faites dans les rues tortueuses du Mellah. Ces bons Juifs, accroupis a la porte de synagogues, discutant tout bas, se levaient respectueusement a notre passage.
Les femmes se mettaient a la porte, et quelques unes meme s'avancaient vers nous en se courbant humblement et demandaient a embrasser pieusement ma main ou mon epaule. Et je me plaisais dans ce milieu si different du mien, parmi ces gens si ignorants et si superstitieux, mais si bons et si honnetes pourtant.
Le bonheur que j'en ressentais etait, helas, trouble chaque fois que mon enfant se trouvait fatigue par quelque petite maladie qui me rendait,malgre moi' triste et pessimisiste.
C'est d'ailleurs le trachome contracte par son enfant qui les a decides, elle et son mari, a demander leur mutation dans une ville cotiere. C'est ainsi qu'ils arriverent en octobre1932 a Sale.
הברברים המתייהדים-הירשברג
הברברים המתייהדים-הירשברג
וכן נמצאים יהודים בשבט דרייד, החיים כמו ערבים ודומים להם עד שאי אפשר להבדיל ביניהם. בדבר אולאד דאוד ואולאד עבדי סבור פרו, שמוצא5ם מתושבים יהודים ונוצרים שברחו אל ההרים בבוא הכובשים הערביים. הם עדיין שומרים על שורה של מנהגים מאותה תקופה, כגון חג סידנא עיסא שבו מתחילים הם להחליף את אבני התנורים.
ב – 24 בדצמבר הם חוגגים את חג הבּו איני, בראשית ינואר שוב מנקים הם את בתיהם. זה מזכיר מנהגים נוצריים. מנהגים יהודיים הם, אינם מדליקים אש בלילי שבתות, ואינם רועים את צאנם בשבתות. ב -27 בפברואר חג האביב ואז אינם אוכלים קוסקוס – מאכל שמכינים מחיטה " חמץ " עד חודש אפריל.
אוולאָד דאוד שמו שלא אחד השבטים, שבתוכו הבחינו במהנגים דומים למנהגים יהודיים, עלול להעלות את ההשערה, כי הכוונה לשבט בּנו הדַוַאוִדה, מבני הִלאל, שפשטו יחד עם הסולַים, באחזו יהודים אחרים בין הדואדה ונטמעו בתוכם. אולם החומר הקלוש אינו מרשה להסיק מסקנות ברורות.
א. לָאוסט במאמרו הממצה על צורות המגורים אצל הנוודים למחצה של מרוקו המרכזית, סוקר גם שורה של " קצור " – טירות – בזיז הגבןה, בהרי האטלאס, בתאדלה ובמורדות הדרומיים של גוש ההרים המרכזי
לדבריו תושביהם ממוצא יהודי, כלומר מתייהדים של ההר הברברי, וזכר לזה הוא מוצא במסורותיהם, בסיפורי עם ובשמות המקומות.
מסקנות סקר אנתרופולוגי בגרדאיא.
בדור האחרון נמצאו חוקרים שביקשו להסיק מסקנות בדבר מוצאם הגזעי של יהודי אפריקה הצפונית על סמך השמות והכינויים הנפוצים ביניהם, ולפי זה לקבוע גם את האחוז של כל קבוצה וקבוצה בתוכם. מגורשי ספרד ופורטוגל, כלומר יהודים בני אברהם אבינו, ברברים, כלומר מצאצאי המתייהדם הברברים וכו'….
אולם ברור, כי שיטה זו עשויה לשמש הוכחה לכאורה למוצאם הגיאוגרפי והחברתי, אבל לא לגזעם של נושאי השמות והכינויים הללו. אמנם נעשה עוד לפני גור הניסיון במדע האנתרופולוגיה ובשיטת הסקר המקובלת בו, כדי למצוא פתרון לשאלת היהודים הברברים אלא שהתוצאות לא הסתכמו במסקנה ברורוה וחד משמעית.
הן רק הוכיחו את ריבוי הטיפוסים השונים מבחינה אנתרופולוגית בין יהודי הארץ, בדומה למצב בכל התפוצות.
לפני שנים מספר ניגש ל. ק. בריגס, אנתרופולוג שהרבה לחקור את אוכלוסיית הצהרה, לעריכת סקר אנתרופולוגי דימוגרפי של היהודים היושבים באזור הגובל עם הצהרה, ובחר לו לשם כך את העדה היהודית בארדאיא שבמעמק מזאבּ, אז אחד האזורים הצבאיים באלג'יריה הדרומית.
הסקר נעשה בין השנים 1954 – סוף 1961, כלומר בזמן חיסולה הגובר והולך של העדה על ידי עלייה לישראל והגירה לצרפת. מתוך האוכלוסייה היהודי של העיר, שמספרה נקבע בראשית שנות החמישים של המאה ל – 1642 נפש, נותרו בראשית יוני 1962 כ – 500, ומאלה עזבו את העיר עד סופו של אותו חודש 450 איש נוספים. יש להניח, כי כיום אין יהודים בעמק המזאבּ.
עם כל ההסתייגות הנובעת משינויים דמוגראפיים אלה, שללא ספק השפיעו על הרכב האוכלוסייה היהודית, שממנה בחר בריגס את המדגמים בזביל הסקר, יש להודות, כי דווקא כאן קוומים היו תנאים אידיאליים לעריכת המחקר.
1 – המספר המצומצם של התושבים היהודיות בגרדאיא, העיר הראשית בעמק המזאב, שבה התרכזו לאחרונה כל היהודים שישבו בחבל זה.
2 – ניתוקם הגיאגרפי, המדיני והחברתי מן העדות היהודיות בצפון הארץ. מצב זה לא השתנה בזמן השלטון הצרפתי, שלא העניק לתושבי האזורים הצבאיים את האזרחות הצרפתית – פרשה שנעמוד עליה בפרק הבא – ואלה המשיכו באורח חייהם המבודד כמעט עד סיום המשטר הצרפתי.
3 – הם חיו בסביבה מוסלמית בעלת מבנה חברתי דתי אחיד ומיוחד – הם אנשי מזאב המפורסמים באלג'יריה, המשתייכים לכת האבצ'יה, שמאמיניה מצויים עדיין באזור הספָר של אלג'יריה הדרומית – ואר גלאן, ואֶד ריג, תוקורת, של תוניסיה , חבל ג'ריד, ושל טריפליטניה , ג'בל נפוסה.
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
פרשנות התקנות זמן תוקפן והשתלשלותן
״ספר התקנות״ הפך להיות בספר יסוד בעבודת החכמים בבתי הדין ובפסיקתם. לכן הם הרבו לעסוק ולהתעמק בו. כל ספק שהתעורר בהבנת לשון התקנה הם אלה שפרשוהו. ועד התקופה האחרונה מוצאים שאלות בדבר הבנת התקנה ולשונה . ובן פתרו שאלות שהתעוררו בפועל יוצא מהתקנות. לדוגמה: התקנה המחייבת את האיש לגרש האשה שנשא שלא בהתאם לתקנה, ואם ירצה יקדשנה שנית בהתאם. נשאלו חכמי העיר – פאס מה יהיה הדין במקרה שהאיש כהן הרי אם יגרשנה נאסרת עליו כי כהן אסור לשאת גרושה . וכן לגבי התקנה המחייבת לכתוב הצוואה בנוכחות המצוה, נשאל מה יהיה אם הוא מצוה ביום השבת שאין אפשרות לכתוב הצוואה לפניו, האם הצוואה תקיפה . בתקנת ירושה המקנה זכות לבת הרווקה כמו לבן. האם גם בכופר נפש או רק ברכוש שהיה מצוי ברשות הנפטר לפגי מותו .
לעומת זאת התקנות החדשות של מועצת הרבנים,חייבו את בל הקהילות במארוקו.מאחר שכולם יוצגו בדיון ובהכרעה, הייצוג היה באמצעות רבני הערים, ומהאסיפה השלישית ואילך השתתפו גם נציגים מ״מועצת הקהילות במארוקו״. כשרצו לתקן תקנות הנוגדות את המנהג המקובל, לפני קבלת החלטה התבקשו הרבנים לשאת ולתת עם ועד הקהילה במקומם, ויעבירו את החלטתם בכתב לבית הדין הגדול,אם לקבל או לדחות את התקנות המוצעות. באסיפה שלאחריה הכריעו הענין לפי הרוב. במנין הקולות מנו כל קהלה לפי מספר תושביה, ונמצא שההכרעה נפלה בהחלטת רוב האוכלוסיה היהודית במארוקו . בתקופה זו היתה מארוקו מחולקת לשני אזורים, האחד נתון תחת השלטון הצרפתי והשני תחת השלטון הספרדי .למרות שהדיון התנהל בעיר רבאט באזור הצרפתי הרי גם היהודים שבאזור הספרדי קבלו עליהם את התקנות.
עיון בספרות השו״ת של חכמי התקופה שנדפסו,מלמד אותנו על ישומן של התקנות החדשות הלכה למעשה . כשנתעוררו ספיקות באשר לכוונת התקנה הועלה הדבר בשאילתא באסיפה שלאחריה. ואז כתבו סעיף משנה המסביר ומבהיר כוונת התקנה . היו גם שאלות הלכתיות שהתעוררו עקב התקנות החדשות. לדוגמה: בתקנה המחייבת את האיש לשלם פיצוי לאשה׳ נטען על ידה שנבעלה לו לאחר שהבטיח לה נשואין. הכחשתו מחייבת אותו שבועה, בתקנה נקבע שגם במקרה שהוא חשוד על שאר איסורים אינו חשוד על השבועה ומשביעין אותו. על סמך זה נשאל ר׳ יצחק חזן האם כך יהיה הדין גם לשאר דברים,שחשוד לשאר איסורים אינו חשוד על השבועה, או לא .
בדומה לנגיד שהשתתף בחלק מ״תקנות פאס״. הרי גם בתקנות החדשות השתתף מר מוריס אביטבול, מי שהיה מפקח על הקהילות היהודיות מטעם השלטנות. כנראה הוא היה גם מיוזמי כינוס הרבנים לתקן התקנות. יש לציין לזכותו שהוא לא התערב בדיוני הרבנים,ורק בעת שהתעוררה בעיה שעלולה היתה להתנגש עם חוקי השלטונות, עמד והבהיר את המצב . הוא עזר רבות לרבנים בתפקידם ובמעמדם. הרבנים עיטרוהו בשבחים רבים בפתיחת כל אסיפה ובתחילת כל הצעה. בפתיחת הכינוסים נכח ובירך גם נציג היועץ המשפטי לממשלה.
עיון בתקנות החדשות מלמדנו שהוגה הרעיון ומוציאו לפועל,היה הרב הראשי רבי שאול אבן דנאן. בכל הכינוסים הוא הנושא בעול הדיונים והבירורים המוקדמים, וכן העיד בדברי הנעילה לאסיפה החמישית רבי מיכאל יששכר אנקאווא: "… רבי שאול … אשר מלבד עול התדירי המוטל עליו מדי יום יום נוסף עוד עול זה של מועצה״ר (= מועצת הרבנים) שהוא הוא המתענין בה -מראשה לסופה. והוא המבינה והוקרה וטורח ביו״ד אצבעותיו ומצמצם עתותיו לה על כל דבר ודבר …" . רבי שאול היה הרב הראשי האחרון של יהדות מארוקו, הוא זכה להוקרה גם מצד השלטנות הצרפתיים והמארוקאניים, אשר עיטרוהו באותות כבוד.
רבי שאול לבד מגדולתו בתורה היה חריף ומתון.הנהיג את ענייני הרבנות במארוקו בחכמה נפלאה, שמר על כבודה בתקיפות ובאומץ. הוא עסק גם בפילוסופיה ובקבלה. ובסוף ימיו עזב את משרתו הרמה, והתיישב בירושלים על התורה ועל העבודה. נפטר בשיבה טובה בכ"ג ניסן התשל"ב – 1972. מחיבוריו נדפס " הגפ שאול " ו " שנה שאול, פאס התשי"ט, שו"ת וחידושי דינים.
כפיית התקנות
ההבחנה בין ״תקנה״ לבין ״אזהרה״ שהיא בעצם המלצה, אינה ענין שבתוכן אלא זה שבביצוע. בעוד ״אזהרה״ היא ציווי מוסרי על האדם, וכשאין הוא רוצה לקיימו, אין אפשרות לכוף עליו את ביצועו, הרי ״התקנה״ היא ציווי משפטי שחובה עליו לקיימו, ויכולים לכוף את ביצועו.
בכל תקנה מתקנות פאס מוזכר האמצעי שבו יכופו את קיומה. ישנן תקנות שמטילות קנם כספי על המיפר אותן . בדרך כלל הסכום לא נקוב בתקנה, והוא נקבע לפי ראות עיני בית הדין או הנגיד . באחרות מוזכר עונש גופני מלקות או מאסר . בתקנות אחדות מוזכרים כל העונשים יחד . במקרים חמורים אף ניתן היתר לנגיד למסור את מיפר התקנה לשלטונות . וזאת מלבד הנידוי או החרם הנזכרים ברוב התקנות.
לעומת זאת, בתקנות החדשות, שבהן סמכות הרבנים הוגבלה בידי השלטונות,לא מוזכרות סאנקציות שנקטו בהן לקיים משפטי התורה.גם בדיני אישות, אפילו סאנקציה חברתית כמו חרם או נידוי. כאשר אחד הרבנים הציע להטיל עונש מאסר על הנואפים עם אשת איש, הוחלט: ״לפנות בבקשה לממשלה יר״ה, למען חזק תוקף הדאהיר השייך לענין זה״ . עם זאת הרבנים היו מוסמכים לקבוע וקבעו סכומי פיצויים בענייני אישות.כמו הפרת שידוכין, עיבור פנויה, השחתת בתולים . ובן מאסרם של אלה שסירבו לבצע פסק דינם בעיקר בנושא כפיה לגט. ופסקי־דין שהוציאו כובדו ובוצעו על־ידי משרד ההוצאה לפועל של הממשלה.
שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון-מודיעים לצדיקים יום מיתתם
שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון
מודיעים לצדיקים יום מיתתם
בלילה לפני שהסתלק הרב משה אהרון פינטו, בעת האישפוז בבית החולים קפלן ברחובות, הוא הופיע בחלום אצל בנו, הרב חיים. בחלום ביקש האב מבנו, כי למחרת בערב יהיו נוכחים בני המשפחה ליד מיטתו, ״כי מחר נשמתי עולה לישיבה של מעלה. מי יכסה את עיני, אם לא תהיה שם, ומי ידאג לכך שגופתי לא תועבר לחדר הקירור״, אמר הרב.
למחרת בבוקר מיהר הרב חיים פינטו לבית דפוס באשדוד, כדי להכין מודעה לקראת ההילולה המתקרבת בסופו של אותו חודש, ביום פטירת הר״ח זצ״ל. בעל הדפום כבר הכין נוסח ראשוני של המודעה, וביקש מהרב לבדוק את הנוסח ולראות אם לא חלו שגיאות כלשהן.
במודעה נכתב בין היתר, כי ההילולה תיערך במעמדו של הצדיק הקדוש רבי משה אהרון פינטו. הרב חיים פינטו הביט בשורה זו, וביקש מבעל הדפוס כי יוסיף בראשי תיבות את המילים ״אם ירצה השם״ ליד שמו של אביו. בעל בית הדפוס מחה על כך, ואמר כי הדבר לא מקובל, שכן את ראשי התיבות ״אי״ה״ מציינים רק פעם אחת, בראש המודעה.
הרב חיים פינטו עמד על דעתו, אולם בסופו של דבר ביקש מבעל בית הדפוס שיעכב את ההדפסה ולא יתחיל בה, עד שיקבל ממנו אישור סופי לכך.
בשעות הערב, ה׳ אלול תשמ״ה, התייצב הרב חיים פינטו ובני משפחה אחרים ליד אביו הגוסס. בשעה 8.30 בלילה יצאה נשמתו של הרב, בקדושה ובטהרה, ועלתה בסערה השמיימה. הרב חיים עצם את עיניו של הנפטר, והחל בסידורים המינהלתיים לשחררו מבית החולים ולהעבירו לאשדוד. שם, בבית הכנסת על שם הר״ח פינטו זצ׳יל, ישבו אנשים במשך כל הלילה, ואמרו פרקי תהילים ליד הגופה.
לולא החלום – לא היה הרב חיים פינטו ניצב ליד אביו בשעת פטירתו: באותו ערב הוא הוזמן להשתתף בשמחת שבע ברכות של קרוב משפחה בירושלים.
עם היוודע דבר פטירת הצדיק הגיע לבית הרב חיים פינטו תושב אשדוד, אמיל דבדה. בידו הפקיד הרב משה אהרון מכתב, ארבע שנים לפני פטירתו, ואמר לו כי יפתח אותו רק לאחר הסתלקותו. לאחר שנפתח המכתב, בליל פטירתו, נמצא כתוב שם על ידי הרב כי, ״נראה לי עת פקידה ביום ה׳ אלול תשמ״ה״, היום שבו אכן נפטר מהעולם.
אוצר חיים
הרב חיים פינטו שליט״א עומד בראש מוסדות ״אוצרות חיים – ישמח משה״ באשדוד. המוסדות כוללים בתי כנסת על שם הצדיקים חיים פינטו זצ״ל ומשה אהרון פינטו זצ״ל, ישיבה ״דברי אדמון ספרא״ ובית־ספר חרדי לבנות ״נאות אסתר״. בית הספר נוסד בעקבות בעיות שהתעוררו בחינוך החרדי באשדוד, ומתחנכות בו כ-200 תלמידות. עם השלמת הבניין החדש יוכל המוסד לקלוט עוד 300 תלמידות. במקביל משמש הרב פינטו שליט״א כרבה הראשי של קרית מלאכי. בתפקידו זה פעל רבות להפיץ תורה ודעת בעיר, ולפתור בדרכי נועם בעיות שהתעוררו עם המיגזרים שאינם מקפידים על קלה כבחמורה. את עצמות ארבעת הצדיקים מבני משפחתו, שהעלה ממרוקו בטרם נחרש בית העלמין והפך לשדה, הטמין בקרית מלאכי. כמו אבותיו הרבנים זצ״ל למשפחת פינטו, משמש הרב חיים פינטו שליט״א כתובת להמונים, מהארץ ומהעולם, הפונים ומבקשים עצה. תפילה או ברכה. בהילולות שאותן הוא מארגן בימי פטירת הרבנים זצ״ל למשפחת פינטו, באשדוד ובמרוקו, משתתפים אלפים ורבבות.
ארוכא ומרפא
״שום סיכוי. הילד הזה יישאר צמח כל ימי חייו״- אמרו הרופאים, חד וחלק, להוריו של ילד בך עשר. זה נפגע בתאונה קשה, והרופאים לא נתנו לו שום סיכוי לחזור ולתפקד כרגיל. ההורים ההמומים, שלא משו ממיטתו, נתקפו ייאוש. לבני המשפחה ולחברים, שבאו לעודד את רוחם, סיפרו על תחזית הרופאים הקשה, וגם אלה נפלו ברוחם. דודו של הילד לא אמר נואש. הוא התייצב אצל הרב חיים פינטו שליט״א, כדי לבקש עצה וברכה. בזמן ההילולה, כאשר הונף ספר התורה הקדוש,בירך הרב פינטו את הילד והתפלל להחלמתו. ימים אחדים לאחר מכך ראו הרופאים כי התחזית הקשה שלהם לא התאמתה. אולי משום שבמונחים רפואיים לא קיים המושג ״נס״. אבל, נס אכן התרחש, הילד התעורר, החל לתפקד, וכעבור שלוש שניס חגג את בר־המצווה שלו ברוב שמחה.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
10 – כיצד פתח ג'וחה חנות
יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.
בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.
מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.
הגיע ג'וחה לגיל החופה ורצה לשאת אישה. יום אחד אמר לאמו ואביו —רוצה אני לשאת אישה.
אמרו לו – פתח חנות, תוכיח שאתה מסוגל להרוויח כסף, ואז נחפש לך כלה.
חיפש ג'וחה חנות ריקה בשוק הבשר, ובקושי מצא מחסן ריק ומלוכלך. כתב עליו באותיות גדולות ; " בשר למכירה "
עברו חלפו ימים, ואין לו בשר למכירה, כי אין לו כסף מספיק. פעם מכר לו ערבי אחד פרה זקנה, שעמדה בקושי על רגליה. הוא קנה אותה, והשוחט שחטה והעגלון הביא את הבשר למחסן.
מחכה ג'וחה לקונים, אך קונים אין. כל השבוע רואה ג'וחה את שכניו, בעלי חנויות הבשר, מוכרים בשר טוב ויפה. ורק הוא אינו מוכר שום דבר. בא יום חמישי, בא יום שישי – כולם מכרו כמעט את הכול. רק הוא – אין איש נכנס לחנותו פנימה כדי לקנות בשר.
בא יום שישי אחר הצהריים, עוד מעט יצטרכו לקבל את פני שבת קודש. כל הסוחרים סגרו כבר את חנויותיהם, רק ג'וחה עומד ומצפה. פתאום נראתה עדת כלבים לפני חנותו. פונה אליהם ג'וחה ושואל – מה רצונכם ?
התשובה היא כללית, פה אחד – הב ! הב ! – הבין ג'וחה שהכלבים רוצים בשר.
התשלמו לי ?
הב ! הב !
חשב ג'וחה שהכלבים עונים לו : כן, כן, חתך חתיכות בשר ונתן לכלבים
רוצים עוד ? הב ! הב !
האכיל ג'וחה את הכלבים בשר, עד שגמרו את הכל, ומבשר הפרה לא נשאר דבר.
בבית חיכו לו הוריו. הם שאלו אותו – במכרת את הכל ?
כן ! ענה ג'וחה בשמחה
ואיפוא הכסף ?
יחזירו לי בפעם אחרת – והוא סיפר להורים את המעשה בכלבים והוסיף….יש ביניהם אחד עם עין אחת. הוא ישלם בוודאי את הכסף בשם כולם, כי היה בין ראשי המדברים.
בשבוע השני שוב חיכה ג'וחה לקונים, שיבואו לקנות אצלו בשר, אך שוב לא בא איש. פתאום הגיעו הכלבים ובראשם הכלב בן העין האחת. ניצבו הכלבים ליד חנותו של ג'וחה וייללו וייבבו ….הב ! הב !
איפה הכסף ? שאל ג'וחה
כתשובה ענו הכלבים במקהלה…..הב ! הב ! בה!
אבל אני רוצה את הכסף !…..התרגז וצעק ג'וחה עליהם. כאשר ראו הכלבים כי האיש צועק עליהם, התחילו לברוח מן המקום. יצא ג'וחה לרדוף אחריהם. הכלבים בורחים והוא רודף אחריהם. במיוחד רדף ג'וחה אחרי הכלב סתום העין.
פתאום נכנס כלב זה לחצר אחת ונעלם בה. נכנס ג'וחה אחריו לתוך החצר. ובבית שבחצר יושב ערבי גבוה וחזק, וגם הוא סתום עין. מה אתה רוצה ? הוא שואל את ג'וחה.
שלם לי בעד הבשר
איזה בשר ?
שלקחת אצלי, אתה וכל הכלבים
אני לקחתי ? אני עם הכלבים ? התחיל הערבי המרוגז מרביץ מכות נאמנות לג'וחה המתחצף, בקושי יצא ג'וחה מתחת ידיו.
הגיע ג'וחה הביתה ושם מחכים לו שיביא כסף לצורכי החתונה. שאלו אותו ההורים…איפה הכסף ?
לא נתנו לי
איפה הבשר ?
אכלו אותו
ואיפה היית ?
קיבלתי מכות כי נתתי את הבשר בלי כסף….ענה ג'וחה ונפל מתעלף ארצה
Le mariage trad. chez les juifs marocains
A Azemmour, on expose dimanche le trousseau, et le lendemain, les islan le transportent chez le marie. Lundi a lieu la chebu'a, et mardi matin, l'abattage rituel. On met un tapis sur le dos de la bete, qui est richement paree de bijoux. Une grama est offerte aux musiciens presents et non a l'abatteur. Le soir se deroule la cerdmonie du henne. La mere du marie ou sa future belle-mere lui applique un teba de henne dans sa main. A la fiancee, on peint les pieds et les mains. Les fiances mangent seulement en compagnie des islan et des jeunes filles. A la fin de la soiree, les islan ramenent sur leurs epaules le marie.
A Mazagan, la chebu'a a lieu lundi, ainsi que l'abattage. On met un foulard sur le dos de la bete et on la presente a la jeune fille. Ensuite, l'abatteur egorge la vache. Une partie de cette viande est gardee pour un repas special destine aux pauvres. Mardi soir, a l'occasion de la grande ceremonie du henne, une des tamzwarat met une piece d'or dans le creux de la main de la mariee et la-dessus du henne.
A Mogador, lundi apres-midi, les families et les invites se reunissent dans la cour de la maison du fiance. Un des islan fait asseoir le jeune homme sur ses epaules et le fait danser, pendant que ses amis tirent continuellement des coups de fusil. Mardi soir, c'est une vieille qui mettra le henne aux maries. Les parents se partagent les offrandes regues.
Villes de I'interieur
A Fez, dimanche a lieu la ceremonie de l'azmomeg. Des femmes de la famille du fiance remettent a la jeune fille un plateau contenant des bonbons, du henne, un oeuf, du miel et des bijoux. On ecrase l'oeuf sur la tete de la mariee, en lui disant "heureuse destinee". Les musiciens animent la fete, que termine une distribution de gateaux. L'abattage de la bete est fait dimanche ou lundi. On couvre la vache d'un voile et on lui fait pendre aux cornes des boucles d'oreilles et autres bijoux. Les musiciens jouent en route, pendant qu'on achemine la bete vers la maison de la mariee.
Lundi soir, la ceremonie du henne sera particulierement brillante. Le fiance n'est pas present. Apres avoir enduit de hennd les mains et les pieds de la mariee, on en propose aux membres des deux families. Ce sont generalement les femmes de la famille du fiance qui mettent le henne a la jeune fille.
Mardi est intitule "nhar qiman sssora" ou jour de l'evaluation de la dot. En effet, ce jour-la, deux notaires viennent et evaluent, en presence des invites, la valeur de chaque objet composant la dot. La somme obtenue, majoree de trente pour cent et ensuite quadruple, sera inscrite dans la Ketouba.Dans la journ6e, le trousseau sera transporte a la maison du marie.
A Meknes, dimanche est le "nhar qiman assora", fait en presence de juges. Le fiance fait envoyer a la mariee du henne, des fruits sees et du sucre. La jeune fille invite ses amies et fait distribuer du henne a la famille du jeune homme, aux voisins et aux amis.
A Settat, se deroule lundi le premier abattage de la bete, achetee par le pere de la mariee. On ceint la vache d'un hzam appartenant a la jeune fille, on la voile et on lui fait ainsi le tour de la ville, pendant que les hommes et les femmes chantent et poussent des "youyous". Apres que l'abatteur egorge la bete, on lui retire les membres interieurs, et la fiancee est tenue de placer son pied sur le corps de la victime eventree. Les islan ne la liberent que quand son pere leur verse une indemnite en especes.
Pendant ce temps, les femmes dansent et poussent des zgarit, et les jeunes gens font du baroud (tir au fusil). Le fiance n'est pas present a cette ceremonie. L'abatteur regoit comme salaire une partie de la bete. On grille de la viande sur place, qu'on sert aux assistants avec de la mahia. Toute la journee se passe ainsi en rejouissance. Ce meme rituel d'abattage aura lieu mercredi, avec une bete que le pere du jeune homme aura achetee.
A Boujad, dimanche matin, on sert aux invites, qui ont passe toute la nuit a festoyer, une soupe appelee hrira, de laquelle on envoie une part au fiance.
On sert ensuite du the et des kaka' ou gateaux secs en forme de couronne. Les gens du mellah sont invites ce jour-la a dejeuner.
Une des femmes de la famille de la fiancee, portant un seau plein de henne, fait le tour de la famille et des amis, auxquels elle en offre. Durant la journee, toutes les amies de la jeune fille viennent lui rendre visite et demandent a ce qu'on leur mette du henne sur la tete. C'est une preuve d'attachement a la fiancee
Lundi, avant le sacrifice de la vache, on la couvre d'un drap blanc et d'un hzam. Les femmes chantent et dansent et les jeunes gens se servent de leurs fusils. Le soir, le fiance, juche sur les epaules d,un de ses amis, est acueilli par les parents de la jeune fille. Les jeunes gens et les jeunes filles prennent un repas en commun. On installe ensuite les maries sur une table et une tamzwara leur met du henne. Elle ferme la main du jeune homme, qu'elle entoure d'un morceau de tissu. Ainsi il n'aura pas l'occasion de battre sa femme. Les assistants offrent de l'argent, et, a la fin de la ceremonie, les islan ramenent le marie en chantant "Adon olam".