מורשת יהדות מרוקו

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

רבי אליהו מקזה

זהותו של הקדוש שבמערה לא ידועה במקרים רבים, כמו אצל מול באב דמעא  בסביבות נאדור, סידי מהאסר ליד דמנאת, ומול אז׳בל אל־כביר ליד צפרו. זוהי מערה מפורסמת מאוד ואליה נוהרים הרבה מתפללים. היא שוכנת בתוך הר ופתחה רחב. כשני מטרים מפתח המערה יש פרוזדור מצד שמאל, ולידו שקע אשר בו מונחים הנרות. בצד ימין, שתי מדרגות המובילות אל חדר_; בצד שמאל, בסוף, יש חדר נוסף, שאפשר להיכנס אליו רק אם מתכופפים

מערות משמשות לפעמים כבית־קברות מקודש ליהודי המקום, כמו מערת אבוקסיס ומערת וענונו בכפר תאסמסית, ומערת הכהנים בזרקטן, שם קבורים כהנים קדושים. ליד האבן שבמקום קבורתם של איית אל־כהן, יש שבעה חורים שהולכים ומתרחבים, ושבהם נכנסים ומדליקים נרות. המערה המפורסמת מכולן היא ללא ספק מערת אופראן, הנקראת גם מערת הנשרפים וכן מערת המכפלה. לפי המסורת קבורים בה קדושים רבים. היא נמצאת בתוך בית־קברות ואסור להיכנס אליה. המסורת מספרת על עונש מוות שנגזר לחכם שנכנס לתוך המערה, ועל רשות מיוחדת שניתנה לסנדלר יהודי להיכנס למערה, כדי שיוציא את החרב שזרק לתוכה בנו של המושל המוסלמי(בכך הציל הסנדלר את היהודים).

ישנם במרוקו הרים רבים שלפי המסורת קבורים בהם קדושים. בהרבה מקרים ידוע הקדוש רק בשם מול תאורירת, ידועים לפחות שני קדושים בשם זה. אצל המוסלמים רבות הקדושות בשם לאלה תאורירת:

היינו בעל ההר, בעל הגבעה, או מול אז׳בל אל־כביר, היינו בעל ההר הגדול. הקדוש מול אגיגה נקרא על שם ההר אגיגה באנטי אטלס, שם הוא קבור. לפי המסורת קבורים בהרים הקדושים ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ חביב המזרחי, סידי סייד, ר׳ עובדיה הלוי,ר׳ רפאל הכהן ר׳ שלמה בךלחנסולאלה שמחה רובן. בהר אימין תאמוגה שליד אימין תאנות קבורים שלושה קדושים והם ר׳ אברהם דרעי, ר׳ יצחק הלוי ור׳ מסעוד מאני. אבנים, ערימות אבנים וסלעים רבים הקשורים לקדושים נמצאים על הרים או לרגלי הרים, כמו במקרים של ר׳ דוד ומשה,ר׳ סעדיה דאדס, ר׳ שלמה עמאר, ר׳ יעקב ברדיעי, צדיק אזרו, ר׳ אברהם אווריוור, איית אל־כהן, ר׳ יחייא אלכדאר, לאלה ספיה, לאלה תאקרקוזת ועוד.

מעיינות, נחלים ובריכות משמשים גם הם מוקד לביקורים של יהודי מרוקו. למקורות המים שבסביבת הקבר מייחסים קדושה, ונהוג לשתות מהם או לטבול בהם בעת ביקור במקום, כדי להתרפא ממחלות או לשם טיהור הגוף.

 הערת המחבר : לפי וסטרמרק — ריטואל, 1, עמי 83-80, התופעה מושרשת באמונות קדומות של הברברים. להרים תפקיר חשוב גם בטקסים של מראבוטים חיים: דרמנגם — פולחן הקדושים, עמי 194 ואילך.

 יש לציין כי המודעות הקולקטיבית של יהודי מרוקו ביחס לקדושים הינה תופעה יוצאת דופן מכמה וכמה בחינות. נראה לי שהערצת קדושים זו יכולה לשמש דוגמה טובה לניתוח מעמיק שיהיה חשוב לא רק בפני עצמו אלא גם למחקר הכללי.

מסורות רבות מספרות על מעיין שפרץ כתוצאה ממעשה נס שחולל קדוש: ר׳ יחייא בן דוסה היה, לפי המסורת, רב שהגיע מספרד למרוקו בסוף המאה הארבע־עשרה. בהגיעו בערב קרוב לעיר אוז׳דה היה צריך מים לטבילה, גירד את האדמה, ובמקום פרץ מעיין, זה המעיין סידי יחייא, הנמצא כחמישה ק״מ מאוז׳דה והמספק את המים לעיר: כאשר הקדוש ר׳ משה מימון היכה באדמה עם מקלו, לאחר בצורת קשה, פרץ במקום מעיין ור׳ משה מימון גילה ליהודים, כי מדובר בקדוש בשם קאייד אל־גאבא, וביקש מהיהודים שיבואו להשתטח על קברו; מעיין פרץ כאשר ר׳ דוד ומשה ור׳ מרדכי מול אל־עין היו צריכים מים לטבילה לפני מותם: לא הרחק ממקום קבורתה של בנת אל־חמוס פרץ מעיין המצביע על קדושתה.

קדושים רבים קבורים ליד מעיין או שהמסורת קושרת את שמם למעיין. בדרך כלל מתפתח המעיין לנחל, או שהוא יוצר בריכה, וגם לאלה חשיבות בביקור אצל הקדוש. לא רחוק ממולאי איגגי, ישנו מעיין שהמבקרים בקברו של מולאי איגגי נהגו להתרחץ בו, בעיקר כדי להוציא כישוף או במקרי עקרות. יש מסורת המספרת שהקדוש עשה את הטבילה במעיין הזה לפני מותו. במקום קבורתו של מולאי יעקבהיו שבעה מעיינות, שלכל אחד מהם ייחסו כושר ריפוי למחלה שונה — מחלות עיניים, שיניים וכו'. מעיינות אלה יצרו בריכות של מים חמים, והאמונה אומרת שהנכנסים לבריכה צריכים להגיד ״בארד וסכון יא מולאי יעקב״ (דהיינו, ״קר וחם, יא מולאי יעקב״) פן ייכוו. לאלה תאקרקוזתקשורה למעיין שמתפתח לנחל, ויוצר בריכה הידועה בשמה של הקדושה.

מעיינות קיימים ליד קבריהם של ר׳ אברהם אווריוור ור׳ חביב המזרחי, ר׳ יהודה וראובן, ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ יששכר ישראל ור׳ שלמה עמאר.

בנוסף לבריכות של לאלה תאקרקוזת ושל מולאי יעקב שהזכרנו לעיל, ידועות בריכות טבעיות אחרות, הקשורות לקדושים: קבור שו – לא הצלחתי למצוא הסבר לשם זה. גם החוקרת לז'ה, שביקרה במרוקו בראשית המאה ובדקה את הנושא, לא מצאה הסבר לשם זה. –  הוא בריכה גדולה ליד מראכש, ממנה מבקשים היהודים עזרה: אצל ר׳ מכלוף בן יוסף אביחצירא יש בריכה (מקווה) גדולה, שאליה יורדים דרך פתח צר. המים מלוחים, וכשאומרים ״באבא רבי מכלוף בן־יוסף״ מיפלס המים עולה ונוצרים גלים: מן המערה של סידי מהאסר, יוצא נחל שיוצר בריכות טבעיות. יהודים ומוסלמים טובלים במים לפני שפונים לקדוש.

ליד קברם של איית אל־כהן עובר נחל ומסורות מספרות על טבילה של גויים במימיו. גם ליד ר׳ דוד הלוי דראע עובר נחל, שנהוג היה לטבול או להתרחץ בו בעת הביקור אצל הקדוש. העולים לר׳ שלמה בן־לחנס יודעים לספר על הנוף המרהיב ונחלי המים שבדרך אליו.

לעץ תפקיד מרכזי בין כל עצמי הטבע הקשורים לקדושים. הרבה עצים מזוהים עם קדושים, או שהם נמצאים מעל קבריהם, או בקרבת מקום קבורתם של קדושים. נהוג לתלות על ענפי העצים חתיכות בד, חגורות או חוטים מהן, סרטים ושערות, שהם,ex-voto או בעיקר משמשים להעברת המחלה שהאדם מבקש להתרפא ממנה לעץ. הרבה פעמים נמצאת אבן או קבוצת אבנים לרגלי העץ.

הערת המחבר : זוהי תופעה עולמית המקובלת ברוב הדתות, בעיקר בנצרות הקתולית, וקיימת ספרות ענפה על הנושא.

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על נמת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

אשריכם ישראל. 

מעשה מספר ארבע

חמי

מעשה נורא ונפלא די עמל רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי עליהם השלום והווא מכתוב פזוהר הקדוש פחלק שלישי מנורה פרשת פנחס פהאדוך תוספות די מכתובין פלכר דזוהר הקדוש סימן יוד.

מעשה נורא ונפלא שעשה רבי אלעז רבן רבי שמעון בר יוחאי עליהם השלום, והא כתוב בזוהר הקדוש בחלק השלישי מנטרה, פרשת פנחס, בתוספות הללו אשר כתובים המה בזוהר הקדוש סימן יוד.

ולשון דלערבייא דייאלו הווא האדא לאין אידא נכתבוה בלשון דזוהר כיף מכתוב תמה מה יפהמוש נאס כאמלין גיר די יעארף יקרא זוהר הווא די יפהמו

ולשונו הערבית, הוא שונו כותבים בשלון הזוהר כי שכתוב שם, רוב האנשים לא יבינו, מלבד אלה אשר יודעים לקרוא את הזוהר ולהבינו. 

ולכוונה דייאלנא פהאד לכתיבת הייא לזכות בני ישראל יעארפום יקראוו תורה ויתעוררו באס יעמל תשובה ויזכאוו הומה ונזכאוו חתא חנא מעאהום בעזרת השם

וכוונתנו בכתיבה זו, הינה לזכות בני שיראל שידעו לקרוא בתורה ויתעוררו על מנת לעשות תשובה ויזכו המה, ואנחנו איתם בעזרת השם

. בלחק לחכמים ונבונים די יעארפו יקראוו מא נחדאזו סי מכתבולהום עליהא חדזאת נכתבו בלערבייא באם יתפהם.

אבל החכמים והנבונים אשר יודעים לקרוא אותו, אים להם צורך שאנו נכתוב להם, ולכן אנו כותבים זאת בערבית על מנת שיבינו הם.

קאל תמא באיין רבי אלעזר ורבי אבא ולחבירים עליהום השלום כאמלין כאנו דאייזין פטריק כיף עאדתהום די כאנו יכונו גולים מן האד למודע.                  

נאמר שם שרבי אלעזר ורבי אבא וחבריהם עליהם השלום כולם היו מתהלכים בדרך שבה היו רגילים להתהלך כאשר היו עוזבים את המקום הזה

והאדא מסיבת שכינה אל רם ונשא די מעאנא פלגלות ומן די כאנו מאסיין פטריק כאנת שמש קווייא בזאף וכזרו לחבירים הקדושים ואחד למודע פיה ואחד צזרא ופיה אלמא זארי לכל זיהא

והדבר הזה מסיבת שכינה אל רם ונישא הניצב לידינו בגלות, וכשהלכו בדקך השמש חזקה הייתה, וראן החברים הקדושים מקום אחד, מקום שבו יש אילן ומים זורמים נכל עבר

וצזארט כאר וגלסו תמה באס יקראו תורה כיף לעאדה דייאלהום פאיין מה כאנו ימסיוו כאנו יגלסו יקראוו תורה

והרבה עצים, וישבו שמה על מנת לקרוא בתורה כפי שהיו נוהגים, בכל מקום שבו הם נמצאים, ישבו המה ויקראו בתורה.

וקאל רבי אלעזר עליו השלום אמא זין האד למודע הומא גאלסין ודאז קדאמהום ואחד לחנש כביר בזאף וכיף כזרו רבי אלעזר הדר מעאה וקאללו חוויא לך סטי לך מאורחך

ויאמר רבי אלעזר עליו השלום, כמה נאה המקום הזה, בעודם ישובים עבר לידם נחש גדול מאוד ותיכף שראהו רבי אלעזר, פנה אליו ואמר לו, חבל חזור לדרכך

פירושה חוייא הווא נחש והדר מעאה וקאלו רזע מטריק די עלאס מאסי ראה האדאך בנאדם די לאיין מאסי באס תקטלו ראה רזע בתשובה ונדם עלה האדיך לעבירה די עמל וקבל עליה עמרו מא יעמל האדיך לעבירה כטר טול אייאם חייאתו.

הנחש הבין את המשמעות ואמר לו חזור מהדרך אלי אתה הולך כיוון שהדבר אליו אתה חותר, הבן אדם שאליו אתה הולך על מנת להורגו, חזק בתשובה והתחרט על העבירה שעשה, וקיבל על עצמו לא לחזור על העבירה הזאת כל ימי חייו. 

ותביין דלכלאם הווא האשא לאיין מן די בנאדם תא יעמל סי עבירה די עלאס יתחייב מיתה תא יקדר ימות עלא יד חנש במאמר שם יתברך אל רם ונשא.

ונראה שדברים אלה בטלים, כיוון שכאשר בן אדם עושה עבריה עליה חייב מיתה, יכול למות על ידי הקשת נחש במאמר שם יתברך אל רם ונשא

ורבי אלעזר עליו השלום כיף כזר פהאדאך נחש עארף האיין מאסי יקטל סי בנאדם ועארף האדאך בנאדם רזע בתשובה ותפטר מן למות מה ימותסי עלה יד נחש.

ורבי אלעזר עליו השלום איך שהביט בנחש הזה, ידע שהוא הולך להרוג איזה בן אדם, ובן אדם זה ידע את הדבר, חזר בתשובה ונפטר מן המוות שלו יומת על ידי הנחש

כיף יבאן לקדאם ומנאיין לבירים עליהם השלום ראווה תא יקול האד לכלאם מן פמו פחאל די יתנבא בנבואת אמת.

כפי שנראה להלן מננאן חבירים עליהם השלום ראו שהוא אומר את הדברים האלו מפיו כאילו הוא התנבא בנבואת אמת

בקאוו  גיר תא יתעזבו וקאם רבי אלעזר הדר נובא אוכרא מעא נחש וקאלו ראה מנורא מה הדרו מעאך מן שמים ועטאווך רשות באס תמשי תקטל.

עמודיו המה מתפלאים וקם רבי אלעזר אמר שנית עם הנחש ואמר לו , דע לך שכאשר דברו אתך מן השמים וניתנה לך הרשות על מנת להמית.

הלא הוא התחרט על מעשיו וכעת לך לך לדרכך לא תוכל להרוג את האיש, ותכף שדיבר אתו רבי אלעזר עליו השלום, נשאר הנחש ההוא עומד לא נע לא הנה ולא הנה

וקאם רבי אלעזר עליו השלום והדר מעאה נובא תלתא וקאלו ראני נעארף אס חבת ודאבה סיר רזע מן האד לחאזה די עלאס מאבי

קם רבי אלעזר עליו השלום ודיבר אליו בפעם השלישית, דע לך שאני יודע מה רצונך, וכעת חזור בך מכוונתך הראשונית

וראה ואחד לגוי רשע מורשע ראה ראקד פהאדאך תופרי דיאלך די פאיין תא תרקד נתי סיר קטלו פמודע האדאך ליהודי די מאסי תקטל

והנה לך אחד גוי רשע מורשע ישן במערה שלך היכן שאתה ישן, אתה לך אליו והרוג אותו במקום היהודי שרצית להרוג.

לאיין האד לגוי רשע חווץ ואחד ליהודי פטרק ועבאלו כל מה ענדו ודרבו פלגוף דיאלו וגיר שמע לחנס האד לכלאם די קאל רבי אלעזר עליו השלום דגייא זרא האדאך אלחנס בזרי ומסה פחאלו לדי לאיין צאפדו רבי אלעזר עליו השלום.

כיוון שהגוי רשע, ושדד יהודי אחד בדרך ולקח ממנו כל מה שהיה לו על גופו, ותכך שממע הנחש דברים אלו שאמר רבי אלעזר עליו השלום, הזדרז הנחש הנ"ל ואץ לו והלך לו לדרכו שאליה שלח אותו רבי אלעזר עליו השלום.

וקאל רבי אלעזר לחבירים דייאלו לוכאן מא כונת אנא הינא בשחאל דלחואייז קבאח יעמל האדאך אלחנס לאיין ואחד ליהודי עמל ואחד לעבירה וקבל עלא רוחו יזרע בתשובה.

אמר רבי אלעזר לחברים שלו , אילו לא הייתי אני כאן, כמה דברים רעים הנחש הזה היה עושה, כיוון שיהודי אחד עשה עברה, וקיבל על עצמו לחזור בתשובה.

עטאה שרע פבית דין של מעלה באס יקטלו אלחנס ומנור דאך סי נדם האדאך אליהודי ורזע בתשובה ובלכחד לתשובה תפךּ מן אלמות

ניתן הדין בבית דין של מעלה שהנחש יהרגו, ולארח מכן התחרט היהודי וחזר בשתובה, ובכוח התשובה ניצל ממוות.

קאמו לחבירים קאלולו באס עארפת האד לחנס מאסי יקטל ליהודי קאלהום ואחד סימן עטאהולי אבא די הווא רבי שמעון עליו השלום

ניצבו החברים ואמרו לו, איך ידעת שהנחש הזה הולך להרוג את היהודי, השיב להם קיבלתי סימן מאבא שהוא רבי שמעון עליו השלום.

קאלולו נקולו האד לחאזה עארפתהא בסימן די רבי שמעון עליו השלום ראך תקולנא באס עארפת באיין האדאך ליהודי נדם ורזע בתשובה

אמרו לו,נניח שהדבר הזה נודע לך בסימן של רבי שמעון עליו השלום, עליך לומר לנו כיצד ידעת שהיהודי הנזכר, התחרו וחזר בתשובה. 

ורזעלו לחמו כיף כאן קבל זמן בעד קאם רבי אלעזר והדר מעא אלחנש וקאלו נתי עמלת זהדך ושופנא די עמלת וכל מה עמלת הווא מליח בלחק תחדאז תמסי פחאלך ותחדאז מן הינא תמסי תכבי ראצך פלמערה דייאלך

ובשרו חזר לקדמותו כמו מקודם, קם רבי אלעזר ודיבר אל הנחש ושח לו , אתה ביצעת את משימתך ואכען ראינו שהתאמצת עד מאוד ומה שעשית היה לטובה, אבל מן הדין שתלך לדרכך וחזור נא למערה שלך, כי תמה משמיתך……

ותא נגזר עליך מה תעמל חתא דרורא לבנאדם ודי כיף קאדא רבי אלעזר ע"ה להדרא די הדר מעא האדאך לנחש חנא ראצו ומסא פחאלו ומנור דאך סי קאם רבי אלעזר והדר מעא האדאך ליהודי וקאלו רפד האד סכארא די האד לגוי ראה פיהא ואחד לכניסה דדהב.

ואני מצווה עליך לא לעשות רעה לבני האדם וכאשר סיים רבי אלעזר את דבריו עם הנחש ההוא, השפיל את ראשו והלך לו לדרכו ולאחר מכן קם רבי אלעזר ודיבר אל היהודי ואמר לו קח את התיק הזה של הגוי יען כי יש בו חופן של זהב.

והאד לכניסה דדהב הייא נכלאהלו בנו ונתי מא ענדך רשות באש תרפד מן האד לכניסה דדהב חתא סי וסיר ללמודע לפלאני ראה תא יסכן תמא ואחד ליהודי וראה חשמו פלאן תציבו מאתת מראתו ועטיה האד לכניסה וקוללו

וחופן הזהב הזה הרי שבנו הוריש לו ולך אין רשות שתקח מחופן זה דבר ולך אל מקום פלוני , שם גר יהודי ושמו פלאן תמצא שאשתו מתה עליו ותן לו את התיק ואמור לו

האד לכניסה די רבי שמעון בנו די כאן מצאפר מעא בנו די האד לגוי רשע די קטל לחנש ומן די כאן מעאה פספינא סרקהאלו ועטאהא  לבוה.

התיק הזה שייך לרבי שמעון בנו שנזע בספינה הזו עם בנו של הגוי הרשע שהרג את הנחש וכשהיה במחיצתו בספינה גנב את התיק ממנו ונתנו לאביו

היסודות הספרדיים בשירת רבי ישראל נג'ארה – טובה בארי. מתוך חוברת פעמים מספר 49.

רבי ישראל נג'ארה נמנה עם שורת הדמויות הגדולות שקמו לשירה העברית בתולדותיה הארוכות. גדוּלה זו עמדה לו בשל רמת יצירתו כשהיא לעצמה, אלא גם בשל מיקומה המיוחד של הציר המתמשך של תולדות השירה העברית בהתפתחותה. 

מערכת החרוזים בשיר לעיל היא כדלקמן: אאב גגב|| דה|ווו|זז(שני קווים מפרידים בין הגוף לאזור. אותיות עבות מציינות חרוזים קבועים). הדוגמה השנייה היא לשיר מעין־אזורי כפול גוף.

לבי ובשרי וטוחי

ירננו לך אל חי

אספר שמך לאחי

 שמשי

 ורמשי

 קדושי

צור בידו נפש כל חי            אספר

יום יום ספך אדרשה

 ופניך אבקשה

צורי לעזרתי חושה

 חֹן דל

דופק דל

 ויגדל

מכל בשר מכל החי           אספר וכו׳

מערכת החרוזים בשיר השני פשוטה יותר: אאא|בבב||ג. בסטרופה הראשונה זהים חרוזי הגוף הראשון עם החרוז המעין-אזורי. תופעה זו נפוצה הרבה בשירי נג׳ארה.^,2 שירים בדגמים כאלה ודומיהם מצויים לא מעט ביצירתו הענפה של נג׳ארה. כאמור ברור שכל הצורות הללו, הדו־חרוזיות או הרב־חרוזיות, חוזרות אל תבניות האב והספרדיות) שהזכרנו לעיל. בכל אופן צריך לציין, שהצורות המעין־אזוריות המורכבות והמסובכות מרובות בשירת נג׳ארה יותר מן המצוי בקורפוס הספרדי.

לעיתים קרובות מפתח נג׳ארה את הדגמים הספרדיים בכיוונים חדשניים לגמרי. לפעמים הוא מוסיף על טורי השירים עניות קצרות של מלה או שתיים, כגון ׳ידידי׳

דוד נעים׳ וכדו' מילים אלה הן במקרים רבים בעלות אופי קישוטי בלבד (כנראה בתיפקוד מוסיקאלי), ואפשר להשמיטן בלי שמבנה השיר או משקלו ייפגעו. כך הוא למשל בשיר קג:

יונתי בחגוי הסלע הרבי שיריך      אחות

 כי ירבה כבוד ביתך ורב שלום בניך     רעיה

דחקי ממחיתה כי לא תקרב אליך    יונה

שמחי כי לא יצלח כל כלי יצר עליך    תמה

            שמחי וכו׳

לעיתים מוסיף נג׳ארה על המחרוזות המעין־אזוריות רפרנים עצמאיים, שאינם מעוגנים במבנה המעין אזורי של השירים. גם המהלך הזה קשור ודאי בהשפעת המוסיקה. כך הוא למשל בשיר מח.

לבי ממסגר / צירי חלץ / לאותו חיה

כי מרוב נוד / שואג כאריה

הוא קנאה חוגר / ממאלץ / לו מרמס יהיה

 קץ מרב שוד יאמר אל איה

צר מר ונמהר הבט / כל אךחות מהר עבט

 חֹן לבב אנון אויבי במו שבט חבט

אל מחוללי / עד אן אצלול / צוללי

אל שמחת גילי / עד אן אשלול / שוללי

 צר מר ונמהר. אל מחוללי

יה הכרת איש צר / עלי חולש / ואותו תפיל

 לעמקי בור וגאונו תשפיל

 החשיך אור צר / צר מתעלס / ומאורי האפיל

 עֻלי שבור / ממית ומחיה

צר מר ונמהר. אל מחוללי וכו׳

מחרוזות הביניים ׳צר מר׳ ו׳אל מחוללי׳ מסומנות לבוא אחרי כל סטרופה. מבנה הרפרנים שונה ממבנה המחרוזות הן מצד משקלם והן מצד מערכת החרוזים שלהם.

ראוי לציין, כי תופעות אלה, שהודגמו על־פי הקובץ ׳זמירות ישראל׳, מתרבות בקובץ שיריו המאוחר של נג׳ארה, ׳שארית ישראל׳. אין דגמים כאלה בפיוט הספרדי הקלאסי. ועדיין אין השירים הללו תופסים במורשתו של ר׳ ישראל אלא כשליש בלבד מכל המדור המוגדר כמעין-אזורי.

השפעה עוד יותר עמוקה של המוסיקה על שירי נג׳ארה ניכרת באחוז זעום של שירים שלו, שעיצובם משוחרר לגמרי מן הדגמים הסטרופיים הספרדיים. שירים אלה מציגים צורות יוצאות־דופן, שההיגיון המבני שלהם מותנה במנגינות שלמענן חוברו. בנקודה זו יש בהחלט פריצת דרך אצל נג׳ארה. משמעותית בהקשר זה העובדה, שצורות מיוחדות אלה מתרבות ביצירתו המאוחרת. לעומת 5 שירים כאלה ב׳זמירות ישראל׳, יש כ־15 ב׳שארית ישראל׳. אבל גם בשירים אלה, שלכאורה אינם חבים שום חוב למסורת הספרדית, הלשון והסגנון, ואפילו המוטיבים הבולטים, הם כבשאר שירי המשורר: זיקתם אל המסורת הספרדית מקוימת אפוא גם בהם מן הצדדים האלה.

הרקע המדיני ומצב היהודים במרוקו 1873 – 1900

בשנים אלה שלטו שלושה סולטאנים מבית פילאלי " מוחמד הרביעי אבן עבד אלחמאן – מאוגוסט 1859 ועד ספטמבר 1873, יורשו חסן הראשון, מ-12 בספטמבר 1873 עד 9 ביוני 1894, עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908.

בין המאפיינים תקופה זו הן מסעות מלחמה של הסולטאנים נגד שבטים מרדניים, חולשה צבאית ותלות כלכלית במדינות אירופה, שמעורבותן הלכה וגברה עד השתלטותה של צרפת, נסיונות להנהיג רפורמה ומודרניזציה, אבל ללא הצלחה רבה. 

התערבות הדיפלומטית והחסות ליהודים – חרב פיפיות.

עתה עובר דרומונד האי לדון במצב היהודים וביחסם של המוסלמים למיעוט זה. התקרית נותנת לו הזדמנות לדון באופן יותר כללי במעמד היהודים והתוצאות מהעובדה שמדינות זרות מעניקות חסותן למספר מוגבל של יהודים בעלי מעמד כלכלי גבוה.

לדעתו, הסולטן והוזירים היו רצים לעמוד בהבטחתם ביחס ליהודים, וחזרו על כך כמה פעמים, אבל כוחו של הסולטאן שלשוט על המושלים ומוסלמים קיצוניים – מוגבל, ולא תמיד יעיל, ובייחוד כשמתגלה שנציג דיפלומטי מתערב.

ידי מוסלמי בעמדה בכירה אמר לו שהיהודים מביאים על עצמם צרות באשמתם של ידי חוצפתם הודות לחסות שהם יכולים לקבל ממשלות זרות. העובדה שיהודים אלה מדווחים לסוכנים זרים על יחס שלילי כלפיהם על ידי מוסלמים, מרגיזה את המושלים, והם מנצלים הזדמנות להתנקם ביהודים.

לדעתו, גם שגריר צרפת באותה דעה. לכן שניהם מהססים אם לנקוט בצעדים אשר אמנם יספקו את הקהילות היהודיות באירופה, אבל הם עלולים להיות מזיקים ליהודי מרוקו.

ראייה להצדקת הנחתו היא המקרה שקרה לאחרונה : בעקבות בקשתו שלחרור אסיר יהודי בעיר אָזמוּר – בחוף האוקינוס כ – 80 קילומטר דרומית לקזבלנקה – הורה הסולטאן לשחררו, אבל הגיב שהוא תמיד מוכן להיענות לבקשותיו, כשיהודים קרבנות של התנהגות שרירותית, אבל מציע שלא יינתן פרסום להתערבות זו, כי הדבר גורם לכך שהמושלים יחפשו דרך להתנקם ביהודים.

התערבות דיפלומטית מגבירה את העזתם של היהודים וגסותם כלפי השלטונות. דרומונד האי הבין את הדאגה של יהודי אירופה לאחיהם הסובלים במרוקו. להערכתו מצבם ישתפר הודות להתקדמות בקשרי סחר עם אירופה והפצת הציביליזציה.

אפשרות אחרת היא שמדינות זרות ייאותו לקבל את כל יהודי מרוקו תחת חסותם. אבל יש סכנה שהמוסלמים בפנים המדינה יגלו התנגדות לסולטאן וישחטו את היהודים כתגובה על שנטשו את המרות של החוק המוסלמי.

לדבריו, מאז שירותו הארוך במרוקו, עשרים ושמונה שנים, חלו שינויים רבים באשר ליחס כלפי היהודים על ידי השלטונות והאוכלוסייה המוסלמית. זכו לו הזמן כשיהודי או אירופי לא הורשו לרכב על בהמה כלשהי בעיר זו ( טנג'יר ). ויהודים מקומיים נאלצו ללכת יחפים ברובע המוסלמי בעיר, ואפילו יהודים אזרחי בריטניה לא הורשו לחבוש מגבעות גבוהות של נוצרים.

ולא עבר כמעט יום בו יהודי או יהודייה לא סבלו מפגיעה או עלבון על ידי מוסלמים. לעומת זאת, עתה יהודי אינו נאלץ לחלוץ נעליו בעוברו ליד מסגד בטנג'יר. הם רוכבים והולכים לכל מקום שרוצים, ומצבם בטנג'יר טוב יותר מזה של המוסלמים.

רק לעתים רחוקות שומעים על יהודי שהולקה או נאסר, וגם זה בדרך כלל כתוצאה מתלונתו של יהודי או נוצרי. הם אינם משרתים בצבא, ומשלמים מסים נמוכים. בתיטואן ובערי הנמל במערבה של מרוקו, חל שיפור ניכר במצבם, וזו תוצאה של קשרי הסחר והציוויליזציה האירופית המגיעה לשם.

הוא מציין כי ניצל את קשריו לטובת היהודים כשאלו דוכאו, והביא ליטול גזירות עליהם בעבר. בפגישותיו עם זקני היהודים בטנג'יר ובכמה נמלים במרוקו, הסביר להם שלמרות שממשלת הוד מלכותה מעוניינת בטובת היהודים, יש סכנות שבהתערבות היתרה.

וכי עליהם להישאר אורחים נאמנים של הסולטאן ולבקש התערבות של מעצמה זרה, רק במקרים של אכזריות חמורה כשהצדדים המעורבים חפים מפשע המקובל בחוקי מדינה זו. 12 בספטמבר 1873.

  פאס וחכמיה – כרך ראשון – כרוניקה מקקורית – רבי דוד עובדיה זצוק"ל.

הספר אשר אני נותן לפניכם היום, לא נערך ויצא לאור, אלא כדי לקרב לבני הדור את דיוקנה של קהלה רוחנית וקדושה, מתוך קהילות ישראל, קבלת קודש עיר פאס אשר במרוקו, מרכז התורה והחכמה. מרכז של חקר הלשון המקודש, קהילה שעמדה בקשר עם חכמי המסורת.

 אליה הריץ את מכתבו המדקדק הראשון רבי יהודה בן קוריש, ועל אדמתה גדל דונש בן לבראט, והיא עירו של רבינו הרי"ף, ומקום תורתו של רבינו הרמב"ם ז"ל, ובני גלות ירושלים אשר בספרד בגלויותיהם השונות, מצאו בה מעין מולדת, ובהיותם בה נשמו את אווירתה. 

שנת שלו'ה היא שנת ה'של"ו – 1576 – בארמנותיך ליצירה נתקיים בנו בעוה״ר שליו הייתי ויפרפרני, בא מולאי עבד למאלך ירייה ממדינות לאג׳אזאייר בחיל מעט עם קצת תוגרמא, ונלחם עמו מד מחמד בן עבד לא, יזכר לטוב ועם שהיה מחנהו כבד מאד כמו מאת אלף רכב ופרשים מחזיקי קשת וכידון וגם עשרים אלף כמו

ארמא, ונצח אותם מו׳ עבד למלאך, וברוך אשר לו נתכנו עלילות, ומסבב הסיבות, שאירע מקרה ומרד אחד משרי ארמא במולאי מחמד. והוא היה משרי ארמא לאנדלוס, ונקרא שמו אבדג׳אל שחיק טמיא, ואח״כ נס המלך מולאי מחמד בשברון מתנים ובחלחלה בליל ב׳ של פסח, ונשארנו כצאן בלי רועה, כמו שלשת ימים ואח״ך נכנס אלמדינא מו׳ עבד למאלך וברח מו׳ מחמד למראכיס, ונתנו קהלות הקודש קהלות פאס עם הנגיד אברהם רותי כמו מאה וארבעים אלף אוקיות ויהי המס כבד מאד על הקהלות, ואח״ך הלך מוי עבד למאלך למראכיס ונלחם ג״כ מלחמה חזקה עם מו' מחמד סמוך למדינת סלא ומתו הרבה מחייליו ושריו, ונכנס מוי עבד למאליך למדינת מראכיס בכבוד גדול ושלח אצל החכמים להחזיר לקהל ששים אלף ממה שנתנו לו, וכן עשה והיה זה בנגידות החי ר׳ יוסף אלמושנינו, ואח״כ באה שמועה אל המלך שמו׳ מחמד מדלג על ההרים, והלך עוד להלחם עמו, וכשהלך הוא בדרך אחרת בא מוי מחמד אל מדינת מראכיש, ועשה כמה נקמות ביהודים ובס״ת הי״ן ולולי רחמי ה׳ שגברו שלא נכנסו האוייבים ללקצבא ולא יכלו עלינו כמעט שלא היה שארית לשארית הנשארה, וכתבו אלינו משם ממרכיש שהתמדת הגירוש שעבר עליהם אחד עשר יום.

 ונתנו סימן אחד עשר יום מחורב וכוי והגירוש היה בחדש אדר והששים אלף של הקהל כולה הלכה לאבדון כשנכנס מוי מחמד לשם. ואח״כ באה השמועה לכאן ונמס כל לב ורפו כל ידים בליל פסח והכריזו החכמים על הקהלות לבל יעשה שום אדם תבשיל של דבש ולא תבשיל של אורז. ואני ראיתי לאדוני אבי אבא מארי זצ״ל בוכה ומבכה בליל פסח כמו בליל תשעה באב על חרבן שאירע במדינת מראכיש, ואחר עבור חג הפסח גזרו החכמים תענית וקראו כמה קינות וכמה תוכחות ובאותה שנה ג״כ אירע לכמה קהלות מהמערב כמה צרות עם מולאי מחמד, ואח״כ בשי השל״ח  בר״ח כסלו, עבר מר מחמד הנז׳ עלינו והצילנו הי״ת מידו ונשאר משוטט על כל הארצות, ולא שקט ולא נח עד שהלך לו למדינת ליזבואה עיר רבתי עם, ופתה לאדום בעצתו עד שבאו עמו למלחמה להלחם עם מוי עבד למאליך, ובא מוי עבד למאליך ממארכיש בחיל כבד והכריזו בכל גבולי המלכות שילכו לעשות נקמה באדום והיתה המלחמה כבדה עד מאד, בוויאד למכאזין, סמוך למדינת אלקצר יע״א, יאע״פ שמת מולאי עבד למאליך ולא ידענו סיבת מיתתו, הנה קצת מנעריו העלימו הסוד והיו אומרים הנה המלך עדיין חי, ובאותו יום מתו ג׳ מלכים, א׳ מולאי עבד למאליך והביאוהו לכאן וקברוהו.

ב׳ מולאי מחמד ועשה לו המלך מולאי אחמד יר״ה [הוא אחיו של המלך מולאי מחמד ומלך תחתיו בשנת פדות שלח] בזיון גדול והפשיטו עורו מעל בשרו ומלאוהו בתבן, ושלחו לכל ארצות המערב לראותו לפי שהיו אומרים שעדיין הוא קיים. ושבאשטייאן מלך לזבואה שלו״ל, ובכ״ה והי״ת הצילנו מידו והיתה המלחמה חזקה עד מאד בשי השל"ה יום ב׳ לר״ח אלול, ולכן נתקבצו החכמים וקיימו על נפשם ועל זרעם לעשות פורים ומתנות לאביונים משם ואילך עד שיבוא משיח צדקנו בקרוב אמן. ומלך מולאי אחמד יר״ה ועשה משפטים גדולים בכל השרים אשר היו עם מולאי עבד אלמאלך וגם בדג׳אלי שחיק טמיא כן יאבדו כל אויבך ה׳ ואהביו כצאת השמש בגבורתו האל יקרב לנו משיחינו מלכנו אכי״ר וכתבתי כל זה אני שמואל לעשות רצון אבא מארי שהיה מבקש ממני כמה פעמים לכתוב זה שיש בו כמה מפלאי האל, והנך רואה בעיניך מה עמקו מחשבותיו.

מ״כ שנת השכ״ב פי שלהי ניסן קטעו ידאיין זוז ליהוד פי מכנס דסמייתהום א׳ יצחק ן׳ לבאז, ב׳ יונה לחול נ״ע פי לבאטל בגיר אמאר אסולטאן, וכאן סבאב האד סי עלא עד אדארב מעא כה״ר שמואל נחמוס וחסלו פי אסג׳ין ז׳א ואחד יקולולו אזרהוני יש״ו שיך אלחומא יסאלהום סי חסיפא אמר עליהום ואחד יקולולו סנאנו וקטאע ידיחום בגיר אמר אסולטאן מן תמא לכמס אייאם מאת יונה לחול ולאכור באקי אנדור אש יפעל אדראר ביה הי״ן השם יאמר די לצרות עמו ישראל אכי"ר. 

ת ר ג ו ם : מצאתי כתוב שנת השכ״ב (1562) בסוף

סלאת אלפאסיין

חדש ניסן כרתו ידיהם של שני יהודים בעיר מכנאס שם הראשון יצחק בן אלבז והשני יונה לחול (לחוולי) נוחו עדן על לא חמס בכפם בלי פקודת המלך, וסיבת המאורע על המריבה שהיתה להם עם כה״ר שמואל נחמוס ונכנסו לבית הסוהר, ואז מצאה ידו של גוי אחד שמו אזרהוני יש״ו (ימה שמו וזכרו) שהיה פקח על שכונה אחת. שנטר להם איבה ובא ליפרע מהם את חובו. ובפקודתו צוה לאחד שמו סנאנו שכרת את ידם בלי מאמר המלך. ואחרי חמשה ימים מת יונה הנז' והאחר נשאר בחיים כעת ונראה הלאה מה יצא לו מהמקרה הזה השם ינקום נקמתם ויאמר די לצרות עמו ישראל אמן כן יהי רצון.

עוד מצאתי כתוב לסמוך ירידה אל ירידה ג״כ.

 אירע במתא פא״ס ש׳ גש״ן לפ״ק, (שנ״ג = 1593 למנינם ) שתפסו יהודי א׳ שמו אברהם בינינו היה גנב עד מאד שהיה מניח ידו על המפתחות והיו נפתחים בלא מפתה ותפסו אותו כמה פעמים למות והיה אומר לאו״ה שהוא גוי והיו משלחין אותו. עד שגנב חצר של אלקאדי ס׳ עבד אלוואהד אלחומאייד ואמר למלך שיהרג ולא רצה המלך עד שיום א׳ בין המצרים כ״ו לתמוז יום ד׳ נכנם ללקצבא ( בירה , מושב השלטון ) אלקאייד יחייא לשפוט את העיר ונפל בידו אמר לו כדי לאיים עליו שיהרגוהו והוא אמר שהוא משומד תפס עליו אסיך יחיא בדיבורו ע״פ עדים שלהם ותלאו ושרפו אותו במקום א׳ שמו ואד אסחול עשו לו ד׳ מיתות ב״ד סקילה שריפה הרג וחנק. והיה לישראל צער גדול מילדי הגוים יש״ו ואמרו עליו כשמת לא מת אלא על קידוש ה׳ והיה מזכיר יחוד שמו ית/ השי״ת ישים מיתתו כפרתו וי״ן. אמר הכותב על כן יאמרו המושלים סרקו יא סראק טאל מא בינינו עאייס. ( תרגום – גנסים ! המשיכו לגנוב כל עוד בינינו ( שם הגנב הזה ) חי ) נאם הצעיר עבד ה׳ ב״ה בס׳ ויברך ה׳ אותך לרגלי ד׳ לכסלו, הכותב בש׳ תפד״ה ליצי׳ שמואל אבן דנאן.

אמר הכותב נחזור לתאריך שהיינו בו שהוא של שנת שע״ו (1616) ועכשו אנו בתחילה של ש׳ ש״פ (1620) כתב כמה׳ שאול סרירו ז״ל ר״ח תמוז שנת ש״פ נסעו קצת יהודים מן העיר מצד רוב המס הכבד עליהם משהלך המלך למכנאסא ואנשי אלבלאד שמו ב׳ ראשים ובחדש זה הרגו בחוד אחד בנו של ישעיהו בן שניור הי״ן.

רוב תלאותינו מן האנשים היהודים הרשעים שהם סיבה מטבע הזהב(?) ובזה היה הפסד למדינה ולקצת יהודים ועברו כמה נידויים וחרמות עד שיד ה׳ היתה בנו ונפל עם רב מישראל.

כ״ח תמוז ש׳ שע״ו – 1616 – באה השמועה שמולאי עבדאלה נצח הערבים עם ן׳ גדאר אסיך שלהם. בח׳ תשרי שנת שפ״א יצא המלך חוץ לעיר ונעלו הדלתות ביום ב׳ של חג הסוכות ונתרבו הגנבים בלילות והחומסים והגזלנים ובי״ז לחשון מזו השנה עשו מלחמה אנשי פאס אלבאלי עם פאס אזדיד והגישו לשבור הדלתות. והמה עם הערביים. יום ב׳ לחשון גזרנו תענית אנחנו בעלי חברת ההסגר – אלה תלמידי חכמים שישבו כל הזמן ולמדו תורה – ג׳ ימים וביום הג׳ נפתחו הדלתות ועשו שלום ושלו״לה 

אמר שאול מי ימלל תלאותינו, מי ישמע הצרות המתחדשות עלינו, ביום פורים ש׳ שפ״א – 1621 –  נתנו עשר אלפים אוקיות מלבד ההפסד של בעלי בתים יחידים. והדרכים אין יוצא ואין בא. אחר הימים האלה חזרו אנשי פאס אלבאלי ומרדו במלך מולאי עבדל״א והקימו א׳ עליהם שמו עלי ן׳ עבד    ארחמאן ואין תועלת למלך מכל פאס אלבאלי. וכל יום באות מהמשפחות לרמות את המלך שהם יעשו מלחמה והמלך בכל יום נותן להם מזונות מהיהודים. והוא בתכלית העוני שאפי׳ האלנפאץ' – אם זה בטעות במקום אלנקאד, המשמעות היא מטבעות. כלומר שהוא שבר את המטבעות הגדולות ועשה מהן פרוטות.אך במקור מצאתי כתוב אלנפא"ד. –  שהיו לו שגרם ועשה מהם פרוטות.

בר״ח סיון בא אבן גדאר עם אלף פרשים וביום י״ד לסיון נכנסו לאלמלאח ואמרו שהיהודים הכניסו אותם והיהודים סגרו בתיהם והרבה בתים נסגרו ובד׳ בשבת ליל ט״ו באלמלאח כמו אלף פרשים ומהם שגזלו קצת בתים ובבוקר צעקו היהודים על המלך ונתבטלה הגזירה ש״ל. ובשבוע זה נתנו היהודים אלפים אוקיות מלבד ההוצאה והיה המלך חוץ לעיר עם הערבים ובעלי אלספל׳י עשו לשבא׳ר – אולי גל אבנים לעלות עליו –  ונלחמו עם אנשי אטאלעא וקצת תבואות של ספלי שרפו באש ואין מניחים שום שיירה שתכנס לפא׳ס אלבאל׳י כי אם לטאלע׳א.

אמר שאול לולא חסדי ה׳ שהספקת חברת ההסגר מוטלת עלי ובאה אלי מאת היהודים השוכנים חוץ לעיר הזאת. השי״ת יופיע ברחמיו אליהם כמו שהופיעו בממונם על בני החברה. כי כבר קצרה ידי מהושיע וממנו ית׳ אשאל יופיע ברחמיו אלינו כי״ר.

כיום שוב נגה אורו בבית המדרש של פרופסור בשן, כמעיין המתגבר הזורם ותלמודו בידו – פירות הנושרים משולחן מחקריו. את ספרו השמיני על יהודי מרוקו.

פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו מימי הביניים עד הזמן החדש, הוצאת אורות המגרב.

הקדמה לספר מאת הרב ד"ר משה עמאר הי"ו.

פרופסור אליעזר בשן רגיש לסבלם של בני עמו בגולה ולמעמדם התלוי על בלימה, מעמד המותנה בחסדיהם של השליטים, מהם היו עריצים או שהיו אדישים למצבם של אנשי החסות. הוא בחן סוגיה זו של יחסי יהודים ונוכרים הן מההיבטים ההלכתיים וחוקיים והן לאור המציאות של חיי היומיום. 

הפעילות הדיפלומטית בנושא.

ג'והן דרומונד האי שאליו פנו מנהיגי הקהילות בעקבות פגיעות ביהודים, ופעל לסיכולם, קיבל מכתב מאדולף כרמיה נשיא כל ישראל חברים ב-27 בפברואר 1873.  

תחילה הביע הוקרה בשם ההודים בארצו ובמרוקו לטיפול המסור של ממשלת בריטניה ונציגו במרוקו. הדבר מחייב לקחת לתשומת לב הנמען את מעשי האלימות שבוצעו על ידי מושל רבאט ב-26 באוקטובר האחרון.

קצבים יהודים בעיר זו אולצו בכוח על ידי המושל, לחלל את מנוחת השבת ולמלוח ראשיהם של בני אדם שעברו עינויים והוצאו להורג.

לא הועילה ליהודים התנגדותם. יש הוראה מהסולטאן שאסור לפקידי הממשלה לאלץ יהודים לעבוד במלאכות בזויות. המעשה האחרון בוצע תוך הפרה של רצון הסולטאן. הובאו לידעתנו מעשי אכזריות והתנכלויות נוספות כלפי היהודים.

בחודש אוגוסט 1872 חייב המושל של מכנאס את היהודים לעבוד בשבתות ובימים טובים. לצערנו, האכזריות של הפקידים המרוקאיים עוברת את גבול הסובלנות. מוכר הנושא של בן שמעון מהעיר לאראש, שהרגוהו לפי פקודה תחת עיניו של פקיד הקונסוליה של ספרד.

אנו מוחים על מעשה זה בפני שר החוץ של ספרד, הוא היחיד שיחליט בצדק בנושא זה. אבל אנו מצפים, אדוני הקונסול, שתביא לידיעת השלטון המרכזי את המעשים ברבאט ובמכנאס, ושתשיג כי העושים את המעשים החמורים ייענשו.

בדרך כלל אנו מצפים ממך שתגם על היהודים מול הסולטאן, נוכח ההתנהגות של הפקידים. אנו מצפים שרגשות הצדק וההומאניות ינחו אותך, ושתתמוך במאמצים להשגת תנאים טובים יותר לאוכלוסייה היהודית המסכנה הסובלת מרדיפות.

בכל הכבוד, אדוני

נשיא הוועדה המרכזית

חתום א. כרמיה

עוזר – סגן – חתום תיאודור לב. 

כיום שוב נגה אורו בבית המדרש של פרופסור בשן, כמעיין המתגבר הזורם ותלמודו בידו – פירות הנושרים משולחן מחקריו. את ספרו השמיני על יהודי מרוקו.

פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו מימי הביניים עד הזמן החדש, הוצאת אורות המגרב.

הקדמה לספר מאת הרב ד"ר משה עמאר הי"ו.

פרופסור אליעזר בשן רגיש לסבלם של בני עמו בגולה ולמעמדם התלוי על בלימה, מעמד המותנה בחסדיהם של השליטים, מהם היו עריצים או שהיו אדישים למצבם של אנשי החסות. הוא בחן סוגיה זו של יחסי יהודים ונוכרים הן מההיבטים ההלכתיים וחוקיים והן לאור המציאות של חיי היומיום.

במספר מאמרים שכתב הוא התייחס גם למערכת היחסים בכלכליים, ובעיקר לשותפות שבין יהודים והנוכרים, כגון " המעמד המשפטי של היהודים בארצות האסלאם. יחס היהדות לנוכרים על פי מקורות ההלכה מימי הביניים ואילך. תעודה משנת שפ"ד על הוויכוח בדבר הלוואה לנוצרים בירושלים, שותפות כלכלית עם נוכרים, ההלכה והביצוע

תגובתו של דרומונד האי.

ב-13 במרס 1873 פנה דרומונד האי לשר החוץ שלו הרוזן מגרנוויל, והעביר אליו העתק המכתב של כרמיה הנזכר לעיל, יחד עם תשובתו לכרמיה שהשר מבקש להעביר לפריס, אם טין לו התנגדות לתוכנו.

הותב לא קיבל כל דיווח על המעשים הנזכרים על ידי כרמיה בקשר להתנהגות הממשל במכנאס. אבל הגיעה ידיעה כי מספר יהודים ברבאט אולצו על ידי המושל למלוח את ראשי המורדים שנהרגו בעת מלחמתם נגד צבאו של הסולטאן, בדרכו מפאס למראכש, ומודיע את הפרטים להלן.

המידע הראשון שהגיע בנידון הוא ידיעה ב – Gibraltar Chronicle זמן קצר לאחר שובו של הכותב לטנג'יר.

בעקבות זאת כתב לסגן הקונסול ברבאט וביקשו להודיעו האם הדברים נכונים. הנ"ל אישר את המידע. אבל היות והוזיר המאורי נעדר, חשב הכותב לנכון לחכות לפני שיגיע לחצר המלכות, כדי להכיר את התנהגות הממשל המקומי.

יש להזכיר, כי לפי מנהג קדום, יהודים נאלצו למלוח את ראשיהם הכרותים של מורדים. אבל זו הפעם הראשונה שאני שומע כי עליהם לבצע פעולה מגעילה ונוראית זו בשבת שלהם.

מכתב משותף של שגרירי בריטניה וצרפת במרוקו לסולטאן בנידון.

שגרי בריטניה וצרפת פנו במשותף וניסחו שתי פניות לסולטאן ב – 10 באפריל 1873, שעקבות מידע על יחס אכזרי כלפי היהודים ברבאט ובמכנאס על ידי המושלים בערים אלה.

הפרטים הם כדלקמן : מנהיגי הקהילות היהודיות באירופה הביאו לידיעת החותמים מטה את התנהגותם של מושלי רבאט ומכנאס אשר מנוגדים ליחסו של הסולטאן לנתיניו, בין אם הן מוסלמים או יהודים. התברר שהממשל אילץ יהודים לעבוד בשבת, ובכך התעלם מחוקי האלוקים שניתנו באמצעות אדוננו משה. מושל רבאט אילץ מספר יהודים למלוח בשבת שלהם ראשיהם של מורדים שנשלחו לשם להוקעתם.

הוד מלכותו כמו גם קודמיו במלוכה רצו תמיד שהיהודים ייהנו מחופש בקיום דתם. המעשים האכזריים פורסמו בכתבי העת ברחבי אירופה והשאירו רושם שלילי בתודעתן של ממשלות זרות, בהנחה שמושל רבאט פעל בהסכמת הסולטאן.

החותמים מטה שואפים לכך שהממשלות שלהן לא ישנו את דעתן לגבי חוש הצדק של הוד מלכותו כלפי נתיניו היהודים. על בסיס הנחה זו אנו רואים לחובתנו להביא עובדה זו לידיעת הוד מלכותו. אנו משוכנעים שהוד מלכותו ינזוף במושל רבאט על התנהגותו השרירותית, וכי יינתנו הוראות לכל המושלים בערים השונות שלא לאלץ יהודים להפר את חוקי דתם.

יהיה זה לכבוד לחותמים מטה אם הוד מלכותו יכתוב באמצעות אחד הווזירים שלו מכתב, בו יביע את הסתייגותו מהתנהגות כזו, וכי נשלחו הוראות לממשל המקומי ברוח זו, באשר המידע יועבר לממשלות השונות 

חותמים טיסו – TISSOT – שגריר צרפת במרוקו וג'והן דרומונד האי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן.

החל מאמצע המאה השמונה־עשרה קמו במערב אירופה סופרים אמיצים ובעלי חזון ששאפו לשינוי־ערכים מוחלט בסדרי החברה, לביסוסה על יסודות הצדק והאהבה לזולת ולמיגורם של השליטים העריצים. דבריהם מצאו אוזניים קשובות והביאו לתוצאות מו­חשיות: המהפכה הכבירה של שנת 1789 טיאטאה את המשטר שהיה קיים בצרפת, ביטלה את ההבדלים בין המעמדות ושימשה דוגמה לשוחרי החופש בארצות אחרות.

180 – החנויות הן כמחלות ( כתאים חלולים ) בקיר, כמנהרות אשר ראיתי בבואי, גבוהות מן הארץ חצי קומת איש, ויוכל איש היושב בהן על הארץ לקחת את כל אשר יחפוץ בהושיט ידו לבד, בלי יעמוד כי לא יכילו שנו אנשים. דלת החנות נסגרה במפתח עץ.

185 – במערות אלה מוכרים כל ממכר. המעט הם סוחרי בגד, יותר מהמה רוכלי בשמים, וכל כלם מוכרי מאכלים. רק בראותי אלה נהפכו מעי ( מרוב בחילה ) בקרבי. בשר צלי, שמן, בורית, חמאה, זיתים ומינים שונים – הכל הולך אל מקום אחד בשני חריטי ( כאן : כפות מאזניים )מאזנים עשוים מקש, והכל נקח באצבעותיהם ונתון מיד המוכר ליד הקונה.

אבני המשקל הם אבנים מן השוק, תופרי בגדים ברביאים לא יצלחו רק לבגדיהם לבד, והיהודים לבגדיהם לבד – ומאלה גם לבגדי נצרים, הערביאים עושים נעלים להם וליהודים, והיהודים נעליהם ונעלי נצרים.

ביום הראשון הסוחר המשרת והמליץ נסעו ללאראג'י לדבר על עניניו עם אח פקיד ( אחיו של קונסול גינואה פקראנסיסקו קיאפי היושב שם וקרוב למלכות. והניחני באטנג'יא לשמור הונו ועזבוניו, וארוחתי נתנה לי מאת בעל הבית, דבר יום ביומו עד שובו.

שער שני.

חפשי מכל שיג ( עסק ) נתתי את לבי לדרוש ולתור ביהודים בדרכם ובעלילותם. האנשים טובי לב, עושי צדקה, אוהבי הגר, מכבדי התורה, ולומדיה ומוקריים מאד יהודי אירופא הבאים שמה, והנקראים בפיהם בני חורים.

העדר הספרים והשמועות מטביע לבותם בבֹץ הסכלות והפתיות, ומשקיפים כפלאות( ורואים פלאים בכל דבר שלא ידעוהו ) כל חדשות ונצורות לא ידעום. ראמות( דבר כל כך יקר שאין להגיע אליו ) להם חכמות, ואולתם שמחה באמרם כי רבים חללים הפילה החכמה במהמורות ( בשוחות )  המינות והכפירה. נהרת ( אור )  החכמה לא הופיעה ולא הגיעה אליהם.

עד הנה לבער שגיאות המוסר והבלי הנעורים. מסוה אמונה נבערת מדעת מסלף ( מוסב על מסוה )   לבותם ומעוֵר עיניהם. אוחזים מנהגי קדמוניהם ויאחזו בהם עד כי יעברו על חקי האלהים ולא יעברו על חקיהם, ומשל בפיהם ( שאינו הולם את הנמשל כמו השוקיים את מי שאין לו רגליים ), כשוקים לפִסח : " מנהג אבותינו תורה היא ".

בל יבחנו מי אביהם ומה מנהגם, אם יש להם על מה שיסמכו ( כאן הערת המחבר " מגן אברהם הלכות פורים, והכוונה לחיבורו הידוע של רבי אברהם גומבינר, בשם הנ"ל, מגילה, " דאם נמצא המנהג באיזה פוסק, אין לבטלו, אפילו בשעת הדחק אין לשנות מנהג דאמורי בבני בישן, ואפילו יש במנהג צד איסור, אין לבטלו )  או אם כמנהג יהוא בן נמשי, ולא יבינו כי הלכו כן מנגד למגמת התורה אשר בחוקותיה חפצה להרחיקנו מחקות עמים.

ונהפוך הוא בהם, כי כן הולכים בדרכם מן הקצה אל הקצה. או יפרשו הפלגות המליצה כצורתן ( את ההפרזות הרטוריות יפרשו כפשוטן ) ואומרים : הפשט לא יופשט, או יערימו סודות יחתרו תעלומות על דבר ברור כשמש, נשענים על המשל על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות.

20 – יחתו מחלומות ומחזיונות יבעתו, על הרעים יצומו ועל הטובים (מוסב על טיבם של החלומות ) יחגו. מתהוללים ( משתוללים מפחד ) באימים ובפחד לילה, כי לא יזיד איש לישון בדד בחדר אחד בלילה או אשה ללכת יחידה מבית לבית.נשבעים בנר דלוק ואומרים על המלאך הזה, בחשבם כי מאורי האש הם מלאכי מעלה : משוגה הבאה להם מפירוש הפסוק " משרתיו אש לוהט ".

סוף דבר נשתה ( נתייבשה ) גבורת איש חכם בהם ויהיו לנשים קלות מדעת, ובכל זאת לבם לא צפון משכל ( אינו נסתר מהשכל ) , כי יבינו לאשורם בעניינים אחרים. ולרגעים ישלח שכלם ברקים, המגלים היותו תפוש ונעכר במעבה חלאה לא עב ( עבה וגס )מטבעו, כשמש המכוסה בעב הענן.

30 – הנשים יפות מראה ובריאות בשר, רק נמשלו כבהמות נדמו ( דומות, ולפי פירוש אחר מלשון דממה ) , ולא חלק להנה בחכמה ובתבונה ובדעת. אין מכירות לדבר לקרוא או לכתוב יהודית ( בלשון העברית ) ערביאית או ספרדית. וכנשים כאנשים שפתם מתבוללת ( מעורבבת ) כמשפט כל היהודים בכל מגוריהם אשר לא ישימו לבם ללמוד לשון עמים אל נכון.

שפתם ספרדית במבטא פורוטוגזית, אף לא מתפללות, עם כי הוטל עליהם מחכמי המשנה ( נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריית שמע ומן התפלין וחייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון ברכות ג, ג ) , באמרם " כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות" ( המחבר כאילו חומד לו לצון, שהרי המדובר כאן לא בתפילות אלא בתיפלות, פריצות )  והאשה לא מטוהרת היא בימי נדת דותה ( כאב נידתה. ועליה כתוב שם " ואל המקדש לא תבוא " ) והימים האלה יפלו לפתע פתאם. המנהג הזה הזקין שרשו ( השתרש )משנים קדמוניות ונדבק להנה מחקות הגויים, כי אף נשי הערביאים לא תתפללנה.

40 – הובאתי למדרש ( בלשון יהודי איטליה : לבית המדרש ) התלמוד. דרך למודם צלולה מדרך אנשי פולין וקרובה לדרך המזרחיים, גם ידיהם רב להם בקבלה, מנוס המתחכמים בל ילכדו בחקירות. הה זיד ! תחמוד בתעלומות יען אין צרך לראיה ( כאן הערות המחבר רבי יעקב פראנסיס בעץ הדעת, זוהי הבאה מתוך השיר נגד המקובלים " אשרי העם אשר בחר לו יה " ליקב פראנסיס 1615 – 1667. רומאנילי הכירו מתוך ספר " עץ הדעת " לשמשון מורפורגו..

לו חכמו ישכילו זאת החכמה על אפניה ( לפי אמתתה )  להסיר המסך המבדיל ולהוציא היקר הכמוס באוצרותיה, הלא עיניהם תחזינה כי כֻלה זרע אמת ההולך ומשתרג למעמקי ולמרחבי הפילוסופיה הטבעית וכי היא עוטה מעיל בל תשורנה עין כל ראי ( הרואים )  ולבלתי תשתפכנה אבני קדש ( מכוון לאוצרות החכמה ) בראש כל חוצות.

אך הם ( העוסקים בחכמה הנ"ל ) לא כן ידמו ולבם לא כן יחשוב, וכיראם מגשת אל כבודה ( הקבלה האמיתית ) בת מלך פנימה בחרו להם לקשור קשרים באותיות ולאסור  ( לערוך צירופי אותיות ולהכניס כוונות בהן כנהוג בקבלה מעשית ) אסר במלות ויתנבאו בהמה באין מבין.

דבר ספרי חכמה כמורה ( כספר מורה נבוכים )  ודומיהם יקר בעיניהם, כמעט ישאו שמותם על שפתם כמזכיר דברים נפלאים. למזער ( מעט, לעתים רחוקות ) יקראו ארחות משפט בספרי פוסקים, ומעט מזה המקרא. וקוראים על פה התורה בטעמיה וספרי אמ"ת ( איוב, משלי , תהלים, שלהם טעמי נגינה מיוחדים )  ישעיה ודניאל. 

מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה

מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה – תעודות מהודרות ומפורשות

עורכים משה בר אשר וסטיבן פראד

התוכנית למדעי היהדות אוניברסיטת ייל, ניו הייבן

המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם – האוניברסיטה העברית ירושלים

קטעים מ״תענוג ושמחה״

־. קטע א. בדף לד ע״א באה כותרת ׳׳עמידה״ ובה דרוש על ברכת הרפואה, מתוך תפילת העמידה:

חי׳ ע״פ ״רפאני ונרפא״ וכו׳ יובן עמ״ש כמוהר״ר אדמור משה יתאח נר״ו ע״ה, שהגאולות הראשונות היו על ידי שליח, וזאת הבאה, העתידה להיות, תהיה על ידו יתברך, וזכ"ה – וזו כוונת התפילה – ״רפאנו ה׳״ שתביא לנו גאולא, ״וארפא״ לעו – לעולם ^– שלא ישוב עוד להגלותינו פעם אחרת, שנא׳ ״וינטלם וינשאם כל ימי עולם״. ודו"ק – הפועל ודוק, שעניינו "ודייק בדברים ", נכתב לעתים קרובות גם במקומותינו כראשי תיבות – ודו"ק – ואלה נפתחו בידי הלומדים : ודייק ותמצאנו קל.  משה יתאח.

אציין, כי עד הדור האחרון לישיבת היהודים במחוז תאפילאלת ובעיירה קצר אשוק, היינו עד שנות השבעים של המאה העשרים – עשרות שנים אחרי פטירתו, המשיכו אנשי העיירה להזכיר את רבי משה יתאח בהערכה רבה כגדול בתורה וביראת ה׳, ואף נהגו לפקוד את מקום קבורתו.

8. קטע ב. בדף לד ע״ב באה הכותרת ״ראה״, לפני דרוש לפרשת ״ראה״(מובא להלן רק חלקו הראשון של הדרוש):

חי׳ ע״פ" ״את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו״ וכוי. אפשר לרמוז עמ״ש – על מה שכתב – רי״א – רבי יעקב אביחצירא – בספר ״פתוחי חותם״שלו, דידוע דג׳ אבות ודהע״ה – ודו המלך עליו השלום –  הם ד׳ דגלי המרכבה, וזכותם הם המגינה על יש׳; דכשישראל אינם עושים רצונו של מקום, האבות ודהע״ה מלמדים זכות. ואפי׳ תהיה גזירה מבטלים אותה כמשרז״ל – כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה –  ״אם ראויים לשריפה הרי אברהם שמסר עצמו לכבשן האש, ואם להריגה הרי יצחק, ואם לגלות הרי יעקב, ועל דוד נוכל לומר אם ליסורין הרי דוד. נמצא כל אחד אצולי מציל ואגוני מגין – הביטוי הוא בארמית הבבלית ותרגומו : הַצֵל מֵציל והָגֵן מֵגֵן – בעניין שאירע לו, וזהו הכוונה ׳את אלה מהם תאכלו׳ דהיינו מזכותם תהנו ותנצלו מכל גזירות קשות ורעות״.

הבדיקה מגלה שזו מובאה מדויקת מספרו של רבי יעקב אביחצירא, ״פתוחי חותם״.

דרושים בערבית מתוך ״בית החכמה״

. להלן אציע שממה קטעים המכילים דרושים הכתובים ערבית מתוך החיבור השני – ״בית החכמה״. בעיניי יש חשיבות לא מבוטלת לדרושים האלה לא מצד תוכנם אלא בעיקר מצד לשונם. אלווה את הטקסטים האלה בתרגום לעברית ובהערות מבארות, ואחר כך אבוא לומר דברים כוללים עליהם ועל לשונם.

10. קטע א. בדף לז ע׳׳ב באה הכותרת ״משלי״, ולאחריה מוצע הטקסט הזה ;

״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״, וקשאוו לז״ל – לחכמים זיכרונם לברכה –  ״ויכי ^"שלהע״ה " – שלמה המלך עליו השלום – כסתו לחכמה  חתא יקול ׳אמרתי׳ וכו', והווא קאל פיה לפסוק ׳ויחכם שלמה מכל האדם׳?״ ילא גיר נציבו, באיין שלהע״ה חב יכון חכם, באס ימחי שמו של עמלק^,  ויכמל האד שמות – השמות האלה –  די הייא ויה״א; לאיין ״ירושלים״ מן די כלאת מכתובא גיר ״ירושלם״ <כסהא י׳>; ו״כסא הכבוד״ מכתוב גיר ״כס״, כסו א׳; ושם ״יהו״ה״ ב״ה – ברוך הוא –  מכתוב ״יה״, שנא׳: ״כי יד על כס יה׳/ <כסו ו׳ וכסו ה׳>, ועליהא חב שלמה ע״ה יכמל האד לחרופ, שעה צאבהום בעאד מנו. ופאווק יכמלו האד לחרופ, הווא עד שימחה שמו של עמלק בוב״ק – בעגלא ובזמן קריב –  אכי״ר – אמן כן יהי רצון –  ודו״ק – הפועל ודוק, שעניינו " ודייק בדברים ", נכתב לעתים קרובות גם במקומותינו כראשי תיבות- ודו"ק : ואלה נפתחו בידי הלומדים כך : ודייק ותמצאנו קל "

הנה תרגום לעברית (של הטעון תרגום):

והקשו החכמים ז״ל: ״וכי שלמה המלך עליו השלום חסרה לו החכמה, עד כדי כך שיאמר ׳אמרתי׳ וכו׳, והרי הוא אמר בו הכתוב: ׳ויחכם שלמה מכל האדם׳?״ אבל אנו מוצאים ששלמה המלך עליו השלום רצה להיות חכם, כדי שימחה את שמו של עמלק וישלים את השמות האלה, שהם ויה״א, כי ״ירושלים״ משחרבה כתובה ״ירושלם״ [חסרה לה האות י]; וכסא הכבוד כתוב ׳כס׳ – חסרה לו [האות] א׳; ושם ״יהוה״ ברוך הוא כתוב ״יה״, שנא׳: ״כי יד על כס יה״ [כלומר חסרות לו האותיות ו ה: כל האותיות החסרות הן וי״ו יו״ד ה״א אל״ף = ויה״א]. ועל כן ביקש שלמה עליו השלום להשלים את האותיות [החסרות] האלה, אבל מצאן רחוקות ממנו, והזמן שיושלמו האותיות האלה, הוא רק כאשר יימחה שמו של עמלק בעגלא ובזמן קריב אמן כן יהי רצון. ודו״ק.

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.

העלייה הגדולה ממרוקו אין בה מהספונטניות, היא מהווה למעשה המשך טבעי ורצוף לעליית יהודי מרוקו שהחלה לפני כמה דורות, כי הקשר בין קהילות מרוקו לבין הארץ מעולם לא נותק אם בשל שדר"ים וכוללים שהגיעו אליהם, אם בשל הסיוע החומרי ( עולים, תרומות ) או הרוחני ( רבנים, פסקי דין, קשר תורתי ) שקהילות אלה שלחו לארץ.

כמו כן מצאנו שכבר עם הקמת התנועה הציונית עמדו קהילות מרוקו בקשרי התכתבות עם הרצל, והלה התעניין בגורלן.

מחזה אימים בקזבלנקה

כ' באב תשט"ו – 8/8/1955

אני שוב בקזבלנקה. נקראתי מאוג'דה להשתתף במיון העולים. הלכתי בבוקר למשרדו של פיאר ]אבר על מנת להיפגש עם צוות המיון ולסיים את פרשת ההרשמה לעליה בקזבלנקה. בהגיעי למשרד נתקלתי במחזה אימים שסימר את שערותי : מאות אנשים צבאו על פתח המשרד, נשים ששערותיהן פרועות מרטו את השערות אחת לחברתה, שמלותיהן קרועות ורטובות מזיעה, ומראיהן כמכשפות ממש. כולן צעקו בבכי היסטרי, " עליה תיכף ומיד.

בקושי שרכתי את דרכי ביניהן בכדי להיכנס לפנים המשרד, ומה גדלה תדהמתי כשלא מצאתי איש מצוות המיון. לא מצאתי לעצמי כל פירוש למחזה אימה זה ולהתפרצויות מעין אלה שאני פוגש אותן בכל מקום. האם כיסופים לעליה ולגאולה, בריחה מהנכר, מהניוון ומהעוני, חיבה עיוורת לארץ ישראל ללא ציונות ? לאלוהים הנסתרות.

שוב במראכש

כ"ג באב תשט"ו – 11/8/1955 

הסתדרנו איך שהוא לגמור את עבודת המיון בקזבלנקה. נקראתי שוב למראכש בפעם השלישית. מתברר כי אזניים לקירות והאנשים יודעים בחוש הטבעי שלהם על יום בואי, ומתי נקבע יום ההרשמה. כבר משעות הבוקר, מבלי שיוזמנו לכך, צובאים אנשים רבים על משרד העליה ושוב התור הארוך מזדנב עד אין ראות את סופו.

התחלנו לרשום שלוש משפחות ראשונות ושוב, כבפעם הקודמת, הייתה התפרצות של נחשול בני אדם שלא יכולנו להתגבר עליו. שוב נאלצנו להפסיק ההרשמה. כל זה נגרם בגלל התחושה ששררה בקרב המוני היהודים כי הנה עומדים להתרחש מאורעות חמורים מצד הערבים, והיהודים יהיו קרבן לעזאזל, ובעיקר בגלל החשש פן תיפסק העליה כתוצאה ממאורעות אלה.

ללא פחד ללא רתיעה.

ז' באב תשט"ו – 18/08/055

על אף המתח הפנימי ופעולות הטרור, ואולי דווקא משום כך, לא ראינו את עצמנו משוחררים מלהמשיך במלאכתנו. הבינונו לרחשי לבם של אחינו בני ישראל וידענו שכל מה שנצליח להציל היום לא נוכל להצילו בעת אחרת.

המשכנו ברשמה לעליה. התחלנו יום עבודה ב 7.30 בבוקר, ונוכח הלחץ והדחק נאלצנו להפסיק ב-3 אחר הצהרים. בכל זאת הצלחנו לרשום במשך שלושה ימים כ-700 משפחות.

אלף פתגם ופתגם – משה ( מוסא ) בן-חיים

ألف المثل والمثل – موسى (موسى) بن – حاييم

44 – الرجل جلاب و المره دواب

א(ל)רג׳ל ג׳לאב ו(א)למרה דולאב.

הגבר מביא (את הכסף) והאשה ארון.

הגבר עובד, כדי להביא פרנסה וכסף למשפחתו והאישה מבזבזת אותו על בגדים.

45 – الرجل صناديق مقفلة

א(ל)רגיאל צנאדיק מקפלה.

הגברים תיבות נעולות.

הגבר נושא בתוכו סודות ותקוות.

46 – شو ما عملت عشن لجوزها بتعشى

שו מא עמלת עשא לגיוזהא בתעשא.

כל מה שתכין לארוחת הערב לבעלה, בעלה יאכל.

 נאמר על אשה השולטת בבעלה.

מי שאשתו מושלת עליו חייו אינם חיים״ (ביצה לב, עמי ב).

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

נגאון הגדול ראב"ד מקודש רבי שלמה אבן דנאן זצ"ל – אמצע –
מימין – הגאון רבי אהרן בוטבול
משמאל – הגאון רבי מתתיהו סירירו
אוסף אברהם אביחצירא, פריז

תורתו של הצורף.

את רוב תורתו למד רבי יעקב אצל הרמב"ם אלבאז, מחבר " היכל הקודש " על התפילה, על דרך הסוד ו " פרח שושן "  – פירוש הגדת פסח ( כתב יד ) על דרך הסוד. שמועות רבות וכן ציטוטים הוא מביא מדודו רבי יהודה חנין מחבר " עץ חיים " ו " מנחת יהודה ". כמו כן מצטט הוא את " גינת ביתן " לרבו – חברו – רבי יצחק כהן אשר נשתייך לאותו חוג מקובלים בתארודנת.

רבי יעקב לא הכיר את תורת האר"י ז"ל שצמחה בתקופתו וכנראה גם לא את תורת הרמ"ק שקדמה לה. עיקר לימודו כדבריו, מסופרים ומספרים, היה מרבותיו שצויינו לעיל ומהמכתבים הבאים הנכרים רבות בחיבוריו " " היכל הקודש " – ביאור התפילה לימי החול, שבת וימים טובים לרבו הרמב"ם אלבאז. פירוש הרקאנטי לתורה " אבני זיכרון " לרבי אברהם אדרוטיאל ממגורשי ספרד.

" תולעת יעקב " לרבי מאיר אבן גבאי וכן חיבורו " דרך האמונה ", רבי מאיר בן גבאי, מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד, חיבר גם את " עבודת הקודש ".

נכתב וסודר ע"י הגאון האלוהי, המקובל הנורא עיר וקדיש, מבאר "סוד היחוד" הרב המופלא המפואר והמפורסם הרב מאיר אבן גבאי זצוק"ל מחבר "תולעת יעקב" וכן "דרך אמונה" "אשר היה רב גדול ספרדי מפורסם בחכמה ובחסידות וספריו נתפשטו בכל הארץ" (שות חכם צבי, סי' י"ח) ודבריו הובאו בספר של"ה כמאה וארבעים פעמים השלים ספר קדוש זה בשנת רצ"א כארבעים שנה לפני עליית האריז"ל לארץ הקודש וכעת בעזרת ה' החונן לאדם דעת הספר יו"ל באותיות מאירות עיניים, מנוקה ממאות שגיאות דפוס בתוספת מבוא מקיף ומפתחות לאישים וספרים, ולביאורי פסוקים ומאמרי חז"ל וכן מפתחות ענינים מרובים ע"י הרב משה צוריאל.

" שערי אורה " לרבי יוסף ג'יקאטיליה מענקי המקובלים מספרד, תלמידו המובהק של רבי אברהם אבולעפיה. "

רבי אברהם אבולעפיה נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו. עד פטירתו של אביו ב-1258 למד תורה מפיו.

ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לאבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים. אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.

שערי אורה "  הוא אחד הספרים היחידים העוסקים בקבלה שהותיר האר"י ז"ל ללמוד בהם בנוסף לכתביו. פירוש רבנו בחיי על התורה, םירוש הרמב"ן על התורה – פירוש חשוב להבנת הפשט בעיון, האר"י ז"ל אמר שקבלת הרמב"ן היא אמיתית ופירושו לתורה סתום.

אכן רבי יצחק דמן עכו, מגדולי תלמידיו, שישיב בסוף ימיו בעמק הדרעא הסמוך חעמק הסוס, כתב את הספר " מאירת עיניים " לבאר את פירוש הרמב"ן על דרך הסוד. פירוש רבי מנחם ציוני לתורה גם הוא נזכר רבות בחיבוריו.

בחיבורו " פרח שושן " מצטט הוא פעמים מספר, מספר " מנחה חדשה " לרבי יחיאל מיכל מארפטשיק, עם כל זאת עיקר ציטוטיו, בשני חיבוריו, הם מהזוהר הקדוש ותיקוני הזוהר לרשב"י וספר הבהיר מתורת רבנו נחוניה בן הקנה. ניתן לומר שעיקר תורתו ינק מתורת רשב"י ועל אדניה העמיד את פירושיו וחידושיו.

מחידושיו.

בחיבוריו, מרבה רבי יעקב להשתמש בחכמת הצירוף. חכמה קדומה בה נברא העולם כדברי הגמרא : " ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום " שהייתה מונחת התורה בחיקו של הש"י, תתקע"ד דורות ( במדרש אלפים שנה )ובה היה בורא את העולם. על פסוק זה בנה רבי דוד דרעא הלוי את ספרו " המלכות ", בו הראה כיצד חכמת הצירוף בנויה על השמות אהו"י ו אמו"ן הרמוזים בפסוק זה.

רבי יעקב הכיר ספר זה והזכירו. חכמת המירוף נתפרשה לראשונה בספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו, במעין החכמה שנמסר למשה רבינו ובדורות התנאים, בתורת הקנה, במשנת רבי עקיבא, בספר התמונה לרבי ישמעאל כהן גדול ורבי נחוניה ובתורת רשב"י. חכמי מרוקו ובפרט חכמי עמק הדרעא, הגדילו עשות בתחום זה.

ב " מנחה חדשה " בפרשת בראשית, כותב רבי יעקב, כי סופי התיבות של תיבת בראשית הם בגימטריה תשפנד"ו. בראשית במילואה : בית ריש אלף שין יוד תיו, סופי התיבות המודגשים הם : תשפנד"ו כנ"ל. והוא הוי בגימטריה תור"ה קדמ"ה לכ"ל, זוהי התורה שהייתה מוחת בחיקו של הקב"ה אלפיים שנה לפני בריאת העולם ובה היה משתשע תתקע"ד דורות ( זבחים קטז ).

ובה הסתכל וברא את העולם. כך גם ישראל הנקרא כמו התורה – ראשית, עלה ראשית במחשב וסמך לדבר מצר רבי יעקב בתיבת ישרא"ל הועלה בימטריה תקמ"א, כמניין ראשי התיבות של עשר הספירות. כתר, חכמה, בינה, גדולה ( חסד ), גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות.

בחיבורו " פרח שושן – פירוש לפרקי אבות על פי השפט ועל דרך הסוד, כותב רבי יעקב :

" דע לך כי סוד המחלוקת שהיא לשם שמים, הנה יש לה שורש פנימי למעלה בסוד קשר המרכבה העליונה הטהורה והקדושה…והכוונה במחלוקת שהיא לשם שמים ולכבוד היוצר העליון יתעלה ויתברך, היא סוד המחלוקת והמרכבה שנפלה בסוד בחינת מים עליונים ומים תחתונים, שמקורם שנברא העולם, היה מים במים וזה קודם ההבדלה והפרישות, אמנם כנשברה העולם כתוב :

יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין ימים למים והנה באותה שעה, היו המים התחתונים במחלוקת ומריבה לאמר, מה ועל מה זה הובדלו והופרשו להיות תחתונים והעליונים ישארו במעלתם והיו בוכים על מאורע זה וחלקו והעיזו פניהם לבקע התהום ורצו לעלות וכוונתם היא לשם שמים, להתקרב לפני האל חתברך וליתעלה שעתה נתרחקו עד שגער בהם האל יתברך וחזרו למקומם.

 ומפני שהייתה כוונתם לשם שמים ולכבוד היוצר עליון, שיהיו קרובים אליו, קבלו שכרם וסוף אותה המחלוקת ו7המריבה נתקיימה, שיהיו נקרבים על גבי המזבח במלח ובנסוך המים " 

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

מחקר זה עיקר כוונתי בו לתאר את תולדותיה של עדת־אנוסים אחת, לחדור לנבכי עברה ולמצות מתוכה את דרכם של יהודים שנאנסו לצאת מן הכלל. עדה זו נתקיימה ב״תנאי־מחתרת״, ואם נשיל מתנאים אלה את מעטה הנצרות על כל גינוניה החיצוניים, כפי שסיגלום לעצמם בניה של עדה זו, תעמוד לפנינו עדה יהודית בכל גדולתה, על כל גוני אורח החיים היהודיים הערים ומלאי הערגה לכל דבר קטון וגדול שנתקדש בחיי האומה.

. נסיונות־ההתנגדות האחרונים לשיטתה של האינקויזיציה – עמוד 35

מכל התיאורים שהגיעו לידינו על הימים שאנו עומדים בהם חשוב ביותר תיאורו של פולגאר לימיה הראשונים של האינקויזיציה. הוא עד־ראיה וסיפורו הוא רב־מתח. ממנו אנו לומדים שרק עם בואו של טורקימדה למוסד זה נפתחה בו תקופה רבת־תנופה. מלכתחילה הטילו עליו פרנאנדו ואיזבל את החקירה בכל שטחי הריבונות ובכל המלכויות של המלך והמלכה, והוא־הוא שמינה לו ממלאי־מקום, שאחד מהם היה חואן די מדינה, שהוסמך לפעול בסביליה.

 תיאור זה סותר את תכנן של הבולות הראשונות על מינויי אינקויזיטורים ראשונים ואת תיאור מינויו הרשמי של טורקימדה בשנת 1482, כאחד מקבוצה גדולה של אינקויזיטורים שעליהם הוטלה הנהגת האינקויזיציה. אך נראה שבעצם אין סתירה בין תיאורו של פולגאר לבין המינוי הרשמי. תיאורו מלמד כי כבר בראשית ימיה של האינקויזיציה הקסטיליאנית לא היתה אישיות אחרת אלא זו של טורקימדה שכיונה את רצונה של המלכה, ואת רצונו של פרנאנדו, במלחמה נגד הכפירה, מסתבר שהוא עמד להם בעצה ובמעשה לארגון אשיות השלטון במדינה המאוחדת. לא בא פולגאר אלא לתאר את העובדות כפי שהן היו ידועות לו, כאיש היושב בחצר המלכות וכתיבת האנאלים הוטלה עליו.

הדעת נותנת, כי מי שנתמנה לשמש את האינקויזיציה. בסביליה (ולימים כמובן גם בסיאודד ריאל) לא נתמנה אלא לפי בחירתו או בהסכמתו של טורקימדה. המלכים הקתוליים הם שהעבירו את ההצעה הזו לאישורו של האפיפיור. מינויו הרשמי של טורקימדה לחבורת הסופרימה, המנהיגה את עניני האינקויזיציה, נעשה בימים שבהם נתחוור שיש צורך באישיות מרכזית ומוכרת שתעמוד בראשה של הסופרימה ותפקידה יהיה לשמש אינקויזיטור־גנרל לכל המלכות. משנתאשרד. רשימת האינקויזיטורים שהוגשה לסיכסטוס מינו פרנאנדו ואיזבל את טורקימדה למשרה רמה זו.

מכאן שיש לראות את מינוים של מוריליו ומדינה בסביליה ובסביבתה כמינוי קודם ומקומי גרידא. נראה שסיכסטוס ידע על התפקיד שיוטל על השנים באזור סביליה, שהיא אזור־ספר למלכות גרנדה. יש בכך הוכחה לדרך המלכות בשאלת האנוסים: תחילה הקמת בית דין מחוזי אחד לצרכים מקומיים! הצעד הבא-פנייה למינוי אינקויזיטור מקומי במלכות אראגון, והכנסת האינקויזיציה האפיפיורית שבמלכות אראגון לתחום עניניה של הממלכה המאוחדת! ומשנתגברו על היסוסי האפיפיור באה הצעה להקים מועצה עליונה לצרכי המלכות כולה! משנתמנתה מועצה זו הובלט בה טורקימדה, שהיה בין האחרונים ברשימת המתמנים וגעשה ראש וראשון בהנהגה זו. ואף כי דרכו של השלטון היתה ברורה בהקמת מוסד־מדינה זה בראשותו של טורקימדה, עדיין נשמעו טענות נגד דרכו של המוסד גם בחוגי־כנסיה עליונים בספרד. ועד שלא הוכרעו אלה ונתקבלה שיטתו של טורקימדה עוד נשמעו הדים אחרונים ונסיון של זעקת שבר וכאב מפי אנשים שענין האנוסים נגע ללבם.

פרנאנדו דיל פולגאר, מזכירה של המלכה, פעל כנראה בחצר המלכות עד 1482. מאותם ימים נשארה לנו ממנו חליפת־מכתבים מאלפת שניהל עם הקרדינל דון דיֶגו אורטאדו די מנדוסה, ארכיהגמונה של סביליה וראש הכמורה במלכות כולה. המיוחד שבחליפת־מכתבים זו הוא המען שאליו פנה פרנאנדו דיל פולגאר כדי להתאונן על העוולות שנעשו לאנוסים. פולגאר יצא לעשות את חשבון נפשם של אנוסי ספרד לאחר דורות של חיים בנצרות ונוכח פעולתה של אינקויזיציה, העושה לעקירתה של הכפירה שפשתה בין האנוסים.

 וחשבון נפש זה נעשה בודאי לפני אדם שפולגאר קיוה שתהיה לו אוזן קשבת לצרות בני עמו-האנוסים-ואולי יעשה למענם! אל אחרים לא פנה. הוא התלונן לפניו על הוראה אחת שניתנה בגיפוסקואָה, ולפיה אסורים אנוסים בהתישבות בין נוצרים במקום ובהתחתנות עם בני חבל־ארץ זה. ההוראה השניה שנגדה יצא לטעון ניתנה בטולידו, והיא אוסרת על סתתים ללמד את מקצועם לשום אנוס. הוראתם־גזירתם של בני גיפוסקו׳אה מביאה אותו לומר שהם עצמם באים לטולידו ולמקומות אחרים ויושבים ומשרתים בבתיהם של קונברסום רבים.