נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ורבי יוסף בן נאיים

הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים. 

הישיבה של הרב הגאון מו"ה יצחק בן וואליד וצוקלה"ה, לומדים שמה בצהרים תלמידי חכמים ולוקחים פרס ( שכר תמיכה ) מהמחזיקים. וראש הישיבה הוא מוהר"ר יהודה ליאון כלפון, ואתו מו"ה וידאל ישראל נ"י, ומו"ה יצחק ביבאס נ"י, והחכם השוחט כמה"ר אברהם ביבאס נ"י.

אלו הם החכמים שראיתי אני בעת שלמדתי עמהם  בתלמוד יוסף חו"מ. הישיבה ההיא היא בחצר דר שמה מוהריב"ו זצ"ל ( רבי יצחק בן וואליד ) הנזכר, ובית כנסת שהיה מתפלל בה הרב הנזכר, בהיותו בחיים. ועדיין החצר עד היום מוחזקת ביד זרעו, ואין שום אדם דר שם בבית ההוא, והבית מליאה ספסלים.

ובצד אחד מן הבית, גבוה מהקרקע הבית – חלק רשות לעצמו כמו אצטבא, ששם הרב היה קובע לימודו, ועדיין מונח שם שולחן קטן שהיה מניח עליו ספרים בעת לימודו. ושם מונחת המשענת שלו, וסדור תפילה שהיה מתפלל בו ואזור שלו. אזור – חֲגוֹרָה: "וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו" (מלכים ב א ח)

ואמרים שכל אישה שרשה בלידתה, מניחים המשענת והאזור על ביטנה והיא יולדת בנקל. ובמקצת מן הבית ההיא יש שמה שורות ספרים חדשים, בית יוסף, ארבעה טורים עם פירוש בית יוסף, תלמוד, הרמב"ם, שולחנות ( ארבעה חלקי שולחן ערוך, עם מפרשים ) מלבי"ם וכו'….ומכורכים כריכה יפה

הערת המחבר – מרבית הספרים הנזכרים, ראיתי אותם בספריה. ספריה זו הועלתה לארץ בשנים האחרונות ונמצאת בידי רבי שלמה דיים בירושלים. מהתרשמותי נראה, כי מאז ועד היום חלו בה ידיים ונעלמו ממנה ספרים רבים. עד כאן לשון המחבר.

וסמוך לפתח הבית מדרגות, שתעלה בהם לישיבה, המלאים ספרים וספסלאות ושלחנות, שמניחים עליהם את הספרים בשעת לימודם. ובבית הכנסת הנזכר יש שם תנור קטן, שהיה הרב הקדוש הנזכר מבשל שמה המצות בערב פסח.

כל האנשים החרדים אל דבר השם, מבשלים שמה המצות עד היום. והלכתי ונשתטחתי על קבר מהר"י בן וואליד זצ"ל זיע"א, והקבר שלו בשיפולי ההר, כי בית הקברות של עיר תיטואן כולה בהר. ועומדי לפני קבר הצדיק רבי יצחק בן וואליד זצ"ל, אעדה אחזתני וחלחלה, ונזדזעו כל אברי, כי אימת תורתו וצדקתו חופפת על קיברו.

ואין שום כתב חרות על מצבתו, רק אבן גדולה כקומת איש מונחת על קברו, וחרות בה אזי ( איזה 9 ציור וכיור דוקא, מעשה אומן. וכל הקברות אין במצבתם שום אותיות חרותים ולא שם הנקבר, רק האנשים מקבלה איש מפי איש יודעים מה המה האנשים הקבורים בכל קבר.

ונשתטחתי על הקבר ההוא, והיו עיני זולגים דמעות וביקשתי רחמים שתגן עלי זכותו. וברוך שזכני לראות מצבת הצדיק הזה.

המערה ( בית הקברות ) ההיא ישנה מאוד ועדיין כמות שהיא, ומעולם לא נחטטו הקברות ממנה. שלא בדומה לבית הקברות בפאס, אשר הועבר בפקודת השלטונות מספר פעמים. והיא הר גבוה מאוד, ושם קבורים כמה צדיקים. יש שמה קברות הרבנים מגורשי ספרד וכשטילייה.

והמצבות שלהם מרוב יושנם נהרסו האבנים ונתהפכו זו על זו. ויש שמה חלקה אחת קברות משפחת אלמו שנינו, וחלקת משפחת אבוהב. וחלקה משפחת כלפון. ושמה קבור הצדיק כמוהר"ר אפרים מונסונייגו זצ"ל. וכמה צדיקים אין די באר, זכותם תגן עלינו אמן כן יהי רצון.

ובמערה ההיא ידוע אצלם צדיק אחד, קוראין  אותו בלשון ערבי " מול אסנדוק ", כומר, בעל הארון ואין שמו ידוע. ואמרו שעל הקבר ההוא בנוי מציבה אחת גדולה כתבנית ארון, ולכן קורין לו בעל הארון. ומי שילך לכתחילה במקום עשה ( הזה ) להשתטח על קברו, אין מוצאו כלל ונעלם ממנו, וגם שיחפש אחריו בנרות לא ימצאנו, ופעמים במקרה מוצאין אותו ומשתטחין עליו, ודבר זה ידוע אצלם לפלא.

יום אחד בהיותי בתיטואן, בא לבקר אותי ולדרוש שלומי תלמיד חכם אחד זקן, שמו מוה"ר יצחק בן זקן הי"ו, והא חסיד וקדוש, הקדושה חופפת עלינו. ויודע מסכת כתובות בעל פה, וחזר עליה פעם אחת בשובע. אינו שותה חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, ואם יהיה חולי ויצטרך לשתות חלב לרפואה, טורח הרבה עד שילך איזה יהודי לפני הגוי החולב ועומד עליו לראותו.

ובערב פסח הוא בעצמו מבשל המצות בתנור שבבית הכנסת של רבי יצחק בן וואליד זצ"ל. ופעם אירע איזה חשש חימוץ ואסר כל המצות וגם התנור. והיה בצער גדול כל היום, עד שעשה מצות בהיתר כפי רצונו. והוא בעצמו מנקה ( מנקר ) הבשר מן החלב, ואינו סומך על שום אדם. ואינו קונה בשר מן הטבחים, רק מן הנחתים שחתום עליהם מילת כשר שרושם השוחט.

גם אם הקצב יהודי אפילו הכי מחמיר על עצמו וחושש כל מה שראוי לחוש. פעם אחת היה עושה יין בעצמו לקדושא ואבדלתא, פתאום נכנס גוי אחד וראה ביין, והשליך כל היין לאיבוד. ומסגף עצמו הרבה ואינו ישן על גבי כר, רק על גבי מחצלת גומי ועליה פרוס איזה צמר רחלים.

פעם אחת נכנסה איזה רוח שטות באישה אחת, ושלחו אותה בני משפחתה לפניו לבקש עליה רחמים, והתפלל וביקש רחמים עליה, ובתפילתו היה מבקש מהשם יתברך שתעמוד לה זכות מסכת כתובות שתתרפא.

והקב"ה עשה נס ונרפאה האישה ההיא, והיה זה לפלא בפני הרואים והשומעים. וכמה מילי דחסידותא שמעתי עליו, השם יאריך ימיו, אמן כן יהי רצון. הרב יצחק בן זקן, היה תלמידו של רבי שמואל ישראל. בסוף ימיו היגר עם בניו לארגנטינה ושם נפטר. בצוואתו ביקש לגנוז עמו בקברו את מסכת כתובות שבה למד על ימיו.

מהתיאור הנ"ל בולט החוש היסטורי המפותח שהיה לרבי יוסף בן נאיים, חדות עינו הקולטת מיד דברים הראויים לציון, לתארם ולהנציחם בכתב לדורות הבאים. כי הרי תוך דור אחד הקהילות הנזכרות חוסלו כליל – עם הקמת מדינת ישראל ועלייתם ההמונית של יהודי מרוקו לארץ. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר