ארכיון חודשי: אוגוסט 2016


הכתובה המודפסת – יצחק כנפו

הכתובה המודפסת – יצחק כנפוהועתק 206

[מלאכת הכנת הכתובה] היא עבודה מייגעת שאני עושה מתוך שמחה כאשר מדובר בנישואין של קרובי משפחתי. הנאה נוספת, אמיתית, יש לי מכך, בגלל העובדה שאני מסייע במידת האפשרויות שלי, שהן צנועות יחסית, לשמר­­ את האור המעומעם של מסורת זו ההולכת ואובדת לצערי הרב. הכסף, במקרה של כתובה, תופש מקום משני לחלוטין. כאשר חשבתי על כך, שצריך להפיץ מעט או, יותר נכון לומר, לחדש את השימוש בכתובה, חשבתי במיוחד על יהודי מרוקו, כי מנהג זה היה אוניברסאלי לכל הפחות עד המאה התשע עשרה.

 אני מתכוון לכתובה המעוטרת, כמובן, כי הכתובה הפשוטה, נשארת בשימוש חובה אצל כל נאמני הדת היהודית. כשאבי היה בחיים, זוכר אני, היינו מקבלים מוינה שבאוסטריה (שלזינגר) כתובות מודפסות בצבעים עשירים ועטירות זהבים, עם ציור של קשתות כפולות, משהו בסגנון זה:

החלל שנוצר היה מיועד להכיל את הכתובה בעברית-ארמית מצד אחד והתרגום בשפת הארץ מצד שני. כאשר בדרך כלשהי הודיעו לשלזינגר שבמרוקו אין נותנים לכתוב את תרגום הכתובה הוא מיהר להדפיס כתובה חדשה אבל ללא העמוד האמצעי.

מאז ומקדם – ג'ואן פיטרס – לפני הכיבוש הערבי

לפני הכיבוש הערבימאז ומקדם

אבל הרבה קודם לכיבוש הערבי, כמו שהטעים חבר פרלמנט בריטי ב 1939, אלף שנה לפני הולדתו של הנביא מוחמד היה היהודי, שכבר ישב בגולה על נהרות בבל, שר: ״אם אשכחך, ירושלים, תשכח ימיני״.  הרוורנד פארקס אומר כי הרעיון ה״מייחד להיסטוריה היהודית תכונות שראשיתן בכך שהיא בלתי־רגילה וסופן בכך שהיא יחידה־במינה״ הוא זה ש״הדת, שהתפתחה ונעשתה מונותאיזם אתי אוניברסאליסטי, מעולם לא נעקר שרשה בארץ׳׳ …בשום מקום לא הקימה היהדות מרכז לאומי בלתי תלוי אחר: ואך טבעי הדבר שארץ ישראל שזורה באורח אינטימי הרבה יותר בזכרונותיו הדתיים וההיסטוריים של העם, כי הקשר שלו לארץ ממושך הרבה יותר ־ לאמיתו של דבר, הוא נמשך ברציפות מן האלף השני לפנה״ס ועד לעת החדשה… לכן שימשה הארץ מרכז רגשי שהתקיים כל תקופת ״גלותו״ של העם, והביא לידי שיבות או נסיונות־שיבה מתמידים, שבימינראנו הגיעו לשיאם בתנועה הציונית.

ישראל היה ללאום כבר ב-1220 לפנה״ס בקירוב – קרוב לאלפיים שנה לפני תחילת הפלישה הערבית הראשונה. נוכחותם העקשנית של היהודים בארץ גברה על נסיונות חוזרים ונשנים להכחידם. במאה הראשונה בקירוב

קיימו רבים מיהודי הפזורה את מצוות העליה־לרגל, וב״ימים נוראים״ אפשר היה לפגוש בירושלים יהודים מארצות שונות כארץ־הפרתים, מַדַי, עילָם, ארץ הנהריים, קאפאדוקיה, פונטוס, אסיה הקטנה, פ׳ריגיה, פמפיליה, קירני, כרתים, רומא וערב.

 כאשר כבשו הרומאים את יהודה כבר נחשבו היהודים ״אנשים פרועים שקשה לטפל בהם״, לדברי אנציקלופדיה בריטאניקה,, שהרי סירבו בקשי-עורף למסור את ארצם לשלטונה של רומא.

אדריאנוס קיסר, ״שגמר אומר להכרית את הלאומיות היהודית התוקפנית הזאת״, גזר שמעתה והלאה תהיינה מסורות יהודיות כגון ברית־מילה, השבת והקריאה בתורה – ולמען האמת, עצם אמונותיה של היהדות – בלתי־חוקיות ו״אסורות״.

אדריאנוס ״גמר אומר להפוך את ירושלים, שעדיין היתה חרבה למחצה, לקולוניה רומאית״. אחרי שחרב בית־מקדשם של היהודים ב-70 לספה״נ בא המרד היהודי הראשון בראשותו של בר-כוכבא – שהיו לו ״200,000 איש תחת פקודתו״ – וגאל את ירושלים ועוד הרבה ״מצודות וכפרים בכל רחבי הארץ״. אותה ״מלחמה לכל דבר, שהקיפה את הארץ כולה… השתוללה במרירות חימה משך שלוש שנים, והרומאים נאלצו להביא לגיונות על לגיונות של תגבורת למיגור המורדים״.

אף שבסופו של דבר השיבו הרומאים לידיהם את השלטון המדיני, ״בזזו את העיר [ירושלים]… ואת רוב היהודים ששרדו גירשו מן הארץ״, הושג הנצחון במחיר מהמם – ״אומרים שנהרגו לא פחות מ־580,000 איש!״ – רומאים ויהודים כאחד.

לאחר התבוסה הסב אדריאנוס את שם העיר ירושלים אליה קאפיטולינה, פקד לבנות מקדש ליופיטר באתרו של בית המקדש היהודי, ו״גזר שכל יהודי שייראה בתחומי העיר דינו מיתה״.

אבל כמו שלא נעלם השם יהודה כך גם לא נטשו היהודים את ארצם. אחדים התעקשו להשאר ועוד רבים מיהרו לשוב כדי לבנות את עולמם מהריסותיו. אולם היו יהודים שברחו מן הכיבוש הרומאי למקומות אחרים – ובכללם חצי־האי ערב, שבו הקימו כמה יישובים חדשים ובמקרים רבים הצטרפו לקהילות יהודיות – מהן שקמו בערָב כאשר נגאלו משבי בבל ומהן שקיימות היו כבר קודם־לכן. כך התפתחה בריחתם של הפליטים ה״פלשתינאים״ הראשונים, בניי הודה או היהודים.

הקדושים וקבריהם-יששכר בן עמי

26 ר׳ אברהם ברדוגו(רבאט)imntanoute

עדות של מר יצחק א׳(רבאט).

27 ר׳ אברהם דרעי(ליד אימין תאנות)

קבור על ההר אימין תאמוגה ליד ר׳ יצחק הלוי ור׳ מסעוד מאני. ההילולה שלו נערכת בל״ג בעומר.

מרפא בעיקר עקרות. לפי המסורת של בני המקום, נתגלה בחלום לאחד מאנשי הכפר והודיע לו שהוא פלוני בךפלוני, ושכל מי שיבוא להשתטח על קברו, הוא יקבל את בקשותיו. כשהלכו אנשי הכפר לפי הסימנים שנתן בחלום, גילו במקום ההוא מציבה. בימינו נבנה חדר ליד מקום קבורתו.

1.27 ״אף אחד לא מכיר אותו. רק אנחנו בני הכפר אימין תאנות. פעם הוא עשה לי נס. לבתי היתה נקודה לבנה בעין שלה. אני נהגתי להדליק כוסות נשמה של הצדיקים, כדי לבקש מהם רחמים, ואף פעם לא לקחתי אותה לרופא. פעם באה בחלומי אשה שאלה אותי: למה את בוכה? עניתי: בתי חולה. היא פתחה קופסה ואמרה לי שיש בה זעתר שאפשר לשים לה טיפות ממנו בעין. שאלתי אותה מה שמה והיא ענתה שהיא אשתו של הרב בראהם. קמתי וסיפרתי לאשת דודי והיא סיפרה לי שבמוגאדור יש אשה שסבלה מהעין וריפאו אותה במי זעתר עם קצת מלח׳׳. סיפרה הגב׳ סעדה כ׳ (אימין תאנות).

2.27 ״פעם באו המוסלמים לחרוש במקום בו קבור הקדוש. אמרו בליבם: מדוע צדיק זה חוסם לנו את הדרך? בואו נעקור את קברו. כאשר התחילו לחרוש, המחרשה נתקעה באדמה והאיכרים קיבלו שיתוק. אמרו להם: זה נגרם רק על־ידי היהודים. באו היהודים ומצאו איכרים משותקים ליד הקבורה של הצדיק. המוסלמים קראו לצדיק וביקשו סליחה. זה אני ראיתי במו עיני. אז הקיפו המוסלמים את מקום הקבורה באבנים ואמרו לצדיק: חזן! זה המקום שלך, אף אחד לא יעיז יותר לנגוע בך״. סיפרה הגב׳ סעדה כ׳ (אימין תאנות).

Imintanoute (en amazighe : Imi n Tanut ⵉⵎⵉ ⵏ ⵜⴰⵏⵓⵜ ئمى نـ تانوت) est une villeMarocaine située dans la province de Chichaoua, dans la région de Marrakech-Safi.

Elle se situe sur l'axe Marrakech-Agadir (Autoroute A7). S'étendant sur 30 km², la ville comptait 17 051 habitants en 2004, soit 568 habitants par km² faisant d'elle la1re ville de la province. Imintanoute est bordée au nord et au sud par la montagne, qui couvre 80% du territoire régional.

Imintanoute se situe à 44 km de Chichaoua, 140 km de Marrakech et a 150 km d'Agadir. Ville ayant plusieurs structures comme des écoles, collèges, lycée, Salle de sport, centre administratif, tribunal d'instance, bureau de la sureté national, Une gendarmerie Royale, ONE, ONEP, bureau de poste, Assurance (Axa, Zurich), banques (Banque Populaire (x2), Crédit Agricole, Attijariwafa bank, BMCE, Crédit du Maroc)… La ville possède aussi plusieurs hôtels.

  • ר׳ אברהם ואזאנה (איית בודיאל)

מכונה גם ר׳ ברהם ואזאנה. נולד בסכורה, חי בראשית המאה התשע־עשרה. הלא אחיו של ר׳ דוד ואזאנה ובנו של ר׳ יעיש ואזאנה. צאצאיו גרים בארץ ומקיימים כל שנה הילולה בג׳ בטבת. התפרסם בריפוי עקרות.

1.28 ״כשהיה בחיים נחש פעם בלע צפרדע על ידו. הוא הושיט את ידו והוציא את הצפרדע. הציל אותו. פעם אחת, מספרת יהודיה, לא ירדו גשמים וכל העולם צמו ולא ירדו גשמים. בלילה אחד, בא הרב בחלום לאשה שהיתה ממשפחת ואזאנה והודיע לה שלמחרת יהיו מים בנהר. למחרת [כשסיפרה] התחלנו לצחוק. בבוקר קמנו והלכנו לראות ופתאום באו מים בנהר. זה בזכותו של אלוהים והצדיק. במלחמה הזאת [מלחמת יום הכיפורים] אשה ביקשה תמיד רחמים מהצדיק, כדי שיגן על שלושת בניה שאחד מהם קרוי על שמו. היא גרה במגדל העמק. גם אני קראתי לבני על שם הקדוש״.

  • ר׳ אברהם חמיאש (דמנאת)

נקרא גם ר׳ אברהם נחמיאש. חי במאה התשע־עשרה.

עדות מר דוד א׳(מראכש) ואחרים. בן־נאיים, עמי י״ז, מזכיר ר׳ אברהם בךנחמיאס ממראכש שממנו ראה פסק־דין. אין לדעת אם מדובר באותו רב

  • ר׳ אברהם טאנזי(איית עבאס)

קבור ליד שני קדושים מאותה משפחה: ר׳ יוסף טאנזי ור׳ שלמה טאנזי.

עדותו של אינפורמנט יליד המקום.

Ait Abbas

Ait Abbas is a small town and rural commune in Azilal Province of the Tadla-Azilal region of Morocco. At the time of the 2004 census, the commune had a total population of 10391 people living in 1460 households. Wiki
pedia
ProvinceAzilal Province

היחסים בין היהודים והמוסלמים בפולחן הקדושים-יששכר בן עמי

Asilah

מסורות רבות מספרות על ריפוים של מוסלמים על־ידי קדושים יהודים.  במקרה זה, כמו אצל היהודים, קושר הנס את המוסלמי או את משפחתו לקדוש והם באים אחר־כך כל שנה ושוחטים לכבוד הקדוש. את השחיטה נהגו הערבים לעשות בחוץ ולקחת את הבשר לעצמם או שהביאו את הבהמה לשוחט היהודי ותרמו את הבשר ליהודים.

אצל ר׳ עמרם בן דיוואן היו מבקרים מוסלמים רבים  וגם הם נהגו לזרוק ארגזים של נרות לתוך מדורת האש שליד קבר הקדוש; מוסלמי שהבריא שם משיתוק קפץ מתוך שמחה לתוך האש בלי שיקרה לו דבר. נתן לצדיק את קביו ונישק את אבני הקבר: הרבה שחיטה ושמונים ק״ג חיטה הביאה לקדוש משפחתה של ערביה עקרה שילדה בזכותו! ערבי שנזכר בר׳ עמרם כשהשתתף במלחמת הודו־סין הבטיח להביא לו כבש כל שנה לשחיטה אם יחזור בריא הביתה, וקיים את נדרו: ערבי אחר שנדר נדר היה לוקח יהודים חינם במכוניתו מהעיר לקבר הקדוש. מוסלמיות עקרות ילדו בזכותם של ר׳ דוד הלוי דראע, ר׳ יחייא לחלו ומול תימחרארת; ר׳ אהרן הכהן מדמנאת ריפא ילדה עיוורת בהעבירו ידיו על עיניה: מוסלמי שסבל ממחלת רוח והבריא בזכות ר׳ דוד הלוי דראע החל מאז לאסוף תרומות עבור הקדוש: ר׳ אברהם כהן מרפא מוסלמי משותק, ור׳ דניאל השומר אשכנזי מרפא את בנו של השייך שהיה סובל ממחלת הנפילה.

הערת המחבר :   לא תמיד ראו המעריצים בעין יפה שמוסלמים שוהיס ליד קבר הקדוש, ולא הרשו להם למשל לישון ליד הקבר. אינפורמנט מסר לי שנתנו למוסלמיה עקרה לשים את חגורתה ללילה על הקבר של מול תימחדארת, אך לא הרשו לה לישון ליד הקבר.

המוסלמים פונים לקדוש היהודי גם בגלל סיבות אחרות שאינן קשורות לריפוי. קאדי מבקש מר׳ חנניה הכהן שיעזור לו למצוא את השפחה שהלכה לאיבוד, והשפחה חוזרת באותו לילה: אחר פונה למול תימחדארת שיעזור לו למצוא עז לשחיטה בחגם הגדול של המוסלמים, ובדרכו חזרה הביתה מתקרבת אליו עז והוא לוקח ושוחט אותה: לאחר ששומרו המוסלמי של מולאי איגגי פנה לקדוש עם בקשה זהה, פגש בדרך אדם שנתן לו כבש באומרו שזהו הכבש שלו לחג: מוסלמי ביקש עזרה מר׳ סעדיה דאדס מפני שסוסתו היתה ממליטה וסייחיה היו מתים והקדוש נענה לבקשתו.

הקדוש היהודי גם מציל מוסלמי או כפר שלם בעת צרה: שיך ערבי שאנשיו רדפו אחריו כדי להרגו, הסתתר מאחורי האבן של ר׳ דוד ומשה וניצל על־ידי הקדוש וכל שנה היה מביא שחיטה לקדוש: ר׳ פנחס הכהן הציל פעמים רבות את חייו של הפחה של מראכש: ר׳ מכלוף בךיוסף הציל מוסלמי כשאוניתו טבעה בים בדרך למכה; ר׳ ישראל מוריוסף הציל מוסלמי ששחט לו עגל כשהנחל עלה על גדותיו: ׳ בני שבט איית אל־עללא שחטו שור ליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע והקדוש הושיע אותם מהתקפת שבט אחר שבא לשדוד את הכפר: מוסלמים שבאו להתקיף את העיר תטואן ברחו בראותם אורות בבית־הקברות בו קבור ר׳ יצחק בן וואליד והמוסלמים בעיר הבינו שניצלו בזכות הקדוש: המוסלמים במקום ניצלו מהתקפת חיילי הפחה של מראכש בזכות איית אל־כהן.

כאשר מוסלמי בעל אמונה פונה לקדוש, יכול הקדוש לתת לו סימן שבקשתו תתמלא באותה צורה שהוא נותן סימן ליהודים: אצל ר׳ שלמה בן־לחנס היה ערבי בעל אמונה חזקה גורם ליציאת מים מקבר הקדוש כל פעם ששם את כובעו על המציבה, והאנשים היו מצטופפים מסביב ולוקחים מן המים ומורחים בפניהם.

המוסלמים במרוקו נהגו לפנות ליהודים ולחכמיהם כל פעם שנתקלו בתופעה יוצאת דופן שלא ידעו להסבירה או לפתור אותה. היתה להם אמונה שהיהודים, בזכות קדושיהם, מסוגלים למצוא הסבר או פתרון לאותה תופעה.  כשרגלו של גמל שקעה באדמה ולא יכלו להוציאה, קראו בעליו ליהודים וכאשר חפרו את המקום והרימו את רגליו של הגמל מצאו אבן עם תאריך קבורתו של ר׳ אברהם אווריוור:  ר׳ אבא אביחצירא פירש את המשמעות של שתי אבנים רוקדות שראו שני מוסלמים בנהר בלי שהיתה רוח, כשבע שנים של רעב ומלחמה ושבע שנים של שפע אחריהן:  בעת מלחמה היו המוסלמים מרשים ליהודים לבקר אצל סידי מוחמד ובלקאסם ואף היו קוראים להם שיכנסו ויתפללו לקדוש.

לכבוד יום הילולת המשורר הדגול ר' דוד בוזגלו שיחול ביום שבת כג אב רחמן.

לכבוד יום הילולת המשורר הדגול ר' דוד בוזגלו שיחול ביום שבת כג אב רחמן.

ר' דוד אלקאים : משורר ומשכיל עברי במרוקו

מתוך ספרו של יוסף שטרית – שירה ופיוט ביהדות מרוקורבי דוד אלקיים

ְּכבוֹא עִיר מִקְלָט בּוֹאִי בָהּ חָשַׁבְתִּי, / בקשתי ומצאתי; / לולא כי [יערה עיר נדחת.

יומם ולילה תוך יערה טבעתי, / אך ערפל החתלתי, / תקותי בי [רקח מרקחת (שם, עמי 164).

קוצר ידיעתו וסקרנותו להשכיל הכניסו אותו למעשה לתוך מערבולת רגשית שיש בה מן ההתעלות הרוחנית של המתלמד המצליח לחדור לתוך עולם קסום ומופלא ומן המבוכה והאכזבה של התלמיד השקדן שאינו מצליח לחבוק עולם ומלואו למרות כל מאמציו, ואשר מגלה שאוקיינוס הדעת עמוק יותר ככל שהוא מנסה לצלול לתחתיתו:

יומי ולילי טפחתי רִבִּיתִי, / כשושנה יָרַחְתִי, / קראתיה לב [משמחת.

נפשי, ממרבית אהבתה, נַחֲלֵיתִי; / עלי ערשי נרדמתי; / כלתה [רוחי, רבה נזנחת.

ואם רחוקה היא, בה התבוננתי; / אז רבתה מבוכתי: / מקור הבין [איה לקחת?

רוח שדי רחפת במרום שבתי, / עלי נפשי חייתי, / כשמן המור בו [נמשחת. [….]

דּוּמָם קֶשֶׁב קָשַׁבְתִּי, / נִיב מְפָרֶשֶׁת,

גַּם רוּחִי וְנִשְׁמָתִי / רֶגֶשׁ רוֹגֶשֶׁת,

וְכֵן רָבְתָה שִׂמְחָתִי / כְּבַת יוֹרֶשֶׁת

 (שם, עמי 165-164).

ברם מבוכתו זו לא הייתה תסכולו היחידי. הוא סבל מחשדותיהם של בני הקהילה, אשר אף העלילו עליו – כנראה בתקופה זאת בחייו בלבד – שחדל לקיים את התורה והמצוות, חשד שהיה גם מנת חלקם של המשכילים הראשונים באירופה:

לֹא זוֹ אַף זוֹ, שָׁמַעְתִּי וְנִרְגַּזְתִּי, / רָאִיתִי וְנִבְהַלְתִּי, / רֶגֶל זָרִים עָלַי [פּוֹסַחַת. [….]

לָאֵל חָשְׁבוּ מִלָּתִי / וּלְדָת מְכַחֶשֶׁת (שם, עמי 165).

לדידו לא הייתה השמצה גרועה מזו, שכן למרות היסחפותו כל כולו לתוך ההתעסקות בחכמה ובהשכלה על קסמיה וגירוייה לא השמיט אף לרגע מתחום שליטתו את חשדנותו כלפי סכנותיה של התעסקות זו. מעולם לא נטש את דרכי הדת וקיום המצוות:

קַיָּם חַי לָעַד, יוֹצֵר גְּוִיָּתִי, / כִּי דָּתִי לֹא פָּרַעְתִּי, / צֵל הָיְתָה לִי, אֹהֶל

[נִמְתַּחַת;

תּוֹרָה הָיְתָה חֹטֶר מַקֵּל תִּפְאַרְתִּי, / וְחֻקָּהּ לֹא הֵפַרְתִּי, / נָצֵן תִּקְוָה [תּוֹךְ לֵב צוֹמַחַת.

מִלִּבִּי וּמִפָּנַי לֹא אָצַלְתִּי / מִמִּצְוַת עֲבוֹדָתִי, / אֲהַבְתִּיהָ בְּעַיִן [נִפְקַחַת

(שם).

מלבד המבוכה הרבה שהתנסה בה בזמן עיסוקו בחכמה ומלבד האשמות הכפירה שהוטחו כלפיו לא רווה המשורר נחת בחייו החברתיים ולא זכה שיכבדו אותו בשל חכמתו: בעולם שבו חי רד״א אין מכבדים את החכמה אלא את הממון, ובהיותו עני אין חכמתו נחשבת. פיוט זה, כותב הוא בכתובת של שיר נוסף,  ״מדבר ומתאונן על חכמת העני בזויה, גם אם יהיה חכם גדול; והכסיל בעל־הון – נחשבים דבריו לחכמה גדולה, ועושים פירושים לטעותם: והמסכין – לא די שלא תראה חכמתו לחוץ כי ישפילוה, אבל חובותיו יגדילו ויבנו מגדלים עליהם בכדי שתפול מעלת חכמתו; ובכל מקום גם הדעתנים גם הטפשים לא יזכרו רק חובותיו ועוונותיו, ובעל הון לא יזכרו רק טובותיו ומצוותיו״. וכך, תוך היקש כמעט מושלם עם מעמדו של עם ישראל המושפל בין העמים, מתאר רד״א בשירו את כאבו המר של המשורר העני על היחס המשפיל שהוא מנת חלקו בקרב בני הקהילה:

דָּת יָצְאָה כִּי נִמְעֲטָה קָטָנִי / מִמַּתְּנֵי רַבֵּי זְמַן עָפוּ,

הַס מִלְּהַזְכִּיר חָכְמַת הֶעָנִי, / כִּמְעַט קָט פַּסּוּ יָדָיו רָפוּ.

מִנִּי נִבְצְרָה מַחְשֵׁב זְמַנִּי, / בַּעַל הוֹן וּכְסִיל – טוֹב מִרְעָפוֹ

(שם,

עמי 167).

תסכולו של המשורר ממצב זה כה גדול, עד שהוא נתפס למרה שחורה ולעצבנות אלימה:

עוֹד שִׁמְשִׁי לֹא בָּא, אָץ / כַּיּוֹם תַּם בְּתֻומָּה.

כָּל שֵׁם נֶגְדִּי נֹאַץ, / אֲגַדֵּף בְּזַעְמָה.

בִּסְבִיבֵי אַשְׁלִיךְ הַס, / אֶגְזֹר קוֹל דְּמָמָה

עַתָּה אָמְרִי נוֹאָשׁ / בְּפֶה נֶאֱלָמָה (שם).

אמנם הוא מתפלל בשיר אחר שהמצב ישתנה ולא יהיה הבדל בין העני לעשיר, אך לגביו יתרונה של החכמה לא יסולא בפז:

טוּבִי וּשְׁלָמִי, / עָנִי מֵעָשִׁיר לֹא יֻוכַּר, / וּבְנֵי אֻומְלָלֵי / דַעַת נְשׂוֹא [לא אוכל (שם, עמי 183).

עמוד 287

רבי דוד חסין – היסטוריה

המללאח של מכנאס ותושביו.mellah meknes

עד המאה השבע-עשרה חיו יהודי מכנאס בשכונות מעורבות עם שכניהם המוסלמים. ב 1682 גירש מולאי איסמעיל את היהודים וחייבם לבנות רובע מחוץ לעיר – המללאח – מעין גטו הממוקם בפרבר של ברימה.

המללאח הישן של מכנאס לא השתנה מאז הקמתו. החומות האיתנות המקיפות אותו נפתחו במאה השמונה-עשרה רק באמצעות שער אחד ויחיד שנסגר מדי לילה ומדי שבת, ומאורים, שהשליט מינה לשם כך, שמרו עליו ולצידם כלבים גדולים ששימשו כמעין זקיפים.

כל שטחו של המללאח, שכלל גם את בית העלמין הקהילתי, הוא כ 300 מטרים אורך ו 175 מטרים רוחב, ובשטח זה התרכזה כל האוכלוסייה היהודית כ 4000 עד 5000 בני אדם לערך, שמספרם הלך וגדל בשל הפליטים שבאו ממרכזי אוכלוסייה אחרים ונמלטו מאסונות טבע ומרדיפות.

במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה הביעו נוסעים אירופים את הזדעזעותם מן העוני המנוול של היהודים הכלואים ברובע צפוף אוכלוסין בעל סמטאות מלאות רפש ובוץ המסכנים את בריאות התושבים.

   חיי הקהילה במכנאס.

למרות כל התלאות ודווקא בגלל מעמדם הנבדל, נהנו היהודים במכנאס, כמו בקהילות האחרות של יהודי מרוקו, מאוטונומיה פנימית כמעט מוחלטת בחיי הקהילה והדת.מועצת מכובדים ( טובי העיר ) עמדו בראש הקהילה והייתה מופקדת על ענייניה. תפקיד זה נתון בידי המשפחות המכובדות ועבר בירושה מאב לבן. בראש המועצה עמד הנגיד ( שייך אל-יהוד ) ששימש נציג הקהל כלפי השלטון והוא דאג לגביית המסים, לסדר הציבורי ולהשלטת מרות המועצה והחלטות בית הדין.

במאה השמונה-עשרה, בעת שהייתה מכנאס בירת מרוקו, היה תפקיד הנגיד בידיהם של אישים חשובים כאברהם מאימרן וכמשה בן עטר, והם שימשו נגידי יהדות מרוקו כולה. לכל קהילה היה בדרך כלל נגיד משלה. נגידים אלו היו מכובדים ועשירים ומקצתם זכו לשירי שבח מידי משוררינו רבי דוד חסין. מלבד התפקידים המרכזיים נבנה מעמד הנגיד על פי אישיותו של נושא המשרה, באשר לא היה מיסוד מלא לתפקיד.

מעצם אופייה הייתה החברה היהודית במרוקו, משלומי אמוני ישראל וקיבלה עליה את מרות התורה, וההנהגה הרבנית הייתה הסמכות העליונה בחיי היהודים. אך גם כאן לא היו הדברים מוגדרים לחלוטין ומעמד הרבנות נתעצב בהתאם לאישיותו של נושא המשרה.

במועצה הקהילתית היו רבנים, תלמידי החכמים החשובים ובראש כולם הדיינים. אלה היו מתמנים לכל ימי חייהם על פי עיקרון ה" שררה " העוברת בירושה מאב לבן. עיקרון זה מסביר את הקביעות של שושלת  רבנים במכנאס במשפחות כמו טולידאנו ובירדוגו מן המאה השבע-עשרה ועד ימינו. החכמים זכו לכבוד רב כשומרי ההלכה וכאנשי הספר המנחילים את מורשת ישראל.

יהודי מרוקו נהנו גם מאוטונומיה משפטית ניכרת לכל קהילה היה בית דין משלה. בית הדין טיפל בעניינים שבין העותרים היהודים על פי ההלכה ועל פי התקנות. הפסיקה של בית הדין בוצעה בידי הנגיד, אשר לרשותו עמד בית כלא קטן במלאח.

במאה השמונה-עשרה דיברו יהודי מכנאס ערבית-יהודית השזורה במילים עבריות וספרדיות ונכתבה באותיות עבריות. המשכילים השתמשו בשפה הזו דרך שגרה ביצירותיהם הכתובות. היא שימשה גם בספרות עממית עשירה שהועברה את הכתב ובמסורות שבעל פה, שירה, אגדות, סיפורים, רפואה עממית וטקסטים מאגיים.

   בתקופה הנדונה, כמו ברוב התקופות בתולדות ישראל, העברית הייתה שפת התפילה והלימוד. היא נכתבה ולעתים רחוקות אף דוברה בפי המלומדים – פרופסור בר אשר כתב ספר נהדר, ובו הוא מסביר את העניין של המלומדים דוברי עברית בצורה נפלאה -. היא שימשה כלשון היצירה הרוחנית ונכתבו בה דברי הלכה והגות, מדע ופרשנות, קבלה ומסטיקה ואין צורך לומר שירה ופיוט. אף אגרות העוסקות בענייני היום יום נכתבו עברית מליצית ונשגבת ולעיתים אף מחורזת.

שירתו האישית והחברתית-ההיסטורית של ר' שלמה חלואה – מכנאס המאה ה-18 – יוסף שטרית

 

שיר שבח לחכם – מה טוב טעמו! ־ / כל העם יביעו בפיהם: -14שירה ופיוט אצל יהודי מרוקו

  צאו וראו במלך שלמה / אבו דר הם בתוך נויהם.

מה טוב ומה נעים גּוֹרָלֵמוֹ ! / האל יוסף עליהם כָּהֶם.

מאת יי היתה זאת להם, / בחר בקהילה הנסוכה.

מה גדלו

  -שמו הן הוא נודע בשערים / המצויינין בהלכה,18

 מפוצץ סלעים, עוקר הרים, / ושיחתו, תלמוד צריכה,

  ענו שופט בצדק משרים / עשיר, דל ורוחו נמוכה;

שייף עָיֵיל, שייף נפֵיק, וכַ־ / מלך בַּגְּדוּד הוא בר ריכא.

מה גדלו

15-14 המשורר מציין לשבח את הרב הראשי ואב בית הדין הנערץ של קהילת גיברלטר, ר׳ שלמה אבודרהם, שמוצאו היה מתיטואן ושהיה מיטיבו.

מה טוב טעמו: מלשון השירה והמליצה, על פי תהלים קיט, סו:

יביעו בפיהם: על פי תהלים נט, ח.

צאו… שלמה: על פי שיר השירים ג, יא;

המלך שלמה: רמז לתוארו הבלתי רשמי של הרב הראשי בגיברלטר!

אבו דר הם בתוך נויהם: הכוונה כאן לכך שבני הקהילה הזמינו את ר׳ שלמה אבו דרהם מתיטואן, ששם הוא שימש דיין, לבוא ולדור בקרבם ולשמש רב הקהילה!

אבו: רצו;

 דר: שישתכן ויתיישב!

הם: בני הקהילה:

נויהם: ברבים, משיקולי משקל וחריזה.

מה… נעים גורלמו: על פי תהלים קלג, א ועל פי לשון התפילה!

 האל… כהם: על פי דברים א, יא.

מאת… זאת: תהלים קיח, כג!

בחר: הכוונה כאן כנראה להסכמתו של ר׳ שלמה אבודרהם לבוא ולשמש דיין בגיברלטר ולוותר על כהונתו בתיטואן!

הקהילה הנסוכה: המבוססת והמפוארת, על פי לשון הפיוט הספרדי ולשון השירה המאוחרת.

21-18 המשורר מונה את שבחיו, מעלותיו ומידותיו התרומיות של ר׳ שלמה אבודרהם, שהיה ממשפחת רבנים ידועה, היה גדול בתורה וביראה והנהיג את קהילתו בשאר רוח ותוך הקפדה יתרה על דין צדק.

נודע בשערים: משלי לא, כג, והכוונה כאן לרבני מרוקו, עמיתיו של הדיין, וכן לאבותיו הרבנים ממשפחת אבודרהם, שהיו גדולים בתורה ובהלכה!

המצו״נין בהלכה: מוסב ל״שערים״.

מפוצץ סלעים, עוקר הרים: תלמיד חכם חריף ובקיא, על פי מאמר חז״ל ״עוקר הרים וטוחנם זה בזה״ ומאמרים דומים אחרים!

ושיחתו תלמוד צריכה: ר׳ שלמה אבודרהם היה חכם תלמודי, וכל היום שח בסוגיות תלמודיות! על פי תהלים קיט, צז ״כל היום היא שיחתי״.

שופט בצדק משרים: על פי צירוף של תהלים ט, טו! עה, ג!

ורוחו נמוכה: מי שמדוכא וחלש בחברה, ולא כמקורו בלשון חז״ל ובלשון הפיוט ״[שפל ו]נמוך רוח״ בהוראת ״צנוע״.

שייף… נפיק: (בארמית) זוחל כשנכנס וזוחל כשיוצא, היינו עניו וצנוע – בבלי סנהדרין פח ע״ב!

כמלך בגדוד על פי איוב כט, כה! כאן הכוונה לא רק למנהיג רוחני סמכותי ונערץ, אלא רמז לתואר הלא רשמי שבן כינו היהודים בסוף המאה ה-18 בגיברלטר את הרב הראשי של הקהילה " מלך היהודים "

בר ריכא :  בארמית  מזרע אצילים וגדולי העם – כאן מזרע רבנים ודועי שם בתולדות יהודי מרוקו

La Qsida chez les Juifs narocains Issachar Ben-Ami

יהדות מרוקו - פרקים בחקר תרבותםLA QSIDA CHEZ LES JUIFS MAROCAINS

ISSACHAR BEN-AMI

Quand Krenkow affirmait que la qçida avait survécu aux temps modernes et qu'il détenait quelques qçaïd écrites par des auteurs modernes, il ne se doutait certainement pas que ce genre littéraire était encore très répandu chez les juifs marocains. Il serait intéressant de comparer le cadre de la qçida tel qu'il s'est développé en Arabie  à celui de la qsida telle qu'elle est connue chez les juifs marocains. Notons de suite qùe chez ces derniers le nasîb  ainsi que le rahil  ont disparu et que seul le 'ird  subsiste. La quête  demeure également un élément important dans la qçida moderne. La faveur dont jouit la qçida qui est toujours chantée  chez les juifs marocains est commune à la masse et aux lettrés  et a permis la publication de plusi­eurs d'entre-elles.

La plupart des qçaïd sont d'auteur anonyme bien qu'il ne fasse aucun doute qu'elles soient dues chacune à un auteur unique. Sur les vingt-trois qçaïd qui font l'objet de notre présente étude, treize sont anonymes, les autres sont signées soit explicitement, soit par des initiales, acrostiches etc.. (Voir Tableau) Il semble que les auteurs réputés ne prenaient pas la peine de signer leurs qçaïd. La première ici citée, "la qçida de la shina" est attribuée d'après la tradition au célèbre Rabbi David Iflah. Des auteurs moins célèbres ont, par occasion, écrits certaines qsaïd et ont signé. Ils utilisent soit l'acrostiche (voir "la qsida de la Mort") soit des données à la fin- de la qsida qui permettent de reconstituer le mot.

  • En effet il existe des centaines de "qsaïd" dont plusieurs se sont conservées dans la littérature orale des juifs marocains. Plusieurs qaïd ont paru tant sur feuilles volantes que dans des recueils manuscrits ou imprimés. En fait plusieurs auteurs ont publié des qçaîd dans des ouvrages divers. Voir "Kinot… qsaîd" de Mimoun ben David Ghighi, Ms à la Bibliothèque de l'Université Hébraïque de Jérusalem, No. 4286; "Kessat Iyov", du 19e siècle à l'Université Hébraïque, No. 4288; Manuscrit Zini (appartenant à Mr. Chaul Ziv de Jérusalem) ; Manuscrit Obadia (appartenant au Rabbin David Obadia de Jérusalem); Ismah Tsadik, H. M. Suissa, 1945, (sans lieu d'édition) pp. 20-22, 2-4. Dans le Manuscrit No. 3 de ma collection privée qui comporte entre autres la Haggada de Pessah avec une traduction en judéo-arabe, des chants divers, des descriptions de coutumes etc.. figurent cinq qsaïd. Nous possédons l'enregistrement sur bande magnétique d'une qsida qui fut composée lors d'une famine. C'est une femme juive aujourd'hui âgée de 90 ans, originaire de Demnate qui a bien voulu nous chanter cette qsida intitulée "la qsida dsl ghla" (la qsida de la chèreté de vie) et qui parle de la chèreté de la vie et de la rareté des denrées consécutives aux si nombreuses famines qui ont sévit au Maroc. Voir à ce sujet G. Vajda, Un recueil de textes historiques judéo-marocains, in Collection Hespéris, Vol 12, 1951 (Index: sécheresse et famines).

3 – La littérature concernant la qçida est abondante. Citons ici seulement R. Blachère, Histoire de la littérature arabe des origines à la fin du 15e siècle de J. C., 3 Vol., Paris, 1952-1966, voir Index qsida; G. Richter, Zur Entstehungsgeschichte des altarabischen Qsida, in Z.D.M.G, XCII, 1938; Gaudefroy-Demombynes, Introduction au livre de la poésie et des poètes, Paris, 1947; A.R. Nykl, Hispano-arabic poetry and its relation with the old provençal troubadours, Baltimore 1946; H. Pérès, La poésie andalouse en arabe classique au Xle siecle, Paris 1937 ; Ch. Pellat, Langue et littérature arabes, Paris 1952.

4 –nasib –        C'est le prologue érotique que le poète consacre à une femme qu'il a aimée.

Rahil –         C'est la partie de la qsida qui décrit le voyage du poète. Généralement il décrit la route, les déserts, la monture etc…

6 – Ird –              Ici est décrit l'éloge ou la sottise d'un personnage ou d'un groupement.

 7 – La quete –           C'est la traduction de la qsida donnée par R. Blachère, op. cit., p. 375. Ce terme souligne surtout l'élément de la recherche : celui de l'aimée, des lieux etc.

8 –       Voir "la qsida du Harraz" recueillie à Fès par Mohammed el Fassi et Emile Dermengheim, in H. Ducaire, Anthologie de la littérature marocaine, arabe et berbère, Paris 1943(?), pp. 189-196.

9 –         Toutes les qsaïd sont chantées. Les auteurs signalent toujours sur quel air la qçida doit être chantée. Le plus souvent on adapte l'air de la qçida à une chanson déjà connue et répandue.

10 –        "La qeçça est très en faveur dans le milieu des lettrés comme dans les masses populaires et ses thèmes sont divers : versions adaptées et rimées de récits bibliques ou de poèmes liturgiques, chants de joie ou complaintes (qînît), hymnes à la gloire de saints palestiniens (Rabbi Shimeon Bar Yohai et Rabbi Meïr Ba'al Hannes) ou de santons locaux (Moulay Ighi, Rabbi Ih'ya Lakhdar…), homélies paranétiques ou pièces satiriques". H. Zafrani, Les langues juives au Maroc, in Revue de l'Occident musulman de la Méditerranée, Numéro 4, Aix en Provence 1967, p. 181.

11 –          En effet le Maroc-juif connaît peu de recueils imprimés de littérature populaire relativement, par exemple, aux nombreuses publications dans ce domaine chez les juifs tunisiens. Voir R. Attal, Aperçu sur la littérature populaire des juifs tunisiens, in Studies and Reports, III, Jerusalem 1960, pp. 50-54. H. Zafrani a analysé une qossa (histoire, conte. Le même mot est employé pour qasida) "une histoire de Job en judéo-arabe du Maroc", in R.E.I. 1968, pp. 279-315.

קצידא די סידי רבּי אברהם בעלּ הנס

קצידא  די סידי רבּי  אברהם
בעלּ הנס

قصيدا  دي سيدي ربي  ابرهم
بعلּ هنس

Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

אזיו תשמעו יא נאס  ּ האד לקצידא פרראץ  ּקצידה רבי אברהם בעל הנס
מא ענדהא חדד ואלא קיאץ  ּ קראהא מן
ללי תטלע תנעש:
אזיו תשמעו כּלמי  ּ עלא זכות מול נניס מא
ענדהא תאני  ּ  זמיע ללי ימשילו יכּון
מהנני  ּ וללי צרפהא ירבחהא בלמתני:
ויזיב צחחתו ומאלו עלא מול נניס מא
כאיין פחאלו:
זמיע ללי כא ימסי יזור  ּ  לא פצבאח ואלא
פדהור  ּ  מא יכצצו לא עשא ואלא פטור  ּ  עלא    
זכות מול נניס למשכור:
שמעו כלאמי מפהום  ּ  כלמא בכּלמא מנדום  ּ
במחבת מול נניס אנא מגרום  ּ זכותו תכון
מעאנא ומעאכום:
פסוק נומירו שיש  ּ עלא זכות מול נניס  ּ     
זמיע ללי זארו יכון ריש  ּ בצחחא ולמאל
באש יעיש:
פסוק נומירו שבעא  ּ  במחבת מול נניס תכון    
טאעא לא ללחבלא ואלא לרדדאעא  ּדי
טליבתו כא תואזב פי שאעא:
פסוק נומירו תמניא  ּ  טליבּתו דימא מתנייא  ּ
לא פצבאח ואלא פלעשייא  ּ  עלא זכות מול    
נניס לקוייא:
פסוק נומירו תשעוד  ּ  עלא מול נניס למוזוד  ּ

מול לכברא וזדוד  ּ  טלבוה יא כואננא יא ליהוד:
פסוק נומירו עשרא  ּ  עלא מול נניס מול לכּברא  ּ
זמיע ללי זארו מא ירא דררא  ּ  די טליבתו
כא תואזב פי מררא:

שמעו כלאמי למשהור  ּ עלא מול נניס למשכור  ּ
זמיע ללי כא ימשי יזור יזי בוזהו גיר כא ינור:
מול נניס וזיכותו  ּ אביאד אוממו ללי ולדיתו
זמיע ללי זארו יתקדא חאזתו  ּ  פי שאעא
כא תואזב טליבתו;

מול נניס הווא מול צאחב שדדא  ּ ללי משאלו
ליום יתפאזא עליה ללא גדדא  ּ וללי צרפהא מא    
יעדדהא  ּ יתכלפלו בלמתני ולמתללת פי גמדא:
מול נניס יא לחבאב  ּ הווא צאחב כביר ושבאב  ּ    
תמא ינאל ללי כא יחאב  ּ ואכא תכֹון בין
שמא וצחאב:

לכּתרא כא ימשיו פתזיבש  ּ  פחאל תאזר  ּ
פחאל דרויש  ּ  ואכא פשתא ואכא פלגיש  ּ  עלא
זכות מול נניס:

ילא משיתלו מא תמשילוש גשמאן  ּ  למול נניס
למחנאן כא יקבל טליבת סגאר ושבאן  ּ  זכותו
משמועא פי כול מכאן:

לכּתרא דתזזאר כא ימשיו פתזיבשאת לכבאר  ּ
כא יעבביו ולאדהום בכאר וסגאר  ּ למול נניס
למכטאר לעזיז לזבבאר:

אנא ישמי מסעוד למכייס  ּ מן לוחדא חתתא
לררבעא  דצבאח ואנא כא נתכייץ  ּ חתתא
כתבת האד שכּראך  ּ  די סידי רבי אברהם
בעל הנס;
סוף

قصيدا  دي سيدي ربي  ابرهم
بعلּ هنس

ازيو تسمعو يا ناس  ּ هاد لقصيدا فرراص  ּ
ما عندها حدد والا قياص  ּ قراها من
للي تطلع تنعس:
ازيو تسمعو كلمي  ּ علا زكوت مول ننيس ما
عندها تاني  ּ  زميع للي يمسيلو يكون
مهنني  ּ وللي صرفها يربحها بلمتني:
ويزيب صححتو ومالو علا مول ننيس ما
كايين فحالو:
زميع للي كا يمسي يزور  ּ  لا فصباح والا
فدهور  ּ  ما يكصصو لا عسا والا فطور  ּ  علا    
زكوت مول ننيس لمسكور:
سمعو كلامي مفهوم  ּ  كلما بكلما مندوم  ּ
بمحبت مول ننيس انا مغروم  ּ زكوتو تكون
معانا ومعاكوم:
فسوق نوميرو سيس  ּ علا زكوت مول ننيس  ּ     
زميع للي زارو يكون ريس  ּ بصححا ولمال
باس يعيس:
فسوق نوميرو سبعا  ּ  بمحبت مول ننيس تكون    
طاعا لا للحبلا والا لردداعا  ּدي
طليبتو كا توازب في ساعا:
فسوق نوميرو تمنيا  ּ  طليبتو ديما متنييا  ּ
لا فصناح والا فلعسييا  ּ  علا زكوت مول    
ننيس لقوييا:
فسوق نوميرو تسعود  ּ  علا مول ننيس لموزود  ּ

مول لكبرا وزدود  ּ  طلبوه يا كواننا يا ليهود:
فسوق نوميرو عسرا  ּ  علا مول ننيس مول لكبرا  ּ
زميع للي زارو ما يرا دررا  ּ  دي طليبتو
كا تواتب في مررا:

سمعو كلامي لمسهور  ּ علا مول ننيس لمسكور  ּ
زميع للي كا يمسي يزور يزي بوزهو غير كا ينور:
مول ننيس وزيكوتو  ּ ابياد اوممو للي ولديتو
زميع للي زارو يتقدا حازتو  ּ  في ساعا
كا توازب طليبتو;

مول ننيس هووا مول صاحب سددا  ּ للي مسالو
ليوم يتفازا عليه للا غددا  ּ وللي صرفها ما    
يعددها  ּ يتكلفلو بلمتني ولمتللت في غمدا:
مول ننيس يا لحباب  ּ هووا صاحب كبير وسباب  ּ    
تما ينال للي كا يحاب  ּ واكا تكoːون بين
سما وصحاب:

لكترا كا يمسيو فتزيبس  ּ  فحال تازر  ּ
فحال درويس  ּ  واكا فستا واكا فلغيس  ּ  علا
زكوت مول ننيس:

يلا معيتلو ما تمسيلوس غسمان  ּ  لمول ننيس
لمحنان كا يقبل طليبت سغار وسبان  ּ  زكوتو
مسموعا في كول مكان:

لكترا دتززار كا يمسيو فتزيبسات لكبار  ּ
كا يعببيو ولادهوم بكار وسغار  ּ لمول ننيس
لمكطار لعزيز لزببار:

انا يسمي مسعود لمكييس  ּ من لوحدا حتتا
لرربعا  دصباح وانا كا نتكييص  ּ حتتا
كتبت هاد سكراك  ּ  دي سيدي ربي ابرهم
بعل هنس;
سوف

 

ENGLISH TRANSLATION [Translator(s): Oren Kosansky]

(See Scrivener)

Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

Come listen oh people • To this Qasidah from the beginning
It has no limit and is beyond measure • Read it the one
who is arising and is going to sleep:

Come listen to my words • About the merit of the master of the miracles who
has no second • All who go to him are
at ease and those spend something profit even more:

All who go to him • If they have lost their coins he returns them to you And brings his health and wealth to the master of miracles The is none like him All who come and visit • Whether in the morning or at the noon time prayer • They lack neither dinner nor breakfast • [Provided] by the merit of the master of the miracles — Listen to my words of understanding • word by word in order By the love of the Master of Miracles I have my restitution (bride price) • May his merit be with us and with you Section number six • By the merit of the Master of Miracles All who visit him are — • With health and wealth In order to live Section number seven • With the love the Master of Miracles is obedient to the pregnant and the suckling • Your supplications are answered immediately Section number eight • your supplications are always given Whether in the morning or in the night • By the merit the Master of the Miracles the powerful. Section number nine • About the Master of Miracles, the present one COLUMN Master of greatness and increase • Make your supplications to him oh brother, oh Jews: Section number ten • about Master of Miracles Master of greatness All who visit him [—] • Whatever you ask of him He responds at once Listen to my words or renown • about Mast of the Miracles [—] All who go to visit come with their face glowing Mast of the Miracles and his merit • Happy is his mother who gave birth to him[?] All who visit him, it is if they are shopping for what they need • At that moment He answers their prayers Master of Miracles he master and friend those faced with problems • Those who go to him he comforts them today not tomorrow • Those who spend [exchange] something he adds to it master of miracles oh dear ones • he is a friend of the old and the young there he achieves that which you want • even if it is between sky and [—] Most go to [—] • Whether rich or whether poor • In rain and in mud • By tha merit of the Master of Miracles IF you to him you won't disappointed [?] • To the Master of Miracles the compassionate accepts supplications from the children and young His merit is heard [?] everywhere Most who make pilgrimage go to him and bring The take with them their children old and young • To the Master of Miracles The select one the dear one the healer [?] My name in Messoud Lemkhias • From one to four in the morning I [—] • until I wrote this thanks • of Siddi Rebbi Abraham Ba'al Haness End

געגועים למגרב-יחיאל זעפרני

 

געגועים למגרב 3בספר שיריו ״געגועים למגרב״ מתאר יחיאל זעפרני, משורר צעיר בן 34, את חיי הקהיליה היהודית במרוקו. חיים של הווי, צניעות, מסורת ואמונה. במירקם מעודן וציורי להפליא, מתובל בסיפורת שירית, פורט המשורר את חלומותיו, מחשבותיו ותקוותיו. יש בשירתו כעס וביקורת על המימסד, אך גם פשרה וסלחנות.

יחיאל זעפרני נולד בשנת 1947 במרוקו. קיבל את חינוכו בבית הספר היהודי ״אם הבנים״ בקזבלנקה. בגיל 12, בשנת 1960, עלה ארצה בעליה הבלתי ליגלית הישר אל עיירת הפיתוח קריית שמונה.

התחנך בכפר הנוער הדתי. למד בנקאות עתונאות ויחסי ציבור

קצידא די סידי רבּי אברהם בעלּ הנס-قصيدا دي سيدي ربي ابرهم بعلּ هنس-Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

 

קצידא  די סידי רבּי  אברהםקצידה רבי אברהם בעל הנס
בעלּ הנס

قصيدا  دي سيدي ربي  ابرهم
بعلּ هنس

Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

אזיו תשמעו יא נאס  ּ האד לקצידא פרראץ  ּ
מא ענדהא חדד ואלא קיאץ  ּ קראהא מן
ללי תטלע תנעש

قصيدا  دي سيدي ربي  ابرهم
بعلּ هنس

ازيو تسمعو يا ناس  ּ هاد لقصيدا فرراص  ּ
ما عندها حدد والا قياص  ּ قراها من
للي تطلع تنعس

ENGLISH TRANSLATION [Translator(s): Oren Kosansky]

(See Scrivener)

Qasidah of Sidi Rebbi Abraham Ba'al Haness

Come listen oh people • To this Qasidah from the beginning
It has no limit and is beyond measure • Read it the one 
who is arising and is going to sleep:

:
אזיו תשמעו כּלמי  ּ עלא זכות מול נניס מא 
ענדהא תאני  ּ  זמיע ללי ימשילו יכּון
מהנני  ּ וללי צרפהא ירבחהא בלמתני:
ויזיב צחחתו ומאלו עלא מול נניס מא
כאיין פחאלו

ازيو تسمعو كلمي  ּ علا زكوت مول ننيس ما 
عندها تاني  ּ  زميع للي يمسيلو يكون
مهنني  ּ وللي صرفها يربحها بلمتني:
ويزيب صححتو ومالو علا مول ننيس ما
كايين فحالو

Come listen to my words • About the merit of the master of the miracles who has no second • All who go to him are
at ease and those spend something profit even more:

All who go to him • If they have lost their coins he returns them to you And brings his health and wealth to the master of miracles The is none like him

:
זמיע ללי כא ימסי יזור  ּ  לא פצבאח ואלא
פדהור  ּ  מא יכצצו לא עשא ואלא פטור  ּ  עלא    
זכות מול נניס למשכור

زميع للي كا يمسي يزور  ּ  لا فصباح والا
فدهور  ּ  ما يكصصو لا عسا والا فطور  ּ  علا    
زكوت مول ننيس لمسكور

All who come and visit • Whether in the morning or at the noon time prayer • They lack neither dinner nor breakfast • [Provided] by the merit of the master of the miracles

:
שמעו כלאמי מפהום  ּ  כלמא בכּלמא מנדום  ּ
במחבת מול נניס אנא מגרום  ּ זכותו תכון
מעאנא ומעאכום

: سمعو كلامي مفهوم  ּ  كلما بكلما مندوم  ּ
بمحبت مول ننيس انا مغروم  ּ زكوتو تكون
معانا ومعاكوم

 

Listen to my words of understanding • word by word in order By the love of the Master of Miracles I have my restitution (bride price) • May his merit be with us and with you

פסוק נומירו שיש  ּ עלא זכות מול נניס  ּ     
זמיע ללי זארו יכון ריש  ּ בצחחא ולמאל
באש יעיש
فسوق نوميرو سيس  ּ علا زكوت مول ننيس  ּ     
زميع للي زارو يكون ريس  ּ بصححا ولمال
باس يعيس

Section number six • By the merit of the Master of Miracles All who visit him are — • With health and wealth In order to live

:
פסוק נומירו שבעא  ּ  במחבת מול נניס תכון    
טאעא לא ללחבלא ואלא לרדדאעא  ּדי
טליבתו כא תואזב פי שאעא

فسوق نوميرو سبعا  ּ  بمحبت مول ننيس تكون    
طاعا لا للحبلا والا لردداعا  ּدي
طليبتو كا توازب في ساعا

 

: Section number seven • With the love the Master of Miracles is obedient to the pregnant and the suckling • Your supplications are answered immediately

פסוק נומירו תמניא  ּ  טליבּתו דימא מתנייא  ּ
לא פצבאח ואלא פלעשייא  ּ  עלא זכות מול    
נניס לקוייא

فسوق نوميرو تمنيا  ּ  طليبتو ديما متنييا  ּ
لا فصناح والا فلعسييا  ּ  علا زكوت مول    
ننيس لقوييا

 

Section number eight • your supplications are always given Whether in the morning or in the night • By the merit the Master of the Miracles the powerful.

:
פסוק נומירו תשעוד  ּ  עלא מול נניס למוזוד  ּ

فسوق نوميرو تسعود  ּ  علا مول ننيس لموزود  ּ

 

Section number nine • About the Master of Miracles,

 

מול לכברא וזדוד  ּ  טלבוה יא כואננא יא ליהוד:
פסוק נומירו עשרא  ּ  עלא מול נניס מול לכּברא  ּ
זמיע ללי זארו מא ירא דררא  ּ  די טליבתו
כא תואזב פי מררא: 

مول لكبرا وزدود  ּ  طلبوه يا كواننا يا ليهود:
فسوق نوميرو عسرا  ּ  علا مول ننيس مول لكبرا  ּ
زميع للي زارو ما يرا دررا  ּ  دي طليبتو
كا تواتب في مررا: 

 

the present one COLUMN Master of greatness and increase • Make your supplications to him oh brother, oh Jews: Section number ten • about Master of Miracles Master of greatness All who visit him [—] • Whatever you ask of him He responds at once

שמעו כלאמי למשהור  ּ עלא מול נניס למשכור  ּ
זמיע ללי כא ימשי יזור יזי בוזהו גיר כא ינור: 
מול נניס וזיכותו  ּ אביאד אוממו ללי ולדיתו
זמיע ללי זארו יתקדא חאזתו  ּ  פי שאעא
כא תואזב טליבתו;

سمعو كلامي لمسهور  ּ علا مول ننيس لمسكور  ּ
زميع للي كا يمسي يزور يزي بوزهو غير كا ينور: 
مول ننيس وزيكوتو  ּ ابياد اوممو للي ولديتو
زميع للي زارو يتقدا حازتو  ּ  في ساعا
كا توازب طليبتو;

Listen to my words or renown • about Mast of the Miracles [—][—] All who go to visit come with their face glowing Mast of the Miracles and his merit • Happy is his mother who gave birth to him[?] All who visit him, it is if they are shopping for what they need •

מול נניס הווא מול צאחב שדדא  ּ ללי משאלו
ליום יתפאזא עליה ללא גדדא  ּ וללי צרפהא מא    
יעדדהא  ּ יתכלפלו בלמתני ולמתללת פי גמדא:
מול נניס יא לחבאב  ּ הווא צאחב כביר ושבאב  ּ    
תמא ינאל ללי כא יחאב  ּ ואכא תכֹון בין
שמא וצחאב:

مول ننيس هووا مول صاحب سددا  ּ للي مسالو
ليوم يتفازا عليه للا غددا  ּ وللي صرفها ما    
يعددها  ּ يتكلفلو بلمتني ولمتللت في غمدا:
مول ننيس يا لحباب  ּ هووا صاحب كبير وسباب  ּ    
تما ينال للي كا يحاب  ּ واكا تكːون بين
سما وصحاب:

 

At that moment He answers their prayers Master of Miracles he master and friend those faced with problems • Those who go to him he comforts them today not tomorrow • Those who spend [exchange] something he adds to it master of miracles oh dear ones • he is a friend of the old and the young there he achieves that which you want • even if it is between sky and [—]

לכּתרא כא ימשיו פתזיבש  ּ  פחאל תאזר  ּ
פחאל דרויש  ּ  ואכא פשתא ואכא פלגיש  ּ  עלא 
זכות מול נניס:

لكترا كا يمسيو فتزيبس  ּ  فحال تازر  ּ
فحال درويس  ּ  واكا فستا واكا فلغيس  ּ  علا 
زكوت مول ننيس:

 

Most go to [—] • Whether rich or whether poor • In rain and in mud • By tha merit of the Master of Miracles

ילא משיתלו מא תמשילוש גשמאן  ּ  למול נניס
למחנאן כא יקבל טליבת סגאר ושבאן  ּ  זכותו
משמועא פי כול מכאן:

يلا معيتلو ما تمسيلوس غسمان  ּ  لمول ننيس
لمحنان كا يقبل طليبت سغار وسبان  ּ  زكوتو
مسموعا في كول مكان:

IF you to him you won't disappointed [?] • To the Master of Miracles the compassionate accepts supplications from the children and young His merit is heard [?] everywhere

לכּתרא דתזזאר כא ימשיו פתזיבשאת לכבאר  ּ
כא יעבביו ולאדהום בכאר וסגאר  ּ למול נניס
למכטאר לעזיז לזבבאר:

لكترا دتززار كا يمسيو فتزيبسات لكبار  ּ
كا يعببيو ولادهوم بكار وسغار  ּ لمول ننيس
لمكطار لعزيز لزببار:

 

Most who make pilgrimage go to him and bring The take with them their children old and young • To the Master of Miracles The select one the dear one the healer [?]

אנא ישמי מסעוד למכייס  ּ מן לוחדא חתתא 
לררבעא  דצבאח ואנא כא נתכייץ  ּ חתתא 
כתבת האד שכּראך  ּ  די סידי רבי אברהם
בעל הנס;
סוף

انا يسمي مسعود لمكييس  ּ من لوحدا حتتا 
لرربعا  دصباح وانا كا نتكييص  ּ حتتا 
كتبت هاد سكراك  ּ  دي سيدي ربي ابرهم
بعل هنس;
سوف

 

My name in Messoud Lemkhias • From one to four in the morning I [—] • until I wrote this thanks • of Siddi Rebbi Abraham Ba'al Haness End

המתאסלם מובל ברחובות על סוס-פגיעות בחיי הדת במרוקו

המתאסלם מובל ברחובות על סוספגיעות בחיי הדת

למפריאר כותב כי יהודי המתאסלם לובש לבוש מאורי. מובל בתהלוכה רכוב על סוס ברחובות העיר בלוית נגנים. אחר כך בוחר לו שם מוסלמי ומחפש מוסלמי שיאמץ אותו כבנו, והמתאסלם מכנה אותו כאבא שלו. אין המתאסלם מצפה ש'אביו, יסייע לו.

המתאסלם רשאי לשאת רק כושית או בתו של מתאסלם, וצאצאיו אינם נחשבים מוסלמים אמיתיים עד ארבעה דורות. נם שמואל רומאנילי שביקר במרוקו בשנים 1790-1787 תיאר בספרו איך מובל המתאסלם ברחובות קריה:

הן עשר פעמים אשר שמעת להזכיר תמורת הדת וראית למה יכופו הערביאים על ככה, אבל עד כה לא ידעת איך, וזה הוא. יביאו לבוש וסוס או פרדה ונתון הלבוש והסוס על יד איש ממשרתי המלך או שר וילבישו את האיש הממיר וירכיבוהו על הסוס ברחובות העיר והוא קורא בקול גדול:

 ל״א איל״אה אי״ן אייל ל״ה סי״די מח״מיד ראס״ול אייל ל״ה; והם יענו אחריו גם כן בלשון הזאת. אחרי אשר סבב כל העיר כן יעשו לו משתה וישלחוהו לנפשו והממיר אם גוי אם יהודי קטן או גדול, לא יוכל להנחם, אין חכמה או ערמה אשר תצילנה אותו מכפיהם (׳משא בערבי, עמי 60-59).

לפי סיפור מהמאה ה-20 הובל יהודי שהתאסלם על סוס לבן בתהלוכת שמחה, כשהגברים סביבו

קוראים בקול יאללה הוא אכבר' והנשים שורקות שריקות שמחה, מפזרות עליו ועל הסוס פרחים, ומתיזות עליו מי בושם : שטרית, 'השדה מן המדבר ", תשמ״ז, עמי 57.

בעקבות גזרות יזיד (1792-1790)

את גזרות יזיד הזכרנו לעיל בהקשר להריסת בתי כנסת או הפיכתם למסגדים. במשך 22 חודשי מלכותו הוא התאכזר ליהודים, ומי שהתאסלם הציל נפשו. אבל היו גם יהודים שמתו על קידוש ה' ולא הסכימו להתאסלם כזה היה יהודי בשם רבי מרדכי.

רבי יהודה בן עטר השני כתב בחיבור בשם " זכרון לבני ישראל " כי בשנת התק״ן ליצירה… [1790] ימי שלטונו של יזיד ש " נכנסה בו רוח תזזית של המן צורר היהודים… וכמה מישראל המירו דתם' (עובדיה, 'פאס וחכמיה', עמי 69).

בקינה של ר' דוד בן חסין נאמר: 'מהם המירו את דתם ומהם מסרו נשמתם על קדושת רם ונשא'

כתוצאה מהגזרות ומעשי השוד על רכוש היהודים נאלצו רבים להתאסלם, בין השאר במכנאס

רבי רפאל בירדוגו (1822-1747 ) שפעל במכנאס, דרש בשבת נחמו ובדרשה ציין את החטא של ההתאסלמות, ונראה שהכוונה לזו שאירעה בעת גזרות יזיד. נצטט קטע מדרשתו:

דרוש שדרשתי בשבת נחמו אחר עבור זעם הבלשת אשר נכנסה לעיר לתפץ [לא תקום פעמיים צרה] שנת מי נתן (תק״ן= 1790) למשסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו…אכן הענין הוא כי חטא ישראל היה א' והיא כפול לשנים שיש בו שני רעות כמאמר הכתוב כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים, והוא מבואר על שהחליפו האל בעבודה זרה… (ימי מנוחות׳, פרשת ואתחנן, דף צז ע״ב).

 יזיד התנכל במיוחד ליהודים ששירתו את אביו מוחמד אבן עבדאללה, מהם שמילאו שליחויות דיפלומטיות למען הסולטאן. ביניהם אליהו לוי שהציל חייו על ידי שהתאסלם.

יעקב עטאל יליד תוניס שעבר למרוקו עסק במסחר, ידע שפות שונות שהועילו בשירותו של הסולטאן. אבל כפי שכתב אגרל אולוף, נכונותו להתאסלם לא הועילה לו בימי הסולטאן האכזר יזיד, שרצח גם אותו.

חזרה ליהדות

אלה שהתאסלמו כתוצאה מגזרות יזיד, הורשו לחזור ליהדותם בימי יורשו סולימאן השלישי –" המשקם " ששלט בשנים.1822-1799

יצרני יי״ש התאסלמו

מזכיר הקונסול של שוודיה ולאחר מכן קונסול בטנגייר בשם אגרל אולוף (1832-1755) כתב על ארבעה יהודים שעסקו בתעשיית יי״ש בפאס שהתאסלמו (197  .Agrell, 1798,p ) יתכן ועשו כן ־ להינצל מעונש על פיתויים של מוסלמים לשתות.

על המוסלם , משרתו של יהודי השותה יין אצל אדונו כתב גרמני בשםStähelin.

כאמור, בצורות ובעקבותיהן מגפות היו עשויים להיות בין הגורמים להתאסלמות בתקופות שונות.

בשנים תקי״ט- ת"כ (1760-1759) הייתה 'מגפה בכל המערב ומתו עם רבי כפי שכתב רבי יוסף משאש.

רבי יוסף אלמאליח כתב על מגפה באמצע שנת תקנ״ט (1799). גם מקורות חיצוניים כמו התייר Jackson וכן מידע מארכיון משרד החוץ הבריטי. מאשרים את דבר המגפה בערים פאס, מכנאס, אלקסר ומלילה.

הערות המחבר : לפי 'תנאי עומרי, יהודי הנותן למוסלם משקה משכר נענש במלקות: ל״א מאיר, ספר מאגנס, עמי 165. בקהילות מרוקו תוקנו תקנות האוסרות מכירת יין לנוכרים: בשנת שסייג(1603) אברהם אנקאווא, 'כרם חמר', חייב, סי' מב, מט;

בתשובות ר' יעקב בירדוגו (1843-1783) מופיעים הפרטים הבאים: בשנת שפר״ה (1825) ייצא דבר מלכות שכל הנותן מים שרופים או יין לגוי שיתחייב ראשו למלך וכל ממונו יהיה למלכות ושגם ראשי העם יהיו חייבים עמו', בעקבות זאת התקבלה הסכמה על איסור מכירת מים שרופים או יין: 'שופריה דיעקב', סי' מה, בשן, 2000, עמי 88. במוגדור נסגרו בתי קפה ב-1850 בגלל שהוגש אלכוהול:

לפי מבקר במרוקו בשנות ה-50 של המאה ה-20, מוסלמים באים לשתות משקאות חריפים אצל יהודים בארפוד:221-222 .Rosenbloom, pp :1. 171-174 .15 ;Jackson, 1814, pp במרס 2 ביולי, 26 בספטמבר, 2 באוקטובר 19 בנובמבר 1799 F052/11; F0174/6 יוסף אלמאליח, יתקפו של יוסף', ח״א, סי' נג, חייב, סי' קלו; יוסף משאש, 'אוצר המכתבים', ח״א, סי' קצו, קצז. חכם נפטר בשנת תקנ״ט 'בחולי המגפה': יוסף בן נאיים, 'מלכי רבנן', דף עו ע״א; מגפה בפאס ב-1799 בה ניספו 65 אלף בני אדם:,Schioessinger .25 .JE, IX, p

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר