תפקיד הנגיד ותעודה מספר 24 של בי דוד עובדיה ז"ל

תפקיד  הנגיד

הנגיד היה אחראי על תשלום מם הגולגולת והתשלומים השרירותיים הנקראים בלשון חכמים ׳מוספים שלא כהלכתן׳ – ששילמו בני קהילתו לאוצר המלכות, וכן על ביצוע ההגבלות החלות עליהם לפי ׳תנאי עומר', על ההוראות של הממשל, ועל התנהגות נאותה של בני הקהילה.

היו נגידים שהשתתפו עם החכמים בהתקנת תקנות וחתמו עליהן. בדרך כלל הם מילאו את תפקידם ללא שכר, והפריווילגיות שלהם היו פטור ממסים, ותקנות מסוימות לא חלו עליהם. למשל, הותר להם למכור יין לנוכרים, דבר שהיה אסור על יהודים אחרים, כפי שתוקן בפאס על ידי חכמים, בהשתתפות הנגיד אברהם רותי בשנת שסייג (1603) ובשפ״ב (1622) (אברהם אנקאווא, ׳כרם חמר׳, חייב, סי׳ מט, צג).

הנגיד היה רשאי להעניש עבריינים ומי שעבר על החלטת בית הדין, וחכמים היו פונים אליו לבצע את הענישה. אלמנה התלוננה בפני ר׳ שאול ישועה אביטבול מצפרו שהוציאו שם רע על אלמנת אחיה, ׳באמרם שהיא הרה לזנונים ושלחתי להנגיד לענוש כל המוציא עליה שם רעי (עובדיה, ׳צפרו׳, מם׳ 426). לפי מקור משנת תרי״א (1851) ההנהגה שנבחרה בצפרו החליטה להטיל גורלות על הכנסת האורחים, ומי שעלה עליו הגורל ומסרב לארח תלמיד חכם נודד או מי שנדר לעניים ולא רצה לפרוע, יימסר שמו על ידי הגזברים לנגיד שיקנוס אותו (שם, מסי 41).

אבל גבולות סמכויותיו היו לעתים נושא לוויכוח ודיון משפטי. מעשה ביהודים שהיכו גוי, ומשה בן עטר נגיד קהילת סלא מסר את המכים לערכאות של גויים. הנתבעים תבעו את הנגיד בפני יעב״ץ בשנת ת״פ (1720), על שגרם להם נזק כספי. הנגיד טען:

הלא אני ממונה מהמלכות על ק״ק סאלי לדשא׳ אני לעשות כרצוני דאם לא כן מעולם מנהיגי הק״ק לתקון העולם לא ייסרו ולא יענישו שום אדם ונמצא העולם חרב ואיש את רעהו חיים בלעו.

אבל ר׳ יעקב אבן צור לא קיבל את טיעונו:

טענת היותו מנהיג אינה מספקת לפוטרו דהן אמת שכיון שהוא מנהיג רשאי ליסר ולהוכיח ולענוש נכסין ולאסורין לכל מי שעשה דבר שלא כהוגן אבל לא לתתו ביד המלך ולהפסידו ולגרום לו הוצאות. (׳משפט וצדקה ביעקב׳, להלן ׳מוצב״יי, חייב, סי׳ סג)

יש כאן הכרה משפטית בזכותו של הנגיד להעניש, אבל לא עד כדי מסירה למלכות, המנוגדת לדין, ופוגעת באוטונומיה המשפטית של הקהילה.

אבל היו מצבים בהם הותר לנגיד להעניש יהודי על ידי המלכות – והכוונה למלשין. על פסק זה חתמו חכמי צפרו בשנת תפ״ו (1726) (עובדיה, צפרו, ד, מסי י). סיכונים במילוי התפקיד: היות ותפקידו של הנגיד היה כרוך בסיכונים, היה נהוג שהקהילה התחייבה לפצותו על כל הוצאה הקשורה במילוי תפקידו. חזרו על כך בדרך כלל עם כתב המינוי שניתן לו על ידי טובי העיר והדיינים. כך היה בצפרו בשנים תפ״ז (1727), תקל״ו (1776), תק״ץ (1830), תר״ה (1845), תרט״ו (1855) (עובדיה, ׳צפרו׳, מסי 422,93,92,33,24,21).

במקור מתקצ״א (1831) נאמר שהנגיד של יהודי צפרו השתדל בשחרורם של תלמידי חכמים ממאסר: ' ועמדו הגוים כנגדו והעלילו עליו לאמר שקלל בדתם, והוצרך הנגיד להוציא כמה הוצאות ושוחדות כדי להציל את עצמו מן הפח אשר טמנו לו' (שם מסי 99). הדיינים חתמו על חובת הקהילה לשלם את ההוצאות הכרוכות בשחרורו.

במקרה אחר חשש הנגיד מאיר אסבאג בפאס שמא ייענש על ידי השלטונות בעוון מכירת יי־ש למוסלמים על ידי בני קהילתו. שלושה חכמים חתמו בשנת תקנ״ז (1797), שהקהילה היא שתישא בהוצאות ולא הנגיד (׳תקנות מכנאס׳, עמי פז).

היו נגידים שפעלו להצלת יהודים ממאסר או לשחרורם של שבויים נוצרים ויהודים משבי הפיראטים במרוקו. משה בן עטר, שכיהן בתור נגיד לאחר מותו של אברהם מאימראן, טיפל ב־1722 בשחרורם של 300 שבויים בריטים, וחמש שנים לאחר מכן בשבויים הולנדים.

הערה שלי א.פ. רבי דו עובדיה זצ"ל התייחס לנושא הזה בכובד ראש. בספרו " קהלת צפרו " מביא הוא חומר רב מאוד אודות תפקיד הנגיד ופעילותו, סמכויותיו וכו…
אני מביא לכאן תעודה אחת מיני רבות מתוך כרך מספר 1 של " קהלת צפרו "  

תעודה מספר 24 

התרט"ו – התרט"ז – 1855 – 1856

ב"ה.

להיות שבשמונה עשר יום לחודש אייר הוא חודש זו הוא יום ל"ג לעומר של שנתינו זאת אל תאחרו אותי וה' המליח דרכי לפ"ק נקהלו היהודים יושב מתא צפרו יע"א ועמדו על נפשם עד שהוציאו הנגיד שהיה ממונה עליהם נגיד חסר תבונה ורפאל ברוך מעשקות. ובחרו להם איש ישר כלבבם אחד המיוחד מתופשי התורה וחובשי בית המדרש החכם השלם כבוד הרב יעקב אדאהן, ישמרהו אל בן הרב שלמה נ"ע להיות נגיד ומצווה ומפקח עליהם בכל ענייניהם להרחיק הנזק ולקרב התועלת כפי יכותו וכל עם הקהל כקטון כגדול ענו ואמרו זה יעצור בנו. וגם החכם הנזכר בראותו צרת בני עמו וצערם כי ירדו לצערים עם ה' נענע בראשו ונתרצה להם לדבר הזה אך בזאת בשיקבלו עליהם שכל הפסד ודררא דמממונא דתמטי ליה מפאת מינויו ושירותו עם השר על כללות הקהל ליהדר ודברו טובים ונכוחים כי מה בצע לי בשררה זו שהיא עבדות גמורה.

כידוע ובלי שום שכר ובלי שום הנאה ודיו שיעמוד בשלו ולכן גם יחידי הקהל קבלו על ענין כן שהוא יהיה ראד נדרש לכל חפציהם להרחיק נזקם ולקרב תועלתם כפי היכולת ואם חס ושלום יגיע לו איזה נזק מפאת מנויו ושירותו על כללותם ליהדר ולפי שנטרפה השעה מאותו זמן עד היום לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. לכתוב ולחתום ולתת בידו שטר המנוי לכן עתה נועצו לב יחדיו ובאו בהסכמה יחידי וטובי הקהל בעדם ובעד כללות הקהל קהלת קודש צפרו יע"א הלוא המה :

הרב אליהו בן הרב אהרן בן שלוש והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה אלבאז והרב אברהם בן הרב יצחק אלבאז, והרב אהרן בן הרב מרדכי אלבאז, והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן, והרב משה בן הרב אהרן אזולאי והרב יעקב בן הרב מכלוף בן חמו ידי' אדבדובי. והרב יהודה בן הרב אברהם בן סיסו והרב רפאל בן הרב דניאל בן זכרי והרב משה בן הרב בנימים אביטבול והיקר יוסף בן היקר משה בן הרוש והיקר יצחק בן היקר אהרן הכהן והיקר אהרן בן היקר עמור בן שרביט והרב מימון בן הרב אליהו הכהן.

והעידו על עניין בקנין שלם ובשובעה חמורה במנא דכשר למקנייא בהי ושבועה חמורה כי גם למה שיועיל על דעת המקום ברוך הוא האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה ברצון נפשו והשלמת דעתו בלי זכר שום אונס וכפיה כלל. וחייבו על חיוב גמור בעדם ובעד כללות הקהל דכח הפסד ודררא דממונא דתמטי להחכם רבי יעקב הנזכר מאת השר מפאת נגידותו עלי דידהו ליהדר לפורעו מכיסם וממונם משפר ארג נכסיהם וכן אם גזלו השר או כפר בו בהאלסאייר שרבי יעקב הנזכר נוטל בהקפה מבעלי החנויות לזכות השר ומוליכו לשר עד אשר יפרע אותם על יד ועל יד.

והשר הנזכר כפר בו או גזלו ולא רצה לפורעו שרין על רבי יעקב הנזכר לפרוע כלום אלא עליהם לפרוע לבעלי החנויות המקפים לרבי יעקב הנזכר בהאלסאייר. כללא דמילתא שכל דררא דממונא דתמטי לרבי יעקב הנזכר מפאת הנגידות על יחידי הקהל ליהדר ונאמן רבי יעקב הנזכר בדיבורו הקל לומר כי הוא זה מה שהפסיד. וכי הוא זה בהאלסאייר שנושה בשר ואם חס ושלום נפל להם ליחידים הנכרים איזה ספק בדבריו לא יזקיקוהו שום שבועה חמורה כי אם שיאמר על אמונת האל שכך הפסדתי או כך וכך סאייאר אני נושה בשר ואז על כל פנים יתחייבו לפורעו עספ"ה והו' שטר מוח" וכו.. ובאחריות גמורה עליהם ועל יורשיהם אחריהם ועל כל נכסיהם מקרקעי ואגבן טלטלי שקנו או שיקנו כתקנת חכמים זכרונם לברכה דלא כאס' ודלא כטופסי דשטרי ונגמר הכל בקניין שבועה חמורה.

ולראיה על הכל חתומים פה והיה שה שנים ועשרים יום לתמוז יהפכו לטובה משנת חמשת אלפים ושש מאות וחמש עשרה ליצירה ושרייר וברייר וקיים.

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

העידונו על על עניין במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל כבוד הרב ישועה בן הרב נע' הן אלבאז והרב אברהם בן הרב ישועה עולייל, ובכוח הקננין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם ככל הכתוב לעיל אחת לאחת והיה זה בזמן הנזכר לעיל חדש ושנה הנכרים לעיל והכל שריר ובריר וקיים

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט.

העידונו על עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא בהי ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל הרב יעקב בן הרב משה אתורג'מאן והיקרמכלוף בן היקר שלמה הכא נמי אביטבול וידיד בן תמאיוסת והיקר יונה בן משה גבאי ובכח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם ככל הכתבו לעיל אחת לאחת והיה זה בזמן הנזכר לעיל חדש ושנה הנזכרים לעיל והכל שריר ובריר וקיים.

עמרם אלבאז – ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

העידונו על עניין עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל הנבון וחשוב הרב אברהם בן הרב דוד בן מאמאן ובכח הקננין שובועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבים על ככל הכתוב לעיל אחות לאחת והיה זה בשלשה ושערים יום לחודש תמוז יהפכו לטובה חדש ושנה הנזכרים והכל שריר ובריר וקיים

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

נדרשנו מאת כבוד הרב יעקב יש"ץ הנזכר לחוות דעתינו אם יש פקפוק בחיוב שנתחייבו לו בני קהלנו יש"ץ לפום דינא ונומינו לו דסמוך לבו לא יירא לבו בטוח דלא לימטי ליה שום פסידא ודררא דממונא וחיובא רמייא על בני קהלנו הנזכרים לפצותו והחיוב הנזכר שריר וקיים ככל הכתוב בו כדת של תורה ולראיה בידו חתומים פה פאס יע"א טבת דהאי שתא וזאת התורה לפר"ק והכל שריר ובריר וקיים.

רפאל יעקב בן סמחון ס"ט – וידאל הצרפתי ס"ט – ידידיה מונסונייגו יסט"א – מתתיה סירירו סי"ט – שלמה אליהו אבן צור סליט"א.

סוף תעודה מספר 24