הרב יעקב משה טולדאנו-נר המערב-תולדות ישראל במארוקו פרק שלשה עשר רבני המאה החמישית
רבני מכנאס וחכמיה. רבי פנחס בן ברוך טולידאנו, רבי משה טולידאנו, ורבי חביב אחיו בני רבי חיים שחי בחצי הראשון של המאה הזאת המאה החמישית, רבי אפרים בן אלבאז, רבי יוסף בהתית, אבי משה בירדוגו – המשבי"ר – תלמידו, רבי משה אדהאן, רבי מימון אחיו, רבי משה די אבילא ורבי שמואל בנו, רבי יצחק אצבאן, רבי מרדכי בנו.
רבי דניאל ורבי ברוך ורבי חיים ורבי יעקב, ארבעת האחים בני הרב משה בן ברוך טולידאנו, רבי אברהם בן חסין, רבי יהודה בירדוגו, רבי מרדכי אחיו, רבי שמואל בן מרגי, רבי יצחק אסבאג.
גדול מכולם וזקן הרבנים שבהם היה רבי משה טולידאנו, נולד בשנת ת"ג – ת"ד ומת ביום שבת כ"ב באדר שני שנת תפ"ג, כבן שמונים שנה.
ופעולתו ברבנות נמשכת סביב לשנת ת"מ – שאז מלא כנראה את מקום אביו רבי חיים – ועד שנת מותו, ובמשך שנות רבנותו אלה נלוו אתו הרבנים : רבי אפרים אלבאז גוע וימת בחדש אייר שנת תע"א ורב יעוסף בן בהתית מסביב לשנת ת"ן.
ועד שנת תע"א שאז בשנה ההיא ביום ה' י"ג ניסן מת. אך הוא רבי יוסף בהתית, היה ביותר רק מרביץ תורה בתלמידים ולא התעניין כל כך בדיינות, ולכן נמנה עוד אז בבית דין. רבי חביב אחיו של האב בית דין רבי משה. בשנת תס"ג מצאנו כבר את רבי חביב טולידאנו לאחד מהבית דין.
הנהגת הקהל בכלל, ורבני פאס החליפו תמיד שאלות ותשובות ואגרות אבות אתם ויהיו כמו נכנעים לפני רבי משה ורבי חביב. הם רבי משה ורבי חביב שניהם מתו בלא בנים, אך בעוד הראשון רבי משה האריך ימים כמו שכתבנו, הנה היו ימי רבי חביב אחיו מעט ורעים.
בשנת תס"א בחודש סיון מתה עליו אשתו הראשונה בת אחד מקציני העיר, רבי שמעיה מאימראן, ומאז לא ידע רבי חביב מנוחה. בשנת תס"ב חלה חולי אנוש שלרגליו שלחו רבני פאסאליו אגרות דרישות שלום, ובשנה תע"ו בששה בחשון בהיותו בן חמשים ושמנה שנה גוע ומת.
וכמוהו כבוד רבי משה אחיו הגדול, כתבו הרבה שאלות ותשובות ופסקי דינים, אך לא נשאר מהם עד מה, ומרבי משהידענו שחיבר עוד דרושים כתב יד.
אחרי רבי משה ורבי חביב טולידאנו, ההם, המעלה ובחשיבות אפשר לחשוב את תלמידו של רבי חביב, רבי משה בירדוגו, שנודע בקיצור מלין בשם המשבי"ר, הוא היה גם תלמידו של רבי יוסף בהתית. ויתפוש את אומנתו להרביץ תורה בתלמידים אך גם בדיינות מלא תפקיד גדול בתור אחד מהבית דין שרת מסביב לשנת תע"א ועד שנת תפ"ד.
ואז בשנה ההיא כמות האב בית דין רבי משה טולידאנו, נמנה הוא לאב בית דין תחתיו, אודותיו יספר אחד ממיודעיו רבי חיים בן עטר כי בשעת הדין כאשר היו הבעלי דינים עןמדים לפניו היה הוא, רבי משה בירדוגו, מותן את מבטו למטה ולא נשא עיניו למולאחד מבעלי הדינים, למען לא יתבלבל השני לחשוב כי חפץ הוא להתדיק את בעלי דינו ויסתתמו טענותיו.
בשנת תצ"א ביום ה' חשון מת המשבי"ר ועל מקומו בתור אב בית דין נמנה רבי משה אדהאן דחי עד שנת תצ"ז. מחיבורי המשבי"ר נודע לנו הספרים האלה, ראש המשבי"ר על הש"ס, שני חלקים, בכתב יד, כנף רננים דרשות על ספר בראשית וליקוטים, שאלות ותשובות ופסקי דינים, ביאורים וחידושים בתנ"ך אשר מעט מהם נדפסו, פירוש על רש"י על התורה, והגהות על המשניות.
רבי משה די אבילא בן רבי יצחק, הוא לא נמנה בין דייני העיר ורק היה מרביץ תורה ודרשן, גם עסקן ציבורי, עשיר ונדיב, ממנו נמצא איזה פסקי דינים. והוא מת לפני שנת תפ"ד, ובניו אחריו רבי יעקב ורבי שמואל אחזו גם הם במידותיו.
אך הראשון רבי יעקב לא האריך ימים וימת בליל ט"ב שנת תפ"ח ורבי שמואל מלא מקום אביו, בהיותו בן י"ז שנה עוד בחיי אביו לקח לו את בת רבי משה בן עטר מסאלי, וילמוד לפני אבי חותנו, רבי חיים בן עטר הזקן שהתגורר אז במכנאס בשתי השנים וחצי בין תס"ה – ס"ז.
הוא רבי שמואל למד גם לפני רבי יוסף בהתית זמן מה. וכבן י"ט שנההחל כבר לדרוש את דרשותיו ברבים ולהטיף לקח לפני ההמון ביחוד היה נושא דרשותיו להוכיח פעם כפעם על דבר פיטור התלמידי חכמים ועסקני הציבור ממסים וארנוניות, ולפי השערתינו נגע הדבר הזה ביותר לו לעצמו.
ראשי הקהל וגובי המס במכנאס עינו אז את רבי שמואל להעריך אותו בתור עשיר גדול ובעל הון ויטילו עליו מס גבוה כל כך, בראותם כי היה סוחר מפורסם, ואניות מיוחדות מליאות סחורות באו אליו מכל עבר, בגלל זה קרו הרבה סכסוכים וריבות בינו ובין גובי המס עד שמפני זה – כנראה – נסע רבי שמואל ממכנאס.
ויקבע דירתו בסאלי, אך גם שם לא הרפו מעליו גובי המס של מכנאס, ואף אחרי שנתרצה לא הסתפקו הם בזה וידרשו ממנו יותר, עד שנאלץ אז רבי שמואל להגיש את תלונותיו לפני רבני פאס. הנה כן מובן הדבר כי לרגלי העלבון הזה הוכיח רבי שמואל את ההמון בדרשותיו, וגם חיבר למטרה הזאת את ספרו כתר תורה, להוכיח גלוי כי התלמיד חכם אף שהם עשירים אין עליהם חובת המס. הוא חיבר עוד, ספר אזן שמואל, דרושים וספר מעיל שמואל כתב יד.
רבי מרדכי בן רבי יצחק אצבאן, הוא היה תלמיד המשבי"ר, וסביב לשנת ת"ץ ואולי עוד בשנות הרעב תפ"א – פ"ד , נסע רבי מרדכי ממכנאס, לראשונה ישב לו באיטחליה וימנה לרב בליוורנו, אחר כך נסע לעיר צובא שבסוריה ויחשב גם שם לאחד מרבני העיר, ואחר כך בין שנות תצ"ה – ת"ק ביקר את ירושלים.
חיבר ספר זבח תודה מנין המצות בדרך וידוי עם ביאור קצר, וספר ישא ברכה וחיבור על הטורים, והגהות על ספר האר"י.
רבי ברוך טולידאנו, האח השני מארבעת האחים שזכרנו, כמוהו כאחיו הגדול רבי דניאל, נחשבו רק מחכמי העיר ולא מרבניה, אך רבי ברוך היה גם תלמיד גדול, בשנת תע"א נסע חירושלים ורבי יעקב אבן מור מרבני פאס אשר היה ידידו ורעו, כתב אז בעדו קינה אחת לקונן אותה שם על חרבות ציון.
אך כנראה שבטרם הגיעה הקינה ההיה לידי רבי ברוך, באה שמועה לארץ המערב כי הוא מת ביום עשרה בטבת שנת תע"ב, ימים מועטים אחרי בואו ירושלימה. השמועה הזאת נשמעה ראשונה באלג'יר ויעשו עליו שם מספד גדול, ואחד משליחי ארץ ישראל רבי משה ישראל, שנמצא אז באלג'יר, הודיע זאת במכתב לפאס לרבי יעקב אבן צור.
וזה כתב עליו שתי קינות וגם שלח יחד עם רבני פאסאגרות ניחומים לאביו ואחיו של רבי ברוך. לפי הנראה שהוא, רבי ברוך, לא חיבר ספרים, וממנו נדע רק איזה פיוטים וקינות בכתב יד.
הרב יעקב משה טולדאנו-נר המערב-תולדות ישראל במארוקו פרק שלשה עשר רבני המאה החמישית
עמ' רט