אשר כנפו-חזן בבית המרחץ-מעשיות מחורזות מחיי יהודי מרוקו-יֶלֶד רִאשׁוֹן
יֶלֶד רִאשׁוֹן
אמרנו מריבה ראשונה? אמרנו. כמובן היו עוד אחרות אחריה. אבל בדרך כלל מסתדרים. מתחילים להרוויח כסף. חולמים על משפחה גדולה. הם התחתנו צעירים, על־כן על הרוב הילד הראשון לא ממהר להגיע. וכשהוא בא השמחה רבה מאוד. במיוחד אם זה בן! אבל מה לעשות? כמו שלא היו מוכנים כל כך לחתונה, כך לא היו מוכנים לילד הראשון, על כל מה שמשתמע מזה. ראו למשל מה קרה בקשר לשמו של הילד הנחפץ:
עַל שֵׁם אָבִי אוֹ עַל שֵׁם אָבִיךָ?
פְרֵחָה וּבְרֶהְמוֹ זוּג מֵאֻשָׁר
הֵם הוֹלְכִים תָּמִיד בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר
אִם רַק תִּגְדַּל הַמִּשְׁפָּחָה,
תַּרָקִיעַ שְׁחָקִים הַשִּׂמְחָה.
וְהִנֵּה, בְּהַגִּיעַ תּוֹר הָאָבִיב
נוֹלַד לָהֶם בֵּן נָאֶה וְחָבִיב
אֶת הַחֲגִיגוֹת מִיָּד הִתְחִילוּ
כִּי הִגִּיעַ הַיּוֹם לוֹ יִחֲלוּ.
בְּמֶרֶץ מִתְכּוֹנְנִים הֵם לַבְּרִית
שֶׁתִּהְיֶה מָחָר אַחֲרֵי שַחֲרִית.
בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה כְּבָר מֻזְמָנִים
וְכֵן הַיְּדִידִים וְכַמָּה פַּיְטָנִים.
וְהֻזְמַן גַּם מְנַחֵם הַמּוֹהֵל
שֶׁיָּקִים מָחָר מַצּוֹת הָאֵ-ל
יִכְרֹת לָרַךְ הַנּוֹלָד הָעָרְלָה
כְּשֶׁהָאָב מְבָרֵךְ עַל הַמִּלָּה.
הַסַּנְדָּק יֹאחַז בְּבִרְכֵּי הַוָּלָד
הַמְּזַמְּנִים יַעֲנוּ 'אָמֵן' כְּאֶחָד
הַנָּשִׁים תִּשְׁמַעְנָה צַהֲלוּלִים
וּפַיְטָנִים יַשְׁמִיעוּ הִלּוּלִים.
פְרֵחָה תַּבִּיט בִּבְנָהּ בְּחֶדְוָה
בַּעֲלָהּ יִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ בְּגַאֲוָה
שְׂמֵחִים הֵם וְנִשְׁנַק גְּרוֹנָם
כְּשֶׁיִּתְבַּקְּשׁוּ לָתֵת שֵׁם לִבְנָם.
וְהִנֵּה הִגִּיעָה שְׁעַת הַבְּרִית
הַוָּלָד בִּידֵי הַסַּנְדָּק עַל כָּרִית
בָּאוּלָם שָׁקֵט אִישׁ לֹא נוֹשֵׁם
כְּשֶׁשּׁוֹאֵל הַמּוֹהֵל: ־ מָה הַשֵּׁם?
הָיִיתִי רוֹצֶה, לוֹחֶשֶׁת פְרֵחָה,
לָתֵת לוֹ שֵׁם אָבִי זִכְרוֹ לִבְרָכָה!
הָיִיתִי מַעֲדִיף, אוֹמֵר בְּרֶהְמוֹ,
שֶׁיִּהְיֶה כִּשְׁמוֹ שֶׁל אָבִי, שְׁמוֹ!
לֹא! אוֹמֶרֶת פְרֵחָה, אִי אֶפְשָׁר,
כִּי אָבִי כַּיָּדוּעַ הָיָה שֵׁם דָּבָר!
שִׁכְחִי מִזֶּה אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָה
לִקְרֹא לוֹ עַל שֵׁם אֲבִי חוֹבָה!
לֹא אַסְכִּים שֶׁיִּקְרְאוּ לוֹ כְּאָבִיךָ!
מַגְבִּיהָה קוֹלָהּ הָאֵם פְרֵחָה.
אָז יִצְעַק בְּרֶהְמוֹ בִּפְנֵי הָאוֹרְחִים
הָעוֹמְדִים מִשְׁתָּאִים וּנְבוֹכִים:
אָבִי וְלֹא אָבִיךְ יִזְכֶּה בַּכָּבוֹד
וְאֶל תְדַבְּרִי אֵתִי בָּעִנְיָן עוֹד!
יַקִּירַי לָמָּה לָרִיב? מִתְעָרֵב הָרַב,
וְכִי בִּגְּלָל שֵׁם הַיֶּלֶד הָעוֹלָם יֶחֱרַב?
הָבָה נִבְדֹּק הָעִנְיָן בִּמְתִינוּת
וְנִנְהַג זֶה כְּלַפֵּי זֶה בְּסוֹבְלָנוּת,
אִמְרִי לִי אֵשֶׁת חַיִל יְקָרָה
אֵיךְ אָבִיךְ הַיָּקָר בְּחַיָּיו נִקְרָא?
־ שְׁמוֹ הַטּוֹב בְּיִשְׂרָאֵל הָיָה יוֹסֵף!
עוֹנָה ?פְרֵחָה וְקוֹלָהּ עוֹד זָעֵף.
אָז יִפְנֶה הָרַב שְׁאֵלָה לִבְּרֶהְמוֹ:
־ וְאָבִיךְ זַ"ל מֶה הָיָה שְׁמוֹ ?
־ שְׁמוֹ שֶׁל מֹר אָבִי הָיָה יוֹסֵף!
עוֹנֶה הַבַּעַל בְּשֶׁצֶף קֶצֶף.
־ אִם כֵּן הֵיכָן הַבְּעָיָה יְדִידַי ?
נִקְרָא לַיֶּלֶד יוֹסֵף וְדַי!
־ אֲנִי דּוֹרֶשֶׁת שֶׁיִּקְרָא יוֹסֵף כְּאָבִי
הַשֵּׁם יוֹסֵף כְּאָבִיו אֵינוֹ כִּלְבָבִי!
־ יוֹסֵף כְּאָבִי לְהִקָּרֵא הוּא צָרִיךְ
אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּקְרָא יוֹסֵף כְּאָבִיךְ!
כָּךְ הִגִּיעוּ הַשָּׁנִים לְמָבוֹי סָתוּם
הָאִשָּׁה הָעִקֶּשֶׁת וְהַבַּעַל הֶחָמוּם.
אָז יָרִים הָרַב קוֹלוֹ וְיִצְעַק: ־ דַּי!
לָרִיב עַל דָּבָר פָּעוּט לֹא כְּדַאִי!
פְרֵחָה בְּמָה עָסַק אָבִיךְ אִמְרִי לִי!
־ אִם תִּרְצֶה לָדַעַת, הַבֵּט בְּנַעֲלִי!
כֵּן, כְּבוֹד הָרַב, הוּא הָיָה סַנְדְּלָר
וְהִנְעִיל אֶת רַגְלֵי כֹּל־תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר!
־ אַתָּה בְּרֶהְמּוֹ מֶה הָיָה אָבִיךְ זַ"ל?
־ בִּשְׁתֵּי יָדָיו יָצַר אֲבִי כִּסֵּא וְסַפְסָל,
כְּבוֹד הָרַב, אָבִי הָיָה נַגָּר אֻמָּן
בּוֹנֶה רָהִיטִים חָרוּץ וּמְיֻמַּן!
־ אִם כָּךְ תַּם וִכּוּחַ הַסְּרָק
קָרָא הָרַב, עַתָּה אֶפֶּסֹק הַפְּסָק:
לְעֵת עַתָּה יִקְרָא בִּנְכֶם יוֹסֵף
כֹּה יִתֵּן לוֹ ה' וְכֹה יוֹסִיף!
וְלִכְשֶׁיִּגְדַּל, אִם בְּסַנְדְּלָרוּת יִבְחַר
יוֹסֵף שְׁמוֹ כְּאָבִיךְ יִהְיֶה לְלֹא שַׁחַר,
וְאִם בְּנַגָּרוּת לַעֲבֹד חָפְצָה נַפְשׁוֹ
שֵׁם אָבִיךְ יוֹסֵף יִהְיֶה עַל רֹאשׁוֹ!
כָּךְ כְּחָכְמָה בִּשְׁנִינָה בְּחֵן וּבְנֹעַם
מָנַע הָרַב מַחֲלֹקֶת הֲרַת עוֹלָם
הַתִּינוֹק נִמּוֹל וְיוֹסֵף הָיָה שְׁמוֹ
וּבֵין בְּנֵי הַזּוּג שָׁב הַשָּׁלוֹם לִמְקוֹמוֹ: