מורשת יהדות מרוקו

מיד בקריאתם חש הקורא באהבה ובחיבה המקיפות את השד"ר מצד הקהילה בכלל ומצד המשורר בפרט : לא זזתי מחבבו – וקראתיו אבי' . דגלו עלי אהבה בלי קצבה' . תיאור אישיותו המופלאה של השלוח . גדולתו בתורה ומידות טובות שיש בו – כל אלה מתוארים בהרחבה ובנדיבות. וכמובן , המשורר קורא לקהל לסייע לשד"ר למלא שליחותו , היינו לתרום בעין יפה וביד רחבה לארץ ישראל . המשורר מברך מקרב לב את השלוח . ובמיוחד שיזכה לשוב בשלום וללא פגע לארץ הקודש , מדרך החלאות שהוא הולך בה. השירים מדגישים את זיקת השלוח לשולחיו , שכן חלק לא-מבוטל מהתרשמות בני הקהילה מהשד"ר היה מבוסס על מכתבי השליחות' והמלצות חכמי ארץ ישראל . כמו בשירי-שבח בכלל , אף בשירים אלה מנצל המשורר את שמות המהוללים למישחקי לשון , שיבוצי פסוקים ורמזי מקורות. באופן טבעי מבליטים שירים אלה את עניין שליחות המצווה ואת זכות ארץ- ישראל ושבחיה ותולים שבחים אלה אף בשלוח

עוד יש לציין בשירים שלפנינו את החריזה על-פי המבטא המקובל בצפון אפריקה כגון : תרצה-אשה-מתנשא ; את השימוש ברובדי-הלשון : לשון המקרא , לשון חכמים ואף בלשון הארמית, זה בצד זה וזה בתוך זה , והוא ממאפייני לשון שירתו של רבי דוד חסין . בעניין זה בולטים השיבוץ 'שבחו רבנן לדצבי' , וכן השיבוץ שהוא תרגומו של אונקלוס לאבני החושן )שמות כח : יז ( , 'סדרא קדמאה ברקן סמקן ירקן מרמצן ובהקן בתוך מרחבי  מעניין גם מישחק הלשון 'מה נאה . . .

נר זה מישחק המילים נר- ניר מתאפשר על-פי המיבטא של יהודי צפון אפריקה, ההוגים צירה וסגול כחיריק ולהיפך . נוסיף כי גם שיבוצי המקראות בסיומות המקראיות  ובתוך הטורים הם מלאכת מחשבת נאה , כגון ברכתו של המשורר לרבי שלום עמאר במחרוזת האחרונה ) אני היום אשירה(

נורא דגול מרבבה

ינחילך בארץ טובה

שם תַּעֲלֶה וראה ב-

נִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם !

הסיומת המקראית  )תהילים קכח : ו( כבר הובאה בטור שלפני האחרון , וחילק המשורר מלת 'בנים' והעמיד הברתה הראשונה בחריזת הסטרופה ושאר הפסוק מסיים את המחרוזת, אלא שהמשורר קיצץ בהמשך הפסוק 'שלום על ישראל' , והפך מלת 'שלום' לפנייה נרגשת לשלוח המבורך .

נעבור עתה אל השירים עצמם .

אקריב היום תשורה שי למורא

שיר שבח לכבוד שלוח ירושלים , צבי הלוי , ששהה במארוקו קרוב לשנת תקמ"ב- 1782 הפייטן מתאר את מעלותיו של ר' צבי ובעיקר את גדולתו בתורה .כתובת השיר : 'פיוט יסדתי לכבוד שליח ירושלים תוב"ב  ]תבנה ותכונן במהרה בימינו[ החכם השלם כהר"ר ]כבוד הרב רבי[ צבי הלוי .נועם 'קומי יעלת הישר' סימן 'אני דוד בן חסין חזק ' .

תיאור : 15 מחרוזות דו-טוריות, וכל טור מתחלק לשתי צלעיות. ב 3 – הצלעיות הראשונות חרוז הסטרופה ובצלעית האחרונה חרוז האזור. העובר לאורך השיר . חריזה : אב, אב / גג , גב / דד , דב / וכו' .

משקל : 11 הברות בטור )השוואים והחטפים מן המניין ( ," באות אחרונה של מלת האקרוסטיכון הוא מעמיד 14 הברות בטור. מקור : תהלה לדוד, דף מ ע "א .

90 – אקריב היום תשורה

פיוט יסדתי לכבוד שליח ירושלים תוב"ב החכם השלם כבוד הרב רי צבי הלוי. סימן אני דוד בן חסין חזק.

אַקְרִיב הָיּוֹם תְּשׁוּרָה / שִׁי לַמּוֹרָא

לִצְפִירַת תִּפְאָרָה / עֲטֶרֶת צְבִי

נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בּוֹ / שֶׁהַכֹּל בּוֹ

לֹא זַזְתִי מֵחַבְּבוֹ / וּקְרָאתִיו : אָבִי

יָפֶה דּוֹדִי אַף נָעִים / רֹאשׁ נְדִיבִיםְ וְשׁוֹעִים

מִבְחַר אֲהוּבִים וְרֵעִים / עֵינַי וְלִבִּי

דִּגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה / בְּלִי קִצְבָּה

וְּכמֹו אֵשׁ לֶהָבָה / בוֹעֵר בְּלִבִי

וְעַל טוּב אֶזְכְּרֵהוּ / וְאַנְוֵהוּ

אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא / עָדִיף מִנָבִיא

דֵּין אִיהוּ נִיהוּ הֲדַר / אֲשֶׁר נִשְׁבַּע וְנָדַר

לַאֲבִיר יַעֲקבֹ דָּר / בְּאֶרֶץ הַצְּבִי

בְּדַת הָאֵל יִתְבּוֹנָן / כִּתְרֵי מִנָּן

שַׁבְּחוּ רַבָּנַן / לְדִצְבִי

נָגִיד רַב וְנֶאֱמָן / וְנַעֲמָן

מִנֹּפֶת צוּף וָמָן / מָתוֹק בְּקִרְבִּי

חֲסָדִים מָלֵא כֻלּוֹ / וְנֹגַהּ וְגַם אוֹר לוֹ

כָּשֶּׁמֶשׁ בְּהִלוּ / נֵר מַעֲרָבִי

סִדְרָא קַדְמָאָה בָּרְקָן / סָמְקָן יָרְקָן

מְרַמְּצָן וּבָהְקָן / בְּתוֹךְ מֶרְחָבִי

יִפְתַּח אִישׁ אֶת יָדוֹ / מִמְּאֹדוֹ

וְלִפְנֵי כְבוֹדוֹ / אוֹתוֹ יָבִיא

נְדָבָה לוֹ תֵרָצֶה / כְּמוֹ קְּרְבָּן אִשֶּׁה

לִפְנֵי צוּר מִתְנַשֵּׂא / אֱלֹהֵי אָבִי

חָכָם יָרֵא וְתָם / שְׁלַחוּ מִתָּם

וּלְקַיֵּם מִצְוָתָם / רָץ כַּצְּבִי

זְכוּתָם תִּהְיֶה אִתוֹ / בְּעֵת לֶכְתּוֹ

בְּבוֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ / וּזְכוּת הַתִּשְׁבִּי

קַבֵּל נָא, מִכְלַל יֹפִי / שִׁירַת זִמְרַת צִפְצוּפִי

לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי / וְהֶגְיוֹן לִבִּי

דימוים של יהודי צפון אפריקה

ההסבר המתבסס על המצב הכלכלי מנטרל כל משמעות עדתית של המדיניות החדשה. לכאורה היה המצב תוצר של התנאים בארץ ולא של המועמדים לעלייה. אולם כדי להסביר את הסטייה החריפה כל כך במדיניות העלייה אין די בהסתמכות רק על המצב הכלכלי הקשה שנוצר במדינה באותן שנים. יש לבחון גם את השפעתם של גורמים נוספים, הקשורים לדמותם של העולים העתידים לבוא ולמערכת הדימויים בחברה הישראלית.

כאמור העלייה מצפון אפריקה בתקופת העלייה ההמונית הייתה מצומצמת בהיקפה ומוגבלת בהרכבה. כל עוד הגיעו לארץ רבבות עולים בשנה ממזרח אירופה ומהמזרח התיכון לא היה חשש מפני גידול בעלייה מצפון אפריקה. הממדים המצומצמים של העלייה אפשרו למעשה לשלוט גם על סוג העולים ולתת עדיפות לכוחות צעירים. לקראת סוף 1951, כאשר מקורות העלייה האחרים הסתתמו ויהדות צפון אפריקה הייתה המועמדת העיקרית לעלייה, התעורר חשש שעם הגברת העלייה משם ייפרצו גדרי ההגבלות. ההחלטה על הסלקציה נועדה אם כן לקבע את המצב כפי שהוא בתקנות ובמדיניות רשמית ומוגדרת.

הפרסום הפומבי הציג את מדיניות העלייה הסלקטיבית, שההחלטה בעניינה התקבלה בשלהי 1951, כמדיניות נטולת פניות שכוונה לכלל העולים מארצות שהעלייה מהן אינה עליית הצלה.

הערת המחבר : בהחלטה נאמר שכללי הגבלת העלייה יחולו ׳בשורת הארצות שבהן אפשרית בחירת המועמדים לעליה כגון מרוקו, טוניסיה, אלג׳יר, טורקיה, פרס, הודו, ארצות אירופה המרכזית והמערבית׳(הנהלת הסוכנות, 18.11.1951 [לעיל, הערה 21]).

אולם דוברים שהתבטאו לפי תומם ובהקשרים אחרים בעניין הנסיבות שהביאו להחלטה לנקוט מדיניות זו חושפים בדבריהם את המקום המרכזי שהיה לעלייה המתוכננת מצפון אפריקה בכלל הנסיבות הללו. למשל יוספטל, אחד מהשותפים המרכזיים להחלטה, שחזר כעבור חמש שנים את הסיבות שהביאו אותו לסגת ממדיניות העלייה ההמונית. הוא טען שעד שלהי 1951 האמינו במחלקת הקליטה שהיישוב יוכל ׳לעכל׳ מספר עולים מסוים. ׳איפה נשברנו – נשברנו עם אחרוני העלייה המרוקאית והטריפוליטאית ב־1951 […] זה היה לומפן פרולטריון, אנשים ללא עתיד׳.

הערת המחבר : הנהלת הסוכנות, 19.9.1956, אצ״מ, S100/109. המשמעות המילולית של המונח ׳לומפן פרולטריון׳ היא פרולטריון של בלויי סחבות. הכוונה היא, על פי קרל מרקס, לשכבה הנמוכה של הפרולטריון המורכבת מפושעים, מובטלים ופועלים נטולי הכרה מעמדית, שאי־אפשר לארגן אותם

 שלמה זלמן שרגאי, שעמד בראש מחלקת העלייה מ־1954, היה ישיר יותר בהגדירו את אוכלוסיית היעד של מדיניות העלייה הסלקטיבית. את הדברים הוא אמר לאחר שנטען כלפיו שההקלות בהגבלת העלייה שהוא דרש עבור יהודי צפון אפריקה מפלות לרעה עולים מארצות אחרות. שרגאי הסביר שהמצב הפוך: ׳כאשר נתקבלו כללי הסלקציה, בעיקר נתקבלו בארצות כמו אפריקה וכו'. שם הבעיה קיימת מכיוון שרוב העלייה באה ממקום זה. לא חשבו באותה שעה שיש בעיה לגבי בלגיה או אנגליה […] כל הצמצומים וההגבלות היו לגבי צפון אפריקה, מפני שלגבי יהודים מארץ אחרת לא הקפידו׳. כלומר ניסוח כללי ההגבלה חל לכאורה גם על עולים מ׳בלגיה או מאנגליה׳, אך שרגאי הבהיר שהעוסקים בדבר ידעו שהתקנות מכוונות לעולים מצפון אפריקה כי ׳שם הבעיה קיימת׳.

השאלה העדתית והיחסים בין יהודים אירופאים ליהודי אסיה ואפריקה בתנועה הציונית ובמדינת ישראל היו כאמור מורכבים. מגמת השילוב, פרי האתוס הלאומי, ומגמת ההסתייגות, פרי המורשת הקולוניאלית, שימשו בהם בערבוביה. קיומו של הלך החשיבה הקולוניאלי השפיע על דימוים של יהודי ארצות האסלאם בעיני קברניטי המדינה והייתה לכך השפעה גם על מדיניות העלייה. קבוצות מסוימות של עולים זכו להתייחסות שלילית חריפה. הבולטים שבהם – יהודי צפון אפריקה ובייחוד עולי מרוקו. יותר מבכל שאר יהודי ארצות האסלאם דבקה בהם תדמית שלילית, והיא באה לידי ביטוי קיצוני בכתבתו של עיתונאי הארץ אריה גלבלום: ׳עליית תימן ובעיית אפריקה׳.הכתבה הייתה אמנם בוטה וחריגה בקיצוניותה, אך ביטאה את אחת המגמות הרווחות בשיח הציבורי על יהודי צפון אפריקה.

אלכסנדר בן נון, מחנך באחד ממוסדות עליית הנוער, הגדיר את שלושת המאפיינים של ׳הפסיכיקה –מִכְלוֹל הַתְּכוּנוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת, מַעֲרֶכֶת פְּעֻלּוֹת הַנֶּפֶשׁ. –של הילד ממרוקו:

(1) פרימטיביות;

(2) ברוטליות;

(3) כבוד עצמי מופרז׳.

יוספטל, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות, הזכיר ששמונים אחוזים מיושבי מחנות העולים אינם אשכנזים, ו"בין הספרדים החלק הנחשל והמפגר הוא זה שבא מצפון אפריקה׳. חיים שיבא, מנכ׳׳ל משרד הבריאות ואחד הלוחמים המרכזיים למען הגבלת העלייה מצפון אפריקה, אמר זאת בפשטות: ׳יהדות צפון אפריקה בלבד לא תבנה את א״י נוכח התנאים בהם הם חיים. יש הכרח לגוון את העלייה והדרכים לכך עדין אינן סתומות׳.

הערת המחבר : דוח על ביקורו של שיבא בצפון אפריקה, בלא תאריך, אצ״מ, .S6/6008

יוספטל ושיבא, כפי שהתברר לימים, היו מחסידיה של הגישה המסתייגת. אולם גם אישים שבהחלט אפשר לראות בהם בעלי גישה משלבת התבטאו לעתים קרובות בגנות העולים מצפון אפריקה. למשל רפאל, ראש מחלקת העלייה בסוכנות, הסביר עד כמה שונים יהודי טריפולי מה׳חומר׳ הצפון אפריקני הגרוע.   המוסד לתיאום, 4.6.1950, אב״ג.

ההדגשים הינם שלי ועל אחריותי בלבד ולא של המחבר ..אלי יפלו

הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

מעבר מסלקציה אישית לסלקציה משפחתית.

תחילת שנת 1953 לא בישרה על הגברת העלייה ביחס לזו של שנת 1952 : שערי מזרח אירופה נשארו נעולים, עולים מארצות המערב לא רצו לעלות לארץ, ומצפון אפריקה לא רצו " להפקיר זקן " בן 36 או נכה לגורלו.

לכן הציע יצחק רפאל בהנהלת הסוכנות בפברואר  – אצ"מ S100/945, 1953פרוטוקול ישיבת הנס"י, 16 בפברואר 1953 –  ובמליאת הסוכנות במרץ  1953  – אצ"מ S100/946 , פרוטוקול ישיבת מליאת הנהס"י, 9 במרץ 1953 לעבור מסלקציה אישית – לסלקציה משפחתית. דהיינו : אם יש במשפחה בריאים ומפרנסים, וביניהם גם זקן, עיוור או בעל מום שהמשפחה תוכל לפרנסם – יש להעלות את כל המשפחה.

עוד תקף רפאל את משרד הבריאות על שהרחיב על דעת עצמו את סמכותו ופסל עולים גם מטעמים סוציאליים, כגון בגלל גיל מעל 35 שנים ; או שהרופא האמון החליט כי אף שהעולה בריא, לא יוכל להשתלב בחיי הארץ, משום שאיננו מסוגל לעבודה קשה. אכן שום עולה לא רשאי היה לעלות לארץ ללא חתימתו של הרופא האמון, ובמרוקו מונה לתפקיד זה ד"ר אליעזר מתן. זה עשה ככל יכולתו למנוע את עליית יהודי מרוקו. הרחבה בנושא זה תופיע בפרק רביעי " משרד הבריאות והסלקציה ".

גם ראש מחלקת הנוער והחלוץ, משה קול, רטן כנגד משרד הבריאות על שהוא מתערב בעניינים לא לו :

" משרד הבריאות הורה לבצע בדיקות לכל משפחת נער המועמד לעלייה מסגרת עליית הנוער, גם אם המשפחה אינה מועמדת לעלייה, ואם יש בה חולה, הנער למרות היותו בריא, לא מאושר לעלייה…רופא האמון במרוקו פוסל צעירים בריאים לעלייה משום שבמשפחתם זקן או בעל מום, מחשש שבעתיד הם יצטרפו לבנם, ועל כן עליית הנוער עלולה להיפסק ממרוקו.

ראש מחלקת הקליטה, יהודה ברגינסקי, תמך בהצעת רפאל לסלקציה משפחתית : " אל לנו לגרום לפירוד משפחות לעולם ועד. יש לזכור שיש בעיה של צעירים שילכו לצבא…הגענו לעלייה שהיא מחצית מהעלייה שהייתה בתקופת הספר הלבן, האם אנו רשאים לעשות הגבלות מלאכותיות ? ".

אבל גיורא יוספטל וד"ר שיבא התנגדו בתוקף להצעת רפאל.

הצעתו זו של רפאל – לעבור מסלקציה אישית לסלקציה משפחתית – הובאה לדיון ב " מוסד לתיאום ". בדיון זה מנה רפאל שתי סיבות לירידה בעלייה : האחת – הפסקת העלייה ממזרח אירופה ; והאחרת – הסלקציה בצפון אפריקה ופרס.

עוד ציין ששלמות המשפחה הצפון אפריקנית משמעותית בקרה היהודים שם, וכדבריהם : " או שמעלים את כולנו או שאף אחד אינו עולה ". עוד חזר רפאל ופירט את מעלליהם של אנשי משרד הבריאות, הנוטלים לעצמם סמכות לא להם ועוסקים ופוסלים עולים בגלל עניינים סוציאליים ; ולבסוף :

" אין מורים הלכה בפני רבו. יושב כאן שר החוץ ואין אני רוצה לדבר על עניינים פוליטיים. כפי שאני מכיר את המצב – ואני עוסק בזה שנים – יש תקנה פוליטית רצינית ליהדות מרוקו, ויהדות תוניסיה ויהדות פרס. אינני רוצה להזכיר את הסיבות. אצ"מ S 100/511 פרוטוקול ישיבת " המוסד לתיאום ", 15 במרץ 1953

והסיבות ל " תקנה פוליטית " זו הרי ידועות…….

שוב הדגיש רפאל, כי הריבוי הטבעי בצפון אפריקה הדביק את קצב העלייה, אך מדינת ישראל לא תרמה לפתרון הבעיה היהודית בצפון אפריקה. על כן הוא מציע :

1 – להשאיר את הסלקציה הרפואית כפי שהיא, ובסמכות של משרד הבריאות.

2 – לשנות את הסלקציה הסוציאלית מאישית למשפחתית. דהיינו, אם יש במשפחה זקן או נכה והמשפחה יכולה לפרנס אותם – יעלו יחד עם המשפחה.

3 – לאשר את העלאתם של 5.000 – 6.000 יהודים מדרום תוניסיה, הנמצאים בין שני מיליון ערבים, ללא סלקציה ; והחולים במחלות מידבקות והמקרים הסוציאליים, שאין להם מפרנסים, לא יעלו ארצה – אלא יפוזרו בערי תוניסיה ויטופלו על ידי הקהילות היהודיות שם ובמימון הג'וינט.

שר החוץ משה שרת התנגד להצעת רפאל, משום שלא תאמה את האינטרס של שמירה על יחסי ישראל צרפת :

ישנו עוד גורם שעלינו לתת את הדעת והו השלטון הצרפתי שבדרך כלל מתנגד לעלייה, והוא טוען – השלטון הצרפתי – שעלייה מהירה תגביר את היצרים הלאומניים של תושבי הארץ ותכביד על השלטון.

משה קול התלונן על ד"ר שיבא ומשרד הבריאות. לטענתו, הם בודקים את כל משפחת המועמד לעליית הנוער ; ואם אחד מבני המשפחה חולה או נכה – אף שאינם מועמדים לעלייה – הם פוסלים את עליית הנער.

שר הפנים, י' רוקח התנגד להצעת רפאל וטען, שהמקרים הסוציאליים בארץ הם נטל כבד מנשוא. שר האוצר וראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות, לוי אשכול, התנגד למעבר לסלקציה משפחתית והעלאת 5000 – 6000 יהודים מדרום תוניסיה ללא סלקציה, כהצעת רפאל, ואמר :

כולנו רוצים שיבואו יהודים בריאים, וכולנו מבינים שאנו כבולים בפסולת אדם, מפני שהארצות הללו מטאטאים את הרחובות ושולחים לנו בשורה הראשונה את הנחשלים הללו.

על מעורבות משרד הבריאות בסלקציה הסוציאלית שלא בסמכותו אמר ד"ר שיבא, המנהל הכללי של משרד הבריאות :

" משרד הבריאות נחשב לשוטר הגבול הקפדני ביותר, משום שאני יודע משני רופאים שם – בצפון אפריקה – שרק הנחשלים רוצים לעלות ואילו את הבריאים אין לנו שום נשק להעלותם.

אם יש מקרה סוציאלי – עלינו להקפיד בו כמו במקרה של בריאות, ובאשר לעליית הנוער – נתתי הוראה לרופא שאם ילד רוצה לעלות, צריכים לבדוק את כל המשפחה, כבר הסברתי, ששולחים בכוונה את הילד הקשה והבלתי מוצלח – אלי פילו – האיש שקרן וחולה נפש תרתי משמע.

" המוסד לתיאום , החליט לקבל רק חלק מהצעתו של מנהל מחלקת העלייה, וכך פסק :

" 1 משרד הבריאות יטפל בענייני בריאות.

2 – הסלקציה הסוציאלית תהא משפחתית. אם המשפחה כולה עולה, ושי בה איש שצריכים לפרנס אותו – דבר זה לא ישמש עיכוב לעליית המשפחה כולה, אלא האיש הנתמך עולה עם משפחתו.

3 – בבעיות דרום תוניסיה נכריע בעתיד.

כדי למנוע אי בהירות לגבי חלוקת האחריות בין משרד הבריאות למחלקת העלייה של הסוכנות, ועל מנת לפרט ולהבהיר את ההגדרות – מפרנסים, חולים, נדרשים וכו..- הפיצו מרד הבריאות ומחלקת העלייה ביוני 1953 מסמך משותף תחת הכותרת ; " עלייה מובחרת – הגדרות וכללים לביצוע "

יָהּ לְךָ רוּחִי כָּלְתָה

בתהילת ה׳ ובסיפור יציאת מצרים. לנשמת. שיר בתבנית מיוחדת בעל טור מדריך וטור מסיים ועוד שתי מחרוזות בנות שלושה טורים בחריזה פנימית מתחלפת ובחריזה סופית מתואמת לחריזת המדריך. כל הטורים משולשים.

משקל: חמש הברות בצלעיות א, ג. שמונה הברות בצלע ב.

 כתובת: פיוט נועם ׳לך נפשי׳ [נ״י לנשמת] סימן: אני דוד חסין. מקור: א- לד ע״ב; ק־ לו ע״ב; נ״י 5350 – 23 ע״ב (נ״י 1); נ״י 3097 ־ 20 ע״ב (נ״י 3).

יָהּ לְךָ רוּחִי / כָּלְתָה לַחְזוֹת פִּלְאֶךָ / יוֹם זֶה חַג פִּסְחִי

אֵל גְּדוֹל דֵּעָה / הִצַּלְתָּ עֵינִי מִדִּמְעָה / רַגְלִי מִדְּחִי

נִפְלָאוֹתֶיךָ / וְנוֹרָאוֹתֶיךָ / בְּרָב עֻזֶּךָ

יָהּ נַעֲלֵיתָ / כָּל בְּכוֹר הִכִּיתָ שַׁמְתָּ / מָאוֹס גַּם סְחִי

5- דִּכִּיתָ רַהַב / וְהוֹצֵאתָ יַלְדֵי אַהַב / מִבֵּית כַּסְלוּחִי

וְּבתוֹךְ עֲדָתְךָ / אַגִּיד גָּדְלְךָ / אֲנִי עַבְדְּךָ

דַּרְכִּי הִסְכַּנְתָּ / לְרֵעִי בַּנְתָ זֵרִיתָ / רִבְעִי וְאָרְחִי

חָסִיןָ יּה מִי-כָמוֹכָה / נִשְׁמָתִי תְבָרֵךְ שִׁמְךָ / נַפְשִׁי וְרוּחִי

1. 1. יה… רוחי: על-פי תה׳ קמג, ז. לחזות פלאן: לזכות לראות בנפלאותיך בעת הגאולה. 2. אל גדול דעה: כינוי לקב״ה, על-פי ברכת ׳היוצר׳. הצלת… מדחי: תה׳ קטז, ח. 3. נפלאותיך… עזך: על-פי תה׳ סו, ג. 4. כל בכור הכית: על-פי שמ׳ יב, ל; מאוס גם סחי: על־פי איכה ג, מה. 5. דכית רהב: על-פי תה׳ פט, יא, ופירש״י ׳רהב – מצרים׳. מבית כסלוחי: כינוי לארץ מצרים, על-פי בר׳ י, יד. 6. ובתוך עדתך: בנ״י 3 הגרסה ׳וברב חסדך׳. ובתוך… גדלך: על־פי תה׳ קיא, א. דרכי… וארחי: על-פי תה׳ קלט, ב-ג. הסכנת: השגחת על דרכי כסוכן וממונה. רבעי וארחי: דרכי ומרבצי, לכתי וחנותי, בכל מקום היותי. זרית: מדדת בזרת. 8. חסין… כמוך: על-פי תה׳ פט, ט. נשמתי… ורוחי: על-פי ׳נשמת כל חי׳, ורמז לייעוד הפיוט.

שלוחי ארץ ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון אפריקה

אפרים חזן

השד"ר  הוא שלוח ארץ -ישראל , נדד בתפוצות ישראל ואסף תרומות למען הישוב

בארץ . הוא סימל בעיני יהודי הגולה את 'ירושלים' , וזו היתה שם נרדף לארץ – ישראל

כולה, ביטוי לכיסופי הגאולה ולאהבת ארץ-ישראל.

לא ייפלא אפוא שבני הגולה קיבלו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה את השד"ר ופתחו לו את ליבם ואת כיסם , ורק קשייהם ועוניים הגבילו את יכולתם לתת . בספרו המפורט והמקיף על שלוחי ארץ -ישראל , מציין אברהם יערי במיוחד את יחסם האוהב של בני צפון -אפריקה אליהם .

ומפורסם הוא תיאורו של החיד"א המספר על נשות תוניס ההולכות בעקבותיו ומנשקות שולי גלימתו בחשאי : ' . . . והייתי מטייל בשבת בחצר עם הגביר , והרגשתי , שהנשים היו מאחרי ולוקחות שולי בגדי בנחת וקלות לנשק אותם. . . הערצה מופלגת זו , והאהבה הרבה, שהשפיעו יהודי צפון-אפריקה על שלוחי ארץ ישראל , באות לידי ביטוי מלא וממצה בשירי משורריהם .

שירים אלה אינם שונים בפרוזודיה –תורת המשקל בשירה -, בלשון או בדרכי העיצוב הספרותי משירים אחרים של כל משורר ומשורר שכתבם . ברם יש בהם תמונה של הנוכחות הממשית של ארץ – ישראל של מטה בעיניהם של בני צפון -אפריקה. כמו כן שירים אלה משמשים מקור היסטורי , לעיתים יחיד, למעשי השד"רים ולאישיותם. עוד יש בשירים אלה כדי להעיד על השד"רים כנושאי תרבות ממקום למקום, שבעזרתם מגיעים שירים ולחנים מארץ לארץ ומקהילה לקהילה , עד שלימים ישקע השיר או הלחן וייראה כאילו שייך הוא למקום החדש מאז ימות עולם .

עיקרו של מאמר זה מצביע על אופן התקבלות השד"ר בקהילות צפון -אפריקה , וההערצה והאהבה שהוקף בהן , ומתוך כך , אנו למדים על מקומה של ארץ ישראל ומרכזיותה בכלל חייה של הקהילה . יש בדיוננו כדי להבהיר, מפני-מה רבע מכלל הקדושים הנערצים על יהודי מארוקו באו מארץ הקודש, והם נמנים עם 10 מתוך  12 הקדושים היותר נערצים בקרב יהדות זו .

א. בשבח השד"רים

השירים בשבח השד"רים הם המקור היחיד המתאר במפורש את רגשותיהם ואת רחשי לבם של יהודי צפון אפריקה כלפי שלוחי הארץ . אף הדמות והאישיות המתוארות בשיר ייחודיות, ויש בהן , כפי שנראה מפירוט הדברים , צדדים שאי אפשר להעלותם בתיאור פרוזאי . והכוונה בעיקר לרגשות העולים מתוך הסגנון והלשון המיוחדים של השיר והמשורר וזכרי המקורות המשובצים בשיר.

שירים אלה בני זמנם ומקומם הם , שהרי נכתבו לכבודו של אדם מסוים , ואף עניינים שבתולדות חייו מוזכרים בשיר. כיוון שכך אין למצוא את השירים הללו בקבצים הכוללים של שירה ופיוט, אלא בדיוואנים – אלו הקבצים המיוחדים למשורר אחד וקולטים את כלל שירתו – והם אינם מצויים בידינו בשפע . אם נבקש ללמוד מן השירים המובאים במאמר על מידת תפוצתם של שירים מסוג זה . נוכל לראות בהם דגם מייצג בלבד, ולהביא בחשבון את היחס שבין מאות קובצי השירה והפיוט הכלליים ובין מעט הדיוואנים המיוחדים למשורר אחד.

אחד הדיוואנים החשובים הוא קובץ שיריו של גדול משוררי יהדות מארוקו והמפורסם שבהם , רבי דוד חסין . דיוואן זה נדפס פעמיים ) אמסטרדם תקס" ז ; קזבלנקה תקצ "א( , ושיריו כלולים בכל קובץ צפון אפריקאי .

 מדור שירי השבח שבספר נקרא ' יקרא דחיי' , והוא פותח בשישה שירים לכבוד שלוחים של ארבע ערי-הקודש : ירושלים , חברון . צפת וטבריה . בשירים אלה עולה דמותם המופלאה של שד"רי ארץ ישראל , כפי שראה אותה רבי דוד, ומתוכם אביא כאן שני שירים.

שלמה אבן וירגה (ה'ר"כ, 1460 – ה'שי"ד 1554) היה היסטוריון ורופא ספרדי בדור גירוש ספרד, מחבר הספר ההיסטוריוגרפי שבט יהודה.

שלמה אבן וירגה נולד בספרד למשפחת חכמים נכבדת. היה ידוע כרופא וכחכם. כחמש שנים לפני גירוש ספרד נשלח לאסוף ממון לשחרור היהודים שנשבו בעיר מאלגה שנכבשה על ידי הקתולים. בזמן גירוש ספרד עבר לפורטוגל שם חי כאנוס ובשנת 1506 עבר ממנה לאיטליה. כעשרים שנה לאחר הגירוש כתב את ספרו "שבט יהודה".

השמונה־עשר

האי אשר נקרא היום איגגלאטירה נעשה שם שמד גדול ועצום בכל אותם קהלות גדולות ועצומות אשר היו שם בימים ההם בחכמה ובינה וכבוד, וביחוד העיר הגדולה הנקראת לונדריש אשר היו שם קרוב לשני אלפים בתים, כלם אנשים בעלי חכמה ועושר. ושם עשה החכם ר׳ אברהם ן' עזרא אגרת, קראה אגרת שבת. והשמד היה שימירו דתם. וכאשר עמדו על קדושת השם, העלילו עליהם שהיו עושים זיוף במטבע, ובאה תביעה זו לפני המלך, והמלך חקר ומצא כי המעלילים הם היו המזיפים והיו מטילים האש­מה על היהודים, ונמלטו. לימים שבו הנוצרים ובקשו מי שיעיד נגד היהו­דים, ומצאו כרצונם איך ראו יהודי קוצץ המטבע. ואעפ׳יי שידע המלך כי הכל שקר, מפני המיית העם בקש להשליך מעליו תרעומות אלו, ושמא יקומו העם וחרב בידם כדרכם ואין מציל, כי יבוא כנהר צר, גרשם. והיה גירוש זה שנת חמשת אלפים ועשרים ליצירה.

התשעה־עשר

בשנת הגירוש הנזכר נאנסו ב׳ קהלות גדולות נאפוליש וטראנה לשימירו דת, והמירו רובם. וסבת השמד לא מצאתיו, אבל כן שמעתי מזקנים, כי כומר אחד נתקוטט עם יהודי בעיר טראנה, ובקש להטיל האף על כלם, וישם עץ ישו באשפת איש יהודי ואמר בבקר שחלום חלם איך היהודים שמו העץ באשפה. מיד יצאו כמה נוצרים לחקור ולחפש, ונמצא בבית איש יהודי באשפתו. אז העם נתמלא חמה, ובקשו לשלוח יד בכל היהודים. והשופטים כשמעם קמו להציל את העם, כי היו חושדים כי מיד הכומר היתה זאת. וכי ראו השופטים כי אין כחם כנגדם, כי העם רב מאד, יעצו ליהודים שימירו דת וינצלו, כי אין להם תקנה אחרת. ורובם המירו,ומקצת היהודים ברחו לנאפוליש, והגוים רדפו אחריהם. גם אנשי נאפוליש תושבי הארץ כאשר שמעו הדבר, אותם שנתנו אמנה בענין, קמו על היהודים אנשי העיר נאפוליש שיתנו היהודים הבורחים, ואם לאו שיהרגו את כלם. וראו עצמם אלו ואלו בסכנה עצומה, לבד אנשים רשומים אשר נחבאו בבית השרים. וקצתם הוכרחו להמיר דת, והשאר מן הנחבאים כאשר נחו הגוים עדין יראו, ויצאו ללכת לארצות רחוקות. והיו בטראנה ובארא ונאפוליש אנשים חשובים מאד בידיעה, ובפרט מליצים ומשוררים, לא נמצא כמותם בארץ, לבד באנשי פרובינצא אשר גברו בזה על כל משפחות היהודים. לימים נודע למלך כי הכומר זייף, והמלך צוה לתלותו, אלא מפני עטרת הכומרות קמו העם על הדבר, וצוה המלך לגרשו אל האיים הרחוקים.

רבי אברהם זכות

בשנת קנ״א שמת המלך היה שמד גדול ובטוליטולה נהרג ר׳ יהודה בן הרא״ש ור׳ יצחק בן שושן ואחרים, ובשביליא ולירדא, וברצלונא ומיורקא שקמו על היהודים והרגום בחרב ולקחו את בניהם ונשיהם והוליכום למכור על הים הויסקיאנוש והמירו דתם יותר מד׳ אלפים יהודים ונתנו סימן אל קנא, כי קבלנו שלקחו הגויות בביתם עד שמתעברות והיו בניהם גוים והם עצמם הרגו לאבותיהם, ואע״פ שהיו בניהם צדיקים אנחנו ערבים זה לזה כ׳׳ש בדבר זמה מי שמקרב ומתחתן לע״ז הש״י מקנא קנאתו וצדיק י״י ואין מי יאמר לו מה תעשה.

ואז באו לאלגזייר ולוהראן ולבוגייא ולתונס מזה השמד, ור׳ מיימון בר סעדיה נגאר בא לקונסטנטין ובא החכם ר׳ יצחק פרפת בר ששת והר׳ שמעון בר צמח דוראן בשנת קנ״א עקב שהרביצו ושהרבו תורה בישראל ועשו שו״ת וספרים רבים ובפרט ר' שמעון דוראן הגדיל לעשות ס׳ מגן אבות בשנת קפ״ה שהראה שם כחו מה שהיה יודע בכל החכמות ובכל התלמוד ופירש לאיוב קראו אוהב משפט ופירוש לאזהרות הכל י״ד ספרים והתשב״ץ שהם ג׳ ספרי ר״ל תשובות שמעון בן צמח ופסקי׳ לגמרות ודרשות, ופירוש לכל התורה ופיוטים. ובנו ר׳ שלמה עשה תיקון סופרים ספר נכבד. ,ומלחמת מצוה.

ר׳ אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, לונדון 1857, עמי 225.

ובי שלמה בן וירגא

שנת חמשת אלפים וקנ״א לפרט היו גזרות כוללות ברוב ספרד(בקהלות) היותר גדולות בחכמה ובמנין, כי קמו גויי הארצות פתאם עליהם להרוג ולשלול שלל ולבוז בז אם לא יצאו מכלל הדת. ורבים מהשרידים עמדו על נפשם ודתם וקבלו עליהם לעמוד על כל מה שיגזרו עליהם (וקיימו) תורת אמת במקומה והדרה, ונהרגו רבים על קדושת השם. וכן היה במלכות ארגון, וולנסיה, מיורקה, ברצלונה, לירידה. ובאותם מקומות מקצת מהם יצאו מכלל הדת מרוב המצוקות והאימות כי נלאו מאד. ועם כל זה נצח ישראל לא ישקר ולא יכזב.

וכל אותם האנוסים שמו פניהם לבקש דרך להציל את נפשם וגזרו עליהם גלות ללכת מגוי אל גוי בארצות אויביהם עד ימצאו מקום בטוח לשמור תורתם – וה׳ עזרם. אבל אותם שהלכו לארצות הערב עברו בדרכי מדבר. לא יכילנו ספר כמו שכתבו הם לקרוביהם הנשארים בארצם. ובפרט כי אנשי הכפרים היו קמים עליהם באמור שהם הולכים לשמור את דתם, והיו אוסרים אותם בשלשלאות עד יודע הדבר למלך. ומקצתם היו נצולים בתת יגיעם וממונם לרודפים אותם, ומקצתם מתוקף הצרות היו אומרים: נתנה ראש ונשובה כי כבר יעדנו אל אמת – ואבדתם בגויים ואכלה אתכם ארץ אויביכם. (סי׳ כ״ז)

בשנת מאה וחמישיס (ואחת) לאלף הששי בספרד בימי המלך דון אנריקו בהיותו נער קמו עמים רבים להוציא את ישראל מכלל הדת והציקום והכום מכה רבה ועצומה לא נשמעה כמותה. ביום שירדו ישראל לשערי העמים, ומרוב הצרות וחיסורים יצאו עם רב מספרד מכלל דת משה רבנו, ובפרט קהל גדול שביליה רובם המירו את כבודם, וקהל קורדובה וקהל איסיגה וכל אנדלוסיה וערים גדולות אחרות, וכן מדריד וליישקט ואוקנה, ועיר גואיטי וקאשטיל מנרים ומוניוס וטוריגוש ובאשקלונה – לא נמלט איש. וכן בשאר קהלות עברו עליהם צרות אשר אסור להעלותם על ספר מפני שמחרידות הלב מאד, ומשם והלאה מרעה על רעה יצאו. (סי׳ מ"ח).

ר׳ שלמה אבן וירגא, ספר שבט יהודה, הנובר תרט׳׳ו.

רבי אליהו קפשאלי

ובשנת קנ״א קנאו השרים קנאה גדולה ביהודי הנ״ל וחבלים פרשו רשת ליד מעגל מוקשי שתו לו סלה…

בעת ההיא כשל עוזר ונפל עזור, ויבז המלך בעיניו לשלוח יד בדון שמואל לבדו וימלא חמה חמת מלך מלכי מות, מי יאמר אליו מה תעשה. ויצא דבר מלכות מלפניו להשתמד כל היהודים אשר תחת כל מלכותו ואם אין א׳ דתם למות.

ודתא נפקת ויהודאי מתקטלין, ויהרגו רבים לאין מספר על קדושת שם אלהינו, ורבי׳ נשתמדו בעל כרחם שלא בטובתם ורבים נמלטו, כי עד הימים ההם לא היתה כל ספרד תחת מלך אחד וכל היכול למלט עצמו הרי זה משובח. ויהי מן הגזרה ההיא והלאה רבו האנוסים בספרד כי רבים נאנסו, כי ראו עליהם חרב חדה ותער הגלבי' ולא חלו בם ידים ויחליפו בגדיהם, למשפחותם בגויהם. ומאז מתו רוב חכמי ספרד ונתבטלו הישיבות ושמם העולם ונשתכחה התורה כמעט.

ר׳ אליהו קפשאלי, סדר אליהו זוטא, י״א, פרק נ״ה, ירושלים תשל׳׳ו.

מבצע מוראל, קזבלנקה 61

מבצע מוראל היה מבצע להעלאת יהודי מרוקו, שנערך מ-16 במרץ 1961 עד ב-24 ביולי 1961 ובמסגרתו עלו לישראל כ-500 ילדים יהודים.

לפני סגירת השערים לעלייה ממרוקו לישראל, הצליח "המוסד" לארגן יציאה חשאית של משפחות עד שקרה אסון – ספינת המעפילים "אגוז" טבעה וכל 44 נוסעיה, מחציתם ילדים, נספו. נוצר צורך דחוף בנתיב חדש, רעיון חדש.

כך נולד הרעיון: שליח ארגון יתחזה לנציג של ארגון שווייצרי הומניטרי שיוצב בקזבלנקה יפנה לשלטונות מרוקו ביוזמה להוציא מאות ילדים יהודים ומוסלמים לחופשה בשווייץ. אחרי שהות קצרה בשווייץ ימשיכו הילדים היהודים לישראל. מבצע זה היה תוכנית סודית של "המוסד" להברחת מאות נערים ונערות יהודים ממרוקו לישראל לפני סגירת השערים לעלייה.

באותו הזמן בשווייץ: דיוויד ליטמן בן למשפחה יהודית בריטית עשירה היה בראשית 1961 בן 28, נוצרי-אנגליקני, ומנהיג קבוצות ההוקי, הקריקט, הטניס והאגרוף היה בעל ביטחון עצמי גבוה. בית הספר הבריטי הכין אותו לכל משימה, הוא ידע מה המצב במרוקו, היהודים אומנם נעשו אזרחים בעלי זכויות שוות אחרי מתן העצמאות, אך השלטונות המרוקאים על מנת לשמור על תושביהם שהיו זקוקים להם יותר מאי פעם, למלא את החלל שנוצר אחרי עזיבת כרבע מליון הצרפתים את מרוקו, אסרו את יציאתם החופשית את המדינה. ליטמן שמע גם על טביעתה של הספינה "אגוז" עם 44 המעפילים. הוא חש עצבות גדולה וחיפש מה לעשות למען עמו.

ליטמן התדפק על דלתותיהם של הארגונים היהודיים בז'נבה וביקש שיטילו עליו משימה אולם לא היה להם מה להציע לו. הוא הגיע לבסוף לארגון OSE (ראשי תיבות בצרפתית של עבודה וביטחון ליתומים), שעסק בהצלת ילדים בתקופת השואה ואחריה. בשביל מנהל הארגון ליטמן היה מתנה משמים כי יומיים קודם לכן פנו אליו מהסוכנות היהודית בשווייץ בבקשה לסייע במציאת מתנדב לשליחות חשאית במרוקו. ליטמן בחזותו ובביוגרפיה שלו התאים כמו כפפה ליד לתפקיד וכך נולד מבצע מוראל. ליטמן סיכן במבצע לא רק את עצמו אלא גם את משפחתו. כדי לשמור על חשאיות, מפעיליו לא סיפרו לו שהוא עובד עבור "המוסד" והוא היה בטוח שהוא עובד למען הסוכנות היהודית. דויד ליטמן יצא מיד לקזבלנקה מצויד במכתב מארגון שווייצרי הומניטרי, שם פתח משרד והתחיל לעבוד.

אנשי המוסד גד שחר ופנחס קציר עברו מבית לבית בקזבלנקה ושכנעו את הורי הילדים לתת לילדיהם לעלות לישראל. כל זה נעשה תוך סיכון וללא ידיעת שלטונות מרוקו. אלה היו אחרוני העולים ממרוקו לפני ששערי הארץ הזו נסגרו ליציאת יהודים. הצעירים אולצו להיפרד ממשפחותיהם ולצאת "אל הבלתי נודע".

במלאת 25 שנה למבצע מוראל, בשנת 1986 התקיים באשקלון כנס של הילדים שעלו. הכנס הפגיש את בני הזוג ליטמן עם הילדים שבגרו וליטמן זכה לתעודת הוקרה על פועלו.