ברית מס 30 – כי"ח – אליאנס
גיליון " ברית " בעריכתו של מר אשר כנפו הקדישה את החוברת מספר 30 – קיץ תשע"א לכבוד 150 שנה לאליאנס – כל ישראל חברים.
בגיליון זה בן למעלה משלוש מאות עמודים, כוללת בתוכה מאמרים בעברית וחלק נכבד ומכובד גם בשפה הצרפתית. המידע הינו יקר 
ערך כפי שניווכח להלן.
בהזדמנות זו רוצה אני להודות לאיש היקר הזה מר אשר כנפו על פועלו למען הקהילה כולה ותרומתו הכבירה בהבאה, ריכוז והפצה של נושאים מעניינים אודות העדה הברוכה שלנו.
"Ecole du greffier" המסגרת החינוכית הצרפתית הראשונה בוואזן.
המסגרת החינוכית הצרפתית הראשונה שפעלה בוואזן הוקמה בתחילת המאה העשרים. בית ־ספר נקרא בפי בני הקהילה "סקואלה דל גריפה" "Ecole du greffier". בית ספר זה שירת בעיקר את בניה של האריסטוקרטיה המוסלמית המקומית. בני השורפה ובני המושלים של היישובים בגיארב שהוו חלק ממערך הממשל והאדמינסטרציה של הממלכה השריפית (המחזן), שהחזיקו דירות פאר בוואזן.
בית הספר נוסד על ידי מזכיר בית המשפט הצרפתי העירוני באוראן שבאלגייריה, שהיה חסיד של הזאוויאה של וואזן והתיישב בוואזן מטעמים דתיים. בית הספר פעל כמתכונת פרטית. הלימודים בו היו כרוכים בתשלום שכר לימוד. מספר התלמידים היהודים שלמדו בו היה מועט.
הגם שבקהילה התגוררו במאה הי״ט סוחרים מתטוואן וטנג׳יר בוגרי אליאנס, שהפעילו רשת דואר ספרדית וצרפתית בין ערי המדף הצפוני של מרוקו או כסוכנים של פירמות אירופיות אשר ניהלו אורח-חיים אירופי, ברמה הקהילתית בית הספר "דל גרפה" העניק לקהילה היהודית הזדמנות להכשיר קדר של משכילים מבני המקום דוברי צרפתית לפני בוא הצרפתים. בית ספר זה, הווה עבור תלמידיו שער לתרבות האירופית.
בזכותו נמצאו לקהילה בימי הפרוטקטורה הראשונים, נציגים כדי להידבר עם נציגי השליט החדש. בנסיבות ההיסטוריות ההן כאשר הצבא הצרפתי נכנס לוואזן בעוד שבטי ההר מסביב מוסיפים לגלות התנגדות צבאית, לכישוריהם הלשוניים ״התרבותיים היה תפקיד קריטי בהצלחת המפגש, בניית האימון והנחת היסודות לשיתוף פעולה בין הקהילה היהודית ובין הפיקוד הצבאי הצרפתי.
עם כניסת הצרפתים באוקטובר 1920 שימשו בוגריו כמתורגמנים, כמביאים ומוציאים וכמתווכים בין ההנהגה היהודית המסורתית לממשל הצרפתי. מצד שני, בית ספר "דל גרפה" שימר את ההבדלים המעמדיים הפנים קהילתיים ואף הגדיל את הפער בין המשפחות חסרות האמצעים ובין המשפחות העשירות, שיכלו להרשות לעצמן להעניק לילדיהן חינוך צרפתי פרטי.
Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan
Il etait une fois le Maroc
Temoignage du passe judeo-marocain
David Bensoussan
Ils ont restaure les habous et organise leur administration et ils continuent d'avancer resolument dans cette direction. Les echanges qu'il rapporta demontrent sa grande ouverture d'esprit, bien qu'il fut conscient des embuches potentielles de la modernite. Ainsi, ses interlocuteurs parlerent d'adopter le curriculum des sciences, mais
dans leurs ecoles, ils se sont attaches a eviter les questions rationnelles ou les elements des sciences naturelles qui touchent aux croyances, dans la mesure ou celles-ci n'ont pas une grande importance du point de vue du progres actuel, qui repose d'abord sur la pratique et parce qu'ils craignent la corruption des croyances des enfants, ne disposant pas encore de livres expurges de tout ce qui est susceptible de corrompre lesdites croyances. Le souvenir de ce reformiste convaincu fut totalement ignore par les nationalistes apres l'independance du Maroc, qui se complaisaient a decrire le Protectorat uniquement par ses carences.
LA REDEMPTION DES CAPTIFS
La piraterie barbaresque en Mediterranee remonte loin dans le temps
De fait, la piraterie a marque profondement la perception que les Europeens se firent des pays au Sud de la Mediterranee et des Maures, notamment en raison des conditions de captivite horrifiantes relatees par ceux qui eurent la chance d'etre rachetes. La dure condition d'esclavage de marins europeens fut connue en Europe lorsque le vaisseau Le Jesus fut bombarde par les Ottomans a Tripoli car le capitaine Hellier avait ose donner l'abri a un esclave italien du nom de Patrone Norado. Le capitaine fut emprisonne et condamne a mort, abjura pour la foi mahometane, ce qui ne lui donna que le droit de mourir dans la vraie foi.
Le reste de l'equipage fut condamne aux galeres enchaines par groupes de trois, ils furent soumis au traitement de coups de fouet incessants.
Entre les expeditions, ils furent soumis a la corvee des carrieres et durent ramener des pousses de bois a la ville de Tripoli. Ce ne fut que sur intervention de la reine Elizabeth aupres de la Sublime Porte que l'equipage obtint sa liberation en 1584.
Ce fut le premier incident d'une serie d'autres qui suivirent des siecles durant. Deja au XVIe siecle en Algerie, les freres Barberousse passerent du statut de corsaires au rang de chefs d'Etat lorsque la ville d'Alger et le royaume de Tlemcen firent appel a eux pour repousser les Espagnols. Malgre cela, ils demeurerent tres impopulaires. Ils demanderent au sultan ottoman son appui et c'est ainsi que les Ottomans parvinrent a prendre le controle de l'Algerie et que debuta la Regence d'Alger par la Sublime Porte.
En 1553 peu apres l'avenement de la dynastie saadienne au Maroc, un emir de la dynastie wattaside rrecedente fit appel aux Ottomans pour prendre la ville de Fes. Elle fut reprise par les Saadiens apres un siege de neuf mois. L'Empire ottoman ne s'etendit plus au-dela de l'Algerie.
Precisons que la piraterie se faisait dans les deux sens, les corsaires europeens s'adonnant egalement au piratage. La piraterie fut pratiquee en Mediterranee et en Atlantique. Elle joua un role considerable en regard des rapports entre les pays europeens et le Maghreb.
סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי
בתיה כרמי
סוד הפמוט
צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.
הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.
הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.
הטלאי הצהוב בספרד
הארץ הראשונה, שדרשה מיהודים להצמיד לבגדיהם טלאי צהוב, הייתה ספרד.
גלי יפמן, היא מורה לצרפתית העוסקת להנאתה ביצירת דגמי שמלות מימי-הביניים.
במסגרת כנס בינלאומי לשירת ספרד, שנערך באוניברסיטת בר-אילן, הוצגה גם תערוכת הבובות של גלי יפמן. בין היתר הוצגה בתערוכתה, בובה בגלימה שחורה. את הבובה יצרה, לאחר שמצאה בספרי ההיסטוריה, שבשנת 1412 הוציאה כנסיית העיר וידוליד שבספרד, צו המורה לכל היהודים והמוסלמים, להתעטף בגלימה שחורה שעליה עיגול צהוב.
גלי יפמן, איננה בטוחה שאכן הצו קויים. שכן, כשהוסיפה לחקור, התברר לה עוד, שבשנת 1432 הוציאו רבני העיר וידוליד בקשה שהופנתה אל הנשים. הרבנים ביקשו, שהנשים לא תלבשנה בגדים עם קישוטי קטיפה ותכשיטים, כדי שלא למשוך את תשומת לב הנוצרים לעושרן ובכך לעודד אנטישמיות.
על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה
אנו מתירין להתפלל עם העבריינים.
זהו קטע הפתיחה לתפילת ״כל נדרי״ הנאמרת בערב יום הכיפורים. סוברים שהפתיחה הזאת חוברה בתקופת האנוסים בספרד, שביום הכיפורים נאספו לתפילה בציבור במרתפים, מפחד בלשי האינקוויזיציה ותוך סיכון עצמי.
במשך כל השנה הם חיו כלפי חוץ כנוצרים ולכן נתחברה תפילה המתירה להתפלל עם העבריינים.
גם את המנגינה המסורתית המרגשת של תפילת ״כל נדרי״ מייחסים ליהדות ספרד.
הגורם לאניסות
הגחלת היהודית לעולם לוחשת. הפרקים הבאים מביאים זאת לביטוי. מעגל שנות קיום חיים יהודיים בספרד, מתחיל עוד בתקופה הרומית, עובר דרך תקופת החיים היהודיים התוססים בספרד, שנות הפריחה הרוחנית, הכלכלית והחברתית של יהודי ספרד, תקופת ״תור-הזהב״.
זוהי תקופת חיי תרבות ורוח, שמור
בתיה כרמי
שתם מלווה בגאווה רבה ויצירות ענקי הרוח מתקופה זו שמורים עמנו.
לפני 100 שנה, ביקש דוד ילין, שיקימו את בית-הספרים הלאומי בירושלים, כזכר לגירוש ספרד וכסמל להתחדשות הספרות בארץ-ישראל.
הוא רצה שהקורא יתלהב משירת ספרד והעמידה כמודל למשורר המודרני. כך הוקם בית-הספרים הלאומי בירושלים.
כולנו מכירים את כתבי הרמב״ם, את פיוטי המשוררים הגדולים כמו-רבי שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, ורבי יהודה הלוי, עם שירו המרגש – ״ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך״ שיר, המביא לביטוי את רגשות האומה כולה, בכיסופיה לציון וספר הכוזרי שכתב, כדי להגן על הדת היהודית המושפלת.
מפרשי המקרא, שאת פירושיהם נמצא במקראות הגדולות, כמו פירוש אבן עזרא, פירוש הרמב״ן פירוש הרד״ק ופירוש אברבנאל .
המעגל עובר דרך תקופות, בהן נערכו ויכוחים פומביים בין נוצרים ויהודים. מטרת הנוצרים בוויכוחים הייתה, לערוך השוואה בין שתי הדתות ולהוכיח את צדקת הנצרות.
היו ויכוחים שנמשכו ימים אחדים, כמו ויכוח הרמב״ן בברצלונה, או ויכוח שנערך בטורטוסה ונמשך כשנתיים.
הכנסייה השתדלה מאוד להכניס את היהודים תחת כנפיה. כשהדת הקתולית הפכה לשלטת בספרד, השתנה מצבם של היהודים לרעה.
בשנת 1492 הוצא נגדם צו גירוש ע״י המלך פרדינאנד והמלכה איזבלה.
שני מנהיגים יהודים, דון יצחק אברבנאל ואברהם שניאור, ניסו לבטל את הגזירה, אבל המלך חתם על צו הגירוש. כ-200,000 איש גורשו. רבים מהם טבעו בים בבריחתם, חלקם ביקשו מקלט במקום הקרוב ביותר – בפורטוגל. אבל גם שם, הוצא נגדם בשנת 1496 צו גירוש, שהוחלף בצו המרת הדת. ליהודים שרצו להישאר בספרד, ניתנה האפשרות להישאר, אבל בתנאי שימירו את דתם. מי שהמיר את דתו, היה נתון להשגחת האינקוויזיציה. מוסד הכנסייה, ששלח בלשים כדי לבדוק, אם אכן מקיימים את הדת הנוצרית.
תקופת האינקוויזיציה, שנמשכה כ-300 שנה, הולידה את האניסות. יהודים, שכלפי חוץ – המירו את דתם ונקראו – ״נוצרים חדשים״ אך שמרו על יסודות מנהגי ומצוות היהדות בסתר. מי שנתפס ע״י האינקוויזיציה והואשם בשמירת מנהגי יהדות, נחקר, עונה בעינויים אכזריים ונענש בעונש האכזרי של העלאה על המוקד. אבל, בסופו של דבר מתברר, שהגחלת היהודית המשיכה ללחוש ולו גם בסתר.
האנוסים שמרו על יסודות היהדות בחדרי חדרים ובמרתפים.
קריאה בתורה ובהפטרות לפי נוסח יהודי מרוקו
מגילת אסתר לצפייה בנוסח מרוקו חלק א'-החזן דויד אוטמזגין
קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל
קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל
ברור שהרב היה צריך להיות מוסמך להוראה על ידי רבותיו. היו מרבני צפרו אשר בנוסף על מינויים מיחידי ורבני קהלם, קיבלו מינוי גם מדייני ורבני פאס, שצפרו ראתה את עצמה כפופה לה. איננו יודעים אם ינויו של רב על ידי הקהל הצריך אישור שר העיר או המלך או לא.
מאידך אנו יודעים שהמלך היה מטיל על דיין שנראה בעיניו לדון במקרה שהוא הפנה אליו, לפעמים הרב מינה דיינים לידו בדרך כלל מבין תלמידיו.
תעודה מספר 19
רבי דוד עובדיה
בה"ו
אבי אבי רכב ישראלממנו יתד ממנו פנה,דיינא ונחית לעומקא דדינא, גלי עמיקתא ומסתרתא. מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, אבן הראשה, אב החכמה ומקור הוראה ומעין הקדושה….הרב הגדול מורנו ורבינוהחכם החשוב הדיין המצויין והכולל כמוהר"ר משיח נר"ו יאיר ויזהיר אמן כן יהי רצון.
תקפיד הרב.
תפקידו העיקרי של הרב הוא המשפט : הרב הוא קודם כל דיין ועליו לדון בין איש לרעהו ובין איש לאשתו הן בדיני ממונות והן בדיני איסור והיתר. יצויין כי בענייני איסור והיתר, כלומר בדיני שחיטה וטרפות וכיוצא, כל חכם רשום מחכמי העיר רשאי להתיר ולאסור להכשיר ולהטריף, ואין זהב כל יתרון לרב הדיין.
אבל במשפט, רק הרב הדיין הוא הפוסק והמכריע. רבנים אחרים יכלו אומנם להתערב בעניין העומד לדיון ולחוות דעתם בפסקי דינים, אך להלכה בלבד, כעורכי הדיינים. למעשה מחייב רק פסק דינו של הדיין.
בעיר כמו צפרו היה זנן רב רק דיין יחיד, דיין יחידי הינו תופעה מצויה בקבה במרוקו בזמן ההוא, ואפילו ערים גדולות כפאס ותיטואן היו זמנים שהיה בהם דיין יחיד, רק מימי רבי שאול אביטבול ואילך מינו בצפרו בית דין של שלושה.
תעודה מספר, 54
ב"הו התקס"א
העמודים והמכונות יכין ובוע'ז אשר הבית בית ישראל נשען עליהם, שרפי קדש וארלי טוהר, טהורי לב יראה להם וגובה להם, עטרות ויעזר, עירין קדישין מן שמייא יהבו לן קדשוים אשר בארץ המה חכמה ומדע נובעות כליותיהם, מאורי אור, המאירים לארץ ולדרים מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע.
וכשמש דמות פניהם ה"ה בי דינא רבה בית דין הצדק מחזיקי כל בדק רבני פאס ישצ"ו ובראשם המאור הגדול מופלא שבסנהדרין חרש ומסגר, מופת דורנו ועטרת ראשינו כמוהר"ר שאול סירירו נר"ו וכמה"ר רפאל אבן צור יזייא אמן כן יהי רצון.
אחרי דרישת שלון מכבוד כתר תורתו ידרשהו אלוה ממעל, אותותינו אלה יביעו ידברו לפני מעלת כבוד תורתו כי נהנ חרדתם אלינו את כל החרדה הזאת בשני כתובים הבאים כאחד, שהביא בידו כבו הרב שאול אביטבול.
א' אומרת שינהג בו כבוד מורינ הרב שלמה אביטבול ויהיה סק למשמעתו, וא' אומרת שהסכמתם על כבטד הרב הגדול רבי יהודה אלבאז חתנו לדון ולהורות וראינו אחרי רואינו שאין זו תקנה אל קלקלה ואדרבא נפקא מינא חורבא שאתם יודעים את האיש ואת שיחו שכל מגמתו היא לקלקל את השורות ולעוות את המקראות לשום את העקום למישור ואת הפשוט כפוף כדי להתגאות ולומר דידן נצח ולרדות אותנו בתוך ביתינו.
והן בעודנו יחידי בלתי בן זוג רק רע כל היום מחייב את הזכאי ומזכה את החייב עד שכמעט נעשית התורה פלסתר, וכשתי תורו ולא ישוב מפני כל ישוב מפני כל שאין חכמי ישראל לפניו כקליפת השום, ולולא ה' הותר לנו שריד. ה"ה החכם השלם הדיין המצויין כבוד מורינו הרב שלמה אביטבול נר"ו שניצב כנגדו להציל עשוק מיד עושקו ולהעמיד דת המעוז לבל תהיה האמת נעדרת.
כמעט כסדום היינו וכו…הגם שאין לא הנאה מהנאות העיר וכי יהיה לו דבר קשה יביאוהו לפני מעת כבוד תורתו וכל אשר תאמרו כי הוא זה מקובל ומרוצה בסבר פני יפות לאפוקי כבוד הרב שאול ישוה אביטבול כי יבוא אליו דבר מכבוד כתר תורתו שיניו יחרוק ונמס ופיו ידבר גדולות לאמר אני ואפסי עוד
מחרף ומגדף המערכו אלוהים. כידוע לפני כבוד כתר תורתו וכמו שכתוב וקל וחומר לעתכזאת ויתרבו המחלוקות בישראל, ויתעקלו הדינים ויוסב אחור משפט, לכן ובכן לכם תלויות עינינו שתתקנונו בעצה טובה מלפניכם לדעת מה יעשה ישראל ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול.
שתשאר עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה ואיש לאוהליו ישראל ואליכם המצוה הזאת להפיר עצתו ולקלקל מחשבתו אשר חשב על היהודים להומם ולאבדם ואם תחריש תחרישו בעת הזאת ריוות והצלה יעמוד ליהודים וכו……
כי יבחר אלוהים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורומח דנקטי גירא בידייהו לקפח שוקייהו דמעות הדין בעליתריסין על חד תרי או על חד תלית ושפטו את העםצ בכל עת ונראה מה יהיו חלומותיו, גם בעינינו יפלא על מעלת כבוד תורתו שהבטחתם להנגיד המעולה הרב אהרן הכהן שתקרעות אותה האגרת ליב קרעים והן עתה הביאה בידו כבוד הרב שאול ישועה אביטבול ומחזרה על הגרנות אחופיו ומיודעיו ואחוזת מרעיו שש ומתפאר בגוונין שלו
לאמר הביטו וראו כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי אכזאת וכזאת עשיתי למעת כבוד תורתו החיים והשלם מאדון השלם ומחותמיםפה לכבוד שמים ולכבוד תורתו הקדושה שסימן על מי עשה ה' ככה לארץ הזאת וכו… באלול המרוצה שנת תקס"א לפ"ק
יוסף א"א יהודע אבן סכרי סלט"א – אליהו משה הכהן – מאיר א"א יחייא נ"ע צבע בי"ט.
הן עוד שמעתי ממגידי אמת כי מעלת כבוד תורתו שמעי מהמסכסך שאני חס ושלום הטחתי דברים כנגדו, והאמינו לדברו חלילה לי מעשות זאת כי איך אעשה את הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים, ואדרבא אנו הוא שקנאתי לכבודם כשחרף וגדף בכם איש נבזה צעיר קומה באדר תקס"א בידיעת כהרר"י אשריקי שהיה מצוי באותו מעמד למען התורה הקדושה.
שתשאלוהו ויאמר את האמת ואדרבא בעלת דברים דידי היא שהטיחה דברים נגד מעלת כבוד תורתו קרובתו של הרב שאול ישועה אביטבול ואני הטחתי נגד כבוד הרב שאול ישועה אביטבול עוסרה המחזיק בידה ואמר לה דבריו מהבל ימעטו אדרכם ארמסכם בחמתי, ותו לא מידי והאלוהים יבקש את נרדף.
סוף תעודה מספר 54.
اسرائيل بالعربية – اليهود في المغرب
اربعون عاما على عدوانهم … وبقيت اسرائيل
Posted: 04 Oct 2013 02:20 AM PDT
في السادس من تشرين الاول / اكتوبر عام ١٩٧٣، قام الجيشان السوري والمصري بمهاجمة سيادة اسرائيل.
وقد صادف ذلك اليوم، حسب الرزنامة العبرية، يوم الغفران، وهو اقدس الايام عند اليهود.
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל
כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה 
מוחלטת.
סימן לד
סדר אחרי, שנת תרס"ח לפ"ק.
ידידי החכם המפואר וכו'….כהה"ר ימין אלגרבלי הי"ו.
מכתבו הגיעני, אודות יום חתונתי, לא ידעתי, ואך היום שמעתי כי הורי כלתי, החיטו ברוב דעות, במוצאי חג השבועות, ואיני יודע אם יעמדו בדבריהם זאת הפעם או ימצאו עוד טעם, לאחר עוד הזמן, ויהיה מה, לכל זמן וכו'…אמר החכם, נלאיתי לחשוב, ועצת ה' היא תקום.
אודות הלמוד, איני הולך עתה בטוב, כי זמן שכירות הבתים והחנויות אצלנו, הוא בין פסח לעצרת, ואדמו"ר כל היום הולך ושוב עם השוכרים והמשכירים לתווך ביניהם, ולכתוב שטריהם, גם יש מהתלמידים העוזרים את הוריהם, לראות לכסף מוצא לשלם אשר נשארו חייבים משכירות שנה שעברה, ולהקדים מעט מהבאה, ובכן הלמוד דל הוא. ושלום
המעיר אני היו"ם ס"ט.
סימן לה
סדר הנזכר
ידידי החכם החשוב וכו'…, כהה"ר יעקב הלוי הי"ו.
קבלתי אגרת כבודו, אודות ספריו וחפציו, דברתי עם אחי אמי הי"ו, ואמר, כי אתמול שלח לך הכל לעיר פאס, ליד הרב אליהו אצאראף הי"ו, והוא ימסרם לידך. ואודות ספר אהל יעקב על התורה, אינם מצויים למכירה.
ועל מאי דקשיא ליה אמר, על מה שכתוב במגילה דף ט"ו ע"ב, אמר רבי יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבע, ולבסוף בתר חמש וכו'…, והקשה כבודו, והלא קיים לנו, אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ? וכל שכן נפשות רבות ?
על זה חיפשתי בכל המפרשים שיש לנו בישיבה, ולא מצאתי מי שדבר בזה, ואפשר לומר לדעתי, דשאני הכא, שהיה הדבר יכול להתקיים על ידי אסתר לבדה, והיא הייתה מעמדת אחרים על ידה.
ואם כן מרדכי שהשתדל בעצמו ובטל תלמוד תורה דרבים, כי היו לו תלמידים הרבה, כמו שכתוב שם ע"א, לאו שפיר עביד, ולכן הורידוהו מדרגה אחת מגדולתו לאחשוביה בתר חמש. ושלום
אני היו"ם ס"ט
סימן לו
סדר הנזכר.
ידידי החכם החשוב וכו'.., כהה"ר יחייא אסולין הי"ו
מכתבו קבלתי, אודות ההוא שוחט ששחט באהלי קדר כבש בור רגל והכשירו, והפצרת בי לקבול עליו לפני הרבנים. אין לי עסק בזה, הנה כבודך בקי בכתיבה, יכתוב ויודיעם, ומה גם, כי לא ביארת איפה נמצא השבר, אם בארכובה או בשוק או בקולית.
ומזה מוכח שאין לכבודך עסק בדיני שחיטה טבדיקה, ובכן על ידי תחלה ביו"ד סימן נ"ה, ותבין אם הוא טועה, ואז תוכל לקבול עליו לפני הקבנים יש"ץ, ועל זה אמרו, אל תדין את חבריך עד שתגיע למקומו, שהיינו למלאכתו, ושלום
אני היו"ם ס"ט
סימן לז
סדר אמור להנזכר.
הגיעני מכתבך, ושמחתי על הודאתך, בטעותך הכפולה, כי השבור עדין חי, והנשחט נטרף מהמוח, ובכן אל תמהר עוד ברוחך להוציא דבר מפיך, וכמו שנאמר לכותבו על הספר בדיו, רק עד אחר הבירור והחקירה יפה ויפה.
עוד בקשתני לפרש לך מה שכתוב באזהרות רי"ץ בר ראובן ז"ל, פיסקא ט' שבמצות עשה, טהרת לבוש תפארתכם וכו'…והבט בשפוני אמוני חול הנתלים וכו'…, ולא ידעת מה פירוש שפוני טמוני וכו'…, וחיפשת בכל מפרשי האזהרות ולא מצאת.
דע ידידי, כי לשון זה, הוא לישנא דקרא בפרשת וזאת הברכה, בברכת זבולון, ופירוש שפנוי, כמו טמוני, והוא לשון מורדף, כמו אדמת עפר, כמו שכתב הראב"ע שם, והוא החילזון שהיה שפון וטמון בחול הים בחלקו של זבולון, והוא מין דג, ומדמו היו צובעין תכלת לציצית.
כמו שכתב רש"י במגילה דך ו' ע"א, והביאם שם בחומש, עיין שם. ולזה נתכוון המשורר שאמר והבט בשפוני וכו'…, שהוא התכלת העשוי משפוני וכו'…ופירש הנתלים, דהיינו חוטי תכלת הנתלים בטלית, וזכור בוראך, כמו שכתוב בפרק ציצית, וראיתם אותו וזכרתם וכו'…זהו הנראה לעניות דעתי ושלום
הצעיר, אני היו"ם ס"ט
נר המערב-י.מ.טולידנו-פרק שישי
נר המערב
תולדות ישראל במרוקו
החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל
איש טבריה ת"ו
הרב יעקב משה טולידאנו
ויהי כאשר ארכו ימי המאסרים ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים ואתענה ואצום….ואקח קסת הסופר והנייר לשכוח ענוי בית הסוהר ואשים מגמתי לחבר מאמר " ארון העדות " לתפארה….כי בבית הסוהר יסדתיו בלחם צר ומקום צר יושב בעפר כאיש אשר ברית הפר, ועני בוכיה, ואני ערום ועריה ".
בכל הדברים האלה לא מבורר, איפא הייתה המלחמה הזאת שמנעה את רבי יוסף אלכסאני מלכת לפאס מחוז חפצו, ובאיזו עיר היה שבה הושם בבית הסוהר ? אם בארץ המערב בעצמה או אולי בספרד, איך שיהיה, ההשערה נראית כי עוד לפני השנה ההיא קכ"ה, חי רבי יוסף כרסאני זמן מה בפאס וכנראה נולד שם, ואז למד אצל רבי יוסף הכהן אבן סוסאן ולא אחרי שנת קכ"ה, שכבר היה גדול בשנים ויחבר כבר את ספרו ההוא.
זולת ספרו זה " ארון העדות " עוד נמצא ממנו מחברת קטנה באיצטגנינות בשם " סימני רעשים ורעמים " על הוראות העתים מהמאורעות שתהיינה, ומתוך מחברתו זאת ניכר ברור כי חיברה במערב, בפאס או באיזו עיר אחרת.
הערת המחבר : המחברת " סימני רעשים ורעמים " באה לידי בכתב יד ממרוקו בהעתקות אחדות ומסמן ביותר על מה שאירע במרוקו, בפאס, דרעה, תאפילאלת, סוס, מראכש ועוד. גם רוב המחברת היר בלשון ערבית מרוקאית, והעתקה אחת מהנ"ל שלחתי להפרופסור ד"ר ברלינר נ"י זה כבר, מתי נתחברה וזמן כתיבתה לא נרשם, ורק בהעתקה היותר קדומה שבידי כך בסופה, " עכ"ם בכתב יד בעיר פאס "
מכלל הדברים ידענו כי גם אז בשליש בראשון להמאה השנייה ( לאלף השישי, ולממשלת המרינים ) בה בעת שבקסטיליה היו היהודים כנודע במצב של רדיפות נוראות, הייתה אז ממשלת פאס למקום מנוחה, ויהודי מרוקו ישבו בשלוה והשקט לעומת אחיהם הקסטיליינים. הנה כן יתראה לעינינו חזיון מוזר באמתכי אחרי כן בגירוש של שנת קנ"א – 1391,
הגירוש הנורא שהיה בספרדשכל כך היה מרובה באוכלוסי הגויים והנסים, בעת שחלק רב מהגולים ההם, נדדו הלכו לכל ארצות ברבריה, אלג'יר, אורן, קונסטונטינה, תלמסן ותוניס, לא מצאנו זכר להם בארץ מרוקו כאשר אחר כך בגירוש השני של שנת רנ"ב – 1492 – , עקבותיהם של הגולים הספרדים אז בשנת קנ"א לא נודעו ולא ניכרו כמעט בכל המערב.
החזיון הזה, אם לא נתלה בחסרון וידיעה ולומר כי מגולים כאלה שהלכו למרוקו, לא באה עוד לנו הידיעה כלל, אם לא נתלה בחסרון ידיעה זאת צריכים הננו לומר כי המצב המדיני במרוקו אז בחצי המאה הזאת נשתנה לרעה מאשר היה, והמצב ההוא עצר בעד הגולים ההם מלבוא למרוקו.
ויבחרו להם ללכת ליתר ארצות ברבריה, ואמנם כן, אחד מהגולים ההם והמפורסמים שבהם, רבי אפרים אלנקאווה בנו של רבי ישראל אלנקאווה הקדוש שנהרג בטולטולא, שרק אותו ידענו שהתגורר זמן מה במרוקו בבואו מהגירוש, יאמת את השערתנו, כי כה יספר בספרו " שער כבוד ה' " דף פ"ח.
" וכבר קרה לי אני בעצמי…בהיותי בעיר מראכש בתמוז שנת אבן ישראל, ביקשו ממני הקהל לדרוש להם ביום השבת אחר סעודת הבוקר בבית הכנסת, וילכו הקהל עמי ועברנו על שער המושל, השר בעיר והיה שם שוער אחד כושי ונתקנא מכבוד הקהל אלי, ויצא לקראתי בחימה גדולה ושבט אחד גדול להכות אותי.
ובראות הזקנים שעמי שהיה יוצר לקראתי נשתטחו לפניו ופייסוהו ולא הכה אותי והלכתי לבית הכנסת ודרשתי להם….ודברתי על לבם דברי ניחומים…….וכאשר נפטרו רוב הקהל לבתיהם נשארו עמי הזקנים העשירים ואמרו שיסעדו עמי….אני הייתי מתאבל על הגזירה הגדולה שנעשתה בספרד שנת עד מתי יחרף צר ינאץ אויב…..אשר כמוה לא נהייתה מאז גלו שם.
ואף על פי כן סעדו הם עד לערב ואמרו לעשות הלילה ההוא משתה ושמחה לכבודי וכן עשו ואני נכנסתי לחדר מטתי וישנתי וארא בחלומי העבד הכושי מכני וישבור זרועי ואצעק….."
הסיפור הזה מראה לנו את השפלות וההכנעה שבה חיו יהודי מרוקו, להיות גיום למכים ולמורטים אף ביד עבד כושי מבלי שיוכלו להתיצב נגדו. אין זאת כי אם, כי הממשלה עינה אז את היהודים ותחל להציק להם, והדבר הזה עוד יוצא לנו מהמאורעות של סוף המאה הזאת והלאה שיבוא זכרונם לפנינו.
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה
העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.
לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ר
אשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים.
רבי שמואל דאבילא ב"ר שלמה
רבי שמואל דאבילה הוא נכדו (בן ביתו) של רב אד״א שהוזכר לעיל.
רבי שמואל, נינו של רבי שמואל שנזכר לעיל, חיבר 22 קונטריסים על כל הש״ם. היה רב ומו״צ בסאלי במאה השישית למניינינו. נראה חתום בפסק דין עם רבי יוסף אלמליח ורבי משה דאבילא.
חיבוריו:
קונטרים ״עוז והדר״ – על המככתות: שבועות, ע״ז, הוריות, הודפם ב״תוקפו של יוסף״ (ח״א). זהו אחד מכ״ב קונטריסים על מסכתות הגמרא.
רבי שמואל הצרפתי
מחכמי סאלי. נולד בשנת הת״ך ונלב״ע בשנת התע״ג. באחד מחיבוריו כתב – ״וזכות אבותינו יגן בעדינו… כדי שיסלק הא־ל חרון אפו מעל כל עמו ישראל ומעלינו… ויסיר הדבר מעלינו, שבעוונות הרבים נתפשט כצרעת ברוב המערב ובפרט פה עיר סלא, אשר אני יושב בה וכתבתי זה בשנת התל״ח ליצירה יום ראשון לחודש אלול המרוצה ואני מבן שמונה עשרה שנה״. כתב:
חידושים על מאמרי אגדה.
רבי שמואל קארו
רב ומו״צ בסאלי וברבאט, מקובל גדול והוא חמיו של רבי עיוש אלמליח וסבו של רבי יוסף אלמליח שהוזכרו לעיל.
רבי שמואל שימש ברבנות עם רבי אליעזר דאבילא. נתן הסכמה לספר ״חפץ ה׳״ לאוהחה״ק בן עירו, עם רבי אהרן הצרפתי ורבי שלמה הכהן. חתום על שאלה משנת התפ״ח עם רבי שלמה הכהן. חי עד אחר שנת התק״ט (עפ״י נר המערב״) כן נתן הסכמה ל״כתר תורה״.
רבי שם טוב בן עטר ב"ר אברהם
רב ןמו"צ בסאלי ובראבאט במאות החמישית והשישית למניינינו. חותום עם רב אד"א על תשובה ב " באר מים חיים " בשנת התק"ו
נראה חותם בפסק דין עם רבי עיוש אלמליח והרב יצחק צבח וכן נזכר בשו״ת ״תוקפו של יוסף״ עם רבי יצחק צבח ורבי חיים טולידאנו.
רבי שס טוב בן עטר הנגיד
מחכמי סאלי, שימש כנגיד נכבד הדורש טוב לעמו ופועל אצל השלטונות בענייני קהילתו.
הוא אחיו של רבי חיים בן עטר הקדמון שנזכר לעיל. בשנת הת״ס עבר בעת מצוקה למקנס ונלב״ע בשנת התס״א.
ב״עת לכל חפץ״ יש קינה עליו.
מראכש העיר-חביב אבגי
חביב אבגי-אבני זכרון לקהילת מראקש
קהילת מראכש, חכמיה ופרי הגות רוחם. הקדמה מאת הרב ד"ר משה עמאר.
הקהילה היהודית במראכש עתיקת יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינתו של רבי אברהם אבן עזרא, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות.
המלך מגיע למראכש, העם מקבל אותו בשלושת ימי משתה ושמחה. במצוות המלך ניתן ליהודים כל הדרוש לכך, ומעבר לזה המלך שמע בעיותיהם ומבוקשם. שנות השפע והברכה בימי שלטון אביו\ הביאו את היהודים למצב של התפוצצות אוכלוסין של הקהילה היהודית בעיר.
היהודים קנו אז בתים בסביבת המללאח ומחוצה לו. בשכונות כמו " בררימה " " תוארג'" באזור הבאהיא ", " קסיבת נחאס ", " ורמילה ".
רבי שגרו בשכירות כרעו תחת העול של שכר דירה גבוה, שבו מהם בעלי הבתים. המללאח היה צר מאוד להכיל את אלה שגרים בו, וזו היא הבעיה שראשי העם נצטוו להביא בפני המלך, משימה שלא הייתה קלה כלל.
היו הרבה משונאי היהודים התנגדו לרעיון שהיהודים יזכו בהכרת זכויות של הקצאת קרקע למגורים ואפילו במסגרת זכות מינימאלית של בן החסות. השונאים האלה הגדירו את מצוקת הדיור של היהודים כשקרית הבאה לזכות ליהודים בבעלות על קרקע חינם.
אהבתו ליהודים של המלך הנערץ מולאי אלחסאן שהומלך זה עתה, לא השאיר ספק בלבם של נתיניו היהודים, שהוא ייטב להם כמו אבותיו מולאי עבד ארחמאן ומולאי מוחמד אביו. כפי הנראה הוא לא הסתיר אהדתו ליהודים, לפי מעשיו בהמשך שלטונו הוא היה אדם נאור, שעשה הרבה לשיווין ולצדק חברתי.
ומעל לכל החזיר ליהודים את כבודם העצמי, וזאת למורת רוחם של אלה שראו בהם נתינם משוללי זכויות, המותרים לשוד ולביזה לעת מצוא. בשיר שנזכר לעיל, אלה נזכרו בשם " שאיאטין " ( השטנים ) פעם ראשונה שנתנה הזדמנות ליהודים לצאת בגינוי חריף וברור נגד מבקשי רעתם.
בשנת התרכ"ב – 1862, עוד בתקופת שלטונו של המלך מולאי מוחמד אביו של מולאי אלחסאן, קם מורד אחד בשם השריף ארוגי, להטוטן שהצליח לשלהב המון נבער שנשבה בקסמיו. המלך מולאי מוחמד שראה אסכנה במעלליו וכשפיו של ארוגי, חיפש ומצא פתרון מקורי והמתין לשעת כושר.
ארוגי הגיע לעיר זרהון, כדי להשתטח על קברו של המלך מולאי אידריס, הביאו לו סַפר שיגלח אותו….הלא עשה מלאכתו נאמנה ושחט אותו כמתוכנן.
מולאי מוחמד בו המלך עבד ארחמן היה אוהב ישראל, ונהג בכבוד בחכמיהם. היהודים בזמנו נהנו מרווחה לכלכית, ימיו לא היו רבים, וכל תקופת מלכותו הייתה סך הכל חמש עשרה שנה. מולאח אלחסאן בנו מלך תחתיו בשנת תרל"ג – 1873, והוא כאמור ייזכר לטוב ביחסו הטוב והנאור.
הקהילה היהודית במראכש עתיקת יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינתו של רבי אברהם אבן עזר
א, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות.
מולאי אלחסאן התווה את הדרך ליורשיו משושלת " העאלאווית " הטובים של היהודים, לשושלתם. בימים הקשים כמקור בלתי מאכזב, ונוכחותם הייתה בעלת תועלת רבה. הימצאותם של היהודים בענפי הכלכלה והמסחר השונים, תעשיה, ייצור, בנקאות ועודץ ובכל הזמנים היא הייתה לברכה גדולה בארץ הזאת .
גם היום דילול האוכלוסייה היהודית במרוקו, בשיחה עם משכילים ואפילו מהאיש ברחוב נזכרים בערגה לימים ההם. ואי אפשר שלא להזכיר את בקשתו של המלך מולאי מוחמד החמישי המנוח מראש הקהילה של מראכש, הנרי קדוש המנוח והיא : לעשות למען החזרתם או הבאתם של 500.000 יהודים למרוקו..וזאת מיד אחרי זמן לא רב ששב מהגלות . בקשה ללא סיכוי.
דיינים במאה השישית שביעית.
רבי ימין כהן ורבי שלום כהן, חבר בבית דין של רבי יוסף אביטבול, רבי אברהם הרוש ורבי מסעוד פינטו, נזכרו כסופרח בית דין. בשבועת האלמנה אנו פוגשים בשמות הרבנים שישבו בדין ונזכרו כמה פסקי דין במאה השישית והשביעית.
והם : רבי שלמה אסבאג, ורבי משה בנו, רבי שלמה אזנקוט, רבי אברהם אסולין, רבי יוסף חרבון, רבי אלעזר אלחזאן, רבי ימימון פינטו, רבי דוד צבאח ורבי משה רוזיליו, רבי יעקב אבטאן. בתקנה דיו הקומיסיון של רבי מסעוד בן מוחא נזכרו חוץ מרבי יוסף הרוש הנ"ל.
רבי יהודה אביקציץ ורבי יוסף פינטו, ורבי ימין צבאח, רבי סעיד הכהן, ורבי דוד לוסקי, יש להוסיף עליהם אלה שנמצאו בתיעוד המצבות בבית העלמין במראכש שנפטרו עד לסוף המאה השישית והם לא מעטים כמו רבי משה חליוה, רבי מרדכי צרפתי, ואחרים. הלא המה נמצאים כל אחד בערכו לפי שמות המשפחה.
מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו
מקנס – ירושלים דמרוקו
זכרון ברוך – תולדות חייו ומפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל
עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל.
שליחי חב״ד במקנס
כשבאו שליחי חב׳׳ד למקנס בצווי אדמו״ר הריי״ץ רבינו יוסף יצחק זצללה״ה. רבינו שלח אלי את שמשו יעקב מרגי ז״ל שליח בית דין וציוה שעלי להתייצב באופן דחוף לביתו של הרב; למרות טרדותי שהיתה זו שנה ראשונה לנישואי ומתכונן להקים בית דפוס (שאחרי כן בס״ד הוקם בשנת תש״ט.) רצתי לבית רבינו! רבינו פנה אלי ואמר יצחק! אל תחמיץ את המצוה הזאת של הקמת עוד בית של תורה בערי מרוקו, פניתי לרבינו בשאלה וכי חסר לנו תורה במקנס ובמרוקו, ענה לי כאן נמצא השליח של האדמו״ר, ר׳ מיכאל ליפסקר נ״ע, שאחרי השואה האיומה שעברה על אחינו בני ישראל באירופה ואחרי ההשמדה ההמונית של עם ישראל בו איבד כשש מיליון יהודים השם ינקום דמם. על כן יש לשוב ולבסס מחדש את קיום התורה בכל מקום, ביתר עוז.
הזדרזנו בפעולה נמרצת למצוא מקום מגורים לישיבה ואחרי התרוצצות מרובה הגענו לבעל דודתי ר׳ אברהם בן עמראן ז״ל שהיה לו מבנה ששימש מחסן תבואה גדול. נדבה רוחו והכשיר מקום זה לישיבה ועשו אותו חדרים ללימודי קודש. המקום התפתח לאין שיעור והדרישה היתה רבה מאחינו בני ישראל שבאו מהרי האטלס והתרפקו על דלתות הישיבה לילה ויום, והתקבלו בזרועות פתוחות ע״י רבינו, אני הצעיר נרתמתי לגייס כספים, עברנו מבית לבית עם עוד כמה חברים ואספנו תרומות מכובדות שהבאנו לרבינו, רבינו לא הסתפק בזה והטיל עלי גם למצוא אברכים שישתתפו בשיעורים בלילות אחרי יום עבודתם, הצלחנו ב״ה לגייס אנשים ובעלי בתים לישיבה ״תפארת בחורים״ במקנס, שמחתו של רבינו לא ידעה גבול והוא עצמו מסר לנו שיעורים בגמרא ובהלכה.
ושיעורי ״תניא״ מסר לנו ר׳ מיכאל ליפסקר נ״ע, שליח זה התאכסן בבית רבינו כמעט שנה תמימה, בחדר שהיה לו מחוץ לבית שנקרא ז׳ארדאן, שם אירחוהו ודאגו לכל צרכיו הוא ורעיתו דודתי הרבנית רחל נ״ע. וכן נסענו לעיר סיפרו ושם זכינו לפתוח חדרים נוספים, וכן בקאזאבלאנקא שהיום ר׳ שלמה מטוסאף שליט״א הוא המרכז שלהם. (אחרי חג הסוכות הועברו בל המוסדות לידי אנשי חב״ד שקיבלו עזרה מאדמו״ר מנחם שניאורסון זצ״ל, הנוער המקומי נתחנך במקנס לפי רוחו של רבינו, ונתמך במוסדות חב״ד.
מטרתו של רבינו היתה להרבות כמה שאפשר בחינוך חרדי בכדי לעמוד נגד הנוער החילוני לכן קירב כל מי שבא להוסיף תורה במרוקו. אחת הפרשיות העגומות ביותר שהיתה בלי ידיעת רבינו היא, כאשר הגיעו חברי ״שומר הצעיר״ מארץ הקודש וניגשו לנוער המקומי ופיתו אותם לעלות לארץ, ועלה בידם באמור להם שאפשר לנהל חיים דתיים וימשיכו במסורת אבותם, אמנם לא כך היה הדבר, כשהגיעו לארצנו הקדושה ברדתם מן האניה נטלו מהם את תיק הציצית והתפילין ואמרו להם אין צורך בזה רחמנא ליצלן, כן סיפר אחד משומרי המצוות שהיה ביניהם ששלח מכתב דחוף לרבינו ושמו מאיר בן ישעיה (שהיום גר בלוד ועובד במועצה הדתית).
לאחר שקרא רבינו מכתב זה הזדעזע וכמעט עשה קריעה והכריז שביום ראשון הקרוב יהיה יום כיפור קטן ועל הציבור להתאסף בבית מדרשו, ולתקוע בשופר ולהרבות בסליחות לביטול הגזירה האומללה, כולנו געינו בבכיה לאחר דברי כיבושין שנאמרו באותו היום ע״י רבינו עד שכל אחד ואחד מאתנו עשה חשבון נפש אם כדאי לו לעלות לארץ הקודש, בתנאים שכאלה. בבל זאת רבינו לא נח ולא שקט עד שעלה ארצה עם אחד ממנהלי אוצר התורה שבקאזאבלאנקא ושמו מר יצחק אלמליח ע״ה, פנו אל משרד עליית הנוער שבארץ הקדושה ובזמנו היה יו״ר עליית הנוער משה קול, ובדברים קשים ניגשו אליו והתריעו כנגדו על שלא התייעצו עמו. ועל שוד הנשמות הרכות, באותה תקופה כינס רבינו בארץ ישראל את מועצת גדולי התורה אשר עמדו איתן לימינו, בכדי להציל את שארית הפליטה שעלו ארצה, ואלה שיעלו אחריהם.
פעם הזדמן לי להיות אצל הרב יעקב משה טולידאנו זצ״ל שהיה שר הדתות ורב ראשי לתל אביב יפו. וסיפר לי שגם הוא היה מוזמן לאותו כנם של מועצת גדולי התורה (בשנת תשכ״ד) ורבינו ע״ה עמד על הבימה כעמוד אש כשפניו לוהטות ואמר להם בזה הלשון: ״ואיך אעלה אל אבי והנער איננו איתי, ואנא אני בא״. אחרי מאה ועשרים ישאל אותי הקב״ה בעולם האמת מה עשיתם עם הנוער שלכם. בקריאה זו פנה לגדולי התורה שהיו במקום וזעזע אותם באמרותיו ובלפידי אש יצאו מפיו בקריאתו החודרת ונוקבת וכולם נענו לקריאתו ויצאו בקריאה וצעקה לעצור את השמד הרוחני המרחף על הנוער.
שמעתי מפי בנו הרה״ג ר׳ יעקב טולידאנו שליט״א שלאחר פרשה מסעירה זאת הגיע למקנס מר משה קול להתפייסות ולא רצה לקבל אותו. למרות הפצרותיו של איש זה (ההוצאות המרובות של משרד הקליטה עבור קליטת הנוער, היה רבינו מוכן לכסות ובלבד שיחזירו את הילדים האבודים).
Une histoire de familles-J.Toledano-Adrutiel
Joseph Toledano
Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.
Diplomate au Ministere des Affaires etrangeres, chef de cabinet du Ministre des Affaires etrangeres, chef de cabinet des P.T.T charge d'information a l'Organisation Sioniste Mondiale.
Auteur de 8 livres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaism nord-africain en general et marocain en particulier, en francais et en hebreu.
ADIDA ou HADIDA ou HADDAD : nom d’origine arabe (hadida) qui signifie morceau ou barre de fer; il dasigne soit le matier de forgeron (haddad), soit un homme endurant.
ADJADJ ou AGEGE ou ADGEG ou HADJADJ ou HAGEGE ou HAGGIA: ce nom correspond a l’arabe hajjaj qui signifie celui qui argumente ; il peut egalement signifier pelerin.
ADOUANE : originaire de Douar Adouane au Maroc.
Adrutiel
Nom patronymique d'origine espagnole, ethnique de la ville de Terruriel dans la province de Valence. Le nom est atteste en Espagne au XVIeme siecle sous la forme de DE TERRUTIEL. Le nom qui s'est illustre a Fes au cours de la premier generation des expulses, semble y aboir disparu des le XVIIIeme siecle.
Rabbi Abraham Adrutiel
Fils de rabbi Shelomo, l'un des rabbins refugies a Fes et qui y mourut en 1493, une annee apres son arrivee, victime de la grande epidemie de petite verole apportee par les expulses d'Espagne et que les indigenes appelerent de ce fait " la maladie juive "
Rabbi Shelomo Adrutiel
1480 – 1560 . Arrive avec son père a Fes a l'age de 10 ans, il etudia aupres du celebre rabbin du Portugal. Rabbi Yaacob Loyal. Il participa a la grande controverse de la " Nehiha " qui opposa les nouveaux venus les Megourashim, aux anciens habitants, les Tochavim.
Son œuvre et d'une grande importance historique pour la connaissance des annales du judaisme espagnol. Dans son livre " Tishloum sefer Kakabala ", il completa l'histoire des Juifs du pays ecrite par rabbi Abraham Ibn Daoud, en couvrant la periode de 1180 a 1525.
L'ouvrage comprend trois parties : la liste des rabbins et erudits non mentionnes par Ibn Daoud : la liste des rabbins et erudits de la periode d'Ibn Daoud a Itshak Campanton – 1463 -, qui fut le maitre de son pere et enfin la liste des rois d'Espagne jusqu'a Ferdinand et Isabelle et une relation de l'expulsion et de l'acceuil hostile reserve aux expulses au Maroc dans les ports d'Arzila, Sale et Larache occupes par les Portugais, en contraste avec la bienveillance envers eux du sultan de Fes.
Il attribuait l'expulsion a la punition divine des peches de ses coreligionnaires et la juste punition de l'arrogance et de l'abandon de la pratique quotidienne du judaisme par les classes riches, dont le symbole le plus criant fut le grand argentier Abraham Senior, qui prefera la conversion a l'exil' la religion juive n'etant plus pratquee que par les pauvres et les humbles.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל
שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים
רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.
משפחת בן נאיים, משפחה עתיקה ועתירת יחש היא, ומוצאה מספרד, וגדולי ישראל רבים נמנו עליה, בהם הגאון רבי יצחק בן נאיים זצ"ל, מגדולי פאס, שנולד לפני כמאה כחמישים שנה. בנו, הרב הגאון רבי יוסף למד תורה מפי חכמי פאס שבמרוקו, ובגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים, כבר עמד בראש ישיבה משלו.
מורינו הרב אברהם אזולאי זצ"ל האחרון.
אחד מרבני מראקס והוא למד אצל הרב הגאון מורינו הרב יצחק דלויה זצ"ל, ונתבש"מ אחרי שנת תצ"ה וחיבר הגהות עך בפרי האר"י ז"ל ועל אוצרות החיים ונדפסו כבר, ושאתות ותשובות והגהות על שולחן ערוך ונזכרו בברכ"י או"ח סימן קנ"ט. ופירוש על הזוהר ונדפסו קצת ביאוריו בספר מקדש מלך.
הרב הנזכר היה חסיד ומקובל אלהי קבלה מעשית והיה כותב קמיעות לחולים, והיה מלומד בנסים. והגאון חיד"א זיע"א בשם הגדולים כתב עליו שדבריו נשמעים בשמים ותפלתו אינה חוזרת ריקם ושמעתי מהרב המופלא החסיד קדישא מורינו הרב חיים בן עטר שהוא בכיר להרב ז"ל.
וכשהיה אדם חולה שול ממנו קמיעא לוקח מעט נייר וכותב לו בכתב רש"י יהי רצון שתשלח רפואה לפלוני בן פלוני מחולה פלוני אמן סךה ותו לא בלי שום שם ותולה זה הקמיעה עליו ומתרפא וכן לעניינים אחרים, ואמר מוריני הרב חיים הנזכר שהוא היה לו איזה קמיעות כתובות מהרב כאמור.
ושמעתי שפ"א נחלקו בלשון הזוהר הוא והרב מורינו הרב שלמה עמאר חבירו, ומהר"ש עמאר נתבש"מ שנת תצ"ה קודם להרב ואחר שנפטר בא לו בחלום ואמר לו שבמתיבתא דקריעא אמר לו שלשון הזוהר שנחלקו בו מה שפירש בו מהר"ש העניין אמת בחכמת הקבלה אך כוונת הרשב"יהיה כמו שפירש הרב מורינו הרב אברהם.
ובשאלות ותשובות ומשפט וצב"י זימן קס"א יש שם פסק דין חתום בו מורינו הרב אברהם ומרוינו הרב שלמה הנזכר זצ"ל, ושמענו על הרב הנזכר שפעם אחת עבר שר אחד ברחוב היהודים במראקס לפני הצר מורינו הרב אברהם הנזכר ונתקל רגל בהמתו בכיסוי הביב של חצר מורינו הרב אברהם הנזכר ונתגלה הביב הוא הריח ריח נבלת האדם וגזר אומר לפתוח הביבין ומצאו שם גווית באחד מהגויים הרוגים ומושלכים שם ולא נודע מי הכה אותם והרגם.
ותפסו את מורינו הרב אברהם הנזכר וד' רבנים אחרים שהיו בימיו והמה רבי ישועה שושנה, רבי שלמה עמאר, רבי שלמה הלוי, רבי שלמה בוסתא. ואסרו אותם בכבלים ובשלשלאות של ברזל ושלחו אותם אסורים לפני המלך שהיה בפאס וכשהגיעו לפני עיר סאלי בערב שבת יצא לקראתם הנגיד משה בן עטר ז"ל והוא אביו של מורינו הרב רבי חיים בן עטר זצ"ל.
וביקש מאת השומרים שהביאום למסור הרבנים בידו לשבות בביתו את יום השבת והוא ערב בעדם להחזירם לידם במוצאי שבת, וכן היה שמסרו אותם לידו אסורים בכבלים ובליל שבת נתן הסעודה לפניהם ולא רצו לאכול שנראה אליהם כל התבשיל מלא תולעים, וגם החכמים שהיו עמו לא אכלו.
והנגיד משה הנזכר לא ידע מזה וחילה פניהם לאכול והגידו אליו מה שראו במאכל ואמרו לו שבוודאי המאכל יש בו צד איסור והוא לא ידע, ושאלו את אשתו שתאמר האמת, ולבסוף הגידה שהיא בישלה התבשיל והוקדח ואינו ראוי לאכילה ופחדה משבעלה ושלחה משרת לקנות בשא אחר ולבשל תבשיל אחר ולא מצאה בשר אצל טבחים ישראלים.
והלך וקנה לה בשר נבילה מאת הגוים, ואחר עבור השבת שלחו אותם לפאס לפני המלך ובעומדם לפני המלך וראה את עמוד האש על ראשו של מורינו הרב אברהם הנזכר והמלך נתיירא מפניו ואמר זה החכם וודאי לא יש עול בכפו ומעולם לא יעשה דבר שאינו הגון.
ותכך התיר מאסרם ושלחם לשלום, ה' מתיר אסורים זיע"א. בספר נר המערבי צד 160 הער רע"ח כתב שהגאון חיד"א זצ"ל בשה"ג הגביל בטעות שנת מותו בשנת תצ"ח עד כאן לשונו.
ואני הכובת שאלתי את חכמי מראקס ואמרו לי השנה שנתבש"מ הרב הנזכר היא שנת תק"א ליצירה והסימן המסור בידם הוא כי תשא את רא"ש בני ישראל היא שנת תק"א ליצירה שהין תצ"ו לפ"ק, ואינה ה' לידי פסק דין אחד זמנו שנת תפ"ו וחתום בו מורינו הרב אברהם הנזכר עם כל חכמי המערב ושם כתוב לאמר נאם החותם פה תיטואן יע"א וכו…….
ולא ידעתי אם הוא זה או היהחכם אחר מעיר תיטואן, בשנת תפ"ד פ"ק היה מורינו הרב אברהם הנזכר במקנאס על שךיח כולל מורינו הרב אברהם הלוי אשכנזי שהוא ראה במתכת הכוללות שבידו שחותם נין ונכד להרב תיו"ט.
והחותמים בעדות הנזכרת שלשלת הרבנים מורינו הרב משה טולידאנו ןמוהריב"ע והרב המשבי"ר זצ"ל וכתבו שם שהרב הנזכר ממראקס וקהל פה מקנאס, עוד מצאתי כתב עדות שמנו שנת אל תגעו פ"ק וחתום אחד מורינו הרב שלמה עמאר ז"ל , ומורינו הרב אברהם הנזכר ובחתימה כתוב אברהם בר אדוני אבי ישראל אזולאי זצ"ל.
מורחנו אברהם אלמושנינו זצ"ל
יליד ספרד ובהיותו עול אימים בא לפאס ושם רכש ידיעתו בתורה, והוא חי בסוף המאה השלישית. ובתחילה המאה הרביעית ועיין שרשי מצוות מרבי יוסף אלמו שנינו ז"ל ונתמנה למורה צדק בפאס והוא אביו של הרב הגאון מורינו הרב רבי יוסף הנזכר באות יו"ד, וביחס בכתובה תארוהו הוא הראש אבי התעודה.
מורינו הרב אברהם בלאנסי זצ"ל.
הוא אחד מרבני המגורשים . הוא חי במאה הרביעית והרב הנזכר נזכר בדברי רבי שלם בן דנאן השני שהביאו בשאלות ותשובות זכות אבות דנ"א סימן קכ"ו ועל ידו הוכרזה תקנה משנת ש"ה שחמשה בהכ"ן של המגורשים נ"ן. עוד מצאתי כתב יד בכתב מהר"ש אבן דנאן זצ"ל בדיון אחד שמצא כתוב בכתב יד מורינו הרב אברהם בלאנסי זצ"ל מוכח שהרב הנזכר היה לו איזה כתבי ידי בדינים וחידושים.