ארכיון חודשי: אוקטובר 2013


ש"ס דליטא – יעקב לופו-ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו

ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו

הוצאת הקיבוץ המאוחד

רבים בישראל מזהים את ש׳יס כתופעה חדשה, תוצר של משבר עדתי ומחאה נגד זרמים חרדים אשכנזים, דתיים לאומיים, וחברה אשכנזית חילונית ועויינת. אולם הסבר זה הוא חלקי בלבד. מקורותיה של ש״ס עמוקים ושזורים בתהליך של השתלמות האסכולה הליטאית על שס דליטאעולם התורה של מרוקו, כבר מ-1912, עם כיבוש מרוקו על ידי הצרפתים.

א. האולטרה אורתודוקסיה במאבק מול ״אליאנס״

יש לראות את חדירת ההשפעה הליטאית למרוקו בתחילת המאה ה־20 בהקשר הרחב של המאבק הכולל שניהלה היהדות החרדית נגד ״אויבי היהדות״. בתוך ההגדרה ״אויבי היהדות״ מצויה גם ״אליאנס״, חלוצת המודרניזציה היהודית בצפון אפריקה ומחלוצות החינוך המודרני בארץ־ישראל וב״יישוב הישן״. המפגש של יהודי מרוקו עם המודרניזציה נערך תחת חסותה של צרפת הקולוניאלית ותחת כנפיה של התרבות הצרפתית, שראתה את עצמה בעת ההיא כציוויליזציה המתקדמת ביותר ביקום. סוכנת התרבות הצרפתית בקרב היהודים היתה חברת ״אליאנס״.

רשת ״אליאנס״ הוקמה על ידי יהודים צרפתים בפאריז בשנת 1860. מטרתה המוצהרת היתה לשפר את מצב היהודים בעולם באמצעות עזרה פוליטית, תרבותית וכלכלית. היהודים בצפון אפריקה לא נשארו אדישים ל״קסמיו של המערב״ והגיבו בחיוב רב לסיוע יהודי צרפת התרבותיים. גולת הכותרת של שליחות תרבותית זו היתה הקמת רשת בתי ספר ומוסדות חינוך בכל הפזורה היהודית בארצות האסלאם ואגן הים התיכון. סגל ההוראה של ״אליאנס״ דבק במשימתו בקנאות, והשליחות להפצת תרבות צרפת הפכה למעין פולחן. בית הספר הראשון של ״אליאנס״ בצפון אפריקה נפתח במרוקו בעיר תיטואן ב־1862, כשנתיים לאחר הקמת החברה. עוד לפני כינון הפרוטקטורט (1912) פתחה ״אליאנס״ עשרים וחמישה בתי ספר בשלוש־עשרה נקודות יישוב, ולאחר כינונו נפתחו עוד עשרים ואחד בתי ספר בתשע־עשרה נקודות יישוב נוספות. בשיאה היתה רשת ״אליאנס״ פרושה בשלושים ושניים יישובים במרוקו כשבבעלותה פעלו ארבעים ושישה בתי ספר.

מאז ש״אליאנס״ החלה את פעילותה החינוכית במרוקו נוצר קונפליקט בינה, כמטפחת החינוך האירופאי המודרני, לבין מטפחי החינוך היהודי המסורתי. הקונפליקט שהיה מובן בנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות ששררו בקהילה היהודית במרוקו, קיבל תפנית והקצנה לאחר שהרב זאב הלפרין התיישב בה. הקונפליקט באופיו החדש נמשך לאורך כל המאה ה־20 עד ימינו, ולמעשה לא הסתיים גם לאחר היציאה הגדולה של יהודי צפון אפריקה מארצותיהם. לטעמם של החרדים ״אליאנס״ כרוכה עד היום בעבותות היסטוריים עם מה שהם מכנים ״אוייבי היהדות״, והיא משמשת נושא שרבנים שואבים ממנו דוגמאות ל״נזקים״ שנגרמו ליהדות הספרדית. הקונפליקט ההיסטורי היה בלתי נמנע מעצם מטרותיה הכוללניות של ״אליאנס״, אשר שאפה ליצור שינוי מהותי בחברה היהודית המסורתית, כשמולה עמדו מטפחי החינוך היהודי הדתי הלוחמני ושמרו בכל מחיר על הקיים.

הערת המחבר : ראו להלן בפרק הרביעי את התבטאותו של הרב שך לגבי אי בשלותם של יהודים ספרדים להנהגה. יש לציין שלא כל מטפחי החינוך המסורתי ראו ב״אליאנס״ אויב וכמי שגרמה נזק ליהודים ממוצא ספרדי. הרב יעקב משה טולדנו, כותב דברי שבח ל״אליאנס״ בספרו(תשמ״ט),נר המערב – תולדות ישראל במרוקו. ירושלים: הספריה הספרדית. עמי רפ״ח.

״אליאנס״ ביקשה להקנות בקהילות היהודיות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון השכלה באמצעות רשת בתי ספר. מפעילי בתי הספר התכוונו לחרוג ממשימת ההוראה כבלעדית וחתרו להפצת ערכי הציוויליזציה המערבית כפי שנתפסו באידיאולוגיות של האמנציפציה. כך ניסחה ״אליאנס״ את מטרותיה: ״משיהפוך היהודי לאיש המערב ולבן תרבות, יהיה לאזרח הגון וישר של הארץ שבה הוא חי. המודל הוא היהודי המשוחרר המודרני של אירופה המערבית״.

לחברת ״אליאנס״ לא היו ספקות לגבי עליונות התרבות המערבית בכל שטחי החיים. הנחלת תרבות זו היתה לתפיסתה הדרך לקדמה והאמצעי היחיד לרגנרציה של היהודי המזרחי ה״מנוון״. קריאת תיגר זו על היהודי ״המזרחי המנוון״ היא גם קריאת תיגר על החברה המסורתית ודרך החינוך שלה.

״אליאנס״ ביקשה באופן מוצהר, למצוא לפי הבנתה את שביל הזהב בין תביעות החיים המודרניים לבין התחשבות במסורת העתיקה. אולם עצם הרגנרציה שביקשה לחולל התבססה על ביקורת קשה של החברה המסורתית, על האמונות הטפלות שדבקו ביהודים המקומיים ובקנאותם החשוכה של הרבנים. בין המורים של ״אליאנס״ לבין הרבנים שררה יריבות על עיצוב נפש הדורות הבאים כאשר כל צד מאמץ לו אידיאולוגיה שונה לחלוטין.

ברית מס 30 – כי"ח – אליאנס

גיליון " ברית " בעריכתו של מר אשר כנפו הקדישה את החוברת מספר 30 – קיץ תשע"א לכבוד 150 שנה לאליאנס – כל ישראל חברים.

בגיליון זה בן  למעלה משלוש מאות עמודים, כוללת בתוכה מאמרים בעברית וחלק נכבד ומכובד גם בשפה הצרפתית. המידע הינו יקר אשר כנפוערך כפי שניווכח להלן.

בהזדמנות זו רוצה אני להודות לאיש היקר הזה מר אשר כנפו על פועלו למען הקהילה כולה ותרומתו הכבירה בהבאה, ריכוז והפצה של נושאים מעניינים אודות העדה הברוכה שלנו. 

"Ecole du greffier" המסגרת החינוכית הצרפתית הראשונה בוואזן.

המסגרת החינוכית הצרפתית הראשונה שפעלה בוואזן הוקמה בתחילת המאה העשרים. בית ־ספר נקרא בפי בני הקהילה "סקואלה דל גריפה" "Ecole du greffier". בית ספר זה שירת בעיקר את בניה של האריסטוקרטיה המוסלמית המקומית. בני השורפה ובני המושלים של היישובים בגיארב שהוו חלק ממערך הממשל והאדמינסטרציה של הממלכה השריפית (המחזן), שהחזיקו דירות פאר בוואזן.

בית הספר נוסד על ידי מזכיר בית המשפט הצרפתי העירוני באוראן שבאלגייריה, שהיה חסיד של הזאוויאה של וואזן והתיישב בוואזן מטעמים דתיים. בית הספר פעל כמתכונת פרטית. הלימודים בו היו כרוכים בתשלום שכר לימוד. מספר התלמידים היהודים שלמדו בו היה מועט.

הגם שבקהילה התגוררו במאה הי״ט סוחרים מתטוואן וטנג׳יר בוגרי אליאנס, שהפעילו רשת דואר ספרדית וצרפתית בין ערי המדף הצפוני של מרוקו או כסוכנים של פירמות אירופיות אשר ניהלו אורח-חיים אירופי, ברמה הקהילתית בית הספר "דל גרפה" העניק לקהילה היהודית הזדמנות להכשיר קדר של משכילים מבני המקום דוברי צרפתית לפני בוא הצרפתים. בית ספר זה, הווה עבור תלמידיו שער לתרבות האירופית.

 בזכותו נמצאו לקהילה בימי הפרוטקטורה הראשונים, נציגים כדי להידבר עם נציגי השליט החדש. בנסיבות ההיסטוריות ההן כאשר הצבא הצרפתי נכנס לוואזן בעוד שבטי ההר מסביב מוסיפים לגלות התנגדות צבאית, לכישוריהם הלשוניים ״התרבותיים היה תפקיד קריטי בהצלחת המפגש, בניית האימון והנחת היסודות לשיתוף פעולה בין הקהילה היהודית ובין הפיקוד הצבאי הצרפתי.

 עם כניסת הצרפתים באוקטובר 1920 שימשו בוגריו כמתורגמנים, כמביאים ומוציאים וכמתווכים בין ההנהגה היהודית המסורתית לממשל הצרפתי. מצד שני, בית ספר "דל גרפה" שימר את ההבדלים המעמדיים הפנים קהילתיים ואף הגדיל את הפער בין המשפחות חסרות האמצעים ובין המשפחות העשירות, שיכלו להרשות לעצמן להעניק לילדיהן חינוך צרפתי פרטי.

Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

 

Il etait une fois le Maroc

david bensoussanTemoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

 Ils ont restaure les habous et organise leur administration et ils continuent d'avancer resolument dans cette direction. Les echanges qu'il rapporta demontrent sa grande ouverture d'esprit, bien qu'il fut conscient des embuches potentielles de la modernite. Ainsi, ses interlocuteurs parlerent d'adopter le curriculum des sciences, mais

 dans leurs ecoles, ils se sont attaches a eviter les questions rationnelles ou les elements des sciences naturelles qui touchent aux croyances, dans la mesure ou celles-ci n'ont pas une grande importance du point de vue du progres actuel, qui repose d'abord sur la pratique et parce qu'ils craignent la corruption des croyances des enfants, ne disposant pas encore de livres expurges de tout ce qui est susceptible de corrompre lesdites croyances. Le souvenir de ce reformiste convaincu fut totalement ignore par les nationalistes apres l'independance du Maroc, qui se complaisaient a decrire le Protectorat uniquement par ses carences.

LA REDEMPTION DES CAPTIFS

La piraterie barbaresque en Mediterranee remonte loin dans le temps

De fait, la piraterie a marque profondement la perception que les Europeens se firent des pays au Sud de la Mediterranee et des Maures, notamment en raison des conditions de captivite horrifiantes relatees par ceux qui eurent la chance d'etre rachetes. La dure condition d'esclavage de marins europeens fut connue en Europe lorsque le vaisseau Le Jesus fut bombarde par les Ottomans a Tripoli car le capitaine Hellier avait ose donner l'abri a un esclave italien du nom de Patrone Norado. Le capitaine fut emprisonne et condamne a mort, abjura pour la foi mahometane, ce qui ne lui donna que le droit de mourir dans la vraie foi.

Le reste de l'equipage fut condamne aux galeres enchaines par groupes de trois, ils furent soumis au traitement de coups de fouet incessants.

Entre les expeditions, ils furent soumis a la corvee des carrieres et durent ramener des pousses de bois a la ville de Tripoli. Ce ne fut que sur intervention de la reine Elizabeth aupres de la Sublime Porte que l'equipage obtint sa liberation en 1584.

Ce fut le premier incident d'une serie d'autres qui suivirent des siecles durant. Deja au XVIe siecle en Algerie, les freres Barberousse passerent du statut de corsaires au rang de chefs d'Etat lorsque la ville d'Alger et le royaume de Tlemcen firent appel a eux pour repousser les Espagnols. Malgre cela, ils demeurerent tres impopulaires. Ils demanderent au sultan ottoman son appui et c'est ainsi que les Ottomans parvinrent a prendre le controle de l'Algerie et que debuta la Regence d'Alger par la Sublime Porte.

En 1553  peu apres l'avenement de la dynastie saadienne au Maroc, un emir de la dynastie wattaside rrecedente fit appel aux Ottomans pour prendre la ville de Fes. Elle fut reprise par les Saadiens apres un siege de neuf mois. L'Empire ottoman ne s'etendit plus au-dela de l'Algerie.

Precisons que la piraterie se faisait dans les deux sens, les corsaires europeens s'adonnant egalement au piratage. La piraterie fut pratiquee en Mediterranee et en Atlantique. Elle joua un role considerable en regard des rapports entre les pays europeens et le Maghreb.

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.

דעתי האישית – אלי פילו

הספרון הזה נמצא אצלי כר כמה שנים. לא הקדשתי לו תשומת לב ואיני יודע מה הסיבה…אך לאחר שעיינתי בו בזמן האחרון, נוכחתי לדעת שזה עולם ומלואו שאני עומד בפתחו…ראשית החלטתי לפרסם את החוברת המאלפת הזו, שכתובה היא בתמציתיות אך מלאת ידע ומשרטטת קווים לדמותו של הנוצרי החדש ושל מאבקם של היהודים מלפני מאות בשנים לשמור על זהותם ומסורת מבית אבא, שעד היום הזה לגבי מנהגים שונים, אינם יודעים הם להסביר את המקור שלהם….הוספתי ועודני מוסיף חומר שפורסם באינטרנט בכל צורה אפשרית, מדיה רגילה, כתבות, מחקרים וגם דעות בנושא הזה…זה הולך ומסתעף…והעיקר שציבור הגולשים ימצא בו עניין…..

הטלאי הצהוב בספרד

הארץ הראשונה, שדרשה מיהודים להצמיד לבגדיהם טלאי צהוב, הייתה ספרד.

גלי יפמן, היא מורה לצרפתית העוסקת להנאתה ביצירת דגמי שמלות מימי-הביניים.

במסגרת כנס בינלאומי לשירת ספרד, שנערך באוניברסיטת בר-אילן, הוצגה גם תערוכת הבובות של גלי יפמן. בין היתר הוצגה בתערוכתה, בובה בגלימה שחורה. את הבובה יצרה, לאחר שמצאה בספרי ההיסטוריה, שבשנת 1412 הוציאה כנסיית העיר וידוליד שבספרד, צו המורה לכל היהודים והמוסלמים, להתעטף בגלימה שחורה שעליה עיגול צהוב.

גלי יפמן, איננה בטוחה שאכן הצו קויים. שכן, כשהוסיפה לחקור, התברר לה עוד, שבשנת 1432 הוציאו רבני העיר וידוליד בקשה שהופנתה אל הנשים. הרבנים ביקשו, שהנשים לא תלבשנה בגדים עם קישוטי קטיפה ותכשיטים, כדי שלא למשוך את תשומת לב הנוצרים לעושרן ובכך לעודד אנטישמיות.

על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה

אנו מתימן להתפלל עם העבריינים.

זהו קטע הפתיחה לתפילת ״כל נדרי״ הנאמרת בערב יום הכיפורים. סוברים שהפתיחה הזאת חוברה בתקופת האנוסים בספרד, שביום הכיפורים נאספו לתפילה בציבור במרתפים, מפחד בלשי האינקוויזיציה ותוך סיכון עצמי.

במשך כל השנה הם חיו כלפי חוץ כנוצרים ולכן נתחברה תפילה המתירה להתפלל עם העבריינים.

גם את המנגינה המסורתית המרגשת של תפילת ״כל נדרי״ מייחסים ליהדות ספרד.

הגורם לאניסות

הגחלת היהודית לעולם לוחשת. הפרקים הבאים מביאים זאת לביטוי. מעגל שנות קיום חיים יהודיים בספרד, מתחיל עוד בתקופה הרומית, עובר דרך תקופת החיים היהודיים התוססים בספרד, שנות הפריחה הרוחנית, הכלכלית והחברתית של יהודי ספרד, תקופת ״תור-הזהב״.

זוהי תקופת חיי תרבות ורוח, שמור

בתיה כרמי

בתיה כרמי

שתם מלווה בגאווה רבה ויצירות ענקי הרוח מתקופה זו שמורים עמנו.

לפני 100 שנה, ביקש דוד ילין, שיקימו את בית-הספרים הלאומי בירושלים, כזכר לגירוש ספרד וכסמל להתחדשות הספרות בארץ-ישראל.

הוא רצה שהקורא יתלהב משירת ספרד והעמידה כמודל למשורר המודרני. כך הוקם בית-הספרים הלאומי בירושלים.

כולנו מכירים את כתבי הרמב״ם, את פיוטי המשוררים הגדולים כמו-רבי שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, ורבי יהודה הלוי, עם שירו המרגש – ״ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך״ שיר, המביא לביטוי את רגשות האומה כולה, בכיסופיה לציון וספר הכוזרי שכתב, כדי להגן על הדת היהודית המושפלת.

מפרשי המקרא, שאת פירושיהם נמצא במקראות הגדולות, כמו פירוש אבן עזרא, פירוש הרמב״ן פירוש הרד״ק ופירוש אברבנאל .

המעגל עובר דרך תקופות, בהן נערכו ויכוחים פומביים בין נוצרים ויהודים. מטרת הנוצרים בוויכוחים הייתה, לערוך השוואה בין שתי הדתות ולהוכיח את צדקת הנצרות.

היו ויכוחים שנמשכו ימים אחדים, כמו ויכוח הרמב״ן בברצלונה, או ויכוח שנערך בטורטוסה ונמשך כשנתיים.

הכנסייה השתדלה מאוד להכניס את היהודים תחת כנפיה. כשהדת הקתולית הפכה לשלטת בספרד, השתנה מצבם של היהודים לרעה.

בשנת 1492 הוצא נגדם צו גירוש ע״י המלך פרדינאנד והמלכה איזבלה.

שני מנהיגים יהודים, דון יצחק אברבנאל ואברהם שניאור, ניסו לבטל את הגזירה, אבל המלך חתם על צו הגירוש. כ-200,000 איש גורשו. רבים מהם טבעו בים בבריחתם, חלקם ביקשו מקלט במקום הקרוב ביותר – בפורטוגל. אבל גם שם, הוצא נגדם בשנת 1496 צו גירוש, שהוחלף בצו המרת הדת. ליהודים שרצו להישאר בספרד, ניתנה האפשרות להישאר, אבל בתנאי שימירו את דתם. מי שהמיר את דתו, היה נתון להשגחת האינקוויזיציה. מוסד הכנסייה, ששלח בלשים כדי לבדוק, אם אכן מקיימים את הדת הנוצרית.

תקופת האינקוויזיציה, שנמשכה כ-300 שנה, הולידה את האניסות. יהודים, שכלפי חוץ – המירו את דתם ונקראו – ״נוצרים חדשים״ אך שמרו על יסודות מנהגי ומצוות היהדות בסתר. מי שנתפס ע״י האינקוויזיציה והואשם בשמירת מנהגי יהדות, נחקר, עונה בעינויים אכזריים ונענש בעונש האכזרי של העלאה על המוקד. אבל, בסופו של דבר מתברר, שהגחלת היהודית המשיכה ללחוש ולו גם בסתר.

האנוסים שמרו על יסודות היהדות בחדרי חדרים ובמרתפים.

קריאה בתורה ובהפטרות לפי נוסח יהודי מרוקו

 

מגילת אסתר לצפייה בנוסח מרוקו חלק א'-החזן דויד אוטמזגין

 

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

 קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

ברור שהרב היה צריך להיות מוסמך להוראה על ידי רבותיו. היו מרבני צפרו אשר בנוסף על מינויים מיחידי ורבני קהלם, קיבלו מינוי גם מדייני ורבני פאס, שצפרו ראתה את עצמה כפופה לה. איננו יודעים אם ינויו של רב על ידי הקהל הצריך אישור שר העיר או המלך או לא.

מאידך אנו יודעים שהמלך היה מטיל על דיין שנראה בעיניו לדון במקרה שהוא הפנה אליו, לפעמים הרב מינה דיינים לידו בדרך כלל מבין תלמידיו.

תעודה מספר 19

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

בה"ו

אבי אבי רכב ישראלממנו יתד ממנו פנה,דיינא ונחית לעומקא דדינא, גלי עמיקתא ומסתרתא. מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, אבן הראשה, אב החכמה ומקור הוראה ומעין הקדושה….הרב הגדול מורנו ורבינוהחכם החשוב הדיין המצויין והכולל כמוהר"ר משיח נר"ו יאיר ויזהיר אמן כן יהי רצון.

תקפיד הרב.

תפקידו העיקרי של הרב הוא המשפט : הרב הוא קודם כל דיין ועליו לדון בין איש לרעהו ובין איש לאשתו הן בדיני ממונות והן בדיני איסור והיתר. יצויין כי בענייני איסור והיתר, כלומר בדיני שחיטה וטרפות וכיוצא, כל חכם רשום מחכמי העיר רשאי להתיר ולאסור להכשיר ולהטריף, ואין זהב כל יתרון לרב הדיין.

אבל במשפט, רק הרב הדיין הוא הפוסק והמכריע. רבנים אחרים יכלו אומנם להתערב בעניין העומד לדיון ולחוות דעתם בפסקי דינים, אך להלכה בלבד, כעורכי הדיינים. למעשה מחייב רק פסק דינו של הדיין.

בעיר כמו צפרו היה זנן רב רק דיין יחיד, דיין יחידי הינו תופעה מצויה בקבה במרוקו בזמן ההוא, ואפילו ערים גדולות כפאס ותיטואן היו זמנים שהיה בהם דיין יחיד, רק מימי רבי שאול אביטבול ואילך מינו בצפרו בית דין של שלושה.

 תעודה מספר, 54

ב"הו התקס"א

העמודים והמכונות יכין ובוע'ז אשר הבית בית ישראל נשען עליהם, שרפי קדש וארלי טוהר, טהורי לב יראה להם וגובה להם, עטרות ויעזר, עירין קדישין מן שמייא יהבו לן קדשוים אשר בארץ המה חכמה ומדע נובעות כליותיהם, מאורי אור, המאירים לארץ ולדרים מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע.

וכשמש דמות פניהם ה"ה בי דינא רבה בית דין הצדק מחזיקי כל בדק רבני פאס ישצ"ו ובראשם המאור הגדול מופלא שבסנהדרין חרש ומסגר, מופת דורנו ועטרת ראשינו כמוהר"ר שאול סירירו נר"ו וכמה"ר רפאל אבן צור יזייא אמן כן יהי רצון.

אחרי דרישת שלון מכבוד כתר תורתו ידרשהו אלוה ממעל, אותותינו אלה יביעו ידברו לפני מעלת כבוד תורתו כי נהנ חרדתם אלינו את כל החרדה  הזאת בשני כתובים הבאים כאחד, שהביא בידו כבו הרב שאול אביטבול.

א' אומרת שינהג בו כבוד מורינ הרב שלמה אביטבול ויהיה סק למשמעתו, וא' אומרת שהסכמתם על כבטד הרב הגדול רבי יהודה אלבאז חתנו לדון ולהורות וראינו אחרי רואינו שאין זו תקנה אל קלקלה ואדרבא נפקא מינא חורבא שאתם יודעים את האיש ואת שיחו שכל מגמתו היא לקלקל את השורות ולעוות את המקראות לשום את העקום למישור ואת הפשוט כפוף כדי להתגאות ולומר דידן נצח ולרדות אותנו בתוך ביתינו.

והן בעודנו יחידי בלתי בן זוג רק רע כל היום מחייב את הזכאי ומזכה את החייב עד שכמעט נעשית התורה פלסתר, וכשתי תורו ולא ישוב מפני כל ישוב מפני כל שאין חכמי ישראל לפניו כקליפת השום, ולולא ה' הותר לנו שריד. ה"ה החכם השלם הדיין המצויין כבוד מורינו הרב שלמה אביטבול נר"ו שניצב כנגדו להציל עשוק מיד עושקו ולהעמיד דת המעוז לבל תהיה האמת נעדרת.

כמעט כסדום היינו וכו…הגם שאין לא הנאה מהנאות העיר וכי יהיה לו דבר קשה יביאוהו לפני מעת כבוד תורתו וכל אשר תאמרו כי הוא זה מקובל ומרוצה בסבר פני יפות לאפוקי כבוד הרב שאול ישוה אביטבול כי יבוא אליו דבר מכבוד כתר תורתו שיניו יחרוק ונמס ופיו ידבר גדולות לאמר אני ואפסי עוד

מחרף ומגדף המערכו אלוהים. כידוע לפני כבוד כתר תורתו וכמו שכתוב וקל וחומר לעתכזאת ויתרבו המחלוקות בישראל, ויתעקלו הדינים ויוסב אחור משפט, לכן ובכן לכם תלויות עינינו שתתקנונו בעצה טובה מלפניכם לדעת מה יעשה ישראל ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול.

שתשאר עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה ואיש לאוהליו ישראל ואליכם המצוה הזאת להפיר עצתו ולקלקל מחשבתו אשר חשב על היהודים להומם ולאבדם ואם תחריש תחרישו בעת הזאת ריוות והצלה יעמוד ליהודים וכו……

כי יבחר אלוהים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורומח דנקטי גירא בידייהו לקפח שוקייהו דמעות הדין בעליתריסין על חד תרי או על חד תלית ושפטו את העםצ בכל עת ונראה מה יהיו חלומותיו, גם בעינינו יפלא על מעלת כבוד תורתו שהבטחתם להנגיד המעולה הרב אהרן הכהן שתקרעות אותה האגרת ליב קרעים והן עתה הביאה בידו כבוד הרב שאול ישועה אביטבול ומחזרה על הגרנות אחופיו ומיודעיו ואחוזת מרעיו שש ומתפאר בגוונין שלו

לאמר הביטו וראו כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי אכזאת וכזאת עשיתי למעת כבוד תורתו החיים והשלם מאדון השלם ומחותמיםפה לכבוד שמים ולכבוד תורתו הקדושה שסימן על מי עשה ה' ככה לארץ הזאת וכו… באלול המרוצה שנת תקס"א לפ"ק

יוסף א"א יהודע אבן סכרי סלט"א – אליהו משה הכהן – מאיר א"א יחייא נ"ע צבע בי"ט.

הן עוד שמעתי ממגידי אמת כי מעלת כבוד תורתו שמעי מהמסכסך שאני חס ושלום הטחתי דברים כנגדו, והאמינו לדברו חלילה לי מעשות זאת כי איך אעשה את הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים, ואדרבא אנו הוא שקנאתי לכבודם כשחרף וגדף בכם איש נבזה צעיר קומה באדר תקס"א בידיעת כהרר"י אשריקי שהיה מצוי באותו מעמד למען התורה הקדושה.

שתשאלוהו ויאמר את האמת ואדרבא בעלת דברים דידי היא שהטיחה דברים נגד מעלת כבוד תורתו קרובתו של הרב שאול ישועה אביטבול ואני הטחתי נגד כבוד הרב שאול ישועה אביטבול עוסרה המחזיק בידה ואמר לה דבריו מהבל ימעטו אדרכם ארמסכם בחמתי, ותו לא מידי והאלוהים יבקש את נרדף.

סוף תעודה מספר 54. 

اسرائيل بالعربية – اليهود في المغرب

اربعون عاما على عدوانهم … وبقيت اسرائيل

Posted: 04 Oct 2013 02:20 AM PDT

في السادس من تشرين الاول / اكتوبر عام ١٩٧٣، قام الجيشان السوري والمصري بمهاجمة سيادة اسرائيل. 
وقد صادف ذلك اليوم، حسب الرزنامة العبرية، يوم الغفران، وهو اقدس الايام عند اليهود.

http://www.israelinarabic.com/%D8%A7%D8%B1%D8%A8%D8%B9%D9%88%D9%86-%D8%B9%D8%A7%D9%85%D8%A7-%D8%B9%D9%84%D9%89-%D8%B9%D8%AF%D9%88%D8%A7%D9%86%D9%87%D9%85-%D9%88%D8%A8%D9%82%D9%8A%D8%AA-%D8%A7%D8%B3%D8%B1%D8%A7%D8%A6%D9%8A/

 

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

סימן לד

סדר אחרי, שנת תרס"ח לפ"ק.

ידידי החכם המפואר וכו'….כהה"ר ימין אלגרבלי הי"ו.

מכתבו הגיעני, אודות יום חתונתי, לא ידעתי, ואך היום שמעתי כי הורי כלתי, החיטו ברוב דעות, במוצאי חג השבועות, ואיני יודע אם יעמדו בדבריהם זאת הפעם או ימצאו עוד טעם, לאחר עוד הזמן, ויהיה מה, לכל זמן וכו'…אמר החכם, נלאיתי לחשוב, ועצת ה' היא תקום.

אודות הלמוד, איני הולך עתה בטוב, כי זמן שכירות הבתים והחנויות אצלנו, הוא בין פסח לעצרת, ואדמו"ר כל היום הולך ושוב עם השוכרים והמשכירים לתווך ביניהם, ולכתוב שטריהם, גם יש מהתלמידים העוזרים את הוריהם, לראות לכסף מוצא לשלם אשר נשארו חייבים משכירות שנה שעברה, ולהקדים מעט מהבאה, ובכן הלמוד דל הוא. ושלום

המעיר אני היו"ם ס"ט.

סימן לה

סדר הנזכר

ידידי החכם החשוב וכו'…, כהה"ר יעקב הלוי הי"ו.

קבלתי אגרת כבודו, אודות ספריו וחפציו, דברתי עם אחי אמי הי"ו, ואמר, כי אתמול שלח לך הכל לעיר פאס, ליד הרב אליהו אצאראף הי"ו, והוא ימסרם לידך. ואודות ספר אהל יעקב על התורה, אינם מצויים למכירה.

ועל מאי דקשיא ליה אמר, על מה שכתוב במגילה דף ט"ו ע"ב, אמר רבי יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבע, ולבסוף בתר חמש וכו'…, והקשה כבודו, והלא קיים לנו, אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ? וכל שכן נפשות רבות ?

על זה חיפשתי בכל המפרשים שיש לנו בישיבה, ולא מצאתי מי שדבר בזה, ואפשר לומר לדעתי, דשאני הכא, שהיה הדבר יכול להתקיים על ידי אסתר לבדה, והיא הייתה מעמדת אחרים על ידה.

ואם כן מרדכי שהשתדל בעצמו ובטל תלמוד תורה דרבים, כי היו לו תלמידים הרבה, כמו שכתוב שם ע"א, לאו שפיר עביד, ולכן הורידוהו מדרגה אחת מגדולתו לאחשוביה בתר חמש. ושלום

אני היו"ם ס"ט

סימן לו

סדר הנזכר.

ידידי החכם החשוב וכו'.., כהה"ר יחייא אסולין הי"ו

מכתבו קבלתי, אודות ההוא שוחט ששחט באהלי קדר כבש בור רגל והכשירו, והפצרת בי לקבול עליו לפני הרבנים. אין לי עסק בזה, הנה כבודך בקי בכתיבה, יכתוב ויודיעם, ומה גם, כי לא ביארת איפה נמצא השבר, אם בארכובה או בשוק או בקולית.

ומזה מוכח שאין לכבודך עסק בדיני שחיטה טבדיקה, ובכן על ידי תחלה ביו"ד סימן נ"ה, ותבין אם הוא טועה, ואז תוכל לקבול עליו לפני הקבנים יש"ץ, ועל זה אמרו, אל תדין את חבריך עד שתגיע למקומו, שהיינו למלאכתו, ושלום

אני היו"ם ס"ט

סימן לז

סדר אמור להנזכר.

הגיעני מכתבך, ושמחתי על הודאתך, בטעותך הכפולה, כי השבור עדין חי, והנשחט נטרף מהמוח, ובכן אל תמהר עוד ברוחך להוציא דבר מפיך, וכמו שנאמר לכותבו על הספר בדיו, רק עד אחר הבירור והחקירה יפה ויפה.

עוד בקשתני לפרש לך מה שכתוב באזהרות רי"ץ בר ראובן ז"ל, פיסקא ט' שבמצות עשה, טהרת לבוש תפארתכם וכו'…והבט בשפוני אמוני חול הנתלים וכו'…, ולא ידעת מה פירוש שפוני טמוני וכו'…, וחיפשת בכל מפרשי האזהרות ולא מצאת.

דע ידידי, כי לשון זה, הוא לישנא דקרא בפרשת וזאת הברכה, בברכת זבולון, ופירוש שפנוי, כמו טמוני, והוא לשון מורדף, כמו אדמת עפר, כמו שכתב הראב"ע שם, והוא החילזון שהיה שפון וטמון בחול הים בחלקו של זבולון, והוא מין דג, ומדמו היו צובעין תכלת לציצית.

כמו שכתב רש"י במגילה דך ו' ע"א, והביאם שם בחומש, עיין שם. ולזה נתכוון המשורר שאמר והבט בשפוני וכו'…, שהוא התכלת העשוי משפוני וכו'…ופירש הנתלים, דהיינו חוטי תכלת הנתלים בטלית, וזכור בוראך, כמו שכתוב בפרק ציצית, וראיתם אותו וזכרתם וכו'…זהו הנראה לעניות דעתי ושלום

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

נר המערב-י.מ.טולידנו-פרק שישי

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

איש טבריה ת"ו

הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

ויהי כאשר ארכו ימי המאסרים ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים ואתענה ואצום….ואקח קסת הסופר והנייר לשכוח ענוי בית הסוהר ואשים מגמתי לחבר מאמר " ארון העדות " לתפארה….כי בבית הסוהר יסדתיו בלחם צר ומקום צר יושב בעפר כאיש אשר ברית הפר, ועני בוכיה, ואני ערום ועריה ".

בכל הדברים האלה לא מבורר, איפא הייתה המלחמה הזאת שמנעה את רבי יוסף אלכסאני מלכת לפאס מחוז חפצו, ובאיזו עיר היה שבה הושם בבית הסוהר ? אם בארץ המערב בעצמה או אולי בספרד, איך שיהיה, ההשערה נראית כי עוד לפני השנה ההיא קכ"ה, חי רבי יוסף כרסאני זמן מה בפאס וכנראה נולד שם, ואז למד אצל רבי יוסף הכהן אבן סוסאן ולא אחרי שנת קכ"ה, שכבר היה גדול בשנים ויחבר כבר את ספרו ההוא.

זולת ספרו זה " ארון העדות " עוד נמצא ממנו מחברת קטנה באיצטגנינות בשם " סימני רעשים ורעמים " על הוראות העתים מהמאורעות שתהיינה, ומתוך מחברתו זאת ניכר ברור כי חיברה במערב, בפאס או באיזו עיר אחרת.

הערת המחבר : המחברת " סימני רעשים ורעמים " באה לידי בכתב יד ממרוקו בהעתקות אחדות ומסמן ביותר על מה שאירע במרוקו, בפאס, דרעה, תאפילאלת, סוס, מראכש ועוד. גם רוב המחברת היר בלשון ערבית מרוקאית, והעתקה אחת מהנ"ל שלחתי להפרופסור ד"ר ברלינר נ"י זה כבר, מתי נתחברה וזמן כתיבתה לא נרשם, ורק בהעתקה היותר קדומה שבידי כך בסופה, " עכ"ם בכתב יד בעיר פאס "

מכלל הדברים ידענו כי גם אז בשליש בראשון להמאה השנייה ( לאלף השישי, ולממשלת המרינים ) בה בעת שבקסטיליה היו היהודים כנודע במצב של רדיפות נוראות, הייתה אז ממשלת פאס למקום מנוחה, ויהודי מרוקו ישבו בשלוה והשקט לעומת אחיהם הקסטיליינים. הנה כן יתראה לעינינו חזיון מוזר באמתכי אחרי כן בגירוש של שנת קנ"א – 1391,

הגירוש הנורא שהיה בספרדשכל כך היה מרובה באוכלוסי הגויים והנסים, בעת שחלק רב מהגולים ההם, נדדו הלכו לכל ארצות ברבריה, אלג'יר, אורן, קונסטונטינה, תלמסן ותוניס, לא מצאנו זכר להם בארץ מרוקו כאשר אחר כך בגירוש השני של שנת רנ"ב – 1492 – , עקבותיהם של הגולים הספרדים אז בשנת קנ"א לא נודעו ולא ניכרו כמעט בכל המערב.

החזיון הזה, אם לא נתלה בחסרון וידיעה ולומר כי מגולים כאלה שהלכו למרוקו, לא באה עוד לנו הידיעה כלל, אם לא נתלה בחסרון ידיעה זאת צריכים הננו לומר כי המצב המדיני במרוקו אז בחצי המאה הזאת נשתנה לרעה מאשר היה, והמצב ההוא עצר בעד הגולים ההם מלבוא למרוקו.

ויבחרו להם ללכת ליתר ארצות ברבריה, ואמנם כן, אחד מהגולים ההם והמפורסמים שבהם, רבי אפרים אלנקאווה בנו של רבי ישראל אלנקאווה הקדוש שנהרג בטולטולא, שרק אותו ידענו שהתגורר זמן מה במרוקו בבואו מהגירוש, יאמת את השערתנו, כי כה יספר בספרו " שער כבוד ה' " דף פ"ח.

" וכבר קרה לי אני בעצמי…בהיותי בעיר מראכש בתמוז שנת אבן ישראל, ביקשו ממני הקהל לדרוש להם ביום השבת אחר סעודת הבוקר בבית הכנסת, וילכו הקהל עמי ועברנו על שער המושל, השר בעיר והיה שם שוער אחד כושי ונתקנא מכבוד הקהל אלי, ויצא לקראתי בחימה גדולה ושבט אחד גדול להכות אותי.

ובראות הזקנים שעמי שהיה יוצר לקראתי נשתטחו לפניו ופייסוהו ולא הכה אותי והלכתי לבית הכנסת ודרשתי להם….ודברתי על לבם דברי ניחומים…….וכאשר נפטרו רוב הקהל לבתיהם נשארו עמי הזקנים העשירים ואמרו שיסעדו עמי….אני הייתי מתאבל על הגזירה הגדולה שנעשתה בספרד שנת עד מתי יחרף צר ינאץ אויב…..אשר כמוה לא נהייתה מאז גלו שם.

ואף על פי כן סעדו הם עד לערב ואמרו לעשות הלילה ההוא משתה ושמחה לכבודי וכן עשו ואני נכנסתי לחדר מטתי וישנתי וארא בחלומי העבד הכושי מכני וישבור זרועי ואצעק….."

הסיפור הזה מראה לנו את השפלות וההכנעה שבה חיו יהודי מרוקו, להיות גיום למכים ולמורטים אף ביד עבד כושי מבלי שיוכלו להתיצב נגדו. אין זאת כי אם, כי הממשלה עינה אז את היהודים ותחל להציק להם, והדבר הזה עוד יוצא לנו מהמאורעות של סוף המאה הזאת והלאה שיבוא זכרונם לפנינו.

נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן

האישה האידיאלית והציפיות ממנה כפי שהן באות לידי ביטוי בשירה ובספרות

דגם האשה האידאלית  מנוסח ב " אשת חיל " שבספר משלי, והוא מורחב ביצירות של חכמי מרוקו, בפיוטים בדרושים, בהספדים ובספרות ההלכה. האישה נדרשה להיות יראת ה' , לקיים את המצוות, להיות כנועה לבעלה, חרוצה בביצוע חובותיה בבית, ובעת הצורך, לעזור לבעלה בפרנסת המשפחה.

סיפור המעשה.

בטנג'יר חיו בני הזוג חיים ושמחה חג'ואל עם שני ילדיהם, הבן יששכר, שהלך בעקבות אביו בסחר עם גיברלטר, והבת הצעירה ששמה Phoebe- אלת הירח, ארתמיס במיתולוגיה היוונית.

–  בביוגרפיה על פרשת סוליכה, בן עמי, תשמ"ד, השם חג'ואל או חתשואל מופיע במקורות יהודיים וזרים. הרב יוסף חג'ואל היה חבר בית הדין בתיטואן בשנת 1860 . בג'יברלטר בשנים 1859 – 1860.

גברת תוג'ואל הייתה מנהלת בית ספר לנערות בלאראש.

השם סוליקא או סוליכה : סוליכה עשור במראכש , " אנו בני מערבא דבשעת הלידה קורין סוליקא, השם עיקרו הוא סול ובלשון ספאניול כשמקטינים השם קורין סוליקה ( אנקווה ) –

לבת מלאו 17 שנים וכל רואיה התפעלו מן היופי, שהעניק לה הטבע. כיוון שהאם לא יכלה להרשות לעצמה לשכור משרתת בוצעו עבודות הבית היום יומיות על ידי האם ובתה. כשגדלה רצתה הבת להשתחרר מחובות הבית היום יומיות וחיפשה דרך לבילוי.

היא הכירה נערה מוסלמית בשם טהארה דה מסִמודי, שגרה בשכנות ונהגה לבקרה ברשות אמה ( בטנג'יר אין היהודים גרים באזור נפרד ). שמחה לא הייתה מאושרת מיחסי הידידות בין שתי הבנות, אך לא צפתה את התוצאה. היא עצמה נהגה לצאת לעתים נדירות.

הנערה, שמאסה בעבודות הבית, שפכה את מר לבה בפני חברתה המוסלמית. אמה נזפה בה על הזנחת תפקידיה בבית וזו, מפחד אמהּ, ברחה לבית חברתה. טהארה ראתה בכך הזדמנות לבצע את זממה. היא אמרה לסוליכה, שסיבת אומללותה היא אמה.

 ויש בכוחה לשים קץ לסבלה. היא אף הציעה להיות מגינתה של סוליכה. בדו שיח שהתפתח ביניהן ניסתה המוסלמית לשכנעה להתאסלם וכל להפטר ממצוקתה. היא שיבחה את דתהּ המוסלמית בפני סוליכה ועמדה על היתרונות שזו מעניקה למאמיניה. סוליכה דחתה את הצעתה ואמרה, שלעולם לא תתאסלם.

הנערה המוסלמית לא התייאשה וביקשה פגישה עם המושל האזרחי והצבאי של טנג'יר. היא הודיעה לו, שנערה יהודייה יפה מצאה מקלט בביתה והיא מנסה לאסלם אותה, אלא שהיא חוששת, שאמהּ תכשיל את הדבר אם תמשיך הנערה לגור בביתה.

המושל שלח חייל להביאה אליו למרות התנגדות אמהּ וכל נותקה הנערה מאמהּ. לפני לכתה אמרה סוליכה לאמהּ, שאינה יודעת מהי כוונת המושל אך היא אינה מפחדת ובכוונתה לחזור אליה תמימה כשהייתה.  כאשר הגיע אביה של סוליכה הביתה הלכו ההורים לבית הנערה המוסלמית ושאלוה לגורל בתם. הם הבינו מה קרה והבעל האשים את אישתו על יחסה הנוקשה, שבעטיו קרה מה שקרה.

סוליכה הובאה בפני המושל, שניסה לשכנעה לקבל עליה את דת האסלאם, שירחיקנה מטעויות דתה הקודמת. כיוון שלא הגיבה רגז ושאל : האם נכון שאת רןצה להתאסלם ? האם לא הבעת רצונך זה בפני החברה שלך טהארה ? סוליכה ענתה, שמעולם לא הביעה רצון כזה. חברתה היא שהציעה זאת. עוד הוסיפה ואמרה, אינני מסכימה, נולדתי יהודייה ואשר כזאת עד יום מותי.

המושל התאמץ למצוא סיבות משכנעות יותר וטען, כי מרות הוריה פסקה, והוא זה שמייצג את הסולטאן, שיגן עליה מרגע שתתאסלם. הוא ניסה לפתותה בהטחות, שכאשר תתאסלם יינתנו לה שמלות עשויות משי, זהב ואבנים יקרות, כול בקשותיה תתמלאנה.

כל אלה לא הרשימו אותה והיא ביקשה לחזור לבית הוריה. היא אף נפלה לרגליו וחזרה ואמרה, שלעולם לא תתאסלם ושוב חזרה והכחישה שהבטיחה זאת. לדבריה לעולם תישאר יהודייה והיא מוותרת על בגדים מפוארים אך המושל קרה לטהארה, שהעידה על התאסלמותה. סוליכה התווכחה עמה והכחישה את עדותה אך המושל קבע, שהחוזר מהתאסלמות, דינו מוות.

המושל הזמינה לחדרי אשתו וכלתו, וביקש שתתייחסנה אליה בנימוס. הן הראו לה את העושר ואת היופי של הארמון, נתנו לה יהלומים ואמרו לה, שאם תתאסלם ייתן לה המוסלם העשיר לו תינשא אלף עבדים לשירותה וציפורים נדירות תצייצנה בביתה. סוליכה עמדה בסירובה. לדבריה לא היה פיתוי שישכנע אותה, שכן היא מעדיפה למות על פני התאסלמות.

כיוון שכך הודיעו למושל על סירובה. היא הובאה בפניו והוא הצביע על הסכנות הצפויות לה. לאחר מכם איים עליה, שלא תראה אור היום.

 שתמות ברעב, שחיות יטרפו את בשרה ושהיא תקבר בכלא נסתר. סוליכה חייכה נוכח האיומים ואמרה, שהיא מוכנה לשאת כל סבל. לאחר שלושה ימים בביתו, הורה המושל להעבירה לבית הכלא של הנשים, שלא ניתן לעמוד בו, אל חלונותיו פונים החוצה.

הוריה הלכו לבית הכלא לפגוש אותה ונפלו לזרועותיה תוך בכי. סוליכה הביעה חרטה על התנהגותה כלפי אמהּ וכאב על צערה. היא הביעה תקווה, שאלוקי אברהם לא ינטוש אותם. בשיחה שאלה האּם את בתהּ האם תתאסלם וזו השיבה בשלילה.

סבלה היה, לדבריה, עונש על חטאיה, ועל שהתיידדה עם מוסלמית, שהביאה עליה את האסון. או אז נותקה סוליכה מהוריה על ידי הסוהרת, שקיבלה פקודה להתייחס אליה בחומרה ולמנוע ממנה קשר עם אחרים. אולם השוחד שנתן אחיה, יששכר, לסוהרת, אפשר לו לראותה בחסות החשכה, עד שגורש על ידי הסוהרת.

אביה תכנן להוציאה מן המאסר והמחבר שָם בפיו תלונות על ההשפלה והסבל של יהודי מרוקו תחת שלטון המוסלמים. בשלב מאוחר יותר הורשו ההורים לפגוש אותה שוב, והמחבר מביא דו שיח, שהתנהל בין הנערה ובין אמהּ.

המושל לא שכח אותה, ולאחר שלושה ימי מאסר פקד לבחון האם היא מוכנה להתאסלם. אחד ממזכיריונכנס לכלא. הוא התפעל מיופייה והיא ענתה על שאלותיו אך כשזיהה את עצמו כמזכירו של המושל, שבא לבחון האם היא מוכנה להתאסלם, השיבה את פניו ריקם ואמרה שלעולם לא תתאסלם.

היא מסרה באמצעותו למושל, שימציא עבורה עינויים חדשים, שיהוו עונש משמים על חטאיה. המזכיר מסר את תוכן השיחה למושל שזעם, ופקד לכבול אל ידיה ואת רגליה באזיקים ולהובילה לבור חשוך ללא אוויר תוך כדי סבלה חיזקה סוליכה את עצמה באמונה, שהבורא אתה.

סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.

לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת רסאלי וחכמיהאשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים. 

רבי שמואל דאבילא ב"ר שלמה

רבי שמואל דאבילה הוא נכדו (בן ביתו) של רב אד״א שהוזכר לעיל.

רבי שמואל, נינו של רבי שמואל שנזכר לעיל, חיבר 22 קונטריסים על כל הש״ם. היה רב ומו״צ בסאלי במאה השישית למניינינו. נראה חתום בפסק דין עם רבי יוסף אלמליח ורבי משה דאבילא.

חיבוריו:

קונטרים ״עוז והדר״ – על המככתות: שבועות, ע״ז, הוריות, הודפם ב״תוקפו של יוסף״ (ח״א). זהו אחד מכ״ב קונטריסים על מסכתות הגמרא.

רבי שמואל הצרפתי

מחכמי סאלי. נולד בשנת הת״ך ונלב״ע בשנת התע״ג. באחד מחיבוריו כתב – ״וזכות אבותינו יגן בעדינו… כדי שיסלק הא־ל חרון אפו מעל כל עמו ישראל ומעלינו… ויסיר הדבר מעלינו, שבעוונות הרבים נתפשט כצרעת ברוב המערב ובפרט פה עיר סלא, אשר אני יושב בה וכתבתי זה בשנת התל״ח ליצירה יום ראשון לחודש אלול המרוצה ואני מבן שמונה עשרה שנה״. כתב:

חידושים על מאמרי אגדה.

רבי שמואל קארו

רב ומו״צ בסאלי וברבאט, מקובל גדול והוא חמיו של רבי עיוש אלמליח וסבו של רבי יוסף אלמליח שהוזכרו לעיל.

רבי שמואל שימש ברבנות עם רבי אליעזר דאבילא. נתן הסכמה לספר ״חפץ ה׳״ לאוהחה״ק בן עירו, עם רבי אהרן הצרפתי ורבי שלמה הכהן. חתום על שאלה משנת התפ״ח עם רבי שלמה הכהן. חי עד אחר שנת התק״ט (עפ״י נר המערב״) כן נתן הסכמה ל״כתר תורה״.

רבי שם טוב בן עטר ב"ר אברהם

רב ןמו"צ בסאלי ובראבאט במאות החמישית והשישית למניינינו. חותום עם רב אד"א על תשובה ב " באר מים חיים " בשנת התק"ו

נראה חותם בפסק דין עם רבי עיוש אלמליח והרב יצחק צבח וכן נזכר בשו״ת ״תוקפו של יוסף״ עם רבי יצחק צבח ורבי חיים טולידאנו.

רבי שס טוב בן עטר הנגיד

מחכמי סאלי, שימש כנגיד נכבד הדורש טוב לעמו ופועל אצל השלטונות בענייני קהילתו.

הוא אחיו של רבי חיים בן עטר הקדמון שנזכר לעיל. בשנת הת״ס עבר בעת מצוקה למקנס ונלב״ע בשנת התס״א.

ב״עת לכל חפץ״ יש קינה עליו.

מראכש העיר-חביב אבגי

חביב אבגי-אבני זכרון לקהילת מראקש

קהילת מראכש, חכמיה ופרי הגות רוחם. הקדמה מאת הרב ד"ר משה עמאר.

הקהילה היהודית במראכש עתיקת יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינתו של רבי אברהם אבן עזרא, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות.מראכש

המלך מגיע למראכש, העם מקבל אותו בשלושת ימי משתה ושמחה. במצוות המלך ניתן ליהודים כל הדרוש לכך, ומעבר לזה המלך שמע בעיותיהם ומבוקשם. שנות השפע והברכה בימי שלטון אביו\ הביאו את היהודים למצב של התפוצצות אוכלוסין של הקהילה היהודית בעיר.

היהודים קנו אז בתים בסביבת המללאח ומחוצה לו. בשכונות כמו " בררימה " " תוארג'" באזור הבאהיא ", " קסיבת נחאס ", " ורמילה ".

 

רבי שגרו בשכירות כרעו תחת העול של שכר דירה גבוה, שבו מהם בעלי הבתים. המללאח היה צר מאוד להכיל את אלה שגרים בו, וזו היא הבעיה שראשי העם נצטוו להביא בפני המלך, משימה שלא הייתה קלה כלל.

היו הרבה משונאי היהודים התנגדו לרעיון שהיהודים יזכו בהכרת זכויות של הקצאת קרקע למגורים ואפילו במסגרת זכות מינימאלית של בן החסות. השונאים האלה הגדירו את מצוקת הדיור של היהודים כשקרית הבאה לזכות ליהודים בבעלות על קרקע חינם.

אהבתו ליהודים של המלך הנערץ מולאי אלחסאן שהומלך זה עתה, לא השאיר ספק בלבם של נתיניו היהודים, שהוא ייטב להם כמו אבותיו מולאי עבד ארחמאן ומולאי מוחמד אביו. כפי הנראה הוא לא הסתיר אהדתו ליהודים, לפי מעשיו בהמשך שלטונו הוא היה אדם נאור, שעשה הרבה לשיווין ולצדק חברתי.

ומעל לכל החזיר ליהודים את כבודם העצמי, וזאת למורת רוחם של אלה שראו בהם נתינם משוללי זכויות, המותרים לשוד ולביזה לעת מצוא. בשיר שנזכר לעיל, אלה נזכרו בשם " שאיאטין " ( השטנים ) פעם ראשונה שנתנה הזדמנות ליהודים לצאת בגינוי חריף וברור נגד מבקשי רעתם.

בשנת התרכ"ב – 1862, עוד בתקופת שלטונו של המלך מולאי מוחמד אביו של מולאי אלחסאן, קם מורד אחד בשם השריף ארוגי, להטוטן שהצליח לשלהב המון נבער שנשבה בקסמיו. המלך מולאי מוחמד שראה אסכנה במעלליו וכשפיו של ארוגי, חיפש ומצא פתרון מקורי והמתין לשעת כושר.

ארוגי הגיע לעיר זרהון, כדי להשתטח על קברו של המלך מולאי אידריס, הביאו לו סַפר שיגלח אותו….הלא עשה מלאכתו נאמנה ושחט אותו כמתוכנן.

מולאי מוחמד בו המלך עבד ארחמן היה אוהב ישראל, ונהג בכבוד בחכמיהם. היהודים בזמנו נהנו מרווחה לכלכית, ימיו לא היו רבים, וכל תקופת מלכותו הייתה סך הכל חמש עשרה שנה. מולאח אלחסאן בנו מלך תחתיו בשנת תרל"ג – 1873, והוא כאמור ייזכר לטוב ביחסו הטוב והנאור.

הקהילה היהודית במראכש עתיקת יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינתו של רבי אברהם אבן עזר

א, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות.

מולאי אלחסאן התווה את הדרך ליורשיו משושלת " העאלאווית " הטובים של היהודים, לשושלתם. בימים הקשים כמקור בלתי מאכזב, ונוכחותם הייתה בעלת תועלת רבה. הימצאותם של היהודים בענפי הכלכלה והמסחר השונים, תעשיה, ייצור, בנקאות ועודץ ובכל הזמנים היא הייתה לברכה גדולה בארץ הזאת .

גם היום דילול האוכלוסייה היהודית במרוקו, בשיחה עם משכילים ואפילו מהאיש ברחוב נזכרים בערגה לימים ההם. ואי אפשר שלא להזכיר את בקשתו של המלך מולאי מוחמד החמישי המנוח מראש הקהילה של מראכש, הנרי קדוש המנוח והיא : לעשות למען החזרתם או הבאתם של 500.000 יהודים למרוקו..וזאת מיד אחרי זמן לא רב ששב מהגלות . בקשה ללא סיכוי.

דיינים במאה השישית שביעית.

רבי ימין כהן ורבי שלום כהן, חבר בבית דין של רבי יוסף אביטבול, רבי אברהם הרוש ורבי מסעוד פינטו, נזכרו כסופרח בית דין. בשבועת האלמנה אנו פוגשים בשמות הרבנים שישבו בדין ונזכרו כמה פסקי דין במאה השישית והשביעית.

והם : רבי שלמה אסבאג, ורבי משה בנו, רבי שלמה אזנקוט, רבי אברהם אסולין, רבי יוסף חרבון, רבי אלעזר אלחזאן, רבי ימימון פינטו, רבי דוד צבאח ורבי משה רוזיליו, רבי יעקב אבטאן. בתקנה דיו הקומיסיון של רבי מסעוד בן מוחא נזכרו חוץ מרבי יוסף הרוש הנ"ל.

רבי יהודה אביקציץ ורבי יוסף פינטו, ורבי ימין צבאח, רבי סעיד הכהן, ורבי דוד לוסקי, יש להוסיף עליהם אלה שנמצאו בתיעוד המצבות בבית העלמין במראכש שנפטרו עד לסוף המאה השישית והם לא מעטים כמו רבי משה חליוה, רבי מרדכי צרפתי, ואחרים. הלא המה נמצאים כל אחד בערכו לפי שמות המשפחה.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

מקנס – ירושלים דמרוקו

זכרון ברוך – תולדות חייו ומפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל

עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל. 

שליחי חב״ד במקנסמקנס-ירושלים דמרוקו

כשבאו שליחי חב׳׳ד למקנס בצווי אדמו״ר הריי״ץ רבינו יוסף יצחק זצללה״ה. רבינו שלח אלי את שמשו יעקב מרגי ז״ל שליח בית דין וציוה שעלי להתייצב באופן דחוף לביתו של הרב; למרות טרדותי שהיתה זו שנה ראשונה לנישואי ומתכונן להקים בית דפוס (שאחרי כן בס״ד הוקם בשנת תש״ט.) רצתי לבית רבינו! רבינו פנה אלי ואמר יצחק! אל תחמיץ את המצוה הזאת של הקמת עוד בית של תורה בערי מרוקו, פניתי לרבינו בשאלה וכי חסר לנו תורה במקנס ובמרוקו, ענה לי כאן נמצא השליח של האדמו״ר, ר׳ מיכאל ליפסקר נ״ע, שאחרי השואה האיומה שעברה על אחינו בני ישראל באירופה ואחרי ההשמדה ההמונית של עם ישראל בו איבד כשש מיליון יהודים השם ינקום דמם. על כן יש לשוב ולבסס מחדש את קיום התורה בכל מקום, ביתר עוז.

הזדרזנו בפעולה נמרצת למצוא מקום מגורים לישיבה ואחרי התרוצצות מרובה הגענו לבעל דודתי ר׳ אברהם בן עמראן ז״ל שהיה לו מבנה ששימש מחסן תבואה גדול. נדבה רוחו והכשיר מקום זה לישיבה ועשו אותו חדרים ללימודי קודש. המקום התפתח לאין שיעור והדרישה היתה רבה מאחינו בני ישראל שבאו מהרי האטלס והתרפקו על דלתות הישיבה לילה ויום, והתקבלו בזרועות פתוחות ע״י רבינו, אני הצעיר נרתמתי לגייס כספים, עברנו מבית לבית עם עוד כמה חברים ואספנו תרומות מכובדות שהבאנו לרבינו, רבינו לא הסתפק בזה והטיל עלי גם למצוא אברכים שישתתפו בשיעורים בלילות אחרי יום עבודתם, הצלחנו ב״ה לגייס אנשים ובעלי בתים לישיבה ״תפארת בחורים״ במקנס, שמחתו של רבינו לא ידעה גבול והוא עצמו מסר לנו שיעורים בגמרא ובהלכה.

ושיעורי ״תניא״ מסר לנו ר׳ מיכאל ליפסקר נ״ע, שליח זה התאכסן בבית רבינו כמעט שנה תמימה, בחדר שהיה לו מחוץ לבית שנקרא ז׳ארדאן, שם אירחוהו ודאגו לכל צרכיו הוא ורעיתו דודתי הרבנית רחל נ״ע. וכן נסענו לעיר סיפרו ושם זכינו לפתוח חדרים נוספים, וכן בקאזאבלאנקא שהיום ר׳ שלמה מטוסאף שליט״א הוא המרכז שלהם. (אחרי חג הסוכות הועברו בל המוסדות לידי אנשי חב״ד שקיבלו עזרה מאדמו״ר מנחם שניאורסון זצ״ל, הנוער המקומי נתחנך במקנס לפי רוחו של רבינו, ונתמך במוסדות חב״ד.

מטרתו של רבינו היתה להרבות כמה שאפשר בחינוך חרדי בכדי לעמוד נגד הנוער החילוני לכן קירב כל מי שבא להוסיף תורה במרוקו. אחת הפרשיות העגומות ביותר שהיתה בלי ידיעת רבינו היא, כאשר הגיעו חברי ״שומר הצעיר״ מארץ הקודש וניגשו לנוער המקומי ופיתו אותם לעלות לארץ, ועלה בידם באמור להם שאפשר לנהל חיים דתיים וימשיכו במסורת אבותם, אמנם לא כך היה הדבר, כשהגיעו לארצנו הקדושה ברדתם מן האניה נטלו מהם את תיק הציצית והתפילין ואמרו להם אין צורך בזה רחמנא ליצלן, כן סיפר אחד משומרי המצוות שהיה ביניהם ששלח מכתב דחוף לרבינו ושמו מאיר בן ישעיה (שהיום גר בלוד ועובד במועצה הדתית).

לאחר שקרא רבינו מכתב זה הזדעזע וכמעט עשה קריעה והכריז שביום ראשון הקרוב יהיה יום כיפור קטן ועל הציבור להתאסף בבית מדרשו, ולתקוע בשופר ולהרבות בסליחות לביטול הגזירה האומללה, כולנו געינו בבכיה לאחר דברי כיבושין שנאמרו באותו היום ע״י רבינו עד שכל אחד ואחד מאתנו עשה חשבון נפש אם כדאי לו לעלות לארץ הקודש, בתנאים שכאלה. בבל זאת רבינו לא נח ולא שקט עד שעלה ארצה עם אחד ממנהלי אוצר התורה שבקאזאבלאנקא ושמו מר יצחק אלמליח ע״ה, פנו אל משרד עליית הנוער שבארץ הקדושה ובזמנו היה יו״ר עליית הנוער משה קול, ובדברים קשים ניגשו אליו והתריעו כנגדו על שלא התייעצו עמו. ועל שוד הנשמות הרכות, באותה תקופה כינס רבינו בארץ ישראל את מועצת גדולי התורה אשר עמדו איתן לימינו, בכדי להציל את שארית הפליטה שעלו ארצה, ואלה שיעלו אחריהם.

פעם הזדמן לי להיות אצל הרב יעקב משה טולידאנו זצ״ל שהיה שר הדתות ורב ראשי לתל אביב יפו. וסיפר לי שגם הוא היה מוזמן לאותו כנם של מועצת גדולי התורה (בשנת תשכ״ד) ורבינו ע״ה עמד על הבימה כעמוד אש כשפניו לוהטות ואמר להם בזה הלשון: ״ואיך אעלה אל אבי והנער איננו איתי, ואנא אני בא״. אחרי מאה ועשרים ישאל אותי הקב״ה בעולם האמת מה עשיתם עם הנוער שלכם. בקריאה זו פנה לגדולי התורה שהיו במקום וזעזע אותם באמרותיו ובלפידי אש יצאו מפיו בקריאתו החודרת ונוקבת וכולם נענו לקריאתו ויצאו בקריאה וצעקה לעצור את השמד הרוחני המרחף על הנוער.

שמעתי מפי בנו הרה״ג ר׳ יעקב טולידאנו שליט״א שלאחר פרשה מסעירה זאת הגיע למקנס מר משה קול להתפייסות ולא רצה לקבל אותו. למרות הפצרותיו של איש זה (ההוצאות המרובות של משרד הקליטה עבור קליטת הנוער, היה רבינו מוכן לכסות ובלבד שיחזירו את הילדים האבודים).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוקטובר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר