הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
תורת אמך ◆ פרשת שמיני ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 46◆
המלקט: הרב אברהם אסולין
ויהי ביום השמיני קרא לאהרן ולבניו ולזקני ישראל(ט, א).
כתב הגון רבי מימון אדהאן זצ"ל ב
הרב אסולים הי"ו
ספרו מד"ו ב"ד, יש להקשות, למה עיכב משה רבנו ע"ה עד שבעת ימים ולא קרא אותם לאלתר, ועיכב עד שהשלים שבעה ימים וקרא אותם. פירש הרב יד שאול ז"ל, לפי שסרב בסנה שבעה ימים, לכך לא שימש וניטלה ממנו הכהונה, ולאפוקי סברות אחרות שאמרו ז"ל, ולי נראה למה המתין עד שבעה, לפי שהיה משמש בכהונה כמו החתן, והחתן אינו יכול לעשות שום דבר בשבעת ימי חתונה, לכך עכבם ולא קרא אותם לאלתר עד שהשלים שבעה ימים. אי נמי כשניטלה ממנו הכהונה היה מצטער, ומתוך הצער שהיה לו לא קרא אותם לאלתר עד שעבר הצער שלו. וכמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה, בשעה שהיה במצרים והיה מצטער על אותם י"ז שנה שלא היה יוסף עמו, ואפילו שאמרו רז"ל ויחי יעקב וכו', אפילו הכי היה מצטער על שלא היו כמו היום, לכך משה רבנו ע"ה היה מצטער על אותם שבעה ימים שסרב בסנה, והיה אומר ולואי שהיו כמו היום, אי נמי היה מצטער שטעם כהונה גדולה וניטלה ממנו ונצטער עליה. משל לאדם שטעם טעם דבש וידע מתיקותו ופירש ממנו לו צער גדול עליו, וכן משה רבינו ע"ה, היה לו צער על שפירש מכהונה גדולה, עד שעבר הצער וקרא אותם.
ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימים ושהקרב לפני ה' (ט, ב).
כתה הגאון רבי יעקב טולידאנו זצ"ל בספרו אהל יעקב, רש"י ז"ל פירש להודיע, שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה (תנחומא שמיני ד), מקשים הרא"ם, גור אריה ועוד, הרי אין קטגור נעשה סניגור (ברכות נט.), ואפשר שיש להקשות עוד, למה באהרן עשה העגל לחטאת ובישראל העגל לעולה. אלא בודאי, כי לגבי ישראל שעשו את העגל ממש ועבדוהו, עשו העגל לעולה ולא לחטאת, כי החטאת באה על חטא לכפרה ואין קטגור וכו'. אבל אהרן שלא חטא בזה אלא שעשה אותם להם, וגם בזה היתה כוונתו רצויה, ככתוב (שמות לב, ה), וירא אהרן, פירש"י ז"ל ראה שהצליח מעה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי, ויבן מזבח, פירש"י ז"ל לדחותם, שמא יבוא משה קודם שיבדוהו וכו'. לכן אף שיעהו לחטאת, לא שייך לומר בזה אין קטיגור נעשה סניגור.
ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' (ט, ו).
כתב הגאון רבי שלום אבוחציריא זצ"ל בספרו כלי כסף, 'ויאמר משה', אל כל עדת בני ישראל. 'זה הדבר', זו הצדקה שנקראת דבר, כמו שכתוב (דברים טו, י), נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וכו'. אשר צוה ה' תעשו', כמו שכתוב (בראשית יח, יט), ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ועל ידי זה, וירא אליכם כבוד ה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ב י), אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני השכינה, שנאמר (תהלים יז, טו), אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך, וזהו וירא אליכם כבוד ה'.
ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (ט, ה).
כתב הגאון רבי יצחק אברז'ל זצ"ל מרביץ תורה בעיר מרכאש, בספרו כפר ליצחק, ויקחו- נפש רוח נשמה של הצדיקים. את- היא התורה שמתחלת באלף ומסתיימת בתיו ועוד לקחו את אשר שצוה משה – בשביל שהיה פונה אל. אהל מועד- לכל חי על דרך יזכור לו יום המיתה ויקרבו כל העדה והספידו לו ועל ידי זה. ויעמדו לפני ה' – אחים לי בהספדאי דהאתם קאימנא:
כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ (יא, מד).
כי אני ה' – פטירת הצדיק נעשה זווג. אני – שהיא השכינה עם שם הגדול המעלה אתכם מארץ מצרים על דרך ושם ינוחו יגיעי כח להיות לכם לאלהים יהיה לכם שכר מן הדין. אני ה' אליהכם – אבל בתנאי. והייתם קדושים – תחזרו בתשובה. כי קדוש אני – צריך להדמות לבוראו:
ברכת שבת שלום – הרב אברהם אסולין
לתגובות
ישראל בערב – ח.ז.הירשברג
ישראל בערב ח.ז. הירשברג. הספר נדפס בשנת תש"ו – 1946
קורות היהודים בחמיר ובחיג'אז – מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב.
היסטוריה לאחר העבאסים
כופה החלה להיות מטרה של התקפות חוזרות ונשנות במאה ה- 11 ולאחר זמן הדלדלה ואיבדה מחשיבותה. במאה האחרונה, האוכלוסייה של כופה גדלה שוב. היא אתר חשוב לעליה לרגל למוסלמים שיעים
המעצמות פרס וביזנטיה ראו את המדינות האלה כתריס בפני ההתנפלות הבדווים, שהיו באים מהמדבר ומשתדלים לחדור לארץ נושבת, לרוב בזמן שהממלכות הגדולות טרודות היו במלחמות או בדיכוי מרידות ולא יכלו ליתן דעתן לנעשה בקצה ארצן, בגבול המדבר הערבי.
אולם שתי המדינות הערביות היו גם מסַכנות את פרס וביזנטיה. לעת מצֹוא יכלו להתחבר עם אויבי המעצמות הללו למגר את השלטון הפרסי והביזנטי, אשר לו היו כפופות. וכך היה גם בימי מוחמד ויורשיו. סוריה, ארם נהרים, ומצרים הסירו מעליהן עול המושלים, היושבים בקושטא ובקטֵיסיפון, והתחברו עם אויביהם.
לא הבדווים, כי אם תושבי המדינות הללו, שהיו ערבים לפי מוצאם ולשונם וקיבלו את האסלאם, הביאו אפוא את " דין מוחמד " לאפריקה הצפונית ולאסיה המערבית.
מבנה הארץ.
שפלת החוף : חצי האי ערב הוא רמה נשאה. רצועת השפלה של חוף ים סוף, התִּהאמה, צרה היא ואדמתה – חוץ מחבל קטן בצפון – מלוחה ובלתי פורייה. נמליה דלים ומעולם לא היה תפקידם רב ערך : היו משתמשים בהם רק לשם תחבורה בין אפריקה המזרחית ורצועת החוף.
רק למוח'א שבקצה הדרומי נודעה חשיבות היום החשוב בנמלי ים סוף הוא נמלה של מכה, ג'דה, כי דרכו באים עולי החג' המוסלמים. גם התיהאמה הדרומית , על חוף האוקיאנוס, אינה אלא רצועה צרה, כאן נודעת חשיבות לנמל עדן, ולעוד כמה נמלים קטנים – נזכיר רק את חורה במפרץ חצן אלע'וראב ומַכַּלַה – שאינם נופלים מעדן בתנאיהם הטבעיים.
זהו חוף הקטורת המפורסם אשר לכל ארכו היו מצויות תחנות מסחריות. לפנים נקרא אזור זה מהרה והעיר החשובה בו הייתה ט'פאר – שמה כשם בירת החמירים, השוכנת בהרי תימן ורחוקה ממנה מרחק של אלף קל"מ. היום נקראת העיר השוכנת לחוף האוקיאנוס, צ'פאר. לשפלה הזאת הקדיש תיאור נלהב אחד התיירים המפורסמים בימינו.
החוף לאורך מפרץ עומאן עשיר מאוד בנמלים. " שער סין " קרא לו גיאוגרף ערבי אחד, מכיוון שמכאן יצאו אוניות סוחר לכל חופי הודו ואף אל סין הגיעו. אדמתו, בייחוד צפונה מן העיר מַסקַט, פוריה מאוד. אורך הרצועה הדשנה הזאת כ-300 ק"מ ורוחבה מגיע עד 45 ק"מ.
כאן גדלים בעיקר תמרים ויש גינות ירק לרוב. השפלה בין חצי האי קטר ושפך הפרת והחידקל נקראה לפנים בָחְרִין, והיום מכנים בשם זה רק את האיים צפונה לקטאר. האדמה שם אינה פוריה, ויישבו קבוע קיים רק במקום שהנהרות, הזורמים מצחת לקרקע אל הים, מופיעים על פני האדמה.
לפנים הייתה זאת ארץ נושבת, ומסחרה העשיר והמפותח היה מספק את צרכיהם של תושבי פנים הארץ. כאן, בקרבת העיר הנקראת היום הופוף, מקומו של המרכז המסחרי גֶרְהָה, הנזכר אצל הגיאוגרפים הקדומים.
את סחורות הודו ופרס, וגם את הפנינים אשר דלו בים המפרץ הפרסי, היו מעבירים דרך גרהה אל מצרים וחופי הים התיכון. בייחוד אל עזה. גרהה הייתה מקיימת קשרים עם חצ'רמות. את המרחק בין שתי המדינות היו אומדים כמהלך ארבעים יום.
ב. ההדים : אחרי רצועת החוף המערבי מתחילות אשדות הרמה, העולות לכל אורך החוף המערבי. הן מהויות את במת ההדים הגבוהים של חג'אז הצפוני, משתפלות ויורדות לעמק אשר בו שוכנת העיר הקדושה מֶכָּה, ומתרוממות אחרי מכה לגובה של 1642 מטר.
כאן נמצאת העיר טאיף ובשכנותה — עוכאט׳, מקום הירידים הגדולים בימי קדם. טאיף הייתה מאז מרכז חקלאי ומסחרי חשוב ועד היום משמשת היא קייטנה בשביל תושבי מכה ( השוכנת בגובה של 400 מטר ) בשל אקלימה הנוח ואדמתה הפוריה, המצמיחה ענבים, עצי־פרי למיניהם וירקות לרוב.
רוכסי ההרים בעסיר ובתימן, הנקראים סראה הדרומית, מגיעים עד לגובה של שלושת אלפים מטר. בלב ההרים, בגובה 2350 מטר, שוכנת צנעא, בירת תימן בימינו. בה נמצאים שרידי המצודה ע׳ומדאן, אשד בנה אברהה, משנה מלך ח3ש, אחרי שטיפאר בירת הארץ נחרבה על־ידי הכובשים.
כ־20 קל״מ דרומה־מזרחה מכאן נמצא המקום עיימאן, שלפי האגדה נקבר בו אסעד כאמל, המלך היהודי הראשון בתימן. דרומה לצנעא — העיר ירים, ובמרחק של 16 קל״מ ממנה, בכיוון דרומי־מערבי, שכנה בירת הממלכה השבאית־חמירית טיפאר, על רמה שגבהה 2200 מטר ».
במזרח ניתקל ברמה, שלפנים הייתה מיושבת בצפיפות. כאן, בגבולות ואדי נג'ראן( הידוע בייחוד בשל מלחמת דו נואס; עד היום הזה גרים שם יהודים רבים ), ואדי שבון וואדי חצ׳רמות, הוקמו מרכזי הממלכות העתיקות מעין, שבא, חצרמות.
כאן נוסדו ערים גדולות ובהן בניינים מפוארים, ונבנו סכרים, כדי לעצור את המים, הזורמים מן ההדים והעלולים לסחוף את האדמה הפוריה עם היבול, ולאגרם לעונת הקיץ לשתייה ולהשקאה. כאן שכנו: בירת ממלכת מעין קַרְנֵו, בירת שבא הקדומה — מארב ( נודע היה הסכר שנבנה פה לשם אגירת מים להשקאת שטחים ענקיים)", עיר הבירה של חצ׳רמות—שַׁבְּוַתּ, ועוד כמה ערים, הנזכרות תכופות בכתובות ובסיפורי הגיאוגרפים, כגון: תִּמְנַע, בַּראקִש, חִראן ( עיין יחזקאל כ״ז,כ״ג )».
כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי
שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –
ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן.
125 – אחרי היותי במערב לא שמתי עוד לבי להבליו ויחר לו מאד. שער בנפשו כי נחמתי ( חזרתי בי מהבטחתי המדומה ) ויאלצני בכל רגע לשמור דברי. הוא היה מתנכל אותי בטאנגיא ושאתו פרשה רשת לרגליו בגיברלטאר.
בראותה כי לא שב לביתו לעת האֹכל ידעה כי בורח הוא ותרץ אל שר המצור ותתחנן לו להשיב את בעלה אל ביתו. הספר בא לפקיד שבטאנגיה והוא לא ידע. ויהי כי הציקני בלילה ההוא בדברי ריבות, הסירותי צעיף המרמה מעל עיניו ואמרתי, כי לב הותל הטהו להאמין כי אבטח על משענת קנה מחסהו הרצוץ, לעשות בנפשי שקר ולבגוד בדת הורי אשר נחלו מהר האלהים להם ולבניהם עד עולם, לחצוב ( לפנות לאמונה שהיא פגומה בעיני ) לי בארות נשברים.
135 – נדהם ומשתאה בין רגז לחרפה, נשמה לא נשארה בו. רגע החריש, אחרי כן פתח פיהו ויקלל את היום אשר דבר עמי, ויהי מבקש הפקודה והשִלום, ופיו למהלומות יקרא אותי. תפש חרב הסוחר להרגני, ואקומה עליו ואגזול החרב מידו ואשליכהו ארצה כי הָחלה ( נחלש ).
הקול נשמע בבית, ויקומו ויפרידונו איש מעל אחיו. ויהי ממחרת נחה שקטה עצבת לבו ופניו לא היה לו עוד, והוסיף שנית ידו להאיצני על אודות מסענו. אולי פליליה מה עצמת ! קנאת הדת מה נסכלת ! ביום אשר שב הפקיד שלח לקרוא למשרת ויאמר לו : שתים אני נוטל עליך, או לשוב לביתך או ללכת בבית הסורים ( האסורים ). המשרת נבעת מלפני הפקיד, כי פתאם בא אידו, נכנע בחרפה ויאמר : אשוב לדיבראלטאר.
145 – ויתאפק ויבא אל ביתו, העלים ממני ולא הגיד לי דבריו עם הפקיד, רק אמר כי עמד על דרכיו ( בדק את מעשיו ) וראה כי טוב לו לשוב לארצו. ואומר לו, עשה הטוב בעיניך ושוב לארצך. וימהר ויוציא מלתחת בגדיו וארגז הסוחר וילך לו עם יתר האינגיללינדיר, אין זר אתם כי כן דבר המלך, ולא שב לא הוא ולא הסוחר עד היום הזה.
שער שלישי.
כמה מדרך מישרים הרחיקו
אישים בעת יחשבו
הגד האותיות טרם תבאנה
אל חוף הים אשכנה
הנה עתה קויתי
הנה עתה בלבב הים נמצאתי.
5 – זמן בוגד הפכפך ותככים, ככה רמיתני ובתוחלת מהתלות מרעה אל רעה הוצאתני, מה עשיתי לך ומה הלאתיך כי מורורות השבעתני, לענה הרויתני ובתרמיתך הוגעתני ? מי יובילני עוד לעיר מבצר גיברלטאר ? מי ינחני עתה עד ארץ אדום ? בדד, צועה, אובד, נכר ! בין ערביאים עם נועז, בין יהודים מרודים ומדוכאים, אנא אפנה ולמי אנוס לעזרה ? מה לי פה ומי לי פה, כי חצבת לי פה קבר ? – שעפי יגונות יגונות אלה עלו על משכבי כל הלילה, ותדד שנתי מעיני.
ואשכימה בבקר נעצב ונבהל, חפשתי כל משכיות לבי ומבלתי ראות לי תקומה עזבתי עשתונותי אל חפץ המקרה. התאמצתי והטיב פני ולהניח חמתי. זכרתי דרוש המקנאסי ביום שבת ואלא נשיתי כי אחרי כלותו קם החזן וברך איש ואיש, בעבור שיתן מה שידבנו לבו. שאלתי אם נתן לכל איש לעשות כן ?
ויאמרו, תעשה וגם תוכל, כי כן אנחנו עושים עם כל גבר אשר בקרבנו. וגם שמענו מהמליץ אשר הביאך, כי יש לאל ידך לעשות כן. הכינותי לבבי לדרוש לעם בלשון ספרדית. דרך דרושים כדרך אנשי פולין וכדרך כל המבוהלים בלמודיהם שמסתבכים בחכמות בלי ידעו שחרן ויעבטון כן משפטן. לא ידעו ולא ובינו, כי רק בכלכל הדברים ומערכי העניין כמשפט הלמוד עומד, כאשר יעמוד הבנין מתכונת חלקיו.
25 – שאלות הבל,תשובות תהו, לשון עלגים ונאלחה, וקדיש אחריהם. הלא זאת חכמתם ובינתם לעיני העמים. אוי לנו כי שבענו קלון מכבוד ! לשון למדוים, מוסק השכל, מליצה אם כי לא מפוארה היה להם לחכמה נפלאה וכדבש למתוק. ויאשרוני ויהללוני ויתנדבו בכל לבם.
אחרי ארבעה דרושים בארבעה בתי כנסיות אין דורש ואין מבקש. צר לי מאד כי לא נמצא שם פקיד קיסר ווין. ונוסף מכאובי כי אבדתי בחפזי מכתב היציאה. אמרתי נגזרתי אבדה תקותי לצאת. נועצתי באיש מכרי ויאמר לי : " שמע בקולי, איעצך, זה חמש שנים אשר פה נמצא איש ווין והוא יושב בבעת פקיד ספרד.
איש נכון, חכם ונבון, ונחמד מכל עם ועם. כתו לו ספר, אולי יש תקוה. וכן עשיתי. שלחתי אגרת בלשון צרפת בידי הערבי משרתו, וישב אלי לאמר : " קום עלה ". הכרת פני האיש ענתה בישר לבבו, ונופת דבריו הגיד בהדר כבודו.
40 אמצני במו פיו ויבטיחני לעזרני כל ימי היותו למען אכתוב לא אגרת בלשון אינגליש. וביום ההוא החל להראני את כבודו ואת גדלו. השקתי את ידו ואצא מעמו שמח וטוב לב. ויהי כי הייתה הרוחה ואתהלכה ברחבה עם אוהבי. בהיותנו על שפת הים הגיע שר העיר על רגליו ומשרתיו אחריו.
נערכו אנשי המלחמה בחפזה כחצי מעגלה ויקדו ויקראו בקול גדול כלם כאחד " איל לה יבארק פאמאר סידי ( אלהים יברך וישליט את אדוני ) רוצה לומר אלוהים יברך ויצליח דבר אדוני.
בשובנו לביתנו אֵם רעי כי הרה ללדת הייתה יושבת על המשבר, ותלד בן. וימהרו ויתלו מגלות רשומות בשני משולשים משולבים הנקראים מגן דוד, בפסוקים ובשמות מלאכים לשמור היולדת מליליות. ויתוו באצבעות ציונים על הספים בחמר ובזפת להפחיד את השדים.
50 – ויתלו על הפתח פסת בלויי סחבות ורקיקי מצות להיות מנת מאכלם ובגדם ללבוש. זה דרכם כסל למו באמרם כי זה חלק וגורל לעזאזל, וזובחים את זבחיהם לשעירים להחזיק במנהג מאולתם כאמור.
ביום שמיני אחרי המול הילד ערכו השולחן לאנשים לבד, שנים שנים קערה אחת, וסכין אחד לכולם. לוקחים הנזיד מהצלחת בפתותי לחם להשיבו אל פיהם. שותים מים מבקבוק של חרש ומכסים את פיו בכנף או בשולי כתנתם לסגור בעד הכשפים.
משפטם לשתות כוס מים חיים טרם יאכלו, כי אין להם יין. הנזיד הראשון היה הקוסקוסו הנבחר בכל הבארבריה, הוא קמח בלול במים עד שיעשה כחרצוני דחן, וייבשו אותו בדוד על האח אש ומבשלים בבשר או בחמאה וחלב, והוא מן המטעמים בריאים וטובים.
ברית מס 30 – כי"ח – אליאנס..ד"ר דן אלבו החינוך הצרפתי!קהילת וואזן בשליש הדאשון של המאה העשרים
גיליון " ברית " בעריכתו של מר אשר כנפו הקדישה את החוברת מספר 30 – קיץ תשע"א לכבוד 150 שנה לאליאנס – כל ישראל חברים.
בגיליון זה בן למעלה משלוש מאות עמודים, כוללת בתוכה מאמרים בעברית וחלק נכבד ומכובד גם בשפה הצרפתית. המידע הינו יקר ערך כפי שניווכח להלן.
בהזדמנות זו רוצה אני להודות לאיש היקר הזה מר אשר כנפו על פועלו למען הקהילה כולה ותרומתו הכבירה בהבאה, ריכוז והפצה של נושאים מעניינים אודות העדה הברוכה שלנו.
ד"ר דן אלבו
החינוך הצרפתי!קהילת וואזן בשליש הדאשון של המאה העשרים
א. הנסיגות ההיסטוריות והלינגוויסטיות בקהילה בתחילת המאה העשרים
ח. השיח בנושא לימודי חול ולימודי קודש
אל סוגיית השילוב או ההפרדה בין לימודי חול ובין לימודי קודש, כל צד הגיע עם מטעני תרבות היסטוריים משלו. נציגי אליאנס באו אל המפגש עם ר' יצחק בן וואליד בשיחות שקיימו עמו בשנים 1860-1 עם נסיון שהתבסס על מערכת החינוך הרפובליקנית הצרפתית ותפיסת המדינה על רשויותיה השונות כיישות נפרדת מהכנסייה. הפרדת הדת מהמדינה היה עיקר מעיקריה של המחשבה המדינית של המאה הי״ח והרפובליקה הצרפתית על גילגוליה מאז המהפכה. גישה זו הבחינה באופן חד בין לימודי חול ולימודי דת. בית הספר הרפובליקני התמקד בלימודים כלליים ואילו לימודי הדת ניתנו בימי ראשון על ידי גורמים כנסייתיים וארגונים דתיים וולונטריים מזרמים שונים, שהוקמו במיוחד לצורך הוראת קטשיזם.
בית הספר של יום ראשון נוסד בפריז לראשונה בשנת 1822 בבית תפילה הקטן של הלובר [Oratoire du Louvre ואולם עוד קודם בשנת 1814 נוסדו בתי ספר דומים בנורמנדי ובאיזור בורדו בחסות הכנסיה הרפורמית. זו המציאות ההיסטורית שעיצבה את תפיסתם החינוכית של מייסדי כי״ח. מערכת החינוך הרפובלקנית נשענה על ארבעה עקרונות: הפרדת הדת מן המדינה [ separation de l'Eglise et de l'Etat], חינוך חינם [instruction gratuite], חינוך חובה [instruction obligatoire] וחינוך חילוני [instruction laique]. מנקודת ראותם ראוי היה לשכפל את עקרונות ההפרדה והחילוניות גם במדינות אגן התיכון שבהן התכוונו לפעול.
בעיני היהודים האני הקולקטיבי היהודי זוהה לחלוטין עם הדת, על פי תפיסה זו לא היתה הבחנה בין להיות יהודי ובין להיות אדם שומר מצוות. לימודי היסוד בתלמוד תורה התמצו בלימודי קודש ולמעט חיבור וחיסור (חשבון) לא כללו חוכמות גויים (חוכמות חיצוניות, לימודי חול, השכלה כללית) תכלית הלימוד הייתה ליצור אדם בעל זהות יהודית הנבדל בתודעתו מסביבתו הנוכרית במטרה לקיים את המשכיותו של העם היהודי. תכלית לימודי היסוד בתלמוד תורה הייתה להעניק נגישות לטקסטים יהודיים ויכולת לקיים שותפות פעילה בחיי הפולחן, התפילה והמסורת של הקהילה היהודית. בתבונה רבה קבע דה פוקו ש״במרוקו ישנן שתי דתות בלבד, ניתן להיות מוסלמי או יהודי" זהות היהודים הוגדרה גם דרך תפיסתו האקסגונית של הרוב המוסלמי. בעיני עצמם כמו בעיני שכניהם, היהודים היו בני הלאום העברי ובני דת משה ללא הפרדה.
לצד החינוך הדתי שהונחל בתלמודי התורה, הקהילה היהודית בוואזן הייתה זקוקה לבית ספר שיעניק לילדיה חינוך אירופי בשילוב תכנים בעלי זיקה למסורת ישראל, ללשון הקודש, לזהות היהודית, להיסטוריוגרפיה היהודית כפי שזו עוצבה במקרא ובספרות הקנוניה שחוברה לאחריו, המקיים מתח חיובי ביחס לחזון קיבוץ-הגלויות לא פחות מאשר לאידיאל האמנציפציה. בית ספר חילוני מחד ויהודי במהותו מאידך.
קבלת ניהול ביה״ס על ידי כי״ח והנחת היסודות לשיתוף פעולה עם הקהילה
רשת אליאנס ביקשה לחולל תמורות אידיאיות ותרבותיות. ואולם ללא השגת שיתוף פעולה מצד המנהיגות היהודית המקומית מטרותיה החינוכיות לא יכולות היו לצאת מהכוח אל הפועל. מנקודת ראותה נחוץ היה להפיג את החששות כדי להשיג שיתוף פעולה. הענקת צביון יהודי לתוכנית הלימודים, גם אם בהיקף מצומצם עלה בקנה אחד עם הצורך ליצור בידול מובהק בינה ובין רשת בתי הספר הפרונקו-איזראלית שפעלה בחסות מנהל החינוך הציבורי של הפרוטקטוראט (DIP). במטרה לייתר את הרשת המתחרה ולהשתלט על שוק החינוך היהודי ועל התקציבים שהיקצה הממשל הפרטקטוראלי למטרה זו. מסיבות אלו אליאנס בסופו של דבר הוסיפה לתוכנית הלימודים הרפובליקנית לימודי עברית והיסטוריה יהודית כביטוי לזהותה היהודית מצד אחד וכאמצעי בידול מרשת בתי הספר הפרונקו-איזראלית, שפעלה בקרב יהודים מצד שני. ראוי לזכור שהחל משנת 1912, 80% מתקציבה של אליאנס מומן על ידי השילטונות הפרוטקטוראליים. השלמת ה- 20% הנותרים "ממקבל השירות" קרי, מהקהילות עצמן חייב הענות לדרישותיהן בתחום לימודי הלשון העברית.
בניגוד לבית ספר הפרונקו־איזראלית, שתוקצב באופן מלא על ידי מנהל החינוך הפרוטקטוראלי ופעל ללא תלות תקציבית בקהילה, רשת אליאנס עודדה את השתתפות הקהילות בתקציב. בזכות השתתפותה בתקצוב, לקהילה היה מנוף השפעה על תכני הלימוד ועל ההוויה הבית ספרית. היכולת הפוטנציאלית להזרים באופן שוטף, לעכב או למנוע בכל רגע נתון את חלקה במימון איזנה את יחסי הכוחות. ההשתתפות העניקה לקהילות אפשרות לעבור בשעת הצורך ממעורבות להתערבות. הגם שהשתתפות בתקציב הוותה עול כלכלי, זו העניקה בפועל לוועד הקהילה זכות ווטו בנסיבות של משבר.
עם העברת בית הספר הפרונקו-איזראלית לניהול רשת כי״ח, זו מינתה את מר כוכבה לוי לנהל את בית הספר בוואזן. מר לוי נולד בצפת בשנת 1907, בזכות לימודיו בפריז קיבל אזרחות צרפתית ואף שירת בצבא הצרפתי בשנים 1932-1933. מאוקטובר 1926 נשלחו על ידו להנהלה הרשת בפריז דוחו״ת דו-חודשיים (ופעמים בתדירות גבוהה יותר לכשהדבר נדרש) סדירים על פעילות בית הספר ועל תלמידיו ואף על ההתרחשויות שונות בקהילה שאינן נוגעות לבית הספר.
מר לוי הגיע לוואזן בתחילת ספטמבר 1926, קיים פגישות היכרות עם מנהיגי הקהילה ועם ראשי הממשל הצרפתי המקומי. ביצע חפיפה עם קודמו בתפקיד, שכר בית למגורי משפחתו. מר לוי פתח את ההרשמה לילדי הקהילה לפני תחילת שנת הלימודים, בסיומה התקבלו שלושים ושישה תלמידים חדשים לשנת הלימודים 1926 מתוך כ-240. שישית מכלל הילדים בגיל לימודי חובה. בית הספר פעל בבית פרטי בין שלושה חדרים גדולים סביב פטיו שנקרא "דאר דלכרפאם". הבית הושכר ע״י מחלקת החינוך הצרפתית המקומית מקאיד של אחד מיישובי הלווין של וואזן. תוכנית הלימודים כללה שעת לימוד יומית בעברית. בשנים הראשונות שיעורי העברית ניתנו על ידי הרב משה סבג, לאחריו ירשו אותו בתפקיד הרב דוד אלבו ולאחריו בנו שמעון, בוגר המחזור הראשון של בית הספר העברי בקזה בלנקה.
הספרייה הפרטית של אלי פילו-זעקת יהודי מרוקו עשרים שנות עליה וקליטה יצחק-משה עמנואל
זעקת יהודי מרוקו
עשרים שנות עליה וקליטה
יצחק-משה עמנואל
הוצא לאור על ידי הוצאת עמ"י
רחוב אלחריזי 30, חולון טלפון 84-65-63
אוקטובר 1967
תמונת השער : ביום השבעים להסתדרות הציונית של ארה"ב. מר מ. טמסיט מברך את הנשיא ז. שזר ב- 26/7/1967 הקורא ליהודים לעלות למדינת ישראל…….
יצחק־משה עמנואל
מחבר חוברת זו הנו יושב־ראש תנועת ״ישראל־הצעירה" ועורך בטאונה בשם ״ישראל־הצעירה״. נולד ב־1927 בירושלים. הוריו אברהם ז״ל ורבקה תחי, מפורצי חומות ירושלים העתיקה ובוני העיר החדשה. דור חמישי בארץ ממוצא ספרדי־מזרחי. סיים בהצטינות בי״ס עירוני לבנים ובי״ס תיכון במילגה מקרן ספרדית בירושלים. השכלה גבוהה — האוניברסיטה העברית על הר־הצופים בירושלים ובית־הספר למשפט ולכלכלה בתל אביב. בעבר השתתף בפלוגות הכותל בירושלים. בימי המצור על ירושלים תש״ח התנדב לעבוד ב,,מרכז המפקד לשרות העם״. מורה בי"ס תיכון בעל ותק רב.
פירסם מאמרים ורשימות בעתונים שונים על נושאים מדיניים, חינוך, תרבות וחברה. חיבר שבעה ספרי לימוד בהיסטוריה מאושרים על־ידי משרד החינוך והתרבות לבתי־ספר ממלכתיים בשם ספר ״דברי־הימים׳,״תולדות ישראל בארצו״, ״ידען חולון בת־ים״ ״המהפכה הספרדית״ ו״זעקת יהודי מצרים — הצילו!״. בעבר בין לוחמי אצ״ל, ממיסדי תנועת ״החרות״, מועמד לכנסת השלישית מטעם תנועה זו וחבר המועצה הארצית. בשנת 1958 אחר מבצע סיני עזב את תנועת ״החרות״ ויסד את תנועת ״איחוד לאומי״, שלחמה את מאבקו של הצבור הספרדו-מזרחי במדינת־ישראל. מועמד שני ברשימה זו לכנסת הרביעית וראש הרשימה הנ״ל לבחירות לעירית חולון. אחרי הבחירות לכנסת החמישית יזם ויסד את ״ישראל־הצעירה״ ונבחר לעמוד בראשה. בבחירות לכנסת הששית עמד בראש הרשימה מטעם ״ישראל הצעירה״. מאבקו מוקדש למעוטי גורל, לאיזון השומן ולמיזוג בכל תאי החברה והממשל במדינת־ישראל.
מחיר החוברת – 2.50 ל״י
Une histoire de familles-J.Toledano-Akoun-Akrich
Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem,
comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.
Akoun
Non patronymique d'origine arabe au sens difficile a preciser, il pourrait s'agir d'une alteration du patronyme Hakoun. Connu au Maroc. Drive de hak, verite, et qui a pour sens, celui qui a raison.
Autre forme : Hakoun. Au XXeme siecle, tres pey repandu, porte sous cette forme, uniquement en Algerie Oran, Alger, Setif, Bone. Philippeville.
Andre Akhnoun.
Fils d'Henri Aknoun. Universitaire ne a Oran en 1929. Docteur en sociologie, Docteur d'Etats es lettres. Apres avoir enseigne dans le secondaire, il devint professeur de sociologie a l'Universite de Paris V-Sorbonne de l'enclyclopedie " Mythes et croyances – 1984.
Producteur d’emissions de television a TF1. Auteur ou co-auteur de nombreux ouvrages dans les domaines de la sociologie et la psychologie sociale.
Autre source
AKKOUN ou AKOUN ou HACCOUN ou HACOUN ou HAKKOUN ou HAKOUN ou BENHACOUN : ces noms derivent de la racine arabe haqq qui veut dire verite; avec la terminaison un qui implique une forme augmentative, ces noms peuvent signifier tres juste, tres honnete.
Akrich
Nom patronymique sans doute d'origine arabe au sens difficile a cerner. Se basant sur ler sens litteral, Abraham Laredo suggere qu'il s'agit d'une espece de chardon aux epines piquantes, et au figure, ce serait un trait de caractere : l'homme difficile a approcher, le sabra avant la lettre !
Rabbi Yossef Messas avnnce une hypothese seduisante, trop seduisante pour etre vraisembable : ce patronume d'origine hebraique serait compose de l'adjectif " akar ", qui signifie sterile et du suffix S, la premier lettre du chiffre Sheba, le 7.
Pourquoi justement sept ? Parce que comme le dit le proverbe judeo arabe, " quand la femme sterile se met a enfanter – il faut preparer les berceaux " – et pas un, mais au moins sept !
Troisieme hypothese toute aussi vraisemblable : patronume d'origine berbere, athnique de la tribu du meme nom appartenant a la confrerie de Haha dans le Sous marocain, autour de Mogador. Ce patronyme était déjà porte en Espagne et apres l'expulsion, on le retrouve au Maghreb, en Italie, en Terre Sainte et dans l'Empire ottoman.
Autres orthographes : Akriss, Akris, Benkorich. Au XXeme siecle, nom tres peu repandu, porte au nord du Maroc – Tetouan, Ouezanne, en Algerie – Oran, Relizane, Sidi Bel Abes et par emigration, a Gibraltar et au Bresil – Amazonie
Rabbi Itshak Akrich
Rabbin et editeur de livres sacres en Espagne avant l'expulsion. Apres l'expulsion' il chercha refuge a Naples, puis au Caire avant de s'installer dans la capitale de l’empire ottoman, Constantinople, ou il reprit son metier d'editeur.
Il sauva ainsi de l'oubli de nombreux ouvrages, notamment " Kovetz vikouhim ", le receuil des " disputations ", les controverses theologiques imposes pa l'Eglise aux rabbins, dans sa tentative d'amener les Juifs a se convertir en prouvant la superiorite du message chretien sur la foi juive perimee. Il publia egalemnet des ouvrages sur l'histoire des Juifs en Espagne.
Abraham Akrich
Un des premiers juifs installes dans le Rocher de Gibraltar apres sa conquete par les Anglais en 1704. Les espagnols, dans leur tentative de les faire repartir, imposerent le blocus terrestre de la presqu'il et les anglais ne pouvaient se ravitailler en matriaux de construction et en vivrea frait que par le port marocain de Tetouan ou les juifs dominaient le commerce.
Pour les besoins de leurs affaires, les negociants juifs marocains commencerent ains a s'installer dans la colonie britannique. Quand les Espagnols accepterent enfin de reconnaitre la presence anglaise dans le traite d'Utrech en 1713, ils poserent comme condition l'expulsion des Juifs de la colonie, comme dans le reste de la peninsule iberique.
Les anglais accepterent la condition et expulserent les juifs mais furent contraints de les rappeler au bout de quelques annees en raison de sevices qu'ils rendaient a la colonie. Abraham Akrich fut alors en 1721, un des premiers juifs a etre autorise a resider en permanence dans la colonie et a voir reconnaitre ses droits fonciers a la suie de la signature du traite de paix entre le Maroc et l'Agleterre, reconnaissant aux ressortissants de deux pays l'egalite de traitement sur les territoires reciproques.
Rabbi Yaacob Akrich.
Rabbin a oran a la fin du dernier siecle, devenu celebre apres sa mort. Une de synagogues de la ville portait son nom. Sa mort tragique provoqua une amere controverse. Les rabbins d'Oran, estimant qu'il avait mis fin volontairement a ses jours, refuserent de l'enterrerailleurs que dans le carre d'infamie reserve aux suicides.
Rabbi Yosssef Messas rapporte que le grand rabbin de Tlemcen, rabbi Haim Beliah s'eleva contre cette accusation injustifiee et publia un pamphlet pour la defense de sa memoire " Kebod Yaacoc ' l'honneut de Jacob.
Les rabbins d'Oran repliquerent par un pamphlet intitule " Hazout kacha " – vision difficile *- et rabbi Haim leur repodit par une brochure " Atem kacot ", vous les intransigeants !
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.
כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.
סימן ס'
סדר הנזכר שנה הנזכרת.
ידידי החכם החשוב וכו.., כמה"ר שלום הלוי ישצ"ו, שלום, שלום.
עוד טרם קבלת מכתבו, טגיש לכבודו מן המוכן, והוא, במבוי מקוה טהרה, יש עוד ב' בתי כנסיות, לןבד של מהרי"ט ז"ל שבתחלת המבוי, כאשר הגדתי לך, האחת, נקראת בפי הזקנים על שם הרב הגאון כמוהר"ר יוסף בהתית זיע"א, ואחר החיפוש מצאתי בהיכל בית הכנסת נייר דבוק על לוח אחד כתוב בכת יד ישן נושן, שנשאר רק רשום האותיות.
ואחר עמל רב בצירוף אחד מבחברי קרינו אותו וזה לשונו : הבית הכנסת הקדושה הזאת, היא של מרנא ורבנא דמי לבר אליהן, יחיד בדרא, הרביץ תורה וחסידות וקדושה בישראל קרוב לשבעים שנה בזאת הבית, מבאר תורתו שתו כמה וכמה רבנים וחכמים קדושים, הדיים המצויין סיני ועוקר הרים, סבא דמשפטים כמוהר"ר יוסף בן בהתית זיע"א, עלה למרום י"ג ניסן אחר חצות שנת התע"א לבריאת העולם.
אשר בנה לו אביו , רבינו הקדוש כמוהר"ר ישעיה זיע"א, שבא בגלות האחרון של ספרד, והורישה לזרעו אחריו הרב החסיד כמוהר"ר יעקב זצ"ל, נתבש"ם בשנת תקל"ה לבריאת העולם, זהו מה שיכולנו להכיר.
כי עוד נמצאו בו הרבה דברים שלא נשאר בהם שום רושם כלל. ואך בפי הכל נקראצ על שם הרב המפורסם נשיר ישראל כמוהר"ר שלמה בן הרוש זלה,ה, הוא קנה אותה מזרע קודש הנזכר שעלו לשכון כבוד בארץ הקודש אחר שנת ת"ר לפ"ק, כאשר שמעתי מזקן אחד, ועדיין היא של יורשי כמהר"ש הנזכר,אין זר אתם.
עוד היו לבית הכנסת הנזכר בעלים אחרים, כבוד הרב שלם אדהאן, וכבוד הרב אברהם לעגימי, וכמוהר"ר בנימין לכרייף ז"ל, כמו שכתוב בסדר משפטים ישרים ח"א סימן שמ"א, היא בנויה בתוך החצר החמישית לימין הנכנב למבוי הנזכר.
פתחה במזרחה נגד פתח החצר, והיא יפה ומרובעת, יש בה ב' היכלות לצד צפון, מעשה ידי אומן, עם עטרות וצורת המנורה, גם תיבה יפה, פני שליח הציבור לצד מזרח, גם הרבה כוסות עם שלשלאות יפות תלויים בתקרתה.
ספסליה פשוטים, אדמתה מרוצפת אבנים יפות, יש בה חלונות לאמצע החצר להאיר, גם יש בה חלון בקרן דרומית מזרחית לאוצר כל לכיה, שמן ופתיליות וכו. גם יש באמצע כותל מערבה תקוע מסמר עב וארוך, ואמר לי זקן אחד מהמתפללים בה, כי שמע, שהוא מימי הרב הקדוש כמוהר,ר בהתית זיע"א, שהיה תולה בו מעילו בעת שבתו ללמד לתלמידיו.
וכאשר שאלתיו הלא המסמר גבוה יותר מקומת אדם ארוך ? והשיב שהיה למטה, ומפני הילדים שהיו נתלים בו, הסירוהו והגביהו אותו, ולא רצו להזניחו מפני צד הקדושה וזכרון לש הרב הקדוש הנזכר זיע"א, וכן סיפר לי השמש, שהוא בעצמו הגביהו.
ואלה שמות שלוחי צבור ששמשו בה שעדין זכורים בפי הזקנים : כבוד הרב אברהם אלבאז ז"ל, וארחיו כמוה"ר דוד וואקראט ז"ל, וכמה"ר משה בירדוגו ז"ל, ואחריו כמה"ר יעקב משאש ישצ"ו, בן דודי כמוהר"ר דוד זלה"ה, שהוא עומד עתה ומשרת שם. כמאה איש מתפללים שם.
הבית הזה שימש גם ישיבת תלמוד תורה בימי הרב הקדוש הנזכר כאשר כתבנו, ואחריו לא נודע דבר, ואך מור אבי זיע"א, למד בו איזה שנים רק בימות הקיץ, שהיה החום גדול בבית הכנסת של מהרי"ט זיע"א.
והבית הזה הוא קר כמו מרתף, כי הוא טמון בחיק כמה חצרות הסובבים הודו, וגם הרב החסיד כמוהר"ר אהרן חלוואה זצ"ל, תלמידו של אבא מארי זצ"ל, הרביץ בו תורה איזה שנים, ועתה הוא קבוע רק בשבתות ובמועדים ללמוד דינים ומוסר לכמה בעלי בתים, אצל החכם כמה"ר יהודה הלחמי הי"ו, בן כמוהר"ר אברהם זצ,ל, וגם בלילות הוא קבוע תמיד ללמוד המשניות לכמה בעלי בתים עם החכם הנזכר, זהו מה שהשיגה ידי עתה, ושלום
הצעיר אני היו"ם ס"א
סימן סד
סדר ואתחנן שנה תרס"ח לפ"ק
ידידי החכם החשוב, כמה"ר שלום הלוי ישצ"ו, שלום, שום. אף טרם קבלת תשובתו על העבר, הנני משיג עוד לגבודו דבר מה מעבודתי, והוא, במבו מקווה טהרה, יש עוד בעת כנסת, בצדה ממש של כמהרי"ו בהתית זיע"א, כותל מפסיק ביניהם, ואך זו גדולה הרבה מההיא, פתחה פתוח למבוי הנזכר.
ארכה יותר על רחבה, יש בה ב' היכלות פשוטים, אחד באמצע כותל מערבה, ואחד באמצע כותל צפונה, התיבה עומדת באמצע, פני שליח הציבור לצפון, הספסלים והכסאות כולם בלויים מזוקן, יש בה הרבה כוסות וכו כחברותיחה.
היא נקראת על שם הרב הגאון המפורסם, כמוהר"ר רפאל בירדוגו זיע"א, והרבה קוראים אותה עוד על שם בן בנו הרב הגאון כמוהר"ר יעקב זיע"א, זמן הווסדה, שמעתי מהחכם הישי כמה"ר יצחק בירדוגו ישצ"ו, בן דודו של כמוטהרי"ע הנזכר זצ"ל, קיבל מאבותיו, שהיא עתיקה הרבה, ואבותיהם הראשונים שבאו מגלות א' של ספרד בשנת רנ"ב לפ"ק.
קנו אותה מבעליה וחידשוה, ויוד שמע, כי הייתה בנויה בתוך חצר אחת, כמו הבית כנסת שבצדה הנ"ל, ואחר שנפלה החצר מזוקן, קנו אבותיהם הראשונים ז"ל את אדמתה והוסיפוה עם בית הכנסת, כאשר היא היום גדולה ורחבה, רובה של משפחת בירדוגו זרע ר"ב אדמו"ר הנ"ל זיע"א, ומעוטה של משפחת טולידאנו זרעו של מהרי"ט זיע"א.
בא להם מאיזה ירושה, או מקנה בשנים קדמוניות. הרבה שלוחי ציבור יש בה, החכם כמוה"ר פתחיה בירדוגו ישצ"ו, והרב כמוהר"ר דוד בירדוגו ישצ"ו, בן כמוהרי"ץ הנ"ל, תלמידו של אבא מראי זיע"א, והרב הגאון כמוהר"ר יהושע בירדוגו שיצ"ו, ואחיו כהה"ר יהודה הי"ו, בני הרב הגאון כמוהרי"ע הנ"ל זצ"ל, ועוד בניהם עוזרים על ידם, יש בה קהל כמאה וחמישים נפש, מנהגיה כמנהג כל בתי כנסיות שבעיר.
הבית הקדוש הזה, שימש גן ישיבה לתלמידי חכמים בזמן הקודם לכמה רבנים וחכמים מבני משפחת בירדוגו זיע"א, כאשר שמעתי, גם הרב החסיד כמוהר"א חלואאה זלה"ה הרביץ בו תורה איזה שנים, כאשר זכורני.
גם הרב החסיד התלמודי הנפלא, כמוהר"ר חיים מוריגון ישצ"ו, תלמידו של אבר מארי זיע"א, הרביץ שם תורה כמה שנים, ועתה הוא רק לשתפילות שמ"ע, ובו מתכנסים כל רבני העיר וחכמיה ורוב רהילה ישצ"ו בכל ערב ראש חודש אלול, מאחר הצהרים עד הערב לעשות פקיון נפשות של בני העיר בכסף צדקות שקיבצו מהבתים ומהחצרות והחנויות.
ושם מחלקים כל כסף הפדיום, גם בו מסדרים כל הגטין על ידי הרב כמוהר"ר יהושע הנזכר, ישצ"ו. זהו מה שיש להודיע לכבודו עתה, ושלום
אני היו"ם ס"ט.
ברית מס31- תפילאלת…התיישבות יהודית בתפילאלת
יהודי תפילאלת – אות ברית קודש
חוברת " ברית " בעריכת אשר כנפו הי"ו
חוברת " ברית מוקדשת כולה לעיר תפילאלת, חלקה בעברית חלקה בצרפתית…בקטגוריה זו יובאו המאמרים בעברית ובסיום המאמר יובא אותו מאמר בצרפתית לסירוגין
התיישבות יהודית בתפילאלת
ביקורים בקצארים ובבתי הקברות היהודים של אזור התפילאלת
כל הצילומים במאמר הזה הינם מאת המחבר נסים קריספל
המאמר מפורסם כאן באדיבות של מר נסים קריספל
בית הקברות היהודי של תבועצאמת והתיישבות יהודית בתבועצאמת.
בית הקברות היהודי של תבועצאמת שוכן על אם הדרך וויע'לאן תבועצאמת, לימין הדרך. המקומיים קוראים לו יקבור אליהוד', נסיעה של שבעה ק"מ ממרכז העיירה ריצאני, עד לקולג' החדש של תבועצאמת. בית הקברות משמש היום כמגרש כדורגל לילדי תבועצאמת. הוא מוקף בעצי איקליפטוס. שטחו כ -80*70 מי. אין שום סימן ואות להיותו בית קברות, למעט שקע באדמה של קבר ששקע בצד הדרום מזרחי של המגרש. במקום זה קברו את מתיהם היהודים של המלאחים בוזמילה, וויע'לאן, ארארא ותושבי תבועצאמת הקדומים. האינפורמנט חאג' עלי מתבועצמת שעבר את גיל ה-90, זוכר מעט יהודים שגרו בתבועצאמת.
איגו – חדאד, חרש ברזל הגיע מארארא
דאוד – חדאד
שמעון – ארבאט מתקן קדרות מחימר
חנינה – תופרת בגדים
אליהו – מתקין דליים מעור
חסיבה – תופרת בגדים
אביו של איגו היה החזאן של היהודים
הסימטה שבה גרו היהודים נקראה 'אולאד אלח׳ייאר', זאת הייתה הסמטה ראשונה ימינה מיד אחרי הכניסה דרך השער הראשי.
כיוון שהם היו מעטים, ולא היה להם מניין, הם היו מתפללים בארארא. הם עזבו את תבועצאמת לפני האיסתיקלאל – (עצמאות מרוקו).
מלאח מזגידה
מלאח מזגידה שוכן שישה ק"מ צפונית מזרחית לריצאני. המלאח ממוקם בתוך קצאר אותו בנה מולאי איסמעיל ונחשב לקצאר האחרון שנבנה בחבל התפילאלת. מקור שמו במילה הערבית 'אזגאד' – נולד, נוסד, המציינת שהוא אחרון הקצור שנבנה בתפילאלת. המלאח עצמו קטנטן. הוא משתרע על שטח רבוע של 40* 40 מי. האינפורמנט חאפד אל מהדי בן 70 שנה ומעלה ערך לי סיור מקיף במלאח והראה לי בית אחר בית.
מעיר(מאיר) – מוכר כתאן
אל חזאן שמעון – שוחט וחזן
. אל חזאן אנקיירי – צורף
אימו – איש פעלתן שהיה מוכר תמרים וגם מכין מהם 'מחייא' – עראק בחצרו.
האינפורמנט מציין בערבית ש"לאבאס עליהּ', כלומר, מצבו הכלכלי היה טוב. הוא היה הבעלים של שלושה בתים במלאח.
שלמה – תקרת ביתו הייתה מעוטרת ומצויירת ־ היה פלאח
אולאד אל חזאן – אביהם מת והותיר שני ילדים שעקרו לאלג'יר
סבינגאת – היה מתקין דליים, בנו נקרא מאיר.
אח"כ בא בור המים הנשען על ביתו של סבינגאת. הבור שימש גם כמקווה טהרה. "אם הייתה חתונה" אומר מהדי "היו יורדים במדרגות לבור המים וטובלים". לא יכולתי להיכנס אל הבור כי הירידה אליו הייתה חסומה בדלת נעולה.
יחיא ארגאווזי – היו לו גמלים והיה פלאח
סאטור – היה לו בן גבוה ורזה מה שהעניק לו את השם, היה מוכר בביתו סוכר ותה
רחל – אישה זקנה שהייתה תופרת בגדים
שלמה – חייט
שמיען אנקיירי – איש רזה שהיה צורף בכסף.
סמוך לביתו של שמעון (שמיען?) היה בית הכנסת, זקנה יהודיה בשם הבישה הייתה מטפלת בו. בית הכנסת קטן מאוד, מתאים לקהילה הקטנה שחיה במלאח. היום, הוא חצוי לשניים, נותרה בו רק גומחה אחת בפאה הצפון מזרחית שבה היו מאחסנים ספרים.
אישו סקאק – אחיו סאלי, היה סנדלר ופלאח
משה אנקיירי – היה צורף היה לו בן בשם הנא
עזו בינת משה – אישה שתפרה גילאלב ותצימיראת
יהודי מלאJ מזגידה קברו את מתיהם בבית הקברות של מנצוריה. אל מהדי זוכר את הבאבא סאלי מבקר את יהודי המלאה.
ש"ס דליטא – יעקב לופו-ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו
ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו
הוצאת הקיבוץ המאוחד
חוק בתי דין רבניים – הסמיך את הרבנים להמשיך ולעסוק בדיני אישות והסדר ירושות. החוק קבע שבערים הגדולות ייאושר תקן של שלושה רבנים. הדיינים זכו להימנות על פקידי מדינה שמשכורתם משולמת על ידי הממשל. לערים הקטנות נקבע תקן של רב נודד
חוק ועד׳ הקהילה – חייב מינוי של ועד קהילתי, ומינוי של שני נציגי הקהילה למועצת העיר.
חוק סופרי בתי הדין – קבע נוטריונים מוסמכים מטעם המדינה שהיו מורשים לשמש כסופרים בבתי הדין הרבניים.
משרת הנגיד – רוקנה מתוכנה כמייצגת הקהילה מול השלטונות, ומעתה היה הנגיד ממונה על רישום ספר הקהילה והמודיע על ילודים ונפטרים.
כדי להבטיח פיקוח על המתרחש בקהילות היהודיות קבעה הנציבות הצרפתית את משרת המפקח על המוסדות היהודים. תפקיד זה נועד לתאם בין הפקידות הצרפתית למנגנון המח׳זן.החוקים למיניהם ומשרת המפקח על הארגונים היהודיים נועדו בעיקרם להשליט אחידות וסדר בתפקודם של המוסדות הקהילתיים ולמנוע תסיסה בקרבם. מגמות אלו אפיינו את מדיניות השלטונות הצרפתיים כלפי ארגונם הפנימי של כלל הילידים.
למרות שסמכות השפיטה הנוגעת למעמדם האישי של היהודים (נישואים, גירושים, ירושות) נשארה בידי בתי הדין הרבניים, ולמרות ששאר מוסדות הקהילה קיבלו מעמד רשמי מטעם השלטונות, מעמדם נחלש במקביל להתרופפות כוחה של המנהיגות המסורתית בקהילה. המהירות הרבה שבה נטו רבים מיהודי מרוקו לאמץ את הערכים האירופים המודרניים, כרסמו קשות במעמדה ובסמכותה של המנהיגות המסורתית. היהודים העריצו את צרפת ותרבותה וכמהו להיות כמו הצרפתים. הם התחככו בהם בבית הספר ובעבודה, למדו את שפתם, ״צרפתו״ את שמותיהם, ונהגו לחקות את הלבוש האירופי המודרני. הריבוד החברתי מגזרי, חצץ בצורה חדה וברורה בין שלוש קבוצות: אירופים, ״מתמערבים״ או מפותחים ('e'voluee כפי שכונו על ידי האירופים) וההמון ־ הילידים. זוהי הסיבה, בין היתר, שלא התפתחו יחסים חברתיים בין משפחות אירופיות לא יהודיות לבין משפחות יהודיות מרוקאיות.
הסימן החיצוני הראשון ל״התקדמות״ ברחוב היהודי במלאח היה הלבוש האירופי, אולם הלבוש המסורתי לא נעלם כלל מהרחובות. גם לתוך המלאח חדר אט אט אורח החיים המודרני והוא בא לידי ביטוי בסממני הסטטוס של הבורגנות המודרנית כגון המכונית, או בחיקוי הריהוט האירופי המודרני. ״התמערבותם״ המהירה של חלק מהיהודים גרמה להתרחקות מהמסורת היהודית. הם הקפידו פחות על קיום מצוות וחלקם החל לעבוד לעתים קרובות בשבתות, אף כי הקפידו לקיים את הסעודה המשפחתית החגיגית בערב שבת. למרות שלא ניכרה מגמה של נטישת הדת והמסורת, די היה בהתרופפות כדי לגרום לקריסת סמכות ההורים והרבנים בעיקר בקרב המשכילים, ובין אלו שעשו קריירה במינהל הצרפתי. יהודים רבים החלו לחיות בשתי מערכות תרבותיות שונות: המערכת המשפחתית המסורתית, ולעומתה מקום העבודה או תכני הלימוד האירופים המודמים. התפתחה גם תופעה של ״נוער זהב״(נוער שוליים מובטל ממעש), משחק בקלפים ומרבה לבקר בבארים ובמסיבות ריקודים. התופעה היתה מוכרת בקהילות יהודיות רבות במרוקו ובתוכן גם קהילות ששכנו בתוככי הארץ ולא רק בערי החוף.
הרבנים עמדו מנגד ולא היה לאל ידם להושיע. ועדי הקהילות היו חסרי אונים לנוכח הפערים הכלכליים והחברתיים שנוצרו בין מצליחנים ומתעשרים לבין המוני העניים. הקהילות היהודיות שבעבר היו הומוגניות למדי, בעיקר בערים במרכז הארץ, הפכו לקהילות הטרוגניות מורכבות שלא ניתן ללכד אותן באופן חברתי ודתי. האירופיזציה המואצת יצרה אצל היהודי המרוקאי מצב נפשי מורכב שהוביל לתחושה של אישיות מפוצלת. מחד גיסא, עולם העבר שחלק ממשפחתו עדיין מצוי בו, ומאידך גיסא, עולם אירופי עתידי מפתה הגורם לו לרצות להתנתק מעברו. השינוי המהיר שהתחולל היה בולט במיוחד בקרב הנשים ובדור הצעיר. אולם עוצמתו היתה כה עזה שגם ליבם של תלמידי חכמים ״נכבש״ במפגש עם ״העת החדשה״ והחיים המודרניים. ב״עולם התורה״ נוצרו סדקים והוא החל להתפורר לעיני הרבנים ושאר ״תופסי התורה״.
הרב זאב הלפרין הגיע למרוקו סמוך לכיבוש הצרפתי, כשתהליכי הפתיחות למודרניזציה התקדמו במלוא עוצמתם, ובמקביל קרסו מקורות הסמכות המסורתיים ופחתה השפעתם של הרבנים בקרב הקהילה. מבחינה היסטורית הרב הלפרין הוא שעיצב את התגובה המאורגנת של היהדות המסורתית השמרנית במרוקו נגד ״נזקיה״ של העת החדשה. תגובה זו דומה לתגובה האולטרה אורתודוקסית שהתארגנה במזרח אירופה, בעיקר בתחום החינוך ובמערכה הציבורית שליוותה את המעשה החינוכי. תוצאות פעולתו של הרב משפיעות למעשה על הפלג השמרני של יהודי מרוקו עד היום.
מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח
ד. העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח
לעומת נוהגם הזהיר של הנזכרים למעלה, היו מהעולים שמכרו את קרקעותיהם, כלומר, נכסי דלא ניידי שלהם, קודם עלותם ארצה. לאמיתו של דבר, הסיכון במכירה מעין זו לא היה מרובה, שכן פסקו חכמים, כי המוכר קרקע " אדעתא דעולה ", לאמור, בהנחה ועל תנאי שהוא עולה לארץ ישראל, ואחר כך לא נסתייע הדבר ומסיבה כלשהי נתבטלה עלייתו, המכירה בטלה אף היא והקרקע חוזרת לבעליה.
אכן, מקרים כגון אלה מ
ן הסתם אירעו תכופות, והיה רצון להבטיח את זכותו של העולה לבל ייצא נקי מנכסיו ( שאלות ותשובות הרשד"ם )
עידוד וברכה לעולה.
לסיום סקירתנו, מן הראוי שנביא מעשה שהיה ונשמר זכרו בספרות הרבנית ; המעשה מעיד על הזיקה הנפשית העמוקה של יהודי שלוניקי לארץ ישראל ועל העידוד לבני עירם שגמרו אומר לעלות ארצה.
רבי שמואל יצחק מודיליאנו, שהיה הרב הכולל בשלוניקי משנת תנ"ה – 1695 ועד פטירתו בתס"ד – 1704, מספר על פלוני איש שלוניקי שנשבע לעלות לצפת והתחיל מוכר את חפציו. לכשנודע הדבר בעיר, עמדו בני עירו ושילמו מחירים גבוהים יותר מן במקובל, על מנת לסייע בידו לקיים את המצווה הגדולה של עלייה לארץ ישראל.
וכך היו מברכים את העולה בברכת המזון : " הקב"ה יוליכך לשלום לארץ ישראל ".
ר' שמואל די מדינה – המרשד"ם- נולד בשאלוניקי, למד בישיבה של ר' יוסף טאיטאצק. הצטיין בתלמודו, וכבן 25 היה רב נודע בעיר. עמד בראש קהל, בראש ישיבה ובראש בי"ד. היה איש תקיף אבל הטיל מרותו בכוח אישיותו, על בעלי הדין.
רבים מאוד הוקירוהו וסמכו על הכרעותיו ובאו להתדיין לפניו. בזמנו הייתה שאלוניקי במלוא הדרה. עמד בקשרי מו"מ עם כל גדולי הדור שחיו בזמנו, עם הרדב"ז, ר' בצלאל אשכנזי במצרים, עם ר' יוסף קארו בצפת, ועם ריב"ל.
בישיבתו קבע שיטת לימוד ייחודית. עודד את תלמידיו לביקורת. תלמידיו ישבו גם בבית הדין, וכל דין נידון גם לפניהם. היה איש הלכה מובהק ולא עסק בקבלה ובפילוסופיה כרבנים אחרים בשאלוניקי. פסקיו של הרשד"ם נגעו לכל שטחי החיים הכלכליים שנתעוררו בשאלוניקי
בעקבות הגירושים נוצרו בין המגורשים בעיות סבוכות של רכוש, של ירושה. וכן נתעוררו בעיר בעיות של חזקות, של מחירים בחצרות ובתים, גביית חובות וכיו"ב. הרבה עניינים הוסדרו בשאלוניקי ע"י הסכמות ותקנות.
הרשד"ם דן פעמים רבות בבעיות פרשנות של ההסכמות. ומשו"ת הרשד"ם עולות דרכי הפרשנות בהסכמות ותקנות, דבר שיש בו חשיבות בסיסית לגבי עצם המשפט ודרכי פסיקה הלכתית
לתשובותיו שנדפסו ע"י בנו בשלושה חלקים הייתה תפוצה גדולה בין הדיינים, דייני הקהילות ראו
בתשובותיו אבן יסוד לדרכי ההכרעות בבית הדין.
במשך דורות עד לזמננו נהגו דייני שאלוניקי לצטט מפסקיו. כמה מתלמידיו בישיבה היו מגדולי הדור שאחריו.
ביניהם ר' אברהם די בוטון בעל לחם משנה. חכמים רבים היו בדורו של המהרשד"ם בשאלוניקי, מהם שלא שימשו בבתי הדין ובתי המדרש, אלא היו סוחרים, רופאים, אנשי מדע, וכיו"ב. אך גם רבים הרבנים, הדיינים, ראשי ישיבות ומרביצי תורה. המהרשד"ם היה משכמו ומעלה מכולם. אנציקלופדיה יהודית – דעת.
סוף הפרק " העליות משלוניקי לארץ ישראל
המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'
המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'
רבי אברהם בן רבי שלמה אדרוטיל – ארזי הלבנון.
חותם עשירי בתשובת חכמי הגירוש לגאון רבי חיים גאגין בשנת רפ"ו – 1516. בשנת רצ"ה חותם שביעי על תשובת חכמי הגירוש, בה התירו את הנפיחה. הוא נולד ספרד בשנת רמ"ב – 1482, והגיע לפאס עם אביו בשנת רנ"ג – 1493.
אביו רבי שלמה נמנה עם תחמידי רבי יצחק קאנפנטון גאון קסטיליה, ושימש אותו עשרים שנה ויותר. הוא הרביץ תורה בישראל ונפטר בפאס בהיותו בן שבעים שנה, ביום א' של פסח שנת רנ"ג. הוא מכנה את עצמו לעומת אביו שועל בן ארי.
רבי אברהם נמנה עם תלמידי רבי יעקב לואל, מחכמי המגורשים מפואטוגל, ידועים לנו שניים מחיבוריו של רבי אברהם " " תשלום ספר הקבלה " ו " אבני זכרון ". על כוונתו בתשלום " ספר הקבלה " לרבי אברהם אבן דאוד, הוא כותב בפתיחתו :
לפי שהרב רבי אברהם בן דוד ז"ל חיבר ספר זה הנקרא ספר הקבלה הנ"ל שנת ד' אלפים וט' מאות ואחד ועשרים לבריאת העולם והביא שם דורות החכמים שהיו מאנשי כנסת הגדולה עד דורו, וראיתי להשלימו משעה שנפטר הרב…עד שנתינו זאת שנת למשת אלפים ומאתיים ושבעים….
את חיבורו חילק לשלושה שערים. בשער הראשון – השלמות ל " ספר הקבלה " של הראב"ד, כלומר, רשימת החכמים שהיו לפני הראב"ד ולא הזכירם. בשער השני – רשימת החכמים שחיו מפטירת הראב"ד ועד לפטירת רבי יצחק קאנפנטון.
השער השלישי כולל סקירה קצרה על מלכי ספרד סמוך לגירוש, על הגירוש מספרד ומפורטוגל, ועל סבלם של המגורשים בתלאות הדרכים ובחבלי הקליטה במרוקו. חשיבות מיוחדת לנאמר בחיבורו בחלק האחרון של השער השלישי, שם מסופר על קליטת המגורשים שהיה לה עד ראיה.
לעומת זאת, הנאמר בשערי א' וב' ובחלק הראשון של שער ג' ידוע לנו ברובו גם ממקורות אחרים. נראה שהחל בחיבורו בשנת ר"ע, השנה המוזכרת בפתיחה, אך סיים אותו לא לפני טבת שנת רע"ד, שכן הוא כותב בסוף הפתיחה :
" ואזכיר שם מה שכתב הרב אברהם סכות ז"ל מה שיהה בעולם משנת חמשת אלפים ומאתיים ושבעים עד שנת רפ"ה לפ"ק. רבי אברהם זכות נזכר בברכת המתים ז"ל, כאילו נכתבו הדברים לאחר פטירתו ; הוא נפטר בשטב רע"ד. אם לא שנאמר כי המלה ז"ל תוספת מאוחרת.
כמו בן נראה שחיבור זה לא הושלם לפי המתכונת שקבע המחבר בפתיחתו, כי לא העתיק כלום מדברי רבי אברהם זכות, וכן אמור היה לכתוב " קצת זכרון מלכי פאס על מלוך מלכי צדק מולאי מחמד …" וזה לא נעשה. או מייתכן שנכתב וההעתקה שהגיעה לידינו חסירה. החיבור נדפס מספר פעמים ואף תורגם פעמיים לספרדית.
" אבני זכרון " כתב יד, בו ליקט מתוך ספרות הראשונים חומר רב הדן בכל השאלות העיקריות של הקבלה העיונית. כדבריו בהקדמתו :
ובראותי אני הצעיר שועל בן ארי דבריהם הנחמדים מפוזרים אחת הנה ואחת הנה, עלה בדעתי להקריה התועלת לעצמי, גם לכל מתחיל בלימוד התורה והחכמה הזאת לקרבם אחת אל אחת….להיות לי לזכרון ולזה קראתי זה הספר אבני זכרון כי הם דברים מקובצים מדברי החכמים…..
לבד מחשיבות ליקוט החומר ועריכתו, הרי הוא משמש כאוצר בלום להכרת ספרי רבותינו הראשונים בחכמת הקבלה, אשר חיבוריהם היו לנגד עיניו ולא הגיעו לידינו. מדבריו בהקדמה למדנו שבין מפיצי הקבלה ותורת הנסתר בספרד בדורות הסמוכים לגירוש היו אלה שפעלו להפצת תורת הנגלה, דהיינו רבי יצחק קאנפנטון ותלמידיו, כתריס נגד המשכילים להוטי חכמת הפילוסופיה והמדעים.
שכן העירפול וחוסר הבהירות שבספרות הקבלה ובניסוחה, אשר נעשו בכוונה תחילה בידי הראשונים כדי להסתיר את הרבנים מהציבור הרחב, הביאו כמה מהמשכילים להסקת מסקנות מוטעות כלפי הקבלה ומחבריה, עד כדי התרחקות מלימוד התורה סכלל ומקיום מצוותיה. את מקום התורה תפסו העיון בפילוסופיה ובמדעים כדבריו.
עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל בכל מלכות ספרד חס ושלום. לולי אשלי רברבי תלמידי הרב הגדול רבי יצחק קאנפנטון שהרביצו תורה בישראל הם תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, לולי ה' צבאות הותיר לנו שארית ופליטה הנשארת היום במלכות פאס, החכמים השלמים מרביצי התורה טראשי הישיבות יצ"ו כולם מחזיקים בתורת אלקים חיים ולא פנו אל רהבים ושטי כזב…
מדבריו בהקדמתו בולטות דבקותו בלימוד התורה לתחומיה השונים והתנגדותו החריפה ללימוד חכמות חיצוניות. כמו כן אנו שומעים על מצבה הרוחני המרומם של העיר פאס ; על ישיבותיה הרבות, אשר שישה מראשיהן השתתפו בפולמוס הנפיחה ; ועל פעילותם של החכמים בהפצת התורה.
רבי אברהם נמה על חניכי ישיבות העיר פאס. הוא חתום עם חכמי פאס על תשובה בעניין אנוס שקידש נערה אנוסה ששבה ליהדות בפ-ירארה, בתנאי שיחזור ליהדות לאחר נסיעה לפורטוגל לגבות את חובותיו. בהיוטתו בפורטוגל החיליט להשתקע שם ואף נשא שם אישה נוצריה.
נעשה ניסיון שהאנוס ימנה שליח לכתוב ולתת גט למקודשת בפירארה, אך מינוי השליחות לא נעשה כהלכה. בהיות אחד מקרובי הנערה בפאס, הביא את העניין לפני חכמי פאס, אלא שהוא לא ידע את השתלשלות הדברים ואת העובדות הנוגעות לדין זה.
לכך השיבו חכמי פאס על סמך השערה, לאחר שהביאו בחשבון אפשרויות שונות, והתירו את האישה להינשא. הפסק ניתן בתחילת ניסן שכ"ו – 1566. לפי זה זכה רבי אברהם לגבורות ונפטר בהיותו כבן תשעים שנה.
L'esprit du Mellah-J.Toledano
L'esprit du Mellah – Joseph Toledano
Humour et folklore des juifs du Maroc
A la mémoire de Rabbi Yedidia et son fils Abraham qui :
S'ils avaient pu jusqu'à ce jour vivre
Auraient mieux que moi ecrire ce livre
— A 'mel rasseq zghir f-moda' el qbar Fais-toi petit parmi les grands
— Oula qbir fi moda' zghar Plutot que grand parmi les petits
C'est presque la traduction textuelle du celebre adage du Talmud: "Sois la queue des lions et non la tete des
טולידאנו
renards (Pirke Abot). Dans les deux cas la recommandation vaut pour la recherche de la perfection morale et non pour la recherche du profit materiel. C'est la preuve en tout cas qu'au-dela du fatalisme, le monde des proverbes aime et encourage l'ambition.
— Tba' elgddab hta el bab dar Suis le menteur jusqu'a la porte de la maison
C'etait sans conteste un des proverbes favoirs, tres souvent cite et apprecie pour la spiritualite de son sens de l'observation. Si vous voulez confondre un mentenr, entrez dans son jeu et s'il vous raconte qu'il a a la maison un fabuleux tresor. Faites semblant de le croire et accompagnez-le jusqu'a la porte de son domicile, a ce moment il sera bien oblige d'avouer. C'est le meilleur moyen de degonfler un mythe avant qu'il ne se propage. L'intellige de se servir de ce proverbe pour prouver le contraire, qu'on n'est pas un menteur. Et bien ce que dit Yossef Abensour pour prouver que l'on peut etre prophete en son pays….
SUIVEZ LE MENTEUR. . .
Dix ans apres la debacle pitoyable du mouvement du faux Messie Shabtai Zvi, vers 1676 comme nous l'avons vu dans "Le Temps du Mellah", se leva a Meknes un nouveau prophete annoncant le retour du Messie. Comme il savait que la communaute echaudee une fois, serait cette fois sceptique, il avait donne comme preuve de sa bonne foi une application a contrario de ce proverbe: "Oui suivez le menteur jusqu'a la porte, je ne vous dis pas que le Messie va arriver dans vingt ou trente ans, mais dans quelques mois et je vous donne meme la date exacte: la veille de Pessah, vous avez donc le moyen de verifier ce que je dis, suivez le menteur jusqu'a la porte, je n'ai rien a craindre de votre visite". Et il fut ecoute. . .
II existe en Hakitia un proverbe tres proche et non moins spirituel.
El mentiroso tiene que ser memorioso Le menteur doit avoir bonne memoire
Pour ne pas s’embrouiller lui-meme dans les fils qu'il a tisses pour y attrapper les credules.
— Hta ikhlak ounsmiueh Attendons sa naissance pour lui donner un nom.
Proverbe typiquement juif marocain base sur la coutume de ne reveler le nom du nouveau-ne male qu'au jour de sa circoncision. Se preoccuper du nom a donner au garcon avant meme sa naissance c'est donc la definition meme de se faire des soucis pour rien. A chaque jour suffit sa peine. C'est exactement 1'etat d'esprit inverse de celui de ce fameux telegramme juif que nous avons deja cite: "Commenez a vous inquieter. Stop. Lettre suit. Stop." Il existe en hakitia un proverbe du meme acabit mais encore plus ironique:
Pensa pensa que la nobia no tiene Preoccupe-toi, preoccupe-toi que la mariee
por ande mea n'a pas par ou urine
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
22 – חדר היהודייה במראקש
מספר מסעוד עבדולחאק
22 מסעוד (עובדיה) ע ב ד ו ל ח ק (מספר! סיפורים 20—22), יליד מאראקש (1890), להורים שגם הם נולדו וגדלו שם (אביו היה סנדלר). למד בישיבת הרב עובדיה לוי זצ״ל (בעל ״עבודת לוי״) במאראקש, ובגיל 16 נשא אשה. עלה בשנת 1955, והוא עתה שוחט ובעל קורא בבית־הכנסת של יוצאי מארוקו בקריית מלאכי ובמושב באר־טוביה, מוקף נכדים ונינים רבים. אחד מבניו משמש רב בראבאט, וכן אחד מנכבדיו, סיים את חוק לימודיו בפאריס ובלונדון. שתי בנותיו נשואות והן תושבות קריית מלאכי! אחד הנכדים משרת בצה״ל.
את סיפוריו שמע מזקני העדה ומבניה. באסע״י שמורים שלושה מהם, שנרשמו בידי יעקב א ב י צ ו ק.
. חדר היהודייה במאראקש
בשנת ישב״ה (1557) פנה מלך מארוקו אל משנה המלך שלו:— מבקש אני ממך׳ שתראה בעיר מאראקש׳ מקום מתאים להקמת שכונה חדשה ליהודים. אמר לו הווזיר:— אדוני המלך, יש מקום ליד תוזנאן אל־עאפיה, בקרבת ארמון המלך.
וכן עשו: החליפו ליהודי מאראקש את מקום מגוריהם והמלך הצדיק דאג לכך שהיהודים לא יפסידו בחילופין אלה. מי שרצה לקבל תמורת ביתו בניין, קיבלו: מי שרצה תמורתו כסף׳ קיבלו. כל אחד כרצונו ולפי בחירתו.
בימים ההם היתה במאראקש אלמנה אחת שלא רצתה בשום אופן להיפרד ממקום מגוריה ולעבור ל״מלאח״ החדש.— לא אעזוב את המקום, שבו גרו אבותי ואבות אבותי — טענה.
ציווה המלך להביאה בפניו ואמר לה: — אשה, החליפי את מקומך׳ עברי לשכונה החדשה.
ענתה לו:— אדוני המלך, לא אחליף בשום אופן את מקומי. ואם יכריחוני לעשות זאת׳ יהיה עווני תלוי בצוואר המלך. ציווה המלך על חייליו:— הניחוה במקומה, אך הודיעוני על יום מותה.
ביום מותה של הזקנה קברוה היהודים בבית־הקברות, והמוסלמים מיהרו למלך וסיפרו לו על כך. ציווה המלך:— יישאר חדרה של היהודייה סגור לעולם, מבלי שייפתח אי פעם.
וכך היה: את החדר סגרו ועל הקבר בנו קיר, הניצב ועומד שם עד עצם היום הזה. ולמקום קוראים עדיין בשם: ״חדר היהודייה״.
23 – איזהו גיבור ? הכובש את יצרו
מספר שמעון רווח
שמעון רווח (מספר; סיפור 23)׳ בן 15. עלה עם בני משפחתו ב־1955 ואת השנתיים הראשונות שלו בארץ עשה במושב תלמי יחיאל. ב־1958 עזבו בני המשפחה את המושב׳ כי האב התקשה לנהל משק חלב. עתה גר המספר, עם אביו(משה)׳ אמו(שושנה) וחמישה אחים׳ בבני־עייש שבין גדרה וביצרון. למד בבית־הספר המשותף ערוגות־תלמי יחיאל׳ ובו(כתלמיד כיתה די) סיפר למורהו׳ יעקב א ב י צ ו ק, את הסיפור על התחרות בין היהודי והמלך, כפי ששמע אותו מפי אביו.
איזהו גיבור? הכובש את יצרו
יום אחד קרא אליו המלך את נציגי העדות, המוסלמית, הנוצרית והיהודית, והודיע להם:— שילחו אלי את גיבוריכם לתחרות, אשר הזוכה בה יקבל פרס. — הוא לא הודיע לנציגים באיזו תחרות מדובר.
מבין המוסלמים והנוצרים נמצאו מיד קופצים רבים, אך היהודים פחדו להתנדב׳ כי לא היו גיבורים ביניהם.
ברגע האחרון התנדב יהודי מסכן, שבקושי שרך את רגליו. הכול צחקו ממנו ולעגו לו, אך היהודי סמך על אלוהים וחשב בלבו: או שאזכה בפרס או שאזכה לכך, כי ימי הקשים יתקצרו.
קרא המלך למוסלמי ואמר לו:— אכול את הפלפל החריף הזה, אך אל תאמר ״אח״.
התחיל המוסלמי לאכול את הפלפל החריף. תחילה שתק, אבל בסוף לא יכול היה עוד להתאפק וקרא ״אח״ מרוב חריפות. גירשהו המלך בחרפה… אותו דבר עצמו קרה לנוצרי.
הגיע תורו של היהודי. הוא הרגיש כי פיו ומעיו נשרפים ממש, אך הוא התחיל לשיר, כשהוא מושך ומסלסל בסופן של השורות»
״שמי צמח,
ואני גר במלאה.
מוכר אני מלח,
והוא צח ומשובח
. יהי שם ה׳ מבורך יתעלה וישתבח.
..״ שמע המלך, כי היהודי שר ואינו צועק ״אח״ כקודמיו, וזיכהו במתנות רבות. כן הכריז עליו כעל גיבור היודע לכבוש את יצרו. מובן שהמלך לא שם לב לכך, כי רוב המלים שבסוף חרוזי השיר נסתיימו ב״אח״…